סין בעיניים שלי – ממערב לעיר קונמינג

סין בעיניים שלי – ממערב לעיר קונמינג

לכתבה הקודמת כנס ללינק הבא-
http://www.seekingtheworld.com/2010/06/blog-post.html

לכתבה המקבילה על מערב לעיר קונמינג כנס ללינק הבא-
http://www.seekingtheworld.com/2011/06/4.html

המשך יום ה- 6.5.2011

כבר כמה ימים שאיני רעבה בכלל בגלל החום והלחות. אמנם קצת קיצוני, אבל מתכון מומלץ לדיאטה. גם לא אוכלים וגם כל השומנים נמסים להם.....

נהגנו החמוד מביא אותנו לשדה התעופה, מסרב לתת לי לסחוב את התרמילים עד לדלפק הצ'ק אין וכמו שצפיתי- מסרב גם קחת כסף עבור הנסיעה. דבק בנו לאהבה בזוג הזקנים... ויכוח לא קצר, התעקשות מצידנו, הסברים בדחיפות חיבה ושכנועים שזה עבור הילדים שלו עושים את העבודה. אנו נפרדים בחיבוק ובידיעה שכנראה לא נתראה אי פעם. לפחות לא בגלגול הזה.

שדה תעופה של ג'ינהונג קטן ומאפאן. ההמתנה היא בכלל על כסאות תחת כיפת השמיים. בפנים נעים וקריר אבל אין אפילו כסא אחד לרפואה. בעצם יש 4 כורסאות מפנקות ומזמינות שאני לא מבינה מדוע כל המוני הסינים לא ישובים בהן כבר מזמן, עד שמתחוור לי שאלו כורסאות עיסוי בתשלום.

התיישבנו עם ההמונים בחוץ וניסינו להרדם מעט אבל הסינים כמו סינים מרעישים עולמות כשהם בחבורה. רק בשעה 23:00 יש צ'ק אין סוף סוף.

קונמינג לא מחכה לנו אבל אנחנו באים.....

From כתבות ממערב לקונמינג

7.5.11 התחלת היום שעה 01:30

לילה לבן לגמרי.

אחרי המתנה של שעות בשדה התעופה של ג'ינהונג. לפחות הטיסה עברה חלק ואפילו הצלחתי לישון בה עד לנחיתה. שדה התעופה של קונמינג הוא אחד הגרועים שהכרנו. נתקלנו בו בתופעה מכוערת ביותר. עוד ליד המסוע של המזודות, פונה אלינו בחור צעיר עם תג של עובד המקום ומציע לנו מלון. בנימוס אני מסבירה שאין צורך, כי אנו ממריאים כבר ב-9 בבוקר ליעד אחר, אך הוא בשלו! "בגלל שאתם ממריאים כבר ב- 9 אז אסדר לכם מלון של 2 כוכבים ב- 130 יואן...." התאפקתי שלא לצחוק לו בפנים. ב- 130 יואן אני יכולה לישון כמו מלכה ולא בשני כוכבים.

תוך כדי חיפוש מקום להמתנה לטיסת ההמשך שלנו אנו פוגשים בדיילת קרקע. מראים את הכרטיסים והיא באנגלית טובה ומבלי להתבלבל  משקרת לנו במצח נחושה. אומרת שאין איפה להמתין, שאת השדה סוגרים מיד אחרי טיסתנו (שעה 02:00) עד הבוקר. על לוח הטיסות הענק מאחוריה אפשר לראות שישנן עוד טיסות גם ב- 3 לפנות בוקר. כמובן שגם היא "מתנדבת" לדאוג לנו למקום "זול" ללון.

מצאנו לבד, מתוך הנסיון בשדה התעופה של בייג'ין, את קומת הטיסות היוצאות. למרבה הפלא ישנם שם נוסעים נוספים שיושבים וממתינים לטיסות. בתופעה כזו של אי אמירת אמת עוד לא נתקלנו.

נשכבנו על הספסלים (שניים לאדם) ובאמצע שולחנון. התרמילים הקטנים(לפחות 5 ק"ג...) שימשו ככריות וניסינו להרדם.

