רשימת הכתבות בפייסבוק- הכתבה הפותחת בכל יעד

09 יולי, 2011

סין בעיניים שלי – מצפון לעיר קונמינג- חלק 1

סין בעיניים שלי – מצפון לעיר קונמינג- חלק 1
לכתבה הקודמת על ממערב לעיר קונמינג כנס ללינק הבא-
http://www.seekingtheworld.com/2011/07/blog-post.html

לכתבה המקבילה על ממערב לעיר קונמינג כנס ללינק הבא-
http://www.seekingtheworld.com/2011/06/4.html


9.5.11
היום בארץ יום הזיכרון לחללי צה"ל. יום לא פשוט עבורי. לא זכור לי שנעדרתי אי פעם מהארץ בתאריך הזה. היה נדמה לי שבלילה שמעתי ס.מ.ס ומתברר לי שחבר קרוב עצוב מאד. כל כך צר לי שאיני יכולה לעזור שם הפעם, מה גם שהלילה הייתי עסוקה בעצמי בהישרדות.
בבוקר החיים תמיד נראים הרבה יותר טוב. מקלחת חמה מאד ואני כמו חדשה. הכל ארוז ומסודר, בדחיסה של האתרים שדחסנו אתמול, חסכנו יום שלם ואנחנו בדרך ליעד הבא.
From מצפון לקונמינג

מגיעים לקופת הכרטיסים ולשמחתנו יש אוטובוס שיוצא מיד לעיר LU SHUI. אין לי מושג קלוש מה נראה שם, כי לא כתוב אצל יוסי כלום פרט ל "נופים יפים". אני כבר מנוסה ומבקשת באוטובוס מקומות 1-2 אבל הקופאית אומרת לי שלא נשארו מקומות פנויים פרט ל- 12-13. נו שיהיה. גם זה לא נורא.
From מצפון לקונמינג

מגיעים ומגלים שזה בכלל מיניבוס והמקומות הללו הם בסוף. גם על זה הייתי אומרת ניחא, אבל... איך אפשר להכנס למושב שלי כשבינו לבין המושב שלפניו יש רק 10!!! ס"מ???? אני מנסה לדחוף רגל, מנסה לקפל אבל כלום לא עוזר. בלית ברירה כל שנותר לי הוא להניח את הרגליים על הברכיים של יוסי שיושב בלי כסא לפניו. גם התנוחה הזו לא יכולה להימשך יותר ממספר דקות כי רגל אחת נרדמת לי, הגב נשבר והצלעות כואבות. מה הפלא בעצם אם הן לחוצות לאורכו של צינור מתכת ארוך שמגן על החלון. איני מוצאת מנוחה בשום תנוחה. המחיר ששילמנו לכרטיס (62 יואן) מלמד שזו נסיעה רבת שעות. יוסי מתנדב ללכת לשבת על המנוע של המניבוס. מעין פלטפורמה מוגבהת ליד הנהג שעליה הכפריים שמים את כל השקים והסלים שלהם.  במצב הזה, יושבים הפוך לכיוון הנסיעה ברגליים מכופפות ואין במה להאחז או להישען. אני כבר יודעת שהטלטולים יהיו קשים לגב שלו.
From מצפון לקונמינג

האיש שלצידי מתגלה כדובר אנגלית טובה והוא מרגיע שהנסיעה תארך כ 3 שעות. מניסיון, כשסיני אומר ככה- תמיד רצוי להכפיל את הזמן... עוד לא הבנתי אם זה בגלל שאין להם חוש של זמן או שהם רוצים לשמח ולתת תקווה (מה שהבחנתי שקורה לא פעם). תוך כדי ישיבה נינוחה יותר אני מצליחה לאט, לאט לשלוח פנימה, לכיסא הלחוץ, ברך אחת ומשתחלת לי למושב שהוקצה לי. כמובן שאפשר לשבת ככה רק בפיסוק אבל כבר אפשרי לסובב לפעמים מעט את הרגל שלא תהיה התכווצות. ככה גם יוסי יכול לחזור למושב שלו ולשבת בסבירות יחסית.
From מצפון לקונמינג

