רשימת הכתבות בפייסבוק- הכתבה הפותחת בכל יעד

15 יוני, 2011

סין בעיניים שלי - קונמינג בירת חבל יונאן China in my eyes - Kunming, capital of Yunnan

מתוך רשמי מסע לחבל יונאן 16.4-30.5.2011

לכתבה המקבילה הכוללת מידע למטיילים כנס ללינק הבא -
http://www.seekingtheworld.com/2011/06/1.html

קונמינג בירת חבל יונאן
16.4.2011
"גם מסע של אלף מילין מתחיל בצעד אחד קטן ". כך ציטט מאו טצה טונג בספרו האדום את הפילוסוף הסיני הדגול לאו צה. ואכן, רק צעד אחד היה נחוץ עבורי, צעד אחד וטונות של אומץ, להעיז ולבצע את הרצון הענקי לשוב ולבקר בארץ המופלאה הזו שמהלכת עלי קסם כבר שנים.
עוד הוכחה לכל הטוענים שאם מעיזים לחלום- חלומות גם מתגשמים. החלום לחזור לסין, החלום לטייל טיול תרמילים, החלום להעיז לעשות מה שאחרים כמעט ולא עושים בגילי. מסע בן אלפי מילים. מסע חלומי מתחיל היום, לא יכולתי לבחור לעצמי את החברה המתאימה יותר, לטיול מסוג זה ואני מאושרת מאד.
תרמיל ענקי ארוז בקפידה, אמור להכיל כל מה שאזדקק לו במסע לאורך 46 ימים. ועוד תרמיל קטן(דיי גדול למעשה) לכל הדברים הנגישים ולכל הדברים שארצה לקנות לי בדרך. לא היה לי מושג מה אורזים וכמה צריך מכל דבר וקבלתי עצות נהדרות מחברי למסע המנוסה ממני. כמובן שלא ממש יישמתי... איך אפשר לארוז רק 2 זוגות מכנסיים!? ולקחת רק 2 חולצות?!?? מה יגידו כולם כשיראו את התמונות? כל הזמן היא לבושה באותה תלבושת??? וכמה תרופות לוקחים? וכמה גרביים ותחתונים? ובטח שיהיה קר שם, אז צריך גם גטקס, סוודרים ומעילים(ברבים) מכל העוביים, שלא יחסר...
אבל בדרום יונאן אמור להיות גם חם ולח אז עדיף גם לקחת משהו קצר. ורצוי שכולם יתאימו מבחינת הצבעים... אני מוסיפה כהנה וכהנה ובודקת את המשקל. הריי כל דבר, שאני בוחרת לשים, נבחן בקפידה ושוקל כה מעט, אז למה התרמיל כל כך תפוח וכבד? למה המשקל בשדה התעופה מורה על 18 ק"ג? הוא בטח לא מאופס בכלל המשקל הזה...
From כתבות קונמינג

עם שחר יצאתי לדרך בטיסה דרך קייב, הכל מתרונן בתוכי בהתרגשות מבעבעת ואיני מעיזה להסגיר את החששות והפחדים. שמא לא אעמוד בעומס, שמא הכוחות הפיזיים יגלו כמה לא התכוננתי לטיול כזה. נכון, קיבלתי עצתו והלכתי במשך השבוע האחרון בנעליים הגבוהות להתרגל אליהן, זה אפילו נראה לי "קול" מגניב ועושה רושם לא רגיל על כל מי שפוגש בי ותוהה למה אני מהלכת באביב עם נעלי טיילים מקצועיים כבדות ומגושמות.
אבל... "שאני אלך לי מסביב לשכונה עם תרמיל מלא ספרים ליצירת כובד, על מנת לתרגל את הסחיבה"??? נו באמת? למרות שאני לא מפולניה, ה"מה יגידו" היה חזק יותר. החלטתי לבטוח באל עליון או באיזה כח אחר, אני לא מסתובבת עם תרמיל כבד ברחובות! אני כבר אסתדר! הריי בדקתי לחצי דקה את התרמיל עלי וזה נראה לי די פשוט לסחוב אותו. מה גם שהוא הותאם לגב שלי בדיוק.
From כתבות קונמינג

