את הכתבה הקודמת סיימתי במעבר ממערב רפובליקת מקדוניה לחבל מקדוניה שבצפון יוון, ועל הכתבה העוסקת בה תוכלו לקרוא בלינק הבא.
את המסלול של חלק זה של הטיול תוכלו לראות במפה בהמשך, ואת היעדים של מקטע טיול זה שנמשך 10 ימים, תוכלו לקרוא בהמשך.
הצג את מפת הטיול במקדוניה של יוון במפה גדולה יותר
חבל מקדוניה שבצפון יוון
הפרובינציה הצפונית של יוון הנקראת חבל מקדוניה, מהווה חלק מיוון רק מזה שני דורות, ועל כן זהו אזור השונה משאר חלקי האומה בהיבטים התרבותיים והאחרים, והוא קרוב יותר באופיו למדינות הבלקניות, גם מבחינה אקלימית וגם מבחינת הנוף הסובב אותו. במערב מקדוניה נמצאים אגמים רבים בעוד שבמזרח האזור מישורי ומלא בשפכי נחלים שמקורם בארצות הבלקן. זהו אזור בעל חשיבות היסטורית גדולה בזכות פיליפ מלך מקדוניה שכבש את יוון - ואף יותר מכך, בזכות בנו, אלכסנדר הגדול שהוביל את יוון לניצחונה הגדול על פרס ועיצב מחדש את האימפריה היוונית. (מתוך אתר למטייל).
המשך היום השביעי 7/5/2013
פלורינה (יוונית: Φλώρινα, בולגרית: Лерин)
את המקטע הזה בטיול התחלתנו במעבר הגבול היווני, שכאשר הגענו לשם התברר כי כל מערכת המיחשוב שמשמשת את הבודקים והמוכסים קרסה, מה שגרם לכך שמצאנו לפנינו תור די ארוך של מכוניות הממתינות לעבור.
בתוך כך ראיתי שיש מכוניות ואנשים שעוברים ללא המתנה, וכמובן שמיד ניגשתי לבדוק למה והתברר כי יש להם דרכונים או רישוי של האיחוד האירופאי ולכן יש להם מעבר חופשי ללא בידוק ורישום.
כמובן שהמשכתי לנסות את מזלי ולגרום למוכס לאפשר לי לעבור רק לאור בידוק ידני, בגלל שאני תייר ועוד אלף סיבות, אך בכולם נחלתי כישלון.
אחרי כשעתיים של המתנה, סוף סוף מערכת המיחשוב חזרה לעבוד, לכן במקום לרוץ לרכבים כמו שעשו כולם, אני רצתי לדלפק המוכסים, דאגתי לקבל אישור מעבר, ורק אז הלכתי לרכב, עקפתי את כל השיירה הממתינה ותוך כמה דקות הייתי כבר בצד היווני.
ממעבר הגבול נסענו ישר בכביש E65 לכיוון העיר פלורינה florina, ומשם פנינו מערבה (שמאלה) לכביש E66 והמשכנו למעבר ההרים פיסודרי pisoderi pass, אחרי מעבר ההרים פנינו שוב מערבה בכביש 15 כאשר היעד הוא העיירה פסאראדס Pasadares.
פלורינה (יוונית: Φλώρινα, בולגרית: Лерин)
למרות שלא עצרנו בעיר זו, מצ"ב מעט מידע אליה. היא יושבת על החיבור בין כביש E65 וכביש E86.
העיר ממוקמת 13 קילומטרים דרומית מגבול רפובליקת מקדוניה, 159 קילומטרים מסלוניקי, 571 קילומטרים מאתונה ונודעת גם בשמה הסלאבי לֶרִין. (מתוך אתר ויקיפדיה).
פלורינה, הנמצאת ממערב לאגמים, היא עיירה חביבה, שהייתה ב-1949 היעד האחרון להתקפת צבא המחתרת הקומוניסטית במלחמת האזרחים. העיר העתיקה, הציורית, בנויה משני עברי הנהר: ערבוביה של בתים תורכיים ישנים ובתי מידות של יוונים אמידים.
העיירה פסאראדס Pasarades
בכדי להגיע לעיירה זו עברנו את מעבר ההרים הנופי פיסודרי Pisoderi Pass הנמצא לאורך כביש E86 והמתחיל כ- 20 ק"מ מערבית לפלורינה ומסתיים לאחר כ- 10 ק"מ.
הכביש אליו וממנו, היא דרך מתפתלת ומרהיבה ביופייה ובעושר הצמחייה שבה, הרים סביב ועמקים מוריקים. בשלב כלשהו לאורך הדרך היער הופך לפחות צפוף ואז תוכלו לראות את אגם פרספה שנפרס בפניכם במלוא הדרו, עליו תוכלו לקרוא בפיסקה הבאה.
הכביש אליו וממנו, היא דרך מתפתלת ומרהיבה ביופייה ובעושר הצמחייה שבה, הרים סביב ועמקים מוריקים. בשלב כלשהו לאורך הדרך היער הופך לפחות צפוף ואז תוכלו לראות את אגם פרספה שנפרס בפניכם במלוא הדרו, עליו תוכלו לקרוא בפיסקה הבאה.
עיירה זו יושבת לחוף מפרצון קטן, הנמצא בחצי אי הנכנס לתוך אגם פרספה perspa. עיירה קטנה וחמודה, שכבר בכניסה אליה, כמובן רגלית, כי הכביש לאורך החוף סגור, תגלו שיש לאורך חופי האגם מסעדות וכמובן גסט-האוסים ללינה.
אני מציע לכם ללכת עד סוף הטיילת ולבדוק את כל האפשרויות לפני שתסגרו מקום לינה ומסעדה לשבור בה את רעבונכם. אנחנו שהגענו לשם לקראת חשיכה ואחרי הרבה שעות ערות, לא עשינו זאת וכבר במסעדה הראשונה שלבעלים שלה יש גם חדרים להשכרה סגרנו לינה, ואז גם התברר לנו כי ישנה דרך להגיע עם הרכב לתוך הכפר ועד לחופי האגם.
בסוף הטיילת ישנה מסעדה שהיא גם מלונית והם גם עושים את הסיורים בסירה לראות את האיים, כמתואר בהמשך.
בסוף הטיילת ישנה מסעדה שהיא גם מלונית והם גם עושים את הסיורים בסירה לראות את האיים, כמתואר בהמשך.
אגם פרספה Prespa
אגם פרספה (Prespa), הוכרז ב-1997 כשמורת טבע. זאת, בזכות עשרות מיני העופות המקננים בהם– שקנאים, עגורים, אנפות ועוד, ובזכות היותו האגם הטקטוני הגבוה בבלקן, בגובה 853 מטר.
האגם נחלק בין מדינות שונות שסביבו ושולח שתי זרועות.
חלוקת האגם בין המדינות היא כדלקמן:- בתחום רפובליקת מקדוניה נמצא חלקו הצפוני והעיקרי של האגם הנקרא limni megaii prespa או גם האגם הגדול; בתחום אלבניה, חלקו הדרום מערבי הנקרא liqenii prespa שהיא שלוחה אחת של האגם ובתחום חבל מקדוניה שביוון, חלקו הדרום מזרחי נקרא dimni mikra prespa שהיא השלוחה השנייה של האגם שנקרא גם האגם הקטן.
שטח האגם הכללי מחולק בין המדינות, כאשר 176.3 קמ"ר נמצא בשטח רפובליקת מקדוניה, 46.3 קמ"ר נמצא בשטח אלבניה ויתרת 36.4 קמ"ר נמצא בשטח צפון יוון.
היות וחלק האגם היווני נמצא בגובה 150 מטר מעל לאגם אוכריד בחלק המקדוני, הנמצא 10 ק"מ מערבית לו, מימי האגם מיוון עוברים בתעלות תת קרקעיות לאגם אוכריד בחלק המקדוני, והם באים לביטוי לחופי האגם במעיינות שציינתי בכתבה הקודמת.
על האגם ישנם מספר איים:-
בצד המקדוני- הגדול שבהם נקרא "גולם גראד" Golem Grad שמשמעו העיר הגדולה "Large Town",
השני אחריו נקרא טמיסקי אוסטרוב Zmiski Ostrov שפירושו אי הנחש Snake Island,
בצד האלבני- האי מאל גראד Mal Grad שפירושו העיר הקטנה Small Town שבו ישנם עתיקות מנזר מהמאה ה- 14 שנבנה לכבוד סנט פטר,
וכמובן בצד היווני- האי אגיוס אכיליוס Agios Achillios שעליו בנה הצאר של בולגריה סמואל Tsar Samuil מבצר וכנסיית סנט אכיליוס St. Achillius, עליו אכתוב בהמשך.
אגם פרספה נקרא על שם פרספונה, אשתו של האדס ומחריבת האור במתולוגיה היונית.
פרספונה (ביוונית: Περσεφόνη - מחריבת האור) הייתה מלכת העולם שמתחת לאדמה ואשתו של האדס, אל השאול, במיתולוגיה היוונית.
הסיודוס, בספרו "תיאוגוניה", מספר שאביה של פרספונה הוא זאוס, ראש האלים. פרספונה והאדס היו אחד מזוגות האלים הבודדים שלא הביאו ילדים לעולם (כך גם אפרודיטה והפייסטוס). (מתוך אתר ויקיפדיה)
תמונת אגם פרספה בחלקו היווני-
היום השמיני 8/5/2013
בבוקר יום זה, אחרי ארוחת הבוקר חיפשנו שייט על האגם שיביא אותנו לציורי קיר במצוק שממול לעיירה וגם למערות ההתבודדות של כמרים בשלוחת האגם liqenii prespa. אלה שבבוקר לא מצאנו אפשרות כזו, לשוט לבד, אלא רק ביחד עם זוג יווני נוסף. לכן החלטנו לנסוע ליעד הבא ולחזור שוב למקום מאוחר יותר וכך עשינו.
כאשר חזרנו למקום לקראת השעה 10:00 עדיין לא מצאנו אפשרות לשוט לבד ורק בהתערבות יווני מסלוניקי שמכיר את בעלי הטברנה, סידרו לנו שייט עצמאי כשהוא עצמו היה המדריך, וגם כי הוא דובר אנגלית רהוטה.
כך יצאנו לשייט של כשעה, בכדי לראות את ציורי הקיר ומערות ההתבודדות, כאשר רק לאחת מהן הנמצאת לחופי שלוחת האגם ניתן לבקר רגלית. במקביל לתחילת השיט השמיים התחילו להתקדר להם.
ללמוד עוד על המקום- כנס ללינק הבא
ללמוד עוד על המקום- כנס ללינק הבא
ציורי קיר הממוקמים ממש מול העיירה, והראשון שבהם הוא פאניה ולאכרניטיסה מהמאה ה 15, ציור קיר של המדונה
בהמשך השיט לא רחוק מהראשון נמצא ציור קיר נוסף פאנאגיה דקסיוקראטוסה.
מעבר לצוק נצפים שלושה אתרים שהיו בעבר אתרי פולחן ומקומות התבודדות לנזירים-
האתר הראשון מטמורפוסי Metamorfosi שפירושו הוא הִשׁתַנוּת "transfiguration", הוקם המאה ה- 13 וכיום מה שנותר ממנו נצפה היטב, בכדי ללמוד עוד על המקום- כנסו לכאן
האתר הראשון מטמורפוסי Metamorfosi שפירושו הוא הִשׁתַנוּת "transfiguration", הוקם המאה ה- 13 וכיום מה שנותר ממנו נצפה היטב, בכדי ללמוד עוד על המקום- כנסו לכאן
האתר השני נקרא מיקרי אנאליפסי Mikri Analipsi והוא מהמאה ה- 14 או ה- 15 וקשה לגישה,
והאתר השלישי היפה והמעניין מכולם היינו פאנאגיה אלאוסה Panagaia Eleousa שהיה משכן נזירים מהמאה ה- 15 הכולל כנסיית אבן הממוקמת בראש מערה הצופה אל האגם.
ללמוד עוד על המקום- כנס ללינק הבא
ללמוד עוד על המקום- כנס ללינק הבא
ירדנו וטיפסנו לאתר האחרון, ולמעלה יכולנו לראות את חופי שלוחת אגם זה ובצד האלבני, הטיפוס אל תוך המערה הוא בגרם מדרגות ובסוף הטיפוס במעלה המדרגות ממתינה החוויה של ביקור בכנסייה קטנה ומעניינת ששימשה את הנזירים שחיו בה.
הכנסייה בנויה מאבני המקום בחן רב ובתוכה לקט של ציורי קיר ייחודיים ויפים (פרסקאות) מהמאה ה 15. הקפידו להביא פנס או נרות אחרת לא תוכלו לראות כלום.
הכנסייה בנויה מאבני המקום בחן רב ובתוכה לקט של ציורי קיר ייחודיים ויפים (פרסקאות) מהמאה ה 15. הקפידו להביא פנס או נרות אחרת לא תוכלו לראות כלום.
במהלך הדרך חזרה לסירה ולמעגן החל לרדת גשם, כך שמיד עם ההגעה לחוף תפסנו מחסה בטברנה וישבנו לשיחה עם היווני שלווה אותנו על כוס אוזו, תה וכיבודים. מהלך השיחה הוא התוודה על הקשיים הכלכליים שיוון נמצאת בהן, ככלל, ועל הקשיים שלו עצמו, בפרט.