נוסעים ונוסעים בלי סוף. הנופים מפצים על עוגמת הנפש ואי הנוחות. אני עדיין משתעלת ומשתוללת על הסינים עם הסיגריות עד שהבינו ובכל עצירה להתרעננות הם יורדים ומעשנים בחוץ. לפני בחור צעיר וכנראה שיכור שמנסה שלא לעשן. אינו מצליח להתאפק עד שהסיני הנחמד שלצידנו מעיר לו ומנסה להסביר שגם הוא מעשן בד"כ אבל לא באוטובוס. אני מאד מעריכה את הטפת המוסר העדינה שלו. לא מקובל בכלל שסיני אחד יעיר לסיני אחר. השיכור מתוסכל כל כך שהוא חותך את הסיגריה משליך מבעד לחלון ומנסה להדליק את הפילטר שנותר בידו. לפחות זה מספיק מגעיל אותו להפסיק והוא נרדם למשך כל הנסיעה.
From מצפון לקונמינג

בדרך יש ביקורות של הצבא/משטרה (לא מכירים את המדים ולא מבינים כל כך) כנראה שבהתאם לקרבה לגבול הבורמזי הם פועלים. בנקודה הביקורת הראשונה רק מציצים פנימה לתוך המיניבוס. בשנייה כבר לוקחים מהמקומיים תעודות זהות ומאיתנו את הדרכונים. בשלישית – רושמים וגם בודקים "האם אני מבינה את השפה הסינית?" הסיני הנחמד מתגייס לתרגם לי מה שהקצין שאל וכשאני עונה: "ממה חו חו"=ככה ככה (אמירה בסלנג סיני כמובן) כולם מחייכים ועוזבים אותנו לנפשנו.
From מצפון לקונמינג

הגענו לעיר/עיירה משמימה ואני עדיין מנסה להבין מה יש בה שנבחרה להיות במסלול הטיול שלנו. אין בה מאום (כמעט).
אנו מוצאים מלון סביר ויוצאים לתור אותה. מרחוק, כשנכנסנו לעיר, ראינו פסל בודהה מתנשא מעליה ואני כבר יודעת מה מחכה לי..... כמובן מדרגות וטיפוס...
From מצפון לקונמינג

מתחילים ללכת לאורך הטיילת, רעש הציקדות, על העצים בשדרה, מחריש אוזניים. ההליכה כמו תמיד ארוכה עד לגשר תלוי להולכי רגל, בו ניתן לעבור לצד השני אל הבודהה שבראש ההר.
From מצפון לקונמינג

From מצפון לקונמינג

מאחר ואין לנו מושג כמה עוד צריך לצעוד, מתברר שתמורת 5! יואן בלבד (פחות מ 3 ₪) מונית לוקחת אותנו עד לגשר תלוי קטן דרכו ניתן להגיע למקדש. אני הולכת ראשונה על הגשר הרעוע והחלוד ויוסי מנסה לנענע אותו על מנת להפחיד. התוצאה היא..... שהמפה נופלת לו ישר לתוך מי הנחל הזורמים. הלכה המפה עם כל הסימונים ואיזה מזל שיומיים קודם קנינו בשדה התעופה עוד שתיים... ועוד יותר מזל שערב קודם יוסי סימן על אחת מהן כמעט את כל הסימונים. מצד אחד זו "נחמת שוטים" ומצד שני- ניסיון של טייל הרבה יותר מקצועי ממני, אבל שובב מעבר למה שציפיתי :)
From מצפון לקונמינג

המדרגות למקדש לא נגמרות. מעקה הבטון צבוע בצבע תכול עז, המקדש באדום, זהב ועוד המון צבעים חזקים.
From מצפון לקונמינג


From מצפון לקונמינג

למעלה, למעלה בראשו פסל הבודהה החולש על כל העיר. האמת שרק כשהגעתי למעלה ראיתי שאיני יודעת אם זה בודהה(זכר) או בודההוויסטה (נקבה).
From מצפון לקונמינג

