רשימת הכתבות בפייסבוק- הכתבה הפותחת בכל יעד

25 אוגוסט, 2015

זמן איים- האי סיפנוס Sifnos


לחץ כאן לכתבה הקודמת על סריפוס Serifos

ההפלגה אל האי מנמל פיראוס לוקחת 4 שעות, ויש לפחות 5 הפלגות בשבוע תלוי במזג האוויר.
מהאי סריפוס ההפלגה אורכת רק חצי שעה. שני האיים הללו מאד מזכירים האחד את השני ועם זאת, יש בו איזו אווירה מיסטית יותר. לא בדקתי כמה כנסיות יש באחרים, אבל בסיפנוס יש 227 כנסיות ומנזרים. חלקם נחשבים עתיקים ביותר.

האי הקיקלידי הזה זכה בתואר הפנינה של הקיקלידים כשברשימה נמצאים 20 איים כאלו שקבלו את התואר TOP 20, מתוך כל ה- 227 איים קיקלידים הקיימים (כולל הבלתי מיושבים).

סיפנוס נחשב לאי בינוני עם 73 קמ"ר, חופים באורך 73 ק"מ ויש בו רשת של כ- 200 ק"מ של שבילים עתיקים המתחלקים לשמונה מסלולי הליכה. בחלקם סלולים עם אבנים וחלקם רק דרכי עפר, מה שמאפשר לאוהבי הטיולים הרגליים, חוויה נהדרת של הליכות בטבע ובנופים מקסימים. 


באדמתו יש מינרלים של ברזל, נחושת, אבץ, מנגן, מגנזיום ועוד. בתקופות העתיקות היו בו מכרות של זהב וכסף וסיפנוס נחשב אז לאי העשיר ביותר בקיקלידים. על פי האגדה/היסטוריה, התושבים נהגו לחלק ביניהם את ההכנסות מהמכרות ותרמו מעשר למקדש בדלפי. הם אפילו הקימו לעצמם "משרד אוצר" משלהם. עם הזמן אנשים נעשו חמדנים והזניחו את משלוח המעשר למקדש. ואז הים הציף את המכרות והעלים אותם לעד. 


בסיפנוס נמצאו כ 55 מגדלים עתיקים כשהם מתוארכים בין המאה ה- 6 עד ה- 3 לפני הספירה. רובם הרוסים וקשים להבחנה אבל ישנם כמה ששומרו יפה.
המגדל Aspros Pirgos לצד הכביש המוביל ל- Plati Yialos נשמר במצב טוב.
במקור, המגדלים נבנו על מנת לשלוח אותות לאקרופוליסים העתיקים. מאוחר יותר, שיטת ההודעות דרכם השתכללה והתרחבה לכל רחבי האי. שיטת תקשורת זו המיוחסת לתוקידידס, עשתה שימוש בעשן ביום ובאש בלילה. בשלב מאוחר עוד יותר, המגדלים הללו שימשו גם כמבני הגנה לנשים וילדים, כשבתוכם יש מחסני מזון ותנאים לעמוד מול התקפות הפירטים שהגיעו מהים. 

הדגש באי הזה אינו על חיי לילה סוערים אלא על נוף בתולי עם חופי טורקיז יפיפיים. האוכל בו הוא מהמשובחים אולי בגלל העובדה שטובי השפים של יוון נולדו וגדלו פה. איני יודעת מה קדם למי. התיירים הצרפתים שגרמו לשינוי קולינרי או האוכל המצויין שמשך אותם לפה, בכל מקרה זהו אי אהוב עליהם במיוחד. ידוע שהוא משופע במאכלים ייחודיים רק לו, וששמן הזית המופק בו נחשב לאחד היקרים ביותר בכל יוון

לטענת אתרים לא מעטים, אין באי הזה הרבה מקומות לינה ולכן ממליצים למי שרוצה להגיע בחודשים יוני- ספטמבר, "לחטוף" כל מה שמוצאים אם רוצים לשהות בו. כמו כן אין בו מלונות 5 כוכבים ולכן התחושה היא של אי יווני אוטנטי.