לסיום הוא הציע לנו להגיע לכפר הסמוך אגיוס גרמאנוס agios germanos בעוד כמה ימים, כי עומד להתקיים במקום פסטיבל כלשהו, אנחנו כמובן רשמנו זאת בפנינו לבדוק באם נוכל להגיע.
אגיוס גרמאנוס agios germanos וביוונית Άγιος Γερμανός
למרות שאנחנו לא ביקרנו בעיירה זו בשום שלב, גם לא לאחר ההזמנה של היווני, אני מביא לכם מעט מידע עליה למקרה שמישהו יחליט כן לבקר בה.
זהו הכפר היחידי ככל שידוע באזור האגם, ששימר את כל בתי האבן הישנים שלו.
זהו הכפר היחידי ככל שידוע באזור האגם, ששימר את כל בתי האבן הישנים שלו.
בכפר ישנן שתי כנסיות, האחת הקטנה הנקראת כשם העיירה, אגיוס גרמנוס, מכוסה ממסד עד טפחות בפרסקאות מדהימות מהמאה ה- 11 ששמורים במצב לא רע כלל. יש בכנסייה גם אקונוסטאזיס קטן מעץ שניתן להיכנס אל מאחוריו אל האזור בו בד"כ מתקיימת התפילה ע"י הכומר. מחוץ לכנסיה מוצב שלט הסבר.
בצמוד לכנסיה הקטנה נמצאת כנסיה גדולה וחדשה יותר בשם אגיוס אתאנסיוס Agios Athanasios שנבנתה במאה ה- 18 ושנטען שהיא הרבה פחות מעניינת.
בצפון מזרח העיירה ישנו שביל הליכה לאורך הנהר הכולל מפלים לאורכו.
האי אגיוס אכיליוס Agios Achillios
פי שכבר ציינתי קודם, בבוקר לפני השייט בעיירה פסדרס, ביקרנו באי זה.
הכניסה לאי הוא באמצעות גשר צף המוליך מהחנייה עד לאי.
במהלך ההליכה על הגשר תוכלו לראות מגוון גדול של עופות ים,
וכאשר מגיעים לאי עולים לגבעה הנמצאת מעל העיירה שבאי, ומגיעים לכנסייה שנמצאת בראשה, ובצד המזרחי ישנה בזיליקה הרוסה הנקראת Agios Achillios Basilica.
לא פחות מעניין הוא הנוף הנשקף על אגם פרספה הקטן שבו נמצא האי,
המשכנו ליעדנו הבא קסטוריה, וזאת ע"י חזרה לצומת הכבישים E86 ו- 15, ואז נוסעים דרומה על כביש 15 וקצת אחרי העיר גברוס gavros פונים שמאלה לדרך הררית ומפותלת שתוביל אתכם לפי השילוט עד לעיר.
העיר קסטוריה Kastoria וביוונית Καστοριά
הדרך ההררית היוצאת מכביש 15 חוצה מעגן הרים תלול, וגולשת אל האגן הסגור של קסטוריה, אחת היפות בערי יוון, ובנסיעה בו תגלו בשלב מסוים את האגם אורסטיאדה Orestiada והעיר השוכנת לחופיו.
העיר הציורית הזאת הידועה גם כעיר "העורות", בנויה על חצי-אי הררי באגם רחב ידיים המלא בעונת האביב בעופות מים (שקנאים, ברווזים, אווזים וברבורים), תושביה מתמחים בייצור פרוות, זה מאות שנים שהם מייבאים, מחוץ לארצם, שאריות של פרוות, תופרים אותן למעילים משובחים, מייצאים את התוצרת, ומוכרים גם לקליינטים רבים המגיעים מסרביה, מקדוניה, בולגריה ורוסיה, כפי שיעידו עשרות השלטים באותיות קיריליות. לא מעט מהפרוונים היו יהודים שהגיעו לעיר בתקופת השלטון העותמאני הטורקי במאה ה- 17 וחיו במקום עד לכיבוש הנאצי שאז הושמדו או ברחו.
קסטוריה ידועה בכל יוון כאחת העיירות היפות השוכנת לחופו של אגם, יש בה 70 כנסיות מהתקופה הביזנטית מהמאות ה- 9 ועד ה- 19 ובתי אחוזה מרהיבים מן המאות 17-18 הנקראים "ארכונטיקה" היות ובהם התגוררו ה"ארכונים" נכבדי העיירה שעיקר פרנסתם הייתה ממסחר בעורות ופרוות, פרנסה המקובלת בה עד היום. בתי המגורים מצויים ברובע דוטצו Dotso.
הכניסה לעיר מצפון תביא אתכם בשלב מסוים לפיצול המאפשר לכם לנסוע לגדה הדרומית של האגם או לגדה הצפונית.
היות והיום התחיל כיום סגרירי וכך גם המשיך, נסענו תחילה לחוף הדרומי, חנינו ליד הטיילת והתחלנו ללכת רגלית לאורכה תוך שאנו נהנים מעופות המים השונים השטים על האגם או מסתתרים בין קני הסוף.
בחלק ההררי שבמרכז חצי האי נמצאת מערה הנקראת מערת הדרקון dragon's cave, שבכדי להגיע אליה צריכים להמשיך לאורך הכביש של הגדה הדרומית, לעבור את כל הטיילת והמסעדות שלאורכה, ואחרי כ- 2 ק"מ תראו משמאלכם שילוט למערה. כאן עוצרים את הרכב ומתחילים לעלות רגלית.
מה שיפה במהלך העליה הוא הנוף הנשקף מלמעלה על המפרץ כולו.
בשלב מסוים בטיפוס מגיעים למערת תפילה קטנה וחמודה, שגם ממנה נשקף נוף מדהים.
אם ממשיכים בשביל שמאחורי מערת התפילה מגיעים להתפצלות, וצריך להמשיך בשביל השמאלי ובו מגיעים עד למערה לא גדולה ולא מרשימה במיוחד, לכן צריך לשקול האם בכלל להמשיך מעבר למערת התפילה.
במקרה שלנו, כבר בסוף העליה וקצת לפני מערת התפילה החל לרדת גשם זלעפות, מה שגרם לבתיה לרדת לרכב ואני המשכתי לבד למערה.
תמונה ......................
בגלל הגשם, ובגלל השעה המאוחרת, לא המשכנו בדרך הסובבת את חצי האי ולהגיע עד לגדה הצפונית לרובע דוטצו Dotso, שם אפשר היה לראות את בתי אחוזות המרשימים בהם מתגוררים תושבים גם היום, בהן חיו משפחות עמנואל, בסארה, נאטזי, סקוטארי, פאפיה ופאפאטרפו, ולהתרשם מהם מבחוץ, ובכנסייה ששימשה כקפלה פרטית של אחת האחוזות הסמוכות.
לא ביקרנו גם במוזיאון של קסטוריה לפונקלור שהוא אחד מהבתים הישנים בני ה- 500 שנה שהיה שייך למשפחת נארנזיס אלבזיס Neranzis Alvazis.
וכמובן גם לא בכנסיית טאקסיארכיס מטרופוליס Taxiarhia of the Metropolis הממוקמת בכיכר פאבלו מלה, כנסייה שמשקפת את אופי הכנסיות הרבות המצויות בעיירה, היא מן המאה ה- 13 ובכניסה אליה ישנו ציור קיר של המדונה וישו, ובתוכה קבור פאבלוס מלאס Pavlos Melas גיבור מקדוני שנרצח בידי טרוריסטים בולגריים.
היות ולא היה כדאי להמשיך ולהישאר בעיר, המשכנו מערבה ודרומה בדרך נופית בכדי להגיע לעיירה קוניצה במטרה ללון בה, תוך חציית רכס פינדוס, אך בגלל הגשם הכבד והשעה המאוחרת החלטנו לישון לאורך ציר התנועה בעיירה נסטורייה nestoria הנמצאת על אם הדרך.
למי שמבקש ללמוד עוד על עיר זו כנסו ללינק הזה או ללינק הזה
למי שמבקש ללמוד עוד על עיר זו כנסו ללינק הזה או ללינק הזה
היום התשיעי 9/5/2013
בבוקר לאחר ארוחת בוקר טובה במלון, יצאנו לעוד יום גשום והמשכנו בחציית רכס פינדוס לכיוון העיירה קוניצה. זה המקום לציין מספר פרטים על רכס הרי הפינדוס.
רכס הרי פינדוס Pindus וביוונית: Πίνδος
רכס הרי פינדוס הוא רכס הרים במערב יוון. רכס הרים זה הנמצא בחבל אפירוס Epiros מכונה לעתים עמוד השדרה של יוון.
בפינדוס מספר פסגות שגובהן יותר מ-2000 מטר. פסגות אלו שייכות להרים בעלי מדרונות תלולים וחשופים המתרוממים לכיוון מעלה ויוצרים מחסום בין מערב יוון לבין מזרחה. הרכס מהווה קימוט משנה לרכס הבלקני, כיוונו צפון מערב - דרום מזרח. ניתן למצוא קימוטים מקבילים לו, לאורכה של יוון ואף ניתן לראות איך אצבעות הפלופונסוס ואף חלק מהאיים שייכים לאותו קימוט.
אופיו החוצץ של הרכס תרם רבות להתפתחות התרבות ההלניסטית אך גם להיסטוריה המודרנית של יוון ולתרבותה העכשווית.
בימי קדם, הרכס אילץ את תושבי האזור למצוא חלופות לתנועה יבשתית וכך פתח את הדרך להתפתחות ציי סוחר ולחימה.
במקביל, מאבקה העיקש של יוון בכובש הנאצי ולאחר מכן במלחמת האזרחים הסתמכו על המחסה היעיל של הרכס המבותר אשר עד היום מהווה מחסום בל יעבור בעונת החורף.
רכס הפינדוס יוצא את גבולה הצפון מזרחי של יוון, בעוד עשרות הרים אחרים, גדולים וקטנים, מפוזרים בכל רחבי האזור כאשר רק עמקים מועטים מפרידים ביניהם, והעמקים העיקריים הם:- ויקוס - (Vikos) היער הלאומי של אאוס (Aous) - חלק מהיער הלאומי של וליאה-קלדה (Vallia-Kalda), ערך אקולוגי רב הכולל בתוכו מבחר של מערכות אקולוגיות.
בין הרים ויערות נהדרים אלה חיים אחרוני הדובים, הזאבים, הקוגרים, חזירי הבר והלוטרות של יוון. צבאים ועזי בר רועים עדיין על הצוקים התלולים שבהם מקננים נשרים ועיטים.
במערב הרכס משתרע הים היווני, כאשר לחופי תערובת מגוונת של אתרי נופש מודרניים, לגונות ושפכי נהרות. הלגונות ושפכי הנהרות יוצרים מערכת חשובה של אדמות לחות.
חבל ארץ זה הררי מאוד ומרהיב ביופיו. הרי פינדוס הגבוהים מתווים את גבולו המזרחי של החבל ומפרידים אותו ממקדוניה.
מחוז אפירוס Epiros וביוונית Πίνδος
מחוז זה הנמצא בפינה הצפון מערבית של יוון, משתרע מהרי הפינדוס במזרח ועד לחופי הים היווני המערבי ודרומה עד ימת amvrakikos kolpos ומכיל בתוכו את המחוזות המנהליים הבאים:- יואנינה ,(Ioanina) תספרוטיה (Thesprotia) פרווזה (Preveza) וארט (Arta) .
הסימנים הראשונים לנוכחות אנושית באזור, המגיעים ל- 40,000 לפנה"ס, הסימנים התגלו במערכת מערות אספרוהליקו (Asprohaliko) של חרדרה (Haradra) ליד הנהר לואורוס (Louros).
ממצאים חשובים שנחפרו גם במערות בערוץ ויקוס (Vikos), מוכיחים שחיים באזור נמשכו ללא הפסקה עד לתקופה המזואוליטית (6000 לפנה"ס).
עובדה זו מאושרת על-ידי ממצאים מההתיישבות הפרה-היסטורית של קסטריטסה (Kastritsa) המתוארכת אף היא לאמצע תקופת האבן המאוחרת (5000 לפנה"ס), כאשר חפצים אחרים - בעיקר גרזני אבן בעלי חור בצד אחד וכלי חרס המשתייכים לתקופת הברונזה או לתקופה ההלנית המוקדמת (2500 לפנה"ס).
עם תחילת התקופה ההלנית התיכונה (1550 - 1900 לפנה"ס), יש סימנים לשבטים היווניים הראשונים- התספרוטי, התיישבו באפירוס ואחריהם המולוסי והצ'אונס.
החיים באפירוס החלו משחר ההיסטוריה. האזור חווה את כל העליות והמורדות של יוון הקדומה, רומא, ביזנטיון והעת החדשה ורכש תחושה אינדיבידואלית וייחודית של היסטוריה ותרבות.
מבחינה גיאוגרפית, אפירוס היא האזור ההררי ביותר של יוון.
כפרי זגורוחוריה Zagorochoria (ביוונית : Ζαγόρι)
הכפרים המוכרים לכולם ככפרי זגוריה Zagori שפירושו "מעבר להרים" נמצאים בצפון מערב מחוז ioanina שבמחוז אפירוס ואיזור זה יפה, ואולי אפילו מדהים מבחינה נופית כפי ששמו מרמז.