From מצפון לקונמינג

עד עתה, סמכתי על הערכותיו של יוסי לגביי כמות המדרגות היומית שליJ, אבל כשאמר שהיו אולי 150... החלטתי לספור בעצמי........ אז ספרתי. הפעם היו 450 כאלו לכל כיוון!! זהו! לא סומכת יותר עליו, הוא מנסה לגרום לי לא להתייאש כמו הסינים... מעכשיו אני בודקת בעצמי כמה הלכתי. האמת? הספירה משכיחה את הקושי כי אני מרוכזת בה שלא אתבלבל. אחלה מדיטציית מספרים.
בדרך חזרה למלון קנינו גם חולצות קלות משקל ומתייבשות במהירות ואני כמו כל "תיירת" מצאתי לי עגילים יפים.
אחרי התלבטות החלטנו שאין מה לעשות בעיר הזו יותר ולכן למחרת בבוקר נתקפל מכאן שוב לנסיעה מתישה של המון המון שעות.

10.5.11
יום העצמאות בארץ וגם יום ההולדת של אמא אבל איני יכולה לברך אותה ואת האחרים כי לילה שם עכשיו. עוד חבר יקר שלח לי ס.מ.ס שהפך לסבא לראשונה, ואני מתבוננת בעצמי, סבתה זאפטה שבמקום לשבת עם הנכדים- עושה טרקים וטיול תרמילים.
From מצפון לקונמינג

מצאנו מיניבוס שלוקח אותנו ל HAO-U שאין לי מושג מה המקום הזה ובידיעה שצריך למצוא תחבורה נוספת על מנת להגיע ליעדנו הבא YUNLONG.
שוב אני משתוללת על הסינים המעצבנים ולא מאפשרת להם לעשן ברכב. השיעול כבר מציק לי יותר מידיי. יאמר לזכותם שהבינו. חלקם כיבו את הסיגריות וחלקם ירדו לעשן בחוץ בהפסקות והאוטובוס פחות מסריח ואפוף עשן.
From מצפון לקונמינג

שוב נקודת ביקורת דרכונים. הפעם מכריחים אותנו לרדת איתם. יוסי יורד ורואה איך הם מסתבכים עם קריאת הדרכונים. בסינית רושמים קודם את השנה אח"כ החודש ובסוף היום בעוד שאצלנו הפוך. אבל הם לא מסוגלים לעשות היקש כשרואים תאריכים הפוכים.
המיניבוס מוריד אותנו ב HAO-U. לא ברור מה זה המקום הזה. בטוח שלא מקום יישוב ואנחנו נתקעים באמצע שום מקום (פונדק דרכים) כי אין רכב חלופי שיקח אותנו הלאה מכאן. בינתיים רק יושבים בחוסר מעש ומחכים, הפעם זה ממש כמו טיול תרמילאים אמיתי.
From מצפון לקונמינג

מהמסעדה ממול מגיעה נערה חביבה עם שני שרפרפים לזקנים (אנחנו)... מזכירה לי שוב כמה כיף להיות זקן בסין עם הכבוד שרוחשים לו וגם מזכירה לי שאני כבר לא צעירה כמו שחשבתי... יושבים ויושבים וקמים ויושבים שוב ואין כלום באופק. יש כמובן נהגי משאיות ענק שעוצרים להתרעננות ואני משתעשעת ברעיון שאולי נבקש מהם  טרמפ למקום יישוב עם תחנת אוטובוסים נורמלית.
אני ניגשת עם המפה ועם הסינית העילגת שלי, לכל רכב שמגיע ושואלת אם מגיעים ל- YUNLONG. גם מצאתי את המילה טרמפ בסינית ואני מתרגלת אותה על הלשון. וכבר יש מחשבות שאם לא יסתדר, נישן באורחן שיש פה.
From מצפון לקונמינג

