רשימת הכתבות בפייסבוק- הכתבה הפותחת בכל יעד

25 יוני, 2011

סין בעיניים שלי- ממזרח לעיר קונמינג China in my eyes - east of Kunming


מתוך רשמי מסע לחבל יונאן 16.4-30.5.2011

לכתבה המקבילה הכוללת מידע למטיילים כנס ללינק הבא -
http://www.seekingtheworld.com/2011/06/2.html

לכתבה הקודמת שלי כנס ללינק הבא-
http://www.seekingtheworld.com/2011/12/blog-post_31.html

20.4.2011
דווקא הלילה אני לא נרדמת בקלות, כנראה בגלל המתח לקראת סחיבת התרמיל בפעם הראשונה על אמת. וגם הנחירות של השכן לא ממש עוזרות להירדם. מה גם שבאמצע הלילה הגיע סמס ממישהו שלא חישב נכון את הפרשי השעות.
בתאריך הזה, בשעה 5:30 זה ממש חושך גמור. קמים בהילוך איטי, סיום אריזה בשקט ויוצאים מהמלון מצוידים בארוחת בוקר ארוזה. מונית קרובה מנסה לנצל את ההזדמנות ודורשת 50 יואן. כמובן שהתרמילאי המיומן (ממש לא אני...)לא מוכן ל"פריצת תקציב" כזו ולכן אנו סוחבים את התרמילים במעלה הכביש התלול עד קצהו וכשאני מצליחה לאסוף את הנשימה מוצאים מונית ב40 יואן... ממש עקרוני כשאני חושבת על כך שהסחיבה "חסכה" לנו בקושי 6 שקלים...  חומר למחשבה...
תחנת האוטובוס ליער האבן רחוקה מאד מהעיר ואנו נוסעים ונוסעים. הנהג מרגיש שאנו לא שקטים ומנסה להרגיע ולהסביר (הכל כמובן בסינית J ) אי אפשר מהכביש הזה, ואי אפשר מהכביש ההוא אבל בסוף  הביא אותנו למחוז חפצנו. סוף סוף גם לי יש חלק חשוב בחלוקת התפקידים בטיול. אני זו שמתנהלת מול הסינים רק מתוקף העובדה שפעם מזמן שמעתי את השפה הזו... זה משמח אותי לא להרגיש שאני רק נגררת אחרי. קונה כרטיסי נסיעה לאוטובוס ומתברר שמתחנה זו אין בכלל נסיעה ישירה ויש צורך בהחלפת אוטובוס בהמשך.
נוסעים במיניבוס קטן שיוצא להפתעתנו בדיוק בזמן (7 בבוקר). אני תוהה כי משום מה הוא מתנהל על כביש בין כפרים. אין לנו עדיין כל ניסיון ולא ברור אם עלינו על מיניבוס מאסף. אבל הנוף נחמד והנהג מנסה לעשות לעצמו קצת כסף מהצד כשהוא צופר בקולי קולות על מנת לאסוף "טרמפיסטים". אני עוד מהרהרת לי שאם היה נוסע בדרך המהירה, יכולנו להגיע במחצית הזמן.
From כתבות מזרח קונמינג

כך לפחות חשבנו בנסיעה הראשונה שלנו באוטובוס בסין. מאוחר יותר התברר לנו כי בד"כ הנהג הוא גם בעל הרכב וכך נוהגים שם למלא אותו, ושוב מגלים שמה שנראה לנו מוכר או ידוע מהתנהלות במקומות אחרים, לעולם לא ידמה למה שאנו נתקלים בו. אם רוצים לנסוע בדרך המהירה, צריך לדאוג לעלות על האוטובוס המתאים. אבל כמה זה יותר נחמד כמפסיקים לחשוש מלטעות. נראה שיש לי עוד הרבה מה ללמוד על תרמילאיות ועל התנהלות מול הפתעות.
From כתבות מזרח קונמינג

רק 95 ק"מ מפרידים בין קונמינג ליער האבן ואנו משתרכים לנו זמן רב. מה גם שאין לשם קו אוטובוס ישיר. מגיעים לתחנה ראשונה וצריך להחליף אוטובוס. זו לא הייתה בעיה גדולה כי כל "התחנה" היא חצר קטנה בין בניינים. ממשיכים בנסיעה ויש לנו עוד הפתעה, הנהגת עוצרת ביציאה מהעיירה ואוספת כסף דמי נסיעה. אנו מראים לה את הכרטיסים, מנסים להסביר ששילמנו עבור כל הדרך אך היא בשלה. 10 יואן נוספים מכל אחד מחליקים לתוך הארנק שלה (סכום כזה כבר שילמנו מראש בקונמינג). שוב נסיעה בדרך חתחתים ואין לנו כל אפשרות לדעת אם אכן קיימת דרך אחרת. הגענו אחרי השעה 11 למקום שנראה כמו כניסה ליער האבן עם מגרש חניה גדול ואוטובוסים לתיירים. הנהגת מהנהנת שזה המקום לרדת ואנו אוספים את התרמילים הכבדים ונפרדים ממנה.
נאמר לנו שיש במקום מלון אז הולכים לחפשו. "הולכים" זה עם תרמיל ענק על הגב ותרמיל נוסף וכבד מלפנים. כמובן שיש עליה תלולה, כמובן שזה רחוק אבל מה שגומר לי את הנשימה סופית זה כמובן מיליון המדרגות המוליכות למלון. אין לי מושג איך הגעתי למעלה בכלל. זה כל כך גבוה ותלול.
רק כשמצליחים להחזיר את הנשימה מתברר כי אנו במקום הלא נכון. הגענו למערות הקרסטיות של שמורת JIU XIANG, אתר שלא היה כתוב בשום מקום, כשהכנו את הטיול, ועם זאת הוא מלא בתיירים (רובם ככולם סינים...)
From כתבות מזרח קונמינג

הפקדנו את התרמילים הכבדים למשמרת ואנו שוב צועדים... נאמר לנו שניתן לרדת למערות במעלית ולחזור ברכבל אבל כמו תמיד יוסי נחוש ש???? שנרד ברגל כי לטענתו לרדת קל יותר. הפעם אני לא מתווכחת כי כמה אפשר לקטר? ומתחילה לרדת. נאחזת במעקה מחוספס ושורט, מחליקה על מדרגות רטובות אבל מוצאת עצמי בסוף למטה ומתברר שהשד לא כל כך נורא.
From כתבות מזרח קונמינג

למטה נמצא אגם מתפתל בין מצוקים גבוהים. השקט כל כך מפעים שאני משתתקת. אנו שטים בסירה עם עוד 4 תיירים מלונדון וקוריאה ומשום מה מרגישים צורך לספר להם על הנהגת ש"סידרה" אותנו ובזכותה אנו חווים את היופי הזה. אמרנו שאנו זקוקים לטרמפ ליער האבן נקודת היעד שלנו. אין חשק להיתקע במלון כאן  גם כי אין מסביב שום דבר וגם כי המחיר שהם גובים נראה לנו שערורייתי 180יואן ללילה + 150נוספים עבור הסעה ליער האבן. לנו זה נראה מוגזם. לפעמים אני שוכחת שבחרתי בטיול תרמילים ושיש לזה גם השלכות מעבר לטיולים. אני מתפתה להישאר אבל... החברים לרגע מהסירה שלנו נענים ברצון ומבטיחים לקחת אותנו איתם בתום הסיור במערות.
From כתבות מזרח קונמינג