From כתבות ממערב לקונמינג

אט, אט גם הסינים שקטו מסביב. התבדנו. אחרי השעה 2 הגיעו עובדי השדה, העירו את כולנו וסילקו מהמקום. אכן סוגרים את הקומה כולה. לא ניתן להמתין בה לטיסות המוקדמות בבוקר. אם אנחנו מתעקשים אז שמנתין בקומת הטיסות הנכנסות. שם יש אולם ריק משמים בלי אפילו כסא אחד. ליוסי אין בעיה. מניח תרמיל על הרצפה, לובש את המעיל ו.... נרדם. אני מנסה לחקות אותו אבל... הרצפה קרה מאד ואין מצב שאני אבשל לעצמי מחלה. גם ככה הגרון מתחיל להציק והשיעול לא מפסיק בגלל הזיהום, הלחות והמעשנים הסינים.

עוד גועל שדה תעופה אחד ודי (להפעם).

בקומת הטיסות הנכנסות ישנו חדר מיוחד ועליו כתוב בסינית ובאנגלית באותיות קידוש לבנה שהחדר מיועד עבור נוסעים במעבר. יש בו כורסאות ואפשר לנוח בשקט. זה לא חדר VIP או משהו כזה. ניסינו להכנס שהרי אנחנו במעבר בין טיסות, אבל עובד אחד שהטעין לעצמו את הסלולרי שלו, אסר להיכנס. הצבענו על השלט, ניסינו להתעקש אל הוא פשוט נעל את הדלת ולא איפשר. זה אותו החדר בו ראינו עובדים של שדה התעופה נחים או מתחבאים במקום לעבוד, כשהגענו לקונמינג בפעם הראשונה...

ככה ישבתי לי על מדרגת שיש בגובה 5 ס"מ וברוחב של 10 ס"מ, נשענת על קיר זכוכית של בית הנתיבות בקונמינג, מנסה למצוא תנוחה לישבן (ולכל הגוף כמובן...). יוסי ממשיך בשנתו, כלום לא מזיז לבחור גם כשמגיעים שוב עובדי הנמל ולוקחים בכח את העגלה עליה הנחנו את התרמילים... מתחלפת משמרת בבית הנתיבות וכנראה שהם "חתומים" על הציוד כמו בצבא... לא עזר שהבטחתי לא לאכול אותה..... לקחו בכעס והלכו.

From כתבות ממערב לקונמינג

את הזמן העברתי בשיחה עם נוסעים נוספים שממתינים כמונו. שלושה מלחים מבורמה (אופס, היום היא נקראת מינמאר) שסיימו קו הפלגה ושבים לביתם, מחליפים פרטים ביננו, מי יודע, אולי נזדקק להם בטיול אחר. בחור סיני צעיר שידם של הוריו משגת לשלוח אותו ללמוד בסנגפור ועוד אחרים.

הזמן, כמו זמן, עובר לו. השעה כבר 5 וסוף, סוף מרשים לנו לעלות לקומת הטיסות היוצאות. עייפים ורעבים אנחנו סוחבים, על הגב, את התרמילים הכבדים לקומה העליונה, כי אין עגלות... וכמו שאומרים אצלנו – בפוקס מוצאים עגלה פנויה אבל... אז אין מקום לשבת כי אי אפשר שיהיה כל הזמן מזל..... או עגלה או מקום ישיבה, את שניהם יחד זה מוגזם למצוא בשדה התעופה של קונמינג.... שתגיע כבר השעה 7 ונוכל להיפטר מהתרמילים הגדולים בצ'ק אין. בזוית העין אני מבחינה בשלט גדול של KFC (קנטקי פרייד צ'יקן) לא משנה בכלל שגם לשם צריך לטפס במדרגות כמעט שתי קומות.... כל דימיון בין מה שאנחנו מכירים לבין מה שיש שם – לגמרי מקרי.

יש!!!! ממריאים! לטיסה של 45 דקות בלבד.. כן כל הסיפור הזה הוא רק לטיסה קצרצרה כמעט כמו מת"א לאילת. רק שאי אפשר לנסוע לשם ישירות מג'ינהונג.

