רשימת הכתבות בפייסבוק- הכתבה הפותחת בכל יעד

08 יוני, 2013

אל ארצו של אלכסנדר 1- מערב מקדוניה


אל ארצו של אלכסנדר
מערב מקדוניה 

לכתבת הפתיחה, כנס ללינק הבא-

לכתבה המקבילה עם מידע מפורט, כנס ללינק הבא-


 פרולוג

השעה 04:00 בשדה התעופה ההומה של איסטנבול ואני עייפה וקצת מטושטשת.

עוד טיול יוצא לדרך. כל כך רציתי, כל כך חיכיתי, כל כך דמיינתי... ועכשיו? אני יוצאת אליו בלי התלהבות כמעט. מרגיש לי כאילו כח האינרציה של החלטה קודמת מנחה אותי.

זמן רב תכננו, קראנו, התעניינו ודיברנו על המסלול והאתרים, אז למה בסוף אני יוצאת אליו בלי חשק? הריי אני כל כך זקוקה לשינוי אוירה ומקום על מנת להירגע ולא לחלות.

דברים השתבשו לי. עניינים אישיים לוחצים, קושי לשחרר את הצורך בשליטה בתהליכים בחיי, כעסים ברמות שלא הכרתי, על אנשים שהיו צריכים לעזור ובמקום זה מתחו את עצביי עד לקצה, הכל הקשה על היציאה. ואז יום לפני הנסיעה מודיע לי רופא העיניים שאסור לי לטוס. זה היה הקש האחרון על גבי. חזרו הפחדים של איבוד הראייה, תהיות וחששות והתלבטויות מה נכון עבורי. ומהיכן אני עושה את הדברים ומקבלת החלטות.

ובכל זאת הנה אני כאן ואעשה כל מאמץ ליהנות ממה שיש.
__________________________________________________________________________

מבוא
מיהי ארצו של אלכסנדר מוקדון? שוכנת באירופה, זה ברור. מספר מדינות מנסות להתגאות בו ולשייך אותו אליהן, או שהיו חלק מממלכתו. בטיול הזה התמקדנו במקדוניה וצפון יוון שהן הארצות הכי קשורות אליו ושעד היום ניטש מאבק ביניהן על הזכות לשאת את השם.

מקדוניה – Macedonia - Република Македонија, מכונה באופן רשמי "הרפובליקה היוגוסלבית לשעבר של מקדוניה", ומסרבת להיקרא כך. התושבים מתעקשים על השם המקוצר מקדוניה.

מקדוניה היא גם שמו של מחוז בצפון יוון הגובל ברפובליקה (המחוז היווני נקרא על-שם ממלכת מקדוניה העתיקה). יוון פעלה נמרצות נגד ניכוס השם ע"י מקדוניה (המדינה) ואפילו הטילה עליה חרם עד לאחרונה, בגלל "גנבת" הזהות המקדונית מיוון. שם בחלקה הצפוני של יוון, נולד אלכסנדר מוקדון  ועל שמו נקרא כל המחוז. כעסה של יוון מונע בין השאר גם מן החשש שמא מקדוניה תנסה בעתיד להניח את ידיה על חבל הארץ שבשטחה, כדי לחדש את ממלכת מוקדון הישנה. דבר זה הביא, עד 1995, לסגירת הגבול. כיום יוון קשורה בעבותות למקדוניה, היא השוק העיקרי שלה, ומקור ההשקעות העיקרי.

על מנת להכעיס ממש את היוונים, המקדונים יצרו לעצמם דגל כמעט זהה לזה של חבל הארץ המקדוני ביוון. אם כל זה לא מספיק הם גם הטביעו על שטרות המדינה נופים מסמל וורגינה.

מקדוניה ממוקמת על דרך סחר ראשית וחשובה, מיוון לכיוון פנים יבשת.

מקדוניה הייתה ביתו של אלכסנדר מוקדון ועל כן היא שופעת אתרים ארכיאולוגיים, תרבות והיסטוריה מעניינים, בהם כדאי מאוד לבקר.
מקדוניה מתהדרת באדרת היסטורית. בתחומי מדינה קטנה זאת, חבויות ערים בהן נולדו, חיו ונקברו, מי שהביאו את האימפריה ההלנית לשיא גדולתה. הכוונה כמובן לפיליפוס השני ובנו אלכסנדר הגדול. יחד עם זאת המקדונים הם צאצאיהם של הסלאבים אשר פלשו לכאן במאה השישית ויצרו את האימפריה הבולגרית המפוארת.

יוון – צפון המדינה מכונה חבל מקדוניה בזכות היותו ערש הולדתו של אלכסנדר מוקדון.

הפרובינציה הצפונית, מהווה חלק מיוון רק מזה שני דורות, ועל כן זהו אזור העומד מעט בנפרד משאר האומה. הוא קרוב יותר למדינות הבלקניות באופיו, אקלימו והנוף שסובב אותו. במערב מקדוניה (המחוז), נמצאים אגמים רבים, בעוד שבמזרח האזור מישורי ומלא בשפכי נחלים שמקורם בארצות הבלקן. זהו אזור בעל חשיבות היסטורית גדולה בזכות פיליפוס מלך מקדוניה שכבש את יוון - ואף יותר מכך, בזכות בנו, אלכסנדר הגדול שהוביל את יוון לניצחונה הגדול על פרס ועיצב מחדש את האימפריה היוונית.

מתחילים בטיול

1.5.13

הטיסה מנתב"ג לאיסטנבול אורכת רק שעתיים וחצי, יוסי כבר ממוקם בתנוחת שכיבה ונוחר לו בכיף. ואני? "טוחנת" מחשבות. מי יודע? אולי עוד אצליח להתנתק קצת ולנוח מהכל. בינתיים יש חיכיון לא ארוך לטיסת ההמשך לסקופיה בירת מקדוניה. גם אני מנסה להתרווח על הספסלים כשהתרמיל למראשותיי. עוצמת עין תורנית וכל הזמן צריכה לדעת מה קורה מסביבי כלומר... לא מרפה משליטה... ברגע שאני מזהה שזו הבעיה שלי – אני נרדמת באחת.

התעוררנו ממש דקות ספורות לפני צלצול השעון המעורר. מתמקמים לטיסה באיזה שער (GATE) שיוסי מחליט שזה שם ולא משנה לו בכלל שהטיסה הרשומה שיוצאת מהשער הזה היא בכלל לאלבניה!!! משום מה גם אחרי הזיהוי, אנחנו ממשיכים להמתין שם... כנראה העייפות משבשת לנו את הרדאר... רק רגע לפני העלייה למטוס אנו מזהים את השער הנכון ושועטים אליו.
איך מטוס 737 קטנטן מצליח להבהיל אותי כהוגן בגלל העין המעצבנת, שלא יהיו בו הפרשי לחצים חלילה. עוצמת עיניים (לא שיש לזה כל ערך בכלל) ואחרי 45 דקות שנדמות לי כנצח אנו נוחתים. "קצר כמו לאילת" אני ממלמלת לעצמי כשגלגלי המטוס נוגעים כבר בקרקע.
נמל תעופה פיצפון ושומם מדגיש את ההשוואה לאילת. היינו כ- 10 אנשים במטוס. השעה כבר 08:30 , מזוודות וישר לעמדת השכרת הרכב. אני עוד עייפה וקצת מבולבלת מלילה ללא שינה אבל יוסי מתפקד כבר לא רע.
ניגשים לרכב שהועד לנו, הנציג ממלמל בשקט שהרכב שהזמנו טרם הגיע והאם אנו מוכנים לקחת את זה שמול עיננו??

From בתיה מקדוניה 1

אני מתבוננת בעיניים פעורות לרווחה כשיוסי אומר כן.

מה כן? רכב עם גיר ידני ולא אוטומטי?!?! לטענתו ההפרש במחיר היה גדול ולא מוצדק. הלך עליו! הפעם האחרונה שבה נהגתי ברכב עם הילוכים ידניים הייתה לפני כ 40 שנה!!! (אופס, הסגרתי את הגיל עכשיו? J) הוא יאלץ לנהוג בעצמו כל הטיול כי אני לא מתכוונת לעשות ניסיונות להיזכר איך מעבירים הילוכים בכביש מהיר או לעשות זינוק בעליה בשביליי הרים. ואני עוד התרוצצתי לעשות רישיון נהיגה בינלאומי...

From בתיה מקדוניה 1

כמובן שמרוב "התלהבות" מהרכב, לא הבחנתי שהמושב שלי לא מזדקף לגמרי ואם אנסה להישען אחורנית, אצליח לראות רק את השמיים המקדונים כל הדרך ואולי גם את ראשי ההרים. יוסי מבטיח לסדר כל דבר.... שם בידיי צילומי גוגל ארץ ומסביר לי איך לנווט איתם. ניסיון קצר מבהיר שאני לא מסתדרת כל כך עם תצ"אות (תצלומי אויר), מה אני? טייסת כמוהו? מוציאה מפה נורמלית ומיד מתחילה לזהות כבישים (לפחת מפות אני קוראת כמו שצריך) M4, E65 וכו' ואנו משייטים על הכביש המהיר היוצא מסקופיה כאילו נהגנו (הוא נהג..) בו תמיד.
לתדהמתי יוסי זוכר בראש את פרטי המפה בצורה מעוררת קנאה והערכה. הוא יודע בדיוק היכן עלינו לפנות, בלי GPS המפות יושבות לו בראש ואני מבררת אם היה פה אי פעם, לך תדע... J
From בתיה מקדוניה 1

בדרך ליעדנו הראשון אנו נתקלים גם במסגד הראשון. עוד הפתעה עבורי לראות ילדים בלונדינים ליד מסגד.

היעד הראשון הוא "קניון מטקה" MATKA השם מצחיק אותי כל הדרך, משום מה נדמה לי שיש לו איזה קשר לספורט הלאומי של הישראלים בחוף הים, אבל הפירוש האמיתי של השם הוא "רחם".
שמורת הטבע מאטקה – נמצאת רק כארבעה ק"מ מסקופיה. השמורה כוללת את קניון מאטקה, שניתן להתפעל ממנו גם תוך כדי שייט באגם השליו המקיף אותו. הקניון על נהר Treska, נמצא 15 ק"מ מדרום מערב לעיר. זהו אחד הקניונים היפים במקדוניה. בו נמצא גם פרויקט הידרואלקטרי מהתקופה הסובייטית.
כבר בשדה התעופה, כשרצינו להמיר לכסף מקדוני, "דינר", נאמר לנו שהיום הבנקים סגורים כי היום יום חג. לא קלטנו איזה חג זה שלא מוכר לנו ומשום מה לא שאלנו (סימן לעייפות מהטיסה) רק קיווינו שנוכל לשלם באירו עד למחרת.

בכניסה לקניון המון רכבים, במזל מצאנו משהו קרוב וצפוף ביותר אבל יש! הטיול באמת מתחיל.
From בתיה מקדוניה 1

נחל זורם לו מעדנות בין שני רכסי הרים. סכר מלאכותי שנבנה עליו מייצר חשמל, נוף הררי יפה, וירוק ירוק מכל עבר.

From בתיה מקדוניה 1

כמובן שבלי להתחיל לטפס אי אפשר .....
העלייה מתונה יחסית, אבל יש לי המון תירוצים.... לא ישנו כל הלילה... אני בכלל לא בכושר כי לא הזזתי אף שריר מאז שחזרתי מסין... הטמפרטורה היום במקדוניה היא 35 מעלות צלסיוס, כנראה הבאנו אתנו את השרב הכבד מהארץ.
השמש קופחת, אני מצוידת היטב: תכשיר נגד שיזוף, "כנפי פרפר" (בגד סיני מיוחד נגד שמש) וכובע עם שוליים ארוכים. יוסי לעומתי הולך "פרנג'י". שרוול קצר וקרקפת חשופה, נראה מה יהיה מחר.... מזל שקנינו בקבוקי מים קטנים אבל הם אוזלים תוך שעה קלה.
From בתיה מקדוניה 1

ממש כמתוכנן הגענו לקצה הדרך הרחבה ולמסעדה. רק אז נזכרתי שבעצם כמעט ולא אכלנו מאתמול. חברת התעופה התורכית כבר לא משקיעה כמו פעם.... בטח שלא בטיסות של שעתיים וחצי בלילה ועוד פחות בטיסה של כחצי שעה.
המסעדה דיי מלאה במקומיים (יום חג כבר אמרנו?) ובכל זאת הם מעט מתאמצים ומאפשרים לתיירים לשבת לאכול. ארוחה מקדונית ראשונה שממלאה את הבטן מעט אבל מזכירה לי אוכל של תקופת הצנע. חתיכות ספורות של תפוח אדמה תפל מבושלות במים, כמה חתיכות קטנות וספורות של גזר, אפונה ותירס ודג טרוטה מטוגן (קטן..) היישר ממימי הנהר. זה מה שיש שם וגם כל השאר לא מלהיב. השד יודע איפה האוכל הבלקני המצוין? הלכה הפנטזיה להפעם, העיקר ששבענו והעיקר שהם מוכנים לקבל את התשלום באירו.
From בתיה מקדוניה 1

כמו תמיד יוסי, היצירתי, חושב על "רעיון קטן"... להמשיך בהליכה בשביל מעבר למסעדה עד קצה הקניון. משהו באמת פשוט ... "רק" 6 ק"מ בחום הזה שאותם גם צריך לחזור.... המבט שלי מספיק על מנת שירד מהתוכנית ויציע כאלטרנטיבה שיט של שעה על הנהר. לזה אני מסכימה כמובן.

