גיאורגיה (גרוזיה)- ארץ גיזת הזהב ודרך המשי-למערות ורדזיאה Georgia-Land of the Golden Fleece and the Silk Road-vardzia caves

מטביליסי Tbilisi מערבה עד קוטאיסי kutaisi,
ומאוני oni דרומה עד ורדזיאה vardzia


לכתבה הקודמת ממערב לטביליסי כנס ללינק הבא-
http://www.seekingtheworld.com/2008/03/5.html

בחלק הקודם תיארתי את המסלול מערבה מטביליסי, עד לקוטאיסי ואוני, ובכתבה זו נתאר את האתרים לכיוון ורדזיה. בכדי להמשיך לכיוון זה אחרי החזרה לכביש הראשי קוטאיסי-טביליסי, צריך לנסוע מזרחה עד לעיר חאסורי khasuri.

גלריית התמונות לפרק זה, היא גלריית התמונות שנרשמה בכתבה הקודמת.

העיר חאסורי khasuri

שוכנת על הדרך בין גורי לקוטאיסי, מערבה לגורי וכ- 20 ק"מ מכנסיית סמטאביסי. היא ממוקמת בנקודת החלטה האם לנסוע ממנה דרומה לכיוון עיר המערות ווארדזיה, ושמורת הטבע בורדזומי, או מערבה לכיוון קוטאיסי. תיאור האתרים בהמשך יהיה בציר דרומה ורק אח"כ בציר מערבה. מכאן ודרומה נכנסים למחוז מסחאטי וג'אוואחאטי meskheti& javakheti.

העיר ושמורת הטבע בורדזומי bordzomi

נסיעה מהעיר חאסורי דרומה כ- 20 ק"מ תביא אותנו לעיר בורדזומי. העיר נחשבת כאתר נופש ומרפא בהרי הקווקז הנמוך, וידוע בעיקר בגלל פארק המים המינראליים הגדול שבו, ששימש גם למילוי ומכירה של בקבוקי מים בכל רחבי ברית המועצות לשעבר, ומעיינות גפרית המשמשים לתיירות מרפא. תוך כדי חציית העיר מצפון לדרום, הכביש נמשך לאורך נהר mtkvari החוצה את העיר, ובגשר הברזל השני או השלישי פונים שמאלה, חוצים את הגשר ושוב פונים שמאלה ומגיעים לפארק בורדזומי. בנסיעה בכביש המוביל לפארק, חשוב להסתכל על מרפסות הבתים הצבעוניות, וכאשר מגיעים לפארק עומדות בפני המטייל שתי ברירות:- לפנות לרכבל הנמצא מימין לכניסה לפארק, ולעלות אתו בעלות של 1 לארי למסעדה הנמצאת על ראש הצוק מעל הפארק, ולערוך במקום אתנחתא קטנה, ולא לשכוח להסתכל בעליה, בירידה ותוך כדי השהייה למעלה על הנוף שמסביב. או, להיכנס קודם לאתר, גם כאן בעלות של 1 לארי, ולהתחיל לטייל בו לכל אורכו, כאשר ממול לכניסה ישנו פסל אדם שמצלם וישנה שדרת עצים שחלקם אמיתיים וחלקם לא, מצד שמאל ישנו מבנה ששימש למרפא וספא, בסמוך לכניסה בתוך הפארק מצד ימין, ניתן לבקר בדגם תלת מימדי של גיאורגיה, גם זאת בעלות של 1 לארי, ובהמשך לתוך הפארק ישנה ברזייה של מים מינראליים, בטיול לאורך הפארק, תצפו בית קולנוע, מתקני משחקים המשמשים גם כמגרש משחקים של ילדי העיר, הטיול לאורך הפארק הוא מרגיע ביותר, היות והוא נעשה לאורך אחד מיובלי הנהר החוצה את העיר. אחרי סיום הביקור בפארק ובהנחה שלא לנים בעיר, אזי ממשיכים לנסוע דרומה, וממש ביציאה מהעיר כאשר תראו בניין דירות גבוהה הצבוע בצבעי צהוב, כחול וכתום ולאחר שנוסעים בכביש/גשר שנראה ככביש תלוי על פי תהום, עוברים אותו מעט, מגיעים מימין לכניסה למבנה מנהלת שמורת הטבע. כאן ניתן לקבל הסברים על הפארק, לקבל מפות של מסלולי הטיול הרגלי, והסברים על החניות לאורך המסלולים וכמובן נקודות ההתחלה של כל מסלול וכיצד להגיע אליו. שמורת הטבע בורדזומי, היא אחת משמורות הטבע בגיאורגיה, אולם הגדולה מביניהן. השמורה המשתרעת מערבה לעיר, והכניסות אליה נמצאות מסביב לשמורה, ורק אחת מהן נמצאת בקרבת העיר. השמורה נוסדה בשנת 1995 בעזרת ממשלת גרמניה ואונסקו, שטחה כ-300 דונם ( 76000 אקר) והיא מכסה 8% משטח המדינה כולה, והיא הוקמה בכדי להגן על היער ששימש מקום מחיה של האייל הקווקזי, ובעלי חיים אחרים כגון:- הגב החום, עז הבר, יחמור ועוד . פרטים נוספים יפורטו בהמשך בחלק שיעסוק בשמורות הטבע. מסלול מאתגר של חצי יום הליכה, שלא שייך לשמורה, מתחיל בעיירה chobiskhevi הנמצאת 12 ק"מ דרומית מערבית לכניסה לשמורה, ומעט צפונה לכניסה למסלול מס' 6. מעיירה זו פונים מערבה, בדרך כבושה, המובילה מתחת לכבלי הרכבת ולאורך הנהר עד ל- dabatsveli plateau בגובה 1800 מ', אחרי 15 ק"מ מגיעים לאגמים ביער, לממשיכים בדרך זו עוד כ- 16 ק"מ מגיעים עד בקוריאני. מבט על מסלול זה ניתן לראות בנסיעה מבורג'ומי לבקוריאני כמפורט בהמשך.

מנזר טימוטאסובאני timotesubani

בכדי להגיע למנזר זה, צריך מהיציאה הדרומית של בורדזומי לפנות מזרחה לכיוון gujareh, ולנסוע בדרך העולה לגב ההר לכיוון העיר באקוריאני, מרחק של 10 ק"מ. הנסיעה היא לאורך קניון צר ויפה. מנזר זה הנקרא "מנזר הבתולה הקדושה" נבנה במאה ה-10 מאבן/לבנים אדומה, והקירות הפנימיים מכוסים בציורי קיר מרהיבים השמורים יפה שצוירו במאה ה- 13.

העיירה באקוריאני bakuriani

נסיעה מהמנזר של עוד 10 ק"מ לדרום מזרח, תביא אותנו לעיירה זו, שהיא עיירת נופש וסקי בקווקז הקטן בגובה 1700 מ', באזור הררי ויפה, שסביבתה מיוערת בצפיפות, ועקב הגובה, המקום נעים כאן גם בקיץ. כיום יש בעיירה תנופת בנייה אדירה של בתי מלון, אך רוב תושבי העיר מתפרנסים עדיין מחקלאות, חטיבה ועיבוד עצים כמו גם מתיירות. עיירה זו יכולה לשמש כמקום לינה, במידה שהדבר לא נעשה בבורדזומי. מכאן אפשר לצאת לרכיבת אופניים לא קשה עד להר kochta לגובה 2155 מ' לאורך הדרך מבאקוריאני לאגם טבא-טובסטקורי ועד למעבר הרים טסרו 2454 מ' והדרך מתחילה באספלט וממשיכה בשביל לאורך היער. כמו כן, ניתן לצאת מצפון מזרח לעיירה, לטרק קצר של 3 ק"מ לכפר didi mitarbi ומשם הטרק יכול להמשיך במסלול מעגלי של 5 ק"מ חזרה לבאקוריאני. טרק נוסף של 8 ק"מ יוצא לכפר cichisdziri שהוא במקור כפר יווני עם מעיינות חמים בקרבתו. לאלה המבקשים לעשות את כל המסלולים הללו, יש לתכנן את זמן השהות בהתאם.

אגם טבא-טובסטקורי tba tobasts'kuri

בכדי להגיעה לאגם זה ממשיכים מבאקוריאני דרומה כ- 10 ק"מ עד למעבר ההרים cxratskaro pass, הדרך המובילה למעבר ההרים היא דרך יפה, שהנוף ממנה מרהיב, הכוללת תצפית על הר שחארה, ניצים, פלגי מים ופריחה, כולל מבט על בורדזומי העיר ושמורת הטבע והעמק של השמורה והנהר החוצה אותו, אולם בחלקה היא גובלת בקו צינור הנפט מבקו לאזרביז'יאן ומשם לאירופה, לכן אסור לצלם במקום, ראו הוזהרתם, היות ואם כוחות הצבא המאבטחים את הציר הזה, יבחינו שצלמתם, אזי סביר להניח שיחרימו לכם את המצלמה. מיד אחרי המעבר ואחרי נקודת הביקורת של הצבא ובדיקת הדרכונים, לוקחים את הדרך השמאלית (מזרחה). שימו לב שמיד אחרי המעבר מצד שמאל וימין יש פריחה של צמחיה הררית וצבעונית, וזאת בנוסף למתחמי המרעה של המקומיים, וגם כמה ציפורי עיט שניתן לצפות בהם. בהמשך הדרך ישנו גשר עץ, שאחריו ממשיכים שמאלה, עד שבשלב מסוים נגלה לעיניכם האגם, ובהמשך הדרך מגיעים לכפר בשם זה, ולשולי האגם. זמן הנסיעה הוא כ- 1.5 שעות.

מבצר חארטויסי khertvisi

המשך הדרך מהאגם דרומה, בכדי להגיע למבצר זה, יכולה להיעשות בשני דרכים:- האחת הקלה והמהירה יותר, היא לחזור למעבר ההרים, ומשם לפנות שמאלה (דרומה) עד לעיירה akhalkalaki, הנמצאת על כביש A306 הממשיך שמאלה לארמניה השכנה, או השנייה, להמשיך מהאגם דרומה, לאורך הדרך הממש לא נוחה, דרך כפרים שכוחי אל, אם היופי המיוחד שלהם, עד לעיירה akhalkalaki, ומשם לפנות ימינה עד לצומת הפונה לכיוון ורדזיאה, צומת שהמבצר יושב מעליה, הכניסה למבצר היא מהדרך היורדת לורדזיאה. בצומת כאמור נמצא המבצר המרשים שנבנה במאה ה- 10 על מצוק ושהורחב במאה ה- 12 ע"י המלכה תמר, וזוהי התחנה האחרונה לפני מתחם ורדזיאה. המקום נמצא מעל חיבור הנהרות ג'אוואחטי javakheti וארטאני artaani מקום אסטרטגי שחייב כל אויב לעבור במקום זה, ומגדל העוז (הקיפ) הוא מרובע, וחומות המבצר החיצוניות אדירות ומהם יורדות שתי מנהרות אל הנהר ג'אוואחטי. 

אגם צ'ונדה tsunda

אגם שנוצר עקב בקע וולקני שהתמלא במים ומוקף בקני סוף, ונמצא בדרך לורדזיאה מצד שמאל של הדרך. האגדה המקומית מספרת, כי בזמן הכיבוש הטורקי הגיאורגים שלאורך הגבול ברחו לכיוון העיר בורג'ומי, ושמו את הזהב שלהם בתיבת מתכת, וכאשר הצבא הטורקי השיג אותם ליד אגם זה, והיות שלא רצו שייהנו מהשלל, השליכו את התיבה לאגם, ולדעתם זוהי הסיבה שמדי חורף, כאשר יש ברקים, מכה ברק באגם.

מתחם מערות ורדזיאה vardzia

נסיעה דרומה של כ- 10 ק"מ מהמבצר, לאורך הנחל, יביא אתכם למתחם מערות אדיר זה. שימו לב כי כ- 2 ק"מ לפני המתחם מצד שמאל, יש עוד קבוצת מערות vanis kvabebi, שמהדרך ניתן לראות רק את הקצה שלהם, וכמו כן קתדראלה kumurdo הנמצאת ממש על אם הדרך. מתחם המערות נחצב על מצוק בצלע הר ארושלי erusheli ע"י המלך ג'ורג' השלישי במאה ה- 12 (1185-1189), ומעל אפיק נחל (קורה) מטצווארי, המתחם נמצא בתחומי אזור מסחאטי meskheti, ובסמיכות לגבול הטורקי, רק 12 ק"מ, ומשויך בחלק מהמקומות למלכה תמרה ושוטא רוסטאבילי המשורר של הפואמה האגדית . האגדה מספרת כי שם המקום נובע מדברי תמרה הגדולה, שבהיותה ילדה הלכה לאיבוד במבוך המערות, וכאשר קראה למחפשים צעקה, "אק-ואר-דזיה" שפירושו "אני כאן דוד". המקום שימש כאתר התבודדות לכ- 2000 נזירים, והמשך הרחבת המקום ע"י תמרה הביא לכך שמספר הנזירים גדל ל- 50000 שחיו בקרוב ל- 3000 מערות שנחצבו ב- 13 מפלסים, על פני שטח באורך 350 מ' ובגובה של 40 מ', כאשר מעל 300 חדרים, מתוך ה- 600, שימשו את תמרה כמקום מגורים ומסתור בעת צרה, והמערות כולן מחוברות בתעלות ארוכות. גם כיום קטע מהמערות נמצא בשימושם של נזירים, ולכן קטע זה אסור לכניסת מטיילים. כמו כן עד היום ממשיכות החפירות במקום, לגילוי מממצאים נוספים וחשיפת מערות נוספות. המקום כלל 28 בתי-בד, 15 כנסיות, ספריה, חדר החסנה של תרופות, בארות, מקור הספקת מים ומתקני סניטציה, וחלק ממערכות המים עדיין פועלות ויכולות לספק מי שתייה.

כנסיית האיסוף- נמצאת במכלול הכנסיות ששופצו במקום, ושהאגדה מספרת כי ממנה נאספה תמרה השמיימה, ויש בה ציורי קיר משנת 1184,ובכלל זה דיוקנה של תמרה לפני היותה מלכה, לצד אביה. אחת המחילות מובילה לבריכה שנוצרה מנטף שקיים מהתקרה ובריכה זו מכונה בשם המקומיים "הדמעות של תמר". הכניסה למתחם בתשלום של 5 לארי, אפשרית בחלקה ברכב, עד ממש לפני תחילת הדרך המובילה למערות, אך שימוש ברכב לא יאפשר למטייל לסיים את הסיור ולצאת ממתחם המערות באחת מהדרכים ששימשו בעבר העתיק, כניסה למתחם, וכמובן הדרך השנייה היא ברגל, מה שמחייב מאמץ מסוים, רק בכדי להגיע לתחילת הסיור במערות. הסיור במערות עורך לפחות שעה וחצי, כך שביחד אם העלייה והירידה צריך לתכנן כ- 3 שעות לפחות. למי שיחליט לנון במקום, אזי יפה לראות את המתחם באור ראשון. הלינה יכולה להתבצע כיום בצימר היחידי הנמצא מצד שמאל, ממש לפני מעבר הגשר למערות, ובעתיד הקרוב בעוד אחד הנמצא כרגע בבנייה.

ספא מינראלים (ללא שם)

נסיעה דרומה של כ- 3 ק"מ מורדזיאה לכיוון הגבול התורכי ולאורך הנהר, יביא אתכם לקבוצת מבנים מצד שמאל, שבאחד מהם ישנה בריכת מים מינראלים, שאפשר לטבול בה ואף להתרחץ. אין חשש ממחלות, היות והמים נשאבים מבטן האדמה ומתחלפים כל הזמן, מקום ששווה לעצור בו לחצי שעה ולהתרענן במחיר 2 לארי לאדם.

מנזר הנזירות ורדזיאה העליון

נסיעה של עוד 3 ק"מ דרומה מהספא לכיוון הגבול הטורקי, יביא אתכם לפתחו של ערוץ קטן, שהכניסה אליו ימינה הוא ליד 2 בתי אבן, מימין לדרך, והליכה של כ- 2 ק"מ בתוך הערוץ תביא אתכם למנזר של נזירות, הממוקם במקום פסטורלי וייחודי. שווה מאוד לראות את המקום. המנזר הוקם במאה ה- 19, ויש בו כ- 21 נזירות שמכלכלות את עצמן ע"י גידולי ירק שונים, מקנה בקר ועזים ובריכות דגים, במקום לתאר צפו בתמונות והחליטו בעצמכם. המנזר עצמו שימש בימי השלטון הטורקי כאורווה או רפת ולכן כל הפרסקו שהיה בו נהרס.

מנזר ספארה sapara

בכדי להגיע למנזר זה, הנמצא 10 ק"מ מזרחית לאחאלטסיחה, צריך לחזור למבצר חארטויסי ובצומת לפנות שמאלה לכיוון צפון ואח"כ מערבה, ואחרי כ- 25 ק"מ מגיעים לעיר mikadze ואחרי שחוצים את נהר mikvari פונים שמאלה (דרומה) עוד כ- 3 ק"מ ומגיעים למנזר. בדרך למנזר זה עוברים דרך עיירה בשם aspindza המוכרת בהיסטוריה הגיאורגית כמקום הקרב המכריע להגנת המדינה שנערך בשנת 1770, בינם ברשותו של המלך erekle השני בראש 2000 חיילים שהביס צבא טורקי שכלל 10000 חיילים. המנזר שפירוש שמו "החבוי", מתוארך למאות ה-10-16 ונקרא כך כי עד שלא מתקרבים אליו לא מזהים אותו, והוא מכיל 12 מבנים כאשר מביניהם קתדראלת סנט סאבא, הוא הגדול ביותר. המקום הוא גם מתחם קבורה גדול של משפ' ג'קליס jakelis שהכריזו על המקום כמקום מגוריהם במאות 13-14. הארכיטקטורה וציורי הקיר מתוארכים למאה ה- 14 ובוצעו ע"י פארסדזי paresadze, מה שהופך אותה לאחת החשובות מבחינה אומנותית.

העיר ומבצר אחאלטסיחה akhaltsikhe

העיר היא הבירה המחוזית של מחוז סמטסחא-ג'אבאחאטי samtskhe-javakheti שהוא אזור הררי מיוער, עמקי נחלים, אגמים וולקנים וקניונים עמוקים, שיכול להיות אזור טוב לתצפיות נוף. העיר שפירוש שמה הוא "מקדש חדש" יושבת על אחד מיובלי נהר mikvari ובכדי להגיע אליה צריך לחזור ממנזר ספארה לכביש הראשי, ואז לפנות שמאלה (מערבה) ואחרי נסיעה של כ- 8 ק"מ, ואחרי שחוצים צומת כבישים שימינה מוביל חזרה לבורג'ומי וישר מוביל לתוך עיר זו.
דרך אגב, המשך נסיעה מערבה, אחרי עיר זו, תוביל אתכם לעיר החוף batumi, הנמצאת על ציר טיול אחר שיפורט בהמשך לאורך חופי הים השחור, ולכן לאלה שיש להם זמן, יכולים מנקודה זו להמשיך מערבה ולחבר את המסלול הבא למסלול זה, ולהגיע ל- kutaisi ממערב למזרח. הלינק למסלול http://www.seekingtheworld.com/2008/06/8.html.
המשך הנסיעה מערבה מעיר זו, כ- 8 ק"מ ואחר כך פנייה צפונה לעבר kutaisi בכביש A307, תאפשר למטייל להיכנס לשמורת בורג'ומי רק ממערב, ולדלג על הכניסות ממזרח ומצפון. בחלקה העתיק של העיר "רבאטי" נמצא המבצר בו ישנו מנזר ומוזיאון. העיר נבנתה ע"י הגיאורגים לפני 1200 שנים, והמנזר בתקופות שונות, הוסב פעם למסגד בעת הכיבוש הטורקי וחזר להיות שוב לכנסיה בימי השלטון הרוסי, ושווה לערוך סיור במקום הנמשך כשעה, ובעלות כניסה של 2 לארי. בסה"כ זה מקום טוב לעשות בו אתנחתא בדרך אל או מ.... לבאים לעיר זו מצפון, דהיינו מכיוון בורדג'ומי, ומבקשים לדלג על הנסיעה בדרך המובילה לאגם tabats kuri ודרומה, מעיר זו יוצאת הדרך למערות ורדזיאה ומנזר חרטויסי שתוארו קודם לכן.

