רשימת הכתבות בפייסבוק- הכתבה הפותחת בכל יעד

15 אוגוסט, 2015

זמן איים- האי קיטנוס Kythnos island

לכתבה הקודמת על האי קיאה KEA לחץ כאן

קיטנוס - Kythnos 



שעה וחצי הפלגה במעבורת או רחפת, מהאי קיאה או שעתיים מפיראוס, שוכן לו האי קיטנוס. 
השם המודרני שלו הוא תרמייה בזכות המעיינות החמים בצפון מזרח האי שרבים מהיוונים מאמינים שבכוחם לרפא מחלות. הם אמנם אינם מוזכרים בכתובים העתיקים, אבל נראה שנעשה בהם שימוש בזמן העתיק כי נמצאו שרידי מבנים בקרבת מקום. 

האי אמנם קרוב לאתונה, אבל בהחלט שקט הרבה יותר מחברו האי קיאה. יש גם הקוראים לו כך "האי הגדול השקט". 
למרות קרבתו לאתונה, אין בו כל כך אווירה תיירותית ולכן הוא מושלם למי שמחפש מקום שליו עם כפרים פשוטים ליד החופים. לא בטוח שאלו החופים הכי יפים של איי יוון אבל אווירת השקט שם מחפה על הכל. יש בו חוף אחד יותר מיוחד, בו שני מפרצונים נפגשים חוף מול חוף וזה נחשב לאחד מעשרת החופים המיוחדים בכל יוון.

האי קיטנוס מציע שקט פסטורלי והרבה מסלולי הליכה שמביאים את המטייל למקומות ומפרצים חבויים שמעטים מהתיירים, או אפילו המקומיים, מגיעים לשם. מרבית הישראלים לא טורחים להגיע אליו בכלל, שזה בהחלט יתרון בעיניי. ככלל, מרבית התיירים רואים את המקום רק כנקודת עצירה של המעבורת בדרכם לאיים הבאים (סיפנוס, סריפוס, מילוס וקימולוס). אליהם המשכנו גם אנחנו, לא לפני שעצרנו לבקר באי זה.

ניתן בהחלט לשכור שם רכב ואכן מרבית התיירים, שכן מגיעים אליו, נשארים ללון בעיירה בה המעבורת עוגנת. יש שם טברנות בשפע על קו המים.


אל האי הגענו בשעות אחר הצהריים המאוחרים, ישר מקיאה ומצאנו מקום לינה כמעט בקו ראשון של החוף. המון מסעדות (במושגים שלנו) ועל כולן כתוב שהן טרדישיונל = מסורתיות יעני "אוטנטיות" עם מאכלים יוונים אופייניים. כולם מנסים לסחוב אותנו פנימה בחיוך רחב אבל ממש לא מתחשק לנו לאכול ועוד פחות ההתקרצצות. 
אחרי סריקת החוף כולו בתוך כמה דקות, אנחנו בכל זאת מתיישבים באחת הטברנות עם המלצר בעל החיוך הכי גדול. ממתינים שעה לסופלאקי שכמובן לא מגיע... כשהמחאה שלנו הופכת קולנית משהו, מסתבר שהשף רב עם אשתו ומצאו בדיוק את הזמן להתדיין על זה... מתנצלים, שוכחים מנות, אין אינטרנט למרות שכתוב... בקיצור ערב שקט כי יש ממש מעט אנשים בחוץ ועוד פחות תיירים.


לילה עקוץ עובר עליי. ככה זה כשרוצים לראות את החוף קרוב... מתעוררת מוקדם כלומר, לא ישנה בכלל ויוצאת למרפסת הקטנה הצופה לים. השקט מבורך. סירות הדייגים שבו מליל דייג למעגן ועתה הם עוסקים בתיקון הרשתות ובקרצוף הסיפונים. 
בית קפה אחד בלבד הואיל להתעורר מוקדם ולכן הוא זה שזכה לקבל את פנינו. הסוכנויות להשכרת הרכב נמצאות ממש סמוך וגם שם יש רק צדיק אחד שקם בשעות שאנחנו מכירים. האחר מגיע בעצלתיים רק בשעה 10. הפסד כולו שלו... 