הכניסה למערה הענקית מלווה כמובן ב... איך לא? מדרגות... היופי בפנים מהמם ואנו חסרי נשימה מול ההוד הזה. המערה ענקית וניתן לסייר בה זמן רב. הסינים למדו איך להציג מערות כאלה וזרעו בה הרבה נורות צבעוניות שמאירות נפלא את הנטיפים ובריכות המים.
From כתבות מזרח קונמינג

בנקודה מסוימת מגיעים לאזור שנקרא "מערת העטלף". עומדים שם סבלים עם כורסאות אפריון אדומות וידיות במבוק עבות. עומד שם שלט שכתוב בו משהו לא ברור ואני מצליחה לקרוא רק את ה" 500 מ'". הסבלים פונים ללא הרף אליי (מה לעשות? גם טיול תרמילים לא מצליח להסתיר את הגיל..) ומציעים שאשב בכסא המלכותי והם יישאו אותי למעלה. אני מתלבטת אבל, האגו... יוסי... כל הסינים...  הסבלים בשורה ארוכה ממשיכים לפתות אותי לעלות תמורת 50 יואן. או כמה טעיתי!!! עולים, עולים, עוד עולים ונכון שיש בדרך מראות מדהימים של בריכות מים טבעיות מדורגות (מערת ענק אמרתי?) אני בקושי נושמת. החברים החדשים שלנו הולכים מאחורי דואגים שמא לא אעמוד בנטל וכך גם יוסי.
From כתבות מזרח קונמינג

כמובן שהצלחתי לעלות אחרי הכל. הפנים אדומים, דופק מטורף, אין אויר בריאות אבל בחוץ נושבת רוח טובה ושם מחכה לי הכיף החדש שלי בסין. רכבל פתוח (ספסל) שאני כה אוהבת, שם גבוה מעל צמרות העצים.
כשהחבר'ה הולכים לאכול, אנחנו ממהרים לקחת את התרמילים. אין לי כח יותר ולכן אני סוחבת רק את התרמילים הקטנים(של יוסי ושלי) ואת המצלמות. אני נראית מצחיקה מאד כמו דובי גדול שתלויים מכל צידיו תיקים, וזאת על פי המבטים של האנשים הרבים מסביב. יוסי מתנדב לקחת את שני התרמילים הגדולים (18ק"ג לפחות כל אחד) ונראה מצחיק לא פחות. הוא בקושי רואה את הדרך ומרחוק אני רואה גוש ענק של תרמילים נע לעברי ומתחתיו זוג רגליים. אין לי מושג מהיכן הוא שואב את הכוחות לסחוב את שניהם כזו כברת דרך ארוכה ועוד עם מדרגות.
נדחסים, מצטופפים, ותמורת 40 יואן הנהג של חברנו החדשים מהסירה, מביא אותנו היישר ל שי-לינג (SHILING) הכניסה ליער האבן. אנו נפרדים מהם לשלום ותודה ומוצאים למזלי דיי מהר מלון (כל החיפוש נעשה עם התרמילים על הגב (והבטן). אני מרגישה כמו צב זקן וענק אבל צריכה להיות בפורמה ולא להרוס.
From כתבות מזרח קונמינג

מלון סיני (לסינים כמובן ולא למערביים) וכמובן שחלילה ללא מעלית, אז כדי להגיע לחדר עולים במדרגות "רק" לקומה השנייה. נרגעים מעט, מחליפים כח ואני גם אויר. רק מעיל ומצלמה ויאללה ליער האבן.
From כתבות מזרח קונמינג

יער האבן הוא אתר מדהים. ישנו שם מסלול קצר של 2-2.5 ק"מ וארוך של 2.5-3 ק"מ. אפשר כמובן לנחש מה יוסי מעדיף, מבלי להסס בכלל, מבלי להתייחס לעובדה שאנו כבר מהלכים יותר מחצי יום, בעוד אני כרגיל מתנגדת. עוכרת ששון שכמותי... J 
אחרי התבוננות נוספת במפה, נראה לי שמספיק לעשות את המסלול הקצר על מנת להפיק את המרב מהאתר הזה. החלטנו לאתר על המפה נקודות חיבור בין המסלולים כך שכל אחד מאיתנו ילך את המסלול שמתאים לו  ונוכל לחבור אם יתחשק.
From כתבות מזרח קונמינג

האתר כל כך מלהיב ומסקרן שאנו מתחילים ללכת בלי להחליט. יער האבן הוא אכן אתר ייחודי ומדהים ביופיו, אבנים וסלעים בצורות מרהיבות מזדקרים לשמים ויוצרים מראה של יער גדול ורחב מלוא האופק, רק שבמקום עצים, נטועות בין השיחים והעשב הירוק אבנים בגווני אפור שחור לבן ועוד.
From כתבות מזרח קונמינג

תוך כדי שיטוט, גילינו משפחה ישראלית נחמדה ואנו מקשיבים קצת מהצד (תכונה ישראלית מוכרת..) להסברי המדריך הפרטי שלקחו. כך אנו משתרכים אחריהם לתצפיות נפלאות, וראו זה פלא. בכלל לא הרגשתי שבעצם הלכנו את המסלול הארוך... מאד !!!!! נחמת השוטים היחידה שלי היא שגם יוסי לא מרגיש כבר את הרגליים שלו וכואב כמעט כמוני. לקראת הסוף אני הולכת כבר על אוטומט.
From כתבות מזרח קונמינג

מתיישבים במסעדה לארוחה היחידה  היום ואני מגלה שכבר מצליחה להתנהל לא רע בסינית. מבקשת אוכל לא חריף, ושיהיה טעים מאד. מזמינים גם בירה ואני, שמעולם לא שתיתי בירה, (כי היא תמיד מרה לי), מצליחה לשתות אותה, כי היא קלה מאד. כבדים מאד מכל היום המתיש (זוכרים שהבוקר יצאנו מקונמינג?) אנו נגררים במעלה הגבעה למלון. כנראה שאנו נראים כמו שמרגישים...עד שסיני זקן עוצר ומציע ברחמיו להסיע אותנו ממש ליד המלון. עכשיו נותר רק להתפלל שיהיו מים חמים ושהשרירים יירגעו.
21.4.11
מתחיל יום נחמד. אין התכווצויות שרירים = אין קיטורים. יש מכולת קרובה (במלון אין ארוחת בוקר). יושבים על שפת המדרכה ואוכלים תערובת מוזרה של לחמנייה מתוקה ובתוכה סוג של נקניקיה/נקניק. מוזר לי שיש כבר לחמניות בסין, וכרגיל אף פעם לא אקלע לטעם מוכר לי. על פי האריזה, זה כנראה מזון לילדים. את הנקניקייה אני כן זוכרת משהותי הקודמת בסין, ראיתי ילדים מכרסמים כאלו כנשנוש. כל הזמן אני משווה את מה שיש עתה, עם זיכרונותיי מסין מלפני 11 שנים. מעט מאד נשאר אותו הדבר או שאולי זה שונה רק במחוז יונאן. כרגע לא יודעת.
אריזות אחרונות. שוב התאמת התרמיל הכבד לגופי ושוב וויכוחים עם הבחור שמסיע אותנו לתחנת הרכבת. דבר מאד מיוחד בסין זו הערבות ההדדית בין בני משפחה/חברים. כשצריך נהג, פקידת המלון תגייס את אחיה או קרוב אחר להסיע. אם רעבים - היא תשלח לקרוב משפחה בעל מסעדה. וכך הלאה.
"אחיה" של פקידת הקבלה רצה כפול ממה שסוכם איתה ואני מאד כועסת עליו בסינית. הבחור מרגיש לא נעים וחוזר בו. יצאנו מוקדם בבוקר כי חששנו לאחר. אין הרי מושג מה המרחק לתחנה או כמה זמן זה לוקח. קונים כרטיס ב- 9 יואן וממתינים לרכבת זמן כה רב (שעות). מילא, כל עוד התרמיל לא על הגב, ואפשר לשבת ולהתבונן בסינים הממתינים, אז הזמן עובר בנעימים.
From כתבות מזרח קונמינג