לכתבה הבאה על מערות ורדזיאה כנס ללינק הבא-
http://www.seekingtheworld.com/2008/04/6.html

הכותב יוסי לוי joseph levy הינו מומחה לאיסלנד iceland, המלווה קבוצות בנהיגה עצמית בלבד, והמתכנן מסלולי טיול לפי מידת המטייל,והמשמש כמומחה באתר http://www.gotravel.co.il/.

לפניות לכותב shark4162@gmail.com

© Copyright to seekingtheworld.com זכויות יוצרים לאתר

חודש במטבחו של סנובורדיסט Month in Snowboarding's kitchen

מאת: ערן לוי

לידיעה: המסמך מכיל בסופו נספחים של מושגים, אתרים ומילון עברי-גרמני.
גלריית התמונות של כתבה זו ניתן לראות בלינק הבא:- http://picasaweb.google.co.uk/shark4162/zaHyDI

וידאו קליפ 

הקדמה:

הכל התחיל בינואר 2002, הטיול למזרח התבטל בשל סיבות מבצעיות ובתור פשרה נפלה החלטה לנסוע עם עוד חמישה חברים לשבוע סנובורד באיטליה, בסוף אותו שבוע ידעתי שפרק חדש נפתח בחיי. מאז הספקתי לבקר עוד פעמיים בחו"ל ומספר פעמים באתר היחיד המונופוליסט בארץ "החרמון", אבל לכל אותם שבועות מופלאים היה חסרון בולט, קוצר זמן !!! ולכן אחרי הפעם האחרונה בצרפת החלטתי שבסיום לימודי באוניברסיטה אסע לפחות לחודש לגלוש סנובורד.

הרעיון וההכנות:

התלבטתי רבות האם להכניס את הקטע הזה ליומן אבל הגעתי למסקנה, שטיול מתחיל לא ברגע שאתה נוחת בחו"ל אלה ברגע התכנון, שכן ההכנות מספקות חלומות ואדרנלין לא מועט. הלימודים נסתיימו וידעתי שזה עכשיו או לעולם לא. אז התחלתי לארגן את הטיול וגיליתי שאין לי מושג איך אני הולך לגלוש חודש וכל זאת במסגרת תקציב סביר, במקום שיספק מרחב גלישה גדול ותנאי שלג מצוינים.

נפגשתי עם בחור שמקצועו זה ייעוץ בענייני סקי ותמורת 150 ₪ הוא עזר לי לעשות סדר עם כל הנתונים של היכן הכי כדאי לי לגלוש, אחרי מעבר על אינסוף ברושורים נפל הפור. איזור זלצבורג שבאוסטריה, יורד שם מלא שלג העונה, האזור מכיל 2,200 ק"מ של מסלולי גלישה (לא כולל ה-OffPiste) והמחיר של סקי פס עונתי סביר ביותר ( 500 יורו). מיד לאחר מכן סגרתי את הפינה של רכב ומקום לינה, החלטתי לישון במקום אחד כל החודש ומשם לנסוע כל יום לאן שאחליט. סגרתי עם איזה צימר בעיירה שנקראת בישופסהופן שזה 40 דקות נסיעה דרומית לעיר זלצבורג ותמורת 17 יורו אקבל חדר וארוחת בוקר. טיסה סדירה עם אל על ע"מ שלא יהיו לי פדיחות עם צ'רטר וכל מה שנותר זה לארגן ציוד לחודש. בזמן שארגנתי את הטיול הופתעתי שחברי ירדן רוצה ומסוגל להצטרך אלי ועכשיו התחושה היא שממש הולך להיות פיצוץ של כיף.

לקראת הטיסה התחלתי כבר לאגור אוכל ע"מ שאקח איתי אוכל ישראלי ולא אתקע עם אוכל אירופי (לא רוצה לומר אשכנזי) למשך חודש (מה גם שצריך לחסוך בהוצאות). ירדן טס שבוע לפני עם המשפחה שלו לצרפת ושלחתי איתו מעט מהמצרכים, אבל ב-9.2.08 יום שבת, אני אורז את המזוודה והתיק סנובורד ומגלה שכנראה לא שלחתי איתו מספיק. פרידה כואבת מאישתי, הכאב הוא גם געגוע וגם הידיעה שהיא בערך היחידה שפירגנה לי בכל הקשור לטיול הזה ולא אמרה, "מה חודש?"

נתב"ג, הנה זה מתחיל!

הגעתי לשדה התעופה עם מוצ'ילה ותיק סנובורד מפוצצים וזאת יחד עם תיק גב וטרולי שעולים איתי למטוס. שקילה של 2 התיקים הראשונים מגלה שאני עם 33 קילו ולמרות זאת עליתי למטוס חלק J. (רואים שהיה שווה לא לקחת צ'רטר ? ) 

שכחתי לציין שלשבוע הראשון הצטרף אלי עוד חבר סלבה שרק התחתן פחות מחודש קודם. את הטיסה אנחנו מעבירים בקריאה במושבים נפרדים כי האפס שישב לידי לא היה מוכן להחליף כסא, אבל זה לא כ"כ נורא שכן טסנו למינכן ומדובר רק על 4 שעות טיסה. איסוף מהיר של המזוודות ואנחנו בדרך להשכרת הרכב (יורופקאר), לוקחים את האופל קורסה ומגלים בהפתעה מרובה שכל הציוד נכנס ואין צורך להרכיב את הגגון שהבאנו מהארץ. 

הנסיעה 

ממינכן לאוסטריה הייתה מדהימה, כ"כ מהנה לנהוג בארץ שבה גם מי שנוסע 130 קמ"ש ויותר, אחרי עקיפה חוזר לימני, הכבישים ברמה גבוהה, נקי ושמש בחוץ. אנחנו מגיעים לחדר, מתארגנים אחרי קפה של בעלת הבית, מרכיבים את הגגון ונוסעים לזלצבורג לאסוף את ירדן שמגיע עם הרכבת מז'נבה. חיבוקים, נישוקים ואנחנו יוצאים לכיוון הבית כמובן לא לפני שעוצרים לאכול איזה ג'אנק פוד בבורגר קינג. בבית מפנקים את ירדן עם נרגילה שהובאה ביבוא אישי מהארץ ויאללה למיטה, מחר מתחיל החלום! 

הצימר של משפחת רורמוסר והאופל המדהימה בחניה

יום 2- בורד חדש:

7:00, הבוקר מתחיל בשעון המעורר של ירדן , ארוחת בוקר אצל גברת מה שמה (לא הצלחנו להבין איך קוראים לה, ועכשיו כבר מאוחר מדי כדי לשאול) - ביצה רכה, ריבה, חמאה, גבינה, נקניק, לחמניות טריות והרבה צחוקים - עושה רושם שהיום הולך להיות מוצלח ביותר.

בחדר אחרי ארוחת הבוקר אני פונה אל ירדן ואומר לו: "תסתכל טוב ותגיד לי מה לא בסדר פה" (זה היה בחדר השירותים) ירדן מסתכל, פתאום נופל לו האסימון ושנינו צוחקים. מסתבר שבאוסטריה השירותים הפוכים, כלומר יש חור מים שנמצא בקדמת השירותים, כלומר, כשקמים להוריד את המים, אפשר לעשות בדיקה רפואית של כל מה שאכלתם וכמה. אחרי שהשוק עובר, סלבה מגיע וכולו מזועזע, "ראיתם מזה?" אנחנו מהנהנים שכן, ומכן והלאה הרבה צחוקים אנחנו חבים לשירותים הללו (אתם לא מאמינים איזה רעיונות עלו בראשי, הייתם קונים אסלה ששוקלת את היציאה שלכם?).

טוב אחרי השוק אנחנו יוצאים לדרך ומגלים שכל הציוד נכנס ברכב ללא צורך בגגון, פשוט מדהים, אופל קורסה קטנה,שלושה בחורים עם תיק גב כל אחד ותיק בורד, כולנו בהלם אבל מאד מרוצים.

קדימה לגלוש, אבל... לא לפני שעוברים לפני זה באינפורמשיין של בישופסהופן. הוצאנו את כל המידע האפשרי וקילו וחצי מפות, חזרנו לאוטו ואופס! היום הראשון בעיירה וכבר דו"ח! שיט! חזרתי לאינפורמשיין. give me please all the info about parking in Austria”", אני אומר לבחורה שכבר שיגענו חצי שעה לפני. היא עונה שהיא משתתפת בצערי, וממליצה לי ללכת לתחנת משטרה ואולי יוותרו לי על הדו"ח. חחח, רק אצל הנאצים האלה יוותרו לי, "הבחור שלפניך שילם אז גם אתה צריך לשלם" אומר לי השוטר. בן זונה. “Ok, I’ll go get my money first”, אני אומר ומסתלק.

הלכתי מבואס. אז אחרי פתיחה לא כ"כ טובה בלשון המעטה של היום, המשכנו לעיירת הסקי הראשונה שלנו שנקראת Schladming. התחלנו בביקור ב-info (ואצלכם בעיר איפה מותר לחנות?) ושמנו פעמינו לכיוון החנות blue tomato. ושם, בום! קיבינימט, כ"כ הרבה ציוד גלישה, ברמה! אחרי תדרוך אצל אחד העובדים (phil), נמצא הבורד הנבחר - בורד של חברת F2 שגם נראה טוב, וגם מספק את דרישותיי לגבי הגלישה. על הדרך גם מעמיסים איזה נעליים ככה שלא יהיו תירוצים לגלישה הגרועה ויוצאים לכיוון המעלית שתעלה אותנו לתחילת הגלישה באוסטריה.

אוי אני אומר לכם, יום כזה לגלישה פשוט מוזמן מהשמיים - השמש קורנת, השלג במיטבו, ואנחנו שלושה מאותגרים חורפית, פשוט חוגגים על השלג - קופצים, מבצעים סללומים וכמובן (איך לא?) יורדים אחד על השני. גם המצאנו משחק חדש שנקרא "אבא שלך כל כך עני ש..."

בסוף היום, עייפים אך מאד מרוצים, עשינו קניות וחזרנו לחדרים לביצוע מקלחת מהירה ואוכל! על השולחן תוך כדי אכילה (בישלתי פתיתים וקורדון בלו) והנאה מרובה, יין שרץ חופשי (1.5 יורו לליטר) העניינים מתחילים להתחמם, הצחוקים נערמים בהמוניהם ואנחנו מקבלים מעמיתנו האורחים האוסטרים הזמנה לערב שתייה. אחרי שטיפה קלילה של הכלים והרבה יין כפי שהוזכר (ושנפס באדיבות בעלת הבית), מיותר לציין שאנחנו לא מסרבים לערב שתייה (המתחיל במלאכה ...). עולים לקומת האוסטרים ומתחילים בערב מהנה ביותר שבו ידובר על מגוון נושאים כגון: אופנועים, ערבים (כאילו בני דודים, לא מה שבא אחרי הצהריים...), אומנות, צבא, ההבדלים בין אוסטרים לגרמנים, לימודים, עישון, לימוד שפות וכו'. בסופו של הערב אנחנו מוצאים את עצמנו שתויים לגמרי, עם חוסר של בקבוק מרטיני ויין במלאי, אבל מרוצים מאד ובלי שמץ של מושג מה הולך להיות למחרת. התארגנות זריזה ובום אנחנו במיטה. לילה טוב. (gotten nacht).

 

הבורד החדש שלי 

יום 3-בירה ללא אלכוהול:

אחרי לילה קשה של אלכוהול כמובן שאי אפשר לקום בשעה הקבועה 7:00 והתפנקנו חצי שעה נוספת במיטה. התארגנות זריזה ארוחת בוקר ואיך אפשר גם בלי מילה על השירותים, סלבה כבר מספר לנו על תגליותיו החדשות, לשבת ולהוריד את המים עם כל יציאה. אחרי שאני וירדן צוחקים עליו אנחנו יוצאים לדרך ל-Flachau. מגיעים למעליות ו- שאלוהים ישמור! איזה תור, אמא הצילו! ממעלית 1 למעלית 2 ושוב, תור! שיט! כבר מספידים את האתר וקובעים כי זו הפעם האחרונה, אבל המשך היום מגלה לנו שהאתר דווקא מעולה וכנראה יש הצדקה לתורים, מה גם שלמעלה התורים היו סבירים ביותר. זה כבר היום השני עם הבורד החדש, ההסתגלות מהירה ביותר ואני מוצא את עצמי מרביץ ביצועי מהירות וקפיצות לא רעים בכלל.

15:30 ואני מכריז בקול "די חברה אני גמור והשרירים מאותתים הפסקת אש" כמובן שאיני נתקל בהתנגדות מצד כלשהו ואנחנו מחפשים את דרכנו חזרה לאוטו. קיפול מהיר, מתיחות, נסיעה קצרה ואנחנו בבית אחרי ביקור בסופר המקומי לשם השלמת מסדר המצרכים. בבית אני מגלה כי חברי נדבקו בחיידק היעילות וחיש מהר אנחנו מוצאים עצמנו על שולחן ארוחת הערב אחרי סידור המצרכים, ניגוב הבורדים, מקלחת ובישול של ארוחה ישראלית אוטנטית המכילה קוסקוס ומרק, שניצל וסלט. (תודה לך אלוהים על האוכל שהבאת לשולחננו ביום קשה זה J ).

שיחה קצרה עם הארץ, בדיקת מיילים והנה אנחנו שוב בחדר בקומה 3 עם העמיתים האוסטרים שותים ונהנים, אבל היום ספגנו מכה קשה, בקניות החלטנו להתפנק על בירה וחיפשנו בירה כהה (בסגנון גולדסטאר), רק שאלוהים רצה וכשאנחנו יושבים מרוצים על השולחן ולוגמים מהבירה, בא הבחור האוסטרי מקס ושואל בנימוס אם אנחנו מודעים לכך שזו בירה ללא אלכוהול. שיט!!!! מיותר לציין שבאותו רגע הבירה נזרקה לפח. בסופו של דבר הסתפקנו ביין השני להערב וגרעינים שחורים שהובאו ביבוא אישי מהארץ. ירדן סיפק לבנות שיעור בסידור שרוכים לנעליים שלהם, סלבה סיפק את השטויות והדיבורים חסרי ההגיון ואני הסתקרנתי בכל מיני סוגיות הקשורות לאוסטרים כגון הברות בשפה ומה המילה הכי ארוכה שלהם ( 50 אותיות לעזאזל!!).

כמו כן החלטנו שמחר נוסעים ל-Zell Am See שזה קצת רחוק וכבר 23:30 אז לילה טוב.

יום 4-פציעה ראשונה:

גם היום קמנו ב-7:30, ממש פינוק! ארוחת בוקר ב-8 אבל היציאה לא כ"כ מהירה שכן החברה רוצים לטפל בבורדים שלהם, וגם לפנק אותו במדבקות שהבאתי מהארץ ושקיבלנו מהחנות ביום השני. כעבור חצי שעה מסיימים, כשהבורד שלי הוא הכי יפה ללא שמץ של ספק.

יוצאים באיחור ותוך כדי נסיעה והבנה שלא פניתי לכביש הנכון, החלטנו לוותר על Zell Am See ולנסוע לאתר אחר בשם Zauchensee שקרוב לאתר Flachau שהיינו בו אתמול. האתר פשוט, בן של המקצוע העתיק בעולם. מסלולים רחבים, קפיצות, מעליות טובות ובלי תורים מטורפים. היום החלטתי להביא את המצלמת וידאו שלי, למי שלא יודע, הנדסתי את המצלמה בתוך קופסא מזוודת היטב, אליה מתחברת עדשה שיושבת לי על הקסדה ומצלמת בכיוון ההסתכלות שלי. אפשר לומר שהיא עשתה עבודה לא רעה יחסית ליום הראשון של צילומים. את היום אנחנו מסיימים לקראת 4 מפורקים, לירדן כואבת הזרוע ולי האצבע מנפילה מטופשת בגלל שניסינו לגלוש כאשר אנחנו אוחזים ידיים.

מגיעים יחסית מוקדם לבית, בדרך אוספים בירה ויין מהחנות המקומית (Lidl למי שמכיר) (נציין שהיום נזהרנו יתר על המידה עם הבירה ובדקנו אחוז אלכוהול בכל פחית, ולקחנו פחית מכל סוג ע"מ למצא את הבירה הנחשקת) ואחרי מקלחת פונים לחדר הפנאי לשתיה וטקסס הולדם.

ארוחת ערב של תפוחי אדמה מטוגנים,נקניקיות, סלט ופתיתים עם מרק, אנחנו מסיימים מפוצצים בטירוף. משוחחים טיפה עם בעלת הבית שכבר גילינו ששמה זה רוברטה, וכל פעם מחדש מגלים כמה שהיא נחמדה. אהה, ודרך אגב גם מגלים שאת הדו"ח שקיבלנו יכולנו לבטל כי בעלה הוא איש ציבור חשוב בעיירה. (בהמשך נגלה שהוא קצת יותר מאיש חשוב בעירייה)

אחרי שטיפת כלים אנחנו חוזרים לשחק קצת טקסס הולדם ומחליטים שמחר זה היום ל-Zell Am See. דבר חשוב נוסף שיצא מהערב הזה, זה שאכן היו 2 בירות שהם בסדר (Gosser ו-Kaiser) אבל עדיין זה לא זה! לילה טוב.

תפוחי אדמה מטוגנים 

יום 5-טונה פרגיות:

בוקר טוב, איזה בוקר קשה! זה היה מהבקרים שכולנו רוצים להישאר במיטה וכל מה שצריך זה רק את האדם האמיץ שיציע, אבל כנראה שאנחנו לא אמיצים מספיק והנה אנחנו כבר אחרי ארוחת הבוקר. (ירדן עדיין טוען שהוא כן הציע...)

היום החלטתי לרשום ביומן כבר בבוקר היות וסוף סוף למדתי כיצד לומר בגרמנית מה שלומך? (הגרמנים אומרים Vi wie geht es dir) )), וזאת אחרי תריסר פעמים שאנחנו מדברים על זה עם רוברטה בעלת הבית.

אז יצאנו מוקדם ונסענו ל-Zell Am See שבעצם זה היה Kitzsteinhorn-Kaprun. מגיעים לאתר והמד-טמפרטורה מראה 10- שיט! רק לצאת מהאוטו אנחנו קופאים, התארגנות זריזה ואנחנו על הרכבל למעלה.

