את הכתבה הקודמת סיימתי בעיר סלוניקי שביוון ובנסיעה לכיוון הגבול המזרחי של רפובליקת מקדוניה עם חבל מקדוניה שביוון.
לקריאת הכתבה הקודמת כנסו ללינק הבא-
מזרח רפובליקת מקדוניה
היום השבע עשרה 17/5/2013
העיירה בנסקו Bansko
העיירה הראשונה אחרי מעבר הגבול היא גבגאליצ'ה Gevgalija ממנה פנינו מזרחה בכביש 111, ואחרי כ- 20 ק"מ הגענו לכביש 604. הפנייה ימינה מובילה לאגם דוג'רנסקו Bojransko שחציו שייך ליוון וחציו לרפובליקת מקדוניה. נסענו לאורך חופי האגם, בחלקו המערבי, ראינו תלמידי ביה"ס שבאו לביקור במקום וכשישבנו בבית קפה לאכול משהו התוודענו לשנאה של המקדונים לבולגרים בגלל מלחמת העולם השנייה וגירוש היהודים.
חזרנו אל כביש 604 עד למפגש עם כביש 111 והמשכנו צפונה לכיוון עיר המחוז סטרומיצה Strumica וכ- 3 ק"מ לפני העיר פנינו שוב מזרחה בכביש צדי המפנה לעיירה קוקליס Kuklis ובהמשך עד לעיירה בנסקו היושבת על כביש 608, כאשר היעד הוא לראות מעיינות מינארלים בעיר ומפלים בסביבתו.
הגענו לעיירה וביקרנו במעיינות המינרליים, שכיום הם למעשה מלון מימי הסובייטים, ובתוכו ברכות מים מינארלים. במקום הם אינם יודעים מילה באנגלית,לא ברור לנו אם הכניסה חופשית וללא תשלום, אנחנו נכנסנו להסתכל.
היות והנקיון בה היה מוטל בספק החלטנו לא לטבול בה.
היה כתוב שיש ליד המלון בריכות מים מהתקופה הרומית ואבל לא מצאתי עדות לכך.
בהמשך נסענו מזרחה לעיירה הסמוכה קולשינו Kolesino לביקור במפלים שנמצאים בסמיכות אליה. הכניסה והדרך אליהם היא מעיירה זו,
בכניסה לכפר ישנו שלט ואחרי כמה מאות מטרים יש שלט פרסומת של המפל, ומתחתיו שלט לסופרמרקט 50 מ', שם פונים שמאלה וממשיכים ישר, וב- T פונים ימינה עד לכיכר קטנה. המסלול מתחיל משמאל לכיכר ומיד ימינה ומטפסים עד למפל הגדול.
בחזרה כדאי לקחת ימינה מהכיכר בשביל המוביל לעוד מפלון קטן. כל הדרך הלוך וחזור כשעה.
מהעיירה הקודמת ממשיכים כ- 2 ק"מ עד לכניסה לשמורת מפל גברובו Gabrovo,
במרכז הכפר יש שלט פרסומת גדול, ואז פונים ימינה עד לשלט קטן לפי התמונה (בפנייה יש מכולת),
מכאן ממשיכים לטפס לפי השילוט עד לבית קפה ולידו יש חניה. ממשיכים רגלית עוד כ- 850 מ' עד למפל, כאשר הדרך חלקה הראשון דרך כבושה המתאימה גם לרכב, ויתרת הדרך כ- 350 מ' אחרונים בשביל בתוך היער. הלוך וחזור עד שעה.
ביציאה מהעיירה פנינו מזרחה על כביש 605 לכיוון העיירה קולשינו, ובדרך נתקלנו במקום לינה מיוחד במינו, מעוצב מעניין ונעים, הכולל אוספים של פריטים ישנים וגג קן לכינון עופות על גג הבית, ושם נשארנו לישון.
ראו כרטיס ביקור-
היום השמונה עשרה 18/5/2013
מפלי סמולרי Smolari ו- מוקרינו Mokrino
בבוקר יום זה במהלך ארוחת הבוקר הוגש לנו האוכל בכלי קרמיקה מיוחדים, ובתיה ביקשה לדעת היכן ניתן לרכוש אותם, ונאמר לה כי הם מיוצרים ע"י אמן במתגורר ליד עיר המחוז, וכמובן לקחנו את שמו בכדי לאתרו, למרות שלא ניתנה לנו כתובת או הנחיה מדויקים כיצד להגיע אליו.