יותר מכל, זגוריה מפורסמת ב- 46 הכפרים המבודדים שבה. תחת השלטון העותמאני נהנו כפרי זגוריה מזכויות יתר וצברו עושר, וזה הביא להתפתחות סגנון בנייה ייחודי לאזור. הבתים בנויים מאבנים לא מסותתות ולהם גגות עם רעפי צפחה. גם הסמטאות מרוצפות אבן והמראה הכללי הוא אפור וקודר אך יפהפה.
באזור זה ישנם עשרות כפרים גדולים וקטנים ששווה לבקר בהם, כמו גם תופעות טבע יפות ועל אלו יבוא פירוט בהמשך.
הבהרה למידע המפורסם ברשת לגבי יכולת תדלוק באזור זה - אין בעיה למצוא נקודות תדלוק באזור.
העיירה קוניצה Konitsa וביוונית Κόνιτσα
לבאים מכיוון צפון, דהיינו מכיוון רכס פינדוס, מהעיר קסטוריאה לדרום מזרח על כביש A29 ואח"כ מערבה ודרומה על כביש 20, תגיעו ללא בעיה לעיירה זו, וכבר בירידה מהרכס העיירה נצפית מלמעלה בצורה טובה.
העיירה בנויה ויושבת על רכס ההר מעל פתח קניון אאואוס Aoos שהוא חלק משמורת הטבע Aoos-Vikos, וממנה נשקף נוף מרהיב על עמק ווידומאטיס-אאואס והלאה עד להרי אלבניה, ומכאן שזה מקום טוב לבלות בו את הלילה, ולכן מיד חיפשנו מקום לינה ולמעשה פנינו למקום שהפנית אותנו אשת בעל הסירות בעיירה פאסאראדס, שהיא קרובת משפחה שלה, ואכן לא התאכזבנו, המקום היה נוח, בעל המקום היה איש חביב ומסביר פנים והכי חשוב האוכל היה טוב והמקום בכללותו לא היה יקר.
פרטי המקום הם :-
שם המקום- grand hotel dentro
הבעלים- Ioannis &Katerine Mourehide
טל'- 26550-29365 או 26550-23001
פקס- 26550-29366
אימייל- info@grandhoteldentro.gr
אתר- www.grandhoteldentro.gr
מיד לאחר מציאת מקום הלינה ירדנו לפתח הקניון אאואס הנמצא בחלקו הדרומי של העיירה, ולמעשה נוסעים דרך הכניסה לעיר וחוצים את כולה. לפני היציאה לעיר אינונינה פונים שמאלה לפי השילוט עד לגשר הרומי. לבאים מכיוון אינונינה, פונים ימינה לעיירה ואז שוב ימינה לשמורה ולגשר, ויש דרך עפר נוספת המגיעה ישירות לגדה המזרחית.
עברנו את הגשר הרומי העתיק המחבר בין העיירה לגדה המזרחית של הקניון ומשם המשכנו צפונה לאורך הקניון עד למינזר מוני סטומיו moni stomiou, הליכה שאורכת כ- 4 שעות בסה"כ:- 2.5 שע' בהלוך ו- 1.5 שעות בחזור (תלוי בקצב ההליכה).
החלק הראשון של מסלול ההליכה למנזר הוא קל ומישורי , אך המשכו מתחיל לטפס וככל שמתקדמים הטיפוס נהיה קשה יותר, אך שווה לעשות זאת, כי הנוף על הקניון מהמנזר הוא משהו שקשה לתאר.
לאורך הנחל תראו מצדו השני תעלות להולכת מים ומקומות התבודדות של נזירים. האזור הזה שימש במלחמת העולם השנייה גם כמקום מסתור ללוחמי הגרילה נגד הגרמנים.
ההליכה לאורך הנחל נעימה מאוד, ותראו גם תופעות טבע מעניינות ובכלל זה נביעה תת קרקעית אותה תוכלו לראות בסרטון הבא-
בחלקה האחרון יש קושי בעליה למנזר, אך העליה בהחלט שווה בגלל הנוף הנשקף ממנה, אותו תוכלו לראות בסרטון הבא-
בחלקה האחרון יש קושי בעליה למנזר, אך העליה בהחלט שווה בגלל הנוף הנשקף ממנה, אותו תוכלו לראות בסרטון הבא-
כל מה שנותר לנו לעשות עד לשינה, היה לסייר קצת בעיירה ולאחר מכן לאכול ארוחת ערב טובה מלווה בטעימות גם מהארוחה של משפחת בעלי המקום שישבו בשולחן לידינו ובבירה מקומית.
היום העשירי 10/5/2013
את היום התחלנו בנסיעה וביקור בכפרי זגוריה. בהתחלה נוסעים דרומה על כביש 20 ואחרי כ- 30 ק"מ פונים שמאלה לכיוון הכפר אריסטי.
כבר בפנייה שמאלה תראו שילוט הכוונה לשמורה ויקוס-האוס ותראו לצד הדרך פארק גדול שהוא למעשה נקודת הסיום של נחל ויקוס, שאליו משייטים שייטי קיאקים מאזור הכפר ויקוס במורד הנהר, שייטים אותם פגשנו בירידה לקניון ויקוס.
בדרך לכפרים אלו מקוניטסה דרומה בכביש 20, פונים מזרחה לפי השילוט לכיוון הכפרים ומגיעים למזלג שבו פונים ימינה, כי אחרת תגיעו לכפר פאפיגו מאגלו עליו אכתוב בהמשך.
הדרך לכפרים היא דרך נופית יפה מאוד. המרחק בין כפרים אלו הוא כ- 4 ק"מ וכבר בכניסה לכפר ויקוס תראו משמאל מבנה עם ברזי מים ואם תחנו לידו, תראו ממולו שביל המוביל אתכם לכניסה ולירידה לקניון ויקוס.
מובן מכאן, כי שני הכפרים נמצאים מעל הקניון וכבר מתחילת השביל היורד לקניון ניתן לראות חלק נכבד מהקניון ועל גווני המים הזורמים בו.
אריסטי הוא כפר מסורתי הנמצא בגובה 671 מטר. עוד נתונים בלינק למעלה.
ויקוס גם הוא כפר קטן ופופולארי, עקב היותו נקודת ההתחלה לירידה לקניון.
כאן אתם יכולים להחליט האם קודם לעשות סיבוב רגלי בכפרים או קודם לרדת לקניון.
קניון ויקוס Vikos
קניון ויקוס (Greek: Φαράγγι του Βίκου) זכה לכבוד עולמי – בשנת 1997 הוא הוכר על ידי ספר השיאים של גינס כקניון העמוק והצר ביותר בעולם. Guinness Book of Records[2]
הקניון הוא חלק משמורת הטבע Vikos–Aoös National Park, ששילוט לגביו תראו בכניסה לכל האתרים באזור.
אורכו הכללי של הקניון מהכפר טסלאפובו Tselepovo ועד הכפר קלדוניה Kleidonia הוא 30 ק"מ. בכפר מונודנדרי Monodendri עומקו 600 מטר וזוהי הנקודה הצרה ביותר שלו ובכפר ויקוס עומקו ממוצע 1200 מטר (כאשר בצד המזרחי הוא 1300 מטר ובצד המערבי 1100 מטר) ובחלק העמוק ביותר רוחבו 2200 מטר.
לאורך כל השנה זורמים בקניון מים קרירים וצלולים, ולכן הטיול בו מומלץ בעיקר בקיץ.
גם בחורף, כשהאזור כולו מכוסה בשמיכה של שלג, ובסתיו, כשיש במקום שלכת נהדרת שצובעת את האזור בגווני כתום, אדום, זהוב וחום, האזור מרהיב ביופיו.
אורכו של מסלול ההליכה מהכפר ויקוס ועד לכפר מונודנדרי כ- 12 קילומטר. ניתן גם לצפות על הערוץ מכמה נקודות תצפית מהן נשקף נוף עוצר נשימה של הקניון, כפי שיפורט בהמשך.
במהלך הירידה לקניון מהכפר ויקוס ועד לקו המים ישנו מצד שמאל מנזר, שבכדי להגיע אליו צריך לפנות שמאלה לקראת סוף הירידה,שימו לב! במקום הפנייה יש שילוט שקשה לאתרו.
הירידה עד למנזר (Panagia Spiliotissa (Virgin Mary of the Cave אורכת כשעה והעלייה חזרה אורכת עוד כשעתיים בגלל השיפוע החד, זאת במידה ולא עושים את כל הטרק עד לכפר מונודנדרי שבכדי לעשותו בכיוון אחד נדרשות לפחות 5-6 שעות הליכה, ולכן למי רוצה לעשות טרק זה, מומלץ שיצא מוקדם ולא ייתקע בחושך.
כאשר אנחנו ירדנו לקניון, ירדו אתנו מספר בעלי קיאקים שבכוונתם הייתה לשוט לאורך הנהר ועם הזרם לכיוון דרום מערב, עד לנקודה של הכביש העולה לכפרים אלו.
הכפר פאפיגו מאגלו Maglo Papigo וביוונית Μεγάλο Πάπιγκο
בכדי להגיע לכפר זה צריך לחזור אחורה למזלג שלגביו כתבתי קודם ואז לפנות ימינה. אחרי הפנייה בדרך לכפר תגיעו לגשרון קטן מעל לנחל קטן. באם תעצרו לפני הגשרון ותלכו רגלית שמאלה, מיד אחרי הגשרון, תגלו פינת חמד בדמות פלגי נחל היוצרים גבי מים, מקום חמוד ואידיאלי לפיקניק או למנוחה אחרי ההליכה בקניון ויקוס.
אחרי הסיור הקצר של חצי שעה עד שעה בגבי המים, ממשיכים בכביש עד לכפר שבו מומלץ לעשות סיבוב רגלי ולהתרשם מבתיו. אך מי מכם שיגיע למקום לקראת החשיכה יכול למצוא כאן מקום לינה, ואם לא להמשיך ליעד הבא.
העיירה מונודנדרי Monodendri וביוונית Μονοδένδρι
בכדי להגיע לעיירה זו צריך לחזור לכביש 20, לפנות שמאלה בכביש ואחרי 3 ק"מ לפנות שוב שמאלה בדרך הררית העולה למספר כפרים ועיירות, אחת מהן הנמצאת לאורך הדרך היא הכפר ויטסה vitsa שמי שרוצה ויש לו זמן יכול לבקר בה, ואם לא יש להמשיך הלאה עד למונודנדרי.
העיירה נמצאת בגובה 1060 מטר, ושמה נובע משמו של "עץ רחב" שהשרידים שלו נמצאו בעיר עד שנת 1910.
אחד היעדים המרכזיים בעיירה זו הוא מנזר מוני אגיוס פאראסקביס Moni Agias Paraskevis שהוקם בשנת 1413, המהווה נקודת תצפית נהדרת נוספת על תחילתו של קניון הויקוס, משם ניתן לצאת לטראק לעבר תחתית הקניון ובנוסף ללכת על מדף סלע מעל הקניון עד למערה שסגורה כיום לגישה. הגישה לתחילת הדרך לקניון נמצאת 600 מטר מהעיירה.
הנוף הנשקף מקסים והחוויה נהדרת. הדרך למנזר היא מהרחוב הראשי של הכפר ואז ימינה לפי השילוט. הדרך לשם נוחה וקלה ועוברת דרך בתי מגורים של התושבים וכדאי להעיף מבט על הדלתות של הבתים.
לפני המנזר ובדרך אליו, ישנה דרך מימין (מזרחה) הפונה לשדות ומגיע למנזר נוסף Agia Paraskevi Church.
בהמשך הדרך היוצאת מהעיירה צפונה מרחק של כ- 4 ק"מ תגיעו ליער אבן, מקום יפה ומרשים, אך בטח לא יער האבן במחוז יונאן שבסין עליו תוכלו לקרוא בלינק הבא .
אנחנו עשינו יעד זה רק ביום המחרת, היות והגענו לעיירה בשעות אחר הצהריים, ועד שירדנו למנזר וחזרנו, ובתוספת מזג האוויר הסגרירי, לא היה טעם להמשיך באותו יום והעדפנו להנות מארוחה טובה במסעדה של מלון הנקראת Toxia שהגדר והמעקה שלו צבועים בצבע כחול ובהמשך הלכנו לישון שנת ישרים במלון (Archontiko Zarkada (www.monodendi.com.
היום האחד עשר 11/5/2013
מי שרוצה יכול להמשיך הלאה עוד כ- 1-2 ק"מ צפונה מיער האבן ולהגיע לתחילת דרך המובילה לתצפית אוסקיה, ללכת עוד כ- 5 ק"מ רגלית לתצפית, שממנה ניתן לצפות פעם נוספת על קניון ויקוס.
אנחנו חזרנו אחורה עד כ- 4 ק"מ אחרי הכפר ויטסה, ושם פנינו שמאלה לדרך המובילה לכפרים אלאטי elati ו- אספראנגלי asprangeli, ואז שוב לאחר כ- 4 ק"מ פנינו שוב שמאלה לכפר קיפי Kipi.
מסלול הגשרים בין הכפרים אספראנגלי Asprangeli וקפאסובו Kepessovo ועד הכפר קיפי
מיד אחרי הפנייה לכיוון קיפי וקפאסובו תתחילו לראות מימין לדרך גשרים עתיקים שנבנו כולם ע"י הטורקים בתקופה העותמאנית, ולא כפי שרשום בחלק מהאתרים, שהם גשרים רומיים.
מסלול הגשרים יורד לאורך שני יובלי הנהרות, האחד של קניון ויקוס ועוד אחד אל יובל של ויקוס הנקרא ויקוס פוטאמוס potamos, והם נועדו לתנועת סחורות ואנשים ע"ג בעלי חיים.