ברכבל אני מגלה שאנחנו באתר שמכיל 3 פארקים ולמרות שהבטחתי שרק ביום שבת נלך לפארק נשברתי ברגע שראיתי את המקפצות. חוץ בקפיצות גם גלשנו טיפה, אני מתאמן על Fakie (גלישה בכיוון ההפוך מהכיוון הרגיל- עם רגל שמאל קדימה) והולך דווקא לא רע. בהפסקת הצהרים בפסגת ההר בגובה 3,200 מטר, ירדן הראה לנו מה זה טונה פרגיות (זה טונה שמבשלים ומקבלת טעם של פרגיות).

סיימנו את היום יחסית מוקדם, נסענו חזרה הביתה (הנסיעה אורכת בערך שעה) והגענו ברגע האחרון לפני שעמיתנו האוסטרים עמדו לצאת למסעדה והצטרפנו אליהם אחרי מקלחת זריזה.

הסתובבנו בעיירה איזה 20 דקות עד שהוחלט היכן לשבת היות והמקום המקורי אליו היו מועדות פנינו היה סגור, שאר המסעדות שנראו בסדר היו מלאות (כי יש בהם רק 4-5 שולחנות) ולבסוף התיישבנו באיזה מסעדת קפה. המנות היו טעימות, אני הזמנתי סטייק בשר עם ספגטי עבה והחברה הלכו על שניצל ("מקורי !!"). שתינו גם חצי ליטר בירה Stiegl, וחבר'ה, יש לנו את זה, מחר יודעים איזה בירה לקנות!

את שאר הערב בילינו כרגיל בחדר המשחקים - טקסס הולדם, בירה, נרגילה, שיעורים בגרמנית וצחוקים. אני חייב לציין שהיום היה מצחיק במיוחד היות והדבקתי לאחת מהחבר'ה האוסטרים את הכינוי "חזירה" שכן זה מזכיר איך היא נראית, אז בואו נגיד ככה, שכל הערב העברנו צחוקים על חשבונה עם כל מיני וריאציות של המילה תוך כדי משפט, הצחוקים היו כ"כ חזקים עד כדי כך שהם ממש הרגישו שאנחנו צוחקים עליהם והיינו צריכים לתרץ שזה משהו מסדרת טלוויזיה בארץ.

טונה פרגיות נוף מגובה 3200

יום 6-גבינה עם גבינה:

כל בוקר הופך לקשה מקודמו, המשחקים האלה בלילות יחד עם האלכוהול לא מיטיבים עמנו לאור השעה שבה צריך לקום.

היום החלטנו לנסוע לאתר מגבוהים באזור בשם Obertauern, אנחנו הולכים על אתרים גבוהים בשל השמש הפוקדת אותנו והמחסור ההולך וגדל בשלג, חוצמזה סלבה השקיע בסקי פס לכל איזור Salzburg עוד 15 יורו אז מה, לא ננצל אותו? ברור שצריך ללכת לכמה שיותר אתרים ולא נחזור לאותו איזור.

מסתבר שהיום המזג אויר כבר לא כ"כ קייצי ואנחנו נאלצים לגלוש בתנאי ערפל מזוויעים. אנחנו לפחות מקווים לקצת שלג אך גם זה לא מגיע.

בבוקר היה קטע מצחיק היות ועברנו באינפורמיישן שוב ואני וירדן שאלנו לגבי מקומות שאפשר לטייל בהם ב-Salzburg כי החלטנו שביום ראשון אנחנו עושים יום הפסקה. השיחה גלשה גם להמלצות אחרות ושאלתי איזה אוכל מקומי כדאי לנו לאכול, בשל האוצר מילים הגדול של האוסטרים, קיבלנו תשובה שיש מאכל מקומי שזה בעצם גבינה עם.... גבינה, יש לזה טעם של גבינה וזה מן גבינתי כזה, ככל הנראה יש בזה הרבה גבינה, מסתבר גם טיפה קמח, אבל בגדול זה משהו עם גבינה. נחכה ליום ראשון ונראה אם נמצא את זה. (באוסטרית זה נקרא Kasnocken)

את היום סיימנו בנוהל, ארוחת ערב בריאה ומזינה (חובה לציין ששאריות הפתיתים אחרי 3 ימים במקרר עם שאריות המרק של הקוסקוס אחרי יומיים הולכים נהדר יחד) ואחר כך משחקים ואלכוהול. ישבנו עם האוסטרים, זה הלילה האחרון שלהם. כמובן שצחקנו הרבה וגם סידרנו לירדן לילה עם אחת הבחורות (קתרין), זה בסדר חברה, זו לא החזירה.

למעשה החזירה בדיוק נפרדה מהחבר שלה אחרי 4 ימים, ואין לי מושג מה היא חשבה לעצמה לבוא ולבכות בחדר משחקים ליד החברות שלה ולידינו, אבל בנינו ואני לא כזה רשע, היה מצחיק לראות חזירה בוכה, זה אפילו דמה ליבבה של חזיר.

יום 7-ארוחה צמחונית:

זהו יום הגלישה האחרון של סלבה, ולשם כך שמרנו את האתר Flachauwinkl שכולל את הסנו-פארק Absolut Park (לא טעיתי בכתיב, ככה הם כותבים). ואני חייב לציין שזהו פארק פצצות.

הגישה הנורמלית אומרת, תגלוש קצת תתחמם ואז תתחיל בפארק. רק שאנחנו חמומי מוח שכמותנו, רואים את הפארק וישר הריר נוזל. עשיתי מן מיני ראן על ה-Half Pipe (שזהו שטח גדול שנראה כמו חצי צינור וגולשים עליו מדופן לדופן שבכל דופן מבצעים איזה טריק לשינוי הכיוון) ובום אני ברמפות. חיבור מהיר של המצלמה ויאללה להתחיל לקפוץ.

כמה קפיצות טובות, ואז נשלפת לסלבה גם מצלמת הכיס. אני מרביץ את הרמפה הראשונה ומתכונן לגראב בקפיצה השניה, בשניה שלפני הקפיצה במקום להתרכז בקפיצה מה שעובר לי בראש זה, יווווו כמה שאני מהיר, לא עוברת חצי שניה ואני באויר בגובה מכובד ביותר, מנסה להיזכר מה אני צריך לעשות באויר אבל זה כבר מאוחר מידי ואני כבר בפוזיציה של התרסקות.

סלבה מוציא מזה תמונה די חמודה, אבל מי שמבין ינתח את התמונה ויזהה את הסימנים המעידים על התרסקות. אני נוחת לא טוב ומיד על הטוסיק, אייי כמה שכואב לי! אני זז מהר שלא אפצע מגולש אחר, מוריד את הבורד ומתרכז בכאב. כאן כבר מדבר הניסיון ואני מכריז על סיום יום הגלישה שלי, אני נכנס לבניין מרשים ביותר שנקרא Chill House המכיל ספות, רמפות לסקייטים, קיר טיפוס ועוד... ומבלה שם את שאר היום, בעוד סלבה וירדן גולשים.

בערב חוזרים לחדר, מתארגנים לארוחה, סלבה אורז. מוריה ויריב החבר'ה מגרמניה מודיעים שיגיעו רק לקראת 20:30, החברה כבר רעבים ומסתפקים בסנדוויץ' ביניים. 21:00 והאורחים מגיעים, הארוחה הצמחונית עוברת בהצלחה, את הכלים לא צריך לשטוף היות ובעלת הבית מציעה לקחת את הכלים למדיח J (יאללה כמה שהת"ש שלנו משתפר מיום ליום ). אחרי פטפוטים לא מעטים אני נכנס ל-4 שעות שינה קצרות לפני שאני צריך לקחת את סלבה לרכבת. 

סלבה כבר קופץ כמו חזיר

קפיצה יפה רק חבל שנגמרה על הטוסיק ביום האחרון 

יום 8-חלת ביצים:

יום ללא גלישה J. אני וירדן קמים ב-10:30 (רק שלי חסרים כמעט 3 שעות באמצע), אוכלים ארוחת בוקר עם ביצים שהספיקו כמובן להתקרר.

אני מתפנה לעשות כביסה שדחינו במשך כל השבוע, מסתבר של את הכל צריך לכבס ביד, כי גברת צימר מציעה שאשתמש במכונת כביסה, ככה שנותר לי רק לשטוף את המעיל ביד J (תנאי הת"ש בהחלט משתפרים). כמו כן אני מחליט לפתוח את הסתימה בכיור, דקה של ג'יפה ואנחנו יוצאים לכיוון זלצבורג. המטרה: לטייל בעיר, ולאכול את המלצת מוניקה מהאינפורמיישן-"קאשנוקן" שזה הגבינה ועוד גבינה שהזכרתי לעיל.

בעיר אנחנו מוצאים חניה שכתוב “Frie” ואני תוהה, האם יש פה חניה בחינם? ירדן ישר מצהיר כי אם החניה בחינם הוא עובר לגור בעיר, וכמובן שדקה אחר כך אנחנו מגלים שמחיר החניה הוא כחניה בגן העיר, 2.4 יורו לשעה (~15 ₪ לשעה). העיר יפה מאד, כיף מאד לטייל ללא ישראלים ולהעיר הערות בקול על אנשים והם לא מבינים שאתה בעצם צוחק על חשבונם.

אנחנו מגיעים לפתח הטירה ברגל לאחר שויתרנו על התענוג לשלם 10 יורו ולעלות ברכבל ואז מגלים שעדיין כניסה זה 7 יורו. החלטה זריזה פה אחד אומרת שראית טירה אחת ראית הכל ואנחנו מסתלקים חזרה. לא מצאנו מסעדה העונה לדרישתנו ל-"קאשנוקל" ואנחנו חוזרים הביתה.

בערב אנחנו פוגשים את יריב ומוריה בסאנט יואהן (St.Johann), עד שהם מגיעים אני וירדן מוצאים מסעדה ומתיישבים. רק בפנים אחרי ששאלנו את המלצר, גילינו כי המאכל הנכסף נמצא. אני כמובן מזמין אותו, ובסופו של דבר ה-"קאשנוקל" בסך הכל מוכתר כ-"נחמד", אני מחליט להזמין גם קינוח מסורתי, יריב ומוריה חושבים להזמין גם כן, ואז המלצר מסביר שנראה לו שאחד יספיק, לפי המחיר של הקינוח אני אומר ליריב שנראה לי גם כן שזה יספיק. כעבור 10 דקות, המלצר חוזר עם מגש, עליו משהו בצורת חלה לשבת רק פי שתיים בגודל, ואנחנו מתחילים בעבודה. לדבר הזה יש טעם של ביצה שזה לא ייאמן, וירדן ויריב נותרים לאכול את זה לבד.

בסופו של דבר הערב מוכתר כמהנה, נשיקות, חיבוקים ליד האוטו בטמפרטורה של מינוס עשר, עוד עיכוב קל עד שיריב מוסר לידינו חבילה של טבק וגחלים לנרגילה ואנחנו נפרדים.

עדיין לא החלטנו לאן לגלוש מחר, אבל סיכמנו עם מוריה להפגש ב-17:00 אצלם במלון לפינוק בסאונה. לילה טוב.

יום 9-הזמנה לארוחה:

אחרי שקמנו איכשהו ואכלנו ארוחת בוקר "מזינה" (לחם,חמאה,נקניקים וגבינות קשות) אנחנו בדרך ל-Alpendrof.

אנחנו מגלים שם אתר נחמד מאד, השמש כמובן מאירה את פנינו וירדן מחליט כי גל חום פוקד את אוסטריה, 6 מעלות בחוץ. הטוסיק עדיין כואב, ולכן החלטתי לקחת מגבת מהחדר ולהשתמש בה בתור ריפוד לטוסיק, זה מתגלה כרעיון לא רע בכלל אולם עדיין כואב לשבת על הטוסיק. אחרי שעה ומשהו של גלישה אנחנו נאלצים לגלוש למטה לתקן רצועה בביינדינגס שלי (המתקן המקשר את הרגל לבורד), אנחנו נכנסים לחנות בית ספר שגם משכירה ציוד ומצליחים אחרי עבודה משותפת ומאומצת לפתוח את הבורג של הרצועה. כל העניין לקח 20 דקות אבל נראה שהיינו בפנים שעה כי המשכנו לדבר עם המוכר. מסתבר שהוא היה בארץ באילת לצלילות ובכלל היה נחמד. חזרנו לעוד קצת זמן מסלול עד שהחלטנו שזהו להיום.

התקפלנו יחסית מוקדם, נסענו חזרה לבית להתארגנות וליציאה לכיוון יריב ומוריה, סליחה, לסאונה. ממש לפני היציאה ירדן משכנע אותי להתקשר אליהם, ומזל! "נראה לנו שלא כדאי שתבואו, לא רוצים להסתבך פה עם בעלת הבית", יריב אומר.

טוב, אז יריב ומוריה מגיעים אלינו ואני וירדן בינתיים הורגים את הזמן עם הולדם ובירות (חיים קשים). ארוחה טובה ויין טוב, ואנחנו שוב על השולחן, הפעם ארבעתנו למשחק, יריב ומוריה נכנסים מהר לעניינים והמשחק הופך לדבר מצחיק ביותר במיוחד שכולל גם כמות נכבדת של אלכוהול.

מוקדם יותר בערב בעלת הבית שלנו הציעה לבשל לנו מחר ארוחת ערב הכוללת אוכל אוסטרי, ואנחנו ברוב חוצפתנו עוד ביקשנו להזיז את המועד ליום רביעי כי מחר אנחנו רוצים לעשות סקי לילה, ברור שבקשתנו נענית בחיוב. (שוב הת"ש עלה?)

טוב, צריך ללכת לישון, אבל רגע, מתי קמים? מחר גולשים גלישת לילה, אפשר לקום מאוחר, טוב נקום בעשר? שיט, לא הודענו לבעלת הבית, טוב אנחנו כותבים פתק "נקום בעשר" ומכניסים מתחת לדלת המטבח ופונים למיטה לדפוק את השינה של החיים.

יום 10-גלידה ביום חמסין:

היום קבענו לגלוש עם יריב ומוריה ב-Flachau, התכנון שלי ושל ירדן זה להתחיל לגלוש בצהרים יחד עם יריב ומוריה,לנוח אחה"צ אצלם (הדירה שלהם קרובה) ולצאת לגלישת לילה.

התכנון מתחיל מעולה אחרי השלמת שעות שינה, אני וירדן מקדימים ומספיקים לעשות Run אחד לפני שנפגשים. הגלישה עם החברים מגרמניה פשוט מעולה, אני מצלם את כולם וב-16:30 כולנו מרוצים מיום גלישה מדהים ושמש חבל"ז (אנחנו חושבים שמכת חום פוקדת את אוסטריה, כבר אמרתי זאת? J ), קיפול זריז של הציוד לאוטו ואנחנו אצל יריב ומוריה. ירדן אני ויריב קופצים לבישול קצר בסאונה, קטע מוזר באוסטריה, חייבים להיכנס ערומים. דרך אגב, היום יריב כבר לא מפחד כי הוא שאל אם אפשר, והפקידה בקבלה אמרה שהיא לא בטוחה, אבל בעלת הבית לא נמצאת אז שיהיה. לאחר מכן פינוק של פונדו גבינה מעשה ידה של מוריה ואנחנו יושבים על איזה ראש קצר לפני הגלישה הלילית.

19:30 אנחנו בתור למעלית לילה אחרי שנדחסנו כולנו (4 אנשים) לאופל קורסה הקטנה והמדהימה הזו, ושיט! מגלים שזה בתשלום של 13.5 יורו. דיון קצר ואנחנו מרימים ידיים. חוזרים לחדר ומבלים את שאר הערב בטקסס הולדם, נרגילה, כמעט כל האלכוהול של הגרמנים והחטיפים. אני נוהג מת חזרה הביתה ואני וירדן נשפכים על המיטה כמו גלידה ביום חמסין.

חובה לציין שבבוקר בדרך לאתר, ירדן נהג ונתקענו אחרי "ל", היינו מאחור אולי 3 דקות, הגיעו עוד 3 מכוניות מאחור, ואף אחד לא צופר, מדהים! בארץ נראה לי שמה שהיה קורה זה שאחד הנהגים מאחור היה יוצא, זורק את הנהגת מהרכב ומזיז אותו בעצמו.

יום 11-ארוחה אוסטרית:

הבוקר מתחיל נהדר בארוחת הבוקר,השמש זורחת האוכל טעים, אבל חסר משהו קטן. אני מגלה שכבר 3 ימים אני לא מקבל ביצה, כשמגיעה בעלת אני מבקש ביצה ומגלה שלא הכינה בשבילי. ת'אמת שהכל באשמתי, ביום השמיני אכלתי במסעדה לקינוח דבר שנקרא Salzburg Croncel, זוכרים את המעדן בגודל כיכר לחם לשבת שמכיל המון ביצים ובעצם יש לו טעם של ביצה?

אז למחרת בבוקר הרגשתי אשם לאכול ביצה ואמרתי לרוברטה שאני מוותר על הביצה כי אכלתי הרבה ובלה בלה, רק שהיא כנראה הבינה שאני לא רוצה יותר ביצה בכלל. בכל מקרה למחר היא כבר הבטיחה שתהיה ביצה.

אני וירדן חיש מהר מגיעים ל- Zauchensee, מתארגנים וקדימה לגלוש, אחרי שני Runים אנחנו מכריזים פה אחד, בן זונה של אתר ובן זונה של מזג אויר. פוגשים את יריב ומוריה לצהרים, וממשיכים לגלוש יחד, צילמנו אבל בדיעבד יצא לנו מסך אפור L. אני כבר ממש מרוצה כי הגלישה ב-Fakie ממש הולכת מעולה, אני מחליף כיוונים בלי בעיה תוך כדי גלישה וגולש ב-Fakie מהר ולאורך זמן.

לאחר הגלישה אנחנו קופצים אל הגרמנים לאסוף את התרמוס שהשארנו אתמול ונשארים כבר לאיזה ראש קצר אבל באמת קצר כי צריך להספיק להגיע הביתה אחרי שקנינו שני בקבוקי יין, כי היום אנחנו אוכלים אוכל אוסטרי אותנטי אצל רוברטה.

הארוחה הייתה טעימה, בעיקר הצלי חזיר, באמת הצלי חזיר הכי טעים שאכלתי בחיים שלי. היה שם גם קנודל שהיה מוזר בהתחלה אבל לבסוף נטרף גם הוא, וסלט כרוב שהיה לא לטעמי אבל בכל זאת אכלתי שתי קערות ע"מ לא להעליב. הארוחה נפתחה עם בירה היות ולפי המסורת זה מה ששותים עם קנודל אבל חיש מהר עברנו ליין שקנינו. ישבנו על השולחן רבות אני ירדן ורוברטה, ומידי פעם הצטרף האורח הנוסף ריקרדו או מרטין הבן של רוברטה. נראה לי שבסוף היום רוברטה חוץ מעייפה מאד הייתה גם שתויה. נראה לי שהקרדיט שלנו עלה אחרי הארוחה שכן דיברנו יפה מאד למשל על נימוסים והליכות וכמו כן ניסינו לדבר קצת ללב של הבן שיבין שהמבחנים הסופיים חשובים מאד וכדאי להשקיע עכשיו.