רכב יש, אוכל היה (לא משהו) ואנחנו לכיוון אפיסקופי Episkopi. על המפה זו נראית עיר, בפועל זו בקושי עיירה ורחוקה מהנמל רק 4.5 ק"מ. לי, כנווטת מהוללת (בעיניי עצמי.. J), קשה להתרגל למרחקים הקצרים. הורדתי עיניים למפה, הרמתי אותן להתבונן החוצה והופ! אנחנו שם! 


השיטוט בסמטאות מניב הנאה גדולה מהארכיטקטורה, האהבה לצמחיה, הניקיון, הקפדת התושבים על צביעת הבתים בלבן וה"כבישים" המרוצפים שגם את הבטון בין האבנים צובעים בלבן.

כולם מצחצחים לקראת איזה חג של איזו עדה נוצרית. (כמה חבל שאצלנו אין תכונה כזו לפני חגים לנקות מחוץ לדלד אמות...) משישי עד שלישי תהיינה חגיגות לכבוד איזה קדוש ונאמר לנו שכך יהיה בכל האיים ושרבים מהיוונים מהיבשת מגיעים לחגוג. באי הזה אנחנו מסודרים. נראה איך נסתדר במציאת לינה באיים הבאים.


מד הדלק לא זז, נאמר לנו ע"י המקומיים, שתחנת דלק יש רק בנמל. החשש להמשיך ולנסוע ככה, מחזיר אותנו לנמל. מילא ה- 4.5ק"מ, אבל סבתה שלי אמרה לי שלו חוזרים באותה דרך... אוף! זו התחלה לא נחמדה. ממלאים מעט דלק והמחוג עדיין לא זז. אין ברירה אלא לחזור אחר כבוד (ויש כבוד) לחברת ההשכרה. 
מסתבר שהאיש שהתעורר מוקדם, הלך כנראה לסייסטה כי מי בכלל בא לשכור פה רכב שלא בשעות הגעת המעבורת? שוב גומעים את המרחק לעיירה וממשיכים הלאה, כי נאמר לנו שתמורת 10 יורו יש לנו מספיק דלק לכל האי... סוף, סוף אנחנו מתחילים לקלוט את הגודל שלו. וזה עוד נחשב לאי יותר גדול.... 


להפתעתי, הפעם כן מצליחים למצוא טחנת רוח, אפילו שלוש במספר, הלוואי שזה סימן לבאות אבל... אנחנו עדיין מטיילים בעזרת המפה הטופוגרפית עם סימוני חריוני הזבובים (ראו הסבר בכתבה על האי קיאה) ועדיין לא מצליחים למצוא דבר מכל ה"התיישבות העתיקה" שמסומנת שם. נשבעת שאין לי בעיה ללכת 600 מ', לכל כיוון, אפילו יותר! לחפש רצפת פסיפס עלומה שרשומה, העיקר שיוסי יהיה מבסוט. אז מה אם זה כתוב על המפה המטופשת? כתוב גם שיש מכרות ברזל שמתגלים ככמה בורות בהם תושבי המקום משליכים את כל הפסולת שלהם. האם הם גילו את סוד הקסם האלכימיסטי איך יוצרים ברזל מזבל?


עצוב לראות עיירות שלמות ריקות/נטושות. בתים יפים יותר או פחות, לא מעט מהם מפוארים ממש וכולם שוממים. 
אחרי ה"מכרות" יוסי נשבר ואנחנו נוסעים לקורה/חורה Hora עיר הבירה של האי. זה נשמע לי דיי אחלה להפסיק כבר עם המרדף אחרי סימנים. אני מחייכת לעצמי מבפנים כי למה לבאס אותו יותר? 
Hora זוהי ה"בירה" הרשמית = העיר המרכזית של האי. כולה כמה בתים, בית עירייה קטנטן, 4 מסעדות , עוד תחנת דלק ו.... זהו! השעה כבר 4 אחה"צ' ואחד מהבתים היותר גדולים משמש כמלון. בעלת מסעדה חביבה אומרת שיש להמתין עד השעה 5 לפחות כי עכשיו הכל עדיין בסיאסטה או מת...