הנקודה היהודית
על פי סיפרו של הסופר היווני יוליוס יורגוס, באי סיפנוס חיה בעבר קהילה יהודית קטנה ומיוחדת. לספר קוראים “Trails of Jewish Presence in the island of Sifnos" .
לנו אין מידע על הנושא מעבר לזה, ולא נתקלנו באי במשהו הקשור ליהדות.


אנחנו שמשייטים רק חצי שעה בין האיים סריפס לסיפנוס  השמות הללו תמיד מבלבלים. הפעם זמן ההמתנה למעבורת לקח יותר מהשייט. כבר ביציאה מהמעבורת, בעיירת הנמל קמארס, יש תחושה נעימה מזמינה. 
להגיע שלא בעונת התיירות זה יתרון נפלא. בכל מקום נכתב, שבעונה הבוערת, תחטפו כל חדר שבנמצא כי אין רבים כאלה. אנחנו בהחלט יכולים לבחור. בכל האיים, מה שמנחה אותנו, אחרי החשיבות של ניקיון/נוחות/מיקום ומחיר, לתת פרנסה לאנשים מבוגרים או לנשים עם ילדים קטנטנים. האחרים בטוח מסתדרים הרבה יותר בקלות. 
איש זקן מאד מצליח לשכנע אותנו שיש לו חדר ממש, ממש ענק עם אמבטיה ומרפסת שתי דקות מכאן. ה- "ONLY TWO MINUTES", יהפכו אצלנו לתחילתה של בדיחה גם באיים הבאים. 


יוסי מתלהב כי המחיר לחדר כזה הוא רק 25 יורו. עם קצת דמיון מופרע שלי, הזקן נראה לי כאילו יצא כרגע מתמונה מהעת העתיקה, כשהתחרה במרתון ההלני. נכון שהוא צריך להוריד את הבגדים אבל כל השאר מתאים. הוא רץ!!! ואנחנו, עם התרמילים, בעליות, מנסים לרוץ אחריו. בטח שלוקח לו רק שתי דקות. כנראה התכוון שבריצה אנחנו לוקחים את האולימפיאדה הבאה... וגם אז זה לוקח לנו הרבה יותר זמן משתי הדקות שהבטיח. 

בשלב מסוים, כשהעליה הפכה למאוד תלולה והתרמילים (כן ברבים...) שלי, הפכו לבלתי נסבלים, הבנתי את הפרינציפ. הודעתי למנהל התחרות שהוא מוזמן להמשיך בלעדיי את ה"רק שתי דקות" הללו. אני אשב לי עם התרמיליים שלי, על גדר אבן של איזה בית ואמתין בשקט למנצח. ההמתנה של כמעט רבע שעה נשאה פרי ומרחוק אני רואה את יוסי יורד לאטו יחד עם תרמיליו. (עם מאמץ קטן אפשר לראות אותי בתמונה יושבת על הגדר).
אתם חייבים הסבר קצר. לאיים עדיף לקחת תרמיל גב כי קשה לסחוב מזוודות בעליות המדורגות ולא תמיד ניתן להגיע לכל הבתים המארחים תיירים ישר עם הרכב. גם במעבורות הכי נוח להתנייד עם תרמיל על הגב ולא לגרור את המזוודות מתוכן. אז תרמיל אחד עם כל הכבודה והשני הוא הקטן שנסחב איתנו ביומיום. עכשיו קפיש?


אם יוסי יורד עם התרמילים, סימן שהחדר לא באמת מה שהזקן אמר עליו, מילא. לפחות אימון קצר למרתון... חזרנו לרחוב הראשי ועוד גברת זקנה מבטיחה שיש לה "בובה של חדר". ניחא שהסימטה נראית צרה, אבל יש בה "רק" מדרגות! בערך מיליון.... J שוב אני נעצרת ונותנת לג'נטלמן שלי להמשיך לטפס עם הגברת. מה הם אוכלים שם בסיפנוס הזה? כולם בכושר של אתלטים מצטיינים בווינגייט ורק אני הזקנה כאן... הפעם יוסי חוזר ריק כלומר נאה בעיניו החדר או שנשבר.., נאים השכנים (אין כאלו) וגם הנוף. הוא כבר יעזור לי לסחוב את עצמי במעלה שני רחובות שכולן מדרגות. בחיי שאין לי אוויר.