From כתבות ממערב לקונמינג

נחתנו ב- BAO SHAN שדה התעופה פה רחוק מאד מהעיר וצריך לקחת אוטובוס שנוסע די הרבה על מנת להביאנו רק לתחנה המרכזית. יעדנו אינו העיר הזו אלא עיירה חמודה בשם TING QONG. לפי התכנון נשהה בה לפחות יומיים ונתור את הסביבה.

הגענו לתחנה המרכזית ב10:00 האוטובוס ל TIN QONG יוצא  ב 12:30. עוד זמן להרוג ואנחנו מותשים. כרטיס האוטובוס עולה המון ולי זה ברור לגמרי שהמרחק לעיירה גדול מאד. יוסי בשלו "תראי כמה קצר על המפה...." עדיין לא קולט את סדרי הגודל של סין.

From כתבות ממערב לקונמינג

מתחילים לנסוע בזמן 12:30 האוטובוס מטפס ומטפס ועוד מטפס. המים נגמרים וגם האוכל, אנחנו ישנים ומתעוררים חליפות ואין שום סימן לסוף. בכל פעם שהנהג עוצר יוסי אומר :"תראי, הוא מעביר את הדף, אז זה סימן שהמקום קרוב...." הקרוב הזה היה עוד שעתיים נסיעה מאז... הגענו עייפים ורצוצים אחרי השעה 16:00.

From כתבות ממערב לקונמינג

מונית. כרגיל אני המתקשרת "מלון טוב, לא יקר בסביבת תחנת האוטובוס" וזה עובד!!!! אנחנו במלון טוב, נקי, חדר גדול, מים חמים. אמריקה!!! בעצם סין!!! J

דבר ראשון מכבסים, שיתייבש עד שנצא שוב לדרך. מטיילים מעט (כלומר הליכה די רבה..). מסעדה ליד המלון עם מנות אוכל מצולמות ואנחנו טורפים הכל. הכל טעים. בקר עם פטריות, בקר מעושן עם נבטים, אורז כמו תמיד וכמובן.. בירה! אני ממש מתמכרת לה.

מקלחת חמה ונהדרת, אני שוב מברכת את הכפכפים שקנינו ויאללה לישון אחרי כמעט 35 שעות ערות.

8.5.11

איזה בוקר נעים ושקט. נסיעה קצרה (אפילו מאד), מונית ב- 20 יואן ואנו בעיירה HE SHUN הסמוכה.

From כתבות ממערב לקונמינג

From כתבות ממערב לקונמינג

כשהכנו את מסלול הטיול, קראנו עליה שהיא מקום מקסים אבל אני דיי סקפטית כי גם על הרבה עיירות אחרות כתוב שהן מקסימות.

שוב אני מנצלת את עובדת היותי ניי- ניי (NAY NEY) כלומר סבתה... ויש הנחה של 50% !!!! במחיר הכניסה. שווה להיות כאן בני 60 .

From כתבות ממערב לקונמינג

מראה הכניסה לעיירה מבטיח  מאד, וכך גם מקיים. אנו מבלים במקום כ 4 שעות מקסימות. לא מפסיקים לצלם ולהתפעל מהיופי וככה מבלי להרגיש בכלל אני הולכת קילומטרים וגם מטפסת בהרבה מדרגות. היבלת שוב מציקה אך אני משתדלת להתגבר ולא לקלקל לעצמי כלום.

From כתבות ממערב לקונמינג

From כתבות ממערב לקונמינג

From כתבות ממערב לקונמינג

חוזרים הפעם לעיר במונית שרות. בדרך הלוך לא ידענו מה המרחק ושילמנו 20 יואן. בדרך חזרה נפרדנו רק מ 2!! יואן לאדם.... אבל הצטופפנו יחד 9!! נוסעים. תוך כדי נסיעה אנחנו מחליטים שהיום עדיין ארוך וכדאי להמשיך למפלים שהיו מתוכננים למחר. ביקשנו לעצור בדרך, הנהג תוהה שאנו מבקשים לרדת בשום מקום, אבל מאפשר לא להמשיך עד לתחנה הסופית.