מישהי חמודה עוברת לידינו ומתנדבת להתקשר לבעלת המלון שתזדרז ותבוא כי יש שני פראיירים שהגיעו. כמעט ואין כלב ברחוב שלא לדבר על בני אדם. מו"מ עם הגברת מניב מחיר של 25 יורו ללילה בחדר ענק, יפה ונקי. לא נראה לי שנמשיך ונטייל עוד היום כי השמיים קודרים, רוח נושבת וקר. נמתין לערב, נשב בטברנה ונטביע את יגוננו בכוס יין או בירה.


נראה שאנחנו מתחילים להסתגל ל "זמן איים". קמים מאוחר, הולכים קודם כל למאפיה ומביאים מאפים חמים וטריים לארוחת הבוקר שלנו. רק אחר כך יוצאים לעיירה ומפרצון בשם קלונה Kalona . 
בין האי קיטנוס לאיון קטנטן לידו מחברת רצועת חוף עם חול לבן רך ויפייפה. רק אחרי טיפוס במעלה ההר לעבר כנסיה בקצהו, מתגלה מראה מרהיב של חיבור בין שלושה מפרצים שונים בכיוון צפון האי. במפרצים עוגנות להן מפרשיות ויאכטות, השייטים משכשכים במים או משתזפים והמראה פסטורלי מרהיב. 

כמובן שבמפה כתוב שיש איזו מצודה או מבצר, ומי כטייל מהולל יפספס דבר כזה? העלייה תלולה, תלולה, ארוכה, ארוכה. השריר הארבע ראשי שלי מודיע על קיומו. את גיד אכילס כנראה החזרתי לגיבור המיתולוגי כבר במקומות אחרים. מטפסים עד למעלה ומה מוצאים?? שער נעול וגדר! הכל סגור ומסוגר אבל מי יכול להעז ועצור את הנחישות שלנו? כתוב שיש מבצר? אז אנחנו נראה אותו על אפם וחמתם של כל היוונים.


לוקח ליוסי דקה לגלות איך פותחים ו.. הופ! אנחנו בפנים! חם מאד היום, אין צל בכל האזור, אבל אי שם מרחוק, יש מה שנראה לי כמו דיר עיזים נטוש.. הולכים אליו וממש קרוב, כשאני מבינה לאן זה חותר, אני מודיעה בחגיגיות שהוד מעלתי תמתין פה! ואם זה במבצר אז, ורק אז, אואיל בטובי להגיע אליו. 
כמובן שאין שום מושג איך בכלל אמור להראות הנניח "מבצר" הזה. מה גם שבשום מקום במרחבי האינטרנט, לא כתוב על זה דבר או חצי. גם יוסי שוב מתייאש ואנחנו חוזרים על עקבותינו במתלול המשופע. מזל שיש שם עשבים יבשים כך שאני פחות מחליקה על התח....

העיירה הבאה היא לוטרה Loutra כרגיל לא הספקתי אפילו להציץ במפה או להסתנכרן ואנחנו כבר שם. מטריף כמה שהכל כאן כל כך קטן. יש בה כ- 20 בתים, מפרץ קטן, מעגן פצפון לסירות דייגים, יאכטות קטנות ומפרשיות.


בניין הספא של המים המינארליים, סגור ועזוב. מה שאותנו מעניין זו נביעה של מים מינרלים חמים, שהמקומיים טוענים שהם מרפאים. נכנסים למעין בריכה שעוצבה באמצעות סלעים בתוך המפרץ, המים מפתיעים בחומם הרב. עונג צרוף! אנחנו מתחממים כשמעלינו השמש קופחת והרגליים נראות כמו לובסטר שלוק. שהינו שם ככל שניתן היה בהתחשב בחום ושבנו חזרה לעיר הבירה תוך רבע שעה.