לאחר מכן יצאנו מזרחה שוב בכביש 608 למפלי מוקרינו.
ממרכז הכפר מוקרינו פונים ימינה ומיד שמאלה ליד שלט קטן מעץ המונח על גדר, וממשיכים ישר כמה מאות מטרים עד שעוברים 2 במפרים גבוהים במיוחד, לכן מומלץ לנסוע לאט.
השביל לאורך הנחל מתחיל ליד הבמפר הראשון. המקום לא מטופח והשבילים חסומים ע"י צמחייה, ולכן לא הגענו למפל.
לאחר ביקור במקום, רצינו להמשיך מזרחה למפלי סמולרי, אך נאמר לנו כי לא ניתן להגיע לשם בנסיעה מזרחה בכביש זה, וכי אלינו לפנות צפונה בכביש 605 עד לנובו סאלו Novo Selo, משם מזרחה ליד שלט פרסומת הממוקם ליד עמוד חשמל, בכביש M6 כ- 3 ק"מ ואז לפנות דרומה, ימינה, וממשיכים ישר לפי השילוט ולהתחבר שוב לכביש 605, שמוביל בסופו של דבר עד לגבול בולגריה, ולסוף הכביש שלידו יש את המפל במשולש הגבולות יוון-בולגריה ומקודניה.
למעשה מפלי סמולרי מורכבים מ- 7 מפלים שונים המתפרסים לאורך קטע של 3 ק"מ.
אחרי הביקור ב- 3-4 מהמפלים, התחלנו את דרכנו חזרה, מערבה, לכיוון העיר סטרומיצה, במטרה לאתר את האמן של כלי הקרמיקה, כאשר אנחנו יודעים רק את שמו מילן Milan & Karolina Bozinovi ולהלן הפרטים שהשגנו מאוחר יותר.
בכניסה לעיר שאלנו לגביו, ונאמר לנו כי הוא מתגורר בעיירה הנמצאת בשולי עיר המחוז הנ"ל, אחרי מספר שאלות והפניות הגענו בסופו של דבר לבית האמן הנקרא בלטינית קרפא דיאם Carpe Diem שמשמעו חייה את הרגע.
בכניסה, המקום נראה כאילו אין בו איש וגם בית המלאכה היה סגור. איך שהוא הצלחנו להיכנס לבית המלאכה מדלת צדדית, ראינו את העבודות ורק ביציאה ממנו והליכה לכיוון הבית, הופיע מולנו האמן, שהיה חביב במיוחד ולבבי, מה שגרם לנו ליצור אתו קשר מיידי שקשה להסבירו.
בסיום הביקור הוא הזמין אותנו לחגיגה מקדונית של סיום הלימודים של בנו בתיכון שתערך למחרת היום בשעות הערב. כמובן שהוא לא נתן לנו לצאת בידיים ריקות ומסר לידינו פסלי קרמיקה.
קיבלנו את ההזמנה והבטחנו להשתדל להגיע למסיבה, ובבחינת האפשרויות שלנו האם הדבר ניתן להיעשות, ראינו שייתכן שנוכל להגיע בערב המחרת בנסיעה ישירות מהיעד הסופי של יום זה.
סטרומיצה Strumica
במאה ה- 2 לפנה"ס היוונים קראו לעיר זו אסטריון Astrayon, ובתקופה מאוחרת יותר בתקופה הלטינית היא נקראה טיבריאופוליס Tiveriopolis, בעת החדשה, היוונים קראו לה סטרומניצה Stromnitsa.
נסענו לתוך העיר סטרומיצה בכדי לבקר בבית קפה "לובן דום" Loven dom הנמצא על ההר המתנשא מעל לעיר, וממנו נשקף נוף מרהיב על העיר וסביבתה.
שבכדי להגיע אליו, צריך בכיכר המרכזית לפנות ימינה, להמשיך מעט ישר ואז בסמטה מסוימת לפנות שוב ימינה, לכן כדאי לשאול את המקומיים ולא להתברבר.
כאשר הגענו למקום התברר כי מתקיימת שם חתונה מקדונית, לא כדוגמת החתונה העממית והחווייתית כפי שתקראו בהמשך, אך עדיין חתונה עליזה ושמחה מאוד. כמובן שהוזמנו להיכנס ולהצטרף לחוגגים, אך סירבנו בעדינות, אך זה לא מנע מהם להוציא לנו אוכל וממתקים.