רק ב10:30 מגיעה הרכבת שלנו. ממש מדייקת. מערך רכבות עצום ומורכב פועל להפליא כמו "שעון שוויצרי" בעצם כמו שעון סיני... הלוואי על ארצנו הקטנטונת עם רכבות הצעצוע שיש אצלנו ועם המרחקים הארוכים...
From כתבות מזרח קונמינג

הרכבת מתנהלת דרומה בנופים קסומים. טרסות על טרסות מעובדות, בחלקן פרחים וצמחים, חלקן אחרי קציר. רק בשעה 13:30 אנו מגיעים בנחת  לעיר LUO PING. התרמיל עדיין לא מכביד ועם יציאתנו מהתחנה (במדרגות...) עומד שם נהג נחמד ומציע הסעה. רק 10 יואן, זה הכל. ואני מנסה להסביר עם השיחון. החלטנו שאנו מעוניינים ללון בבית של משפחה, כי קראנו באיזה מקום שזה אפשרי. נראה לנו מעניין יותר ורוצים להכיר את האנשים ואת התרבות מקרוב. "מלון" אני יודעת להגיד, "לא" גם כן, הנהג כמובן מביא אותנו ל...מלון... סביר, נקי, אבל אנחנו שוב מנסים להסביר שיותר מעניין אותנו ללון באיזה חדר של משפחה. אין בשיחון שום מילה דומה. מביא אותנו למלון אחר, מגרד בפדחת בניסיון להבין למה תיירים זקנים  לא רוצים מלון.. מגלגל עיניים ואנחנו נכנעים.
From כתבות מזרח קונמינג

אין מה לעשות, מחסום השפה והמנטאליות גברו. חוזרים למלון הראשון והנהג שלנו נרגע. האיש נראה חביב ואמין ואפילו יש לו מושג קלוש בשפה האנגלית. החלטנו "לאמץ" אותו לפחות לימים הבאים עד שנבין איך מתנהלים באזור. ממחר הוא איתנו וניסע למפלים המדהימים.
זהו! נגמרו הבגדים הנקיים אפילו לי שלקחתי הרבה יותר ממה שצריך. אני חוזרת במעלית הזמן ומכבסת בכיור. לתלות לייבוש כמובן שצריך לאלתר ובטח להתפלל שנצליח לייבש אותם מהר.
יוצאים לטייל בעיר (אצלם זה כנראה נחשב לעיירה...)  העיר אינה מרשימה אך השווקים נחמדים. אנו משוטטים בין הסמטאות ובעיקר בשוק הגדול. ירקות מכל הסוגים והמינים טריים, טריים, דגים, בשר, אטריות מיובשות ומבושלות,פירות ותבלינים וכמובן צמחי מרפא. אוי כמה זה מחזיר אותי לאותם ימים רחוקים כשגרתי בסין.
From כתבות מזרח קונמינג

בדרך חזרה למלון אנו עוצרים במסעדה. התקשורת קשה ואני מוזמנת למטבח, מצביעה על אוכל שנראה לי ועוד אחד ואת זה הם מכינים. האמת שהיה ממש טעים ומספיק והכי חשוב זול להפליא. הבירה עוד יותר קלה הפעם ואני שותה אותה בלי כל תחושה של סיחרור. בסוף עוד אחזור שתיינית בירה מפה.
המלון קרוב, יש עוד גרבים לכבס ויאללה למיטה עד מחר.
22.4.11
עוד בוקר מקסים מתחיל. שינה טובה, התעוררות שקטה, אין לחץ. האם כך נראים חיי תרמילאי? מה הפלא שהצעירים שלנו בורחים להרבה חודשים. אפשר להתמכר בקלות לכיף הזה. כרגיל יש מכולת קרובה מאד למלון שלא מציע ארוחות. אחרי בדיקה של הכלכלן שבחבורה, מסתבר שעם כל החיסכון, אנו חורגים מהתקציב (שהוא כמובן קבע בעצמו...) החלטנו שלהבא נצמצם הוצאות.
השעה 8:20 ולהפתעתנו הנהג כבר ממתין. נראה לי שהוא לא סמך עלינו שניסע איתו, כמעט כמו שלא סמכנו עליו שהבין ויגיע. בחיוך רחב של הקלה הוא מקבל את פנינו, נכנסים לרכב ומפליגים. אחרי דקות ספורות הפתעה!!! הוא עוצר ליד בניין שמתברר לנו כמלון זול ביותר. ואוסף שם שני סטודנטים סינים תיירים ממחוז אחר. צעירים חמודים דוברים אנגלית סבירה, מתברר שהנהג הזה יצירתי ועם תושייה. הצעירים שמחים לפגוש תיירים ולשוחח באנגלית, אנחנו שמחים שיש עם מי לתקשר והנהג הכי מאושר כי הוא גם מרוויח כפול על הנסיעה, גם לא מבלבלים לו את המוח יותר מידיי וגם לא יצטרך לשבור את השיניים. רעיון ראוי להערכה.
From כתבות מזרח קונמינג

מתחילים בנסיעה ובשיחות חביבות בתוך נוף יפיפה וירוק. השמיים אפורים ויש בהם את אותו גוון עדין שאופייני לציורים הסינים. נוסעים דרך גבעות "תרנגול הזהב" (GOLDEN COCK HILS). גבעות קרסטיות עגלגלות כמו חמוקיים נשיים, לדאבוננו פספסנו את המראה המרשים של פריחת הפרחים ושדות הלפתית (צמח שמפיקים ממנו שמן) היוצרים בעונה מרבדים צהובים מלוא העין, את זה ניתן לראות רק בסביבות חודש פברואר ועם קצת מזל גם במרץ. אנחנו כבר במחצית השנייה של אפריל ומוצאים פה ושם שרידים צהובים. אבל גם כך המראה יפיפה.
From כתבות מזרח קונמינג

במהרה אנו מגיעים ליעד המרשים ביותר "תשעת מפלי הדרקון" (NINE DRAGON WATERFALLS). המקום שמור ומטופח ומצריך כרטיס כניסה. הייתי בטוחה שהנהג יישאר ברכב אבל למרבית פליאתנו, הוא ממשיך איתנו ומראה מהיכן כדאי לצלם.
From כתבות מזרח קונמינג