From בתיה מקדוניה 1

הבחור אשר על הסירות מסביר שזה שיט קצר, ירידה באיזו נקודה בדרך למערת נטיפים הכי גדולה באירופה וחזרה. נשמע מגניב לגמרי. ממתינים וממתינים לסירה שתתמלא באנשים אבל להכעיס אין קליינטים פרט לזוג צעיר שמקבל מינוי, באופן לא רשמי, לשמש כמתורגמנים שלנו. אנשי הסירות רואים שהסבלנות פוקעת ומוכנים לקחת אותנו כולל הזוג הצעיר לשיט אקסקלוסיבי.
From בתיה מקדוניה 1

בפועל השיט אכן קצר. עוצרים ומתחילים לטפס בריצה "כבדה" (שלי) על מדרגות סלע ענקיות. חלקן בגובה 30 ס"מ ויותר. "מזל שלמדתי בלט בנעוריי", "חבל שהשארתי את שרירי הבטן בבית", המחשבות הללו לא מופיעות בזמן אמת רק הרבה אח"כ כשהחמצן מגיע לי למוח. יש לנו רק 20 דקות, להגיע למערה, לצפות בה, לצלם ולחזור (בריצה כמובן..) אני מגיעה למעלה בלי אוויר אבל למי יש זמן לנשום בכלל??? למה אני ממהרת להיכנס למערה על מנת להספיק? למה ה"לא נעים" לעכב את האחרים או את המשיט עובד אצלי כהתניה? עוד משהו שמעניין להתבונן בו אבל לא כרגע. כרגע צריך למהר.
גאוות היחידה של המקדונים מביאה אותם להאמין ולנסות לשכנע אותנו, שזו המערה הכי גדולה באירופה. נו שיהיה.. למה לי להרוס להם את האשליה? אחרי המערות שראיתי בספרד (זה אירופה) ביוון (גם אירופה) ובסין, מי אני שאדכא את העם המקדוני עם עובדות?
From בתיה מקדוניה 1

מערה "נחמדה", פיצפונה ולא הכי מרשימה. רק האגמון הקטנטן בתוכה סוחט ממני קצת התפעלות, אין לי כח אפילו לתהות האם זו אני או היא...... ריצה חזרה במחשבה שעוד נכון לנו שיט אבל גם הקניון נגמר לנו מהר מידיי.


רק כשאנו מתקרבים חזרה לעגינה מתברר איזה פוּקסִיונֶרים היינו היום (עבור הקוראים הצעירים והעולים החדשים, זו מילה של זקנים שפרושה בריי מזל...). "החג המוזר" הוא האחד במאי המפורסם, זכר לשלטון הסובייטי ששלט כאן וזה גם מסביר את האוכל המוזר במסעדה.
המקדונים, כמו כל עם שיש לו סיבה למסיבה ולהעדר מהעבודה – גודשים את כל אתרי הטבע בהמוניהם. אותי זה מדהים שמה שהישראלים כבר למדו מזמן, שלא יוצאים בשעות החום החוצה ומתחבאים במזגן – הם עדיין לא שמעו על כך. הם מתחילים להגיע רק בשעות עומס החום הכבד ששורר פה. כל כך עמוס שאנו מתקשים לחזור לכיוון הרכב בגלל ההמונים כולל תינוקות וזקנים שעושים דרכם מולנו.

אז הנה רשימת ה"פוּקְסים" להיום :
1. הגענו לקניון מוקדם ולכן הצלחנו למצוא מקום חניה.
2. הגענו למסעדה לפני ההמון, אחרת לא היה בנמצא פרור או מקום לשבת.
3. יצאנו לשיט רק עם עוד זוג בעוד שבחזרתנו עמד שם כבר תור ארוך של ממתינים לסירה.
4. הירידה לכיוון הרכב הייתה כמעט בלעדית רק שלנו. כל השאר היו בכיוון ההפוך.
5. ביציאה מהחניה גילינו ששורת הרכבים החונים כבר נמשכת לאורך קילומטרים ובחום הכבד הייתי שובקת אם היה עלי ללכת כל כך רחוק.
6. גם בדרך, במקום שבו היה רשום "אגם", שמחתי לראות שעשינו בחוכמה ולא עצרנו שם. האגם הוא אגם מלאכותי וגם שם מאות מקדונים מחפשים פיסת קרקע להתנחל עליה.
From בתיה מקדוניה 1

ממשיכים על הכביש המהיר לעיר טֶטֺובֺו TETOVO (שהיא בעצם לא יותר מעיירונת קטנה). מתברר, שלמרות המרחק הקצר יחסית, ישנם הרבה מקטעי כביש אגרה שבכל אחד יש לשלם 20-30 דינר. שעות אחה"צ המוקדמות אבל החלטנו שמתחילים לחפש מלון. אחרי הכל, כמה עוד נוכל למשוך ללא שינה בריאה?
אני עדיין יושבת על קצה הכיסא ברכב ללא יכולת להישען. גם בזה יש עוד לטפל היום. להפתעתנו, בכל תחנת דלק על הכביש המהיר או כביש מרכזי, ישנה גם מלונית ובה ניתן לשים ראש. אנחנו מחליטים שננסה, בכל זאת, להגיע לעיר כדי שנוכל לצאת לטייל בה גם רגלית.
ממש בכניסה נחבא לו מלון ויקטוריאני מהודר, רק עיני הנץ של יוסי זיהו אותו בין העצים. מלון נקי ומצוחצח, אנחנו האורחים היחידים, מקבלים חדר אחורי ושקט עם סדינים צחורים, מגבות ריחניות, מקלחון מבריק מניקיון והכל טוב. הבחור דובר אנגלית טובה ומלא נכונות וחיוכים ועיניים טובות.
ככה באמת דמיינתי לעצמי את הלינות תחת שמי מקדוניה.

From בתיה מקדוניה 1

מתמקמים במלון. בהחלטה מושכלת מראש, הבאנו גם תיק לא גדול ואליו אנו מכניסים את כל מה שנחוץ לערב ולבוקר שלמחרת בלי שנתחיל לתרגל "מזוודות הרם! מזוודות הורד!" של טיולים מאורגנים. המזוודות תשכונה אחר כבוד באחורי הרכב כל ימי הטיול.
האמת? החום מעיק ומתיש. יוסי כבר עושה טובה ולוקח כובע אבל אני ממשיכה להיות כעוסה ודואגת בגלל חוסר האחריות הילדותית שלו מתחילת היום. משהו מבשר לי לא טוב.

From בתיה מקדוניה 1

הליכה קצרה לאורך השדרה הראשית של העיר מגלה המון מסעדות ובתי קפה צמודים האחד לשני. העיר נראית כשילוב הזוי בין בתים חסרי חן מהתקופה הקומוניסטית לבין בתים חדשים ומודרניים. בחלונות הראווה מוצאים בגדים מהמאה שעברה, או האופנה האחרונה של פריז.
גם האנשים פה מבלבלים. מוסלמיות עטופות מכף רגל עד ראש לצד צעירות חשופות ללא מקום לדמיון. ועם כל זה כולם עדיין מצטיירים בעיניי כלקוחים מסרט ישן.
אחד האתרים המיוחדים בעיר הזו הוא "המסגד הצבוע" (PAINTED MOSQUE). במסגרת ההכנות לטיול לא נמצא עליו שום מידע פרט לשמו. הצעיר החייכן מכיר אותו ונותן הנחיות מדויקות, כשהוא ממליץ לנסוע לשם ברכב כי זה ייקח לנו כ- 20 דקות הליכה. כנראה שאחרי לילה לבן אנחנו נראים זקנים מספיק להמלצה... J לך תספר לו שהליכה בעיר במשך 20 דקות "קטנה עלינו".

From בתיה מקדוניה 1

From בתיה מקדוניה 1

המסגד הצבוע אכן שונה ומיוחד מאלו שראיתי עד כה. אינו גדול במיוחד ואפשר לסמן עליו V תוך זמן קצר.

From בתיה מקדוניה 1

משם, כך נאמר לנו, עוד 20 דקות הליכה יביאו אותנו ל "טקה" מתחם/מרכז בקטשי BAKTASHI.

ARABATI BABA TEKA
הבקטשים הם כת איסלמית מסתורית, זרם באיסלם המונה כיום כ- 15- 20 מיליון איש ברחבי העולם. זהו מסדר של הזרם השיעי. מתון מאד ואפילו אוהב ישראל ואדם. זוהי דת שפרקה מעליה את עול המצוות וטוענת לתורת ה"סוד של אהבה". הבקטשים הם המסדר המסודר ביותר בתוך זרם עממי ורחב יותר שנקרא אלוויק. אלבניה היא מרכזו של הזרם הזה. בתקופה הקומוניסטית הם סבלו כמו שאר הדתות מרדיפות ורק עם נפילת הקמוניזם החלו לאסוף את השברים. על המרכז שלהם בטטובו,(אליו מועדות פנינו), השתלטו קיצונים איסלמים סונים באיומי נשק והנושא נדון בימים אלו בבית המשפט הגבוה במקדוניה.
הנקודה היהודית הקשורה למסדר זה, היא עובדת הצלתם של יהודי אלבניה ע"י הבקטשים בתקופת השואה. על פי דתם – הצלת אדם פותחת שערי גן עדן ולכן יהודי אלבניה ניצלו תוך גילויי הקרבה אישית ונתינה. אם בתחילת המלחמה היו בה 200 יהודים, הרי בסיומה התגוררו שם 1500. רוצים קרוא עוד כנסו ללינק הבא .
הרצון לראות את המקום, ברור מאליו, מסדר מוסלמי הדוגל באהבה לבני אדם??? כמה מפתיע ושונה מהמוסלמים שמקיפים אותנו מכל עבר בארצנו.
From בתיה מקדוניה 1

המקדונים אדיבים לתיירים עוזרים ומסבירי פנים בכל מקום. הגדיל ועשה גבר אחד מרשים בהליכתו, למרות שפניו היו מועדות לכיוון ההפוך, הוליך אותנו בבטחה בסמטאות העיר הצרות עד למתחם המסדר הזה.

מבחוץ זה לא נראה כמסגד, כי אין בו את מה שהמוסלמים בונים תמיד - מגדל/מינרט גבוה מעל כולם לשמיעת המואזין. זהו מתחם גדול שאדמתו נרכשה ע"י ה"בבא מוּנדי" סגנו של ראש המסדר הבקטאשי (רשאד בראדי) שכיום צריך להיות כבן 50+ ומשמש כאיש הארגון של המסדר המתחדש ואחראי על מקום החיכוך הקשה ביותר עם הסונים בבלקן.
From בתיה מקדוניה 1

המסגד קטן ולא מנקר עיניים. הצניעות ניכרת בכל. ושקט שורר מסביב למרות שזוהי שעת תפילה.

From בתיה מקדוניה 1

בעומדנו כבר לעזוב, ראיתי בשבילי המתחם איש יפה, גבוה ונשוא פנים. זקן לבן וארוך מעטר את פניו ולבוש כולו בבגדי לבן. חיוך ועיניים מביעות הרבה אהבה. הייתי בטוחה שזה מישהו בכיר אבל יוסי הספקן אמר "מה פתאום".. צילמתי אותו מרחוק. התביישתי להתקרב אבל הוא זיהה אותנו ניגש, חייך, ברך לשלום ושאל מהיכן אנחנו. כאן כבר לא פחדנו להגיד "ישראל" למרות שברחוב עדיין העדפנו להסתתר אחרי זהות ספרדית.... עם כל כך הרבה מוסלמים, לך תדע.

From בתיה מקדוניה 1

הוא הכיר לנו את האנשים שהיו בחברתו, "עולי רגל" מתורכיה שמקימים עכשיו מחדש מרכז בקטשי גם שם. נאמר  לנו שגם בירושלים ישנו מרכז כזה באוניברסיטה אבל לא כל כך הבנו את הצרפתית שהוא דיבר.
אחר כבוד אנו מוזמנים לחדר האח"מים. הקירות עמוסים בתצלומים של ראש המסדר עם נכבדים מכל העולם. בגאווה הוא מראה לנו 4 צילומים של השגריר הישראלי מתחבק עם הבבא מונדי.


תוך כדי כך הוא משוחח בסלולרי עם מישהו ואחרי מספר מילים מושיט ליוסי את הטלפון. על הקו סגן ראש המסדר הבקטשי העולמי הבבא מונדי בכבודו ובעצמו, מתנצל על שאינו שם בעצמו לקבל את פנינו. מתעניין מה התוכניות שלנו והכי חשוב לו לדעת אם אנחנו נשואים.... אופס! לא יודעת אם תשובתו של יוסי נעמה לו או שלא....
המארח שלנו מביא שתיה, סוכריות ותפוחים ומתנצל שאין לו עוד דברים שהרי לא התכונן לבואנו. הוא סגנו של הבבא מונדי ובעצם "דרוויש" = נזיר. לכן אסור לו לגלח את זקנו בעוד הראש חייב להיות גלוח לגמרי. איש יפה.
אנחנו כותבים בספר האורחים, מתכבדים בממתקים ויוצאים משם בעדינות, נראה שמה שהם הכי זקוקים לו הן תרומות.... ואנחנו ממש לא הכתובת למרות ההתרגשות והכבוד...
From בתיה מקדוניה 1

בשלב הזה העייפות מכריעה אותנו. במקום להלך, אנחנו משתרכים לאורך הרחובות. קצת מתברברים, הרבה רעבים ומתיישבים חסרי כח במסעדה. עוד ארוחה לא מוצלחת ששוב מפתיעה אותי, האם מאז המשטר הסובייטי שכחו לבשל? הריי המטבח הבלקני ידוע כטעים ביותר.
במסעדה יוסי כבר מתפרק לגמרי ואני גוררת אותו חזרה למלון. כמו שאומרים בסרטים "אקדח מעשן במערכה הראשונה – יורה בשלישית".... אשר יגורתי.... עיניים אדומות ונוצצות, כאב ראש מפוצץ ובחילה. נראה שחטף מכת חום היום עם השתייה המועטה והפדחת החשופה לשמש. כדור ולמיטה. בתקווה שלמד משהו, הלוואי שמחר יקום כמו חדש.