מסתבר שגם כל העובדים בסביבה התגייסו ומנסים לאתר לנו רכב או טרמפ. זיהינו אוטובוס שנוסע צפונה יותר מהיעד שלנו ואני מנסה להפציר בנהג אבל הוא הולך לאכול ומצביע לי על הכיסא בהסבירו שאין לו מקום. אני מסמנת חזרה שנשב למטה על הרצפה(על התרמילים כמובן כי יש גבול ליכולת שלי לשבת על טינופת...) ממתינים בדריכות שיסיים לאכול, אולי על בטן מלאה יתרצה לו.
מאי שם צצה לה מישהי שמתבררת כמי שאחראית על ההסעות (לך תדע שגם לזה הם קוראים תחנת אוטובוס מרכזית....) היא אומרת שתמורת 25 יואן לאיש יקחו אותנו טרמפ. היינו משלמים אפילו כפול העיקר לצאת מהחור הזה. המניבוס מלא במזוודות גם במעבר אבל בעלת המסעדה שנחלצה גם היא לעזרה מיוזמתה, מתעקשת לסחוב לנו את התרמילים הכבדים (כ- 20 ק"ג כל אחד) לתוך האוטובוס כי הריי לא נותנים לזקנים להתאמץ בסין... מה גם שהם תיירים לבנים.. מתברר כי האוטובוס הזה היה בכלל בדרך למקום אחר ותמורת ה- 50 יואן ששילמנו, הוא קיבל הוראה לעשות "קפנדריה" ענקית של הרבה שעות, על מנת להביא אותנו לעיירה YUMLONG.
הנהג מפנה את שני המקומות מאחוריו (הכי טובים), מפנה את המקום לידו מעשרות החפצים וממקם את התרמילים שלנו במקומם.
הנוסעים חוזרים לאוטובוס אחרי הארוחה וחלקם מזעיפים פנים כי תפשנו להם את מקומם. אבל רובם מחייכים אלינו ואפילו מכריחים אותנו לקחת מהם שסק שקנו בדוכן.
From מצפון לקונמינג

חבורה עליזה וצוהלת של גברים וביניהם רק בחורה אחת. כנראה קבוצה שעובדת יחד. כך נהוג הרבה בסין, אנשים שעובדים יחד, נוהגים גם לנסוע יחד לחופשות וטיולים בלי בני הזוג ( מה שאצלנו מכנים "גיבוש"..).
אחד מהם שואל אותי מהיכן אנחנו וכששומע שאנו מישראל חברו קורא "הללויה!" ומחייך.
הנסיעה מתנהלת לה בדרך חתחתים בין ההרים. לא תמיד יש כביש, הפיתולים והעיקולים חדים מאד כך שאין בכלל ראות מי מגיע ממול. הנהג לא מפסיק לצפור בחוזקה על מנת להתריע על קיומנו. כשמגיעה משאית מולנו, המעבר הוא "על הקשקש" כי למטה פעורה תהום מעל לנהר.
From מצפון לקונמינג

From מצפון לקונמינג

עוצרים בפעם הראשונה סתם להתרעננות ושטיפת ידיים. החום מאד מעיק.
בפעם השניה עוצרים בגלל תאונה. משאית כיסחה למכונית משטרה את המראה וזו כמובן סיבה לעמוד ולהמתין שעה ארוכה למרות שיש מספיק רוחב לעקוף. תכונה סינית ידועה של סקרנות אין סוף. כולם צריכים לדעת הכל ולהיות מעורבים...
העצירה השלישית תוקעת אותנו 45! דקות כי האוטובוס מנסה לעבור ברחוב השוק של איזה כפר בשעות שהשוק הומה אדם. הרחוב צר מאד ויש רכבים שרוצים לעבור ממול...
From מצפון לקונמינג

בהמתנה הזו, הצעירים מהאוטובוס, קונים מים קרים ומכבדים גם אותנו בבקבוקים. מסרבים לקחת כסף עבורם. החום באמת בלתי נסבל. אני משתמשת בבקבוק הקר לצינון הפנים והצוואר כשאני מניחה אותו כמו רטיה מהר מאד גם הבקבוק מפסיק להיות קר..
ושוב עצירה (רביעית במספר). הפעם כבר צריך להרים את התרמילים וכל החפצים שהוערמו ליד הנהג כי האוטובוס התחמם. הנהג עוצר ליד ברז מים עם צינור עבה ממלא את הרדיאטור ומצנן את המנוע בפרצי זרם חזקים שעה ארוכה.
From מצפון לקונמינג

שוב יוצאים לדרך. שוב צפירות מחרישות אוזניים. שוב נסיעה מהירה בעיקולים מפחידים ושוב עצירה קצרה על מנת לראות משאית עמוסה בשקי מלט הפוכה לתוך תעלה וגלגליה נשענים על צלע ההר.
אחרי כל זה- הביאו אותנו אחר כבוד בסביבות השעה 5 אחה"צ לעיירה, והמשיכו בדרכם בניפנופי ידיים לשלום ובקריאות SAGIEN""!!! =להתראות.
From מצפון לקונמינג