החדר? אמנם נקי מאד אבל מעבר לזה, לא משהו. הנוף כמו בתמונה למעלה מפצה על הכל. עוד נעלה ונרד במדרגות הללו הרבה פעמים היום. פעם לשתות משהו ולבהות ככה סתם בנמל, פעם לתור את דרך המלך של העיירה, פעם לעלות להחליף לבגד ים, פעם לחזור ממנו, פעם לרדת לאכול באי היווני במסעדה איטלקית דווקא (אגב, אוכל מצוין) ובפעם האחרונה להיום זה לעלות סוף, סוף לישון. ככה ייעשה לאשה שלא טרחה להתאמן שנה שלמה... והמדרגות? הספיקו לי לאלפיים שנות, לכן כבר למחרת אנחנו פורשים משם. 


היתרון בעיירה קטנה הוא שעוף השמיים לא צריך להתאמץ מדיי להוליך את הקול רחוק... גברת אחת שמעה שאנחנו מחפשים חדר. דחפה לידינו מפתח בלי שום ערובה שנבוא, בלי כסף, בלי ביטחון שניקח. חדר חמוד וגדול והכי חשוב בלי הרבה מדרגות!!! שתייה קונים בקיוסק אחד, מאפים במאפיה, החיים מחייכים למי שמחייך חזרה. הנסיעה זורמת בנחת לחלק הצפוני של האי. כל הצפון דרום הזה הוא עניין של 30 עד 60 דקות גג.


נכון שבכל האיים יש מפרצונים יפים. או כמו שחבר אחד אומר לי תמיד: "ראית (אי) אחד- ראית את כולם... מה ההבדל?" לך תסביר לו שלכל מקום יש את הייחוד והיופי שלו. האי סיפנוס הוא אי "צרפתי". המון תיירים מקדימי "ווקאנס" (חופשה בצרפתית) הגיעו ובזכותם המסעדות פה מעולות. ממש ניחוח צרפתי עולה מהן. במפרץ המתוק של העיירה צ'רוניסוס CHERONISOS יש מסעדת דגים קסומה במיוחד. שעת הבוקר עוד לא מתאימה לדגים והדייגים יגיעו מאוחר יותר עם שלל הדגה שלהם. הבטחנו לעצמנו שנשוב אליה לארוחת הערב ואני מבטלת בתוכי את השמחה כי נראה לי הזוי להגיע מצד אחד של אי לצד השני באותו היום רק בשביל לאכול. לא מצליחה להפנים את המרחקים...

הניסיונות של יוסי לבדוק איך הרכב מתנהג בדרכי עפר, מרעידים לי את הפופיק ורק אז מחליטים (אני) שדי עם ההסתכנויות ועדיף לחזור לדרך המלך גם אם הוא לא אוהב ללכת (לנסוע) בתלם... 



אם חשבתי שבכבישים זה בטוח, העליה התלולה והמסוכנת בכביש הסלול המוביל לכנסיית איוס סימאון AGIOS SIMEON מוכיחה בוודאות שזה ההיפך. מרחוק הכנסייה נראית מרשימה תלויה לה בקצה הפיסטין. מעיר הנמל רואים בלילה את אורותיה. משם היא נראית כאילו בנויה בתוך ענן בכלל. העליה אליה ובעיקר הירידה, מפחידים. קשה לראות מי מגיע מאחורי העיקול, קשה לבלום בשיפוע התלול, רק הנוף הנשקף על כל המפרץ מפצה איך שהוא על המאמץ. בנסיעה של פחות מעשר דקות, אנחנו אפילו מוצאים את המקומות בהם מגדלים עיזים ויונים באי. עד כה בקושי מצאנו אותם. באיים, היונים גדלות ליד הבית או בעצם מעליו בתוך מבנה מיוחד.
הדרך לצד הדרומי של האי מחייבת לעבור דרך עיירת הנמל וגם בעיר הבירה אפולוניה הנמצאת בהרים, כי רק שם יש תחנת דלק. 