בסופו של דבר אחרי שקמנו מהשולחן במקום ללכת לישון ב-23:00 מצאנו את עצמנו אני וירדן יושבים על נרגילה בחדר הרגיל עם בירה ומדברים פילוסופיה ומנתחים רעיון עסקי שעלה במוחי.

יום 12-הכל לטובה:

כולם יכולים להירגע, היום קיבלתי ביצה בארוחת הבוקר. J

אני וירדן מתארגנים ויוצאים לכיוון שלדמינג (Schladming) לגלוש שם בפעם השניה ולפגוש את יריב ומוריה. מגיעים, עולים על ציוד ואנחנו למעלה בהר, אני נועל את הבורד לרגלים ובום הרצועה של הבהונות קרועה, שיט! כמו שירדן אמר בבוקר, כנראה שהיינו צריכים להישאר בבית, משהו ביום הזה לא מסמל טוב, החל ממזג האויר (היה סגרירי וקר), הרצועה וכלה בהרגשה כללית.

טוב ירדנו למטה בקרון הרכבל, נסענו ל-Blue Tomato שלמזלנו קרובה. אחרי שעה יצאתי עם ביינדינגס חדשים ותיקון של הישנים (שיעזרו לי למכור את הבורד הישן) ופחות 150 יורו בארנק. עלינו שוב למעלה, פגשנו את החבר'ה והתחלנו לגלוש, בגלישה הראשונה מוריה חתכה לאיזה סינגל ואני אחריה, לפתע אני קולט ענף על המסלול, מה זה לא בא לי עוד שריטה על הבורד ואני חותך הצידה תוך כדי נפילה, שיט שוב כואב הטוסיק.

כשאני מסתכל על מוריה אני מגלה שאין דרך לחבור אליה ואנחנו מתפצלים. אני וירדן ממשיכים למטה, לא יודעים לאן גולשים, חושבים שאיבדנו את המסלול למטה ולוקחים מעלית באמצע, מאוחר יותר נגלה כי המשך המסלול למטה עובר בדיוק באותו מקום רק צריך לגלוש טיפה יותר שמאלה.

פגשנו את יריב ומוריה שוב, והמשכנו לגלוש. המשך היום היה מבאס לחלוטין, זה כלל בחירה גרועה של מסלול ע"י יריב שגררה הרבה גלישה על קו ישר ומעלית T-Bar אינסופית ובשיפוע של אף של מרוקאי, בנוסף להכל אני כבר כמה ימים מרגיש שמשהו לא תקין בבורד שלי, הוא פשוט לא זז על קו ישר, רק שהיום זה כבר מוגזם.

אני כבר מבואס לגמרי מהיום הזה, רק רוצה להגיע חזרה לאוטו ולעוף משם, בדרך כמובן עוד איזה נפילה על הטוסיק על הקרח המגעיל שהיה על המסלול וכמובן בגלל איזה גולשת סקי מטומטמת. היום גם לקחתי מגבת אחרת ונראה לי שהיא רק מכאיבה לי ולא עוזרת.

לפני החזרה הביתה אני וירדן מסרנו את הבורדים לווקס חם בתקווה שזה יפתור את בעיית האיטיות בקו הישר, קניות, וחזרנו הביתה למקלחת טובה ובישול של ארוחת ערב מפנקת שאותה אכלנו עם החברים מגרמניה. אציין רק שהכנתי שוב שקשוקה, והפעם פינקתי קצת יותר בחריף, כשרוברטה טעמה נראה לי שנשרפו לה כמה תאים בגוף, לא נעים.

המשך הערב היה שגרתי מלבד העובדה שלקראת 22:00 מוריה נעלמת וחוזרת אחרי חצי שעה עם Kaiserschmarrn שזה מן סוג של פנקייק שאוכלים עם ריבה בצד וזה ממש אבל ממש טעים.

בסופו של יום, אפשר לומר שהיה יום ככה ככה, אבל "הכל לטובה" כמו שאומרים, במוקדם או במאוחר הרצועה בלאו הכי הייתה נקרעת, לפחות הייתי קרוב לחנות.

אני וירדן מחליטים לקחת את מחר באיזי, נראה מתי נקום.

יום 13-"מרק חבלים":

השעה 11:00 וירדן עדיין במיטה, כלומר הרבה שלג לא נראה היום. חוצמזה שבחוץ מעונן וזה מזכיר את אתמול. היום עושה רושם שהכאבים בגוף פוחתים אולם מי שזוכר את הנפילה ביום 4, אז עדיין כואבת לי האצבע, הטוסיק איכשהו בסדר ואני מחליט שנאסוף את הבורדים מ-Muhlbach וגם נבדוק את השלג שם. האירוניה היא שזה האתר הכי קרוב אלינו ורק עכשיו אנחנו הולכים לבדוק אותו J

השעה 17:00 אנחנו אחרי גלישה מדהימה, מסלולים כמעט ריקים, הגלישה זרמה בטירוף, הווקס עזר בטירוף ואני סוף סוף יכול לחזור ליכולות הגלישה הנורמליות שלי.

בסוף היום אנחנו מבקרים בבר המקומי, יושבים על בירה ופתאום מגיע לו כלב מקסים שמזכיר לי את געגועי לאייס (הכלב שלי). אני ישר ניגש ומלטף אותו כעבור דקה ירדן מגיע גם ומיד כשהוא נוגע בכלב, הכלב קם והולך, אפשר לומר שזו הייתה הבדיחה של הבר לאותו אחה"צ. מעתה ואילך, ירדן כבר לא מתקרב לכלבים אוסטרים.

התבוננות בשעון ורואים שיש לנו זמן, עצירה בחנות שנקראת kik ואני וירדן מוצאים דברי טקסטיל לא רעים בכלל במחירים ממש טובים (יותר מאוחר נגלה מיריב ומוריה שזו חנות איכות זבל, אבל מי הולך לכבס בכלל את המעיל שקניתי?)

עדיין אנחנו אחלה עם הזמן ומחליטים שהיום הולכים לשטוף את הרכב! אנחנו מגיעים למתקן שטיפה שפועל על מטבעות, אחרי 2 יורו אנחנו מקבלים 4 דקות של זרם מים מטורף וידית אחרת של מברשת וסבון, עכשיו אפשר להירגע, סוף סוף אנחנו יודעים מה צבע האוטו.

אנחנו עוברים מהר בסופר, מעמיסים כבר ארגז בירה שני ויוצאים לכיוון Flachau ליריב ומוריה, 17:30 אנחנו שם בדרך להתפנק בסאונה. הפעם כבר לא שואלים אף אחד, אנחנו כבר קבועים J

כשאנחנו כבר נקיים ומבושלים היטב, זה הזמן לארוחה מעולה אצל החברה מגרמניה, בעצם אכלנו כל מה שנשאר, כי מחר הם עוזבים ולא לוקחים כלום חזרה. זה מזכיר לי את ה"מרק חבלים" שזהו מרק שעושים מסיר גדול מלא במים ושופכים לתוכו את כל מה שחבל לזרוק. לאחר מכן יושבים סביב השולחן מדברים, צוחקים, אח"כ גם משחקים אבל בעיקר שותים.

פרידה מצערת מיריב ומוריה, אבל התנחמות שבפסח נתראה שוב.

יום 14-מבוא לקיבוצניק:

6 שעות מטכ"ליות ואנחנו על הרגלים ב-9:00 (כן כן, זה אומר שחזרנו הביתה בשלוש), ירדן מתקשה לתפקד ויורד לארוחת הבוקר בצורת זומבי. שיחה קלה עם רוברטה, ארוחת בוקר (ללא ביצה היום J ) ואנחנו יוצאים לכיוון FlachauWinkl. היום אמור להיות שם אירוע בפארק ואני כמובן חייב להיות שם ולראות.

תשמעו, מקפצות כאלה פסיכיות לא ראיתי עדיין, וקיבינימט! אנשים קופצים אותם, חשבתי שבנו אותם רק כדי לעשות רושם. לא ספרתי כמה זמן החברה שהו באויר אבל זה נראה הרבה מאד, תרגילים מרשימים מאד ואני וירדן נשארים פעורי פה ומתבאסים מיכולת הקפיצות שלנו.

את המשך היום אנחנו מעבירים בעיקר בפארק (היו גם שני Runים של גלישה לא רעה בכלל(. היו כמה קפיצות יפות לי ולירדן, כמו כן היום התחלתי באופן רשמי לגלוש ב-HalpPipe והיה ממש כיף, וגם ניסיתי כמה פעמים Rail רק שלא הגעתי לסופו ועכשיו כואב לי בשוק של הרגל בגללו וזה למרות המגן. ירדן גם ספג כמה מהלומות לא קלות והצדיק שוב את חשיבות הקסדה.

לא יאמן, כמה שמקבלים יותר מכות, אנחנו מסיימים יותר מרוצים. פשוט לא יכולים לומר "היה יום חרא" על יום כזה של קפיצות, שמש ו-200 מ"ג אדרנלין בדם, אז מה אם יכאב אח"כ?

מגיעים לאוטו (אני הולך אחרי ירדן) ואני וירדן מסתכלים אחד על השני, "מה זה?", לא יכול להיות, רק אתמול ניקינו אותו". האוטו פשוט מטונף בול כפי שהיה לפני ששטפנו, ואז כמובן, "רגע, זה האוטו שלנו בכלל?" ואז, מסתובבים לאחור והולכים 20 מטר לרכב שלנו בדממה (יש רגעים שהשתיקה יפה להם).

התארגנות זריזה ואנחנו טסים חזרה לכיוון הבית להספיק להגיע לפני 17:30 כי היום אנחנו בקטע של לחלוב פרה. ב-19:00 גברת צימר מגיעה, אנחנו מחליפים למדי ב' וקדימה לעבודה.

כל העניין הופך למשעשע מאד כשירדן צריך לגעת לפרה בעטין שזה בעצם יותר כמו זין, אני צוחק ומצלם אבל גם תורי מגיע, בקיצור אחרי שעה של עבודה אנחנו אחרי חליבה, מתן חציר לפרות, לפוני ולכבשים, ניקוי חרא, הברשה של הבהמות והנקה (מבקבוק) של הגדי שיונק כמו אסיר שישב 25 שנה בכלא ולא ראה פיטמה מימיו. סה"כ היה משעשע מאד, זה היה מעין מבוא לקיבוצניק. כנראה שלקיבוץ בעל רפת כבר לא נצטרף.

ארוחת ערב קלה, כביסה, מעט הולדם ואנחנו הולכים לישון מוקדם יחסית, הגיע הזמן לסדר את שעות השינה.

אני ירדן וגברת צימר ברפת

יום 15-משחה לסוסים:

וואלה אני קם ב-7:00 בבוקר כמו שציפיתי, ירדן ממשיך לישון טיפה, אני מנצל את הזמן לאינטרנט וטלפון. לקראת 8:00 אני מעיר את ירדן ויורדים לארוחת בוקר. אנחנו מחליטים ללכת לקיטשנהורן ורק בדרך אנחנו משנים את הדעת ומעידים פנינו ל-Obertauern. בחוץ יום שמשי בטירוף, יותר מאוחר מד הטמפרטורה מראה 15 מעלות!!!

אנחנו מתארגנים על הציוד וממש בסוף אני מגלה ששכחתי את הכפפות גלישה בבית, באסה! אני מגלה שזה ממש קשה לגלוש ללא כפפות, פתאום כל דבר נראה מפחיד ואני מתחיל ליפול נפילות כואבות משטויות שככה בחיים לא הייתי נופל, איך אומרים? "פסיכולוגיה בגרוש". התחת מתחיל לכאוב ואני מכריז על סיום היום.

אנחנו עושים עצירה שלפני החזרה על ההר, ירדן הולך לבדוק את השירותים ואנחנו מנהלים אח"כ שיחה על כך, היות וירדן מסביר שיש לו איזה חצי עמוד למלא ביומן על עניין ההגיינה בשירותים והאם הבנות של הארץ שלא מוכנות להשתין בכל מקום מלבד ביתם היו חושבות כך אם היו גרות באוסטריה.

בינתיים לידנו יושבת סבתא שמחכה שם מאז המלחמה. אני בנתיים מגלגל סיגריה, מציע לה והיא מסרבת, אך לקרם הגנה שהוצאתי מיד אח"כ כי הרגשתי שהשמש עושה ממני פונדו היא קפצה כאילו זה שטר של 200 יורו. איכשהו אני מדדה את עצמי חזרה לאוטו. אח"כ באוטו אני כבר מכריז על מותי הקרב ובא. לאחר מכן אני בודק את המצלמה, ויש לנו את זה חברה, המצלמה סוף סוף מצלמת! לפחות משהו טוב אחד יצא היום. אני מריץ בקול מחשבות האם לקפוץ לבה"ח או לא, "אבל מה יוכלו לעשות שם אני אומר? לתת לי משכב כאבים של סוס?", לבסוף אני מחליט שנלך הביתה ונראה איך הכאב מתקדם. אנחנו בבית כבר ב-15:30, מקלחת מהירה וכביסה, והופה, יש זמן לשעה שנץ. כשאנחנו קמים יש כבר גרגרי חומוס מוכנים, באמת ששברנו שיא בעניין הכנת האוכל ו-18:30 אנחנו כבר אחרי.

לפני שאנחנו מתפנים להולדם, אני מספיק להכריז על מצבי לגברת צימר ובנה מרטין, מרטין מספר לנו מורקים על גלישתו, על הקפיצות שהוא וחבריו מבצעים וסיפורים כיצד גרמנים שראו אותן וניסו לחקות אותם התפנו במסוק. היה משעשע ומצער גם יחד לשמוע על קפיצות של 40 מטר וכו' ואנשים מתפוצצים על העץ השמיני לאחר שלא הספיקו לגמוע את המרחק. מספר דקות לאחר מכן גברת צימר תופסת אותי ונותנת לי 4 כדורי מציצה ומשחה, עד כאן נשמע נורמלי רק שההסבר שלה פלוס קריאת תיאור המשחה מכניסה אותי להלם, כתוב שם משחה לסוסים. "הלו, רק צחקתי שאני צריך משכך כאבים לסוסים". בכל מקרה, הרבה מה להפסיד אין לי- אני מורח את המשחה, נחכה ונראה. (רק שלא יצמח לי זנב).

יום 16-הטבח השיכור:

היום זהו יום מיוחד, היות ולא נישן בצימר הלילה. קמנו מוקדם ופנינו מועדות לקיצבוהל (Kitzbuhel) שזה ממש רחוק, משהו כמו שעתיים נסיעה. אנחנו אמורים לפגוש שם כמה שבדיות שאחת מהם אני מכיר דרך חבר (קוראים לה מדלן).

אני וירדן מגיעים לאתר אחרי נסיעה מפרכת והתברברות קלה, מיד עולים על הציוד אחרי שמצאנו את החניה הכי מקומבנת שהייתה לנו עד היום ממש על הכניסה לגונדולה. אחרי שעה של גלישה על ההר (פסגת Hore) אני שולח SMS למדלן שנפגש ב-12:30 בבר מס' 4 (מדהים! ישנם 53 ברים באיזור וכולם ממוספרים), מס' דקות עוברות ואנחנו מגלים שאנחנו בכלל נמצאים כ"א על הר שונה וקובעים להיפגש אחרי הסקי. הסקי עובר בכיף, האתר ממש מגניב ואני סופג שם רק נפילה אחת, ודרך אגב המשחה של הסוסים עובדת מעולה גם על בני אדם J.

אנחנו נפגשים ב-16:00 עם הבנות, לפני הפגישה אני מזהיר את ירדן שמדלן כנראה מבינה עברית וצריך להיזהר. שתי דקות אחרי שאנחנו נפגשנו אני מרכל עם ירדן על הבנות ופתאום, אופס רגע אחי, שכחנו שהיא מבינה, אני שואל את מדלן, "את מבינה עברית?" והיא עונה "כן, כמעט הכל" אני וירדן בולעים קצת רוק ומקווים לטוב.

חצי שעה אחר כך אנחנו פורקים במהרה את הציוד בחדר שדרך אגב ממש מגניב, הכל שם יוקרתי ברמה שלא מביישת מלון 5 כוכבים בניו יורק. מיד יוצאים לסיבוב בעיר. אין לי מושג כמה שתינו, רק שהיה שם בין היתר 2 ליטר בירה שהגיע בכוס ממש מגניבה בצורת מגף. לפני שפנינו לקניות הבנות החליטו שהם חייבות גם שמפניה, ונכנסנו למקום מיוחד שמגיש רק שמפניה! הבנות הזמינו בקבוק שכנראה שתו יום קודם, אם אני לא טועה, הם השאירו עליו איזה 100 יורו!!! בכל מקרה אני אפילו לא חשבתי להשתתף בתשלום, אבל הם התעקשו שאשתה, ואני לא מסרב לאלכוהול. לקניות לקראת 19:00 אנחנו מגיעים שתויים לגמרי (הכוונה לכולנו) וזה אחד הפעמים הכי מצחיקים שעשיתי קניות בחיים שלי.

אין לי מושג איך מצפים ממני לבשל במצב כזה, מזלי שלפני הבישול זכיתי במקלחת שקצת עזרה למצב הדעת. ארוחת הערב עוברת בהצלחה, מוזיקה טובה ברקע, עוד יין ובירות ואנחנו מסיימים לקראת חצות, אחרי שלימדנו את מדלן הולדם וגם מתברר שאחת הבנות מרלין הייתה דילרית 5 שנים בקזינו. ככה שהיא קיבלה ייעוץ ברמה, ואנחנו זכינו לכמה סיבובים של חלוקת קלפים מקצועית.

אני מכוון שעון ל-8:00 למחרת ואנחנו שוקעים בתרדמת עמוקה.

הנוף של קיצבוהל

יום 17-היהודים שוב מגורשים:

אני קם ב-8:00 ומתארגן במהרה ומגלה שהכל לחינם כי הבנות לפני 9:00 בכלל לא חושבות על להיות מוכנות, טיפה אחרי 9:00 אנחנו מתיישבים לארוחת בוקר, לא בדיוק האיכות של הארוחה של גברת צימר אבל מזינה בהחלט.

אנחנו יוצאים לגלוש, אחרי שתי נגלות עם האוטו כי אנחנו חמישה + ציוד שזה כבר כבד לקורסה אנחנו מתחילים לגלוש כשאני מצלם את כולם במשך כל היום. היום מתחיל די גרוע עם מסלולים כחולים, אך עד מהרה אני וירדן גולשים כבר שחורים ואדומים ושזה הופך למהנה הרבה יותר.

בדרכנו אנחנו עוברים גונדולה רצינית ביותר שנקראת 3S, הדרך המפלצתי הזה, חוצה עמק בגובה של לפחות 100 מטר, עם כבל תלוי בין שתי עמודים למרחק של לפחות 500-1000 מטר, נראה לי שרק מאותגרי פרוייקטים הנדסיים כמוני יכולים להתפעל מהפלא הטכנולוגי הזה. הפסקה של חצי שעה בפסגה של ה-2000 מטר ואני יוצא לגלישת סולו של המסלול השחור וחורש אותו רק 4 פעמים ברצף. איזה כיף להתרכז בגלישה שלך ולא להתייחס לאף אחד אחר! דרך אגב, אני ממש מרגיש את ההתקדמות בגלישה וזה ממש כיף סוף סוף לדעת שאתה יודע לגלוש טוב (הכוונה לגלישה בסיסית, נכונה, בשני כיווני הרגלים וללא נפילות) ולא סתם להרביץ איזה קפיצה ולהראות לחברה תמונה שאתה דופק קפיצה מדהימה ושכאילו אתה תותח (נראה לי שלפחות חצי מהישראלים מאמצים גישה זו, ובנינו, בשביל לקפוץ לא צריך ממש לדעת לגלוש).