2.5.13
משכנו את הבוקר כי היה קשה להתאושש מהחום של אתמול ומה- 48 שעות של ערות.
יצאנו מהמלון בחיפוש אחר ארוחת בוקר. כעיקרון ארוחת בוקר במלון עולה כ- 6 יורו ויש בה מעט בעיקר אם אתם יחידים במלון...
From בתיה מקדוניה 1

במרחק 5 דקות הליכה מצאנו מסעדה פתוחה קרוב לשוק. לא ממש יודעים מה להזמין ואין שפה לתקשר עם המלצרים. אז.. קפה, תה, יוגורט וסלט כרוב (כי זה מה שראיתי מאחורי הדלפק...) עד שמגיע בעל הבית הדובר אנגלית, מרוב התלהבות הוספנו איזו פיתה מטוגנת על גריל ושתי ביצים לכל אחד. בקיצור ארוחת מלכים מקדונית.

From בתיה מקדוניה 1

מראה השוק התוסס על צבעיו וריחותיו עם בוקר, מראה מלבב. כלי המידה והשקילה מזכירים את שנות ה- 50 אצלנו. כפריים מגיעים עם יוגורט וחלב בבקבוקי קוקה קולה. איזה שימוש נהדר במקום הרעל שהיה שם קודם. ביצים שהוטלו אך הבוקר, "עוגות" חמאה צהובה וטרייה ארוזות בניילון נצמד (הקידמה בכל זאת כבר שם..) דבש ויערות דבש לסוגיהן, פתיתי גבינות פטה מיובשים ומלוחים לבישול ועיטור סלטים כשכל מוכר מפציר בנו לטעום כמה מוצלחת הגבינה שלו.

From בתיה מקדוניה 1

יוצאים לטפס במעלה ההר שמעל טטובו לאתר הסקי פֺופֺובָה שָפְקָה ( POPOVA SHAPKA)  איזה שמות מצחיקים יש למקדונים האלה. איך אפשר לא להתבלבל ביניהם או לא להתגלגל מצחוק?
האתר ממוקם כ- 18 ק"מ במעלה ההר. בחורף מהווה אטרקציית סקי למקומיים ובקיץ אפשר פשוט להגיע, להירגע ולהתנתק קצת במזג אויר שפוי (10 מעלות הפרש בין העיר לאתר עצמו). מה יש לעשות ?  לא הרבה, לטייל ברכב או רגלית במעלה ההרים.
אתר הסקי כמובן סגור בעונה הזו אבל ראשי ההרים עדיין מולבנים ויפים ומזג האוויר שם למעלה נעים יותר.
From בתיה מקדוניה 1

כבר הבוקר גיליתי שיש לי שרירים גם בישבן. ההליכה אתמול כבר השפיעה, הרבה יותר מוקדם מהצפוי. אנו מטפסים בין שאריות השלג שטרם נמסו מעלה למלון בראש ההר רק כי בניגוד לכל האתרים שעומדים בשיממונם, משם בוקעת מוזיקה טובה. מזג האוויר עדיין חם ומצמיא מאד. לוגמים משקה על מרפסת המלון ויורדים חזרה כל הדרך (כי אין אפשרות אחרת) בדרכנו ליעד הבא.


אגם מָבָארֺובֺו – MAVAROVO
מהווה למעשה חלק מתוך שמורת טבע גדולה ויפה. הפארק משתרע על 120,000 דונם על רכס הרים שגובהו למעלה מ- 2764 מטרים, כולו ירוק, ויש בו כאלף סוגים של עצים וצמחים, עשרים וחמישה מהם אנדמיים. במרכזו של הפארק נכרה אגם מלאכותי, המהווה מקור אנרגיה לתעשיית החשמל במקדוניה. בה נמצאים ההרים הגבוהים ביותר, הקניון העמוק ביותר, יערות עבותים, מפלים ואגמים. בשמורה יש מערכות צמחייה ייחודיות, עולם חי עשיר (כולל דובים), ומשובצים בה כפרים אתניים של אוכלוסיות שונות: אלבנים, מקדונים, רומנים. יש מידע לתיירים בכפר מבארובו כולל מפה לטיולים ומסלולים באזור, התחנה נמצאת על הדרך, שימו לב לשלט "I" המצביע information.

From בתיה מקדוניה 1

בהחלט ניתן להישאר שם כמה ימים, אם מעוניינים בטרקים או במסלולי אופניים בהרים ובכפרים מסביב.
אני מתאכזבת כשמתברר לי שגם האגם הזה הוא מלאכותי כמו הקודם.
מיד עם הגעתנו לקצה האגם, צדה את עינינו, כנסייה קטנה. בתוכה ציורים מרהיבים המכסים כל פיסת קיר אבל הכי מעניין ומשמח זה למצוא את הצייר שאחראי כמעט לכל זה. הוא ממשיכו של צייר אחר שנפטר. אני לא מבחינה בהבדלי סגנון ביניהם. עשרות או מאות דמויות מצוירות שם ביד אומן.
From בתיה מקדוניה 1

אחרי ששמע שאנו מישראל, הוא מצביע על מרכז הכיפה, שם מצוירים לדברו משה, המלכים דוד ושלמה ועוד דמויות מהתנ"ך. למען ההגינות, לא הייתי מזהה אותם... אבל אני מצלמת בהתלהבות שישמח.

From בתיה מקדוניה 1

האיש מקדיש את חייו לכנסיה הקטנטונת הזו. מלבד הציורים בפנים, גם את המוזאיקה וגם את הרצפה בחוץ הוא הכין.

From בתיה מקדוניה 1

נסיעה קצרצרה של כמה מאות מטרים במורד הרחוב, מביאה אותנו למרכז המידע של האזור. מצטיידים בעוד מפה (אף פעם אין מספיק מפות לטיילנים..) ומפליגים הלאה. ברור שמפליגים. המושב שלי עדיין במנח שכיבה מתקדם ואני יושבת לי רק על קצה הכיסא, זאת למרות בבוקר יוסי סידר משהו בכיסא והמצב טוב יותר מיום קודם.
כאשר האגם הזה הוקם על מנת לאגור את המים, הכנסייה העתיקה שהייתה שם, טבעה כמעט כולה בתוכו.  כל מה שנותר ממנה זה מגדל הפעמונים שלה המזדקר מעל המים.
From בתיה מקדוניה 1

כמובן שהם מיהרו ובנו כנסיה חדשה ענקית פי כמה על הגדה, שלא תחסר חלילה כנסיה מבין מאות הכנסיות הפזורות במדינה.

From בתיה מקדוניה 1

קצת בירבורים ושבירת שיניים של המקומיים, ואנו מוצאים את הדרך הצרה המובילה אל העיירה גליצ'ניק (GALICNIK)  השם הזה מעורר בי משום מה קונוטציה אצלנו בצבא, ושוב אני מחייכת. יוסי מנווט בבטחה מעלה מעלה כ- 1800 מ' גובה מעל האגם. אנו חולפים לצד שרידי שלג שטרם נמס, עוד ועוד מטפסים עד שמגלים שכבת שלג שמכסה את הכביש. מנסים לעבור על התוואי שהותירו גלגלי רכב שעבר כאן לפנינו, מתקדמים מעט ו... כנראה שהרכב סב על עקביו (בעצם גלגליו). השלג המכסה את הכביש עבה מידיי, לכל רוחבו של הכביש והשוליים. בקיצור הדרך בלתי עבירה.

From בתיה מקדוניה 1

רכב שמגיע מאחורינו מסמן לנו לעבור. גבר מבוגר עם רכב קטן ואגו גדול, טוען שהוא מסוגל ואנחנו מפנים לו דרך. כמובן שאם יצליח ניסע בעקבותיו. אני משתעשעת במחשבה שכנראה התושבים שם מורגלים לשלגים ויודעים איך נוהגים.
האיש והאגו מתחילים לעבור  ו.... כמובן נתקעים בשלג העמוק. אשתו יוצאת מהרכב עם נכד קטנטן והיא חסרת אונים. כמובן שהלב היהודי הרחמן לא מאפשר לנו להשאיר אותם שם עד להפשרת השלגים. יוסי מתגייס כולו גם לכוון, גם להסביר איך לנהוג על מנת לצאת ברוורס וגם לדחוף את הרכב. לשמחתי האיש והאגו נשמעים לו. האשה הולכת לעזור לדחוף ומפקידה בידיי את הנכד השובב כשהיא מתרה בו שיישאר עם הסבתה הזרה (בחיי שהבנתי מה אמרה במקדונית תיקנית) הוא כל כך מבוהל שהוא גם נשמע לה לשם שינוי. אני מנסה להעסיק אותו בזריקת אבנים על השלג אבל הוא המום מהזקנה שנטפלת אליו. לא נותר לנו אלא לשבת על סלע ולהמתין שהסבא שלו עם האגו והרכב יחולצו בשלום מהשלג.

From בתיה מקדוניה 1

השד יודע איך יוסי עושה את זה בסנדלים כשרגליו תקועות בשלג. אבל האמת היא שלא ממש קר בכלל שם. גם אני בעצם בגופיה.
אחרי מאמץ הרכב יוצא מהבוץ הלבן. כאות תודה, הזוג מראה לנו את הדרך החלופית לגלנצ'יק. שם לפחות כבר טרחו ופינו את הכביש. ישנם קטעים בהם אנחנו נוסעים בין שני קירות לבנים וגבוהים.
From בתיה מקדוניה 1

הזוג שנוסע לפנינו מרגיש אחריות ואחוות נהגים וכל הדרך בודק במראות שאנחנו בסדר. רק לרגע הנפתי את היד על מנת לצלם את הנוף המשגע מחוץ לחלון, וכבר הם עוצרים ונזעקים לקראתנו.

From בתיה מקדוניה 1

הדרך היפיפייה ממשיכה בעליה בין הרים משובצים פיסות שלג, פרחי שלג נמוכים ושמש מאירה בשמיים תכולים.
פתאום רואים ממול זוג תרמילאים  מבוגרים שמנפנפים בידיהם לעברנו. זוג הולנדים זקנים (ייתכן שהם בכלל בגילנו אבל נוח לי להחליט שהם יותר J) התעייפו מאד וגם נשרפו כהוגן בשמש המקדונית ומהשלג שמחזיר קרינה. הם זקוקים לטרמפ עד הכפר ואנו אוספים  אותם כמובן, שהרי זו היא אחוות תרמילאים בכל העולם. לוקח להם נצח להיכנס לרכב. כנראה שבאמת מותשים לגמרי.
הרכב של ניצול השלג שלנו נעלם אבל מאחר ואין שום כביש או פניה אחרים, אין חשש שנאבד בדרך. רק אחרי כברת דרך ארוכה גילינו שנסע מאד לאט בחשש שקרה לנו משהו. כך התנהלנו עד לפאתי הכפר.
From בתיה מקדוניה 1

בכניסה לכפר מעין בית קפה מאולתר (למרות שזו בכלל מסעדה). ההולנדים התיישבו שם בעוד אנו מקבלים הנחיות משותפנו להרפתקאות השלג. הוא מצביע לנו על מלון הרחק  משם ברכס ממול, ולשם אנו שמים פנינו. בדרך נדמה לנו שישנם עוד המון חדרים/צימרים להשכרה אבל מתברר שהכל סגור ומסוגר. העונה טרם החלה והאנשים בכלל לא גרים פה במהלך החורף הקשה והקר בגבהים הללו. גם הכבשים והעיזים, שאזור זה מתברך בהם, נמצאים עדיין במקומות מוגנים ונמוכים יותר. הם יעלו לכרי המרעה כנראה רק בחודש הבא (יוני) כשמזג האוויר כבר יתאים יותר.
היה לנו תכנון  מוקדם להמשיך הלאה ברגל לטרק קצר (3 שעות הליכה) עד לעיירה הבאה, אבל העייפות והאפרוריות שירדה פתאום על גליצ'ניק, שכנעו אותנו להישאר.
יוסי קרא באיזה מקום על מישהו בשם פָבֶלֶה שתמיד נמצא על ההר ובחורף נשאר שם לבד גם כשכולם עוזבים. ושיש לו מסעדה בה ניתן לאכול אוכל מקדוני/בלקני. הריר כבר נזל עלינו ומיהרנו לחפשו בכפר הקטן. זו הבעיה עם המלצות באינטרנט... מספיק ששם כתבו ששמו פאבל, ואף אחד בכפר לא הצליח לזהות מי הוא. רק אחד הגדיל ראש ושיער שאולי אנחנו מתכוונים לפבלה והפנה אותנו חזרה לכניסה שם השארנו את ההולנדים.
From בתיה מקדוניה 1

הדרך מבית המלון חזרה לכניסה לכפר שברכס ממול, נעשית ברגל. מי חשב שזה יהיה כל כך קשה. אנחנו גם עייפים ובעיקר רעבים. עליות וירידות תלולות, אני מקללת רפות. למה? למה לא לקחנו את הרכב? מה שבטוח זה שאת הארוחה הזו הרווחתי בכבוד.