אחרי חיפושים נמצאה האבדה, בצורת אתר ארכאולוגי שחשבנו אותו למבצר. מוזיאון קטן מתארך את האתר למאה ה 3-4 לפנה"ס. מתברר שגם אבות אבותיי היוונים ידעו כמה מקומות גבוהים הם נכס אסטרטגי כי הוא חולש כמעט על כל מבואות ומוצאות האי. וכמובן, איך לא? כמו בכל מקום באיים וביוון, גם את המקום הזה ניכסה לעצמם הכנסייה. למעשה, כנסיות קטנטנות נמצאות באיים על כל גבעה. חשבתי שבכנסיה הבאה בדרך אני אצרח שדי לי, אבל היופי עוצר הנשימה של מראה כנסיה לבנה מול גלים כחולים, מערת ים וסלעים אפורים, לא מאפשר לי לממש את החלטתי. 



הדרך מובילה כרגיל לעוד מפרץ, לעוד עיירה (דיי סבירה) ומה שבעיקר מוצאים שם זה ציצים!!! ענקים!!! משוחררים! כאלו ששכנו לבטח ארוזים מתחת לשכבות רבות בחורף האירופי הקר בצרפת ועתה נותנים לקרני השמש המעטות לצבוע אותם בחום ברונזה. כלומר הגענו לחוף שבו מומלץ להתנזר מבגדים ככל שניתן. בטח תתהו מה היה התירוץ שלי לאי התקלפות, אז אומר שלי, הלבנטינית, תחילת יוני זה עדיין יותר מידיי קר.... 

אז מה? חשבתם שתקבלו תמונת ציצים? ממש לא! זו הכי קרובה שאני משחררת. לכו תדעו מי מהילדים קורא... J


אנחנו כבר רעבים אבל ההחלטה של יוסי ,לחזור ולאכול במסעדה שמצאנו בצד הצפוני של האי, שרירה וקיימת. בעצם שום מסעדה כאן, במפרץ הזה, לא עושה לי את זה. גם כשברור שנצטרך לחזור את כל הדרך. יוסי טוען שייקח לנו רק 40 דקות ואני סקפטית. כנראה שאיבדתי חוש התמצאות לרגע או שזה הרעב? בפועל לקח לנו הרבה פחות זמן להגיע. כרגיל אצלנו העיניים גדולות יותר מהבטן והזמנו הרבה יותר ממה שהיא יכלה להכיל. הדג היה מצוין. מממרח האפונה קיבלנו קערה גדולה, את כדורי הגבינה הצלחנו לטרוף והזוקיני פה היה בעצם קציצות. לחם טרי שמתפצפץ בפה וליוסי שוק טלה ביין שזה מאכל אופייני לסיפנוס. אז מי זה שטוען שהכל באיים אותו הדבר? לכל אי הספציאליטה שלו, לכל אי האינטרפרטציות הקולינריות שלו.

היין המקומי הנפלא והבירה הקשו מאד על ההתרוממות מהכיסאות ואיזה מזל שזה פחות מעשר דקות עד המיטה ואפולוניה היא רק מחר.

גם אם רוצים מאד, אין טעם בשכירת הרכב לעוד יום. האי חוסל כבר אתמול על שלל מפרציו ובאיים כמו באיים, האוטובוס לבירה אפולוניה יוצא רק בשעה 11. אפשר בהחלט לנוע בעצלתיים כפולים. בין החוף לבין "עיר" הבירה מפרידים רק 5 ק"מ. אבל בעליה... אז העצלות משתלטת עליי. כיף גדול לשוטט בסמטאות ללא מטרה, גם בעיירות הסמוכות לבירה. לפגוש אומנית תכשיטים, מגלף בעצים ועוד על מיני אנשים חביבים. בלי להרגיש הלכנו שם 6 ק"מ למרות שהכל במדרגות, שיפועים ועליות. אוטובוס חזרה עולה רק 1.6 יורו. ואחריי ההליכות הוא שווה כל גרוש יווני.