ישבתי בטיסה וחשבתי לעצמי שהנה אני נוהגת כאותם תרמילאים צעירים שמחפשים כל דרך לחסוך. לא טיסה מפנקת שמתאימה לאנשים בגילי, לא טיסה ישירה טרנסאטלנטית על מנת לאסוף כוחות, לא בחירה בנוחות של "לא להחליף טיסות וחכיונות ל"טרנזיט" בנמלי תעופה נושנים. פשוט טיסה הכי זולה שיכולנו למצוא.
קייב. השם מעלה קונוטציות לא נעימות על ימים אחרים שלא אני חייתי בהם... שדה תעופה משמים, עלוב ואפור, לא יאומן שזה שדה תעופה במאה העשרים ואחת. המתנה ארוכה מידיי לטעמי (4 שעות) ושוב על מטוס לבייג'ין. כאן כבר מתחילה לראות פרצופים סינים ועוד יותר לשמוע את השפה המוזרה ומוכרת הזו. מנסה לזהות בין ה"קשקושים" מילים מוכרות ומגלה שלמרות שיודעת לא מעט מילים בסינית, איני מבינה כמעט כלום. הטיסה לקייב ארכה רק 3 שעות. עכשיו זה האתגר האמיתי. טיסה של  כ- 9 שעות. ננחת לפנות בוקר (4:40) של יום חדש ושוב נמתין עוד 4 שעות מעייפות עד הטיסה לקונמינג בירת יונאן תצא לדרך. אני מחכה כבר להיות על קרקע מוצקה ולא של שדות תעופה. זה הרי רק ה"בקרוב" של הטיול והחלק המעייף יותר מהכל.
אני רק בהתחלת ההתחלה, בקושי עברו כמה שעות מאז יצאתי, ולא יכולה עדיין לסכם מה המשמעות של המסע הזה עבורי. פעם ראשונה בחיי הבוגרים שאני עוזבת בית, ילדים, הורים ונוסעת מבלי לבלות איתם את חג הפסח (או כל חג משמעותי אחר). פעם ראשונה שאיני עומדת וטורחת. לא מבשלת לגדוד, לא רצה לקניות, אין נקיונות, אין סידורים, לא שוברת את הראש מה לקנות מתנות לילדים ולנכדים. פעם ראשונה שאני חוגגת את חג החירות שלי "תרתי משמע". האיש שאיתו אני טסה נעים לי וגם מתאים למצב הזה שבו אני נמצאת. לא מלחיץ, נותן שקט, ישנו שם ועוזר ברוגע שלו, נותן ביטחון אבל גם מאפשר לי לתרום את חלקי ולא משתלט על הארגון. הכל זורם בנחת ואנו מתנהלים בין נפתולי שדות התעופה בשקט רגוע ובלי כל לחץ או תחושת מאמץ.
17.4.11
הטיסה לבייג'ין נמשכה כנצח ולרגע נדמה שלא תיגמר לעולם. לא הצלחתי להירדם בטיסה כנראה מרוב התרגשות. מוזר לי, כי זו אינה לי הפעם הראשונה שאני טסה לסין או לכל מקום אחר בחו"ל ובכל זאת זה מרגיש כמו בפעם הראשונה.
חיכיון וחיכיון ועוד ועוד כ 4 שעות. אנחנו עייפים מאד וההמולה של הסינים הרעשנים כבר לא נסבלת כל כך, יוסי מוקסם, עבורו זו הפעם הראשונה בסין, והוא מתבונן בסקרנות בפנים ובהתנהלויות שלהם. מחכה לנו עוד טיסה של 3 שעות עד ליעד הסופי – קונמינג בירת חבל יונאן. העייפות מכריעה אותנו ורוב הטיסה הזו עוברת עלינו בשינה. בשדה התעופה מחפשים מקום להמרת מטבע (בבייג'ינג בלילה הכל סגור). ישנם כל מיני אנשים שמנסים "לעשות כסף" עלינו. להחליף לנו את הדולרים ליואנים מפוקפקים... עוד תור ארוך ואנו במונית שלוקחת אותנו למלון. איזו הקלה.
מלון יפה וסביר במרכז העיר אבל זו כבר שעת אחה"צ ואין זמן. מורידים פקלאות, מפחיתים משקל מהתרמיל הקטן ויאללה לחרוש את הרחובות.
אני עדיין מתנהלת בהילוך נמוך, העייפות נוראית, לא נכנסת לקצב אבל הסקרנות מושכת קדימה. יוסי מנווט בעזרת מפה בלי טעויות בכלל ואני מתחילה להבין שהוא לא סתם השוויץ ביכולות שלו כשסיפר על כך עוד בשלבי ההכנה לטיול. אמר אמת הבחור.
מקום ראשון לביקור קרוב למלון מקדש יואן טונג סי (YUAN TONG SI). מקדש קטן וחמוד לא משהו מלהיב או שאני עייפה מידיי (6 יואן דמי כניסה).