המקום (חסרות לי מילים במילון) כל כך יפה וקסום. הוא מצביע על רכבל ואני לרגע שוב מהססת. האם להיכנע לפינוק? כמובן שמפקד המסע הקשוח מודיע : "את תוכלי!" "ננוח בדרך!", "יהיה בסדר!"... ואנו מטפסים. העלייה מתונה, השקט מדהים מסביב והיופי מכשף. שומעים רק את רחש המים, אין כמעט אנשים. אנו מתלהבים כבר מהמפלים הראשונים הקטנים. הכל כל כך בנחת ובתחושת שלוה עילאית. עוברים על אבנים הנטועות באמצע הנחל והכל אידילי. אחרי שווידא שאנו מצלמים מהזוויות והמקומות הנכונים, הנהג מודיע שהוא חייב לנוח וחוזר לתחילת הפארק, לא לפני שהוא נותן הוראות ל"ילדים" (הסטודנטים בני ה-20) לדאוג לנו החטייארים J.
From כתבות מזרח קונמינג

וכמובן שכאן מתחילות ה??? ... מדרגות!!!!! (ידע יפה הנהג מתי לפרוש). אני עולה די הרבה מהן ודי בקלילות ובטוחה שהנה.. או טו טו.. המפלים היפים מסתיימים.. אני עולה ועולה וכבר נדמה לי שרואה את הפסגה אבל, כמובן, כמו אצל הסינים, יש מדרגות עד ראש ההר. עושים הפוגה קלה באמצע לאכול, לשתות ולהחליף כוחות. הצעירים דואגים לי כל הזמן. "דוק"(הכינוי המערבי של אחד מהם) רוצה לסחוב את התרמיל במקומי אבל לי יש כבוד!!! מה פתאום?. בקטע אחד נטפלת אלי זקנה סינית שמתעקשת למכור לי זר פרחי בר שהיא שוזרת. יופי של ריח וורדים, יסמין ועוד פרחים הצומחים שם. כמובן שאין לי עניין אבל החמוד הזה קונה עבורי זר במתנה כאות תודה על שאנו מאפשרים לו לתרגל את האנגלית ועל כך שאני "אשה טובה" כדבריו. הצעירים הללו קוראים לנו סבא וסבתה מתוך כבוד ואת הנהג הם מכנים "דוד". כדאי להיות זקן בסין. רק שם מכבדים אנשים מבוגרים.

From כתבות מזרח קונמינג

הזר כבד כי הוא מחוזק ברצועות בבמבוק . למרות שהוא כה מכביד ונמאס, אני עונדת אותו לאורך כל הדרך כי לא נעים לי לאכזב את ה"ילד". בשלב מסוים אני מבחינה בשביל קטנטן היורד אל אגמים רחוקים. כנראה מקום הנביעה של  המפלים. זה אינו שביל שמיועד עבור המבקרים כי הוא תלול מאד ונראה לא קשור לדרך הראשית. אני מראה אותו ליוסי ותוך שניות הוא מחליט לרדת בו. ברגע שמתחיל לרדת הצעירים מעיזים להצטרף אליו. הם כמובן ששים לאתגר ובעיקר כשמקבלים גושפנקא לעשות משהו לא שיגרתי (כמו להעיז ולרדת משביל ראשי...) מה גם שאיזה סבא שובב מוליך אותם. החלטתי שאני לא משתגעת ומצטרפת, כי גם אם ארד איתם, אין מצב שאצליח לטפס חזרה בין עצים ושיחים הנטועים בזווית ישרה לשביל, ואני לא רואה שום רכבל באופק כמו שיוסי אומר.
From כתבות מזרח קונמינג

וכך אני יושבת בראש הר עם זר פרחים לראשי ומתבוננת בשלווה סטואית בשלושת הפרחחים המדלגים שם למטה ונהנים. סיני אחד נעמד לידי ומנסה להבין מה עושה שם לבד, אשה לבנה עם זר פרחי בר על ראשה. כשראה אותם הרחק למטה בדק בתנועות ידיים אם הם "שייכים" לי ונרגע.
From כתבות מזרח קונמינג

החבורה שבה מאושרת ואני מושכת שוב ומטפסת הלאה. איזה רכבל? ואיזה בטיח? למעלה בפסגת ההר מחכים נהגי כרכרות (לא, לא כאלו שמוכרות לנו מאירופה או אפילו משדרות הגעתון בנהרייה) כרכרות חמורים. מתברר שהנהג החברמן שלנו הזהיר את הצעירים, שלא נשלם יותר מ- 10 יואן לכרכרה. כמובן שהכררים מבקשים הרבה יותר והצעירים נשבעים שזה "רק" 10 דקות הליכה, כלומר 2 ק"מ...., אנו ממשיכים בצעידה למטה מראש ההר. במחצית הדרך מגיעה רוכבת עם כרכרה ומוכנה לקחת אותנו תמורת 5 יואן. חכמה. 5 יואן טובים מכלום ביד.
From כתבות מזרח קונמינג

לתומי חשבתי שהיא לוקחת אותנו עד למטה אבל... היא לוקחת אותנו מרחק קצר ומודיעה שעלינו לבחור : ירידה ברגל (יש כמובן מדרגות...) או שנשלם 40 יואן נוספים והיא תיקח אותנו עד לתחתית ההר. השרירים מכריעים את הכף ואנו יוצאים לרכיבה מוזרה ומפחידה (אותי) בירידה.
From כתבות מזרח קונמינג

שוב עצירה לא ברורה (לנו) כך באמצע הירידה, מזל שיש צעירים דוברי סינית. היא מצביעה על שביל מוזר וממהרת להיפרד לשלום. הכיוון שהצביעה עליו הוא אמת מים צרה. אני חוששת מאיבוד שיווי המשקל ואפילו לה (לאמת המים הצרה) יש מדרגות. נעים לדעת שכולם שומרים עלי אבל אני רוצה לעשות הכל לבד וגם מצליחה. מתברר שזו דרך קיצור לתחילת השמורה והגענו. עומד שם שומר ודורש לראות כרטיסים בטוח שהתגנבנו ככה פנימה. תוך דקות אנו יוצאים. הנהג מחכה ומאושר ומודיע שהגיעה שעת האוכל. שעת האוכל בסין היא קודש. אכילה בסביבות השעה 12 ולא מאוחר יותר. עוצרים את הכל. ולא משנה אם הסיני באמצע עבודה, אם הוא מוכר בחנות או מנהל. אוכל הוא אוכל וחובה. הנהג שואל אם אנו מוכנים לאכול אוכל סיני אמיתי, ברור שמשאת נפשנו היא לאכול את האוכל הזה ולא אוכל מערבי ואנו מתלהבים באיפוק סיני אופייני.
From כתבות מזרח קונמינג