יוסי עולה "לטפל" במפות ואני לשפת הים. קצת אינטרנט, קצת שקיעה יפייפייה, קצת מנוחה ושוב לארוחה. נראה שמחר עדיף לי שארוץ "סובב סיפנוס" להוריד קצת את הקלוריות העודפות כתוצאה מפאי התרד, טלה ביין, מאפה חצילים, בשר וגבינה בתנור, שוב בירה, שוב יין ושאלוהים ישמור לי על הירכיים....


כמה קל להחליט להיות ספורטיבית, ככה קשה לבצע. יש לנו עוד יום ואפולוניה קורצת לי. לא להגזים! אני עוד לא כזו משוגעת לעלות אליה בהרים 5 ק"מ, אבל אני מתנדבת לסבול הליכה של לפחות 2 ק"מ ממנה לעיירה קסטרו. בראש שלי ישנה אפילו פנטזיה שגם נחזור את זה. ואם ירצו האלים והשרירים שלי נמשיך גם עד החדר. 


הדרך מאפולוניה לקסטרו קטנה עלינו. גומאים אותה בלי בעיות כי כולה בירידות. רק החמור שפגשנו בדרך, מביט בי בעיניים אומללות וחושב לעצמו כמה מטומטמים הם בני האדם שהולכים בחום של שעת צהריים יותר משני ק"מ. וכמו שאמר איזה חכם יווני, מה שיורד צריך גם לעלות ויש בחזרה כל כך הרבה מדרגות.... ואם חלילה נגרעו ממני בגלל זה כמה קלוריות, חייבים שוב לאכול.... לאוטובוס אין טעם להמתין עוד שעתיים, אז "מר הסתדרות" תופש זוג תיירים עם רכב, שנותנים לנו טרמפ עד אפולוניה. אם זה היה תלוי בי- קודם הייתי מתה ורק אז מבקשת... אז מזל שזה לא היה תלוי בכישוריי לבקש טובות... כמובן שגם שם אוטובוס הוא רק משאת נפש מאד מאוחרת ולכן תופסים מונית. מומלץ ביותר ללא קמצנים כי המונית עולה 7 יורו לעומת 1.6... אבל היי! מה זה לעומת חדר ממוזג?

סיפנוס אמנם נקרא אחד מ-20 הפנינים של איי הקיקלידים. הוא באמת נעים ונחמד ומלא אווירה צרפתית, אבל מרגיש לי שעשו לו יחסי ציבור בכלל לא רעים.


במפה תוכלו לראות את האתרים באי זה -



דגשים לאי זה
בכדי לטייל באי זה לא דרושים יותר מ- 3-4 ימים, אם אינכם מחסידי "בטן גב". יום אחד לאזור עיר הבירה, יום לצפון האי ויום לדרומו, ויום אחד להשלמות.

לינה- אפשרית בעיר הבירה או בעיירות הסובבות אותו, או בכפר vathi או ארטמונאס, אך לטעמנו עדיף להתמקם בעיר הנמל קמארס.

למי שמעוניין יכול לנסוע באי ולבקר בכל האתרים באמצעות התחבורה הציבורית שקיימת ללא צורך בהשכרת רכב. להלן לו"ז התחבורה נכון לשנת 2015, שאינו משתנה באופן קיצוני.
או באמצעות מוניות הרשומות אף הן בתמונה.

מידע על אתרים באי

האי סיפנוס נחצה על ידי ארבע שרשראות הרים מקבילים, ובהן הפסגות העיקריות שלה Prophitis Ilias (מטר 682) במרכז האי, ואגיוס סימאון (463 מ') בצפון האי.

ה"הרמוניות" themonies (ערימות השחת), יחד עם" peristeriones" (בתי היונים) הם בתים כפריים מקומיים.