אחרי בדיקת 3 מלונות מתברר לנו שיש ביניהם רק אחד שמורשה לקבל זרים. תמורת 100יואן! (שזה המון במושגים הסינים וגם לתקציב התרמילאים שלנו) החלטנו שאין ברירה ונאלץ ללון בו. המלון גדול ומרשים. החדר רחב ידיים. האמבטיה ענקית ו.... השטיח רטוב, האמבטיה נוזלת והטפטים מתקלפים. העיקר שיש מקום יבש לשים את הראש....
From מצפון לקונמינג

מניחים את כל הציוד שלנו בגובה שלא יירטב ויוצאים לסיור ראשוני.
From מצפון לקונמינג

From מצפון לקונמינג

אין משהו מלהיב בעיירה פרט לפגודה יפה המתנשאת גבוה מעל העיר ואני כבר יודעת מה מחכה לי מחר.... אי אפשר להתחמק והאמת? כבר אין לי כזה צורך בהתחמקות. הכושר שלי השתפר ורק השיעול והלחץ בחזה נותרו לי שיהיה על מה "לקטר". כל מה שאני צריכה זו מקלחת חמה ושינה טובה.
בדרך אנחנו נתקלים בשילוב המיוחד של ישן וחדש. בתוך מקום אחד אפשר לראות בתים בנויים בנייה סטנדרטית ומוכרת ומשולבים בהם בתים העשויים מאדמה וקש מעורבבים. מחזה לא שיגרתי לחלוטין.
From מצפון לקונמינג

From מצפון לקונמינג

כשאנו חושבים לשוב למלון נשמעים לא רחוק קולות נגינה רמים. כמובן שמוותרים על המקלחת ורצים בעקבות הקולות. מתגלה רחבה גדולה (כמו כל מקום ציבורי בסין) ועליה מעגלי רוקדים. הזקנים מזמינים אותי להצטרף והפעם אני נענית בשמחה. צעדי הריקוד לא מסובכים (לאותו ריקוד ...) ואני מצליחה להשתלט עליהם לשמחת הרוקדים ולשמחתי.
From מצפון לקונמינג

בריקודים הבאים זה הולך ומסתבך ואני מוותרת בחוסר רצון אבל בחישוב הגיוני (רק שלי) של התבאסות ועשיית צחוק מעצמי... הזקנים במעגלים מנסים לשדל אותי לחזור ולרקוד כי הם אוהבים לראות מי שמכבד את מנהגיהם ולהם אין את העכבות של לעשות טעויות בצעדים כמו שלי יש. אני מקנאה בהם!!!
הרחבה מלאה באנשים וילדים ומעטים אלו היושבים בצד ולא משתתפים. סבים וסבתות רוקדים לצד נכדים ואימהות משלבות צעדים עם תינוקות.
From מצפון לקונמינג

אחרי הפסקה קצרה הרחבה הולכת ומתמלא עתה במבוגרים ששבים לרקוד לקול צלילים אחרים הפעם עם מניפות. המראה על כך מרשים ומפעים איך עיירה שלמה מוחברת וכך  משחררת את לחציי וכעסיי היום יום בריקוד.  לא רק שאין עכבות לגבי היכולת לשמור על קצב או הכרת הצעדים, כך גם  לגברים כאן אין בעיית "גבריות" ואינם נמנעים לרקוד עם מניפות.
From מצפון לקונמינג

From מצפון לקונמינג

כך אנו יושבים שעה ארוכה. מחשיך כבר בחוץ ואין תאורה. אנו נשארים עד שכל הריקודים מסתיימים ורק אז שבים למלון לשינה עריבה.