בהמשך הדרך אם נוסעים לכיוון קפאסובו, נמצא גשר נוסף משמאל לדרך-
כאשר חוזרים לצומת וממשיכים לכיוון קיפי, תראו מימין לדרך גשר אחד, אך עוד אחד ומרשים יותר נמצא בהמשך הדרך-
לאורך ציר תנועה זה תמצאו עוד הפניות לגשרים נוספים, חלקם קרובים לדרך ולחלקם נדרשת הליכה בכדי להגיע אליהם.
עם תיסעו לכיוון הכפר קיפי Kipi תראו שלט המראה על מסלול הליכה של .... ק"מ מקיפי ועד לטספאלובו Tsepelovo.
אנחנו לא עשינו מסלול הליכה זה והמשכנו ברכב עד לכפר טספאלובו, ולבסוף חזרנו חזרה עד לכביש 20 ובקרבת הכפר אספראנגלי פנינו מזרחה לכיוון מערת פרמה.
מערת פרמה Perama
מערה זו נמצאת כ- 4 ק"מ צפונית מזרחית לעיר יואנינה בדרך למטצ'ובו, והיא אחת מהגדולות ביוון כולה, וכוללת זקיפים ונטיפים, כאשר שטח המערה הוא 14,000 מ"ר ואורכה כ- 1,100 מטר וכל זאת ב- 3 מפלסים.
הסיור במערה אורך כ- 45 דקות עד שעה, והוא נעשה בקבוצות כאשר יש גם הדרכה באנגלית. כמובן שנאסר צילום במקום, ולכן אין לי אף תמונה למעט התמונה מתוך דף הפרסום של המקום, ותמונות שהורדו מאתר המקום. עלות הכניסה 7 יורו לאדם.
המקום בהחלט יפה ומרשים ומי שנמצא בסביבה, רצוי לא לפספס ביקור המערה.
הערה חשובה- למי שלא ביקר ביואנינה בעבר ונמצא כבר באזור המערות שהוא קרוב לעיר, מומלץ בהחלט לבקר בעיר זו, ובכלל זה לטייל בה בהקשר היהודי המיוחד שלה אליו תוכלו ללמוד בלינק הבא -
העיירה מצובו Metsovo
ממערת פרמה יצאנו לכביש מס' 6 ובהמשך לכביש 64 לכיוון העיירה.
לאורך רוב הדרך לא היה גשום, אך כאשר התקרבנו לעיירה לקראת ערב, התחיל גשם שוטף ובלתי פוסק, מה שחייב אותנו לחפש מקום לינה תוך שאנחנו מדדים בין הטיפות ובין השלוליות, ואחרי שמצאנו כל מה שנותר היה לחכות שהגשם ייפסק, ולדבר עם בעל המלון ואמו והחליף חוויות בלובי.
אחרי שהגשם פסק, עשינו סיבוב במרכז העיירה ובסופו של דבר התיישבנו לאכול לפני שנפרוש לישון.
שמה המקורי של העיירה היה ברומנית Aminciu ובטורקית עותמאנית Miçova .
העיירה מצובו, הייתה במקורה מיושבת ע"י תושבים שמוצאם ברומניה וסביבתה, ובביקורי במקום כמה שנים קודם לכן אי אפשר היה לפספס עובדה זו, לא בלבוש של האנשים, לא בהתנהגות שלהם בכיכר המרכזית ולא בעבודות היד של הרקמה.
אך בביקור זה, האווירה של פעם לא הייתה ולא הורגשה. גם בטיול הבוקר בעיירה, בנסיון למצוא זכר כלשהו לחוויות העבר, הדבר לא צלח, ולכן החלטנו להמשיך הלאה ליעד הבא.
הערה חשובה- מי שיחליט לצאת ממצובו צפונה על כביש E90 יוכל לבקר במערות נוספות הנקראות גרבאנה Grevena Caves הנמצאות באזור זאקס Zakas.
היום השתיים עשר 12/5/2013
מנזרי מטאורה Meteora וביוונית Μετέωρα
יצאנו ממצובו מזרחה על כביש E92 עד לעיירה קלמבקה Kalambaka ושם פנינו צפונה דרך כישים צידיים עד למנזרים.
למרות שביקרתי במקום לפני כן, כבר לפחות פעמיים, עדיין מראה המנזרים על קצות הצוקים מרשים במיוחד.
פירוש השם מטאורה הוא "אמצע השמיים". המקום היה מיושב 50,000 ועד 5,000 שנים לאחור במערות שהיו באזור. נזירים החלו להגיע לאזור ולהקים מנזרים במאה ה- 9.
אחרי שטיילנו וסיירנו במרבית המנזרים שבמקום, מנזר ורלאם (Μονή Βαρλαάμ), מנזר אגיוס ניקולאוס (Μονή του Αγίου Νικολάου), מנזר אגיוס סטפנוס (Μονή Αγίου Στεφάνου), מנזר רוסאנו (Μονή Ρουσάνου), מנזר אגיאס טריאדס (Μονή Αγίας Τριάδος) וכולל במנזר מגאלו מטאורו (ההשתנות) (Μεγάλο Μετέωρο) שפעם העלייה אליו הייתה באמצעות סל הקשור לחבל והיום בהליכה על דרך שנחצבה למרגלות הצוק עד לכניסה למנזר, יצאנו לקראת שעות אחה"צ המאוחרות לכיוון מקום הלינה, העיירה אלאסונה.
עלות הכניסה לכל מנזר היא כ- 3 אירו לאדם.
העיירה אלאסונה Elassona וביוונית Ελασσόνα
ממנזרי מטאורה יצאנו בכביש E92 לכיוון דרום מזרח עד לעיירה טריקאלה Trikala, ומשם המשכנו מזרחה באותו כביש ואחרי כ- 40 ק"מ, קצת לפני הגשר על נהר פיניאוס Pinios פנינו שמאלה לכיוון צפון בכביש פנימי עד למעבר של נהר טיטאריסיאוס Titarissios ושם פנינו שמאלה לאורך הנהר עד לעיירה אלאסונה, כך שלמעשה נסענו באזור הכפרי עד לעיירה. שם מצאנו מקום לינה ואחרי ארוחת ערב טובה פרשנו לישון ולאגור כוח.
העיירה ממוקמת למרגלות הר האולימפוס מצדו המערבי, והיא נחלקת לשניים ע"י נחל אלאסוניטיס Elassonitis ולכן חלקיה מחוברים האחד לשני ע"י 4 גשרים.
מנזר פאגניה אולימפיוטיסה Panagia Olympiotissa שנבנה במאה ה- 13 הוא האטרקציה העיקרית של העיירה שהיא גם מזוהה אתו.
בכל שנה בחודש אוקטובר מתקיים במקום פסטיבל Eleutheria שבו נחגג שחרור העיר מהטורקים בקרב שהתקיים ב- 6/10/1912.
ההר אולימפוס Olympus וביוונית Όλυμπος
בבוקר יום זה יצאנו צפונה בכביש E65 או 3 ואחרי כ- 5 ק"מ פ
נינו ימינה לכביש 13 ואחרי 4 ק"מ פנינו שוב ימינה (מזרחה) לכביש ללא מספור החוצה את רכס האולימפוס.
נינו ימינה לכביש 13 ואחרי 4 ק"מ פנינו שוב ימינה (מזרחה) לכביש ללא מספור החוצה את רכס האולימפוס.
תוך כדי הטיפוס בדרך זו, נתקלנו בערפילים שהקשו מאוד על הראות, אך למרות זאת, לפעמים בקטעים שהייתה ראות או בקרעים שהיו בין הערפילים יכולנו לראות את הנוף העוצר נשימה שנגלה לאורך הדרך ובמיוחד הנוף שנגלה לפני הירידה מההר למפרץ טרמאיקוס קולפוס Thermaikos Kolpos.
חשוב לציין כי בירידה מההר לכיוון מערב, שימו לב שלא להתחבר לכביש המהיר מס' 41, אלא להמשיך לכביש הרגיל שמגיע עד לעיירה לפטוקאריה Laptokaria ואז לפנות שמאלה (צפונה) ואחרי עוד כ- 5 ק"מ בעיירה פאקה ליטואורו Paka Litohorou לפנות שוב שמאלה (מערבה) להר אולימפוס עצמו ולשמורה שבראשו.
ממשיכים בכביש הזה עוד כ- 15 ק"מ עד לכניסה לשמורה, שבה יש שבילי הליכה וטיפוס לראש ההר. במקום גם מזנון המאפשר לאכול ולשתות. המזנון ממוקם על חורבותיה של תחנת קמח שהופעלה ע"י מים.
השהייה בראש ההר אסורה בהחלט, ולכן אסור לעשות קמפינג במקום.
לאורך הדרך לשמורה בראש ההר, ישנם מספר מנזרים עתיקים וחדישים יותר, ששווה לעצור לביקור קצר, תלוי בזמן שנותר עד ליעד הבא. אפשר לבקר בהם גם בדרך חזרה למטה.
אחד מהם נמצא כקילומטר או שניים לפני ההגעה לחניה של המטפסים בפיריאוניה Prionia, שם פונים שמאלה אל עבר מנזר ישן שחרב בחלקו בו גרים עדיין נזירים בשם מוני אגיו דיוניסיו Moni Agiou Dionysiou, הוא נבנה במאה ה 16, פוצץ ע"י הטורקים ב 1828 ונבנה מחדש על מנת להיות מפוצץ שוב ע"י הנאצים ב 1943 היות וסברו שהוא משמש מקלט ללוחמי המחתרת היוונית.
הר אולימפוס מתנשא לגובה של 2917 מטר,הרבה מעל כל הרי יוון, ונחשב למקום קדוש ומוכרז כשמורת טבע.
שמורת הר האולימפוס נחשבת ליעד תיירותי מועדף בשל השילוב המוצלח של נופים נפלאים ומגוונים, טרקים להרפתקניים של טיפוס על הר גבוה וכמובן מטען בלתי מבוטל של היסטוריה וסיפורי מיתולוגיה יוונית קסומים.
כשנמצאים בפסגת ההר וצופים לנוף המרהיב של יערות אורנים, עמקים ירוקים וים, קל להבין מדוע נבחר ההר למקום משכנם של האלים. ההר ניצב במרכזו של פארק לאומי, עם צמחייה עשירה ומינים רבים של בעלי חיים.
טיילנו באזור החניון לעבר מסלולי הטיפוס אל ההר והגענו לגשר חמוד מעל נחל שוצף והבנו מהר מאוד שהטיפוס להר ממש לא קייטנה. ליד החניון היה גשרון עץ חמוד נוסף מעל אותו הנחל שגם עליו עלינו לתת מבט. למי שאוהב טבע ונוף הררי האולימפוס בהחלט מקום מומלץ לביקור.
בחלק מהזמן ששהינו בראש ההר, השמש זרחה ולעתים הוא כוסה בעננים לבנים ואפורים, מה שהוסיף למראה המסתורי של פסגתו המעט מושלגת. מעבר לכך רגשה אותנו המחשבה שכאן התגבשו כל סיפורי האלים המפורסמים עליהם חלק מאתנו גדל בילדותנו וכאן צמחו מסורות, תרבויות ואמונות רבות השנים על מלחמותיהם וחיי ההוללות של האלים השונים.
הר האולימפוס במיתולוגיה היוונית
מקור שמו של הר האולימפוס הוא במילה היוונית "זורח". הכינוי אולימפוס ("הזורח") ניתן להר בשל ייחוסו כמקום מושבם של 11 האלים השמימיים של המיתולוגיה היוונית.
תהילתו של ההר באה לו לא רק בשל גובהו, אלא משום שבמיתולוגיה היוונית ההר הוא מקום משכנם של שנים-עשר האלים האולימפיים, שישבו בפסגה ושתו נקטר שהבטיח להם חיי נצח. האלים האולימפיים הם-: זאוס, הרה, פוסידון, אתנה, אפרודיטה, ארס, דיוניסוס, אפולו, ארטמיס, הפייסטוס והרמס מתוארים באיליאדה של הומרוס כמי שחיים במרומי ההר שרגליו בקרקע וראשו מעל העננים שוטים נקטר וחיים חיי נצח נהנתנים.
למרות מיקומו הגיאוגראפי בעולם הגשמי, האולימפוס מתואר בסיפורי המיתולוגיה כמקום ניסתר מעינו של האדם ושאף אינו זוכה למיקום קבוע בעולם המציאות. כמובן שאין שום עדות היסטורית שהר האולימפוס היווני הוא אכן ההר עליו סופרו כל סיפורי המיתולוגיה, ובנוסף כמובן שלא נמצאו עליו שום שרידי אלים.
יתר על כן ברחבי העולם פזורים לפחות 18 הרים נוספים המכונים בשם הר האולימפוס (ואפילו פסגת ההר הגבוה ביותר על המאדים אשר נחשבת לפסגה הגבוהה ביותר במערכת השמש מכונה בשם "הר האולימפוס"). לפיכך האולימפוס הפך במרוצת השנים לסמל להר גבוה, שראשיתו בקרקע וראשו אי שם מעבר לעננים.
העיירה דיון Dion וביוונית Δίον
בחזרה מהר אולימפוס, חוזרים עד לעיירה פאקה ליטואורו Paka Litohorou ושם פונים שמאלה (צפונה) ואחרי כ- 7 ק"מ בעיירה לימאני לטואורו Limani Litohorou פונים שוב שמאלה (מערבה) עד לעיירה דיון, לביקור במוזיאון ובעתיקות שיש במקום מהתקופה של אלכסנדר מוקדון ואביו פיליפוס השני.
