רשימת הכתבות בפייסבוק- הכתבה הפותחת בכל יעד

22 מרץ, 2008

גיאורגיה (גרוזיה)- ארץ גיזת הזהב ודרך המשי-מערבה לטביליסי Georgia-Land of the Golden Fleece and the Silk Road-west to tbilisi



מטביליסי Tbilisi מערבה עד קוטאיסי kutaisi,
ומאוני oni דרומה עד ורדזיאה vardzia

לכתבה הקודמת על הדרך הצבאית כנס ללינק הבא- http://www.seekingtheworld.com/2008/03/4.html

כל האתרים הנמצאים בדרך מטביליסי מערבה עד קוטאיסי, ומעט צפונה עד לעיר אוני, ודרומה לדרך המחברת בין שתי ערים אלו, המובילה למתחם המערות ורדזיאה, יתחלקו לשתי כתבות משנה הראשונה מערבה עד kutaisi וצפונה עד oni, והשנייה דרומה עד למערות vardzia.

פרק זה נוגע במספר מחוזות של גיאורגיה, ולכן פירוט האתרים במסלול זה יהיה לאורך ציר תנועה הרצוי ביותר למיצוי מירבי של הזמן. לביצוע האתרים בשתי החלקים הללו דרוש מינימום של 4 ימים, ומכסימום בהתאם לרצון של המטייל לבצע גם סיורים רגליים (טרקים) באתרים השונים.

גלריית תמונות לחלק זה של הכתבה ראה בלינקים הבאים:-

הדרך המרכזית מטביליסי לקוטאיסי נמצאת רובה ככולה על אחד מסעיפיו של דרך המשי ושעליה נעו שיירות המסחר, והיא חיברה בקטע זה בין הים השחור, נמל בטומי, לים הכספי, לנמל בקו, ולכן לאורכה יש מספר רב של שרידי חאן ומצודות, ועל דרך זו נותר עוד כפר אחד, סרוצ'ה shrosha, היוצר כלים מחומר.

מצ'חאטה mtskheta

יעד זה קיבל את ביטויו בלינק זה ( http://www.seekingtheworld.com/2008/03/4.html ) כחלק מהדרך הצבאית, שלדעתי הוא השילוב העדיף, אך אפשרי לטייל בו גם בנסיעה צפונה ואח"כ מערבה מטביליסי, כחלק מציר התנועה שיתואר בהמשך, היות וכאמור נתתי פירוט של יעד זה, הוא לא יקבל את ביטוייו כאן.

דידגורי didgori ושמורת algetis

זהו אתר הנצחה למלחמה של הגיאורגים, בינם לבין הצבא הפרסי, שהתקיימה במקום זה בשנת 1121, כאשר המלך דוד הבנאי בראש צבא שמנה 56 אלף חיילים ניצח צבא פי 6 מגודל צבאו שמנה מעל 300 אלף חיילים שבראשם עמד ח'ליף בגדד, והוא הצליח לעשות זאת בשיטה הטרויאנית, ע"י החדרת קומץ חיילים לתוך הצבא הפרסי שתקפו אותם מבפנים. התיאור של האתר כפי שהוא מופיע במידע הקיים, הוא שטח ירוק שיש בו פסלי חרבות ענקיים התקועים באדמה בצורה ניצבת ולמיטב הבנתי האתר נמצא בתחומי השמורה algetis, עליה נפרט באחת הכתבות בהמשך. אני הכותב ניסיתי להגיע לאתר, אלה שהדרך אליה מחייבת רכב 4X4, שלא היה ברשותי ולכן נעצרתי אחרי מספר ק"מ וגם הליכה ברגל של כשעה לא הועילה להגיע לאתר, ואילו החשיכה לא הייתה מתקרבת מן הסתם הייתי ממשיך רגלית עד שהייתי מגיע לאתר. הכניסה לאתר מכיוון מצ'חאטה מתחילה כאשר נוסעים ממצ'חאטה מערבה לכיוון גורי, מודגש לא בדרך הראשית M27 אלה בדרך הצדדית הנוסעת לכיוון knemo-nicbisi, אחרי נסיעה של כ- 10 דק' רואים מצד שמאל מבנה עזוב ואחריו מיד הצטלבות, שהדרך השמאלית שבה עוברת מתחת לגשר, נוסעים בדרך זו עד לעיירה זאגי ובהמשך עד knemo-nicbisi, ביציאה מהכפר רואים שלט כחול בפניה שמאלה, שלט המצביע 2 ק"מ לעיירה בשם אירוחגיצי, ממשיכים ישר ולא פונים, עד לכפר הבא, שבמרכזו דרך הפונה שמאלה, ממשיכים ישר ורק בפניה הבאה שמאלה פונים לדרך המטפסת לראש השלוחה, פונים אליה וממשיכים בה עד לאתר. דרך אחרת להגיע לאתר זה היא דרך ציר האגמים שתואר בחלק 4, והפנייה לשמורה ולאתר היא אחרי העיירה manglisi. חשוב להדגיש כי סטייה לכיוון אתר זה, במקום להמשיך לעיר גורי, לא תאפשר ביצוע של ציר התנועה כפי שהוא מתואר בהמשך, וגם הסטייה לאתר זה, אם בוחרים לעשותו כחלק מציר האגמים, מהווה גם היא בעיה, כמפורט בחלק ..., לכן מומלץ לעשותו בנפרד, ללא תלות בשום ציר תנועה אחר.