11.5.11
בוקר נחמד ובלי לחץ. הולכים לחפש רכב שנוסע לכפר NOUDENG. הכפר נמצא כמה ק"מ צפונית לעיירה. הרכבים מבקשים 50 יואן. חלק מוכנים לרדת ל- 40 יואן, ואני, שמאבדת קצת את הפרופורציות של פערי המחירים בארץ, מתעקשת שזה יקר ( בחישוב "ישראלי" אז זה כמו לקחת מונית מהוד השרון לת"א במחיר 25-30 ש"ח...) במקום זה מצאנו טוקטוק במחיר 30 יואן (17 ש"ח..). אחד הנהגים מנסה לסמן לנהגנו שיקח יותר, הוא לא יודע שהייתי מורה ויש לי עיניים בגב. אני מסתובבת אליו כועסת על הנסיון לסדר אותי ונוזפת בו לפני כל חבריו. דבר כזה משתיק מיד את כולם כי סינים לא נוהגים להעליב ברבים בעיקר זרים ולא מצפים שמשהו ינזוף בהם בפומבי. אבל לי מותר כי אני זקנה...
From מצפון לקונמינג

אין כמו נסיעה בנוף יפה באויר הפתוח. אנחנו מגיעים לכפר חמוד וציורי הבנוי על צלע הר. הכפר כנראה מיועד לשימור ונעשות בו עבודות פיתוח. יש כתובות גם באנגלית ואני שמחה שהגענו אליו לפני ש"יתקלקל" לתמיד...
From מצפון לקונמינג

From מצפון לקונמינג

עולים במדרגות שלא נגמרות (איך לא?) הסבלים הם בני האדם, סוסים וחמורים. הכפר מלא בעצי תות סגולים ומתוקים שנושרים על הרצפה לצערי. יוסי מרחם עלי ומטפס על עץ וקוטף כמה ענפים מלאי פרי עסיסי וטעים. סוף סוף אני טועמת את מה שפינטזתי מתחילת הטיול.
From מצפון לקונמינג

From מצפון לקונמינג

הכפר כולו בנוי מלבני בוץ מעורבבים בקש. חלקן מתפורר עם השנים אבל חשוב להם גם השימור לאורך זמן והם מחזקים אותם כל הזמן.
השיטוט ברחבי הכפר עובר לנו בנחת ושלוה. העליות לא נוראיות כל עוד לא אני צריכה לסחוב את המשאות שהנשים סוחבות שם.
 גברים ונשים עובדים יחד בבניית הבית שלהם ובכל עבודות השדה או אחרות. נשים מערבבות את המלט ועושות הכל אותו הדבר כמו הגברים. אני מהרהרת לי כמה מבטי רחמים היו נשלחים אליהן מנשים מערביות. הקישוטים לבתים נראים מאד, מאד עתיקים וקצת מוזנחים. אני מהרהרת לעצמי שהלוואי שהייתי יכולה לקחת חלק מהם איתי הבייתה.
From מצפון לקונמינג

From מצפון לקונמינג

חזרנו לעיירה עם טוקטוק אחר והגענו ישר אל מקדש יפייפה שהיה סגור אתמול. אנשים נעימים (זקנים) מעריכים את ההתעניינות שלנו ומלווים אותנו בכל מקום להראות לנו זויות צילום ומראות. אין סוף ליופי.
From מצפון לקונמינג

From מצפון לקונמינג

בחצר המקדש יש אויר טוב (הכל יחסי בסין ) ויש ספסלי אבן ושולחנות עם צל. אנחנו אוכלים משהו (אני שתי עוגיות ומים...) כארוחת בוקר. ממשיכים לשוק ומוצאים את הלחמניות המאודות הממולאות בירק, שהתחילו לערוב לחיכנו ולמלא את הבטן בבוקר מבלי להסתכן יתר על המידה. 2 אגסים, 2 מנגו וחזרה למלון.
From מצפון לקונמינג

בדרך אנחנו מגלים מכונית משטרה שאחריה משתרכים אסירים/עצורים ושוטרים. כולם צועדים ברחוב הראשי מתחנת המשטרה אל השד יודע לאן... כנראה לבית המשפט או בית הכלא.
From מצפון לקונמינג

From מצפון לקונמינג

כל אסיר לבוש באפודה זוהרת ועל כתפו מונחת יד כבדה של זרוע החוק... כך הם צועדים לבושתם במרכז העיר. רובם נראים צעירים כל כך, וכבר מסובכים עם החוק.
שיטוט ארוך שלנו, רק כי הייתי זקוקה למחברת ועט נוספים. אחר הצהריים עוד לפנינו עם הפגודה היומית והמון המדרגות...
From מצפון לקונמינג