לאחר מכן בזמן הגלישה מדלן אומרת לי שחברתה סיסיליה הבת של בעלי הבית לא חושבת שזה רעיון טוב שנשאר שם גם הלילה, בתירוץ שלא נעים לה מההורים שלה והיא חשבה שאנחנו באים ללילה אחד. אני חושב שזה תירוץ עלוב, אבל אם לשפוט לפי ההתנהגות של השלוש, כנראה שזה באמת הסיבה. טוב, אז כנראה שהתכנון של ללכת מחר לגלוש ב-Saalbach שזה קרוב לשם מתבטל ואנחנו נחזור היום לצימר הנחמד שלנו. רק שאני וירדן נדהמים מהעובדה שבחורה בת 28 לא יכולה לקבל החלטות עצמאית ומפחדת ממה שההורים יגידו, אבל שיהיה ( או כמו שאומרים, What Ever).

אחרי הגלישה חוזרים לבית, מקלחת שלפני היציאה, קיפול של הציוד והכנת חומוס לדרך ואני וירדן יוצאים הביתה בדרך שונה מזו שבאנו ומתגלה כדרך קצרה יותר בקילומטרים אבל לא בזמן שכן היא עוברת על פני ההרים.

ב-21:00 אנחנו כבר בבית אחרי שעתיים נסיעה + מקדונלדס לא טעים במיוחד. הפתענו את גברת צימר שציפתה לנו רק מחר. אנחנו מפרקים מהר את הציוד, ועולים לחדר העישון לבירה אחרונה שלפני השינה וכתיבת היומן. היום קיבלנו החלטה אמיצה שלא לשחק הולדם!

באמצע הרכבל הארוך

יום 18-נפטרים מהתיק:

השעון מצלצל ב-7:30 ואנחנו קמים רק ב-8:30, בחוץ סגריר, אבל אולי יהיה יותר טוב בהמשך. הבנות משבדיה הזהירו אותנו שהיום צריך לרדת גשם. אז אחרי מריחת הבוקר בארוחה, אינטרנט וכו', הגיע הזמן לצאת. אני קובע די חד משמעית וללא כל התנגדות שזה יום לפארק. אנחנו עוצרים בעיר לקנות מתנה לגברת צימר, ספר אורחים ומפתחים 2 תמונות שנדביק בתוכו.

הגעה ל-Flachauwinkl, התארגנות מהזריזות שהכרתי ואנחנו בקפיצה הראשונה. היום היה פשוט מדהים, את הקפיצה הראשונה אנחנו תופרים כבר בלי בעיה, גבוה גבוה ונחיתה רכה של אחורי הבורד ואח"כ הקדמי, ושנינו מבסוטים. גם השאר הולך לא רע ואנחנו תופרים מספר לא מבוטל של Runים. בשלב מסוים אנחנו כבר עוברים לרמפה שליד (היותר גדולה) ומגלים שיש עוד על מה לעבוד. בשלב מסוים אחרי נפילה של ירדן אנחנו מגלים שזה הזמן להפסיק, בירה בהר והביתה. בדרך הביתה ירדן מספיק ליפול שוב נפילה טיפשית אבל כואבת, אני נכנס לפאניקה לרגע אבל הכל מסתדר אחרי כמה דקות.

אנקדוטה שאני לא יכול שלא לציין בתור ישראלי. הגענו למסקנה שגלישה עם תיק הינה מסורבלת ומפריעה לקפיצות וגם לכיף בגלישה. רוב המקומיים משאירים את התיקים שלהם על השלג, או ב-Chill House, ולמה שאני סתם אסחב עם התיק? החלטתי להשאיר את התיק ב-Chill House, הוצאתי את הארנקים והדרכון ליתר בטחון, ואני מתענג על כל רגע בגלישה ובקפיצות. פשוט מדהים ההבדל מהארץ. בארץ הייתי דואג כל שניה, הנה עכשיו התיק נגנב לי. כאן פשוט אתה יכול להשאיר את התיק, בורד ולא משנה מה, ואף אחד לא יגע. מיותר לציין שמעתה והלאה זה כבר נורמה!

אנחנו בבית כבר ב-15:30 עם הסרט Eurotrip ביד. מקלחת זריזה, הכנת ראש לנרגילה ע"י המאסטר ירדן, ואנחנו בחדר עישון עם DVD מחובר וצופים בסרט בפעם המי יודע כמה וצוחקים בלי סוף. מגעיל מאד איך שליטר וחצי בירה נגמרת כ"כ מהר יחד עם שלושה ראשים של נרגילה ועכשיו השאלה, מה עושים? כולה 19:15.

התשובה לא איחרה לבוא, מסתבר שהבת של בעלת הבית, מריה, רוצה לראות את הסרט, טוב אז נצטרך לראות אותו שוב. נראה לי שזו הפעם הראשונה בחיי שאני רואה את אותו הסרט פעמיים ברצף, מה שמסביר שאני כנראה ממש מרגיש בחופש ונטול מחוייבויות.

יום 19-מועדון הסרט:

היום החלטנו לנסוע ל-Kitzsteinhorn ולשחק בפארק שם משתי סיבות: יש את הפארק העליון שממש כיף לקפוץ שם 4 קפיצות רצופות ומיד לאחר מכן עולים T-Bar קטן ואפשר להתענג שוב. סיבה שניה זה שהאתר גבוה מאד (אפשר לגלוש גם בקיץ) ולכן מצב השלג בוודאי יהיה יותר טוב מווינקל. כנראה שאת הסיבה השניה לא רק אנחנו חושבים, ואנחנו נתקלים באתר מפוצץ. חנינו די רחוק מהגונדולה הראשונה והתחלנו את דרכינו בתורים (טוב ברור שאי אפשר לגלוש חודש ושכל יום יהיה לנו אתר ריק). לאחר מכן מסתבר לנו גם שמקום החניה ממש גרוע, כי כשחזרנו הכל היה בוץ, והיה ממש זוועה לפרוק ציוד וביגוד כך.

אז כמו שהזכרתי קודם, אחרי תורים לא מבוטלים הגענו לפארק הראשון, עשינו אותו פעמיים (ירדן קפץ יפה את הרמפה הגדולה) והחלטנו שהולכים לפארק למעלה כי המעלית של הפארק כאן ממש איטית וגם יש יותר מידי אנשים. בפארק למעלה די נהנינו, אני בשעה טובה העזתי לעשות 180, וזה דווקא הלך ממש טוב.

סיימנו את היום במסעדה למעלה ואחר כך חזרנו למטה בגלישה, לא לפני שירדן מחליף בנינו את הבורדים לשם התרשמות מהבורד שלי, הוא עושה Run אחד בפארק ואת כל השאר אנחנו גולשים למטה. הגלישה הייתה זוועה ולא רק בכלל שהבורד שלו היה לי קצת מגושם (משמעותית הרגשתי שהוא יותר כבר ויותר קשה לי לבצע פניות), אלא גם שהמסלולים היו מפוצצים וזה פשוט מגעיל!

נסענו הביתה, בסה"כ עם הרגשה טובה, ירדן מרגיש שאחרי 4 שבועות של גלישה הוא כבר מתחיל ללכת אחורה ולא קדימה (גם בגיל 22 כנראה שהגוף בוגד בך). מקלחת ואנחנו יוצאים לעיר לחפש את הסרט "לאון" שעכשיו אנחנו יודעים שהוא נקרא בגרמנית "Leon Der Profy" כלומר, לאון המומחה. בספריה של אתמול לא מוצאים כלום ושוב כועסים ומתפלאים כאחד כמה האשה שעובדת שם יכולה להיות מטומטמת. אנחנו נוסעים ל-St. Johann (סאנט יואהן) אבל גם שם מעלים חרס.

חוזרים לסתומה, משכירים את הסרט Crank, ארוחת ערב זריזה ואנחנו בסטלבט של סרט, נרגילה, במבה וחיים טובים.

יום 20-הגרמנים באים:

קמים ב-8:30, ארוחת הבוקר כבר מוכנה ומחכה לנו על השולחן, יחד עם 4 חבילות גחלים שיריב שלח לנו מגרמניה, איזה מתוק. אחרי ארוחת הבוקר אני מתיישב על האינטרנט, עונה לכמה מיילים, מוסיף כמה משלי ופתאום מחלחלת בי התודעה! זהו, נשאר רק שבוע (טיפה יותר אבל יהודי תמיד ירע את המצב). דיכאון מצד אחד בגלל שאני יודע שהפעם הבאה ממש רחוקה ממני אבל מצד שני אני שמח לחזור, בכל זאת אני קצת עייף ומתגעגע למשפחה ולחברים.

יצאנו לכיוון FlachauWinkl בפעם המי יודע כמה. מזג האויר מבשר רעות ויורד גשם. מגיעים לאתר, אני כבר 90% מוכן מהבית וברגע האחרון ירדן שומע, "שיט!!! שכחתי את המעיל", טוב, ירדן מציע- "תגלוש בלי מעיל" אני ישר מסכים, אבל רגע, הסקי פס שלי בכיס של המעיל, זה כבר לא ניתן לפתרון מהיר, ירדן עולה לגלוש ואני חוזר אחרי שעה עם המעיל והסקי פס.

מסתבר שהגשם לא פסח על האתר, והשלג נהיה חרא, גם המקפצות נהרסו ברובם, עשינו את הפארק מספר פעמים, אחר כן ניסינו לגלוש אבל אחרי Run אחד כבר הבנו שזה לא זה, חזרנו לקפיצה היחידה שעדיין בסדר, כמה צילומים ויאללה הביתה.

בדרך חזרה לאוטו אני מכריז שזהו, סופית אני לא רואה כלום במשקף שלי, וזה כ"כ מעצבן, כי אני חייב לקנות עכשיו משקף שזה לפחות 100 יורו, ותכלס המשקף כבר לא היה משהו לפני שבועיים, אבל בשל המחיר לא קניתי. עכשיו גלשתי שבועיים עם ראות ככה-ככה, ושבוע לפני אני חייב להחליף. נכנסתי לחנות ויצאתי עם משקף ב-100 יורו במקום 140. מעט מרוצה אך יותר מבואס.

בדרך הביתה אנחנו כבר נתקלים במזג אויר קשה, עננות וגשם מבשרים על כך שמישהו למעלה ממש כועס, אנחנו פותחים את המצלמה ומצלמים ועל הדרך גם עושים איזה וידאו מצחיק תוך כדי נסיעה, כאשר ירדן מגלם את רזי ברקאי מגלי צה"ל ואני עושה שילוב של פילוס ומזל מזליקו מארץ נהדרת (נו זה שעושה: "מזל... א-מה-מה.... מזל.... א-מה-מה").

בחדר אחרי המקלחת אני לוקח את המשקף הישן ומשחק איתו, מוציא אותו מהמסגרת, וחושב אולי החומר שדהה מקדימה וגרם לראות חרא יסתדר עם הנוזל אנטי ערפל שהבאתי, אני מתחיל לרסס ולשפשף חזק (למרות שאני לא אמור לשפשף חזק אבל זה אקט של ייאוש) ושיט, אני מגלה שאני מסיר את כל השכבה הזו, וביד נותר לי משקף חום לחלוטין, כלומר אני יכול שוב לראות, כנראה שפחות טוב בתנאי ערפל, כי לזה השכבה החיצונית הייתה מיועדת, אבל מי בכלל רוצה לגלוש בערפל? שוב אני לא יודע אם לצחוק או לבכות, מצד אחד הצלתי את המשקף הישן ויש לי גם משקף חדש ויפיפה אבל מצד שני חבל על ה-100 יורו.

גברת צימר פוגשת אותנו למטה ומבשרת לנו על סופה שתגיע מחר, טוב כנראה שלא נגלוש L מה עוד שזו לא סופת שלג, אלה רק רוח וגשם. ארוחת ערב מוקדמת, הולדם ומתפנים להרגל החדש, סרט! היום הבאנו ספרות זולה, גם כי זה יפה וגם כי מריה הבת של רוברטה לא ראתה, ודבר כזה לא מתקבל על הדעת.

היום בערב הגיעו שתי משפחות של גרמנים (הגרמנים באים), ועימם בערך 8 ילדים, את סוף הסרט כבר לא ראינו בשלווה היות והם דפקו לנו על הדלת וחשבו שהם משחקים איתנו או משהו, מה הם חושבים לעצמם? נראה לי שאפילו ילדים ישראלים (שאמורים להיות פחות מנומסים) לא יתנהגו כך.

בכל מקרה, הסרט נגמר, מרכלים טיפה על הגרמנים ועפים לישון.

יום 21-יין שנת 1997:

אז כמו שהזכרתי אתמול, היום זה יום הסופה, אין מה לקום מוקדם. 9:30 אנחנו בארוחת בוקר, וחושבים מה לעשות היום. ירדן מציע ללכת לטייל, אני טוען שזה יום מגעיל מבחינת מזג אויר ועדיף להישאר בבית. אולי קצת אינטרנט, קריאה, כתיבה ביומן ואפילו סרט, למרות שזה מתחיל להיות יקר העסק (4.5 יורו לסרט), ירדן כמובן יוצא לקרב דעות נגדי, ומתחילים צעקות, ויכוחים ומכות.

סתם, הנ"ל נאמר בציניות גמורה אחרי שאנחנו כבר מספר פעמים חושבים על העניין: כמה "קשה" לשכנע אחד את השני כשהאחר מציע הצעה כלשהי. בדרך כלל זה מסתכם ב-"בא לך...?","אולי....?" ואז- "בסדר","סבבה","בכיף","מה שבא לך".

השעה 11:00, אחרי אינטרנט,יומן וכדומה אני מציע לירדן נרגילה לפני שאנחנו יורדים לעיר, ירדן כמובן לא יודע לסרב ואנחנו מתפנים לעישון במרפסת כשבחוץ מזג האויר מתחלף כל 3 דקות. עננות,שמש,גשם וסגריר. לבסוף מזג האויר מסלק אותנו בדיוק בזמן שנגמרה הנרגילה וצריך כבר לרדת לעיר. בעיר אנחנו בוחרים 3 סרטים שיהיה לסופ"ש. 2 נסיונות תדלוק אבל משהו לא תקין, סירנות בעיר וכשאנחנו מגיעים למרקור (הסופר הגדול בבישופסהופן) לעשות קניות רואים שיש בעיית חשמל וכבאיות חונות בחוץ. אישה עומדת בכניסה ומסבירה שאין מה להיכנס, אבל מבט חטוף מראה שהקופות עובדות, כנראה על ה-UPSים, אני מגניב את ירדן פנימה ע"מ שיחזור עם ארגז בירה, כי אני לא מעביר את הסופ"ש בלי בירות! לבסוף את התדלוק ושאר הקניות עשינו ב-St. Johann וחזרנו מרוצים הביתה.

אני וירדן שיחקנו הולדם כשלפתע בדלת גברת צימר, היא נכנסת, מתיישבת איתנו ולומדת לשחק. אח"כ שיחקנו שלושתינו עד שהגיעה השעה 17:30, זמן חליבת הפרות. אני מתפנה לשים את החומוס על האש, ירדן מכין ראש חדש ואנחנו בתחילת רצף סרטי המשלח (The Transporter 1 and 2).

בין הסרטים עשינו הפסקת ארוחת ערב שהתגלתה כהצלחה, גברת צימר, ביתה ובעלה ישבו איתנו ודי אהבו את האוכל, בתמורה קיבלנו בקבוק יין שנת 1997 מצויין!! מזגנו 4 כוסות ואת השאר חיסלנו אני וירדן לבד.

לסרט השני הילדה כבר הצטרפה, בשלב מסויים בסרט שוב החלו ההפרעות מצד הגרמנים, הפעם זה לא יעבור בשתיקה, אני והילדה קמים לעברם, הילדה זורקת משהו בגרמנית ואני מוסיף "Next time you are dead", מיותר לציין שמרגע זה והלאה כבר לא הפריעו לנו. בראש כבר הרצנו מה נעשה אם יפריעו שוב והתכנון היה שאני אשחק את החמום מוח וירדן יתפוס אותי מולם ויעצור אותי מלעשות משהו טיפשי. הסרטים היו מעולים ואנחנו פרשנו לישון כבר לפני חצות.

יום 22-טיול ביום סוער:

מה אפשר לומר על עוד יום ללא גלישה, בחוץ מזג האויר מתחלף כל חצי שעה. שמש, גשם, עננים ורק לא שלג.

אנחנו מתפנקים לאורך כל היום באוכל, החל מארוחת הבוקר, באמצע KasierSchmarrn מוצלח מאד שהכנתי משקית שמוריה השאירה לנו, וכלה בארוחת ערב שהייתה מהפחות מוצלחות שהיו לי פה. אני כמובן מתרץ את זה בכמות הבירות ששתינו במשך היום.

בערך ב-17:00 החלטנו אני וירדן שאי אפשר להיות כ"כ בטלנים, ומקבלים את הצעתה של גברת צימר, לצאת לסיבוב ביער ולראות את המפל. היה מסלול מגניב ביותר שכלל הליכה בבוץ ועל קרח. ירדן כמובן בכה ודרש שגברת צימר תכבס לו את הג'ינס.

המפל בהחלט מרשים, ואת הקילומטר האחרון אנחנו חותכים דרך המקפצת סקי האולימפית של העיירה ומטפסים את כל המדרגות שלצידה. מיותר לציין שבסוף הטיפוס אני וירדן בקושי נושמים ורק מחכים להגיע הביתה לנשום קצת אויר צח מהנרגילה.

בערב אחרי האוכל פינקנו בסרט Be Cool שהיה די מוצלח (או ששוב זה הבירות...).

לילה טוב, הולכים לישון יחסית מוקדם, מחר מסדר בשבע בבוקר.

המפל

  הנהר בדרך למפל

יום 23-מי זה נורמן?:

בשתי מילים, איזה יום! בארבע מילים, היה יום בן זונה! קמים לפני 7:00 בבוקר, כן כן, שמעתם נכון, בשמונה אנחנו כבר באוטו לכיוון קישטנהורן, היום נראה מבטיח מבחינת מזג אויר.

החלטנו שנבדוק לגבי ההדרכה, ובעצירה בין רכבל 1 ל-2 אנחנו נכנסים לביה"ס לסנובורד ומבקשים מדריך לפארק לשעתיים. אחרי ייבוש של 20 דקות נקבע לנו לשעה 13:00 בפארק הגבוה שעתיים הדרכה לקפיצות. אני וירדן מבסוטים מצד אחד ומרוששים מצד שני. התענוג הנ"ל עלה לנו 130 יורו.

החלטנו שנצא לגלוש טיפה ולא ישר כמו נרקומנים נלך לפארק, עשינו מסלול אחד והתייאשנו מכמות האנשים, טוב אם אין ברירה נלך לפארק J. כמה Runים בפארק, הקפיצות היו טובות, בין היתר עברנו לחלק השני של הפארק עם הקפיצות הגבוהות יותר ועשינו מנוחה של חצי שעה לפני השיעור.