אני המשכתי בשביל שליד בית הקפה למנזר סנט אליה במרחק 4 ק"מ בהמשך הדרך, המאפשרת להגיע גם למצודת סמואל הנמצאת בראש אותו הר.
הנוף לאורך הדרך על העיר וסביבתה כולל נהר סטרומיצה, הוא מלהיב ומיוחד.
הדרך למנזר אורכת כשעתיים מאומצות, שם פגשתי עובדים השומרים על המקום שאירחו אותי לקפה עד שיגיע באדם שיש לו את המפתח למנזר. חזרתי לבית הקפה ולא המשכתי למצודה.
המשכנו בנסיעה לכיוון צפון מזרח בכביש M6 ואח"כ 523 לעיירה ברובו Berovo, אליה הגענו לפנות ערב, ולאחר שמצאנו מקום לינה ביציאה מהעיר לכיוון מזרח, עוד נותר לנו זמן ללכת לביקור באגם שליד העיירה במרחק של 7 ק"מ לאורך כביש 524, ולבקר גם ב- 2 המנזרים (אחד לגברים והשני לנשים) שנמצאו בסמוך למלון.
ליד האגם יש כביש הממשיך מזרחה שם אפשר למצוא חדרי אירוח להשכרה שזולים יותר מהמלון בעיירה.
במהלך השהייה במלון שנקרא Manastiz, שמתי לב לתכונה ברחבת הכניסה של המלון, והתברר כי חבורת רקדנים מקדונים עושים הכנות לקבל אורחים שמגיעים למלון. כמובן שנשארנו לצפות באירוע, לפני שפרשנו לישון.
היום התשעה עשר 19/5/2013
מזרחה מבורובו ומפלי פחאבו Pachevo
בבוקר נסענו מזרחה בכביש 524, אחרי אגם ברובו, לאורך הדרך הזו עד לגבול הבולגרי, כאשר בדרך ראינו מחלבות ליצור גבינות ואפילו אכלנו במסעדה משפחתית קטנה וחמודה לאורך הדרך.
נתקלנו בעוד חתונה מקדונית שנערכה בחצר בית, כמובן שמיד הצטרפנו לחגיגה שבה כולם רוקדים.
כל העמק הזה, כמו גם מפלי פחאבו, נמצאים בתחומי הר מלאסבו Malesevo, ונחל פחאבו חוצה את העיירה את העיירה לשניים.
חזרנו לכיוון ברובו, והמשכנו צפונה בכביש 523 ואח"כ בכביש 525 למפלי פחאבו. שימו לב שבכדי להגיע למפלים צריך לנסוע לאורך הכביש הראשי בעיר ובשלב מסוים לפנות ימינה, לכן יש לשים לב לשילוט.
גם במקרה זה מדובר בסדרת מפלים הנמצאים לאורך הדרך עד לגבול הבולגרי.
לסיום היום, ובכדי להגיע למסיבת הסיום של בן האומן, יצאנו לדרך חזרה לכיוון סטרומיצה, וכאשר הגענו אליה איתרנו דבר ראשון מקום לינה ולאחר מכן התארגנו למסיבה.
כאשר הגענו למסיבה, האומן ששמו מילן ביקש להציג בפנינו את בנו, ואז התברר כי פגשנו אותו יומיים קודם בעיירה בנסקו, במתחם המים המינארליים.
האב הופתע מאוד מכך, והחליט שזה סימן אלוהי לכך שהיינו צריכים להיפגש בכל מקרה, והאמת שמאז נשארנו בקשר.
תמונת ביתו של האומן -
היום העשרים 20/5/2013
צפונה ומערבה עד לעיר הבירה סקופיה Skopje
היעד הראשון הוא העיר קוצ'ני Kochani
יצאנו מסטרומיצה צפונה על כביש M6 ואחרי כ- 30 ק"מ פנינו לצפון מזרח בכביש 528 לכיוון רדוביס Radovis, והמשכנו בדרך זו עד ויניצ'ה Vinica, שם פנינו לצפון מערב עד שהגענו ליעד.
בעיירה ויניצ'ה יש אתר ארכאולוגי הנקרא ויניקו קאל Vinicko Kale ובתוך העיירה 2 פסלים עתיקים ללא ראש של דמות אישה שנמצאו ליד העיירה קלימנצ'י.