אז זהו! מצאתי פטנט להתגבר על המדרגות! אני פשוט סופרת אותן וזו שיטה לעשות מדיטצית מוטיבציה... וזה משכיח מעט את כאב הברכיים. ספרתי 318 מדרגות שזה לא כל כך הרבה יחסית למה שאני רגילה פה. אבל איך מכמתים את העליות בזווית של 45 מעלות בין קיטעי המדרגות? סה"כ זה יוצא הרבה, הרבה יותר.
From מצפון לקונמינג

From מצפון לקונמינג

הנוף מלמעלה חולש על כל העיר הקטנטנה הזו. מלמעלה היא קצת יותר מרשימה, ואנחנו מרגישים קצת יותר קרובים לאלוהים.
From מצפון לקונמינג

התיישבנו למרגלות הפגודה להמתין לשקיעה כי ליוסי יש פטיש לצילומי שקיעות בראשי הרים... אין איש סביב, שזה דבר כל כך לא מובן מאליו בסין,  ומאפשר לנו להתחבר לשקט. פתאום נשמע דינדון פעמונים מאחורינו ובהפתעה גמורה, מאחורי הפגודה, שועט לעברנו עדר עיזים שחורות. התיישים מנסים לתקוף ולשמחתנו הרועה שלהם מופיע ומניס אותם ברגע האחרון. כמובן שאנחנו נסנו על נפשנו מותירים את שקית המזון והמים ואפילו את נרתיק המצלמה.
From מצפון לקונמינג

From מצפון לקונמינג

שוב חוזר השקט לזמן קצר, העדר לא יכול בלעדנו ושב. אבל מתחילים להגיע גם אנשים. אני שמחה לראות שישנם גם בקרב הסינים כאלו שמתקשים בטיפוס (נחמת שוטים כמובן...  ) לעומתם ישנם כאלו שעולים ומדלגים בקלילות, כן גם נשים זקנות או ילדות קטנטנות גורמים לי להפוך לירוקה...  (מקנאה). הם לא עוצרים שם בפגודה אלא ממשיכים לטפס במעלה ההר ללא מדרגות בכלל. אני מנסה להתלוצץ ומעלה השערה שזה הספורט הלאומי של בני העיירה ובטח המרקיד לקח לו יום חופשי מהריקודים בכיכר. מלמעלה אפשר גם לראות את הכיכר ורחבת הריקודים והיא ריקה לחלוטין. נפלנו על יום הטיפוסים להר...
From מצפון לקונמינג

השעה כבר 7:30 אבל השמש מסרבת לשלוח קרניים אדומות של שקיעה. כל העננים גזו נעלמו להם למגינת ליבו של יוסי שממשיך להתעקש שאולי בסוף תהיה השקיעה שביקש לעצמו לצילום. אבל כמו שהסינים אומרים.... "מיאו". אין שקיעה ואין עננים ואין נעליים... מזל שהרעב מתחיל להציק גם לו והוא נשבר כי מהבוקר לא אכלנו כמעט כלום.
הסינים שיורדים גם הם חזרה, משלחים בנו מבטי הערכה על שאנו משתתפים בספורט הלאומי שלהם (כך החלטתי..).
מסעדת התלמידים כבר מזמן סגורה בשעה הזו כרגיל הלכנו לשם ברגל זמן לא קצר. רק אחרי שיטוט ארוך מצאנו מסעדה שנראית סבירה. אוכלים בשעה מאוחרת מידיי ומחר ממשיכים הלאה לדאלי.

לכתבת ההמשך על מצפון לקונמינג, כנס ללינק הבא- http://www.seekingtheworld.com/2011/07/2.html

לכתבה המקבילה של יוסי כנסו ללינק הבא ...................
כתבה וערכה
בתיה גוטליב (שפי)


הכותב יוסי לוי joseph levy הינו מומחה לאיסלנד iceland, המלווה קבוצות בנהיגה עצמית בלבד, והמתכנן מסלולי טיול לפי מידת המטייל,והמשמש כמומחה באתר http://www.gotravel.co.il/.
לפניות לכותב shark4162@gmail.com
© Copyright to seekingtheworld.com זכויות יוצרים לאתר