בזמן שאנחנו מחכים למדריך שאיחר ב-15 דקות כמובן בגלל התורים, אנחנו מתחילים לצחוק ולחשוב מי יגיע לנו. פתאום עולה בחורה על סנובורד שנראית בהחלט לא רע ואפילו טוב, ואני אומר לירדן, "תאר לך שזו המדריכה שלנו", "יו מתאים, מצד אחד זה מגניב, מצד שני נראה לי משפיל משהו" ירדן עונה. נאמר לנו קודם שלמדריך קוראים נורמן, אנחנו מהרהרים איזה מן שם זה נורמן? רק שלא יבוא לנו חנון כזה עם פלטה בשיניים ומשקפי פארוק. לבסוף מגיע הבחור שלנו, שללא כל ספק נראה כמו פריק סנובורד ופארקים, הכרות קצרה, אנחנו מגלים ששמו הנרי והוא אנגלי, "יש, כבר התחלנו טוב, לפחות הוא יודע אנגלית".

תיאום ציפיות, הדרכה ראשונה, ואנחנו בסאשן קפיצות ראשון, אלוהים!!! איזה הבדל בהרגשה, ידעתי שמשהו בתנוחה הבסיסית שלי לא תקין, כל קפיצה נראית פתאום קלה מתמיד, ותכלס אחרי בדיקה בוידאו, גם נראית יותר טוב. את ההדרכה אני וירדן מסיימים מרוצים ביותר, עם ההערכה גבוהה מאד להנרי (חבל שלא יכל לבוא איתנו לבירה, כי היה לו פגישה עם הבוס שלו).

אני קפצתי רמפה גבוהה מאד בלי הרבה חשש, אבל את ה-180 לא עשיתי, שכן כל הנסיונות הסתיימו בנפילה (חייב לציין שגם הנפילות השתפרו, והם לא ממש כואבות), אבל אני מתעקש לעשות את ה-180 כמו שהנרי הסביר כי אני מאמין שזו הדרך הנכונה ואח"כ ברגע שאלמד ה-360 ושילוב שלהם בקפיצות גבוהות יהיה בדיחה. (רק חבל שנשארו מספר ימים ספורים). אנחנו מסיימים את השיעור ב-15:15, אני וירדן מחליטים שזהו להיום, ועושים את דרכנו בגלישה למטה, בדרך אנחנו מוצאים כמה Off-Pisteים נחמדים ביותר עם לפחות 10 ס"מ שלג טרי (היה גם 30 ס"מ) והיום מסתיים בהרגשה מטורפת של שמחה, אנדרנאלין וסיפוק.

היינו כ"כ שמחים בשאר היום, שהתפנקנו בפיצה מהסופר (פאפה ג'ינס אל תדאג, עדיין אני חושב שהפיצה שלך יותר טעימה) והצענו לגברת צימר עזרה בחליבת הפרות. היה ממש מצחיק שם ברפת, הפעם מצלמת הוידאו פעלה ותיעדה ב-Live את הנעשה. בסיום לפני הכניסה חזרה לבית אני מסתכל על השוקת שקיימת בחוץ ותוהה: האם מר צימר, שבמקרה הוא גם ראש העיר, ניצל את סמכותו ושם את השוקת בביתו מכספי העירייה? (אציין שבדרך אל הבית לאורך הכביש יש שוקת דומה זהה לזו) אבל שנייה לאחר מכן מחשבות אלו מופרכות שכן אין סיכוי, כולם כ"כ ישרים פה, אם כבר הוא קנה אותה. הבנאדם קם בבוקר ועובד ברפת, בזוהמה, אח"כ נוסע לעבודה בעירייה, הבנים שלו נוסעים ברכבים פחות חדישים משלי, בקיצור No chance. (אציין גם למען הפרוטוקול שהוא ראש העיר כבר 10 שנים, אז כנראה שהוא בסדר).

סיום נחמד של הערב אחרי מקלחת טובה, בחדר העישון, עם סיגר שהבאתי מהבית במיוחד לימים כאלה. והשעה כולה 22:00 ואנחנו שפוכים.

מחר כנראה שהולך לרדת שלג, נתעורר ונבדוק את המצב אם הוא מאפשר גלישה. לילה Ser gutt.

ראש העיר עובד בבוקר ומביא אוכל לפרות

יום 24-לא מעשן, לא שותה ולא משחק סנוקר:

די, אני חייב להפסיק לספור את הימים, זה עושה לי רק רע. ארוחת בוקר, שיחה עם אישתי, ועכשיו זה כבר ברור, גלישה כבר לא תהיה היום, בחוץ יורד שלג. שוב רגשות מוערבים, אנחנו צמאים לשלג טרי, אבל גם צמאים לגלוש את ימינו האחרונים. התחזית אומרת שכל השבוע ירד שלג, אבל אנחנו אופטימים שמחר כבר נוכל למצא מקום לגלוש. אני מנצל את היום לתת מנוחה לקרסול שכנראה נפגעה אתמול, לכתיבת המשך היומן ולכתיבת אינדקס האתרים שביקרנו בהם.

לפני מספר ימים, כשעצרנו בעיר, קנינו מתנה לרוברטה (גברת צימר למי ששכח), החלטנו על ספר אורחים ופיתחנו 2 תמונות למזכרת. היום לצערנו גילינו כי לגברת יש כבר ספר אורחים ואנחנו מתלבטים מה לעשות. אני מציע שנחזור לחנות ונראה אם יבוא לנו רעיון אחר.

"טוב, אין מה לרדת לפני 12:30 כי צריך גם להביא סרט והחנות השכרה עדיין סגורה", מדהים כמה הספקנו לעשות הבוקר והשעה רק 11:30. כנראה שהנרגילה תעבוד קשה היום. אז טעיתי, מה קרה? עד לרגע כתיבת שורות אלו הנרגילה פעלה רק עוד פעם אחת. ירדן לפחות הספיק לספר לי את התיאוריה המעניינת- מדוע שתיית בירה מרזה? אז ככה: ידוע שקלוריה זו מידת האנרגיה הדרושה ע"מ לחמם גרם מים במעלה. בשתיית חצי ליטר בירה שהטמפ' שלו 3 מעלות הגוף נדרש לחמם בערך 34 מעלות * 500 גרם מים. כלומר 1700 קלוריות מתבזבזות על כך בעוד שבבירה יש אולי 300 קלוריות. מסקנה: הגוף מבזבז יותר ממה שהוא צורך ואתה מרזה J

אבל היום היה יום מיוחד. הספקנו לרדת לעיר, לגלות שגם החנות של היומן וגם חנות הוידאו סגורה. חזרנו לשנץ בצימר. אח"כ הפעלנו לבד את התנור של גברת צימר, ובמקום צעקות ומכות, קיבלנו חיוכים. ירדנו שוב לעיר, את היומן לא החליפו לנו אבל סרט כן לקחנו וגם נסענו ל-St.Johann ושיחקנו pool, היו משחקים יפים בהם גם אני וגם ירדן הכנסנו איזה 5-6 ברצף.

חזרנו לצימר ולחדר העישון, ישבנו על נרגילה וניסחנו את ההקדשה ביומן לגברת צימר ולאורחים הישראלים העתידים לבוא.

חיכינו לילדה שתחזור ע"מ שנוכל לתת לגברת צימר את המתנה, מסתבר בדיעבד שהגברת הסתדרה יופי ולא הייתה צריכה שירותי תרגום. היא דווקא נורא שמחה, ולנו הסתבר שזה כבר הספר השמיני, ככה שאנחנו כבר דואגים פחות מזה שהמתנה לא שימושית.

לארוחת הערב הכנו דאבל ציזבורגר טעים מאד, עם בצל מטוגן, חסה וקטשופ, בין היתר היו גם פתיתים וסלט. גברת צימר פינקה שוב ביין, הפעם לא בן 11 אלא בן שנתיים, אבל משובח בהחלט. בארוחה כבר נפתחנו ודיברנו על עניינים שבינו לבינה, ירדן הזכיר את הסיפור של יעקב בתורה שעבד 14 שנה ע"מ לזכות בבחירת ליבו. הזכרנו שוב שכנראה אשתו של ירדן לא נולדה, אבל אני מיד תיקנתי שלי נראה שאשתו כנראה בת 16-17 היום, רמז דק שנראה לי שהובן דווקא טוב מאד. לאחר מכן כששאלתי מה היא מאחלת לביתה בתור חתן, התשובה הייתה- "חתן עשיר", לפחות היא ישרה J, גם כאן קפצתי ואמרתי-"ירדן, כנראה שזה אתה". כנראה שהיא הבינה את המסר, טענה בקלילות שכרגע היא לא רוצה שיהיה לה חבר ע"מ שתתרכז בלימודים. (כ"כ אימהי)

טוב כבר אחרי 21:00, צריך עוד להתקלח ולראות סרט (Shoot’em up). בתקווה שמחר יתאפשר לגלוש על השלג הטרי שירד היום. הסרט היה מגניב, למרות שברור שהיו שם כמה קטעים לא מציאותיים, כמו קרב יריות בצניחה חופשית ועוד... מיד לאחר מכן ראינו כיצד עשו את האנימציה של הסרט, ממש מעולה, וזה גם נתן לגיטימציה לקטעים הפחות הגיוניים.

יום 25-סלח לי אבי כי חטאתי: אכלתי צבי (וגם שלג טרי):

אחרי קימה קשה מאד ב-8:00, אני מסתכל בחוץ והכל צבוע לבן, עדיין יורד שלג, ירדן אומר שאי אפשר לגלוש ואני מערער על כך. ארוחת בוקר, בדיקה קלה של מצב האתרים באינטרנט ואני מחליט שהולכים ל-Zauchensee ויהי מה.

לאורך הדרך אנחנו רואים ממטרי שלג בחלק מהאזורים, ערפל וכל מה שצריך ע"מ לעשות אחורה פנה ולחזור לישון. אבל אני עקשן, רבאק, נשארו רק 4 ימי גלישה. עלייה על הציוד (לקחתי את הבורד הישן שלי שמתאים יותר ל-OffPiste כי הוא ארוך לגובה שלי ובשלג עמוק זה עוזר) ואנחנו על הרכבל הראשון. המצב לא כ"כ נורא ולמרות שיורד לנו שלג בפנים הראות סבירה. ההר כולו מכוסה שלג טרי, פשוט תענוג לעיניים. למעלה הראות כבר מתחרבנת, את החלק הראשון של הגלישה אנחנו מבלים על המסלול, אבל עד מהרה מוצאים את עצמנו מחוץ למסלול, עם טונות של שלג טרי, איזה כיף!

בהמשך הגלישה אנחנו עוברים כבר לפסגה אחרת (גבוהה יותר), אבל לא לפני בירה כמובן. שם הראות ממש דפוקה ואנחנו מחליטים לגלוש על המסלול עד שנוכל לראות משהו, גם המסלולים בחלקם מלאים שלג טרי ורך, רק חבל שקשה לראות זאת מראש ולתכנן את הגלישה לשם.

בחזרה אנחנו שוב מבקרים במספר OffPisteים, נהנים את הזמן של החיים שלנו, כמובן שאכלתי קצת שלג, אבל ממש לא אכפת לי ליפול בדיפ-סנו, הנפילות כ"כ רכות עדי כך שבא לך ליפול. (חוץ מפעם אחת שפגשתי כמה ענפים/שורשים של עץ שהתחבאו בשלג והפילו אותי). אפרופו נפילות, עושה רושם שהמשחה של הסוסים שוב עשתה את עבודתה נאמנה, הפעם על הקרסול שלי. בחזרה אני וירדן מביאים את הסרט "החלום המהיר בעולם" (world fastest Indian) כי החלטנו שאנחנו רוצים סרט שיגרום לנו לבכות. שוב ירדן מדליק את האח, בינתיים אנחנו מתפנים לבירה, נרגילה והולדם.

קדימה להתקלח יש עוד יום ארוך, גברת צימר מכינה לנו ארוחת ערב, בשר צבי, בזמן שהבשר מתבשל אני כמעט נותן ביס לירדן מרוב שהריח משגע אותי, אהה ורגע, שכחתי שלא אכלתי כלום מהבוקר, זה מסביר את הרעב. בביקור שלי במטבח כבר ראיתי את הבקבוק יין שאנחנו עתידים לשתות, נראה מבטיח.

מסתבר שלזוג יש מרתף יינות שלא יבייש מסעדת יוקרה עם אספקה ל-10 שנים, ומסתבר שלבעל הבית (Jakob) אסור לשתות כי שנה שעברה הוא לקה בהתקף לב, אז כשהחובה קוראת (duty calls) אנחנו נרתמים לעזרה... J ארוחת הערב הייתה מוצלחת ביותר, הבשר צבי ממש טעים, היא אמרה שזה החלק הכי טוב בצבי (אגן-noss), כמו כן היה שם חטיפי תפוח אדמה, אגס חם עם ריבה. היה גם קוסקוס, מרק וסלט שאנחנו הבאנו.

ברור שאת היין סיימנו, הגברת טרחה להביא גם שנאפס שאני שתיתי רק שלוק ממנו. לאחר דיבורים וקישקושים, סוף סוף קמנו, שטפנו כלים בזריזות ועלינו למעלה לסרט, חיכינו לילדה שעשתה שיעורים, לפחות היה בטלויזיה משחק של רומא-ריאל מדריד, לא זכינו לראות גולים אבל לבסוף היא באה. לצערה היא לא יכלה לראות יותר מחצי מהסרט, כי הפעם אמא שלה שלחה את האבא להוציא אותה ולשלוח אותה למיטה אחרי הארוחה הם התווכחו על כך), ככה שלא היו לה הרבה ברירות. ואנחנו חשבנו לעצמנו, האם הם כועסים גם עלינו? אבל שטויות, זה חלק מהיתרון של להיות זר ולעזוב עוד כמה ימים.

בסרט משום מה לא בכיתי הפעם, אבל עדיין היה יפה ומרגש. נותרו רק שבע וחצי שעות לישון, לפני שאנחנו קמים מחר לתקוף את השלג הטרי של Obertauern.

ארוחה של גברת צימר ( אצבעות תפוחי אדמה, אגס עם ריבה, ובשר צבי ברוטב ומעליו קרם).

Prost שלפני הארוחה

יום 26-רק לא Zipfer:

היום בבוקר הכל עבד פיקס, ארוחת בוקר ב-8:30 ו-9:00 אנחנו כבר נוסעים. טיפה אחרי 10:00 כבר התחלנו לגלוש, השלג טרי ויש כמויות מטורפות ממנו, אין יותר מידי אנשים ככה שאנחנו מרוצים עד הגג.

אני די מרוצה מהשלג הטרי, רק שמשהו בבורד הישן ממש לא נוח לי (ואני מברך על כל רגע שהחלפתי אותו ישר בתחילת הטיול). אני מחליט שאני אנסה לקרב את הביינדינגס (מה שתופס את הנעליים לבורד) טיפה, אולי זה יעזור. בהתחלה זה הרגיש טיפה מוזר, אבל די מהר התרגלתי וזה באמת היה לי יותר נוח, כלומר פחות נפילות ויותר כיף. עד לצהרים הספקנו לתקוף איזה 7 OffPisteים, נכנסנו לבר שעמלנו קשה מאד להגיע אליו היות ובבר הראשון שבאנו לשבת, נזכרתי שפעם שעברה שישבנו שם הם מוכרים Zipfer ואני לא מוכן לשתות את הבירה הזו. בבר שמצאנו מכרו Stiegl, אז הזמנו בירה ומרק גולש ואנחנו שוב בדרך.

בדרך כלל אחרי הפסקת הצהרים אנחנו מתחילים את דרכנו חזרה לרכב, וכך גם היום, רק שכנראה החוסר בתורים פלוס גלישה מהירה פלוס קיצור דרך ה-OffPiste גרם לכך שלפני 14:00 אנחנו כבר באוטו. אני הבעתי מחאה, וירדן נאלץ לבוא איתי לסיבוב נוסף. לקחנו את הגונדולה לצד השני של ההר, וגם שם מצאנו מספר OffPisteים נחמדים, רק שבאחד מהם שאני לא עשיתי כי לא הספקתי לטפס למקום ממנו הוא מתחיל (ומזל שכך) ירדן נתקע באמצע והיה צריך לטפס רגלית, דבר שלטענתו היה המאמץ הגדול ביותר בחיים שלו עד כה.

כשחזרנו לאוטו עדיין היה מוקדם, רצינו להכנס לבר אבל הבר ממול גם כן מכר Zipfer שאני אמרתי כבר שאני לא אוהב ולכן יצאנו לדרך לחיפוש אחר בר שמוכר Stiegl. בדרך החלטנו לעצור ב-Radstadt. עירייה קטנה, רק שמשום מה כנראה לא ערוכה לאנשים שמסיימים לגלוש מוקדם ובאים לשתות לפני 16:30 וצפונה. בסוף ישבנו במן קפה מסעדה, היה בפנים גם בר (די מוזר, אני חייב לציין) אבל הכי חשוב, מכרו שם Stiegl.

חזרה לבית, בשגרה עשינו קניות, ירדן מדליק את החימום ומנגב את הבורדים, אני מסדר את שאר הדברים ומגלים שהיום יש לנו כנראה הרבה זמן, שכן לא הבאנו סרט. אחרי ארוחת ערב זריזה שכללה שאריות מאתמול בתוספת סלט משודרג עם טונה חמה ופטריות, אנחנו עולים למשכננו הקבוע, בשלב מסויים מצטרפת מריה ללימוד המשחק (טקסס הולדם) ולאחר בערך 122 פיהוקים, רוברטה מגיעה ומחליפה אותה. המשחק מסתיים לאחר שאני מחזיק ברוב הכסף, רוברטה בחלק וירדן בלי.

ב-23:00 כולנו כבר מתים מעייפות, ומכריזים שאנחנו פורשים לישון. רק דבר אחד לפני, אני מחליט שעכשיו זה זמן טוב להקריא לירדן את המנון אוסטריה שכתבתי. (ניתן לקרא בסוף המסמך) למעשה זה לא המנון, זה שיר פרי-סטייל שכתבתי בסגנון ראפ. השיר בעצם מבצע סקירה זריזה של החוויות שעברנו כאן באוסטריה. ירדן מאשר את השיר וכעת אפשר ללכת לישון.

יום 27-אבן של 13 טון:

מדהים, גם אחרי שמונה וחצי שעות שינה, אנחנו קמים מתים, יש משהו בקור הזה ובנוחות שלא מאפשר לקום. שוב אנחנו מתארגנים בזריזות וביעילות ומתייצבים לארוחת בוקר 7 דקות לפני הזמן שקבענו אתמול, כמובן שגברת צימר לא מוכנה עדיין ואנחנו מחפשים מה ניתן עוד לעשות.

אני פוגש את רוברטה ומגלה לה גילוי נאות, בחדר שבו ישן סלבה, כבר אין נייר טואלט, לקחנו אותו. אני שונא את המצבים האלה, מצד אחד אני לא בסדר שלקחתי ולא ביקשתי ממנה נייר או רשות להיכנס לחדר. מצד שני אם לא הייתי מספר, היום הייתה יותר אי נעימות כשהאורחים מגרמניה היו מגיעים, מצד שלישי, זה פשלה שלה שכבר שבוע לא מחדשים לנו את האספקה. בקיצור, אני מקווה שהיא לא מקדישה לנושא מחשבה כמוני.