העיר גולשי gulashi

בדרך לגורי ישנה עיר בשם זה, הנקראת בפי המקומיים ירושלים הקטנה, וזאת עקב כך שהיהודים שהיו בה ואולי אף היום, הם רוב תושבי העיר.

העיר גורי gori

בכדי להגיע לעיר זו פונים ממצ'חאטה מערבה על הכביש הראשי, ואחרי כ- 30 ק"מ, יורדים מהכביש הראשי ופונים דרומה עד לעיר, שהיא עיר ההיסטורית שמקורה בשם גורה gora שפירושו גבעה, והידועה כיום בזכות היער הענק שסביבה וכמקום הולדתו של ג'וזף סטלין בשנת 1879, המכונה גם "שמש העמים" או "איש הברזל" וששם נעוריו היה יוסיף ויסאריונוביץ' ג'גאשווילי.
העיר נמצאת בתחומי מחוז המשנה, שידה קרטלי shida kartli בחבל קרטלי kartli, המכונה גם "לב גיאורגיה" שחולק בעבר לשלושה מחוזות משנה. יעד הביקור העיקרי בעיר זו הוא המוזיאון של סטלין שהוקם בשנת 1957 ושעלות הכניסה אליו 10לארי לאדם, הכולל את בית מגוריו המקורי והמשומר להפליא, ההיסטוריה שלו עד לקבלת השלטון והרכבת ששימשה אותו בנסיעותיו ברחבי רוסיה, כולל קרון השינה וקרון העבודה וכמובן הפסל ענק המימדים שלו, הנמצא בכיכר המרכזית, מול בניין העירייה. מבצר גורי ציחה gori tsikhe- נמצא על ראש גבעה בצפונה של העיר, אך מחוצה לה, מה שמחייב נסיעה של כחצי שעה, אולם הוא נצפה מחלקים מסוימים של העיר. לא ביקרתי בו ולכן לא אחווה את דעתי עליו.

עדכון נכון לשנת 2010

בחודש יוני 2010 פורק הפסל של סטלין שעמד בכיכר המרכזית בגורי, לטובת הקמת אנדרטה לזכר הנופלים בעימות שהיה עם הרוסים באוגוסט 2008, וזאת היות וגורי ספגה פגיעה משמעותית מהצבא הרוסי, ולמעשה הייתה כבושה על ידם במשך מספר חודשים עד לפינוייה.