From כתבות קונמינג

From כתבות קונמינג

משם ממשיכים לפארק "אגם האזמרגד" ((CUIU או "האגם הירוק" שזה אותו הדבר וסתם מבלבל לחשוב שאלו שני מקומות שונים. ההליכה נעשית לי קשה יותר ויותר, מפרק הירך צועק הצילו, קשה לי להרחיב צעד ואני נאנחת ונושכת שפתיים, הגרביים מציקות בתוך הנעליים, הג'ינס לוחץ לי בנשמה, אני מרגישה כבדה, שמנה ומאד מאד עייפה. למה לא שמעתי בקול המנוסים? למה לא התאמנתי כמו שצריך? האם הייתי צריכה להתאמן גם עם אותם גרביים??? מי בכלל חשב שג'ינס יכול להפריע בהליכה? בקיצור עייפה עייפה והולכת למרות זה. יש אגם מיובש בחלקו וסביבו גן גדול ויפה,
מאי שם נשמעים קולות שירה ונגינה ופתאום שכחתי כמה אני עייפה ואני מוצאת עצמי רצה נרגשת בעקבות הקולות (ויוסי שרץ הרבה יותר מהר ממני...) באחת מפינות החמד אנו מגלים קבוצה גדולה של בני שבט ה...?. בתלבושות וכלי הנגינה הייחודיים להם, רוקדים ריקוד מעגל גדול החוזר על עצמו. יחד איתם רוקדים גם רבים בבגדים מערביים, גברים ונשים בני כל הגילים, נערות בנעלי עקב דקיקות לצד סבים וסבתות. ילדים בתלבושות מסורתיות יושבים ומתבוננים ברוקדים כשהם חובקים בידיהם בקבוקי קוקה קולה. ערבוביה מוזרה של עבר והווה שמשתלבים יחד בלי שום בעיה. המנגינה נעימה לאוזן, התלבושות מרהיבות ואני מצטרפת אליהם בניסיון לרקוד. קשה להבחין במקצב ולא לטעות בצעדים כי הם כל הזמן משתנים, אחת הנשים אוחזת בזרועי ויחד איתה הצלחתי לרקוד כמה רגעים. היה שם כל כך נעים שלא רצינו להפסיק גם כשהתחיל הגשם לטפטף לו.
From כתבות קונמינג

From כתבות קונמינג

מהר מאד התברר לנו שהגן מלא קולות של מוזיקה.קבוצות קבוצות של נגנים וזמרים האנשים מתקבצים סביב חלקם מקשיבים, חלקם רוקדים לצלילים. זמרת נהדרת מארחת טיפוס ססגוני שרוקד ריקוד טיבטי, קבוצת נגנים אחרת מאפשרת לגבר, בתלבושת נשית, לרקוד לצלילי כלי הנגינה המיוחדים.