בדרך מבקשים שיעצור בבנק להחליף את הדולרים, על מנת שנהיה בטוחים שיש בידנו מספיק להמשך הטיול. עוצרים בבנק אחד ועוד בנק ומת העולם. כולם הלכו לאכול צהריים. האיש החביב מציע מיד שהוא ישלם עבור הארוחה עד שנמצא בנקאי שבע... אנו מרגיעים שיש לנו מספיק ואפילו מזמינים אותו לארוחה. ביקשנו מה"נכדים" החדשים שלנו שיזמינו כל מה שנראה להם ואכלנו ארוחת מלכים סינית ב- 11 יואן לאדם(כ-5 ₪). קדרת אורז ותפוחי אדמה עם בשר קצוץ דק, פולי שעועית ירוקה ופול, מרק פטריות ורצועות בשר "נמוך", ויש גם חמוצים סינים, וחריפים, ומלוחים ודגיגונים פצפונים מטוגנים, חביתת ירק מדהימה בטעמה ולשאלתי אומרים לי שעשויה מצמח מרפא טעים שאני אוהבת במיוחד את פירותיו ((GOU QI ZI. רק אז מתברר להם שאני מטפלת ברפואה סינית והם מלאי הערכה.  זהו! עלתה קרני. אני לא סתם זקנה חביבה וטרחנית. רופא בסין הוא כמעט סגן אלוהים.
הם מתפעלים מהדרך בה אני שולטת במקלות האכילה ומזהים שאני "וותיקה". יוסי עדיין נאבק בהן, אבל נראה לי שעם הזמן יתגבר. ארוחה טעימה מאד, מאד והחברותא נעימה ביותר. אנו משוחחים על מאכלים ממחוזות שונים. אני מספרת להם על שיאן (בירת מחוז שאנסי בה גרתי) ועל האטריות המפורסמות שם והנהג מכריז כי ארוחת הבוקר מחר תהיה גם היא סינית אמיתית על טהרת האטריות. אני כבר עתה נרגשת מהתענוג העתיד לבוא.
גם אנחנו הוספנו לנהג את התואר "דוד" כי הוא כל כך מסור וטוב לב ודואג לנו מאד. לא יאומן אבל מתברר שלהמיר כסף בעיר הזו – בלתי אפשרי. הנהג מתגייס למצוא עבורנו מי שיכול לעזור. הוא רק מחוויר כשמבין כמה כסף אנו רוצים להמיר (מתברר שקשה למצוא את הבנק אוף צ'יינה במקומות קטנים ורק שם ניתן להמיר כספים.) במקום 800$ אנו מצליחים להמיר רק 100, אבל גם זה עדיף על כלום.
From כתבות מזרח קונמינג

בדרך חזרה מבקשים שייקח אותנו לתחנת האוטובוסים לקנות כרטיסים לכפר מיוחד במינו שנקרא BA MEI זה יקרה רק בעוד יומיים אבל מעדיפים להיות מוכנים ולנצל את ההזדמנות כשיש איש שיכול לעזור. הנהג נרעש, מוכן לקחת אותנו ברכב שלו, מבקש שנוותר על הביקור שם, אומר שיש שם רק שקרנים וגנבים, מספר כמה האנשים הללו לא אמינים, טוען שזה לא מקום טוב עבורנו אבל אנחנו מתעקשים. למרות המתורגמנים הצעירים, אין לנו מושג למה כך מגיב. מילא, נקנה אותם מחר כשיירגע מעט.
הצעירים לא יכולים להפרד והחליטו לקחת חדר במלון שלנו (לוקסוס לעומת שלהם) הם רוצים מים חמים והרבה...
23.4.11
לילה לא שקט עבר על כוחותיי. למרות ההליכה והעייפות התעוררתי שוב ושוב. פעם הרעש מהתרמוסטט של מיכל המים החמים לשתיה שישנו בחדר, פעם אורות הניאון המתחלפים בשלט עם שם המלון, פעם זה אור של מכונית חולפת שמשום מה מצליח לעבור מבעד לוילון האטום. אני מסתכלת ביתר תשומת לב על החדר, ונראה לי שאנחנו לנים בעצם במקום המיועד לאוהבים... או בשפת המערב DAY USE"".... רק עתה באמצע הלילה אני מתפנה לבחון את החדר ואת מה שנמצא בו. פזורים בו שקיות חטיפים, קונדומים ועוד. בחדר האמבטיה יש מוצרים שניתן לרכוש. ואני בתחילה לתומי חשבתי שזה מלון יוקרתי, בקיצור, כנראה נכון יותר, שזה בית זונות דה לוקס....
From כתבות מזרח קונמינג

הבוקר מתחיל אפרורי מאד, כמו כל הבקרים, אבל לשם שינוי הוא נשאר כזה כל היום. נוסעים 40 ק"מ מחוץ לעיר לשמורת הטבע של הנהר DUOYIHE על גבול המחוזות של יונאן, גווי-ג'ואו וגואנגסי. הצעירים מאתמול מצטרפים. הודענו לנהג שעליו להפחית לנו את המחיר. אחרי מו"מ קצר יצאו כמעט כולם מרוצים. הצעירים גם שילמו פחות והיו אסירי תודה על שיוכלו לתרגל את האנגלית יום נוסף, אנחנו שמחנו לחברה והנהג הרוויח "רק" 150% במקום 200%.
From כתבות מזרח קונמינג

בספר היה כתוב כי ההליכה בשמורה אורכת כ 12 ק"מ, כמובן שאני לחוצה בטרוף. רק חסר לי שיהיו גם מדרגות ואני הפעם שובקת. הנהג שלנו זכר ,עמד במילתו ולקח אותנו לאכול ארוחת בוקר סינית מסורתית. נכסנו ל"מסעדה", זו הייתה מעין חנות לא גדולה וגם מאד לא נקייה. שרות עצמי של כלי האוכל, ישיבה על שרפרפים נמוכים מאד (אפילו לי הקטנה). פתחנו בדייסת אורז שהוספנו לה מעט סוכר. לי היה מאד חם וטעים. אח"כ הזמין לנו ה"דוד" החביב קערות ענקיות של מרק MU TONG(צמח מרפא סיני) עם איטריות אורז ופיסות בשר, כוסברה ונענע. שילוב אדיר. בעיקר כשמוסיפים לזה מעט שמן שומשום חריף. התענגתי על כל ביס. כמובן רק כשהצלחתי לתפוש את האיטריות הסוררות שהחליקו לי מהמקלות... מתברר שאני לא מיומנת עד כדי כך. את הנוזל אנו שואבים בקולי קולות כמו כולם ויוצאים על בטן מלאה ומפויסת לטיול.
From כתבות מזרח קונמינג

הדרך מדהימה גם בין האפורים. נוף של הרים קרסטיים. שורות, שורות שלהם נראות מקבלות גוונים וטונים בהירים יותר ככל שההרים מתרחקים. כמה חבל שתפסנו יום עם ראות מועטה כל כך. בשמורה מתחילים ללכת לאורך הנחל כה יפה ונעים. איכרות משבט הבו-יי, בבגדים מסורתיים אוספות קישואים ענקיים בדליים. פרחי הקישוא הכתומים גדולים גם הם ואני נזכרת בשפים הישראלים הפלצנים שממלאים את הפרחים במקום לאפשר לקישואים לצמוח.
From כתבות מזרח קונמינג

הכל כאן ירוק ורענן כולל צבע המים. לכל אורך הנחל פזורים גלגלי תחנה גדולים המובילים מים לשדות. הפארק כולו שמור ומטופח ומשמר גם טכניקות ישנות של מכשירים הפועלים בכח המים : משור גדול, טחנת קמח לטחינת האורז. ייצור שמן (בית בד) ועוד ועוד. כולם על טהרת הנעת המים. בני השבט (BU YI), לבושים בבגדים המסורתיים מסיעים על גבי סוסים את המטיילים המעוניינים בכך או את הילדים שלהם, במדרגות התלולות העולות בהר אל הכפר שלהם).
From כתבות מזרח קונמינג