מתחם מערות אופליסטסיחי uplistsikhe

מתחם עיר המערות שפירוש שמו הוא מבצר האלים ( אופלי= אל ו- סטסיחי= מבצר) הנמצא בחבל kartli כ- 10 ק"מ מזרחית לעיר גורי (כ- 15 דק' נסיעה), על גדות נהר מטקווארי mtkvari. בכדי להגיע למתחם מהעיר גורי, נוסעים מהכיכר המרכזית צפונה וחוצים את העיר עד שמגיעים לגשר מעל הנהר ומעל מתחם תחנת הרכבת, ומיד אחריו פונים ימינה (מזרחה) ושוב ימינה עד שעוברים בניין בצבע צהוב, בסוף אותו רחוב פונים שוב ימינה ומיד שמאלה ואז ממשיכים ישר דרך עיירה קטנה ומשם לפי השילוט שקיים שמאלה, וממש לפני המתחם עוברים מעל גשר מתכת מוזנח הנמצא מעל הנהר mtkvari. המתחם שמתוארך למאה ה-6, משתרע כיום על כ- 40 דונם מתוך 95 כפי שהיה בעבר, בימי הביניים, והוא נבנה בדרגש סלע מעל הנהר, וניבנו כאן מאות רבות של מערות, שמהן שרדו כ– 100 מערות, המכילים אולמות, בורות מים, במות טקסים לאל השמש וגם בית סוהר תת-קרקעי. גילוי מתחם המערות היה בשנת 1957, וזאת רק במקרה, כאשר מקומי שיכור שהשתתף באירוע בכנסייה החדשה הממוקמת בראש המתחם, יצא להטיל את מימיו, ונפל לבור, ובני משפחתו שיצאו לחפשו, איתרו אותו וכך גם יתגלה כי מתחת לפני השטח ישנן מערות רבות. בפסגת האתר, הצופה על הכפר קוואקווארלי kvakhvreli והנהר מטקווארי, נמצאת כנסייה שנבנתה במאה ה- 9, ושווה ממקום זה, כמו גם ממקומות אחרים המתחם, לצפות על הנוף שמסביב. החפירות במתחם נמשכו כ- 18 שנים והאתר נחשף למבקרים בשנת 1975. הכניסה למתחם והיציאה ממנו היא כיום דרך שביל המוליך ומטפס למתחם, אולם בעבר הלא רחוק הכניסה הייתה דרך מנהרה חצובה בסלע, אלה שדרך הגישה אליו נהרסה, ומנהרה זו הייתה גם פתח הכניסה בעת העתיקה, כמובן ללא המדרגות החדשות, אלה שאז הפתח נחצב מתחת לפני מפלס מי הנהר, בכדי להקשות על אויבים לחדור למתחם. במתחם התקיימו באלומות השונים, טקסים פגאנים, ע"י אוכלוסיית המקום שכללה כ- 20000 איש, שהפריחה הכלכלית שלהם הייתה בימי הזוהר של דרך המשי הקדומה. המבנה המרשים ביותר, הוא אולם החצוב בסלע המוכר בשם תמריס דרבזי tamaris darbazi, שתקרתו נתמכת ע"י עמודים מסוגננים, והתקרה עצמה מעוטרת בחריצי אורך שסותתו בסלע, בכדי לתת למתבונן תחושה שמדובר בתקרת עץ, ובמרכז התקרה פעור חור שדרכו היה יוצא עשן או נכנס אויר. מהאולם המרכזי נכנסים דרך פתחים מקושתים לחדרים. למבקרים במקום מומלץ לערוף סיור מקיף במקום, ולראות גם את בורות המים, בכלא החצוב בבור, תעלות להזרמת מים לבורות המים, נקודת הפולחן של שחיטת אנשים ובעלי חיים וכמובן הנוף הנשקף מכל כיוון אפשרי.

כנסיית אטניס-סיאוני atenis sioni

במרחק לא רב מגורי, כ- 7 ק"מ דרומה, נמצאת כנסייה זו שהוקמה במאה ה-7 בראש צוק, בגדה השמאלית של נחל טנה tana, ויש בה ציורי קיר מהמאה ה- 12 הנותנים ביטוי להיסטוריה הגיאורגית.