From בתיה מקדוניה 1

להפתעתנו, ההולנדים העייפים עדיין ישובים שם ויוסי מפנטז ומזיל ריר על פאי הרועים שקרא באינטרנט. זה בערך כמו שנגיד ש "קראתי בעיתון" והתשובה היא "אז תקנה בעיתון"....." מסתבר שאת המאכל הזה יש להזמין לפחות שבוע מראש, אז ראו הוזהרתם.
הסתפקנו בקבב, שישליק וסלט ירוק. הגברת שם הבינה שזה לא יספק אותנו ומצאה גם מעט תפו"א לצ'יפס. אפשר לסכם זאת כאוכל סביר, לא יקר וכשהבטן מלאה היא נחה לה.
בינתיים השמיים מתקדרים במהירות ואנחנו לא מספיקים לחזור בזמן. הגשם מתחיל לרדת.
From בתיה מקדוניה 1

יוסי בחולצה קצרה וסנדלים, אני בכלל בגופיה אבל חכמה שכמותי הבאתי מעיל רוח. איך לכל הרוחות גומאים במהירות מרחק של כ- 2 ק"מ בעליה תלולה? הודעתי לצעיר שלא ימתין לי כי זה ייקח לא מעט זמן ועוד אחרי האוכל, וכשיגיע למלון, ייקח את הרכב ויבוא לאסוף אותי. סיכמנו שאם יגיע רכב, אנסה לתפוש איתו טרמפ אבל מסתבר שהלכתי כל כך מהר שהשגתי אותם... בקיצור להכעיס, אף רכב בעיירת הרפאים הזו לא עבר. אני רואה את יוסי מתרחק בריצה במעלה ההר. את הירידה גם אני עושה במהירות רבה ולהפתעתי ככה גם חלק מהעלייה. כשיוסי כבר מגיע עם הרכב, מתנשם ומתנשף מהעלייה, הייתי דיי קרובה למלון אבל הקטע הזה היה לוקח לי המון זמן בגלל תלילות הכביש של כ- 75 מעלות.

From בתיה מקדוניה 1

אז עכשיו אנחנו במלון משפחתי נחמד מאד. בעלת הבית דוברת אנגלית ואנחנו מיד מתחברות. מתברר שדאגה לנו מאד כי לא ראתה שחזרנו עם הגשם וחשבה שיצאנו להרים לטרק. שינה טובה ושוב נהייה ערוכים למחר.
הערב ירד, יוסי עם בירה ואני מתאפקת ושותה תה הרים (אין לי מושג אילו צמחים אלו). אני יושבת בלובי וכותבת. המנעול בחדר פתאום מסתובב על ריק, החלטנו שלא להגיד כלום הערב שלא יעמדו ויתקנו אותו שעות. תקענו מקל בדלת מבפנים, החבאנו את הכסף והדרכונים מתחת לכר ושקענו לשינה עמוקה ומבורכת.

3.5.13
גם הבוקר הזה מתארך לו. נעים לנו בהרים בעיקר בשעות הבוקר הקרירות הללו. מבעד לחלון רואים איך הטבע מתעורר לחיים אחרי החורף. הסיסים בונים את קיניהם ממש מתחת לכרכוב החלון. אני מנסה לצלם אותם במעופם או בהכנות ליצירת חיים חדשים בקינים.

From בתיה מקדוניה 1

המלונאית משכנעת את יוסי שלא הגיוני ללכת עד הכפר ינקֶה YANKE  6 ק"מ לכל כיוון. ישנו אמנם טרק מתאים אבל... אלו יהיו 12 ק"מ הלוך וחזור, בכפר אין שום דבר, הגשם שירד אתמול יצר בוץ עמוק ושישנם בהרים דובים שעתה נעורים משנת החורף ויש לדובות גורים, כלומר הן מסוכנות. רק אחרי חשיבה נוספת השתכנע שאין טעם כי אחרי 12 ק"מ לא יישאר לנו זמן להמשך היום המתוכנן.

From בתיה מקדוניה 1

יצאנו לדרך. זה היום השלישי שהכיסא שלי עדיין שכוב ואני לא מצליחה לשבת בנוחות בלי להרגיש כל טלטול בקיבה. כל יום יוסי ואני מוסיפים עוד משהו, מעלים רעיונות על מנת ליישר את גב המושב שגם יחזיק מעמד בנסיעה. קרטונים, מקלות, אבנים ורצועה קשיחה שמצאתי בדרך. עכשיו הפרויקט הבא הוא למצוא חתיכת צמיג של אופניים (עוד רעיון יצירתי שלי) ואולי עם העובי שלו נכניע את המושב הסורר הזה. בכל מקרה, הנסיעה ממשיכה להיות לי די מעיקה ומעצבנת. מזל שהנוף מחפה על הכל.

From בתיה מקדוניה 1

אנחנו נפרדים מהכפר הישנוני לא לפני שהמסעדה של פָבֶלֶה שודדת אותנו. בעבור בקבוק מים הם דורשים 60 דינר!!! כשבכל מקום זה עולה 20 בלבד. קנינו? ברור שקנינו כי לא הייתי מוכנה לנסוע בלי מים. כשיוסי הולך לשלם, אני ממתינה ליד הרכב, שחנה ממש מול המסעדה ליד ברזיה/מקור מים כמו בכל מקדוניה. עד עתה חששנו להשתמש בהם שמא המים לא נקיים אבל לוקחים סיכון וממלאים את הבקבוקים הריקים שהשארנו ברכב. המים צלולים, נקיים וקרים מאד. זהו, עברנו את מחסום הפחד.
מהכפר הזה חייבים לשוב את כל הדרך חזרה בין ערמות השלג הנהדרות. אין קיצורי דרך, למרות שיוסי חיפש ואולי אף מצא, אך היא הייתה בוצית ולא עבירה לרכב שאינו 4X4.
From בתיה מקדוניה 1

From בתיה מקדוניה 1

אני בגופיה, מחד נפעמת מהחום ומאידך מעובי השלג. אין דרכי הרים כמו שיוסי מנסה למצוא בכדי לקצר את הדרך, בפעם הבאה הוא בטח יסכים לשכור 4X4.
הסייר המוכשר שלי מנווט בלי שום טעות. הנחל מימין... הנחל משמאל.... אנחנו כמובן על הכביש J.
From בתיה מקדוניה 1

הגענו למנזר יוחנן (המטביל) ביגורסקי Monastery of St. John Bigorski מיקום המנזר בערוץ נהר הרדיקה (radika), אחד הקניונים היפים במקדוניה, מוקף יערות.
לפי האגדה נוסד המנזר במאה ה-11, כאשר תמונת אייקון פלאית של יוחנן המטביל התגלתה במקום על ידי אדם שלימים הפך לארכיבישוף של אוכריד וייסד מנזר במקום, עד היום ניתן לראות את האייקון המופלא בתוך הכנסייה, ובתחתיתה יש נביעה של מים שנוצרה עם הופעת האייקון במקום. מקור www.eco-tarbut.co.il
במאה ה – 16 הוא נהרס כולו בידי העות`מנים, למעט מבנה הכנסייה העתיקה. המבנה הנוכחי, מהמאה ה- 18, בנוי מקורות עץ ואבני טרברטין, ועיקר יופיו בציורי הקיר המרשימים שבחזיתו, ובקירותיו הפנימיים המחופים באיקונות עץ נדירות באיכותן. ה"איקונוסטאזיס" מגולף ומעוטר וכולל כ- 200 דמויות וכ- 500 בעלי חיים. בכנסייה נמצא אחד האיקונות העתיקים ביותר בבלקן, אם לא העתיק ביותר, והמקומיים מייחסים לו כוח מיסטי על אנושי. 

From בתיה מקדוניה 1

מנזר מרהיב ביופיו אבל מה הם רוצים ממני??? "מלבישים אותי במעין חצאית מצחיקה וארוכה שמתאימה לשחקנית כדורסל אמריקנית, על מנת שלא אפול על האף, אני נאלצת לקשור אותה מתחת ל..... מותניים J העיקר שלא יראו את המכנסיים....
הנשים שמגיעות למנזר כל כך מזדהות עם הנזירות, רובן ככולן מגיעות לבושות שחורים ולא רק האלמנות ואני קצת המומה מהאדיקות הדתית שמתגלה לי במקדוניה. אולי בגלל שהיום יום שישי כמות המבקרים, שאינם תיירים כמונו, עצומות.
From בתיה מקדוניה 1

From בתיה מקדוניה 1

פקק תנועה לא קטן מעכב קצת ביציאה ואנחנו ממשיכים הלאה במרץ לקבוצת כפרים הרשומים ומסומנים אצל יוסי על המפה בלי מידע ספציפי עליהם. עולים לכפר הראשון. דרך תלולה ביותר ויש שם שום כלום ועוד כלום. 3.5 בתים רעועים וזהו. כמובן שצריך לעשות את כל הדרך חזרה.
חשבתי לתומי שיוסי יבין שכך יקרה גם עם כל שאר הכפרים, אבל, מה פתאום? הוא חייב לעצמו לבדוק, האם הרעיון שלו לנסוע בשבילים המיועדים לטרקים רגליים ומקסימים או שבילי אופניים, עבירים גם לרכב שלנו. אז זהו שלא! ורק אני זו שמתחלחלת שמא ימצא וניתקע אי שם עמוק בהרים. עוד לא למדתי לשחרר לגמרי את מה שאיני יכולה לשלוט בו,

From בתיה מקדוניה 1

הגענו לכפר הבא לָזורופולֶה LAZOROPOLE. חצי שעה בעליה עם פיתולים חדים כשאין לנו מושג קלוש מה יש שם. כמובן שיש גם שם כנסייה סגורה, כמה בתים ושבילים עבור אוהבי הטרקים. במרכז הכפר מסעדה גדולה ואני מאד רעבה. עד עתה לא זכיתי לאכול אוכל בלקני אמיתי וטעים כמו שכולם מספרים.

From בתיה מקדוניה 1

מלצר צעיר דובר אנגלית טובה מושיב אותנו. ממנו מבקשים שימליץ על מאכלים מקומיים אופייניים. הכל נראה מבטיח ואנחנו מתאפקים כמעט שעה שלמה... וודאי מכינים ממש טרי את הפאי גבינה שהמליצו לנו ובטח הלכו לתפוס את התרנגולת בחצר מאחור... ניתן להם זמן למרות הבטן המקרקרת כי על השולחנות האחרים נראים מאכלים בכלל לא רעים.

הגיע הפאי. איזו נפילה! פאי גבינת הרועים היה לא יותר מבוקרס ממולא במעט מאד גבינה וקר לגמרי. אנחנו תיירים מנומסים, לא יודעים אם זה מאכל חם או קר והמלצרים השועטים מולנו עסוקים לגמרי. רק אחרי שסיימנו (תוך דקה) את הפאי/בורקס, נחתה המנה שהזמנתי גם השם שלה בישר טובות הרבה יותר ממה שהיה מונח שם בצלחת. כמה חתיכות חזה עוף קטנות ברוטב עגבניות ופרוסת נקניק פרושוטו חתוכה ביניהם... המנה הזו הגיעה קרה עוד יותר. נראה שישר מהמקרר. לא טעים!!! לא טעים בכלל! שוב נפילה. לא שבעתי ולא רציתי יותר שום דבר שם. נכון שהמסעדה שוכנת בתוך מבנה עתיק ומשופץ יפה, אבל גם עבור זה הם הרי גובים כסף. מתי?? מתי אוכל ליהנות קצת על בטן מלאה?

From בתיה מקדוניה 1

החזרה מהכפר לכביש הראשי לוקחת לנו לפחות שעה ומשם ליעד הבא. מפלי דו·ף DUF דרך העיירה רו·סטו·סָה Rustushe בשמורת מבארובו.
היה מעט קשה למצוא את העלייה למפלים ורק אחרי עזרה מצעירים מקומיים, שנסעו במיוחד לפנינו עד לשלט המורה על הכיוון, מצאנו את דרכנו.

From בתיה מקדוניה 1

הדרך לשם היא 1020מ' לכל כיוון. על פניו משהו זניח כמעט במרחקים שאני רגילה לגמוע, גובה המפלים הוא 180מ' זה כבר מתחיל להדאיג קצת... אבל כשראיתי לאן אני צריכה לטפס אחזה בי חלחלה.

From בתיה מקדוניה 1

From בתיה מקדוניה 1

הצלחתי להפתיע את עצמי, לקח לי "רק" 45 דקות ללכת את המרחק של מעל לק"מ בעליה לא נוחה בין סלעים רטובים. המקום יפה ומרשים והכי הכי... רטוב, שוצף וגועש ממים רבים.
From בתיה מקדוניה 1

From בתיה מקדוניה 1

הולכים חזרה את כל ה- 1020מ'. פשוט כי אין מקום לישון שם. השרירים מזכירים לי את קיומם, חשבתי שהם כבר התרגלו למקדוניה ולא חיים על זמן תל אביב. עוד מאמץ קטן ואנחנו שוב בדרך.
From בתיה מקדוניה 1

מזג האוויר מתעכר וכמובן בתוך זמן קצר מתחיל גם גשם. השעה כבר 4 אחה"צ ואין שום סימן למקום בו נניח את הראש. אני בלחץ אבל לא מראה את זה בכלל. גם מרגיעה את עצמי בשקט שמקסימום נישן ברכב.