כמובן שיוסי עם שני הסטודנטים זוממים לעלות ברגל. הילד הזה יותר גרוע משני הצעירים.... J  לשמחתי הרבה, עוד לפני שהבעתי התנגדות, הם מתחרטים ומחליטים שבדרך נבקש מה"דוד" החדש שלנו (הנהג) להסיע אותנו לכפר כזה אוטנטי.
הנהר מסתיים, בחלקו הגלוי, באגם גדול ויפה, שם אפשר לפגוש ילדים חמודים שמשחקים במשחק משונה ולא ברור. נראה כמו משחק "מלחמה" בקלפים אבל.. בידיהם יש מין חבילות נייר דקות ועטופות המשמשות כקלפים.
From כתבות מזרח קונמינג

ומהאגם כמובן שצריך לחזור את כל הדרך כמו שהגענו... ברגל.
אנו משתרכים לאיטנו מדברים עם הסטודנטים הצעירים. כאות תודה הם מזמינים אותנו ל"חטיף" אופייני לשבט הזה. אורז מבושל ב 5!!! צבעים. על זה זורים טיפ טיפונת סוכר וזה מאד מאד טעים. נשות הכפר יושבות לאורך גדת הנחל ומוכרות סוגי מזון מיוחדים לאיזור.
From כתבות מזרח קונמינג

מצאנו תחבורה, קרונית שלוקחת אותנו חזרה עד לכניסה לשמורה.
24.4.11
עוד לילה לא שקט. אני מתחילה לתהות האם אני "בעייתית". מתעוררת רבות, רעש של סינים שיכורים שמנסים להיכנס לחדר מעיר ומפחיד. עוד ועוד קולות מוזרים מבחוץ והלילה נים לא נים.
עם בוקר מתעוררת, יבלת על האצבע ברגל כבר אין, גם כאב הגרון חלף, אבל צצה לה נזלת מאי שם שסותמת את האף. מה יהיה איתי?
אנו יוצאים מוקדם לכיוון הכפר הנעלם או כמו שהם קוראים לו "גן העדן הנעלם" (BA-MEI). הנהג החביב כבר קצת חבר ומאמין בנו ומחליף לנו עוד דולרים ליואנים. הוא מביא אותנו עד לאוטובוס ומושיב אותנו בתוכו ואפילו מתעקש לסחוב לי את התרמיל (שכחתי ששם אני אדם חשוב כי אני כבר סבתה..) ונפרד מאיתנו בצער ודאגה.
From כתבות מזרח קונמינג

מתארגנים, ומתיישבים שמחים ועליזים עד שמגלים כי התיישבנו לא במקומות המסומנים. מילא לזוז כמה כסאות אבל כמה מסובך להזיז את התרמילים.  המתנה שקטה לנהג שיוצא בזמן (8:30) ועד אז אנו משמשים אטרקציה לסינים. הם מתבוננים בסקרנות בכתיבה המשונה שלנו ותוהים הרי זה בכלל לא דומה לאנגלית שרבים לומדים שם.
האוטובוס מתחיל בנסיעה שאמורה לקחת כ 3 שעות. אחרי כמעט שעתיים וחצי מתברר ש"הלך לו הגיר" והוא עוצר ליד חנות/מוסך באיזו עיירונת נידחת. המכונאי מפרק ברגים, עוטף בטפלון, מחזק בחוט ברזל ושוב אנחנו בדרכים.
From כתבות מזרח קונמינג

From כתבות מזרח קונמינג

עליות תלולות וכך גם הירידות... הרים סביב סביב ורק ירוק בעיניים. חשבנו שניצלנו... לא!!!!! באחת העליות הנהג שוב עוצר, מחפש בורג במידה המתאימה ומחליף משהו. אנו כבר 4 שעות  בנסיעה ואין כל סימן לכפר בה –מיי (BA-MEI). נערה צעירה באוטובוס אומרת שזה "עוד 25 דקות" . נוסעים עוד שעה ואז היא אומרת "עוד 24 דקות".... רצינו למות מצחוק (לא נעים...:)) רק מתחילים לתהות  האם הוא בכלל קיים ומסתלבטים עם עצמנו שבעוד שעה היא אולי תגיד "עוד 23 דקות" ... J
הגשם שהתחיל בבוקר, לא מפסיק וגם זה מעיק. סוף, סוף מגיעים לכביש המוביל לכפר. בודקה קטנה מוקפת שלולית מים צהובים שבה אנו קונים כרטיסים הלוך וחזור לכפר. אני עוד חושבת שצריך להמתין לאוטובוס וכמובן שהגשם לא מפסיק. מתברר שיש "רק" קילומטר אחד!!!! עד הכניסה וכמובן שיוסי רוצה ללכת אותו עם התרמילים הכבדים!!
הווטו מוטל מיד ואני מתעקשת לשלם 5 יואן לכרכרה עם סוס. כדי לסבר את העין, 5 יואן זה בערך 3 שקלים....
From כתבות מזרח קונמינג

מגיעים לפתח מערה בהר גבוה שבתוכה זורם לו נחל והרבה סירות צרות מאד בצבעי תכלת ממתינות על הגדה. כל הדרך מלווה אותנו בחור שמציע לינה וארוחה בביתו (תמורת תשלום כמובן). המערה היא מערת נטיפים גבוהה מאד וקרה מאוד מאד, חשוכה לגמרי. הרכבתי פנס ראש אבל הוא בקושי עזר, אני נרגעת לגלות שלמשיט הסירה יש כזה אחד ושהוא כנראה יודע לאן הוא שט. המקומיים בסירה מורים לי לצמצם את עצמי ולא להוציא ידיים כדי שלא אקבל מכה משולי המערה או מסירות המגיעות בשיט מולנו, וכך מפעם לפעם מבליח אור פנס של משיטים אחרים מולנו או מאחורנו.
From כתבות מזרח קונמינג

מעניין מי הם האנשים שבחרו לגור כאן בכפר שהיציאה והכניסה אליו הן רק בדרך כזו. אני מפליגה על כנפי הדימיון  על מקום מקלט מוגן היטב בזמן המלחמות לפני אלפי שנים.
אני מתעקשת לסחוב בעצמי את התרמילים הכבדים למרות שהבחור מרחם ומציע עזרה ל"סבתה"... החלטתי שאני צריכה לתרגל את ההליכה עם הכובד הזה או שאולי זה היה האגו???
חשבתי לתומי (כרגיל) שגן העדן האבוד הזה הוא שטוח.... וכרגיל.... שוב עליות, שוב מדרגות והברך שוב מזכירה לי את הגיל... J והגשם כמובן גורם לי כל הזמן להחליק אבל עשיתי זאת!!!!!! בעצמי!
קיבלנו חדר מוזר במעלה מדרגות עקומות וגבוהות (איך לא...?) כמובן לא תיקניות... עם שתי מיטות ושרותי בול פגיעה ומקלחת מוזרה מאחורי הדלת (ומעל השרותים...). לא נראה לי שאשתמש בה... מעדיפה להישאר מלוכלכת...
החדר כל כך לא נעים, שאנו ממהרים לרדת ממרומי החדר והבית לטייל בנחת למטה בכפר. המקומיים מזבלים את השדות בצואת בעלי חיים ואולי גם בני אדם (לא משהו מוזר כל כך בסין). חלקם כבר שותלים את האורז בפעם המי יודע כמה אבל רבים מהם בתנופת בניה של חדרים להשכרה. הכפר כנראה משנה את פניו בגלל התיירים.
From כתבות מזרח קונמינג