From כתבות קונמינג

 הדבר היחיד שאילץ אותנו להפסיק להתענג מהמראות והצלילים ולהסתתר היו ארובות השמיים שנפתחו והבריחו אותנו ואחרים אל מתחת לגגון קטנטן עד שהשמיים נרגעו. אחה"צ קסום שלא רצינו שיסתיים. מודה שאני זו שהכרעתי בעד התקפלות, הרי צריך לחזור את כל הדרך (ברגל כמובן...) אצלי הכאבים הלכו וגברו וחששתי שכבר ביום הראשון אני הולכת "לפדח" את עצמי ובגדול.
בדרך חזרה מחפשים מסעדה שנראית הגיונית לנו. מבחוץ המסעדה שבחרנו דמתה יותר למסעדות המערביות וזה כנראה מה שמשך אותנו להיכנס. ניסינו להבין, להתבונן במה שהאחרים מזמינים, אף אחד לא מדבר אנגלית התמונות של המנות מראות רק מרקים. מתברר שזו המנה, מרק גדול או גדול יותר ואליו מצרפים קעריות שונות עם תוספות של בשר עוף, דגים, כבדי דג וירקות ועוד כל מיני "עב"מים". החלטנו להזמין את המנה הכי קטנה (25 יואן) וכל אחד קיבל "סיר"!!! מרק עם ריח נורא. כמובן שאכלנו, הרי לא ברור אם נמצא משהוא אכיל אחר בסביבה. טעמתי, ניסיתי וכמובן שהשארתי את הרוב... הייתי בטוחה שבבוקר אמצא את עצמי על האסלה אבל לשמחתי התבדיתי,,, בקושי הצלחתי להגיע למיטה, נדמה לי שנרדמתי כבר בדרך אליה וישנתי שנת ישרים עד הבוקר.
18.4.11
הבוקר התעוררתי לקול צלילי מוזיקה שבקעו מהכיכר הסמוכה למלון. צלילים מוכרים, מזכירים משהו מן העבר. לא המוזיקה המוכרת מהבית. סוף, סוף אני קולטת פתאום במלוא חושיי שהנה אני שוב בסין, הצצה מהירה מבעד לחלון מראה קבוצת מתעמלים שמבצעת תרגילי התעמלות בתנועות ריקוד עדינות. אוי כמה זה עושה חשק להיות שם איתם. בריצה קלה אנו שועטים למטה (דיי הרבה קומות) רוצים להספיק לצלם. ואני מתחשק לי רק להצטרף אבל הבושה... והתנועות לא מוכרות... חזרתי להיות "מערבית" דווקא כאן?
From כתבות קונמינג

From כתבות קונמינג

כמה שאלות והסברים ואנו בדרכנו באוטובוס הנכון לאגם דיאן.( DIAN CHI LU) מקום יפה וקסום. הרגליים עדיין לא מתורגלות,(אוי למה לא התאמנתי כשהיה צריך?) כמובן שאיני מוציאה מהפה מילה, לא נעים להסגיר ולקטר כבר בהתחלה... מצלמים בלי הכרה, מטיילים לאורך האגם וליוסי עולה בראש רעיון הזוי ללכת לכל אורכו במקום לחפש תחבורה לצד השני. איזה מזל שהטיעונים שלי חזקים יותר ואני עוצרת את ההשתוללות באיבה... מצאנו מעגן סירות ותמורת סכום סימלי (60 יואן) הם אפילו נותנים אפודות הצלה... הרוח מכה בחוזקה אבל הכיף לא רגיל. ותוך זמן קצרצר אנו בעבר השני להרפתקה הבאה.

From כתבות קונמינג

From כתבות קונמינג

 רכבל ארוך מאד ותלול המעלה אותנו מעלה ל"מקדש הדרקון" החלפת רכבלים בדרך מקופסה סגורה לספסל פתוח לשניים ואנו תלויים במשט איטי ומענג שעה ארוכה מעל צמרות העצים הגבוהים.
From כתבות קונמינג

From כתבות קונמינג

ההתנהלות ביומיים הראשונים לטיול היא כנראה גם סימן לבאות... וה"באות" הן כנראה הליכות ארוכות ובעיקר טיפוס במדרגות. עוד שם למעלה כשאנו תלויים בין שמים לארץ בתוך הספסל המשייט לאיטו, יוסי כבר מצטער שלא עלינו למעלה בשביל העיזים מתחתנו...לפני שאנו שמים רגלינו על קרקע מוצקה הוא מבשר לי שלמטה כבר נרד ברגל, כי חבל שלא עשינו זאת במקום ברכבל ושזה נראה ממש קל... כן, ממש קל. למי??? המרחק הרשום על הלוח מודיע שזה "רק" 2.6  קילומטרים של הליכה בירידה ואני אומרת שאתייחס לכך בחיוב.