קוצ'יני זו מיושבת במקדונים ממוצא הודי שמוצאם בקוצ'ין שבהודו, ויובאו למקדוניה לפני 2300 שנים בתקופת אלכסנדר מוקדון, אחרי כיבוש הודו, בכדי שיהיו עובדי אדמה. אכן כאשר הגענו לסביבת העיר מצאנו שדות אורז ושדות פרגים. תווי הפנים של המקומיים היו של הודים.
אחרי שהגענו לעיר ולא מצאנו בה משהו מיוחד, החלטנו להמשיך בדרכנו, עוד מזרחה ליעד שקראתי עליו ברשת הנקרא קוסב קמן Cocev Kamen, נאמר שזהו הסטונהג' של הבלקן, מצאנו מקום בשם זה, אך לא היה בו משהו שדומה לסטונהג', והאמינו לי שחרשתי את האזור כולל דרכי עפר בכדי לוודא שאמנם אין דבר כזה, כולל לשאול כמעט כל כפרי שנקרה בדרכינו.
מאוכזבים המשכנו ליעד הבא העיירה זלטובו Zlatovo
נסענו מערבה על כביש M5 כ- 20 ק"מ ופנינו צפונה בכביש 206 והמשכנו עוד כ- 20 ק"מ ואז פנינו ימינה ליעד.
זוהי עיירה נחמדה עם מרכז עתיק ומשופץ.
היעד הבא העיירה קרטובו Kratovo
מהיעד הקודם המשכנו צפונה לעיירה זו, ע"י כך שחזרנו לכביש 206 ופנינו ימינה.
היעד המרכזי בעיר הם 6 המגדלים לאורך הנחל שנותרו מתוך 12, הגשרים העוברים מעליו וכמובן המנהרה שבין הגשרים. העיר עצמה יושבת ובנויה בתוך לוע הר געש כבוי ומכאן שמה "קרטר" Crater באנגלית, ובין קניונים שחורצים אותה לחלקיה השונים ולכן נדרשו הגשרים לחיבור כל חלקיה.
את המגדלים בנה שליט העיר במאה ה- 14 קונסטנטין דגנוב, והם בני 3-4 קומות המחוברים בגרם מדרגות צר, והכניסה למגדלים אפשרית רק בעזרת סולמות, כך שלמעשה הם היו סוג של מבצרים המחוברים ביניהם בתעלות. חלקם התחתון שימש לאחסון סחורות. חלקם נהרסו לאחר הקרבות עם הטורקים בשנת 1690 כעונש על המרד.
יעד נוסף הוא הכנסייה של סנט ניקולה קודותוורק מהמאה ה- 14, וכנסיית גוואן פטרקה שעליהם ויתרנו, ויצאנו לדרך צפונה ליעדים הבאים.
במהלך הנסיעה צפונה בכדי להגיע ל- 2 יעדים נוספים פסאקה Psaca וכנסיית יואקים הקדוש Sveti Joakim הנמצאים צפונית לקרטובו, נתקלנו בשלט המפנה ליער אבן הבובות הנמצא ליד העיירה קוקליצ'ה Kuklica. כנראה שלזה התכוונו כשכתבו על הסטונהג'...
הגענו למקום וסיירנו בו כשעה לפחות ונהנינו ממראה תצורות האבן. הכניסה חופשית וללא עלות.
החלטנו לוותר על 2 היעדים שציינתי קודם ולנסוע מערבה ישירות לעיר הבירה סקופיה, דרך כביש M2 ובהמשך על כביש M1 ולאחריו דרך M4.
היום העשרים והעשרים ואחד 20-21/5/2013
עיר הבירה סקופיה Skopje
ממוקמת בעמק וארדאר ושוכנת על דרך המלך שחיברה בין יוון העתיקה עם פנים היבשת, ומכאן מיקומה האסטרטגי.
חלקה העתיק של העיר מזכיר בבנייה והתנהגות האוכלוסיה והשפה, עיר עותומאנית לכל דבר ועניין, כולל הבזאר הענק שיש בה.
במקורה העיר נוסדה במאה ה- 3 לפנה"ס ע"י הדרדנים, ובתקופה הרומית שימשה כבירת חבל דרדן. במאה ה- 14 היא הופכת להיות בירת הממלכה הסרבית שנכבשת ע"י העותומאנים.
למרות ריבוי הדתות בעיר, חיים כולם בהרמוניה ובלי חילוקי דעות ותמצאו כנסיות ומסגדים, זה לצד זה.