From כתבות מזרח קונמינג

קבענו עם בעלת הבית שתמורת 75 יואן (כ- 35ש"ח) נקבל את החדר וגם ארוחות ערב ובוקר. לתחושתי אני גם לא אוכל כאן הרבה... משהו מסביב מריח לי לא טוב. ונקווה שיש אורז ועם השקדים והבוטנים שהבאנו, יש עם מה להשקיט את הבטן. אני משתעלת יותר ויותר ומלאת נזלת, לעזאזל מתי כבר אבריא לגמרי מכל החוליים הקטנים והמעצבנים הללו? עולים לא מעט הרהורים אם לא טעיתי ושטיולי תרמילים הם אכן רק לצעירים........ לילה טוב.
25.4.11
הלילה, למרבה הפליאה, ישנתי מעט יותר טוב למרות האף הסתום. מאחר ואין מה לעשות בכפר הזה, הלכנו לישון עם התרנגולות... אבל המנגנון המערבי עוד שולט, ואני מתעוררת כל כמה שעות בתקווה שכבר בוקר. לקראת השעה 7בבוקר אנו מאורגנים ליציאה ובעלת הבית מלאת פליאה על כך שאנו רוצים לאכול אחרי הבישולים האיומים שלה מאתמול בערב. לא שהיה מה.... היא מכינה ביד גמלונית אטריות רחבות עבות ומתוקות ששטו להן בתוך מרק חם, חום ומתוק. זיהיתי גם ג'ינג'ר שם ואת שאר העב"ם לא אכלתי. מומלץ לה שלא תיגש לתחרות על יכולות הבישול שלה...
מיהרנו להיפרד וצעדנו שוב בשבילי הכפר הבוצניים. מזל שהשמיים התבהרו והגשם פסק לו. שוב נכנסים לסירה הצרה ושוב שטים בחושך במערה המחברת את הכפר לציוויליזציה. שוב רציתי כרכרה וסוס אבל... MAIO!!! ("אין" בסינית)J והתחלנו לצעוד עוד 1 ק"מ עם כל התרמילים עלינו.
From כתבות מזרח קונמינג

התחלתי ללכת בקצב שלי ולא להתחשב בקצב של אחרים. מה אכפת לי, שישיגו. הרי העיקר הוא להגיע, וכך אחרי כמחצית השעה (כולל השיט) היינו על הכביש הראשי, כלומר הלכתי דיי מהר (יחסית). מסביב מהלכים להם הסינים שיצאו לעבודה או לימודים ואומרים האחד לשני (חושבים שלא אבין) ניי- ניי (סבתה בסינית, שזה תואר כבוד ולא זלזול) ואני כמובן מאושרת מזה.
From כתבות מזרח קונמינג

בתוכנית היינו אמורים להמתין לאוטובוס שייקח אותנו לעיירה סמוכה ומשם לנסוע ליעד הבא- העיר QIU-BAI שהסינים הוגים אותה צ'יו -ביי. תפשנו מעין מונית, מעט יקרה יותר, אבל רכב חדש ונקי איתו הצלחנו להגיע כרבע שעה לפני יציאת האוטובוס האחרון לאותו יום. גם הפעם "זכינו" לאוטובוס חדיש עם מיזוג אוויר ומושבים נוחים חלונות גדולים שדרכם אפשר לצלם את הנוף בנסיעה של שעתיים וחצי.
הגענו לעיר "הגדולה" צ'יו ביי(יחסית לכפרים שעברנו). נהג המונית שלהפתעתי הבין את הסינית שלי,לקח אותנו למלון לא יקר במרכז העיר וממש לא רחוק מתחנת האוטובוסים, כך שנוכל בקלות גם לצאת מהעיר.
From כתבות מזרח קונמינג

וכאן חיכתה לנו ההפתעה. עיר ענקית (במושגים שלנו) שאין בה דוברי אנגלית, או שאולי כולם התחבאו מפנינו... אפילו לא קמצוץ של אנגלית, ואנחנו נאלצים לשבור את השיניים ואת הראש במלון וברחוב.
From כתבות מזרח קונמינג

קניתי לי תרמיל קטן חדש בתקווה שיהיה לי יותר נוח מהקודם הכבד גם כשהוא ריק. הריי איני טיילת מדופלמת. נראה לי שאת רוב כספי אוציא כאן על שיפצורים של הציוד שלי.
בחדר יש פרסומת למופעים כלשהם ואנו מנסים להבין אם הם בכלל מתקיימים והיכן. בייאושנו הרב נכנסנו לחנות ענקית לטלפונים, לדעתי המוצר הנמכר ביותר בסין, ושם בעזרת השיחון והרבה פרצופים, הובהר לנו שיש מופע בשעה 22:30. ששים ושמחים אנו חוזרים למלון להתארגן.
יוצאים שעה קודם כי כרגיל אין מושג או אומדן מרחק וזמן, מונית אחר מונית דורשות 50 יואן לאיש שזה נחשב המון לכיוון אחד ואנחנו לא מצליחים להבין אם הם מתכוונים גם להמתין לנו בתום ההופעה או מה?
החלטנו לא לקחת סיכון כי לא היה ברור לנו אם מתקיים מופע בכלל, הגשם לא הפסיק להטריד, מהנהג השלישי שביקש מחיר גבוה כזה, קלטנו שזה מאד רחוק אז וויתרנו על הרעיון. העיר הזו לא ממש נעימה ואנשיה לא מסבירים פנים לזרים.
26.4.11
איזה הבדל כשישנים היטב? בבוקר מוקדם יוצאים לראות את השוק המתעורר ליד התחנה המרכזית. כפריים מכל כפריי הסביבה מביאים את מרכולתם. ירקות, פירות, נחשי מים, סרטני נהרות ממוינים על פי הגודל, מנסים לצאת מסלי הקש הקלועים, עבודות יד, תבלינים ועוד.
From כתבות מזרח קונמינג

From כתבות מזרח קונמינג

הנשים לבושות בתלבושות מסורתיות האופייניות לכל שבט ואנחנו מצלמים בטירוף.
הדמויות ססגוניות וקשה לנו להפסיק את ההתלהבות. בתוכנית שלנו להיום יש עוד את שמורת פו-ג'ה- היי (PUZHEHEI) שלא ידענו איך מגיעים אליה, וחשבנו על מונית.
From כתבות מזרח קונמינג