כנסיית קינסטויסי kintsvisi

נמצאת מערבית לגורי, כ- 15 ק"מ, בדרך לקוטאיסי, אולם בכדי להגיע אליה צריך להמשיך ולנסוע לא על הדרך הראשית. הכנסייה הוקמה במאה 12-13, בשולי יער, בראש הר הצופה לעמק בזאמה dzama, וזהו למעשה מתחם של 3 כנסיות, מגדל פעמון ומספר מבנים הרוסים. הכנסייה הראשית נקראת סנט ניקולס והיא ידוע בעיקר בגלל ציורי הקיר שלה, ומבט על הציור הכחול של "הבתולה וילדה" בערבוב עם גג הכנסייה ההרוס והשמיים הניבטים ממנו נותנים הרגשה שהאדם נמצא בבית האל.

כנסיית סמטאביסי samtavisi

כנסיה זו נמצאת במרחק של כ- 5 ק"מ מהקודמת, ומערבית לה, בקו אווירי. היא הוקמה במאה ה- 11 ומייצגת את הבנייה המוקדמת של גיאורגיה ושימשה כדגם לבניית כנסיות מאוחרות וגדולות יותר. הקבר העתיק נהרס ברעידת אדמה במאה ה- 14, והוא שופץ במאה ה- 15 ע"י המלך גיאורגיה אלכסנדר. בכנסייה זו עץ החיים מיוצג כאן כיין, דבר המצביע על חשיבות תעשיית היין בגיאורגיה.

העיר חאסורי khasuri

שוכנת על הדרך בין גורי לקוטאיסי, מערבה לגורי וכ- 20 ק"מ מכנסיית סמטאביסי. היא ממוקמת בנקודת החלטה האם לנסוע ממנה דרומה לכיוון עיר המערות ווארדזיה, ושמורת הטבע בורדזומי, או מערבה לכיוון קוטאיסי. תיאור האתרים בהמשך יהיה בציר דרומה ורק אח"כ בציר מערבה. מכאן ודרומה נכנסים למחוז מסחאטי וג'אוואחאטי meskheti& javakheti.

כפר ומנזר גאלטי gelati

נמצאים מחוץ ומעל לעיר קוטאיסי לכיוון צפון מזרח, ובכדי להגיע אליו צריך להיכנס בכניסה המזרחית של קוטאיסי ולהמשיך משם צפונה ומזרחה בדרך העולה לרכס הנמצא מצפון מזרח לעיר. המנזר הוקם במאה ה- 12 (1106) ע"י המלך המפורסם דויד ברביעי (הבנאי), ובין השאר כולל המקום את האקדמיה שהפכה ברבות הימים למרכז השכלתי בגיאורגיה, בניית המקום הושלמה ע"י יורשו דימיטרי demetre בשנים 1125-1156. הדגם המוביל או האופייני שהנחה את האדריכלות של כנסייה זו היה "צורת הצלב", דבר שבולט בשטח. המנזר נמצא 11 ק"מ צפונית מזרחית לקוטאיסי על גבעה, מעל לכפר, ומוקף משלושת עבריו בגיא קסום שבהם זורם נהר טסקלטסיטילה tsqaltsitela, יובל של נהר ריוני, לכן ניתן להשקיף מהמנזר על כל העיר הפרוסה מתחתיו, ולכן כאשר תגיעו אליו, קחו לכם זמן להשקיף על הנוף מסביב ובמיוחד אם תגיעו לקראת השקיעה כמוני. בתוך מתחם המנזר נמצאים אתרי הקבורה/אזכור של הקדושים והעילית של גיאורגיה וכמו כן נמצאים במקום 3 כנסיות:- קתדראלת הבתולה מרים, ניקולס וסנט ג'ורג'. ראשי המנזר זה קיימו קשרים עם המנזרים הגיאורגים בהר סיני, בירושלים והר אתוס. לשים לב לשני דברים עיקריים הפרסקו העשיר בתוך הכנסייה והנוף הנשקף על קוטאיסי והסביבה, במיוחד לקראת השקיעה, אם תגיעו בשעות אלו. האגדה המקומית אומרת שבכדי שמשאלה שאדם מבקש, תתגשם, עליו לזחול 3 פעמים מתחת לקבר של המלך, הנמצא בכניסה למנזר.