לארוחת הערב החלטנו להתפרע ובחרנו מסעדה שהומלצה כמובן על ידי מישהו מתושבי העיירה המפרגנים כל אחד לקרובים שלו... רעבים המתנו כי פותחים רק בשעה 7. התאפקנו עוד בגלל התירוץ שהתנורים לא חמים.. (גחלים) הכל מתנהל בעצלתיים. שוב ממתינים לאיזו צעירונת שיודעת אנגלית... לקראת השעה 8 הצלחנו אפילו להזמין... כמובן שרק מרגע זה נחשב ה"מחכים".. וזה ממש, אבל ממש המון מחכים כזה. עכשיו התירוץ היה שהשמן לא חם ולכן כדורי הגבינה החמים שהזמנו, הגיעו יחד עם הבשר..... איזה מזל שלא בדקנו את ההכשר של המסעדה J את הארוחה סיימנו עמוק לתוך הלילה...


מסתבר שכשמגיעים מחוץ לעונה (שמתחילה בערך באמצע יוני ואנחנו רק בסוף מאי) לא בכל יום יש מעבורת. אז החלטנו להישאר עוד יום בעיירה החמודה ובעיר הבירה, הרבה יותר מעיירת הנמל ושם בהרים יש גם פחות יתושים... 
יהיה לנו עוד יום להשתכשך במעיין החם הנובע לתוך המפרץ. מי יודע, אולי הם (המים) יצליחו להרוג לי את כל החולרות/ אינפקציות שגרמו היתושים שעקצו אותי.

למחרת פתחנו עיניים ליום אפור כהה מהסוג הקודר. יוסי בדרכו לנמל להחזיר את הרכב ויחזור באוטובוס העולה לבירה. הגשם מתחיל לרדת והיום נראה אבוד לגמרי, והנה הגשם פסק, ויוסי חזר ומאיץ בי כי הנהגוס של האוטובוס שעלה מהנמל, הסכים להמתין לנו בכניסה לעיירה ולהביא אותנו למפרץ. זה שאנחנו הנוסעים היחידים שיש לו, כנראה עזר או שהוא כמו האחרים עוד איש נחמד..


מגיעים לכניסה לעיר בריצה קלה ותוך 10 דקות אנחנו במפרץ. לוקח לנו כמה דקות להתיישב בבגדי ים בתוך סיר המרק המהביל. בחוץ (מסביב לסלעים) אפור, מעונן ואנחנו בתוך המעגל בסבבה שלנו מתרככים. 
אט, אט מתכנסים לתוך הבריכה הקטנה יאכטונרים מהמון לאומים. צ'כים, איטלקים, גרמנים וצפרדעים (סליחה צרפתים...) כולם יושבים יחד ומדברים על החיים (חוץ מהצרפתים הלא נחמדים), מרכלים על היוונים, על המצב הפוליטי אצלנו על המצב הכלכלי פה והחיים נהדרים. חם בפנים אבל אי אפשר לצאת לקור שבחוץ.

כבר צהריים והקור מתגבר. רק עתה שמנו לב שבאופן מוזר אין עכשיו שום תנועה של רכבים באזור. אוטובוס כנראה יהיה רק מחר בצהריים..... מוניות אין פה בכלל ואם רוצים צריך להזמין מאזור הנמל. היכטונרים ממש לא מוטרדים שהריי הסירות שלהם פה קרוב ורק אנחנו תקועים. כתוב שיש "רק" 4.7 ק"מ עד לקורה אז מה הבעיה? נופל עלי פרץ ספורטיבי. נלך! כמה זה כבר יכול לקחת? רק דבר אחד שכחתי... שה"רק" הזה כולו בעליה והגשם תלוי על האף. 