אפלוניה, Apollonía המכונה גם Hóra היא בירת סיפנוס. בצורת אמפי-תיאטרון מעל שלוש גבעות במרכז האי.
אפלוניה היא עיירה קיקלאדית אופיינית הבנויה על מדרונותיו של ההר, סימטאות צרות מקשרות בין הבתים, בעיירה ישנם כל השרותים הנדרשים לתיירים כגון כספומט, סניף דואר, מינימרקט, מאפייה, השכרת רכב ותחנת אוטובוס לשאר האי. במהלך טיול הערב שלך, מומלץ לבקר במוזיאון פולקלור בכיכר "חרון" (כלומר "כיכר הגיבורים").

ארטמונס (Artemónas) - המפורסמת בזכות האחוזה הניאו-קלאסית שלה ונופים פנורמיים מרהיבים של האי.


הכפר קאסטרו, כפר הבנוי על גבעה המשקיפה אל הים כאשר שביל נח להליכה [ של כ 15 דקות ] מקיף את הכפר ומשקיף אל הים, ביום עם ראות טובה ניתן לראות באופק את האיים פארוס ואת האי סריפוס מצפון, למי שיש זמן מומלץ לפנות ימינה מהכניסה לכפר ולרדת למפרץ הקטנטן המצוי מתחת לכפר. בכניסה לכפר יש מסעדות.
היישוב ההיסטורי של קסטרו (Kástro), מיושב מאז ימי קדם, ובנוי על חורבות סיפנוס העתיקה, על סלע עם נוף עוצר נשימה של הים. נראה כמו מוזיאון פתוח והוא אחד הכפרים הציוריים ביותר באי. Kástro ידועה בשל הבתים הישנים שלה עם מרפסות העץ, העמודים העתיקים והחצרות הבתים הצרות. כמובן שרידי הטירה שולטים על העליונה שלה.
רוב הבתים הם שתיים ושלוש קומות, פתוחות עם מעבר מצד אחד למשנהו, עם מספר רב של ציפויי שיש מגולף שממוקם ע"ג הקירות שלהם.
בקסטרו עדיין נכנסים לכפר דרך "loziés", הכניסות הישנות של הטירה. בעבר שימשו הכניסות הארקאדיות הללו כמגדלי מלחמה כדי להגן על היישוב. הבתים שבחזית, שבנו זה ליד זה, היו מאוכלסים על ידי אנשים ממעמד נמוך יותר, ואילו החלק הפנימי והמוגן יותר של היישוב נכבש על ידי המעמד העליון. לא לפספס את הכנסייה הציורית הקטנה של "Eftamártyros" (כנסיית השהידים הקדושה), הניצבת על סלע שנראה כי עולה מהים, ואל תשכחו לבקר במוזיאון הארכיאולוגי.


Kitriani – אי הנמצא בדרום סיפנוס ושייך אליו.

יש אזור המתאים להליכה ברגל, החל מ Artemonas עד Katavati, ועובר דרך הישובים Ano Petali ו- Apollonia, בעוד דרך סלולה באבן מחברת גם את Aghios Loukas עם Exambela , Kato Petali ו- Castro.

קבר קדום "Soroudi" - באזור של Pantokrator, aka Soroudi, יש מבנה על פני השטח, שהיה כנראה קבר מקדוני (המאה ה -17 עד ה -11 לפנה"ס). מהקבר Soroudi יש נוף פנורמי של מפרץ Gialos Platis ועל המצודה העתיקה של אגיוס אנדריאס.

טחנות רוח - ב Sifnos אתה תעבור על פני טחנות רוח רבות (יש כ 60 כאלו שנשארו על האי, ב Artemonas, קסטרו, Exambela וכו '). חלקם במצב טוב, אחרים נטושים, ויש כאלה שהוסבו למגורים.



כתבו וערכו בתיה גוטליב ויוסי לוי

לכתבה הבאה על קימולוס Kimolos


הכותב יוסי לוי joseph levy הינו מומחה לאיסלנד iceland, המלווה קבוצות בנהיגה עצמית בלבד, והמתכנן מסלולי טיול לפי מידת המטייל.
לפניות לכותב shark4162@gmail.com
© Copyright to seekingtheworld.com זכויות יוצרים לאתר