לפנינו עוד מנזר הנשים סנט ג'ורג בכפר בשם Rejcica ממש לפני הכניסה לעיר Debar.
"מנזר הנשים של סנט ג'ורג' מאד מטופח וכולל מבנה ארכיטקטוני מעניין, שהוקם רק בשנים האחרונות סביב כנסייה עתיקה של סנט ג'ורג' שהייתה במקום. המנזר הוא שלוחה של מנזר יוהן ביגורסקי ואב המנזר של ביגורסקי הוא גם האב הרוחני של הנזירות, מפקח עליהן, עורך את טקסי המיסה, ומלמדן.
בכניסה לכנסייה מצד ימין יש תמונה של ג'ורג' הקדוש. לאף של ג'ורג' מודבק קצה אצבע נוטף דם. זהו העתק תמונה דומה שנמצאת במנזר ג'ורג' הקדוש בהר אתוס. לפי המסופר לאחר שהנזירים גמרו לבנות את המנזר, הם לא ידעו למי להקדישו, הם השאירו במקום לוח עץ ריק למשך הלילה. והנה כשבאו עם בוקר, הם ראו על הלוח את תמונתו של ג'ורג' הקדוש. אב המנזר לא האמין בנס ובספקנותו הושיט אצבעו לתמונה כדי לבדוק אם הצבע טרי. כעונש על ספקנותו נשארה אצבעו דבוקה לתמונה, ולבסוף נאלצו לקטוע אותה והיא מחוברת לאפו של ג'ורג' הקדוש עד היום". מקור www.eco-tarbut.co.il

From בתיה מקדוניה 1

"הנזירות במנזר רואות בג'ורג הקדוש דמות המגינה עליהם מפני כל צרה ומצוקה. הן מקבלות אורחים, ואחת מהם בשם ברברה מדברת אנגלית מצוינת ואף מציעה ממבחר המזכרות הקדושות שבמקום. כנסיית המנזר נמצאת בגן נפלא חבוי בין חומות, שממנו יש מבט מרהיב על האגם. אחת מעיסוקיהן של הנזירות הוא יצירת כובעי בישופים. כובעים מפוארים שלעשותם לוקח כמה חודשים." מקור www.eco-tarbut.co.il

From בתיה מקדוניה 1

From בתיה מקדוניה 1

התמונות כמובן צולמו בהיחבא כי אסור לצלם שם כמו בכל מקום כמעט במקדוניה או יוון.
כל הזמן הזה הגשם מזרזף עלינו, הנזירה מרחמת אבל מסבירה שהמנזר מלא בגלל חג הפסחא וכל החדרים תפוסים. אני נלחצת עוד יותר כי זוג נוסף שעומד שם אומר שהם באותה בעיה וגם להם אין מקום לינה, המנזר עומד בכל הדרו וכל כך מזמין. נאלץ להמשיך למרות שהכל כבר אפרורי וקודר.
From בתיה מקדוניה 1

הנסיעה לעיירה האחרונה/הכפר האחרון (המושגים פה לא ברורים לי) וֶוצָ'אני  ( Vevchani)  נמשכת ונמשכת בלי סוף. כולה לאורך האגם אבל אין בתים לרפואה ובטח שאין מלון. הלחץ גובר מעט כשלא מוצאים את השלט לכפר. אבל... כמו תמיד, הוד מוכשרותו הטייל מוצא בחושיו הבדואיים (או מקדוניים) את המקום. איך? אין לי מושג.

הכפר וֶוצ`אני Vevchani
הכפר Vevchani הינו כפר שבקצהו יש שמורת טבע של מעיינות עיליים הנשפכים במפלונים, ומים המינרליים שבו הנובעים הנהדרים למנוחה ורגיעה. עוברים גשרונים חמודים. בכפר "תערוכה פתוחה" הכוללת בתים של בעלי מקצועות שונים. זהו כפר ציורי וייחודי שאנשיו מסבירי פנים, מקום מופלא לחובבי צילום. בכפר שוק קטן, ובין בתיו תעלות מים צרות הזורמות לנהר שוצף הזורם אל חלקו התחתון של הכפר. למגיעים אל הכפר ב – 13 וב – 14 בינואר, בכל שנה, צפויה חגיגת מסכות ייחודית לכפר הזה המתקיימת בו כבר מאות שנים. בחגיגה מציינים את השנה החדשה על פי לוח השנה היוליאני הישן.
עיקר פירסומו הוא מימי הממשלה היוגוסלבית, שהחליטה בזמנו לבנות צנרת שתסב את מי המעיינות לעיר סטרוּגה. התושבים כמובן התנגדו והממשלה חזרה בה. זה קרה לאחר שאנשי הכפר הציבו את זקנות הכפר כמגן אנושי. לאחר שיוגוסלביה התפרקה, הכפר החליט להכריז על עצמאותו וכינה את עצמו "הרפובליקה של וֶוצ'אני". הם יצרו לעצמם דגל, הנפיקו דרכונים ומטבע משלהם. אך בסופו של דבר לא מימשו את התבדלותם ממקדוניה.

From בתיה מקדוניה 1

לחובבי המסלולים – ניתן לצאת למס' טרקים באיזור, המסלולים יוצאים משמורת המעיינות עצמה ויש שילוט.

הראשון של כחמש שעות עד הכפר בליצה (Belica), שימו לב, המסלול אינו היקפי.

שני מסלולים היקפיים נוספים של כ- 24 ק"מ כל אחד שניהם עוברים על פסגת אחד ההרים באיזור, ובלגונות יפות.

יש שלט עם מפה המתאר את התוואי בכניסה לשמורת המעיינות. כדאי לנסות להשיג מפה איכותית.
From בתיה מקדוניה 1

הגענו! יש! עיירה חמודה משרה נינוחות שלווה. נותר רק לחפש מלון. עוצרים ממש בכיכר העיירה ואני יורדת לשאול היכן יש מלון. כולם ממהרים להצביע לי על המקום בו אני עומדת ורצים לחפש את הבעלים. מלון חדש/משופץ. נקי מאד, חדרים גדולים ולא יקרים. הרבה אנשים למטה בבר של המלון שהוא בעצם רחבת המדרכה עם הרבה שמחת חיים ומוזיקה עליזה. הכל שם נעים ותוסס. וכל כך עייפתי שבא לי רק להישאר במקום החמוד הזה.

From בתיה מקדוניה 1

התיישבנו והזמנו בירה. אנחנו התכוונו לבקבוקים קטנים, מה שקבלנו בפועל היו שני ספלים ענקיים. עם קצת שקדים שהיו לנו, מחברת וכתיבת זיכרונות היום הארוך הזה, חשבתי שאסיים אותו. מיד מתקבצת לידנו חבורת צעירים סקרנים  מחליפים שאלות, עונים  ומשוחחים.

From בתיה מקדוניה 1

אחת מגיעה משום מקום ומספרת שהמיסה הוקדמה להערב. מה מיסה? מי מיסה? אין לנו מושג כמובן, עד שמישהי מתנדבת להסביר שזו המיסה של חג הפסחא שהוקדמה בכפר הזה משום מה, במקום להיערך ביום ראשון. כנראה לכומר יש עוד תוכניות....  כמובן שאי אפשר לדלג על הזדמנות כזו והעיניים של יוסי שוב נוצצות J.

From בתיה מקדוניה 1

From בתיה מקדוניה 1

הטיול הרגלי שעשינו קודם בכפר לא הספיק לו עם כל העליות. הדרך לכנסיה כמובן, איך לא? תלולה..... מאד!
כבר קשה לי לסחוב ואני מקללת שוב את הפדלאות שלי, את הזלזול שהפגנתי כשלא התאמנתי, כששכחתי עם מי יש לי עסק וגם קצת (בשקט) את הנוצרים המחורבנים שהחליטו לא לתת לי לשבת ולנוח בשקט. מה היה רע אם היו עושים את המיסה כמו כולם ביום א' למשל???? נהיו לי "זריזים מקדימים" פתאום?
From בתיה מקדוניה 1

המיסה נראית מעניינת, לא שהבנתי משהו ממנה.  שירה ובעיקר נרות רבים. הורים עם ילדים, זקנים. כווולם מגיעים לכאן

From בתיה מקדוניה 1

כוווולם מחזיקים נרות בוערים בידיהם. מפגן מרהיב של התרגשות דתית ומפגש חברתי. גם מקהלת ילדי הכפר מוסיפה קולות נעימים. באיזה שלב, כשהשתכנענו שככה זה הולך להמשיך שעות בלי עוד "אקשן", החלטנו לפרוש ולתת מקום לכל ההמון הזורם פנימה. בעצם רק מנסה להיכנס, אין מקום להכניס פרור. גם חצר הכנסייה גדוש כולו במשפחות עם נרות דולקים. אלו כנראה הפחות דתיים אבל האירוע מפגיש את כולם.

From בתיה מקדוניה 1

קשה היה לצאת משם, ההמון כולו בכיוון ההפוך, ממתין בסבלנות להדליק את הנרות ולתקוע אותם בכלי המיועד בחול החם. שמש הכנסייה, פשוט מסלק את החלק הארי של הנרות הדולקים, על מנת לפנות מקום לנרות הבאים. כדאי להיות יצרן נרות במקדוניה.
בקושי רב פילסנו את דרכנו חזרה במורד המדרגות העמוסות באנשים, בחצר, ובפנים. אני רק מתפלאת שלא נשרף שם אף אחד למרות שלל הנרות.

From בתיה מקדוניה 1

חזרנו לאיטנו, באמת שאין כח יותר, אני רעבה אבל , "כולם הלכו לג'מבו... מיסה" והבודדים הנותרים מוכרים רק שתיה אלכוהולית ובירה ואנה אנו באים? בפאתי בכפר נמצא הצדיק בסדום – מוכרים שם איזה המבורגר מוזר אבל כשרעבים הכל טעים.
על בטן מלאה אפשר להתקלח ולישון שנת ישרים עד הבוקר.

4.5.13
כבר אתמול הרחתי שהכפר הזה בא לי נפלא, איזו שלוה ברוכה. אולי אשקול להישאר לגור בו. אחרי הכל הם הכריזו על עצמם כרפובליקה.... J
סוף, סוף ארוחת בוקר כמו שדמיינתי! שני סוגי לחם אפוי טריים ומתפצפצים בפה, גבינות, נקניקים, ממרחי דבש, ריבות, חמאה, פטה כבד מכל הסוגים, פירות ומה לא?

From בתיה מקדוניה 1

From בתיה מקדוניה 1

הדרך למעיינות שוב מאלצת ללכת במעלה הכפר, ולמרות שאנחנו כופרים מובהקים, שוב צריך לעבור בכנסיה. לא שזה כל כך נורא בעצם. באור יום דברים נראים אחרת.

From בתיה מקדוניה 1

From בתיה מקדוניה 1

גם את מפת ארץ ישראל על קיר הכנסייה, עם אזכורי המקומות הקדושים לנצרות, משהו שאתמול לא הצלחנו לראות בגלל הדוחק.
הלאה במעלה הכפר אל המפלים. בדרך לומדים איך המכולת השכונתית מצננת את הבקבוקים תוך דקות ספורות.
From בתיה מקדוניה 1

געש רעש מהומה של מפלים מרהיבים. איזו עוצמה וכמות של מים שלא מפסיקים לרגע לזרום. כבר אמרתי שבכפר הזה אני מוכנה לגור? איך אפשר להתעצבן בכלל אם אפשר רק להקשיב למים הזורמים? רק לראות את האנשים השלווים הללו ולקנא. לכל אחד חלקת ירק קטנה, לכל אחד נוף נעים. ירוק וירוק בעיניים.

From בתיה מקדוניה 1




אין ברירה, חייבים להמשיך והלוואי שאוכל לחזור למקום המופלא הזה.
במלון מסתבר שהמחיר שנקבו היה עבור אורח אחד..... לרגע חושבים להתקומם, אבל מחיר של 100 ש"ח לאדם זה באמת לא סכום ששווה לריב עליו. בטח שלא לאור מה שקיבלנו, שהיה שווה ביותר ואל תגלו להם שלא ירימו את האף J
על בטן מלאה, עליזים ושמחים יצאנו לדרך כשזיכרון הכפר הזה מלווה אותי עוד הרבה אחריו.
הדרך מוליכה אותנו דרך העיירה סְטרו·גָה STRUGA. עיירונת קטנה, לא משהו ששווה להתעכב עליו אבל טיילים מכובדים חייבים לבדוק כל מילה שמצאו באינטרנט. ובכן.... שום כלום כמעט. שפת האגם מבטיחה טיילת אבל לא ממש מקיימת, הרחובות פשוטים מהמאה הקודמת. השוק דחוס אבל כחובבת שווקים, בהחלט נהניתי ממנו.
From בתיה מקדוניה 1

From בתיה מקדוניה 1

עוד כנסייה , (יש גם מסגד בסמוך למניעת אפליה).  העושר בפנים כמו בכולם כל כך מנקר עיניים ומנוגד לכל מה שרואים ברחובות. המחשבות לא מרפות על חוסר הצדק המשווע וחוסר ההוגנות של הכנסייה מול המאמינים שלה. התחושה היא של עם שלם עני מרוד שמנסה לשרוד בעוד הכנסייה טובלת במשמניה. רק שלא יצלבו אותי על הרהורי הכפירה הללו.

From בתיה מקדוניה 1

חיפשנו גם את האחים מיליאָדינוב, שמייצרים כלי אוכל מקרמיקה, והעלנו חרס בידינו... המקום סגור בגלל הפסחא הארור הזה. רק שלא ידעו כאן שאנחנו יהודים ששותים דם של ילדים נוצריים תמימים בימים כאלו.
בקיצור, אין טיילת, אין שום כלום בעיירה הזו ואנחנו "חוסכים" לעצמנו יום שלם וממשיכים הלאה.
כל שנותר זה להמשיך לאורך האגם וקצת להתברבר בחיפוש אחר איזה מנזר תלוי. זמננו בידינו הרי השארנו לעצמנו יום שלם פנוי להתברברויות אם יהיה צורך. אנחנו כבר מפנטזים על המנזר כי בראש יש לנו את המנזרים התלויים שבסין, אבל לא מנזר ואפילו לא צלב לרפואה. נוסעים הלוך וחזור בחיפושים אבל במקום מנזר תלוי הגענו לכפר דייגים מתוק בשם  RADUZADA. כשרוב בתיו על גדת האגם.
From בתיה מקדוניה 1

עצרנו, כי באמת יש גבול לשוטטות ליד גבול אלבניה J. מאחורינו גילינו חץ המורה על מנזר מערת מיכאל. אין , אין על ההכנה לטיול של יוסי. כשחזרנו משם, התברר שהכל כתוב בדפים אצלנו אבל מי קורא?