שימו לב שהמוזיאון והעתיקות נסגרים בשעה 16:00, כך שמי שיגיע לאחר מכן, לא יוכל לבקר במקום. אנחנו הגענו כמה דקות לאחר השעה הזו, ולמרות זאת לא אפשרו לנו להיכנס, ולכן נאלצנו להמשיך ליעד הבא והיותר חשוב מהתקופה של אלכסנדר מוקדון.
העיירה ורגינה Vergina וביוונית Βεργίνα
בכדי להגיע לעיירה זו צריך להמשיך מהעיירה דיון צפונה לעיר קאטריני Katerini, משם להמשיך צפונה על כביש A1 לפנות שמאלה בכביש A2 ואז שוב שמאלה ליד ואריאה Veria לכביש ללא מספור, או אפשרות אחרת, לנסוע לצפון-מערב דרך דרכים לא ראשיות, ולהתחבר לכביש E90, ואז לפנות שמאלה, ואחרי מספר ק"מ, תלוי בנקודת הכניסה לכביש זה, לפנות ימינה לכיוון הכפר וריה Vria ולהמשיך צפונה בדרכים לא ראשיות לכיוון העיר ואריאה Veria וכ- 9 ק"מ לפני העיר לפנות ימינה ליעד העיירה ורגינה.
במהלך הנסיעה תתקלו בכפרים שעצרו מלכת בזמן, וגם אם אין מה לראות בהם באופן מיוחד, עדיין שווה לראות תוך כדי הנסיעה את אורך החיים של הכפריים.
כאשר הגענו בשעות הערב המוקדמות לעיירה, חיפשנו מקום לינה ויצאנו לסיבוב היכרות עמה.
במאה ה -19 ליד ורגינה התגלתה העיר Aigai (ביוונית Αιγαί), שהיא הבירה הראשונה של הממלכה העתיקה של מקדוניה, ביוון הצפונית. מכאן ששמה הקדום של העיר היה אחר וורגינה הוא שמה החדש. העיר החדשה הוקמה בשנת 1922 לרגלי הר פיאריאה Mt. Pieria כאשר לתושבי המקום הצטרפו יוונים שהגיעו מבולגריה ומטורקיה בעקבות הסכם לוזאן. בעקבות שינוי המבנה המוניציפלי של יוון ב-2001 ורגינה הוגדרה כרובע של העיר וריה.
גילוי העיר הקדומה בוצע בידי הארכאולוג היווני מנוליס אנדרוניקוס (Μανώλης Ανδρόνικος), ובשנת 1996 הוכרז האתר הארכאולוגי בוורגינה כאתר מורשת עולמית.
השרידים החשובים ביותר בעיר הם ארמון מונומנטלי, מעוטר בשפע פסיפסים stuccoes צבועים, ואתר הקבורה עם יותר מ-300 tumuli=קברים שחלקם הם מהמאה ה -11 לפנה"ס.
אחד הקברים המלכותיים של Tumulus והגדול שבהם מזוהה זה של פיליפוס השני, אשר כבש את כל ערי יוון, ובכך סלל את הדרך לבנו אלכסנדר מוקדון להרחיב העולם ההלניסטית, וליצור את אחת האימפריות הגדולות של העולם העתיק. המלך פיליפוס השני אביו של אלכסנדר מוקדון נרצח כאן בשנת 336 לפנה"ס.
מתחם מוגן זה, כולל שלושה קברים מקדוניים: הקבר השלם של פיליפ השני עם ציור פרסקו של סצנת ציד.
קבר נוסף ללא פגע, שנמצא במערה הוא כביכול של הנסיך, אשר יכול להשתייך לאלכסנדר הרביעי, נכדו של פיליפ השני, ובנו של אלכסנדר מוקדון.
עוד קבר מקדוני הרוס שנבזז המאה השלישית לפנה"ס .
תראו גם תיבת קבורה משפחתית שנבזזה, המכונה "קבר פרספונה", עם ציור פרסקו מיוחדים המתארים את חטיפת פרספונה על ידי האדס.
כמו כן תראו, בניין הרוס בשם "Heroon" ששימש כנראה לפולחן לכבוד בני המלוכה המתים שנקברו בסמוך.
חלק מן הממצאים העיקריים המוצגים כאן הם:- שני כדי זהב המכילים את העצמות של פיליפ השני, ואחד של אשתו, שני זרי זהב דוגמת עלי אלון, ואחד דוגמת עלי הדס, ששימשו את אנשי המלוכה.
בתערוכה גם בד רקום נדיר בצבעי זהב וסגול , אשר עטף את העצמות של אשת מלך, יחד עם נזר הזהב שעשוי באמנות ייחודית, שתי מיטות משנהב, כלי נשק ושריון של פיליפוס השני, כלים של משפחת המלוכה ואת כד הכסף של "הנסיך".
המתחם מעניק את האווירה של יראת ייסורי אדם לפני מותו, השער לממד אחר של המתים אל שאול, את חיי הפאר של אנשי המלוכה, ואת התחושה והרעיונות הגלומים באווירה של הקברים המלכותיים של Aigai, המוצגים במקום חשוך, ניטראלי, שנשלט רק על ידי האוצרות המוצגים והקברים המוארים.
את הביקור במקום עשינו למחרת בבוקר. גם כאן אסור לצלם בכלל, והתמונות המוצגות הן תמונות סרוקות מתוך העלונים. אך למרות זאת מצ"ב תמונה אחת שצולמה בגנבה. מחיר הכניסה למוזיאון - 8 יורו.
היום הארבע עשרה 14/5/2013
העיר ואריאה Veria וביוונית Βέροια
בכדי להגיע לעיר זו מהעיירה ורגינה, נאלצנו לחזור לאחור בדרך שבה הגענו יום קודם, כ- 10 ק"מ, ואז לפנות ימינה לצפון מערב בכביש 4A.זו היא עיר נעימה בת 40 אלף תושבים שנמצאת כ-65 ק"מ צפונית מערבית לסלוניקי, ליד הערים אדסה (Eddessa) ונאוסה (Naussa) וסמוך מאוד לכפר ורגינה (Vergina) המסופחת אליה שלטונית ומוניציפלית. כמו שתי הערים הסמוכות לה, ואריאה יושבת גם היא על צוק.
לכן ניתן לשבת בבית הקפה הגדול שבקצה הצוק ברחוב Ellias ולהתבונן במישורים שתחת העיר. רחוב Mitropoleos עולה מהקצה השני של רחוב אלייס לכיוון דרום מערב. מצידו הימני נמצא מדרחוב נעים שמשלב שוק וחנויות אלגנטיות ובהמשך, הרובע היהודי העתיק Barbuta. מצדו השמאלי של רחוב מיטרופולאוס נמצא הרובע העתיק והיפה של העיר Kyiriotissa.
הגישה לרובע היהודי המשופץ היא מהכיכר שבמעלה הנחל טריפוטאמו Tripotamo, ב"רחוב הקדושים היהודים" (Evreon Martyron). יהודי העיר מוזכרים כבר בברית החדשה. אחרי השואה נותר בעיר רק גרעין קטן של משפחות.
זאת עיר קטנה יחסית אבל משופעת בכנסיות (70 במספר) ועל כן נקראת גם "ירושלים הקטנה", ויש בה גם מעיינות מינרלים.
בטיילת שלאורך המצוק ממש, הסמטאות בצידי הרחוב הראשי הפכו למדרחוב מטופח. על גדותיו התלולות של הנחל הזורם בלב העיר, שרד משהו מהעיר העתיקה: בתים מקדוניים-תורכיים רבים, מסגד גדול וכנסיות ביזנטיות אחדות.
לקוראי יוונית, זהו האתר העירוני של העיר.
בדרך לנסואה תוכלו לבקר גם סביבות העיר קטו ורמיאו Kato Vermio
בעיר ובסיבותיה ממוקמים:-
קניון סאלי SELI GORGE שאורכו 5 ק"מ שכניסתו נקראת "הבור של מיכאל" (Michael’s Hole) וביוונית Tripa tou Michali.
מערות הרים ב- סיאבאלי Siabali ובפריאוניה Prionia.
אנו לא ביקרנו בהם.
העיר נאוסה Naousa וביוונית Νάουσα
מהעיר ואריאה יוצאים צפונה בכביש 4A ואחרי כ- 12 ק"מ פונים שמאלה, מערבה, עוד כ- 6 ק"מ עד לעיר זו.
בשלב תכנון הטיול קראנו שיש במקום מערה נטיפים הנקראת סרנטה אוטאדס "saranta outades", אך לצערנו אף אחד בעיירה לא ידע על קיומה ולכן היא נשארה תעלומה ונאלצנו להמשיך ליעד הבא שלנו העיר אדסה.
העיר בנויה על גבעות ההר ברמיון Mt.Bermion ובפארק העירוני זורמים פלגי מים שמקורם בהר.
כביש צר מטפס מנאוסה במעלה ההר, דרך יערות לבנה צפופים, אל הכפר סלי seli, "בירת הסקי" של יוון.
במאה ה -19 הוקמו שם מפעלי טחנה סיבובית רבים, המונעים על ידי האנרגיה של נהר Arapitsa ושל מפל סטונפאמה Stoumpana שחוצה את העיר,
במהלך השנים, העיר נהנתה משגשוג רב, והיוותה במשך מאות שנים מרכז טקסטיל משמעותי. עד שנות ה -80, נאוסה היתה מפורסמת בשמיכות שלה הנקראות “Vetlans-Naoussa’ blankets".
בדרך לאדסה מהעיר נאוסה
מהעיר ואריאה יוצאים צפונה בכביש 4A ואחרי כ- 12 ק"מ פונים שמאלה, מערבה, עוד כ- 6 ק"מ עד לעיר זו.
בשלב תכנון הטיול קראנו שיש במקום מערה נטיפים הנקראת סרנטה אוטאדס "saranta outades", אך לצערנו אף אחד בעיירה לא ידע על קיומה ולכן היא נשארה תעלומה ונאלצנו להמשיך ליעד הבא שלנו העיר אדסה.
העיר בנויה על גבעות ההר ברמיון Mt.Bermion ובפארק העירוני זורמים פלגי מים שמקורם בהר.
כביש צר מטפס מנאוסה במעלה ההר, דרך יערות לבנה צפופים, אל הכפר סלי seli, "בירת הסקי" של יוון.
במאה ה -19 הוקמו שם מפעלי טחנה סיבובית רבים, המונעים על ידי האנרגיה של נהר Arapitsa ושל מפל סטונפאמה Stoumpana שחוצה את העיר,
במהלך השנים, העיר נהנתה משגשוג רב, והיוותה במשך מאות שנים מרכז טקסטיל משמעותי. עד שנות ה -80, נאוסה היתה מפורסמת בשמיכות שלה הנקראות “Vetlans-Naoussa’ blankets".
בדרך לאדסה מהעיר נאוסה
תוכלו לבקר במערות נוליטיכו NOLITHIKO CAVE הממוקמות בסמוך לעיירה רודוחורי Rodochori.
המערות נחשפו בשנת 1963, ומדענים מצאו במקום מוצגים מהתקופה הנאוליתית.
כמו כן, בכפר לפקאדיה Lefkadia, שם יש שילוט ברור המכוון אתכם אל סדרת קברים מקדוניים מרשימים, משני צידי הכביש.
אנחנו לא ביקרנו במקומות אלו.
העיר אדסה Edessa וביוונית Ἔδεσσα
לעיר הזו מהיעד הקודם, צריך לחזור לכביש 4A ולנסוע צפונה כ- 30 ק"מ, או להמשיך מהעיר נאוסה צפונה בדרכים לא ראשיות, דרך העיירה רודוחורי Rodochori.
במידע שהיה לנו גם בעיירה רודוחורי יש מערה הנקראת נוליטיקו "Nolithiko", אך היות ובחרנו לנסוע בכביש 4A, לא ביקרנו בעיירה ובמערה זו.
שני היעדים החשובים בתוך העיר הזו הם:- הרובע העתיק ורוסי Varosi, וצפונה לו במעט, המפלים בקצה המזרחי של העיר ועץ הערמונים העתיק בן ה- 300 שנים הנמצא בסמיכות אליו, ופארק עצי דולב שמצלים על בתי הקפה שבכיכרות במרכז העיר.
אדסה בנויה על שפת מצוק ונחל שעובר בה במספר תעלות מדופנות ברחוב הנחל Tsimiski, והנחל נשפך בסדרת מפלים נאה אל המישורים המעובדים שתחתיה. המפל הגדול והעיקרי נקרא קטרקטס.
אדסה בנויה על שפת מצוק ונחל שעובר בה במספר תעלות מדופנות ברחוב הנחל Tsimiski, והנחל נשפך בסדרת מפלים נאה אל המישורים המעובדים שתחתיה. המפל הגדול והעיקרי נקרא קטרקטס.
רוב התיירים משקיפים על המפל מלמעלה, אך יש בצד שמאל של המפל ירידה למטה, כך שניתן לראות אותו מזוויות שונות ואף לראות את מקורו.
רובע ורוסי- שם נמצא בית הכנסת העתיק ברחוב tripotamou וביוונית Τριποτάμου שבכדי לראות אותו צריך לתאם מראש עם העירייה. אנחנו הגענו למקום במקרה, בדיוק כאשר קבוצה של יפנים אוהבי ישראל הגיעה לביקור במקום וכך התאפשר לנו לכנס ולראות אותו מבפנים.