זהו, נותרו רק יומיים גלישה, כמה שזה מבאס, "אולי אני אביא את אשתי לכאן ונחייה כאן לזמן מה?" אני תוהה לעצמי. בכל מקרה את היומיים האחרונים הקדשנו לפארק, אני מתלבש כאילו אני יוצא למלחמה, בגדים חמים, מגנים מכף רגל ועד מעל הראש, ועוד ביגוד. אנחנו מגיעים ל-FlachauWinkl ותוך כמה דקות אנחנו כבר על המעלית הראשונה.

סיבוב ראשון בפארק ואני מספיק להתפוצץ בקפיצה הראשונה, יופי של דרך להתחיל את היום ערן. אחרי הסיבוב הראשון אני זורק את התיק בנוהל בבית ה-Chill וממשיכים, היו כמה קפיצות סבבה, אפילו ה-180 הלך טוב, הייתה שם קפיצה שלא ניסינו עד היום והיא לא נראית כל כך גבוהה, ירדן מחליט שהוא הולך עליה, אני עומד לידה והוא מגיע, די מהיר הייתי אומר ומה שאני רואה זה שהוא עולה גבוה, נבהל וזהו! אני נבהל בטירוף, מקיף את הגבעה ומגיע אליו בגלישה, הוא יושב לו שם חצי מחויך חצי כואב. אני שואל אם הכל תקין ואחרי שהוא מוודא שראיתי איזה קפיצה הוא טורח להודיע לי שכנראה שבר או סדק את הרגל ואני מתבאס על המקום. מצד אחד, אם צריך לקרות דברים כאלה כמובן שעדיף בסוף הטיול, מצד שני למה צריך שיקרו? למה אי אפשר לחזור הביתה בחלק אחד? אחרי כמה דקות של בקרת נזקים ירדן טוען שכנראה הוא בסדר. אבן במשקל 13 טון יורדת לי מהלב, ואנחנו ממשיכים.

החלטנו לעשות הפסקה מהפארק וללכת לגלוש קצת OffPiste, להזכירכם היום אני עם הבורד החדש, והביינדינגס מכוונים לפארק. תשמעו, היה פשוט מדהים, נהניתי כ"כ, שלטתי בבורד באופן אבסולוטי, נשענתי אחורה כמו שצריך והכל דפק כמו שעון. פשוט היה לי אורגזמה בזמן הגלישה. חבל בכלל שלקחתי את הבורד הישן ל-OffPiste בימים הקודמים.

עצירת צהרים בנוהל, Zwai Beir bitte ואנחנו מתענגים את 2 חצאים של בירת הבית שבשלוק הראשון הייתה מוזרה אבל אחר כך גילינו שהיא ממש טובה. במשך 15 דקות שאנחנו יושבים שם אני מתלבט האם להזמין משהו לאכול או לא, בעקרון לא הייתי כ"כ רעב, אבל משהו בהרגשה של הצער של סוף הטיול יחד עם ההרגשה הטובה של הגלישה גרם לי לקרא למלצרית ולהזמין Kaiserschmarrn, אחרי שדקה לקח לנו להחליט אם נלך על גדול או קטן, בחרנו בקטן ותוך 5 דקות היה לנו על השולחן, מנה של Kaiserschmarrn שבהחלט מספיקה לשניים, וטעימה בטירוף! לא ייאמן כמה מהר סיימנו את המנה, ושוב, זה לא שהיא הייתה קטנה.

בדרך כלל אכלנו את המנה עם ריבה, אבל הם הגישו אותה עם מן גרבר תפוחים, שממש הוסיף. זו הנקודה בה אני וירדן החלטנו שלוקחים Kaiserschmarrn לארץ. (ברור שזו לא אותה איכות אבל עדיין...)

חזרנו חזרה לפארק, וניסינו לשבור עוד כמה עצמות, לא הלך, ובמקום הוצאנו כמה צילומים של קפיצות יפות. סיימנו את היום בגלישה לרכב, בדרך הספקתי לעשות עוד איזה נפילה טפשית ולהכאיב את הזרוע שלי. בדרך שיחקנו בתפוס אותי, כשאנחנו זורקים אחד על השני כדורי שלג תוך כדי גלישה, אני חייב לציין שהיה ממש כיף. הריצה הייתה גם כ"כ מהירה, וזה רק תרם לעניין. בקיצור, אחרי פריקת הציוד, אני וירדן מכריזים רשמית שאנחנו מפורקים!

בבית אנחנו כבר נרגעים מהאנרנלין של היום, מקלחת טובה, נרגילה ואנחנו מתפנים לארוחת הערב, שם אנחנו מתפנקים על המבורגר חבל"ז וספגטי קונכיות ברוטב שמנת, וכמובן עם סלט וטונה מטוגנת. עולים שוב למעלה, ואז נוחת עלינו הבום. אנחנו ממש פצועים! בקושי עולים במדרגות, ועוד כואב בכל מיני מקומות בגוף. "מה קורה אתכם מחר?" שואלת גברת צימר, אנחנו פה אחד מגיבים-"נחכה למחר ונראה".

אפשר לראות שזכינו לשלג טרי

יום 28-חם לי בטוסיק:

השעון מכוון ל-8:15, ב-8:00 אני כבר קם, לא יודע אם זה מתוך הרגל או מתוך הכאבים. אני מעיר את ירדן ואנחנו עושים הערכת מצב לחומרת הכאבים בגוף. ברור לשנינו שזה יום לוותר עליו, אני בקושי מצליח לישר את היד פלוס בקושי לשבת כי כואב בטוסיק/גב. לירדן כואבים הצוואר והרגל. מה גם שיורד שלג בחוץ.

אנחנו בארוחת בוקר ואני מפציר בירדן, "זה יום אחרון, נראה לך שלא נגלוש?" ובכוח הרוח אנחנו יוצאים לנסות לגלוש קצת OffPiste ולנסות להחזיר את הסקי-פס ולקבל 50 יורו חזרה כפי שאמר לנו הנרי מדריך הסנובורד.

יוצאים לדרך, ואנחנו מחליטים לבקר באתר קרוב Alpendorf, פיספסנו את הפנייה ואמרנו טוב, היות ויש פקק איימתני בכיוון ההפוך, נמשיך לאתר הבא. מבט חטוף בספר של האיזור מראה שעוד מעט יש מקום שנקרא ביצת-זהב (GoldEgg), מגיעים למקום ובדרך רואים הלוויה בנוסך נוצרי. ורואים שהרכבל שמעלה למעלה זה בעצם T-Bar. לא מתקבל על הדעת! למרות שהאתר נראה חמוד ודי פרטי, הכאבים בגופי לא מאפשרים לי לעלות ב-T-Bar גם עם אני רוצה. אחורה פנה ואנחנו נוסעים בפקק לכיוון המקורי.

מגיעים לאתר, ואני מגלה ששוב שכחתי את הכפפות בבית, טוב מה לעשות, נצטרך לא ליפול היום. עלינו למעלה בשתי רכבלים, בשני אני אומר לירדן-"מזה? חם לי בטוסיק" ירדן נוגע במושב, והלם! המושבים ברכבל מחוממים, איזה פינוק! מגיעים למעלה, בדרך עוברים איזה ענן, בודקים את האופ-פיסט והכל קרח, ממש לא כיף. טוב, שתי ברירות:

הראשונה זה ללכת הביתה. השניה זה לשבת בבר ולקוות שהמצב ישתפר. כמובן שאופציה שתיים מנצחת ואנחנו נכנסים לבר הראשון שאנחנו רואים, שזה מן ביתן קטן ועגול מזכוכית ובאמצע בר. מזמינים שתי בירות, ואופס, אנחנו מקבלים 2 דוגמיות. אני מבקש מהברמנית אם אפשר לשפוך את זה לכוס יותר גדולה, והיא מסבירה שזה מה שהם מוכרים. קיבינימט! 2.4 יורו לבירה 0.2l זה ממש הרבה כסף, וממש מעט בירה. אנחנו מסיימים את הבירה, ירדן רוצה עוד אחת ואני מטיל וטו, "אין מצב שאני שותה עוד דוגמית, בוא נמצא בר אחר". גולשים לכיוון מטה, ומוצאים בר אחר, שנראה גם כמו בר, ואם זה לא מספיק, אז גם מוכרים שם Stiegl. אני וירדן מתנחלים שם ומורידים ליטר כ"א, תוך כדי ריכולים על הקבוצה שלידנו ועל נושאים אחרים הקשורים לעניינים שבינו לבינה.

טוב, מתישהו צריך לקום, אנחנו מתחברים לבורד, ומתחילים לגלוש, הכל קפוא עדיין, ככה שאי אפשר לגלוש אופ-פיסט ואנחנו גולשים על המסלול למטה. מגיעים למטה, ואני מבסוט עד הגג, ומציע לירדן לעשות Run נוסף. ירדן מסכים, ואנחנו דווקא מאד נהנים ממסלול עם שיפוע מעולה ומספר דרופים לא מבוטל. לבסוך מגיעים למטה, ואנחנו סוגרים את היום ללא נפילות, מה שמשפר את ההרגשה.

מגיעים לקופה של הסקי-פס, "Hello, I would like to give back the skipass and get back money" אני אומר לקופאית, והיא מחזירה לי 3 יורו, אני קולט שכנראה הולכתי שולל. לבסוף, אני נותן לה חזרה את הכסף ומעדיף לשמור את הסקי-פס למזכרת. (או שאולי אני אחזור לארץ, אפוטר, ומיד אסע שוב לאוסטריה ואמשיך לגלוש J )

בכל מקרה, אני וירדן חוזרים לצימר, לא לפני שקונים מלאי של Kaiserschmarrn. בבית אנחנו מספיקים לעשן ראש, ולישון שנ"צ לפני ארוחת הערב ומלאכת האריזה. לארוחת ערב אני מבשל את שאריות האוכל, שקית קוסקוס אחרונה, 2 קופסאות טונה שאני מטגן עם בצל, ושאריות הדג שנשארו.

טוב, המלאכה השנואה עלי הגיעה, צריך לארוז. זה מדהים, כמה דברים הבאתי, גם אחרי שהעפנו את כל האוכל, עדיין התיקים מפוצצים. בקיצור האריזה לא הייתה קלה בכלל, אבל תוך שעה הכל מסודר ואנחנו עולים לחדר לסיגר אחרון וראש אחרון של הנרגילה. בשלב מאוחר יותר הילדה באה לשבת איתנו ואנחנו משוחחים תוך כדי שאני מעתיק לה שירים מהמחשב לדיסק און קי. מסתבר שזה באמת הפעם הראשונה שהיא יוצרת קשר עם האורחים, מדהים! אפילו עם הגרמנים אין להם אינטראקציה. מסתבר גם שהמשפחה מתכנתת לקום ב-5 בבוקר להפרד מאיתנו, וזה ממש מחמיא.

אנחנו פורשים לישון לאיזה 4 שעות בתקווה שנצליח לקום. רק ליתר בטחון, אני שם את הטלפון (שעון מעורר) בארון כך שאצטרך לקום לגמרי מהמיטה.

יום 29 ואחרון L - טיסה רוויה באלכוהול:

אז הצלחנו לקום בזמן, התארגנות אחרונה של הציוד, יורדים לאכול מה שגברת צימר השאירה לנו מבעוד מועד. בנתיים הילדה קמה, וירדה למטה, עדיין לא מבינה למה.

אני עולה לישיבת מנהלים קצרה ולקיחת שאר הציוד מהחדר, מסתבר שבנתיים גם גברת צימר ובעלה קמו, ובעצם בעלה רצה לחזור לישון מיד, רק שאני עיכבתי אותו כי לא הייתי שם. תמיד הישראלים האלה! גברת צימר ובתה נשארו ווידו עזיבה. בצער רב נפרדנו, ויצאנו אל הדרך למינכן.

תחילת הנהיגה הייתה בסדר גמור, אבל 60 ק"מ לפני מינכן כבר לא יכולתי להחזיק את העיניים וירדן נאלץ להחליף אותי. אני מיד התאפצתי לכמה דקות וההתעוררות הסופית קרתה רק כשהגענו לשדה. תדלקנו את הרכב בתחנה בשדה, כמובן שגנבו אותנו בעוד 0.2 יורו לליטר והחזרנו את הרכב. היה ממש מהיר, וכל חששותי מיורופ-קאר נמוגו. (לפני שבחרתי להשכיר דרכם, שמעתי שמועות על כך שהם מכניסים לך קנסות כשאתה מחזיר את הרכב).

בשדה התחילה הדרמה, לי ולירדן אין כרטיסי טיסה, אפילו לא אלקטרונים, שאלנו בטרמינל 2 איפה זה אל-על וכמובן זה בקצה בחור שאף אחד חוץ מישראלי ומחבל יגיע אליו. נסחבנו עם העגלה ששכרנו ביורו ועליה הציוד והגענו. בטחון,צ'יק אין, כמובן שלא משדרגים אותנו, אבל לפחות נשב ביחד, מעבר מהיר בהחזרי מס (הלו, קניתי סנובורד...), ביקורת תיקים ודרכונים ואנחנו בטרקלין קטן ומבודד, מכיל רק ישראלים ובית קפה קטנטן וחנות דיוטי-פרי קטנה גם היא. מדהים, כמה מאמץ רק בשביל להשאיר את הישראלים מרוחקים.

מבחינתי הגעתי לארץ כבר, כולם מדברים עברית, פתאום מגיעים קבוצת ישראלים, אחד מהם עם רגל שבורה, הם עושים רעש כמו 20 אנשים עם ליקויי שמיעה. אני מנצל את הזמן בנתיים לכתיבת שורות אלו, כשאדם חביב שנכח מלכתחילה באולם וראה אותי ואת ירדן ניגש אלי ושאל לשלומו של ירדן, כי הוא הלך לפני חצי שעה לשירותים ועדיין לא חזר- "אולי הוא התעלף" הוא אמר, אבל אני הרגעתי אותו ואמרתי לא שזה נורמלי אצלו, יש לו עיכול בריא. לא חשבתי שכדאי להזכיר דבר על כך שכשהוא נכנס עם היומן לשירותים זה בכלל נס אם הוא יוצא לפני שעברה שעה.

טוב, זה כבר הרבה זמן שאנחנו מחכים לגייט שיפתח, והיד עוד נטויה. "בירה?" ירדן שואל, אני בוודאי לא מתנגד, אני מנסה למצא תירוץ לכך שאנו שותים לפני 12:00, ואני אומר: "אם יש שם Stiegl או Kaiser" קונים. אני הולך לבדוק וחוזר עם תשובה שלילית, "יש רק HB". אהה, רגע, איזה מסטולים, ברור שאין... אנחנו בגרמניה! טוב, מיד אני הולך וחוזר עם שני חצאים. ירדן בנתיים הספיק לחשוב על תשובה לבעיית ה-12:00 והיא שאנחנו ערים מ-4 כך שלכאורה עכשיו לפחות 16:00 אם לא יותר מאוחר. עד שעלינו למטוס הספקנו לרדת על שני חצאים נוספים ואנחנו עולים לטיסה מבסוטים. ירדן מנסה לדאוג למעבר למחלקת ביזנס, אבל נתקל בסירוב, שכן המחלקה מלאה. (ברור שהיא תהיה מלאה, כולה 12 כיסאות)

אנחנו מתמקמים בכיסא, מקבלים הסבר שזה מושב חירום ועלינו לתפעל במקרה הצורך, התשובה שלנו היא ישראלית ביותר "כן כן". מיד אחרי שהמראנו באיחור של 45 דקות בטענה שהמגדל שליטה עיכב אותנו, אני מבקש מהדייל (ניר) שתי בירות, הוא מביא לי רק אחת. היה קצת קשה להשיג את תשומת ליבו שוב, אבל לבסוף הצלחתי, והסברתי לו שחבל שאני אצטרך להטרידו שנית ועדיף אם הוא יביא לי בירה נוספת עכשיו. מיד קיבלתי עוד פחית גולדסטאר וירדן לצערנו נשאר עם אחת.

בזמן שאני עסוק בסיום הפחית הראשונה שלי, אני שומע את הדיילת שעברה קודם יחד עם ניר אומרת משהו לגבי שתיה לארוחה. STOP!! אני עוצר אותה,"אמרת שהשתיה שחולקה עכשיו זה השתיה לארוחה?" אני שואל. היא עונה בחיוב, ואני מסביר לה, שאת האוכל שלי אני שותה עם יין, אז אם אפשר לקבל זה יהיה נחמד מצידה. כעבור דקה או שתיים (מצטער אם אני לא מדייק, אבל תחושת הזמן אבדה לי כנראה עם הבירה השלישית) ובידה כוס יין אדום. שוב, ירדן נותר עם הזין ביד, אבל הפעם זה כבר לא עבר בשתיקה, והסברתי לה, שגם החבר שלי רוצה, וכדאי שהוא יקבל ע"מ שלא יתבכיין לי פה. המשימה בוצעה!

המשך הטיסה היה מהנה ביותר, צחוקים פה ושם, הילד שישב מלפני הרים את המושב באמצע הארוחה וקיבל צעקה (שת'אמת גם אני הייתי נבהל ממנה), והוא מיד הסתובב והתנצל. אני כמובן מחוייך כולי, צוחק עם ירדן. בסיום הארוחה הדיילת עוברת שוב, ואני מבקש יפה בירה, המשימה מבוצעת בנאמנות ומיד כשאני חוזר מהשירותים אני מקבל עוד פחית לי ולחברי.

לפתע, אני וירדן קולטים מישהו מהשדה שהלך כאשר על גבו מודבקים שתי מדבקות מטען, עוד בשדה צחקנו עליו, אז בטח שעכשיו. לפתע אני קולט את הדיילת שהיא רואה את זה וצוחקת ומראה את זה לדייל, בראשי הקרימינלי אני מיד חושב כיצד לנצל את המצב, ובום! יש לי את זה! עד שאני תופס אותה, אנחנו מספיקים להתיידד עם הבחור שיושב לידנו, מסתבר שהוא תורכי ששמו Warrn שגר בגרמניה כבר 25 שנה והוא בנסיעת עסקים. כמגיעה הדיילת אני מסביר לה שלא יפה לצחוק על הנוסעים ושראיתי אותה, אבל אני יחליק לה את הנושא אם היא תביא לנו שלושה בירות. היא מיד מצייתת ואנחנו זוכים בשלושה קרלסברג קרים. אני מודה לה ולמרות שבאופן כללי אני לא אוהב קלרסברג, אבל כשהגרון יבש זה לא הזמן להיות מפונק ושותים מה שיש. עד לסוף הטיסה כבר לא שתיתי עוד, אבל היה מאד משעשע, בהחלט, דבר שכנראה אאמץ להבא ע"מ להעביר את הבאסה של החזרה לארץ.

בגדול הייתי מסיים את המסע שלי בנחיתה, אבל אני לא יכול שלא לספר את מה שקרה בחזור. אז כמובן שלקח לנו שעה לאסוף את המזוודות, אבל היה שווה לחכות. אבא של ירדן בא לאסוף אותנו עם הפורד פיירבירד שנת 60 שלו. אחרי שהנדסנו את המטען (הרב) שלנו ברכב (אין באגאז') אנחנו יוצאים לדרך, הגג פתוח, ואני מבסוט מכל רגע שעובר. הרוח נושבת בשיער, בחוץ כבר לא אפס מעלות ומטה, התגובות מעוברים ושבים לגבי הרכב מצחיקות ביותר, ואני מרגיש שאני חי בסרט ישן, מגלם את קנדי נוסע ברכב נשיאות שלו.