נו מה? ברור שחמש דקות אחרי שהתחלנו ללכת ולטפס בהרים, נפתחות ארובות השמיים. הממזרים הללו רק המתינו בשקט שנתרחק מספיק ממקום מסתור והתחילו להמטיר טיפות ענקיות... אני שולפת מעיל גשם לנסות להתגונן. הוא אמנם מגן קצת אבל כשמטפסים בהר הוא גם מחמם ומזיעים בו, וכמו באגדות, מגיעה גברת עם רכב פצפון (דלעת?) ומביאה אותנו חזרה עד לכניסה לעיירה. בדיוק! אבל בדיוק אחרי שהרטבנו לה יפה את המושבים ברכב, הגשם נחלש ומאפשר לנו בצעד קליל להגיע לחדר ולהתייבש.

בעלת המסעדה פוגשת אותנו ואני שואלת אם היום היא תהייה סגורה. היא מבינה את הרמז, צוחקת ומבטיחה שהיום זה יהיה יותר מוצלח אבל רק מ 7:15. לקחה לעצמה מקדם ביטחון..... הפעם זה עבד, אוכל מצוין, הוזמננו על חשבון הבית לקנקן של יין טעים תוצרת בית ושבעים וכבדים דידינו חזרה להישפך אל המיטה.


כל הלילה הגשם היכה במרפסת החדר. הבוקר קר מאד ואפור כהה פיכס!. יש קפה, יוסי רץ להביא מאפה ואפשר לנוח עד הצהריים כשיגיע האוטובוס. למי שמורגל בטיולים אינטנסיביים, זה נראה יום מבוזבז, באיים חייבים להתרגל לקצב אחר.
עוטפים בנחת את התרמילים בגלל הגשם, עוטפים גם את עצמנו ואנחנו נראים כמו שני גושי פלסטיק/ניילון מהלכים. כל מה שצריך זה למצוא מקום יבש בפאתי העיירה ולהמתין לאוטובוס. ליוסי אצה הדרך ואין סבלנות, הוא מחליט שאפשר לתפוס טרמפ בדרך לנמל ואני לא מעודדת אותו בכלל. מה אכפת לי להמתין לאוטובוס? כרגיל.... האיש מוצא טנדר שיורד לנמל בדיוק לנקודה שבה אנו צריכים. 
עוד קפה קטן במסעדה, עוד אינטרנט ושקט, עוד דגים לארוחה ויין כל כך טעים שעדיין הריר עולה בפי גם היום. האי קיטנוס כל כך שקט ורגוע. כמה נעים פה.
ואז.... המעבורת מגיעה ואנחנו נשארים בלסתות פעורות. מאות אנשים על נשיהם וטפם, על כלביהם וסליהם ועשרות מכוניות נפלטים כולם מפיו הפתוח של הלוויתן/מעבורת. שנינו המומים מכמות האנשים ומאושרים שהצליח לנו לברוח בזמן משם.

שייט של שעה וקצת במעבורת מהודרת עם מדרגות נעות בתוכה, בין 4 המפלסים. אני מתפלצת למראה כמות הנוסעים שנותרו עליה למרות שירדו כה רבים, המונים!! כמובן שאני חוששת ולא שקטה שמא כולם שמים פעמיהם לאי הבא "שלנו" סריפוס. 
יוסי מרגיע שזו מעבורת שמשייטת בין הרבה איים אבל השקט ממני והלאה. מה גם שאנו אמורים להגיע אחרי השעה 20:00 ואולי לא נמצא לנו חדר מתאים. עוד משהו שצריך לשנות בדיסקט כשמטיילים באיי יוון שלא בעונה. פשוט להפסיק לדאוג ו- קה סרה, סרה... 

ועל סריפוס בכתבה הבאה.

לטיול בכל האי דרושים 4-5 ימים מכסימום, כולל יום ההגעה והיציאה ליעד הבא. יום לדרום האי, יום לצפון האי, יום לבירה, ויום למעיינות החמים.
את האתרים באי תוכלו לראות במפה המצורפת-




דגשים לטיול באי זה
הגעה לעיר הבירה קורה
בכל פעם שמגיעה מעבורת יש אוטובוסים שמחכים ברציף ומסיעים אנשים, האחד בציר הצפוני של האי והשני בציר הדרומי, ובשניהם לערים הראשיות שלאורכם, ולכן צריך לשאול איזה מהם מגיע גם לעיר הבירה.
אפשר גם במונית בעלות של 8 אירו לכל כיוון, ויש באי כמה בודדים, ראו פרטים בהמשך.