כך הוא נראה מבחוץ, ומעל המשקוף יש הכתובת שבתמונה השנייה-
בתוך ביהכנ"ס יש ציור של בית המקדש בירושלים של פעם-
כך הוא נראה מבחוץ, ומעל המשקוף יש הכתובת שבתמונה השנייה-
בתוך ביהכנ"ס יש ציור של בית המקדש בירושלים של פעם-
זה המראנ בתוך ביהכנ"ס-
העיר ועתיקות פלה Pela וביוונית Πέλλα
מהעיר אדסה המשכנו מזרחה בכביש E86 כ- 46 ק"מ עד לפלה, אך התברר לנו כי אין בה מקומות לינה, וכי יש מקומות לינה רק במלון אחד ויחיד הנמצא בכניסה לעיר הסמוכה נאה פלה Nea Pela, שנמצא כ 2ק"מ חזרה.
בפנייה למלון ראינו דוכן של תותי שדה, במלון התברר שאין כמעט אורחים ולכן גם אין ארוחות. כל שנותר לנו זה לבחור חדר, לשים את הדברים, לקנות קצת תותים ולחפש מקום לאכול.
פלה הייתה עיר נמל מקדונית, ששכנה על חוף אגם גדול שהיה מחובר לים באמצעות נהר, במהלך השנים הנהר נסתם בסחף נהרות ולכן אין כיום שום גישה לים.
בפלה נולד אלכסנדר הגדול/ מוקדון, ובה חיו המחזאי אוריפידס והפילוסוף אריסטו.
היום החמש עשרה 15/5/2013
התחלנו בביקור בעתיקות פלה, שנמשך כ- 4 שעות שכלל את המתחם כולו, כולל שיחה עם ארכאולוגית שחפרה במקום,
הדבר העיקרי בעתיקות הוא השוק הנקרא ביוונית אגורה (agora (ayorá.
השוק משתרע על שטח של 70 אלף מ"ר והיה הגדול ביותר בעולם העתיק. המבנה כלל חנויות, סדנאות עבודה, משרדי מנהלה ואת ארכיון העיר. כולל הרחוב המרוצף שבתוכו.
השוק משתרע על שטח של 70 אלף מ"ר והיה הגדול ביותר בעולם העתיק. המבנה כלל חנויות, סדנאות עבודה, משרדי מנהלה ואת ארכיון העיר. כולל הרחוב המרוצף שבתוכו.
הבתים הפרטיים בני שתי הקומות, שנבנו בסגנון הדורי והיוני, מעידים על עיר משגשגת, עתיקה.
תוכלו להתרשם בוודאי גם מרצפות הפסיפס המצוינות שבהן נהגו לקשט את הארמונות המפוארים של העיר - המפורסם ביותר שבהם הם אלו המתארים את החטיפה של הלן, טורפים, את Amazonomachy (קרב האמזונות), והצבי.
תוכלו להתפעל גם מהממצאים בקומות המעוצבות שיש במוזיאון החדש הארכאולוגי של פלה,אותם תוכלו לראות הסרטון הבא-
בסיום המשכנו לעיר הבירה של צפון יוון, העיר סלוניקי Thessaloniki
בכדי להגיע לעיר נסענו בכביש E86 לדרום מזרח עוד כ- 30 ק"מ, והיעד שלנו לחיפוש לינה היה בית מלון הממוקם בקרבת החוף בדרום העיר, ולכן בכניסה לעיר המשכנו כל הזמן ישר, עד שבשלב מסוים זיהיתי את המלון.
מהחדר נשקפות חומות המצודה, מבט לכיוון החוף וכמובן תצפית על הרחוב הראשי של העיר.
תוך כדי התארגנות שמענו רעשים, ובמבט לרחוב ראינו כי מתארגנת הפגנה נגד הממשלה עקב המצב הכלכלי שלהם, כמובן שמיד ירדנו למטה בכדי לתפוס את האווירה במקום כולל ההפגנה, ובהמשך סיור במספר אתרים הקרובים למלון.
העיר סלוניקי Thessaloniki וביוונית Θεσσαλονίκη, ובטורקית: Selanik
העיר השנייה בגודלה ביוון ואחת מערי הנמל החשובות בה. שוכנת לחוף הים האגאי, משתרעת לאורך מפרץ סלוניקי, הקרוי גם מפרץ תרמאיקוס, כשמה הקודם של העיר - תרמה. הנמל הגדול שלה והטיילת משתרעים לאורך 14 ק"מ.
קסנדרוס המקדוני, אחד מהדיאדוכים ("היורשים" שלאחר מות אלכסנדר מוקדון), הקים את העיר תסלוניקי בשנת 316 לפסה"נ וקבע בה את בירת הממלכה. בתחום העיר החדשה סלוניקי נכללה גם העיר תרמה שהוקמה בסוף המאה ה-7 לפנה"ס.
הוא קרא לה על שם אשתו האהובה תסלוניקה. תסלוניקה קיבלה את שמה מאביה, המלך המקדוני פיליפ השלישי (שהיה גם אביו של אלכסנדר מוקדון), שזה אך כבש את אזור תסליה, ונתן לבתו שם המורכב משם האזור תסליה ומשמה של אלת הניצחון ניקה; אכן שם מחייב. כיום נחשבת סלוניקי לבירת חבל מקדוניה, החבל הגדול ביותר ביוון.
בשנת 168 לפנה"ס, לאחר ניצחון הרפובליקה הרומית במלחמה המוקדונית השלישית פרקה רומא את ממלכת מוקדון לארבע יחידות מדיניות נפרדות שהיו מדינות גרורות של רומא. סלוניקי הייתה לבירת אחת מהן.
ב-146 לפנה"ס לאחר המלחמה המוקדונית הרביעית , הפכה רומא את מקדוניה לפרובינקיה שסלוניקי הייתה בירתה.
באותו זמן החלו הרומאים בסלילת ויה אגנטיה, הדרך הרומית הראשית מרומא למזרח. הדרך, שעברה בסלוניקי, הפכה אותה לצומת תחבורה ומסחר חשובה. (מתוך אתר ויקיפדיה).
סבא רבא שלי ז"ל נולד בעיר הנקראת ג'ימורג'ינה Jimurjina שהייתה ממוקמת בגבול יוון טורקיה על דרך זו.
בתחילת המאה הרביעית קבע הקיסר גלריוס את סלוניקי כמקום מושבו העיקרי ובנה בה מתחם קיסרי. בשנת 390 הורה הקיסר תאודוסיוס הגדול על טבח בתושבי העיר (לפי דיווח של בן התקופה נטבחו 7000 בני אדם) כעונש על רצח המפקד הרומי של העיר.
בעקבות מסע הצלב הרביעי, בשנים 1204 עד 1224 , הייתה סלוניקי לבירת ממלכת סלוניקי הלטינית. הממלכה הייתה גם פרובינציה כנסייתית קתולית וכנסיית האגיה סופיה קיבלה מעמד של קתדרלה, מעמד שנשאר לה גם לאחר חזרת העיר לנצרות האורתודוקסית.
בעקבות גירוש הלטינים על ידי נסיכות אפירוס ב-1224, החלה תקופת אי יציבות ארוכה שבה עברה סלוניקי מיד ליד. תקופה זו הסתיימה ב-1430 עם כיבוש העיר על ידי הסולטאן העות'מאני מוראד השני . העיר נשארה בשלטון עותמאני קרוב ל-500 שנה, עד 1912. זו הייתה תקופת שגשוג, שגשוג לו תרמו רבות פליטים יהודים שהגיעו מכל רחבי אירופה הנוצרית ובעיקר היהודים שהגיעו מספרד אחרי 1492.
ובנימה אישית - אבות אבותיי, מצד אמי, היגרו לסלוניקי מספרד ו/או פורטוגל בעקבות גירוש יהודי ספרד.
מסלול הגירת יהודי ספרד לארצות הבלקן בשנת 1492 |
בתחילת המאה ה-20 הייתה סלוניקי אחד ממרכזי הטורקים הצעירים ובשנים 1907 – 1908 אף ישב בה המטה הראשי של התנועה. שבין חבריו היה גם אטאטורק, מנהיגה לעתיד של טורקיה, שהיה יליד העיר.
בעבר העיר הייתה מרכז שלטוני של האימפריה העותמאנית, ששלטה על כל צפון יוון.
השלטון העותמאני בסלוניקי הסתיים בסוף 1912 עם הכיבוש היווני במהלך מלחמת הבלקן הראשונה. עם השתלטות היוונים על העיר הייתה אוכלוסייתה מחולקת בצורה פחות או יותר שווה בין יהודים, מוסלמים ונוצרים.
לאחר מלחמת יוון-טורקיה, בוצע חילופי אוכלוסין בין המדינות. הטורקים המוסלמים בסלוניקי עזבו ובמקומם באו פליטים יוונים רבים שהעיקו על כלכלת העיר.
מסלוניקי התורכית, עיר הנמל של חלקה האירופי של האימפריה העותמאנית, שרד רק הרובע הציורי קאסטרה, במעלה הגבעה.
בשנת 1917 במסגרת מלחמת העולם הראשונה החריבה שריפה גדולה חלקים גדולים מהעיר.
בעיר נותרו אתרים ארכאולוגיים חשובים רבים שמצביעים על עברה, ובהם חומות עתיקות וכנסיות מרשימות.
צביון מיוחד לעיר משווים 80,000 הסטודנטים הלומדים באוניברסיטה המקומית, אשר המבנים הרבים שלה נמצאים ממש במרכז העיר, ובסביבתם בתי אוכל ובתי קפה לצעירים.
קשת גלריוס והרוטונדה (ביוונית αψίδα του Γαλερίου וה-ροτόντα)
שבנה הקיסר הרומי גלריוס בשנים 299 – 298 לספירה, ונחנכה ב-305, לזכר ניצחונותיו על הפרסים הסאסאנידים בשנת 297.
הקשת הייתה מבנה של שמונה עמודים: 4 ראשיים שתמכו את הקשת המרכזית והכיפה שמעליה, ושניים נוספים בכל צד שתמכו את הקשתות המשניות. גרעין המבנה היה עשוי מ-rubble masonry שצופה בלבנים ועליהן חיפוי לוחות שיש עם תבליטים המפארים את הקרבות של גלריוס בסאסאנים. מפתח הקשת המרכזית 9.7 מטר וגובהה 12.5 מטר. מפתח הקשתות המשניות היה 4.85 וגובהן 6.5 מטר.
משער גלריוס שרדו כיום רק שלושה עמודים וחלק מהמבנה שעליהם. שרידי המבנה יוצבו בחיפוי לבנים מודרני. על שנים מהעמודים הראשיים נשארו תבליטי השיש המציגים את מלחמותיו של גלריוס כנגד הסאסאנידים.
סצנות שלמות, המגולפות על צדי הקשת, שנותרו ללא פגע, מספרות באבן את סיפור חייו של גלריוס שהיה אחד השליטים בתקופת שלטון הטטרכיה, "שלטון הארבעה", שהחל למשול בשנת 292 ומטרתו הייתה להשיב את הסדר והארגון לאימפריה שהלכה והתרחבה.
גלריוס היה מאמין גדול בראש האלים הרומיים יופיטר, ורדף את הנוצרים ואת הנצרות שהלכה והתעוררה ברחבי האימפריה. על פי המסופר, הוא חלה במחלה קשה ומייסרת והאמין שהאל של הנוצרים גרם לסבלו, ולכן בימיו האחרונים פרסם את "צו הסובלנות" המאפשר לנוצרים לצאת מהמחתרת. "אנחנו מרשים להם להודות בגלוי בדעותיהם הפרטיות ולהתאסף בלי פחד ובלי קושי במקומות המועד שלהם".
גלריוס בנה גם את הרוטונדה Rotonda (מבנה מעוגל), כנראה כדי שתשמש לו מאוזולאום. הרוטונדה והקשת משתלבות בין בתי העיר. הקיסר גלריוס עצמו מת ונקבר במקום אחר, והרוטונדה הפכה לכנסייה עם קבלת הנצרות במאה הרביעית.
הרוטונדה Rotonda,
היא גם כנסיית גאורגיוס הקדוש. נבנתה בשנת 306 בפקודתו של גלריוס ולפי השערה אחת נועדה להיות המאוזולאום שלו, אולם הוא נקבר במקום אחר. לכן סבירה יותר ההשערה שהמבנה נועד להיות מקדש פגני.
קונסטנטין הגדול הורה על הפיכת המבנה לכנסייה שהוקדשה לגאורגיוס הקדוש. הכנסייה הייתה מעוטרת בפסיפסים, מהם נשארו רק שרידים מעטים.
קוטר המבנה 24.5 מטר, עובי קירות התוף הוא כ-6 מטר, מעליהן מתנוססת כפה, בנויה מלבנים, המגיעה לגובה 30 מטר.
ב-1430, עם הכיבוש העותמאני, המבנה פסק לשמש ככנסייה, בשנת 1590, הפכה הכנסייה למסגד. עם כיבוש העיר על ידי היוונים ב-1912 המסגד הפך שוב לכנסייה.
הרוטונדה, שהיא הכנסייה הקדומה ביותר בסלוניקי, הנכללת בקבוצת המבנים מהתקופה הנוצרית המוקדמת והביזנטית בסלוניקי שהוכרו על ידי אונסק"ו כאתרי מורשת עולמית.