מערת מיכאל ברדוזדה בעיירה Radozda
"לא רחוק מהמנזר של קלישטה, מתנשא מעל כפר הדייגים היפה רָדוזָדָה (radozda), ובו יש מערת התבודדות של נזירים, המוקדשת למלאך מיכאל. המערה צופה על אוכריד מהמזרח." מקורwww.eco-tarbut.co.il
צמוד לחוף העשיר בצמחיה ובעופות מים יש מספר מסעדות דגים ,עם כסאות קש ושמשיות צבעוניות, אך הכפר עצמו – שגם בו מספר לא מבוטל של כנסיות ומנזרים - מוזנח ולא מטופח.

"הציורים הראשונים שבה הם מהמאה ה-13. הדבר המעניין במערה הוא הציורים והתמונות הרבות של המלאך מיכאל מחזיק ביד אחת מאזניים וביד שנייה חרב. התמונה מזכירה את קלף מספר אחת עשרה בטארות (מערכת של ידע עתיק שהועבר דרך קלפי משחק וניבוי), קלף הצדק, שגם בו יש מלאך המחזיק ביד אחת חרב וביד השנייה מאזניים.
משמעות הסמל אוניברסאלית: החרב מסמלת את היכולת להבדיל בין טוב לרע, לפלס את דרכנו בעולם. זהו מוטיב עתיק שמופיע בסיפורים של הגביע הקדוש, וגם בסיפור שלמה ובסיפור אלכסנדר מוקדון והקשר הגורדי. החרב נחשבה לבעלת כוחות מיסטיים, כשהופכים אותה יש לה צורת צלב. שני הצדדים של החרב מסמלים חובות לאדם וחובות לאלוהים והחוד שבקצה – משמעת. חרב קשורה ליכולת לקבל החלטות נכונות. יכולת זו נובעת מהשיקולים לכאן ולכאן שמייצגים המאזניים. המאזניים מייצגים את האיזונים הנכונים באדם, את היותו נקי משיקולים לא רלוונטיים, את מידת תשוקתו, רצונו. המאזניים הם המקום שממנו מתקבלות החלטות, והמקום שבו הם בסופו של דבר נמדדות. החרב היא היכולת להפריד בין טוב לרע, ולבצע דברים בצורה מדויקת ותכליתית.
כל עוד אדם עושה את הדברים הנכונים בחייו, מקבל את ההחלטות הנכונות, שוקל את הדברים בצורה נכונה ומגיע להחלטה בזמן הנכון, אזי לבו קל עליו והמאזניים נוטים לזכותו. בסוף החיים אדם עומד לפני מלאך המחזיק מאזניים וחרב. על המאזניים נשקל לבו, אם הוא קל מנוצה, אזי המלאך נותן לאדם לעבור לשלב הבא, לגן העדן. במידה והלב כבד, אזי החרב לא מאפשרת לאדם להמשיך הלאה. החרב היא להט החרב המתהפכת השומרת על הכניסה לגן העדן, המאזניים הם מאזני יום הדין. לכל אדם יש בחיים את הצדק שלו, את האמת שלו, את ההחלטות שעליו לקבל, את הדברים שעליו לעשות. המאזניים עוזרים לנו לגלות מה הם הדברים הללו, מספקים לנו את השיקולים לכאן ולכאן, שלא נפגע במישהו חלילה. החרב עוזרת לנו לעשות את המעשה הנכון. בסוף החיים אדם נמדד למול מה שהיה צריך לעשות, לעומת מה שעשה או לא עשה. בסופו של דבר כל אדם מקבל את המגיע לו. המלאך עומד מולנו עם מאזניים וחרב והוא בעל פנים כשלנו, קפדן או רחום כמונו, הוא שוקל את מעשינו ופועל בהתאם לכך. זוהי מידת הצדק והדין שעל כל אחד להתמודד איתה." מקור www.eco-tarbut.co.il

יש לבדוק במסעדת הדגים הסמוכה לשביל העולה למנזר, לגבי המפתח השמור אצלם. זה מבאס לעלות את כל הדרך ולגלות שסגור.
From בתיה מקדוניה 1

From בתיה מקדוניה 1

מצוק תלול מקדם את פנינו. מתנשפים (אני כמובן) ועולים. הצלחתי אפילו למעוד על המדרגות כואב ושורף ואני מקללת את המדרגות ואת השרירים שלא פותחו בגללי ולא עוזרים להרים רגליים.
כרגיל מפנטזים כל העלייה על מה שנמצא שם. זה למעשה ה"דלק" שדוחף אותי להמשיך למעלה.
From בתיה מקדוניה 1

From בתיה מקדוניה 1

הגילוי ממש מאכזב, מערה קטנטנה, חצובה בסלע. הפרסקו שם מתפורר כמעט. אין תאורה והכל מחניק. חבורת צעירים צחקנית וצוהלת נועלת אחרינו את דלת המערה במנעול. שוב היינו ברי מזל.... רק בשובנו גלינו את הכתוב, שצריך לקחת מפתח ממסעדת הדגים למטה בכפר. על זה נאמר חכמים לאחר מעשה???
שעת צהריים וממש מתחשק לי דגים. דגי אגם אוכריד נראים טריים. הדגים מעולים, התוספת? – מבחילה. (שיסלחו לי כל הנעלבים בשם המקדונים). כמה חתיכות של תפוחי מבושלים ועוד פחות חתיכות של גזר וזהו.... הם ממש לא בעניין של תוספות המקדונים האלו. והעקבות שהותירו הסובייטים כנראה לא יימחו דורות רבים. איפה??? איפה המאכלים הבלקנים?
בעצם כולם שם אוכלים כל מיני סלטים שנראים דומים האחד לשני ורק כמה זיתים מפרידים ביניהם. עם שבבי גבינה מפוזרים מלמעלה אבל איך אוכל לבד כל כך הרבה סלט כשיוסי הקרניבור האומלל, שנאלץ לאכול דג, ממש לא בקטע של ירקות טריים בשום צורה?

From בתיה מקדוניה 1

על פי הנחיות של בחור צעיר דובר אנגלית, אנחנו חוזרים לחפש את המנזר התלוי. הפתעת ההפתעות היא שהוא נמצא בתוך חצר של מלון! ההפתעה הפחות נעימה הנוספת היא ששוב לא קראנו היטב את המדריך שהכנו (יוסי הכין) לטיול...

הכפר קלישטה Kalista
"... על החוף המזרחי של האגם, נמצא מנזר קלישטה (kalista), ובו מנזר תלוי מרהיב ומרשים השווה ביקור. יחד עם אוכריד וסנט נחום נוצר מעין משולש קדוש של מנזרים מסביב לאגם.
המנזר של קלישטה משמש למושב הפטריארך המקדוני בחודשי הקיץ. זהו מתחם גדול ולידו מלון לאורחים ולצליינים. המתחם כולו שוכן בין הצוקים לבין המים ויש בו רחבה יפה שמגיעה עד המים. הכנסייה העתיקה והחשובה נמצאת בתוך מערה על צוק, ומטפסים אליה מתוך הבניינים החדשים, באזור היו מערות של מתבודדים, והכנסייה שקרויה על שם הבתולה הקדושה היא חלק ממערכת מערות זו. בהמשך הצוקים, במרחק חמש דקות הליכה, יש כנסייה נוספת במערה, המוקדשת לנזיר אנטוניוס – מייסד תנועת הנזירות." ....
"במערה שבכנסייה במנזר קלישטה ניתן לראות תמונה של שמעון של העמוד. הסלבריטי של המאה ה-5, נזיר מסתגף מסוריה שבילה את כל חייו על עמוד גבוה שעליו משטח בגודל מטר על מטר. שמעון של העמוד נתן דוגמא למסורת של נזירים מתבודדים המסתגפים כדרך להתגבר על חולשת הגוף ופיתוח כוח הרצון.
ליד הבניינים הסוגרים על כנסיית המערה נמצאת כנסייה חדשה המוקדשת, גם היא, ללידת מרים. בתוכה יש אייקון של אם האלוהים שהועבר מהכנסייה העתיקה ומיוחסות לו תכונות פלאיות, כמה פעמים ניסו לזרוק אותו לאגם, וכל פעם הוא חזר בצורה פלאית. האייקון נמצא בתוך מסך האיקונות. הכנסייה החדשה נבנתה ב-1977 בסגנון ביזנטי קלאסי, על יסודות מהמאה ה-18, ממולה מצויה חנות המציעה ספרות על נצרות במקדוניה ותוצרת המנזר. ליד הכנסייה עץ אדר עתיק בן שש מאות וארבעים וחמש שנה המצל על המקום. המסורת אומרת שעץ זה ניטע על ידי הנזירים המתבודדים הראשונים, שחיו כאן לפני שבע מאות שנה. בצד הדרומי של הרחבה נמצא כנסייה עתיקה על שם סנט פטר, פאול השליחים. מתחתיה יש מעיין, מעבר לה נמצא בית הארכיבישוף. כיום יש במקום מנזר של נזירות וגם של נזירים. מעבר למתחם הפטריארך מוביל השביל במעלה הצוקים לכנסיה של אנטוניוס מהמאה ה-13. הכנסייה המקדונית הכריזה בשנות ה-60 על עצמאותה מהכנסייה הסרבית, והפטריארך שלה נמצא חלק מזמנו בסקופיה וחלק במנזר יפה זה." מקור www.eco-tarbut.co.il
האזור שימש בעבר מרכז לנזירים מתבודדים, ואת השרידים ניתן לראות במנזר של קלישטה, במערת מיכאל בכפר רודזדה הסמוך, ובמערת העלייה בכפר וישני.
מנזר ההתגלות למריה בכפר Kalista נמצא קרוב לגבול האלבני. כאן גרים 3 נזירים גברים. לידו יש כנסייה חדשה, שנבנתה לפני 30 שנים. העלייה למנזר היא מתוך המלון במדרגות תלולות. מנזר קטנטן.
From בתיה מקדוניה 1

From בתיה מקדוניה 1

תמורת 10 דינר לאדם אנחנו מטפסים ממעט בתוך ההר. 2-3 צילומים ונגמר...

מצאנו בקלות את הדרך למעבר הגבול לאלבניה. זה הרבה יותר הגיוני וקל לעבור להמשך הטיול מסביב לאגם דרך אלבניה מאשר לחזור את כל הדרך הארוכה במקדוניה עד לסטרוגה.
אנחנו ממתינים שעה קלה בלבד ועוברים בלי בעיה. כמובן שצריך להצטייד באישור תשלום לרכב מחברת ההשכרה.
באלבניה אנו אמורים ללון בכפר עם השם הכי מתאים לשינה... כפר לין LIN. מרחוק הוא נראה מבטיח. יושב על שפת אותו אגם אוכריד שרובו במקדוניה, אבל כשהגענו לשם התברר שאפילו עזה היא מקום סביר יותר.
From בתיה מקדוניה 1

פרצופי התושבים נראים עוינים. הכל מזוהם. המלון היחיד שראינו שם,  רוצה סכומים אסטרונומים על כלום. היום עוד ארוך ואנו ממשיכים הלאה לעוד מקום קטנטן TUSHEMISHT גם הוא על שפת האגם . מלון חמוד לצד הרבה מלונות אחרים עם אלבני זקן וחביב. 15יורו לחדר ענק ושרות נעים בלי אנגלית בכלל. לשמחתי מתברר שהוא נוצרי אדוק ומעריץ את ארץ הקודש. עכשיו כבר נרגעתי לגמרי כי קצת חששתי מהמוסלמים האלבנים בלי שום בסיס בעצם.
קצת רעבים אבל אין כסף מקומי. הכסף האירופאי (יורו), שברשותנו, היה בשטרות גדולים, לא רצינו להיתקע עם כסף  אלבני, והערב יורד. נאכל מה שנשאר לנו  אגוזים וחבילת קרקרים שמצילים את הקרקור בבטן.

5.5.13
עם בוקר צריך לחזור רק ק"מ אחד אחורה על מנת לבקר באגם דרילוני DRILONI אגם לא גדול וחביב, נאמר עליו שהוא אחיו התאום של האגם ממעין סנט נחום שבצד המקדוני.

From בתיה מקדוניה 1

From בתיה מקדוניה 1

מים צלולים, לאורך הנחל והאגם הרבה מאד מסעדות וברבורים. ארוחת בוקר טעימה ממש על המים והלאה למעבר הגבול הנוסף בחזרה למקדוניה.
המוכס הפעם קפדן יותר. מחטט לנו בחפצים ואני יושבת ברכב ושותקת כשיוסי שותק לצדו. מעניין מה הם בכלל מחפשים, כנראה שהרבה אנשים מבריחים מוצרים מאלבניה הזולה והענייה יותר.
עוברים ישר לסנט נחום בצד המקדוני. שם הכל גדול, נקי, מסודר וממוסחר יותר. בעיקר תכשיטים דמויי פנינים המיוצרים בטכניקה ייחודית למקום הזה בלבד. סוד כמוס של הפקת חומר דמוי פנינה מהעור והקשקשים של דג הגדל רק באגם אוכריד. יפים ובעיקר יקרים בגלל תהליך הייצור.
From בתיה מקדוניה 1

כנסייה יפה, טווסים בחצר ופרגנו לעצמנו שוב שיט על האגם. בחור צעיר חותר במרץ וגם מסביר באנגלית סבירה על מקור המים. מים מינרלים עם סידן קרבונט שלמעשה אלו מים מוגזים, ובנחל הנקי אפשר לראות את הנביעה בקרקעית.