From כתבות קונמינג

נראה מה יהיה הלאה. אין לי חשק ללכת רק לשם ההליכה אבל גם לא רוצה לקלקל לו את התענוג באשליה. מגיעים וכמובן נדמה למישהו (לא לי..) שהפביליון העליון הוא, הוא מקדש הדרקון נמצא למעלה מרחק של 1 ק"מ (כתוב במפה) של עליה במדרגות תלולות וכמובן לא "תקניות" כלומר בנויות מאבן כשכל אחת בגובה של לפחות 35 ס"מ או יותר. אני מביטה בתחילת המעלה ולא מאמינה שאצליח לעלות את כל הדרך הזו. מעניין מי זה היה שאמר לי להתאמן עוד לפני הנסיעה...? כמו גיבורה אני צולחת מאחוריו את 10 המטרים הראשונים ומודיעה "תעלה לבד! ". "אחכה  למטה ברחבה". בהתחלה הוא עוד מנסה לשכנע אבל מבין שהפעם אני רצינית. אמרתי שאנסה לעלות לאיטי בזמני החופשי. יותר מכך שהרגליים כואבות, אני לא מצליחה להסדיר את הנשימה. התחושה שהלב יוצא מגופי דיי מדאיגה, ירדתי חזרה ואני מקנאה בכל הסינים שעולים או יורדים כמו איילות בלי כל מאמץ.
טיילתי בין הדוכנים הפזורים שם, טעמתי ארטיק ואננס טרי וצפיתי בדרך המקסימה שבה המוכרות קולפות אותו ומשפדות על מקל.
תוך כדי השיטוט אני מגלה ש"שער הדרקון" מסתתר מאחורי הדוכנים... ממש פה מתחת לאפי. עוד 40 יואן נתרמים על מנת לגלות ש... יש מדרגות... עולות יורדות והמון!!!  ואין שם בכלל מקדש רק תצפיות נוף ופביליונים. זה אנו ששגינו באשליות. אחרי שיטוט לא קטן אנו מוותרים על השאר. אני עולה בכוחות אחרונים ונזכרת שהבטחתי לרדת את כל ה- 2.6 ק"מ למטה. התחרטתי, אין אופי. יש היגיון בריא. נותרו אם כך שתי אפשרויות : 1. יוסי ירד לבד ואני ברכבל. 2. נרד ברכבל יחד. שמחתי שבחר באופציה הזו אבל הוא נראה לי די מבואס. נדמה לי שאני "הקול השפוי" כאן, וזה נכון שאני זו ש"מתפדלת". מכל מקום צריך לדעת מתי לוותר ומתי סתם להתעקש על מאמץ גופני שאין בו תכלית. מה גם שיש לפנינו עוד 45 ימים מעייפים ומדורגים....
From כתבות קונמינג

הירידה כיפית כמו קודם. מונית (אין אוטובוסים) ישר לקצה השני של העיר ל"מקדש הבמבוק". ברגע האחרון אני מבקשת מהנהג שימתין לנו. מיקום המקדש ומיעוט האנשים אומר לי שאין משם תחבורה לחזור. זהו אכן אחד המקדשים היפים שראיתי. מקום קסום וכמה צדקתי להשאיר את הנהג. הגענו כחצי שעה לפני הסגירה והספקנו בריצה לראות את כולו כשמאחורינו נועלים כל פעם עוד ועוד חדרים. והיחיד שנותר במגרש החניה היה הנהג החברמן שלנו.
From כתבות קונמינג

From כתבות קונמינג

בדרך חזרה החלטנו לקנות סים סיני על מנת לאפשר לנו התקשרות. בעיות השפה מתסכלות מאד ולמרות שנעזרנו בחמודה צעירה התברר שאנו יכולים לתקשר ביננו אבל לא להתקשר ארצה. מילא הרי גם זה חשוב שלא נלך לאיבוד.
כבר אחה"צ ואנו ממהרים. במקדש הדרקון פגשנו שלושה צעירים ישראליים שהזמינו אותנו לחגוג את ליל הסדר הראשון של בית חב"ד בקונמינג. הגעה למלון,  החלפת בגדים זריזה וחיפוש נואש אחר מונית בשעות העומס של כל מיליוני הסינים השבים מהעבודה. הגענו בדיוק בזמן והיה נחמד ומרגש לחגוג את ליל הסדר בסינית עברית ואנגלית. עם אנשים מכל העולם כמעט וכולם יהודים!!! כמובן שהוזמנו גם הרבה סינים שהשתתפו בשמחה בטכס ובארוחה. הלילה ירד כבר מזמן ומחר יום חדש.
From כתבות קונמינג