מנזר מוזאמטה mozameta

נבנה לזכר האחים דויד וקוסטנטין מחאיידזי konstantin mkheidze ע"י השליט הערבי מורבן השני איבן מוחמד murvan II idn mukhaameda במאה ה-7, שגם קבור בה, המנזר שופץ במאה ה- 11 ע"י באגרט ה- 4, והוא שופץ שוב במאה ה- 19. הוא נמצא למעשה באמצע הדרך בין מנזר גלאטי לקוטאיסי, ואם מחליטים לבקר בו אזי רצוי לעשות זאת לפני שנכנסים לתחומי העיר ממש.

העיר קוטאיסי kutaisi

אחרי הביקור במנזר גאלטי יורדים מהרכס ופונים מערבה דרך השוליים המזרחיים של העיר עד למרכז העיר, ששוכנת בשולי שפלת קולחידה (מחוז קולכיס נקרא כיום אימרטי imereti) ולמרגלות נהר ריוני rioni ושימשה כבירתה העתיקה של המחוז ולאחר מכן של כל מערב גיאורגיה והיא מתוארכת למאה 6 לפני הספירה, ונחשבת לעיר של גנים ובוסתנים. בעת העתיקה הבאה לביטוי בספרות היוונית היא נזכרת בשם קיטאי, עירו של המלך אאטס, אביה של מדיאה, שמשל בקוכליס ארץ הערפילים, וגם תולדותיה רצופה במלחמות רבות, המעבר מיד ליד, ושיא פריחתה הייתה בשנים 975-1014 בתקופת בית בגארט השלישי שחידש את אחדותה וחירותה של גיאורגיה. כיום היא העיר השנייה בגודלה בגיאורגיה, ונמצאת על ציר הכניסה הימית של גיאורגיה, מעיר הנמל POTI לטביליסי. בתחומי העיר מספר אתרים ולהלן תיאורם:-

קתדראלת בגראתי bagrati- שנבנתה על גבעה במאה ה- 11 ע"י בגארט השלישי והוקדשה לגבירה מרים, שהייתה הכנסייה הגבוהה ביותר בגיאורגיה עד המאה ה- 17 מועד הריסת הגג. הריסת הגג התרחשה עקב התפוצצות תחמושת שאוחסנה במקום ע"י הצבא הרוסי שעת מלחמתם בשלטון העותומאני, פיצוץ שהתרחש בשנת 1691, המשך ההרס היה ע"י הצבא הרוסי בפיקוד טוטליבין בשנת 1770 שהפך את המקום לאורווה. הכנסייה וסביבותיה הייתה בסיס להקמתה של עיר זו, והיא צופה על העיר העתיקה, השוכנת מתחתיה. בכדי להגיע לכנסייה זו ברכב, חוצים את העיר מערבה עד לשכונה הנקראת גורי (הגבעה) ומשם פונים ימינה בדרך המרוצפת באבנים, או ברגל בגרם מדרגות מרחבת השוק. למבקרים במקום חשוב לעמוד במרכז הכנסייה ולהסתכל למעלה לשמיים, כמו כן מומלץ להשקיף על העיר כולה, כמו כן ללכת עד לקצה החצר הדרומי ולהשקיף על העיר כולה.

הכיכר המרכזית- סביב הכיכר המרכזית נמצאים המוזיאון ההיסטוריה והאתני המראה מוצגים מתקופת הקולכיס עד המאה ה-20, התיאטרון meskhishvili drama, סניף של האופרה של טביליסי וגם של הפילהרמונית, וגם תיאטרון בובות. מהכיכר ישנה שדרה ארוכה הפונה מערבה ומחברת בין הכיכר לבין העליה לשכונת גורי, שלאורכה ישנם פסלים ומזרקה, שכולם מוארים בלילה, ולכן שווה לערוך כאן סיור בחשיכה, למי שיחליט לשהות בעיר זו באחת הלילות. דרך אגב כמעט כל הלינות הביתיות נמצאות בשכונת גורי (הגבעה).