From בתיה מקדוניה 1

From בתיה מקדוניה 1

את המשך הדרך אנו עושים עדיין מסביב לאגם. נסיעה נינוחה בנוף יפה עד ש........ אנחנו מפריעים לדבורה עמלנית בדרכה לשדות הצוף. לא בדיוק ברור אם זו אני שמושכת כל כך או החלון הפתוח ומשב הרוח שמסיטים אותה מדרכה היישר אלי, אפילו לא ראיתי שנכנסה, מניסיוני הרע של מפגש עם צרעה, אני נבהלת ומנפנפת בזרועותיי  בהיסטריה ראויה לאוסקר לפחות. אני נרגעת כשלא מוצאת אותה, ומאושרת שהיא כנראה הבינה שאני מזמן לא פרח צעיר ויצאה לה לדרכה. בשלווה אני נשענת אחורנית על גב המושב ואז חשה בדקירה צורבת ומכאיבה. עכשיו כמובן שההיסטריה חוזרת ואני צורחת ליוסי שיעצור כבר. הוא לא כל כך מבין על מה ההשתוללות המטורפת פתאום. הצרחות שלי מבהילות אותו מספיק על מנת לעצור. "האיטלקית הזהובה", כך קראתי באיזה מקום, השמנמנה והשעירה החליטה שהמקום הכי מתאים לה להתחבא מהיצור ההיסטרי שפגשה, הוא מתחת לגלימה האוורירית שלי נגד שמש. ברור שלא הפעילה חשיבה על איך יוצאים משם אחרי... וכל שנותר לה לעשות על מנת להתגונן מהלחץ, זה לתקוע בגבי החשוף את העוקץ שלה. לא יודעת מה הייתי יותר, כואבת או מבוהלת מהאפשרות שאני אלרגית לדבורים. רק כשנמצאה הפושעת יכולתי לנסות להחזיר את הנשימה. הצריבה המשיכה עוד הרבה זמן וכל דקה ביקשתי מיוסי שיתבונן בגבי אם התנפח. ניסיון העקיצה בטיול בעבר, לא בישר טובות. אבל נזכרתי שקראתי באיזה מקום, שבזמן האביב העקיצות פחות כואבות. אז כתבו. כאב ועוד איך.
From בתיה מקדוניה 1

בשולי הכבישים עוד ניתן לראות עמדות הגנה וירי ממלחמת העולם הראשונה כחלק מקו הגנה שהתחיל ממזרח, היום שמורת פליסטר, המשמשות כיום לציורי גרפיטי למקומיים.

From בתיה מקדוניה 1

מבלי להרגיש כמעט, אנו ממשיכים לטפס ברכב אל רכס גָלִיסִיקָה GALICICA שמתגלה אט, אט עם כל עיקול.  כל עוד זה ברכב, אני רק מחייכת בין כאב לכאב ונהנית שאני בחיים. הנוף שנשקף מהתצפית בה עצרנו עוצר נשימה.

From בתיה מקדוניה 1

From בתיה מקדוניה 1

באחד העיקולים יוסי מבשר לי בזהירות (בטח בזהירות שלא אחטוף שבץ) שאפשר לעלות ברגל למעלה לפסגה כי רק משם ניתן לצלם את שני האגמים ביחד. מאחר וזה נראה כפסגת האושר עבורו, למה שאפריע לו? אבל הוא התכוון שגם אני צריכה לטעום מהאושר הזה...
בהתחלה אני מטפסת בחדווה קלה כי אולי זה יעזור להקטין היקפים של אזורים מסוימים אצלי. על פניו נראה שאין בעיה להגיע למעלה אבל לאט, לאט אני קולטת שהפסגה רחוקה בהרבה ממה שחשבתי. מצאתי לי תרוץ נהדר לעצור כל כמה מטרים. חייבים לצלם את הפרחים שהנצו לקראת האביב ובגלל השלג הם נמוכים וקטנים.

From בתיה מקדוניה 1

From בתיה מקדוניה 1

לא נראה שמזג האוויר יאפשר לנו לצלם את התמונה משאת נפשו של יוסי. הראות לא טובה, בשביל בו אנחנו מטפסים יש סימני רכב 4X4. ואני שוב מזכירה לו שהיה עדיף לשכור רכב כזה. במעלה הרכס מגלים שרידי שלג שטרם נמס. בכל פעם שמגיעים למשהו שנדמה כפסגה, עוד ראש הר מציץ מאחוריה. הבנתי! אני עוד עלולה ללכת את כל הרכס ולא לחזות בחיבור בין האגמים. השביל המוליך מעלה זרוע אבנים עגולות מעצבנות שמתגלגלות מתחת לרגליים ומסוכנות בעיקר בירידה, בניגוד ללהקה הנהדרת עם אותו השם.

From בתיה מקדוניה 1

אני מתייאשת, מוכנה לאפשר ליוסי להמשיך למעלה ואני ארד לי לאיטי חזרה מההר. לרדת הרבה יותר קשה ומסוכן בגלל האבנים הללו. בקיצור, החלטתי לא למות ולא לכבוש את ההר. עליה בזווית 75 מעלות ולאורך יותר מקילומטר, הספיקו לי. הרי צריך גם לרדת אותם לבסוף. יוסי מתייאש בגללי עוכרת השמחות, ויורד איתי. נראה לי שירד רק כי חשש לתת לי  לרדת לבד. ה"חְליקות" לא מפסיקות ואני מתנצלת כל הדרך בפני הצמחים שאני רומסת על מנת לא ללכת על האבנים החשופות.

From בתיה מקדוניה 1

העיר הבאה היא אוכריד OHRID.
בדרך לשם מוצאים בהפתעה מוזיאון ימי שלא קראנו דבר עליו. אין בו הרבה, רק שחזור מדוייק של כפר עתיק שנמצא מתחת למי האגם באותו השם. המקדונים העלו את הממצאים והאוצרות ובנו כפר משוחזר לטובת הדורות הבאים. האמת? באנו, שילמנו, צילמנו, עשינו V והמשכנו הלאה.

From בתיה מקדוניה 1

כרגיל, כמו כל אחר הצהריים, השמיים מתקדרים למרות מזג האוויר החם. אנו עוברים בין עיירות וכפרים שמהווים בית מלון אחד ענק. חדרים להשכרה, דירות ובתי מלון בכל הגדלים. אין במקומות הללו דבר פרט לזה ולמסעדות. ככה זה כשעיירות יושבות מצד אחד על שפת אגם ענק ובגבן משתרעת לה שמורת גליסיקה המאפשרת טרקים רבים.
אני כבר רוצה להיות בחדר ולנוח, מפנטזת שנעצור כבר פה וזהו! אבל כמובן שנוסעים עד העיר אוכריד (OCRID) שיוסי תכנן והכין עבורה את המפות. הוא מנווט בלי שום בעיה. הציץ במפה אולי רגע. איך הוא עושה את זה? לאלוהי הגששים פתרונות.
הגענו לרחוב שכולו כמעט חדרים ודירות להשכרה. מחנים את הרכב, מרימים את הראש ו... תוך דקות ספורות יש לנו חדר חמוד ב- 20 יורו. המלונית הקטנה הזו נמצאת ממש ליד הטיילת של העיר. קרובה לכל מקום היסטורי ואתרים.

From בתיה מקדוניה 1

כמובן שהדבר הראשון שעושים זה ללכת לאכול. על הטיילת לא חסרות מסעדות. רק חלקן פתוח כי זו עדיין לא עונת התיירות. מצאנו מקום לא מפואר אבל הריח משגע אותנו. המבורגרים ענקיים וטעימים. עם בשר טלה וגבינה צהובה (יסלחו לי על חטאי..)  תוסיפו עוד צ'יפס ובירות (מה שהמטופלים שלי יעשו לי כשאשוב...) ואנחנו מלאים וטובי לב.

From בתיה מקדוניה 1

מטיילים לאט לאט, לאורך הטיילת כי אין כח לזוז מהר. הרוח מתגברת וגשם זרזיפי מתחיל לרדת. קצת "קר" עם הגופייה הדקה. חזרה למלון להצטייד בעוד חולצה ומעיל, לרגע לא חושבים להפסיק לטייל עד שהערב יורד על האגם והעיר.

From בתיה מקדוניה 1

From בתיה מקדוניה 1

לילה שקט ונעים עובר עלינו אבל הגשם לא מפסיק לרדת לכל אורכו.

6.5.13
From בתיה מקדוניה 1

אגם אוכריד

אגם אוכריד הוא בן ארבעה מיליוני שנים, והוא ממגנט את העין ביופיו. על גדותיו נבנתה טיילת רחבה שממנה ניתן לראות את הסירות הרבות השטות במים ואת התיירים המשתכשכים בהם או משתזפים על החוף. הוא זכה למעמד של אתר מורשת עולמית מטעם אונסקו, בשל העובדה שמימיו צלולים ונקיים. דבר המתאפשר גם בזכות הכלכלה הצולעת של המדינה – כאן אין שום תעשייה שתזהם אותו. האגם הינו בעל שטח של 360 קמ"ר (כפול מן הכינרת), והוא האגם העמוק ביותר בבלקן וחלקו נמצא באלבניה השכנה. יתכן שבגלל עומקו (למעלה מ 300 מטר) מימיו הם צלולים במידה מרשימה, בטמפרטורה של 24 מעלות ואפשר לשחות או לדוג או סתם לשבת על החוף ולהביט בנוף. מומלץ גם לנסוע לאורך האגם וליהנות משפע היערות שכמעט נוגעים במים. שימו לב שמרבית הנופשים סביב האגם הינם מקומיים (מקדונים או אלבנים). הסירות שמשייטות בין הערים שעל שפת האגם והשקיעות הארוכות והצבעוניות, הופכות את המקום לפנינה רומנטית. תוסיפו את העובדה שאין כאן הרבה תיירים שיציצו לכם מעבר לכתף, ותבינו שאם כבר להיות רומנטיים, זה המקום. באגם פועל בית ספר לצלילה.

From בתיה מקדוניה 1

From בתיה מקדוניה 1

מימיו הנקיים של האגם מושכים אוכלוסיות של ציפורים נודדות, ועוד מינים של בעלי חיים הניזונים ממנו. חיים בו 13 מיני דגים, אחד מהם הוא דג הפלשיצה הייחודי לו. זהו דג קטן ודק שאורכו כעשרה ס"מ. אמנים מקומיים פושטים את עורו וקשקשיו של הדג, ובתהליך עיבוד ייחודי, שנשמר בסוד, יוצרים מהם חומר דמוי פנינה. במדרחוב הראשי העמוס דוכנים וחנויות, ניתן לרכוש במחירים נאים שרשרות, מחרוזות, עגילים וטבעות העשויים מאותן "פניני אוכריד".

From בתיה מקדוניה 1

העיר אוכריד ראויה שיטיילו בה לפחות יום שלם. הגשם פסק ושמנו פעמנו לכנסיות. יש בה 365!! כאלו.. המקומיים מתלוצצים שניתן להתפלל שנה שלמה בלי לחזור לאותה כנסיה. לחוסר מזלנו, או אולי למזלנו, חוגגים היום את חג הפסחא כאן. רובן ככולן סגורות בכלל. ואני תוהה... אלוהים של הנוצרים יוצא לחופשה דווקא בחגים? אצלנו זה בדיוק ההיפך, זו העונה הכי חמה שלו והוא עסוק עד מעל הראש.

From בתיה מקדוניה 1

From בתיה מקדוניה 1

מה נותר לנו לעשות במצב כזה? כמובן... להמשיך לעלות ולטפס בהר עד למצודת סמואל. זהו אתר ארכאולוגי גדול, וכמה צפוי, מה שכבר משופץ זו כנסיית ענק הצופה על האגם.

From בתיה מקדוניה 1

בדרך למטה עוצרים באיזה בית קפה קטנטן, יש קפה. תה הוא מבקש מאשתו שתכין בבית הפרטי שזה כוך מאחורי בית הקפה. ביקשנו עוגה או עוגייה אז הוא רק מפשיל את הווילון שמאחוריו ישר לביתו ומביא עוגת חנק חסרת טעם. מעשה ידי אשתו להתפאר.... הייתי ממליצה לו לא להסתמך על בישוליה יותר מידי... האיש שומע שאנו מישראל, בודק אם ידוע לנו שהיום חג, ונותן מתנות כמנהג המקום...  שתי ביציי פסחא צבועות גם הן מעשה ידי אשתו. אולי עדיף שתתמיד בזה.

From בתיה מקדוניה 1

אני מודה לו בנימוס, מה אני אעשה עם הביצים הללו? לא נעים להשאיר, לא נעים לזרוק בדרך. בידיים המזיעות הצבע יורד.. מזל שהמכנסיים מכנסי טיולים. תקעתי אותן בכיס. עם כל החום אולי עוד יצוצו אפרוחים.
אנו הולכים לאורך החומה שעל ההר, עוברים אמפי-תאטרון יווני עתיק (כל ההר הזה נראה כאתר ארכאולוגי ענק.) העבר וההווה מתמזגים.
From בתיה מקדוניה 1

עוד כנסיה עתיקה שפותחת שעריה רק ב- 10:00 מתוך רשימת הכנסיות ש"חובה" לראות.
From בתיה מקדוניה 1

רק היום השישי לטיול וכבר שבעתי מהכנסיות. עדיף הנוף הנשקף מהן והלאה.

From בתיה מקדוניה 1

חוזרים למלון. במכולת ממול שולחנון וספסלון. יצאנו לטייל בלי להתחיל בכלל את הבוקר. הגזמנו לגמרי! יש לחמנייה, אין שוקו, אבל היוגורט טעים אפילו לסינית שכמותי.מוסיפים גם ממרח מהסוג שממש לא תיקני בארצנו, ואנו נפרדים בצער קל מהעיר החמודה ומפליגים הלאה.
אם מישהו תהה איך זה שהיה לי כל כך קל בהליכה, אז זהו שלא! או שמצלמים את הדרך בירידה או בעליה בכל זאת התמונה מייצגת רק את חלק מהדרך מעלה מטה.