מפת האתרים בעיר
ביום ההגעה לעיר, ואחרי שהתמקמנו בדירה ששכרנו, יצאנו לסיבוב היכרות בדרך לכיכר מקדוניה, כיכר מרכזית בעיר שיש בה גם את פסל אלכסנדר מוקדון, והיא למעשה מרכז החיים של העיר וסביבה נמצאים כל מוסדות השלטון, מוזיאונים ועוד, ומחוברת בגשר לעיר העתיקה.
כבר לפני הכיכר נתקלנו במבצר קייל, הבנוי מעל לנחל העובר למרגלותיו וחולש על העיר העתיקה והכיכר. המצודה העתיקה נבנתה ע"י יוסטיאנוס וממנה לא שרד הרבה, נותרו 3 מגדלים עותומאנים והחומה ששרדו את תהפוכות הזמן.
חצינו את הגשר על נהר ורדר המוביל לכיכר מקדוניה
המשכנו לכיכר עצמה ולפסל אלכסנדר מוקדון, שהמזרקה שמתחתיו מחליפה אורות כל הזמן .
כך זה נראה באור יום למחרת
סיימנו את ליל ה- 20/5/13 בכיכר בארוחה טובה.
למחרת בבוקר התחלנו את היום בביקור בכנסייה שהייתה בקרבת הדירה
המשכנו למבצר קייל וממש לפניו ביקרנו בשוק הפשפשים שנמצא לאורך הנחל ולרגלי המצודה ומשמאל לגשר המחבר עם כיכר מקדוניה. השוק פתוח בסופי השבוע בלבד.
עברנו את גשר קמני מוסט בכיכר מקדוניה שנבנה במאה ה- 15 לכיוון העיר העתיקה ולפסלים שמעברו
פנינו שמאלה לביקור במוזיאון השואה, מוזיאון ענק מרשים ומאורגן להפליא, המכיל את כל המידע על גירוש יהודי מקדוניה למחנות.
המשכנו לחמאם הטורקי Daut Pasin Hamam
משם המשכנו לכנסיית סנט דימיטריוס St. Demetrius
המשכנו לתוך סמטאות העיר העתיקה וביקרנו במסגד Murat Pasha ובסמיכות אליו בחמאם Chifte שלמעשה הפך לגלריה
הגענו לכנסיית הגואל Holy Saviour שם קבור הגיבור הלאומי של מקדוניה ויש שם עבודת עץ מדהימה.
ולבזאר הגדול ומסגד Mustafa Pasha's הנמצא בתוכו
הבזאר הישן המשתרע על שטח ענק
לא רחוק מצאנו את מגדל השעון הישן
ושבנו לכיכר מקדוניה, ומהכיכר יוצאות 4 דרכים לכיוונים שונים, ואם לוקחים את הרביעית מימין כשהגב לגשר המחבר לעיר העתיקה, רח' ...... ולאורך הרחוב מגיעים בהתחלה ובצד שמאל של הכביש למוזיאון של "אמא תרזה". אנחנו הגענו בדיוק כשפתחו את הבית החדש לזכרה.
בהמשך אותו רח' ולמעשה בסופו מגיעים לתחנת הרכבת הישנה ששרדה את רעידת האדמה של 1963, לידה יש גלריה קטנה. אנחנו הגענו בדיוק לפתיחת תערוכה חדשה במקום והוזמנו פנימה לראות ולהתכבד.
ממול לתחנת הרכבת הישנה נמצא המוזיאון העירוני של העיר, שנראה מוזנח ולא מטופח, ולא מזמין ולכן לא נכנסנו לתוכו.
היו בבירה כמה אתרים נוספים שלא ביקרנו בהם, אך הם מופיעים במפת האתרים למעלה.
היום העשרים ושתיים 22/5/2013
נסיעה לשדה התעופה וחזרה לישראל.
לכתבה המקבילה והחווייתית של זוגתי לגבי חלק זה של הטיול כנסו ללינק הבא-
לכתבה על מערב מקדוניה כנסו ללינק הבא-
הכותב יוסי לוי joseph levy הינו מומחה לאיסלנד iceland, המלווה קבוצות בנהיגה עצמית בלבד, והמתכנן מסלולי טיול לפי מידת המטייל.
לפניות לכותב shark4162@gmail.com
© Copyright to seekingtheworld.com זכויות יוצרים לאתר