זהו, אני בבית, הטיול בהחלט נגמר. ממחר מתחילים לעבוד!

כתב ,ערך וצילם

© ערן לוי

נספח- שיר הגלישה:

חודש גלישה באוסטריה זה לא חלום, ירדן וערן עושים את זה היום. ארבעה שבועות של גלישה וזה עדיין לא סוגר לנו ת'פינה. אנחנו כאלה מאותגרים חורפית, כל הזמן מנסים להיות לבד בקרונית.

לילה ב-17 יורו אצל גברת צימר, ממש שווי ארוחה במסעדת נימר. כל יום גולשים ונהנים, ואם זה לא מספיק אז אנחנו גם מבשלים.

כל ערב נרגילה,בירה וטקסס הולדם רק חבל שעוד שנה הערכה תשכב בבוידם. פוגשים אנשים מכל מיני עמים, גם כאלה שבוכים ונראים כמו חזירים.

שלא תחשבו שהחיים זה רק דבש, אנחנו גם עובדים ברפת כנדרש. יש צילומים, נראה לכם הכל, ותדעו שבשבדית לחיים זה scoll.

היו גם רגעים קשים, לרוב זה היה כשדיברנו עם ההורים. את אבו חסן לרגע לא נשכח, במיוחד כל ערב כשעמדנו במטבח.

ישנם ימים שבהם לא גלשנו, אבל שלא תחשבו לרגע שהתבטלנו. הלכנו לעיר וגם טיפסנו, טירות, בירות וסרטים, בכלל לא חסכנו.

יושבים בסטלבט, מעשנים ורואים סרט, כשלפתע גברת צימר דופקת בדלת. מזה? יש פה חור בספה, זה ירדן! אחי לקחתי עלי את כל האשמה.

רמת הת"ש כל רגע עולה, גברת צימר, הנה הבגדים, תעשי עוד מכונה. ארוחות ערב חינם וחניה מקורה גם הם בחשבון, אולי תשקיטי את האורחים, אנחנו רוצים לישון.

שלג טרי, סוף סוף החלטת להגיע, אנחנו עוד רגע מתחילים להדמיע. הצבי ישראל, על במותך חלל? לא, גברת צימר עשתה ממך מאכל.

בפארק, רודפים אחרי ה-360 לא משנה שהוא מלא אנשים, לא סופר, אפילו את הרמפות הגדולות מזה באק-גראב? עושה עם עניים עצומות.

נספח אתרים:

הערה: הפיתוח באתרים מתקדם מידי שנה, ולכן אין לקחת את הכתוב כמובן מאליו ועדיף לבדוק במפה או באינפורמיישן לפני.

Schladming- אתר ממש מעולה, בגובה של-1900מטר. רוב האתר כולל אדומים, החיבוריות בין המסלולים טובה, וכמובן יש בארים מצויינים לכל אורך האתר. בהגעה יש לשים לב שישנן מספר מעליות לכיוון מעלה, בעקרון עדיף להכנס פנימה לעיירה לרכבל G שכן הוא מבטיח אפשרות גלישה לרכב גם כאשר מצב השלג לא מזהיר במיוחד. המעליות יחסית מתקדמות והאתר אינו כולל הרבה T-barים. צריך להיזהר כשעולים ב-K לפסגת PLANAI ולוקחים שמאלה לכחול שכן החזרה מצריכה טיפוס עם T-bar ארוך כאורך הגלות. במקביל למסלול J יש מסלול סללום נחמד ביותר. האתר אינו מכיל סנו-פארק. למי שנתקל בבעיה כלשהי בציוד או רוצה לשדרג, בעיירה קיימת חנות בשם Blue Tomatto עם ציוד מעולה והכוונה מקצועית פשוט מצויינת.

Muhlbach- אתר קטן, מכיל מספר מועט של מסלולים, אבל זה גם המיוחד שבו. לא עמוס, מסלול שחור רציף וארוך, מספק הנאה מרובה. בהחלט מומלץ לבקר ליום אחד. האתר מחובר לעוד מספר אתרים, DIENTEN ו-MARIA ALM רק לשים לב שמעליות E,F,M,L הם T-barים ככה, שמי שסובל שישקול פעמיים. מומלץ לבצע את מסלול מס' 1-שחור ו-3 אדום ב-Muhlbach.

Flachau- בין האתרים המובילים והפופולאריים ביותר באיזור Salzburger. האתר שופע מסלולים בעיקר אדומים, בעל מעליות מתקדמות, וקרוב גיאוגרפית להמון אתרים נוספים. (מי שאינו בעל רכב, יש אוטובוס חינם שכלול בסקי פס). הגעה לפסגה הכי מהירה היא חניה ב-P1 ולקחת את STAR 1,2 ו-3 עד למעלה. האתר מכיל מסלול לגלישת לילה בתשלום (13.50 יורו) בימים שלישי וחמישי (18:30-21:45(. האתר מכיל עצים לאוהבי סינגלים. תותחי השלג מבצעים עבודה טובה, שכן גם אחרי גל חום, האתר היה בר גלישה ברמה טובה. כמות הבארים אינה מביישת גם את רחוב אלנבי.

FlachauWinkl- אתר קטן וגבוה מ-Flachau. בעל מספר קטן של מסלולים, אבל מהנים מאד. סגולת האתר היא בפארק הנקרא Absolut Park. זהו פארק גדול עם קפיצות ומתקנים לכל הרמות. מעלית הפארק חדישה ומהירה, ולמי שהתעייף יש Chill House מגניב עם חלונות לפארק, שולחנות, כיסאות וספות. למי שהפארק לא הספיק לו יש גם קיר טיפוס בפנים ו-HalfPipe לסקייטים (רולר או בורד). בעיקרון הפארק מחולק כך שהחלק העליון שלו יותר למתקדמים אח"כ יש חלק של מתקנים (Boxים, ריילים( באמצע יש גם HalfPipe ממש נחמד, ולבסוף קפיצות קטנות יותר.

Alpendorf- אתר קטן יחסית, אבל שופע מסלולים אדומים. מעליות מתקדמות וללא T-barים קיימים מספיק תותחים ככה שאפשר תמיד להגיע בגלישה עד למטה, והמסלולים מהפסגה די ארוכים יש אפשרות לגלוש לאתרים שכנים. באתר יש פארק קטן וחביב. חייב לציין, שבמעלית כסאות השנייה שמעלה למעלה, יש חימום בכסאות!

Zauchensee- אתר ממש טוב, עם מסלולים ארוכים, רחבים ומהירים. לאתר יש גישה גם קרוב מאד לחניית FlachauWinkl וגם מצידו השני של ההר. למגיעים לאתר מכיוון A10 (זה ה-Highway) או Flachau באמת מומלץ לעלות עם גונדולה 15 ואח"כ 14 שכן הסיבוב עם הרכב לצידו השני של ההר רחוק ובסופו של דבר מתבזבז בכך זמן יקר, רק צריך להיות יותר מודעים לזמנים ולא לפספס את המעלית האחרונה לראש ההר. (בינינו האוסטרים לא כ"כ מדייקים בזמנים שהם קובעים). למי שלא רוצה לבזבז את זמנו להגיע למסלולים הטובים ביותר, שיגיע ל-Zauchensee ויעלה ישר על מעלית 7, המסלולים למטה מגניבים.

Obertauern- מהגבוהים שבין אתרי Salzburgerland, האתר ממש ענקי וכל חניה מרוחקת אחת מהשניה מרחק רב. למגיעים מ-A10 מומלץ לחנות ב-P2 אשר משם יש עלייה לחלק גדול מההר וגלישה עד לרכב. המסלולים לרוב אדומים. אתר ממש מעולה ל-OffPiste למי שבכל זאת מחליט לנסוע לכיוון P5, האיזור פחות מפותח אבל פוטנציאל ה-OffPiste עדיין עומד בעינו. עם זאת, ההגעה לשני הפארקים כמעט בלתי אפשרית. בכל מקרה, בשני המקומות המעליות טובות ומהירות. חיסרון של אתר כזה- יותר סיכוי לערפל ואחרי מספר ימי שמש יותר תורים כי כולם רוצים ללכת על בטוח.

Kitzsteinhorn- האתר הכי גבוה שהיינו בו (מעל 3,000 מטר), נמצא מעל Kaprun, מספר יפה של מסלולים אבל סובל מבעייה של ריבוי גולשים בימים חמים. האתר מכיל 3 פארקים ברמה יפה מאד מומלץ לאנשים שמחפשים לשלב באותו יום גלישה ופארק ביחד. מבחינת OffPiste האתר מעולה, והוא בין הראשונים לקבל שלג טרי. זהו בעצם קרחון, ככה שאפשר לגלוש בו גם בקיץ. הבארים ברמה גבוהה.

איזור Kitzbuhel- איזור גלישה מדהים, מגיע לגובה של 2000 מטר האיזור מכיל מספר פסגות שלרוב מחוברות ביניהן. מסלולים בעיקר כחולים ואדומים מעליות חדישות וכמעט ללא T-barים התורים ממש לא נוראיים ברים מדהימים לכל אורך המסלולים (ישנם רק כ-53 כאלה)

פסגות Reserhorhe ו-Pengelstein - מומלצות בהחלט. סנובורדיסטים יאהבו את פסגת Kitzbuheler Horn, מקום משחקים גדול. האיזור מכיל עצים, לאוהבי סינגלים. הבארים בעיר יקרים לפחות ב-50% מכל מקום אחר שהיינו בו באוסטריה.

נספח מושגים (באדיבות לירדן):

סנובורד – מין סקייטבורד רחב וארוך יותר המשמש אנשים טיפשים לגלישה במורד הרים מושלגים (ואנשים טיפשים באמת גם לגלישה על כל מיני דברים ישרים יותר – מעקים, שולחנות, מכוניות, בתים וכו').

ביינדינגס – 2 מערכות של רצועות גומי עם בסיס פלסטיק או מתכת שמוברג לסנובורד ומחבר את הגולש לקרש (שלא כמו בסקייטבורד למשל).

צבי-צב (שלא כמו שימי הצב, שהוא בכלל לא קשור לפה) – חליפת מגן לאזור החזה, הגב והכתפיים, ולעיתים גם לזרועות, המרפקים והאמות.

אופ-פיסט (off piste) – חלקים של ההר שאינם מסלולים ובדרך כלל מאופיינים בשלג רך יותר (שלא נחרש כמו המסלול) ועמוק יותר. כמו כן לעיתים מכיל עצים, סלעים, חול וכו'.

סלאשי (slashy) – כינוי לשלג רטוב ודוחה. דומה מעט למשקה הרטוב והדוחה הידוע בשם "ברד".

דיפ סנו (deep snow) – כמו שזה נשמע, שלג עמוק. תופעה שמתרחשת אחרי שיורד שלג בדרך כלל באופ-פיסט.

רגולר – גלישה טבעית עם רגל שמאל קדימה.

גופי (goofy) – גלישה טבעית עם רגל ימין קדימה. כמו שאני וערן במקרה גולשים. זכתה לכינוי זה (בתרגום חופשי – מסורבל) מכיוון שהרוב גולשים רגולר.

פייקי – גלישה בכיוון הפוך לרגל הטבעית (רגולר במוקם גופי ולהיפך). המקבילה בסקי היא גלישה אחורה.

גראב (grab) – תפיסה של הבורד באוויר בזמן קפיצה.

בק גראב (back grab) – תפיסה של צד הבורד שליד קרסולי הגולש.

פרונט גראב (front grab) – תפיסה של צד הבורד שליד אצבעות הגולש.

נוז גראב (nose grab) – תפיסה של החלק הקדמי של הבורד, הידוע גם בשם אף (nose).

טייל גראב (tail grab) – תפיסה של החלק האחורי של הבורד, הידוע גם בשם זנב (tail).

180 – קפיצה שבה הגולש עובר באוויר מגלישה בכיוון רגיל לפייקי, או להיפך.

360 – קפיצה בה הגולש משלים באוויר סיבוב מלא.

720 – אותו דבר אבל פעמיים. אם הייתם צריכים אותי בשביל לדעת מה זה, לא כדאי לכם בכלל לנסות.

בק-פליפ (back flip) – קפיצה בה הגולש מבצע סלטה אחורה. לא מומלץ לישראלים.

פרונט-פליפ(front flip) – אותו דבר אבל קדימה. עוד פחות מומלץ לישראלים.

סנו-פארק (snow park)- אין לתרגם ל"פארק שלג". מי שיעשה את זה מתבקש להתאבד – פארק שבו יש רמפות, ריילים ועוד כל מיני אמצעים אחרים בהם אפשר להיפצע באופן הרבה יותר יעיל מאשר בגלישה רגילה.

קיקר (kicker) – מה שנקרא בעגה ישראלית "רמפה". החלק המוגבה שממנו גולש קופץ לפציעתו, מותו, או אף גרוע מזה.

רייל – מעקה מתכת צר שמשמש לגלישה לאורכו, לאימון בשיווי משקל ולאימון בהחלמה מפציעות כואבות. אני פעם ניצלתי אחד כזה לזעזוע מח ושבועיים גימלים.

בוקס (box) – כינוי לרייל רחב. בדרך כלל עשוי מעץ או מתכת. סוג של רייל למתחילים.

האף-פייפ (half pipe) – חצי צינור. בעגת גלישה – מבנה קרח בצורת חצי צינור שגולשים על קירותיו למעלה ולמטה. בעגת ערסים – מצב שבו זיינו אותך חלקית.

מוגלס (mogels) – גבעות קטנות על המסלול שמתחילים מנסים להימנע מהם וגולשים מאומנים קופצים עליהן. בתרגום המאוד לא רשמי של אבא שלי – מוגליות.

גוגלס (gogels) – משקפת עשויה סוג של פלסטיק ומשמשת לגלישה. בד"כ מכילה טכנולוגיה נגד אדים, שבד"כ לא עובדת.

דרופ (drop) – סוג של קפיצה בצורת צוק. הקפיצה מתאפשרת עקב הפרשי גובה בין נקודת ההמראה והנחיתה.

סטאפ-אפ (step up) – קפיצה שבנוי מגבעה גדולה. הקפיצה מתרחשת במהירות גבוהה יחסית בין פסגת הגבעה למדרון שתחתיה. זהו גם chick flick(סרט בנות) שמתאר ערס שלומד לרקוד כי הוא רוצה להביא באיזה רקדנית כוסית. והחברה הקודמת שלי אמרה שאני לא רומנטיקן...

חיבוק עץ – כשלון בגלישה מחוץ למסלול, שלעיתים מסתכם ב... טוב, בחיבוק עץ.

גולשי סקי – כולירות אוהבי בולבולים שגולשים על זוג מגלשיים צרים וארוכים ועושים כל שביכולתם לפגוע בהנאתם של הסנובורדיסטים באשר הם.

נספח מילון גרמני-עברי (גם באדיבות ירדן):

1. (לצערי הרב איני יכול לקחת אחריות מלאה על האיות הגרמני. שביזות) Ja – כן, Nein – לא,  Neicht – )neicht gut לא טוב, 1. אין (כמו "אין ספא, ריבי"). 2. מילת שלילה (לדוג': Ha so – מילת פליאה, שתרגומה העברי הוא 'וואלה', Bitte – בבקשה, Bitte gene – על לא דבר, Bitte shen – בבקשה יפה, Danke – תודה, Danke shen – תודה יפה, Gutten morgen – בוקר טוב, Gutten aben – ערב טוב, Gutten nacht – לילה טוב, Vi wie geht es dir – מה שלומך, Gebukienpflicidip-כאשר רואים מילה זו על תמרור חניה, המשמעות היא שהחניה בתשלום! , Hirn – מח, Kaiserschmarrn – סוג של פנקייק חתוך לחתיכות קטנות מוגש בד"כ עם אבקת סוכר וריבה, Schweinbruten – צלי חזיר, Ausfart – יציאה, Zugang – כניסה, Ich – אני, Du – את/ה, Wie – אנחנו Shpile – משחק (פועל), Schlafen – ישן (פועל), Gezuntait – לבריאות, Achtung – זהירות, Langsem – לאט, Schnell - מהר, Schwanz – זנב, משמש ככינוי גנאי לאיבר המין הגברי, Schwarze – שחור, Weiss – לבן, Grun – ירוק , Blau – כחול, Rot – אדום, Schtume – שתוק, Her – גבר/מר, Herren – גברים, Dammen – נשים, Frau – גברת, Rast – מנוחה, Unter – למטה/תחתית, Ober – למעלה/עילית, Jager – צייד, Barren – דובים, Alm – מסעדה ו/או בר על ההר, Tage – יום, Kasnocken-מאכל של גבינה ומעין ספגטי,עם קצת בשר חזיר,מגיע רותח על מחבת, Apfelstrudel-פאי תפוחים, Topfenstrudel-עוגת חלב, Hiuzesclntte-טארט עם ריבה.
   

   תודות:
   

   לי על הטיול, התכנון, הביצוע וכתיבת היומן לירדן הגדול מכולם, שהצטרף למסע, סבל כשהיה צריך וסיפוק הבידור לאשתי המדהימה על הפרגון, תמיכה והכל לגברת צימר על האירוח הנפלא לאלוהים על מזג האויר הנפלא "וכל השלג" להורי שהביאוני עד הלום לסלבה על שהצטרף לשבוע הראשון ליריב ומוריה על שהצטרפו לשבוע השני, על הגחלים והטבק והשמחה שהביאו לליבי למיקה הפרה שנתנה לי לגעת בעטיניה לאמ.סי.מנצור, שימי הצב, פילוס גבריאל והרשקוביץ שמעון ועוד רבים מתוכניות הבידור בארץ - שמרתם על שפיותי ברגעים הקשים של הכתיבה (זה לא היה ככה כשהגעתי) לפלוני שטיגל על הבירה הנפלאה לאסם, עלית ושטראוס על האוכל הישראלי לאופל בע"מ על הקורסה הגדולה תרתי משמע והקרוז קונטרול לסוני על ציוד הצילום הראוי לשמו ל-Phil מ-Blue Tomatto על העזרה המקצועית והעזרה בבחירת הבורד המעולה. לשירן הדיילת על הפינוק עם המשקאות בטיסה חזרה לארץ.
   

   הבעת סלידה:
   

   מפקחי עיריית בישופסהופן, ככה לא מקבלים אורחים. שה-15 יורו יהיו לכם לתרופות מהגולשים שנדחפים בתור, מה זה פה אשקלונה? מגולשי הסקי שנעמדים להם בכל תחילת ירידה – תמשיכו לגלוש בלי להסתכל אם אתם מפריעים למישהו, ככה יש לרופאים תעסוקה.
   

   התנצלות:
   

   אני אף פעם לא מתנצל, זו אשמתכם.

הפסקת צהרים

כתב וערך ערן לוי

הכותב יוסי לוי joseph levy הינו מומחה לאיסלנד iceland, המלווה קבוצות בנהיגה עצמית בלבד, והמתכנן מסלולי טיול לפי מידת המטייל,והמשמש כמומחה באתר http://www.gotravel.co.il/.

לפניות לכותב shark4162@gmail.com

© Copyright to seekingtheworld.com זכויות יוצרים לאתר