From בתיה מקדוניה 1

יעדנו הבא הוא כפר קטן בשם רֶסיקָה (RECICA).  רק 44 ק"מ מהעיר אוכריד ונהיה במקום מעניין ומיוחד. כמובן שכמו במקומות רבים, אין שילוט ברור. אנחנו עולים מעלה בהר עד לכפר קטן על מנת להבין שזה לא שם.
אם הייתי קוראת כמו שצריך את "ספר הטיול" שיוסי הכין... אבל כבר כתבתי בתחילת הכתבה את כל התירוצים. כתוב בפרוש שמיד בפניה יש מחצבה. אז כתוב. ובאמת עברנו אותה בלי להתייחס אפילו. שם! בדיוק שם! צריך לפנות. פנימה לתוך המחצבה. לעבור מתחת לגשר מתכת מאובק ששייך למתקני החציבה ולהמשיך על כביש משובש. וכל זה למה?  כי הכפר הזה מיוחד במינו. מוכר בזכות "המכבסות הציבוריות" שבו.
From בתיה מקדוניה 1

כל נשות הכפר יורדות אל הנחל על מנת לכבס. מי הנחל מוטים באופן מלאכותי באמצעות תעלות בזווית חדה. חלק מהתעלות הללו עשוי מעץ וחלק "צעיר" יותר ממתכת. המים "נופלים" למטה בכח רב לתוך גומחות גדולות מדופנות בעצים שנראות למעשה כגיגיות גדולות מאד.
המים היורדים בכח עצום, מתערבלים בתוך הגיגית וכך למעשה משמשים כתוף של מכונת כביסה.
From בתיה מקדוניה 1

From בתיה מקדוניה 1

בצד נשענים מקלות ארוכים ומכופפים בקצה, איתם מושכים את הכביסה הכבדה. בעיקר מכבסים שם שמיכות גדולות ושטיחים.
את הכביסה הרטובה תולים על "חבלי כביסה" מעץ. כיום יש כבר גם "חבלים" יותר מתוחכמים. אותם מקלות אבל עטופים בניילון או מתחת לסככה.

From בתיה מקדוניה 1

כביסה היא אירוע משותף, נשות הכפר נאספות יחדו, מלהגות, אוכלות, מטפלות בילדים ולכן הקימו גם בקתות קש להסתתר מפני הגשם או החום בדיוק כמוני כשהגשם שצץ לו משבש לי את ההנאה וגם מתקני משחקים לילדים הקטנים.

From בתיה מקדוניה 1

הגשם ממשיך לרדת, לא כל כך חזק ולא כל כך מפריע. הגענו אל הכפר מלובִיסטֶה (MALOVISTE) אחר הצהריים.

מלובישטה

"כפר יפהפה בתוך שמורת פליסטר, 4 קילומטר מהכביש הראשי אוכריד ביטולה. היה כפר גדול בסוף המאה ה- 19 של אוכלוסיה וולכית, ובמרכזו קתדראלה מפוארת, בכפר גרו 3000 איש שעסקו בגידול צאן ובקר, מסחר ומלאכות יד. ירד ממעמדו לאחר מלחמת העולם הראשונה וכיום גרים בו רק 100 איש, אך רוב הבתים המקוריים נשארו וזאת אחת הדוגמאות היפות של ארכיטקטורה של אותה תקופה, נעשים מאמצים רבים לשמר את הכפר על תרבות הבנייה המקורית שלו. הכנסייה היא יצירת אמנות של ממש עם איקונוסטסיס מגולף מדהים וציורי קיר מעניינים וכן אוסף איקונות חשוב." מקור www.eco-tarbut.co.il
בפועל? כפר קטן, ישן ומאפאן. כרגיל יוסי לא מוותר על עוד כנסיה,

From בתיה מקדוניה 1

עולים ועולים בגשם מזרזף, לא רק אבני המדרך הלא אחידות וחלקלקות מצריכות התבוננות מעמיקה היכן שמים את הרגל, גם ה"מוקשים" שהשאירו פרות, עיזים, כבשים וסוסים  פזורים בין האבנים והראש מביט רק למטה.
From בתיה מקדוניה 1

הגעתי למעלה לכנסיה הרבה זמן אחרי יוסי שפשוט טס לשם. כמו ששערתי... הכנסייה סגורה ומסוגרה. אני כבר מוכנה להתחיל את הזחילה למטה אבל יוסי כמו תמיד מחפש אלטרנטיבה נוספת, פרצה, פתח או חלון.
מולי עולה באיטיות מפחידה זקנה בת 100 לפחות. אני כבר בכיוון מטה כשמתברר שהיא מחזיקה את צרור המפתחות לאושרו של יוסי-  הכנסייה. לכבודנו היא פותחת את השערים הנעולים ואפילו מרשה לנו לצלם בתוכה תמורת סכום סימלי כמובן.
From בתיה מקדוניה 1

From בתיה מקדוניה 1

הדרך חזרה למטה לוקחת לי זמן כפול. האבנים חלקלקות ואין לי חשק להחליק על תוצרי החיות.

From בתיה מקדוניה 1

חצי שעה של נסיעה משם ואנחנו בעיר בּיטוּלָה BITULA)) הקרובה ביותר לגבול היוני.
שמה היווני של העיר ביטולה הוא מונֶסטִיר, ומשמעותו "אנשי המנזר", מה שמעיד שבמקור הייתה העיר בעלת אופי נוצרי אדוק. עם זאת, היו כאן גם מרכזים יהודיים ומוסלמיים שוקקים. "בימי הביניים נקראה ביטולה גם פָּלגוניה, ביטולה הוא השם הסלאבי של העיר."
"במאה ה-11 בנה הצאר סמואל טירה בעיר." "בזמן השלטון העותומאני ביטולה הייתה מרכז מסחרי ופוליטי חשוב, היא הייתה העיר השנייה בגודלה בחלק האירופאי של הממלכה אחרי סלוניקי."
"ביטולה הפכה עם המהפכה של מחמט השני למרכז לצבא העותומאני החדש בבלקן, צבא שהחליף את הגייסות היאניצארים, בשיאו היה בביטולה מחנה קבע של חיילים ובו 30.000 איש. דבר זה הביא לפריחה לא רגילה של העיר והבזאר שלה וכן של כל הכפרים בסביבה." מקור www.eco-tarbut.co.il
זוהי העיר השלישית בגודלה והעיר המרכזית בדרום מקדוניה. רחובות נקיים, מדרחוב יפהפה, בתי קפה והרבה צעירים.
מוסטפא כאמל (אתא טורק), מנהיג טורקיה המודרנית, שמוצא משפחתו ממקדוניה, סיים את לימודיו באקדמיה הצבאית בעיר ביטולה, ולמעשה כאן החלה להתגבש מפלגת "הטורקים הצעירים".
זו ההפתעה הכי גדולה בטיול. אתא טורק היה בכלל מקדוני? לך תבין.
הדבר הראשון רואים כשמגיעים לעיר, הם שני מסגדי ענק מרשימים. תוך זמן קצר מתברר שהם סגורים ושוממים.

From בתיה מקדוניה 1

זה כנראה הרובע המוסלמי/תורכי של העיר. ישנו עוד מסגד אחד גדול עם צריח קטום שסביבו נבנו חנויות שחנקו אותו ולא ניתן להיכנס אליו משום מקום.
מצאנו מלון נחמד ממש בצנטרום של הפיילה, צמודה לכנסיית דימיטרי הענקית, למגדל השעון, למדרחוב המודרני ולבקבוק היין שקנינו לשתות על המרפסת בחדר.
From בתיה מקדוניה 1

From בתיה מקדוניה 1


7.5.13

אי אפשר בלי הנקודה היהודית בטיול. אמנם לא הלכנו לראות אבל עוד אינפורמציה לעולם לא תזיק.
היהודים הגיעו אל העיר אחרי גירוש ספרד, במאה ה- 15. הרובע היהודי שהוקם בביטולה לא הופרד בגדר והיה לחלק מן העיר עצמה. מרבית היהודים עסקו במסחר, בעיבוד פרוות ובמכירתן, בחקלאות ובהלוואה בריבית. תושביה דיברו לאדינו ושמרו את המנהגים והתרבות היהודים ספרדיים, ובאו ממנה מלומדים כמו איציק מולכו מהמאה ה- 16 שראה עצמו כעין משיח. רעידות אדמה שהתרחשו בביטולה במאה ה-19 גרמו לרבים מן התושבים להפוך לחסרי דיור, ובעקבות כך נטשו יהודים רבים את המקום. הקהילה היהודית הוחרבה סופית בתקופת מלחמת העולם השנייה. שוטרים בולגרים שלחו את היהודים ב- 11 במרס 1943 מן העיר לכיוון סקופיה. בוריס השלישי, מלך בולגריה, כנראה מתוך רצון להגן על יהודי ארצו, הסגיר את יהודי ביטולה לידי הנאצים ונותרו רק מתי מעט שהצליחו להצטרף לפרטיזנים. בית העלמין היהודי, שהיה פעיל בשנים 1497 – 1929, שוקם בשנת 1998, אך כיום, 10 שנים אח"כ הוא נראה שומם, וקשה לראות אם בין עשבי הפרא הגבוהים נותרו בו בכלל מצבות. עשרה ימים לאחר מכן הם הועברו למחנה טרבלינקה, ושם הושמדו עם שאר קהילות יהדות מקדוניה. במדינה מתגוררים עדיין כ- 250 יהודים, מרביתם בעיר הבירה סקופיה. מה שנשאר מהקהילה המשגשגת שמנתה 7000 איש בשיאה הינם שרידי בית הקברות המפואר במקום, והמצבות המנופצות וההרוסות. מקהילה זו נותר כיום רק בית העלמין ההרוס והמנותץ. מאז נחרבה הקהילה היהודית הופלו כל המצבות, ורבות מהן נשדדו ושימשו לריצוף הרחובות והבתים. בשנים האחרונות החלו יהודים מרחבי העולם לתרום כספים לשיקום בית הקברות. בבית הקברות היהודי בביטולה הוקם מוזאון קטן ובו תצלומים, ציורים, ורשימת שמותיהם של תושבי המקום שנשלחו אל מחנות ההשמדה. בית הקברות הממוקם על צלע הר מוקף קירות אבן, והוא מוזנח מאוד. רק מצבות אחדות עדיין ניצבות בו, אחת מהן של רב הקהילה.
בוקר בא לבזאר הגדול והעתיק. ברור שכל אחד מאתנו מפנטז על מה שנראה בו. מתברר שכל מה שיש, זה שוק כמו ככל השווקים. פירות, ירקות ועוד קצת דברים שבני אדם קונים.

From בתיה מקדוניה 1

סיבוב קצר ויוצאים דרך ארוכה למוזיאון של העיר שהוקם לכבודו של אתא טורק. המוזיאון המנציח את דרכו, מילדות ועד שהפך למנהיגה הבלתי מעורער של טורקיה, שמורשתו חיה ותוססת גם בימינו, 70 שנה לאחר מותו.

From בתיה מקדוניה 1

המקום עלוב ומוזנח, הכיכר מול המוזיאון "מעוצבת" בגרפיטי, מלוכלכת ועזובה. למרות הדרך הארוכה שהלכנו, החלטנו שלא לטרוח ולהיכנס לשם.
את מילוי המצברים בדרך חזרה  למלון, עשינו בעוד כנסיה יפה ובשניים בורקס ויוגורט במסעדונת קטנה. לפחות האוכל היה טעים וסנט סופיה היא אחת המרשימות שבכנסיות שראינו עד כה וראינו המון, המון.
From בתיה מקדוניה 1

From בתיה מקדוניה 1

עוזבים במהירות את ביטולה. נאמר עליה שהיא העיר השלישית בגודלה במקדוניה, מוזר כמה היא לא גדולה בכלל. נסענו ממש מעט לכיוון הרקליה לינקסטיס (Heraclea) התחנה האחרונה לפני המעבר ליוון.

From בתיה מקדוניה 1

From בתיה מקדוניה 1

הרקליה הייתה "העיר של הרקולס בארץ הלינקס. העיר נוסדה על ידי פיליפ השני ממקדוניה במאה ה- 4 לפני הספירה, והייתה חלק מההתפשטות המקדונית בימיו של אביו של אלכסנדר מוקדון." מקור www.eco-tarbut.co.il
בעיר רצפות פסיפס מרשימות, תיאטרון רומי ועדויות לנוכחותם של משפחת המלוכה המקדונית, אלכסנדר הגדול ואביו פיליפוס.
"היא הייתה עיר חשובה על הוויא אגנטייה, גם בתקופה הביזנטית. ומקום מושב בישוף נוצרי. בהרקליה יש דוגמאות יפות שלפסיפסים מהתקופה הביזנטית הקדומה. העיר סבלה רבות מהפלישות של האוסטרוגוטים, ולבסוף נחרבה בפלישות של הסלאבים ואיבדה מחשיבותה." מקור www.eco-tarbut.co.il
חבל שהמקום הזה לא מאורגן מספיק (לטעמי). שרידים עתיקים של מבנים ובזיליקות, והמון המון אבנים אבל מה שהכי מדהים בעיניי אלו הפסיפסים. למה?! למה לא שומרים עליהם יותר?
From בתיה מקדוניה 1

From בתיה מקדוניה 1

From בתיה מקדוניה 1

עוד נסיעה קצרה ואנחנו במעבר הגבול המקדוני. המעבר חלק מהיר וללא כל עיכובים.
נותר כמובן לעבור את הצד היווני, אבל.................... הסיפור על זה בכתבה הבאה J


לכתבת ההמשך כנס ללינק הבא- לחץ כאן

לכתבת ההמשך המקבילה כנס ללינק הבא-.................................................................



כתבה וערכה

בתיה שפי (גוטליב)


הכותב יוסי לוי joseph levy הינו מומחה לאיסלנד iceland, המלווה קבוצות בנהיגה עצמית בלבד, והמתכנן מסלולי טיול לפי מידת המטייל,והמשמש כמומחה באתר http://www.gotravel.co.il/.
לפניות לכותב shark4162@gmail.com
© Copyright to seekingtheworld.com זכויות יוצרים לאתר