הרוטונדה, הכנסייה העתיקה ביותר בסלוניקי, ובזמן השלטון העותמאני היא הוסבה למסגד ונבנה לצדה מינרט. בשנת 1912, לאחר ניצחון היוונים במלחמת הבלקן, שוב הוכרז המקום ככנסייה.
כיכר אריסטוטלוס
הכיכר היא מרכז העיר. הכיכר שאורכה כ-400 מ' מוקפת בניינים מרשימים, מבני ציבור, בתי מלון, בנייני נציגויות זרות וכמובן חנויות יוקרה. בדרומה הטיילת הרחבה, ובצפונה, במרחק הליכה, בנייני האוניברסיטה. במערבה השוק הגדול וההומה של העיר, ובמזרחה משתרע אזור הטברנות. בקצה הכיכר, ברחוב אגנטיה (Egnatia) הסואן, עוברים עשרות קווי אוטובוס המקלים על תושבי העיר להגיע אליה במהירות בכל שעות היום. בכיכר רחבת הידיים בתי קפה לרוב, חנויות הקצה של השוק והמוני אדם.
בצד הכיכר מצוי שוק מודיאנו, המקורה בגג זכוכית. השוק נבנה בשנת 1922 על ידי סוחר יהודי עשיר, אלי מודיאנו. בעבר היה כאן שוק הבשר היחיד בעיר, והיום זהו שוק ים תיכוני טיפוסי שבו שפע של פירות וירקות, מלווה בקולות מוכרים בשלל שפות.
משם ירדנו לכיוון החוף לראות את פסל אלכסנדר מוקדון רכוב על סוס, שלצערנו היה בשיפוץ.
פסלו של אלכסנדר מוקדון
בסמוך למגדל הלבן ניצב על במת שיש עצומת ממדים פסלו של אלכסנדר מוקדון, הכובש הגדול ומייסד האימפריה והתרבות ההלנית. אלכסנדר רכוב על סוסו המפורסם בוצפלוס, שפירושו "ראש שור". האגדה מספרת שאלכסנדר הילד הצליח לאלף את הסוס שאיש לא יכול לו. ואכן, בוצפלוס הוביל את אדונו למסעות ניצחון, כפי שניבאה האורקל מדלפי: "זה שירכב על סוס ובראשו סימן שור, יכבוש את העולם".
המשכנו למגדל הלבן
המגדל הלבן הוקם בסלוניקי על ידי השלטון העותמאני במאה ה-13 כמבצר להגן על החזית הימית של האזור.
המגדל הוא סמל העיר שמתנשא לגובה של 33.90 מ', שנבנה על ידי העותמאנים כחלק מחומת העיר, זמן קצר לאחר שכבשו אותה בשנת 1430.
המבנה היא פרי תכנונו של הארכיטקט סינאן, שבנה מונומנטים רבים ברחבי האימפריה העותמאנית.
המגדל נועד להגן על החזית הימית, ושימש הן כמבצר והן כחדר משמר ובית כלא.
בשנת 1826 טבח כאן הסולטאן בחייליו היניצ'רים שמרדו, והמבצר קיבל את הכינוי "מבצר הדמים".
בשנת 1866 נהרסה חומת העיר, אך המגדל נותר עומד על תלו והוא המבנה הבולט ביותר לאורך הטיילת הנושקת לים.
שמו הנוכחי – המגדל הלבן, ניתן לו בשנת 1890, כשאסיר יהודי בשם, Nathan Guidili, שכנע את רשויות הכלא היווני לאפשר לו לצבוע את המגדל בלבן, כסמל למחיקת השלטון הטורקי, תמורת שחרורו מהכלא, . הסיד בינתיים נעלם אך שמו נשאר, והמגדל הפך למוזיאון קטן לתרבות ביזאנטית.
המגדל זכה גם לשיר בלדינו, שפתם של יהודי יוון: ליד הים יש מגדל, ובמגדל חלון. בחלון בחורה צעירה, הקוראת למלחים.
לינק לשיר בלדינו ולינק למילות השיר
ממערב למגדל משתרע גן הירידים, ומעברו נמצא המוזיאון הארכיאולוגי,
הביקור בו חובה. בין השאר מוצגים בו אוצרות הזהב מקברו של המלך פיליפוס השני, אביו של אלכסנדר הגדול, שנחשף בכפר ואריאה, זרי זהב, כדי זהב, תכשיטים, כלי נשק ואפילו ארון הקבורה המוזהב, שבו הונחו עצמות המלך.
המוזאון נבנה בשנת 1960 על ידי הארכיטקט היווני המפורסם פטרקולוס קאראנטינוס (1903-1976), שהיה פרופסור לארכיטקטורה ומייצג הארכיטקטורה המודרנית ביוון. הוא התמחה בבניית מוזאונים ארכאולוגיים ברחבי יוון. הבניין הורחב בתחילת המאה, ומוצגים בו ממצאים מסלוניקי וסביבתה, מהתקופות הארכאית, הקלאסית והרומית, ופריטים רבים מהמורשת המקדונית, בעיקר כאלה שנתגלו בקברי המקדונים בעיר ורגינה בסוף שנות ה-70 של המאה הקודמת, ובאזור סלוניקי. בחצר המוזאון מוצגים סרקופגים שלא נבזזו מתקופות שונות, ובעיקר מהתקופה המקדונית.
גולת הכותרת של המוזאון היא האולם המרכזי שם מוצגת התערוכה "זהב מקדוניה", ובה מאות פריטים מזהב מהתקופה המקדונית שמקורם בסרקופגים שנמצאו בסביבות העיר. בין השאר מוצגים תכשיטי נשים, סיכות ראש, רבידים, טבעות, שרשרות וצמידים. כן מוצגים תכשיטי גברים ולצדם כלי הנשק. אוצרות אלה הוצאו מתוך סרקופגים שנמצאו שלמים וחתומים בדיוק באותה צורה שהם נחתמו על ידי המקדונים.
באחד הסרקופגים נמצאו עצמות אישה ועליהן תכשיטים בכמות המלמדת על כך שמדובר באישה עשירה, וכן שרידי צמה. מטבעות זהב, כלי איפור וכלי פולחן משלימים את תמונת העושר של אנשי מקדוניה. במוזאון מוצגים סרקופגים שהחלק הפנימי שלהם מעוטר בציורים צבעוניים. לדעת הארכאולוגים הפריטים האלה נשתמרו הודות לסגירה ההרמטית של הסרקופגים.
פריטים מרשימים במוזאון הם כתרי זהב המעוצבים בצורת זרים בעלי עלים ופירות, ולצדם זרים בסגנונות ובגדלים שונים ועם תוספות ומוטיבים שונים. כתרים אלה שימשו לפולחן וגם לקישוט.
למעוניינים יש בהמשך ולא רחוק מהמוזיאון הארכאולוגי, את המוזיאון לתרבות ביזנטית Museum of Byzantine Culture.
ואת המוזיאון למאבק המקדוני Museum of the Macedonian Struggle,
שבו יש דגמים, מפות ואיורים המשחזרים את הקרבות ומנציחים את פוולוס מלאס וגיבורים אחרים של המאבק לשחרור מקדוניה מעול התורכים, בעת מלחמות הבלקן (1913-1919).
לסיום היום חזרנו לכיכר אירסטוטלוס, שם גם ראינו עצרת נגד המצב הכלכלי ביוון. עצרות דומות ליוו אותנו גם ביתר הימים.
היום השש עשרה 16/5/2013
החומות, המבצר והעיר העליונה
ירדנו שוב לכיוון החוף לרח' Heptapyrgion, לקחת אוטובוס מס' 23 העולה למצודה, לחומות ולעיר העליונה "אנו פולי" Ano poli.
החומות הן מהמאה הרביעית לספירה. חומות העיר נבנו במקור ע"י תיאודוסיוס בשנים 379-475 אבל אלו שאנו צופים בהן כיום הן מהמאות ה-14 וה-15 ששופצו, והשתמרו ברציפות כמעט משלושת העברים של מרכז העיר. ב- 1821 חוזקו החומות באבני מצבות השיש של בית הקברות היהודי בעיר.
סלוניקי יושבת על הדרך הרומית "ויה אגנטיה", שחיברה בין רומא לבין קונסטנטינופול, ובתקופה הביזנטית היא הייתה העיר השנייה בחשיבותה אחרי קונסטנטינופול, לכן עקב מקומה האסטרטגי בוצרה העיר בתקופות שונות כמו שצוין קודם. החומה הראשונה נבנתה כבר עם ייסוד העיר, אך לאורך ההיסטוריה היא חוזקה שוב ושוב, בשנת 1869 הרסו את מרבית החומה, לבניית מזח חדש ובשל התרחבות העיר.
כיום רוב שרידיה של החומה הם מהתקופה הביזנטית.
בנסיעה ממרכז העיר לכיוון העיר העליונה, כמו שעשינו, לאורך שרידי החומה, החומות נראות כחלק מהעיר. הן משתלבות בה בצורה הרמונית, עתיק וחדש זה לצד זה.
אפשר גם להעפיל לאורך החומה, אל סמטאות הרובע התורכי הישן, הקאסטרה, עד לתצפית המצוינת על העיר ממגדל השרשרת, ואל מצודת ינדי קולה, היא האקרופוליס העתיק.
ירדנו ליד הכניסה למצודה, ונכנסנו לבקר בה ולטייל לאורך החומות .
העיר העליונה – "אנו פולי"
ממוקמת על הגבעות הצפוניות, במקום הגבוה ביותר בעיר, לרגלי מצודת שבעת המגדלים. המצודה שימשה נקודת המשמר העיקרית של העיר העליונה, מקום מושב חיל המשמר העות'מאני. בסוף המאה ה- 19 הפכו את המצודה לבית כלא, שהיה בשימוש עד שנות ה-90 של המאה ה-20.
התצפית מהמצודה מרהיבה. ניתן לראות ממנה את בתי העיר העליונה עם גגותיהם האדומים, את הנמל והים, את האצטדיון, את בנייני האוניברסיטה ואת מרכז הירידים הפרוס למטה, על רקע המפרץ וההרים שמסביב.
ביקרנו בכנסיית אגלסייה אגיה אנרגיני Ekklisia Agii Anargiri הנמצאת בתוך תחומי החומה.
את החזרה מהמצודה לעיר, עשינו רגלית, תוך כדי שאנחנו עוברים בדרך בכנסיות שונות. כנסיות שהן מוזיאון חי לתולדות האדריכלות הביזנטית.
כנסיית ולאטדון Vlatádon Monastery
הנמצאת בסמיכות לחומות ממערב לאנו-פולי Ano Poli.
הקשתות בצבע הסלמון, של מנזר מבודד זה, הן מקום מרגיע לטיול. מעריכים שהוקם סביב 1351 על ידי האחים האדוקים Vlatades. מנזר זה היה משמעותי עבור Hesychasm, תנועה במחלוקת המבוססת סביב השתקפות רוחנית בודדת. בכנסייה יש פרסקו בו מתואר חסיד מהמאה ה -14 , סנט גרגורי פלאמאס.
אוסיוס דויד Osios David Osios David
הכנסייה הקטנה והעתיקה נבנתה במאה החמישית לזכר תיאודורה בתו של הקיסר גליוס. הגענו בדיוק כסגרו את שערי הכנסייה, דיברנו עם האישה הזקנה השומרת עליה ואמרנו שאנחנו מארץ הקודש, ולכן נתנה לנו להיכנס ואף נתנה לנו הסבר על הפסיפסים וציורי הקיר הנדירים שבה מן המאה ה 12 המתארים את טבילתו של ישו בירדן.
כנסיית אגלסייה פמאגיסטי טקסיארצ'ה Ekklisia Pammegisti Taxiarches
כנסיית ניקולאס אורפאנוס Nikolaos Orfanos (יום שני סגורה).
כנסייה מהמאה ה -14 מוקדמות זה, יש בה ציורי קיר יפיפיים ומעולים (למרות שכהו אם הזמן). ה 'יתומה' שעל שמה נקראת הכנסייה נשארה בגדר תעלומה. זה יכול להיות, על שם מיטיב אנונימי, או יכול להיות מקושר לבית יתומים לשעבר סמוך.
כנסיית פרופט אליכה Prophet Elijah Church
זהו מנזר קתולי מהתקופה החדשה שנבנה בקירוב בשנים 1360-1370, באתר של ארמון לשעבר שנהרס בשנת 1342.
בתקופה העות'מאנית, הכנסייה הוסבה למסגד ידי באדרה מוסטפה פאשה Badrah Mustafa Pasha מיד לאחר של לכידת העיר בשנת 1430.
כנסיית אגיוס איניוס אלימונאס Ekklisia Agios Ioannis Eleimonas
בחצר הכנסייה ניתן לראות שרידים של כיכר ששימשה ככל הנראה עבור חיות מחמד של הציבור שבא לבקר בכנסייה.
הכנסייה משויכת לתקופה הנוצרית המוקדמת.
מסגד אלטזה Alatza Imaret
נבנה על פי צו של איזק פאשה Ishak Pasha ב 1484 או 1487. המקום מורכב ממסגד עם אימרט imaret (סוג של מטבח צדקה ציבורי) והם אינם בשימוש יותר. המסגד בנוי בצורת T הפוכה הידוע כאדריכלות עותמאנית מוקדמת, אולם התפילה מכוסה שתי כיפות גדולות, יש לו אכסדרה המכוסה עם חמש כיפות קטנות. למסגד היה צריח אחד שנהרס אחרי 1912, אחרי שחרור סלוניקי על ידי הצבא היווני והפיכתה לחלק מהמדינה היוונית המודרנית.