הרובע היהודי ובתי הכנסת העתיקים- ששם אחד מהם מצוואנה קוואווילה mtzvane qvavila, שפירושו "פרח ירוק", תפסו חלק נכבד מהעיר הקדומה והרובע התבסס על שני בתי כנסת עתיקים והבתים שמסביבם הבנויים מחומרים שונים, נמצאים לאורך רחוב המרוצף באבני בזלת, האחד מעל למשנהו. בכדי להגיע אל בתי הכנסת נכנסים לרח' שמימין לתיאטרון ואחרי 2-3 דקות הליכה פונים ימינה לרח' gaponol מס' 12, שסביבו מתרכזת הקהילה שבתחילת שנות השמונים (1835) ישבו בה מעט קצת פחות מ- 12000 יהודים וכ- 100 קראים, ורובם עלו לארץ בשנות ה-80 ולאחריה, וכיום נותרו במקום כ- 300 יהודים בלבד. אחד מבתי הכנסת והגדול מביניהם הוא דו-קומתי, והוא דוגמא לארכיטקטורה דתית יהודית של קהילה עתיקה, והשני לא פעיל, אך למרות זאת ניתן להיכנס ולבקר בו, רק צריך לבקש משמש בית הכנסת.

הערה חשובה- קוטאיסי, היא למעשה הנקודה המערבית ביותר במסלול זה, וממנה מתחילים לנסוע בציר הפונה בתחילת צפונה ואחרי כן דרומה ומזרחה עד לטביליסי. כפי שהסביר בהמשך, מי שיחליט מ- akhaltsikhe לנסוע מערבה עד באטומי, ומשם להמשיך צפונה בציר לאורך חופי הים השחור, ועוד צפונה עד לחבל סוונאטי (ששניהם יתוארו בהמשך), אזי קוטאיסי תהיה באמצע המסלול בדרך חזרה לטביליסי.

שמורת הטבע סאטפליה sataplia

נמצאת מצפון לקוטאיסי, וממערב לדרך העולה מקוטאיסי צפונה לאורך נהר rioni. היא מפורסמת בשל תצורת המערה של השמורה וטביעות הרגל של הדינוזאורים שנשמרו במקום. הצעה- המחבר מציע למטיילים להמשיך לעיירה אוני בדרך זו, ואת כל האתרים בהמשך לעשות בדרך חזרה מאוני, או לחזור מאוני לקוטאיסי דרך שמורה זו, מה שהכותב לא עשה.

מאגר טפיבוליס tpibulis

מנקודה זו, צפונה ומזרחה כל האתרים המפורטים כאן נמצאים בתחום אזור חבל רצ'ה racha, המשתרע צפונית מזרחית לקוטאיסי, והאזור רובו ככולו הוא מדרגת מעבר טופוגרפית בין הקווקז הגבוהה לבין שפלת קולכיס שפסגותיו מתנשאים ל- 3000 מ' בעל קווי נוף אלפינים, הכולל יערות סבוכים של אשוח, אורן, אשור ועצי הדר, אבל גם מצוקים חשופים. בין ההרים מפרידים עמקים שבהם ניתן למצוא כפרים קטנטנים וציוריים, נהרות ומפלים. המאגר נמצא מדרום למסילת הרכבת בין קוטאיסי לבין העיר tqibuli, עליה נדבר בהמשך, אך בכדי להגיע למאגר ברכב צריך לנסוע מקוטאיסי מערבה לכיוון טביליסי כ- 20 ק"מ, וכ- 3 ק"מ אחרי העיירה etseri מגיעים לצומת שיש בה תחנת דלק משמאל, ושם פונים שמאלה (צפונה) עוד כ- 15 ק"מ ואז ניתן להתחיל לראות את המאגר מצד שמאל, בנקודה מסוימת אחרי עוד מס' ק"מ ישנה דרך סלולה הנראית כאילו היא בנויה על סוללה בתוך המאגר, וניתן לרדת אליה וללכת ברגל או להמשיך לנסוע עם הרכב. לכן מומלץ לכם לרדת מהרכב וללכת רגלית לאורך סוללה זו.