בהברקה של רגע אנו בודקים בתחנת האוטובוסים הסמוכה והקופאית מאשרת שהאוטובוס לשמורה יוצא ממש עוד רגע והמחיר ממש "מוגזם".... רק 2 יואן J. אנחנו חוגגים את היותנו כאלה מזליסטים ורצים לאוטובוס.
השמורה פתוחה לקהל חינם אם בוחרים לא לקחת את הסיור המאורגן שעולה 200 יואן לאיש. יש קרוניות חשמליות קטנטנות שממתינות עם נערות חמודות בבגדים מסורתיים אנחנו כמובן, מחליטים לעשות את זה רגלית.
למזלנו טעינו רק מעט עד שהבנו את הפרינציפ איך מנווטים בה. יש אגמים, הרים קרסטיים וירוק ירוק כמו בכל מקום ביונאן. מחפשים את גבעת הדרקון הרשומה אצלנו ובדרך לשם עוברים בכפרים ושדות. הדרך (ברגל) נמשכת ללא סוף. סוף סוף מוצאים שלט הכוונה למערה שלא רשומה אצלנו במפה "מערת האלוהים". זוהי מערת נטיפים גדולה, כמו כל המערות באזור, מלאה בפסלי בודהה ובודהוויסטות (המקבילות הנשיות של הבודהה). שם גם מוצאים נזירים ומנזר צמוד.
From כתבות מזרח קונמינג

משם ממשיכים לחפש את גבעת הדרקון ומגיעים למערות נוספות ועוד יותר מדהימות. 1.8ק"מ של מערת "הלפיד" היא מערת נטיפים פעילה (כלומר רטובה ומטפטפת) ועוד 380 (או 0.38 ק"מ כמו שכתבו) של נהר תת קרקעי שמכונה בפיהם "מערת הירח" בגלל האורות המרצדים במים.
From כתבות מזרח קונמינג

גם כאן אי אפשר להפסיק לצלם ואני מהרהרת את מי זה בכלל יעניין לראות כל כך הרבה נטיפים בתמונות ועוצרת מעט אבל....
From כתבות מזרח קונמינג

הדרך היחידה לצאת מהמערה היא רק בשיט בסירה. לא פעם, אפילו אני הקטנטנה, צריכה להתכופף על מנת לא לחטוף איזה "סטלגטיט" בראש. אבל איך אפשר להתכופף עם כל היופי העוצר נשימה הזה?? אז פשוט נשכבים על הגב, מחזקים שריריי בטן ו....מצלמים בלי סוף.
From כתבות מזרח קונמינג

תם השיט הנעים וצריך לצאת מהסירה המתכתית. הסירה מתנדנדת לה עם כל תנועה של השטים. יוסי נותן לי יד, רגל לפנים, מדלגים מושב אחד. עוד רגל אחת ואני בחוץ. ואז.... אני מחליקה עם הנעליים הארורות שלא סובלות טיפה אחת של מים בסוליות, חוטפת מכה חזקה ברגל אבל עוד יותר גרוע מזה, מרסקת ליוסי את המצלמה שהחזקתי ביד. אני כזו ביש-גדא L
לאן לקחת את המבוכה ואי הנעימות אין לי מושג. כל כך לא נעים לי שאפילו הכאב הנורא והדם שזולג לא חשובים כל כך. הבטחתי שאקנה לו חדשה אבל הטיול עוד לא נגמר ומזל שזו הייתה המצלמה החלופית ולא הראשית. ולמרות שלא כעס, אני מכווצת כולי מכאב וממבוכה.
From כתבות מזרח קונמינג

מנסים לבדוק שכירת סירה לשיט על האגם,על מנת להירגע מעט מהלחץ אבל המחירים מוגזמים ואנחנו מחליטים לחזור עם אחת הקרוניות, כן כזו שסירבנו לקחת בתחילת השמורה... (5 יואן סה"כ) והיא לוקחת אותנו בכל מקום בפארק. אבל איך יוסי אומר??? "זה לא טיול אם לא הולכים...."
בעזרת הקרונית הגענו לצידו השני של האגם, נחים מעט להחליף כח וממשיכים לטייל עד שמוצאים עצמנו בכניסה לכפר מסורתי של שבט בני ה-YI. מקום שקט וחמוד אבל היכן האנשים? כולם כנראה עושים סיאסטה בצהריים.
From כתבות מזרח קונמינג

אם רעבים אז צריך מסעדה, ואני כבר גאה שיכולה להגיד בסינית שאני רעבה. אבל המסעדות נטושות מבעליהן. בקצה הדרך, אחרי שהרגליים כבר בקושי סוחבות אותנו, פתאום יש תכונה בסביבה ואנחנו מחליטים לבדוק אם יש גם משהו לאכול. מפנים אותנו שוב שוב הלאה והייאוש מתגנב, ואז מתגלית לנו מסעדה שהיא גם מלון/אורחן נעים ויפיפה. כולו עשוי מעץ מגולף, גזעי עצים ושורשים שהפכו ליצירות אומנות. בעלת הבית הזקנה לבושה לבוש מסורתי, מזמינה אותנו  בחיוך רחב לשבת ולאכול.
From כתבות מזרח קונמינג

From כתבות מזרח קונמינג

הלכתי למטבח, בחרתי מצרכים ואין לי מושג מה יכינו מהם. רק ביקשתי שלא יהיה חריף כי הניסיון הוא המורה הכי טוב... סרטני נהרות, דג קרפיון, ירקות ואורז. התכוננו לארוחת מלכים ו... שוב נפלנו!
את האורז שכחו, את הסרטנים הגישו כמו ששלו מהאגם, הדג בושל רק במים. בקיצור נפילה יקרה במיוחד אבל אוכלים כי זה מה שיש.
אנו בדרך לכיוון הכניסה בתקווה שיש אוטובוס חזרה לעיר, כשנעצרת לידנו מכונית ואן קטנה והבחור שואל באנגלית עילגת אם אנחנו רוצים טרמפ. בהתחלה חשדנות מה, שאולי זה נהג פרטי שיקח המון, אבל הואן  נראה מלא ואנו משתעשעים ברעיון להגיע עד הכניסה לשמורה.
כשאמרנו שאנו צריכים להגיע לצ'יו ביי, עולים ציחקוקים מבין הנוסעים והם נדחסים מאחור ממש כמו סרדינים לפנות לנו מקום. אני מגלה שיש לידנו כסא גלגלים וקביים ושהבחור שליד הנהג הוא נכה ובעל הבית שהחליט לקחת אותנו למלון בו גרנו למרות שזה בכלל לא היעד שלהם.
נתתי לו מטבעות כמה ישראליים כאות תודה והוא בהתחלה סרב לקבל כי חשב שזה תשלום, אך היה מאושר כשהסברתי לו שזה כסף ישראלי למזל טוב עבורו, והסכים לקחת.
כל שביקש בתמורה להסעה זה להצטלם איתנו ועם משפחתו וחבריו.
היה נעים לגלות סיני טוב לב ונעים בעיר הזו. חוויה מתקנת.
From כתבות מזרח קונמינג

עורכת וכותבת
בתיה שפי (גוטליב)

לינק לכתבה הבאה - http://www.seekingtheworld.com/2010/06/blog-post.html



הכותב יוסי לוי joseph levy הינו מומחה לאיסלנד iceland, המלווה קבוצות בנהיגה עצמית בלבד, והמתכנן מסלולי טיול לפי מידת המטייל,והמשמש כמומחה באתר http://www.gotravel.co.il/.
לפניות לכותב shark4162@gmail.com
© Copyright to seekingtheworld.com זכויות יוצרים לאתר