ממש ממול לנקודת העצירה שלו, אנו מוצאים "איצטדיון" קטנטן ובו נחה לה קבוצת נשים מבוגרות אחריי תרגול צעדיי ריקוד בתלבושת מרהיבה. אין לנו מושג לכבוד מה הן מתאמנות אבל לכבודנו הן מוכנות לקום ולתרגל שוב כשהן מעודדות אותי להצטרף. כמובן שאין לי שום כוונה כזו אבל אני שמחה מאד לצלם אותן. ישנו גם צלם מטעמן, וזה מצחיק לראות אותו מצלם בלי סוף את יוסי עם כל השערות שלו ויוסי כמובן מצלם את הצלם וכך בלי סוף.

From כתבות ממערב לקונמינג

From כתבות ממערב לקונמינג

From כתבות ממערב לקונמינג

הדרך למפלים נעשית, כמובן, כמו תמיד..... ברגל.....

למודת ניסיון אני לא מפסיקה לשאול את הסינים בדרך "האם זה רחוק?"  וכרגיל הם עונים ש..... "לא!" J  הדרך לא קצרה אבל כמי שכבר מורגלת מעט בהליכה, מה עוד שלכל אורך הדרך אנו עוברים בין חנויות אומנות של פסלים מגולפים באבן, בעץ ובגושי שיש ענקיים שנראים כציור של הטבע, הדרך עוברת לה בנוחות יחסית. ברור שיחסית, היבלת לא מתכוונת להניח לי להנות לגמרי...

From כתבות ממערב לקונמינג

From כתבות ממערב לקונמינג

הכניסה למפל לא מבטיחה רבות אבל בהמשך יש הפתעה ויש מפל דיי גדול ושוצף באמצע העיר כמעט. הפעם ההמלצות באתרים צדקו ולמרות זאת... זו כבר השעה השישית שאנו צועדים.

From כתבות ממערב לקונמינג

From כתבות ממערב לקונמינג

בלי מדרגות הרי אי אפשר, מה גם שרשום שישנה איזו פגודה אי שם למעלה.... אז למרות הברכיים שמודיעות על קיומן ואפילו מוחות על היחס.. אני ממשיכה מעלה מעלה לא שהיה שם משהו מרשים במיוחד.

זהו! החלטתי להיות נחרצת והודעתי שאחרי המפל הזה אנחנו חוזרים למלון למנוחה. גם צריכה להטעין את הסוללה של המצלמה וגם לטעון את המצברים הפרטיים בידיעה שיש לנו עוד יום נוסף פה לראות דברים מעניינים.

From כתבות ממערב לקונמינג

מנוחה טובה וקצרה ושוב בדרכנו לשיטוטים. הפעם יוסי מזמין ביוזמתו מונית באומרו שאת ההליכות שלנו כדאי שנעשה רק במקום שאנו צריכים ולא ככה סתם נגמע קילומטרים לריק. אני מברכת בליבי על הרעיון החכם ועדיין לא חושדת בכלום. הוא גם מציע שנלך קודם למקום הרחוק יותר ואני שוות נפש לגביהם. מונית מקומית לוקחת אותנו לתחילת רחוב שמעליו אי שם מתנשאת לה פגודה. הנהג מבקש 30 יואן להעלות אותנו למעלה אבל כמו תיירים אנחנו בטוחים שהוא מנסה לעשות עלינו קופה...

From כתבות ממערב לקונמינג

למה? למה סרבנו להצעתו???? (כמובן שזו חוכמה בדיעבד..) אפילו תחילת הרחוב היא בשיפוע תלול מפחיד ואני עוד לא התחלתי לזוז וכבר מתנשפת כמו חולה אסטמה ביום רע. כל העליה הזו היא של לא יותר מ 50-100 מטר עד שמגיעים למזלג דרכים. לאן לפנות? לאן ללכת? השלטים הפעם עוזרים לי למצוא את עצמנו על המפה אבל קשה להיות בטוחים.