העיר טקיבולי tqibuli

עיר זו היא למעשה עיר תעשייתית שהייתה עד לאחרונה, עיר מכרות של פחם, עיר אפורה שאין בה משהו מיוחד לראות, למעט אולי המכרות הפתוחים שעדיף לראותם בעת הטיפוס למעבר ההרים nakeralos. העיר נמצאת כ-7 ק"מ צפונית למאגר טפיבוליס tpibulis, ועוד נקודה חשובה הקשורה לעיר זו, ממנה יצאה בעבר הרכבל ליעד הבא שלנו.

צוק העיט (שם של המחבר) או נקראלה (ע"ש מעבר ההרים הסמוך)

לצוק זה אין שם מקומי, אך הוא ידוע יותר כבית המרפא לחולים, שהיה פעיל בתקופת השלטון הרוסי. בכדי להגיע אליו צריך לצאת מהעיר טקיבולי צפונה ולנסוע לכיוון מעבר ההרים nakeralos, וכ- 1.5 ק"מ לפני מעבר ההרים, ישנה דרך העולה שמאלה, שם מתחילים לטפס רגלית לאורך השלוחה המשקיפה על העיר טקיבולי לכיוון דרום. חלק מהדרך עבירה לכל סוגי הרכבים, חלקה האחר רק לרכב 4X4 וחלקה לא עבירה כלל, אלה רק רגלית, מומלץ לעשותה כולה רגלית ותוך כדי העלייה להשקיף על הנוף והצמחייה שלאורך הדרך. העלייה לא קשה, אך גם לא קלה, עקב השיפוע והמרחק, אך המאמץ שווה כאשר מגיעים למעלה, הנוף מדהים, כי מקצה המצוק ניתן להשקיף על כל העמק הפרוס מתחת, לראות את שני מאגרי המים שביקרתם בהם קודם לכן, את העיר והמכרות שלה, ובימים טובים ניתן לראות אף את הים השחור. הטיפוס הרגלי כולו נמשך שעתיים- הלוך וחזור

מאגר סאוריס shaoris

אחרי שחוזרים מצוק העיט לכביש וממשיכים צפונה עד מעבר ההרים, אזי אחרי מס' דקות נסיעה מהמעבר, נגלה לכם מאגר מים יפיפה, שבתחילה רואים רק את קצהו הדרומי, אך ככל שנוסעים צפונה רואים יותר ויותר ממנו, ובשלב מסוים אף עוברים על גשר החוצה את הנחל. חשוב לציין כי כל הנסיעה מהמאגר הראשון ועד למאגר זה, הנסיעה היא בתוך חורש טבעי, מראה מלבב מאוד. המאגר נוצר לצורך הפעלת תחנת כוח שתספק חשמל לעיר התעשייתית טקיבולי, ע"י ניצול הפרשי הגובה בין מעבר ההרים לתחנת הכוח שעוברים על פניה בנסיעה צפונה אחרי העיר. אפשר לנסוע לאורך המאגר או לרדת וללכת רגלית לאורך חופי המאגר, כל אחד והעדפותיו.

העיירה וכנסיית ניקורטסמינדה nikortsminda

בהמשך הנסיעה צפונה מהמאגר, מגיעים לעיירה בשם זה, שבמרכזה יש פנייה ימינה לכנסייה זו. הכנסייה נבנתה במאה ה- 11, והיא מיוחדת בזכות ציפוי האבנים החיצוני, העמודים החרוטים בכניסה אליה, הפיתוחים שחרוטים על האבן והפרסקו שמתוארך למאה ה-17. בכניסה לכנסייה יש סככה עם כלי חקלאות ששימשו את המקומיים בעבר, לא משהו מיוחד, אך שווה להתעכב מספר דקות. חלק מהכנסייה נהרס ברעידת האדמה שהתרחשה במקום בשנים 1901 או 1902, אך החלק שנהרס שוקם. כרגע גם כנסייה זו נמצאת בשיפוצים.