החמאם הטורקי Egli Yeni Hammam
מבנה מהמאה ה -16, בחמאם טורקי הזה יש אקוסטיקה מצוינת. היום הוא מארח תערוכות מזדמנות ומסעדה.
אבל מי שרוצה להתרחץ בחמאם טורקי אמיתי יכול ללכת ל- Bey Hammam שנבנה בשנת 1444, מה שעושה אותו לחמאם הכי עתיק בסלוניקי. נכון לעכשיו הוא פתוח רק על פי בקשה.
כנסיית אגיוס דימיטריוס Agios Dimitrios
כנסייה יוונית-אורתודוקסית מהתקופה הביזנטית, שנבנתה במאה הרביעית לכבודו של יליד סלוניקי דמיטריוס שהומת כקדוש מעונה בפקודת הקיסר גליוס שרדף את הנוצרים. מאמינים שרוחו של דמיטריוס הופיעה בתחפושת של לוחם במהלך התקופות של המצור על סלוניקי וגרמה לאויב לברוח. הכנסייה ניצבת במקום שדמיטריוס הוצא להורג. היא דוגמה לבזיליקה שעבר הסבה למבנה תפילה.
המקום ששימש בית מרחץ רומי לפני שנבנתה עליו הכנסייה, ולאורך השנים נבנו בה עוד ועוד נדבכים, לפי הפירוט הבא:-הכנסייה הראשונה נבנתה במאה ה-4 במקום שקודם שכן בו בית מרחץ רומי.
כעבור כמאה שנים, הכנסייה הורחבה לבסיליקה, אך עלתה באש.
היא נבנתה מחדש כבזיליקה גדולה יותר בין השנים 629-634, מבנה שהשתמר ברובו עד ימינו.
באולם התפילה הקדשה מיוחדת לדמטריוס הקדוש - צ'יבוריום (ciborium) שהוא מבנה קטן בעל גג משושה, מצופה כסף ומכוסה משי, משמש כמעין קבר סמלי של הקדוש.
שש רצועות של פסיפס מעטרות את הבסיליקה מהמאות השביעית או השמינית.
החל משנת 1493 ועד 1912 שימש המקום כמסגד, ונותרו קטעי פסיפס גם מתקופה זו.
בשנת 1917 פרצה שריפה בעיר סלוניקי, וגרמה להרס של התקרה ושל הקירות העליונים בכנסייה.
בשנת 1948 נבנתה הכנסייה מחדש על פי התכניות המקוריות, כאשר בחלקה התחתון ניתן לראות שרידים מהכנסייה העתיקה, ובמהלך שיפוץ המקום שנערך בשנות ה-30 וה-40, ובמהלכו התגלו במרתף השרידים של בית המרחץ הרומאי - המקום שבו לפי האמונה הוחזק דמטריוס הקדוש בכלא ולאחר מכן הוצא להורג על ידי חיילים רומים. כן התגלתה באר מים, שלפי המסופר - לתוכה הושלכה גופתו.
הממצאים הארכאולוגיים מצויים כיום במרתף הכנסייה ומשתמשים כקריפטה.
הכנסייה אגיה סופיה Agia Sofia
הכנסייה הראשונה במקום נבנתה בשנת 315. המבנה הנוכחי הוקם במאה השמינית.
ב-1205, לאחר כיבוש העיר במהלך מסע הצלב הרביעי, הוכרזה הכנסייה כקתדרלה, מעמד זה לא נשתנה גם לאחר חזרת שלטון הביזנטי ב-1246.
ב-1430, לאחר כיבוש העיר על ידי הסולטאן העותמאני מוראד השני, הפכה הכנסייה למסגד.
עם כיבוש העיר על ידי היוונים ב-1912 המסגד הפך שוב לכנסייה.
לכנסייה מבנה ייחודי ולא כמו התוכנית הסטנדרטית של בזיליקה, היא בעלת אולם תווך ושתי סיטראות משולבת בתוכנית של "צלב יווני" ומעליה כיפה בקוטר 10 מטר. היא מהווה את אחת הדוגמאות הבולטות של מבנה כזה, האופייני לארכיטקטורה של אמצע התקופה הביזנטית.
בתקופה העות'מאנית נוסף לכנסייה מינרט, שחלקו התחתון שרד.
בפסיפס שבכיפה תמונת "עליית ישו לשמיים", מוקף במרים, שנים-עשר השליחים ושני מלאכים. בולטות גם כותרות העמודים עם עיטורי עלי האקנתוס.
בדרך לעיר תוכלו לעבור גם ב"פורום הרומאי" או כפי שהוא קרוי גם "האגורה הרומאית"
האגורה/פורום/שוק הוא מתחם מהמאה ה- 1 לספירה ששוכן צפונית לכיכר אריסטוטלוס, על רחוב Plateia Dikastirion. במאה ה -3 לפנה"ס, המקדונים הפכו את המקום למרכז מסחרי, והרומאים שמרו את הפונקציה הזו. פלקט בשפה האנגלית מסביר את האתר, אשר מכיל קירות של אשכולות החנויות , ושאריות רצפת הפסיפס.
כאשר חזרנו לעיר, שמנו פעמינו לביהכנ"ס היהודי "יד לזיכרון" הנמצא בסמיכות לכיכר, אך בגלל השעה ובגלל שזה היה בשבת, הוא כבר היה סגור. נסינו לאתר את משרדי הקהילה היהודית הנמצאים אף הם בסמיכות לכיכר, ואיתרנו אותם בכדי לבקר בהם ביום המחרת.
בניין הקונסוליה התורכית
הנמצאת ברחוב אייו דימיטיריו, שבה נולד ב-1881 כמאל פאשה, הידוע יותר בשמו אתאטורק, שהוא אבי האומה הטורקית המתחדשת. כדאי לבקר במוזיאון המעניין שבמקום. יש צורך להציג דרכון בכניסה.
במקום לא מאפשרים לצלם כלל.
עם ערב חזרנו לכיכר אריסטוטלוס בכדי לסיים את היום במסעדה מקומית.
היום השבע עשרה 17/5/2013
עדות ראשונה על קהילה יהודית בסלוניקי מופיעה בברית החדשה שם מסופר על ביקורו של פאולוס המיוחס לעשור השישי של המאה הראשונה.
באותה תקופה נוצרה קהילה נוצרית בסלוניקי. השליח פאולוס אף כתב שתי איגרות אל הסלוניקאים. מאותה תקופה התקיימה קהילה נוצרית בעיר.
ביקור ישראלים בסלוניקי הוא גם ביקור זיכרון לעיר שכונתה ה"אמא של ישראל" (Madre de Israel). ההיסטוריה של יהודי של סלוניקי היא פרק חשוב, מרשים ועצוב בהיסטוריה של העם היהודי ובתולדות העיר. היהודים הראשונים הגיעו למקום מארץ ישראל כבר בתקופה ההלניסטית, בסביבות שנת 140 לפסה"נ, לפני חורבן בית שני והגלות.
בהמשך, החל מגירוש ספרד, הגיעו לכאן יהודים ממגורשי ספרד ויהודים מאסיה הקטנה, שבאו בעידוד הסולטאנים העות'מאנים. אל הקהילה "הספרדית" הצטרפו יהודים מארצות אשכנז, ולפני מלחמת העולם השנייה חיו בעיר סלוניקי 60,000 יהודים, שהיוו מעל למחצית מתושבי העיר.
בעקבות הכיבוש היווני ב-1913 החלה הגירה יהודית מהעיר, וכתשעים אחוז מהיהודים שנותרו הושמדו בידי הנאצים במלחמת העולם השנייה. נוכחותם הייתה כה משמעותית בחיי העיר, עד שרוב העסקים במרכז העיר, כולל הפעילות בנמל נשלטו בידי היהודים שהיו רוב בין עובדי הנמל כולל הסוורים, לפיכך בשבת הנמל היה מושבת והסחר במרכז העיר היה מושבת.
הגרמנים כבשו את העיר ב-9 באפריל 1941, אך רק בינואר 1943 החל תהליך השמדת היהודים. אל תחנת הרכבת שליד הנמל נאספו יהודי העיר ושולחו להשמדה. כיכר אלפתריאס, היא הכיכר שם ריכזו הגרמנים את יהודי העיר כדי לשלוח אותם לדרך שממנה לא שבו. על שלט זיכרון הקבוע בתחנת הרכבת הישנה כתוב: "מוקדש כזיכרון קדוש ל-50,000 יהודי סלוניקי, שממרס עד אוגוסט 1943 הועמסו בידי הנאצים על קרונות בקר ונשלחו לאושוויץ, שם מתו מות קדושים".
חלק ממשפחתי, מצד אמי, שנשארו ביוון עד למלחמה היו בין המגורשים והנספים בתהליך ההשמדה הנאצי.
בסלוניקי כאמור הייתה קהילה יהודית גדולה, ובתחילת המאה העשרים היהודים היוו קרוב למחצית מתושבי העיר. לאחר השואה נותרו בחיים רק 2,000 מיהודי העיר. רוב הניצולים עלו לארץ, והיום יש בעיר קהילה יהודית קטנה של כ-1,000 איש, העושה מאמץ לשמר ולו במעט את ההיסטוריה המפוארת.
בית הכנסת המרכזי בעיר, בית הכנסת של מונסטיריוטס
הוקם בשנת 1927 על ידי משפחת מונסטיר שעברה לסלוניקי לאחר מלחמת הבלקן ב-1912. בתקופת הכיבוש הנאצי, כשיהודי העיר נשלחו אל מותם, הפך המקום למחסן של הצלב האדום ולכן גם ניצל מהריסה. שברחוב סינגרו Siggrou 35, Thessaloniki 546 30.
בית כנסת קטן נוסף - "יד לזיכרון"
נפתח ב-1984, לזכר קרבנות השואה, ונמצא בסמוך לכיכר אריסטוטלוס.
השוכן בבניין מרשים, ששרד את השרפה שזרעה הרס עצום בשנת 1917 וכילתה רבים מבנייני הרובע היהודי. בעבר שימש הבניין את "בנק אתונה", שהיה שייך ליהודי, וכן הייתה בו מערכת של עיתון יהודי. הבניין שופץ בשנת 1997, השנה שבה נבחרה סלוניקי כבירת התרבות של אירופה. בקומת הקרקע מוצגות מצבות ישנות, וסדרת תמונות של בית הקברות היהודי כפי שצולם בשנת 1914 (בית הקברות הישן עצמו הופצץ על ידי הגרמנים, ועל המגרש נבנו בניינים של האוניברסיטה). בקומה השנייה של המוזאון מוצגים מסמכים ופריטים המלמדים על ההיסטוריה הארוכה של הקהילה החשובה הזאת. הכתובת היא:-
Agiou Mina st. 13, Thessaloniki
טל'- 302310250406+
פקס- 302310250407+
אימייל- jctmuseo@otenet.gr
שעות פתיחה- ימים ג'-ו' 11:00-14:00, ימים ד' ו- ה' גם 17:00-20:00, יום א' 11:00-14:00
סיימנו את הביקור במשרדי הקהילה היהודית על מנת לנסות לאתר מסמכים ומידע על משפחת אמי, שנולדה ביוון בעיירה לא רחוק מסלוניקי. לדאבוני הבהירו לי כי מה שלא הושמד ברעידות האדמה שפקדו את האזור, כולל שריפה גדולה באוגוסט 1917 שהחריבה חלקים גדולים מהעיר במהלך מלחמת העולם הראשונה, ובשריפה הגדולה של 1890, אזי הושמד ע"י הגרמנים ששרפו את כל הארכיונים ובתי הכנסת על ספריהם ורישומיהם. כך שלמעשה לא מצאתי שם כלום שיכול לסייע לי במחקר הגינאולוגי שלי.
כתובת המקום היא-
Vassileus Irakleiou st. 26, Thessaloniki
טל'- 302310275701 & 302310272840
פקס- 302310229063
אימייל- info@jct.gr & jgt1@otenet.gr
לא ביקרנו בבית הקברות היהודי והאנדרטה לנספי השואה הממוקם מצפון מערב לאנה-פולי.
לקראת הצהריים של יום זה, יצאנו לדרך לכיוון רפובליקת מקדוניה, לחלקה המזרחי, ובכדי לעשות זאת חזרנו בכביש E86 לצפון מערב כ- 25 ק"מ ואז פנינו לכביש E75 המוביל ישירות עד למעבר הגבול, ולאחר נסיעה של 50 ק"מ הגענו למעבר הגבול, ולאחר בדיקה קצרצרה של המוכסים היוונים והמקדונים, בעיקר, עברנו חזרה למקדוניה.
את הכתבה המקבילה והחווייתית של בתיה בת זוגי ושותפתי לטיול תוכלו לקרוא בלינק הבא-
את כתבת ההמשך והאחרונה שלי לטיול זה תוכלו לקרוא בלינק הבא- ......................
הכותב יוסי לוי joseph levy הינו מומחה לאיסלנד iceland, המלווה קבוצות בנהיגה עצמית בלבד, והמתכנן מסלולי טיול לפי מידת המטייל. לפניות לכותב shark4162@gmail.com
Copyright to seekingtheworld.com © זכויות יוצרים לאתר