ממש בפיצול הזה נמצא מחנה צבאי. אני מתבוננת בהערצה בש.ג. הסיני שעומד בדום מתוח כמו בובת שעווה. שום תנועה או מיצמוץ גם כשאנחנו ממש קרובים אליו. חיילים כמו בכל מחנה צבאי מנקים ומסיידים ברחבת המסדרים. כמובן שמישהו הבחין בנו ומגיע קצין לקראתנו. הוא מצדיע בכפפות לבנות נעמד בדום ואחרי הסבר עילג שלי וסימנים מוסכמים בפנטומימה הוא מצביע  לכיון הנכון לפגודה ומסביר בסינית רהוטה (כלומר בידיים...) שהכביש מתפתל. הכי אהבתי שלשם שינוי אמר את האמת שזה ממש רחוק מכאן וגם התבונן בחמלה רבה על הסבתה שמתכוונת לטפס לשם.

From כתבות ממערב לקונמינג

אני מבואסת כהוגן מכך שצריך לעלות עליות ועוד כל כך תלולות. כידוע עליות הן לא ממש ההתמחות שלי, אבל תוך דקותיים יוסי מוצא שביל נחבא בין עצים עבותים ומחליט שמכאן נעלה לפגודה. אני כמובן סקפטית. זה לא בכיוון. ומה פתאום? ומה נעשה אם אחרי שנבזבז כוחות יתברר שטעינו? אבל הוא בשלו. "זה שביל שמוליך לפגודה אבל במקום דרך הכביש נעלה לשם במדרגות".  "לשם" הכוונה כמובן לקצה ההר כי שם שוכנות הפגודות בדרך כלל.

מתחילים לטפס. אין אויר, אין כח ואין שום יכולת לחזור. מידי פעם פוגשים איזה סיני שיורד בהן בקלילות וכמובן שאומר לי: "בו יואן"=לא רחוק. אני כבר מכירה את הפטנט הזה ואפילו לא שואלת יותר אלא ממלמלת לעצמי את המשפט הזה כמנטרה.

From כתבות ממערב לקונמינג

אין לי מושג איך עליתי לבסוף. הלב דופק בפראות, הריאות מחפשות אויר והעיניים סקרניות לגלות למה עליתי בכלל. אני כבר חולה ומשתעלת כמה ימים. מזל שיש פה להשיג תרופות סיניות.... J.

אנחנו למעלה ו...הכניסה לפגודה סגורה. (איזה מזל!!!!) לטפס עוד 10 עשר קומות גבוהות זה כרגע לא בתכנון שלי.

אז מה היה לנו? עלינו כל כך הרבה רק בשביל לראות פגודה סגורה.. ועכשיו צריך גם לרדת מההר... החלטנו לרדת הפעם דרך הכביש. היחידים שנמצאים פה הם 3 חיילים שצובעים משהו ואני מתלוצצת שהתרגול היומי של החיילים שפגשנו למטה הוא כנראה לעלות לפגודה וקבוצת בנות צחקניות יושבת ומלהגת לה בשולי הכביש. נראה שהספורט הלאומי של הסינים הוא לטפס על הרים.

From כתבות ממערב לקונמינג

 התעניינו אם יש אוטובוס או מוניות אבל אין שום תחבורה מסודרת לפה. הברירה היחידה שנותרה היא לרדת רגלית. אנחנו יורדים ויורדים ועוד יורדים ואין סוף לכביש. היבלת, אוי היבלת.. והיאוש... יוסי שואל אם לעצור לי טרמפ ואני מחייכת בגיחוך. לא עוברות דקות ספורות והוא מרים את ידו ועוצר טנדר פתוח ובו חיילים. הם מסכימים לקחת אותנו טרמפ ואנחנו מטפסים לחלק האחורי חסר המעקה. אני אוחזת ביוסי שלא אעוף אין במה עוד להאחז ועל מנת לא להתגלגל החוצה אנחנו נשענים כמעט בשכיבה. הטנדר טס לו במורד ההר בפיתולים חדים ומהירים כמו שצעירים נוהגים... כך נסענו כ 4-5 ק"מ בשיפוע תלול ומפחיד. רק אז אני קולטת כמה ק"מ טיפסתי ברגל למעלה. הנהג טס כל כך מהר שלוקח לי זמן לעצור אותו על מנת שנרד.