מערת "הכפור" תרגום של השם בפי המקומיים

ביציאה מהכנסייה לדרך הראשית, שממנה פנינו לכנסייה, ממשיכים ישר מול בשביל המוליך דרך הכפר, במזלג הראשון פונים ימינה ובצומת פונים שמאלה, כך שיוצאים לשולי הכפר בצידו המערבי, שם הדרך יורדת עד לפיצול, שבו ממשיכים ישר ובפיצול הבא פונים שמאלה, ואז נוסעים בין שדרת עצים עד לקרחת יער קטנה, שבקצהו יש דרך היורדת עד למערה קרסטית. השם הזה ניתן ע"י המקומיים עקב הבדלי הטמפרטורות בין החוץ לבין פנים המערה, בחורף המערה מתמלאת מים ובקיץ רואים נגרי מים על הקירות. כניסה ויציאה למערה, כולל זמן הנסיעה, נמשכת כשעה.

כנסיית בראקוני barakoni

המשך הנסיעה צפונה עוד כ- 10 ק"מ תביא אותנו להצטלבות, שם פונים ימינה (מזרחה) ונוסעים עוד כ- 5 ק"מ ומגיעים לכנסייה זו שהוקמה במאה ה- 18 (1753) ע"י הריס-טוויל שהיה לורד המחוז, שבשלב מסוים ביקש עצמאות. בדרכי עורמה הוא הוזמן לפגישה עם המלך אלכסנדר, ואז נתפס, ובין שאר הדברים שנעשו לו, עיניו נעקרו והוא נעצר בכלא, כך שבפועל הוא לא ראה מימיו את השלמת בניית הכנסייה, וזאת גם הסיבה שמעולם הקירות הפנימיים לא נצבעו. שימו לב לצלבים החרוטים בכניסה, וכרגע המקום היה בשיפוץ כך לא ניתן היה לראות הרבה בפנים.

ארמון המלכה תמרה

בנסיעה צפונה לכיוון אוני, ממש מעל כנסיית בראקוני, על ראש צוק נראים שרידי ארמון זה, שאומרים שהיה מרשים ומפואר, אך רעידת אדמה הרסה אותו, וכיום לא נותר הרבה מה לראות. אך שווה רק להשקיף על מיקומו.

העיר אוני oni

זוהי אחת הערים האחרונות לאורך ציר זה, לפני שמגיעים לגבול החבל הבדלני אוסטיה, שאליה ניתן להגיע אליה בנסיעה לצפון מזרח כ- 15 ק"מ מכנסיית בראקוני. בתחומי העיר שווה לראות את בית הכנסת עתיק, שניבנה ב- 1895, שכיום אין בו אפילו מניין לתפילה, היות ונותרו בעיר זו רק כ- 7 יהודים, והוא נמצא ברח' baazi מס' 82 ובכדי להיכנס אליו צריך לפנות לאחראי במקום בשם שלום, ושווה לראות גם את בית עלמין הקיים קצת אחרי בית הכנסת. עוד פרט מעניין הוא בית המלון העזוב של העיר, שיש לו מבנה ארכיטקטוני מעניין, ועוד כמה אנדרטאות לאורך רחובות העיר. כאן זה סוף מסלול זה, ומכאן חוזרים בדרך שבאנו עד לכביש קוטאיסי- טביליסי או בדרך הנוסעת דרומה לאורך נהר rioni עד קוטאיסי, ומשם מזרחה עד לטביליסי.

לכתבה הבאה על למערות ורדזיאה כנס ללינק הבא- http://www.seekingtheworld.com/2008/04/6.html


הכותב יוסי לוי joseph levy הינו מומחה לאיסלנד iceland, המלווה קבוצות בנהיגה עצמית בלבד, והמתכנן מסלולי טיול לפי מידת המטייל,והמשמש כמומחה באתר http://www.gotravel.co.il/.
לפניות לכותב shark4162@gmail.com
© Copyright to seekingtheworld.com זכויות יוצרים לאתר