19.4.2011
התעוררתי מאוחר. יוסי אמר שרקדני הטאי צ'י לא הגיעו וכמובן שנשארתי עוד שעה במיטה. ואז "הפתעה"!!!! קולות נגינה נשמעו מהכיכר (החדר בקומה ה16). זינקתי לתוך הבגדים, מצלמה וריצה להספיק. הגן כולו שוקק חיים. מאות סינים מכל הגילאים מתרגלים תחת כל עץ רענן את כל סוגי הריקוד וההתעמלות. מי עם מניפות או בלעדיהן, טאי צ'י עם חרבות או בלי. ישנם המתרגלים הליכה לאחור ויש כאלו על מכשירים וכל אחד מתרגל כאילו הוא לבדו בעולם מבלי להתבייש. ממש לקנא איך הזקנים מתחילים את יומם. בחבורות מתעמלות, בשיחה עם חבר תוך כדי תרגול על מכשירי התעמלות הפזורים בשטח.

From כתבות קונמינג

אני שבה למלון מתוסכלת יותר. ניסיתי להתעמל איתם ולא הצלחתי להיפתח ולשחרר. הבחנתי שהפריע לי איך אני נראית וקינאתי בהם עוד יותר.  אז מה עושים כשמתוסכלים?  אוכלים כמובן ... בארוחת הבוקר במלון אנו מנסים כל דבר שאינו מערבי, לפחות בהכרת המאכלים הסיניים יש לי יתרון... מתחילים ללכת ברחבי העיר, ההתחלה כרגיל צולעת לי (או אולי אני זו שצולעת) מתקשה להרים רגליים ובטח להרחיב צעד ושלא לדבר על למהר. מתחילים בהליכה שקטה ויוסי תוהה אם קרה לי משהו, התרמיל מציק הנעליים לא שרוכות היטב, מי זה המליץ לי על תחתונים מנייר??????? נראה אותו הולך עם זה... עם הזמן אני מתחילה להפשיר אבל לא יכולה להתעלם מכאבי השרירים. הבחנתי שאני הולכת יותר מכוח האנרציה. עוד מקדש ועוד כיכר ואחרי ברבורים לא מעט אנו מצליחים למצוא את המוזיאון היפה להיסטוריה של יונאן.

From כתבות קונמינג

משם לשוק הלילה הסגור... שאולי ייפתח בערב.  ברגע האחרון מחליטים לחפש את שוק הפרחים ובעלי החיים. נעים לטייל שם, מארחים אותנו בבית תה (טעים מאד) ומחליטים להישאר עד הערב באזור המדרחוב.

From כתבות קונמינג

From כתבות קונמינג

 מתברר ששוק הלילה הוא רק אזור של דיסקוטקים,מועדונים מפוקפקים וריקודים. עוד מונית למלון. צריך לארוז. מחר אנו כבר בדרך ליער האבן. ניסיונות האוכל עדיין לא צולחים לגמרי. טועמים קנטאקי אחד להיזכר בטעם אבל כתרמילאים עם עקרונות שמירת תקציב - זה יקר מידיי עבורנו. במסעדה סינית חמודה אנו בוחרים בשר ותפו"א. כמובן שזכרתי לבקש "BU LA=לא חריף". מכינים במקום על הגריל לא חריף אלא....סופר חריף! חיסלנו בקבוק שתייה ענק לקירור הבעירה. לילה טוב, מחר השכמה  ב 5:30.
נכתב ונערך ע"י בתיה שפי (גוטליב)

לכתבה הבאה כנס ללינק הבא http://www.seekingtheworld.com/2011/06/blog-post.html

הכותב יוסי לוי joseph levy הינו מומחה לאיסלנד iceland, המלווה קבוצות בנהיגה עצמית בלבד, והמתכנן מסלולי טיול לפי מידת המטייל,והמשמש כמומחה באתר http://www.gotravel.co.il/.
לפניות לכותב shark4162@gmail.com
© Copyright to seekingtheworld.com זכויות יוצרים לאתר