From כתבות ממערב לקונמינג

שוב אנחנו בצומת ליד המחנה הצבאי. מודים לחיילים ואני בטוחה שבזאת סיימנו להיום ומפנטזת על אוכל ועל מסג' רגליים. ליוסי כמובן תוכניות משלו. "אבל לא ראינו עדיין את המקדש..." אין כל טעם להתעקש או לסרב, גם אני רוצה לראות מה יש שם. אז אני גוררת רגליים חזרה במעלה ההר בתהייה למה לא עצרנו את החיילים בכניסה לשם. בעצם מי בכלל ידע שהמקדש שם? אין לי מושג מהיכן הכח להמשיך ללכת. לזה קוראים כח האנרציה?

From כתבות ממערב לקונמינג

From כתבות ממערב לקונמינג

המקדש באמת יפה אבל די, שבעתי מהם. יוסי לעומתי, מתלהב כמו ילד. מצלמים, מטיילים בו, הרגליים כואבות וצריך שוב ללכת חזרה למטה כשהפעם אין מלאכים עם טנדר פתוח שיקצרו את הדרך. למרות ההבטחה של יוסי שניקח מונית לא ברור בכלל אם יש דבר כזה פה. וכמו שברור לי – אין שום רכב שנמצא בסביבה. אין הרבה ברירה ואנו נגררים מטה מטה לעיר ברגל עוד כמה קילומטרים.

From כתבות ממערב לקונמינג

From כתבות ממערב לקונמינג

ברור לי לגמרי שקודם אוכלים עוד לפני שנכנסים למלון, כי אם אכנס לחדר, הסיכוי שאצא ממנו לפני מחר בבוקר קלוש ביותר. הפעם האוכל פחות מוצלח. הכינו אותו חריף מידי. אנחנו אוכלים לאט, לאט כי אין כח לקום ויוצאים משם למסג' רגליים במקום שהבחנו בו אתמול בשיטוט.

From כתבות ממערב לקונמינג

מנהלת אותו קבוצת חירשים צעירים ואני מוצאת שיותר קל לתקשר איתם מאשר עם שומעים. הם מבינים עניין, מקצועיים, נלהבים לטפל בכלל ובעיקר בזוג תיירים מבוגרים. כמובן שאני מראה להם את תעודת הסטודנט שלי מבית החולים בשיאן (הרבה שנים קודם) ומקבלת כבוד מלכים. הם מעבירים את המידע שאני רופאה סינית מאחד לשני בשפת הסימנים והצעיר שמעסה את רגליי מסביר לי היכן הבעיות אצלי. הוא מזהה את השיעול ואת החום בחזה, הוא מזהה בעיית לב (אני לא מסכימה אבל לא מתווכחת כי לא יודעת איך) ואנחנו מתפשרים על כליות ואיברים אחרים בלי מילים.

From כתבות ממערב לקונמינג

הטיפול שלו, כמו טיפול נכון,  מאד כואב ומגרד ולא מהנה, אבל הוא מטפל בי במסירות רבה מאד. ממש יוצא מגדרו להטיב איתי. מאריך את זמן הטיפול, מעסה במומחיות ראויה בהחלט, גורב לי את הגרביים והנעליים ואפילו לא מאפשר לי לרכוס אותן בעצמי.

From כתבות ממערב לקונמינג

אנו נפרדים בהרבה תודה והוקרה. הרגליים אומרות שירה ואני הולכת בקלילות למלון על רגליים חדשות.

From כתבות ממערב לקונמינג

הלילה היה לא קל ולא פשוט. ריאקציה חזקה לטיפול. כאב עז בחזה מעיר אותי ואני תוהה אם זו בעיה בדרכי הנשימה או בלב כמו שהצעיר החירש התעקש. הכל כואב לי ואיני יכולה לישון אבל מבחינה שהנשימה שקטה וללא שיעול.

נראה מה ילד יום.

נכתב ונערך ע"י בתיה גוטליב (שפי)


לכתבה הבאה כנס ללניק הבא - http://www.seekingtheworld.com/2011/07/1.html

הכותב יוסי לוי joseph levy הינו מומחה לאיסלנד iceland, המלווה קבוצות בנהיגה עצמית בלבד, והמתכנן מסלולי טיול לפי מידת המטייל,והמשמש כמומחה באתר http://www.gotravel.co.il/.

לפניות לכותב shark4162@gmail.com

© Copyright to seekingtheworld.com זכויות יוצרים לאתר