השכרת רכב
יש בסה"כ 3 חברות השכרה באי, הנמצאות ליד הנמל, מהם ניתן לשכור רכב לטיול באי. אנחנו הופנינו כבר באי הקודם, לאחד בשם אנטוניס.

לינה
אנחנו העדפנו פרט ללילה הראשון, לשהות בשאר הימים בעיר הבירה, ממנה גם יצאנו לטיולים באי. היא לדעתנו עדיפה על לינה בעיר הנמל.

נסיעה ללוטרה- אזור המעיינות החמים
במידה ואין רכב, ובכדי להגיע למקום ניתן להשתמש באוטובוס התלמידים המסיע אותם בין לוטרה, עיר הבירה ועיר והנמל, בעלות של 2 אירו. משך הנסיעה כ- 15 דקות. או ללכת ברגל מעיר הבירה ללוטרה, הליכה בת כשעה לכל כיוון.
בניין הספא של המעיינות החמים בלוטרה סגור, אך ניתן להתרחץ בכניסה של המעיינות למפרץ בחוף המזרחי, מקום שגודר ע"י אבנים, יש במקום יתרון כי יש שם ערבוביה של מים חמים וקרים בחלק מהמקום.

ברשימה תמצאו את כל הטלפונים להזמנת תחבורה באי-
  Car Rentals

2281 032104
6944 906568
E. Chalivelakis
2281 032506
“Ta Loutra” – Antonia Laoutari
2281 031447
6972 702565

  Means of transport – Coaches

  Tzamaros Bouritis
2281 032005
6977 900682
  Filippas Filippaios
2281 032080
6944 622108

 Means of transport – Taxis

  Georgios Larentzakis
6945 800278
6944 271609
 Giorgos Filippaios
6945 895347
  Michalis Tziotis
6944 276656
Michalis Filippaios
6944 743791

קצת מידע על האי והאתרים שבו-
באי kythnos או כפי שגם נכתב Cythnus יש עיר בעלת שם זהה, הממוקמת בערך באמצע החוף המערבי של האי, ליד Episkopi.
האי נקרא גם "Thermia" מאז המאה ה -12 כאשר זה היה מיוחס לכינוי "diocese של Kea ו Kythnos". המילה diocese נגזרת מהמונח היווני διοίκησις שמשמעותו "הממשל". השם המודרני של האי, תרמיה (Thermia), נגזר מהמעיינות החמים הנמצאים בצד הצפוני-מזרחי שלו, שידועים כיום בחלקים שונים של יוון, כיעילים לריפוי מחלות.
Chora או Messaria היא בירתו של האי Kithnos, עיר שנבנתה בצורה אמפיתאטרונית על גבעה. היא ממוקמת כ- 8 ק"מ מ- Mericha, נמל האי. היא נבנתה במאה ה -17 ומאז היא מאוכלסת. זהו אחד הכפרים הקיקלאדים היפים ביותר, עם בתים לבנים, שבילים מרוצפים, ספסלי אבן מסוידים, כנסיות קטנות ומפעלי רוח.
חורבות העיר העתיקה בקורה נקראים עכשיו Hebraeokastron. המעגל של הקירות עדיין ניתן לאיתור, אם כי חלק גדול מהם נעלם.

אתרים לביקור באי- מעבר למסומן במפת האתרים
בבירה
אנדרטת המלחמה, בכניסה לבירה חורה.
הכנסייה של אגיוס סאבאס מהמאה ה -17, עם chancel עץ יוצא דופן. בארכיטקטורה של הכנסייה, הצ'נסל הוא החלל סביב המזבח, כולל המקהלה והמקדש (המכונה לפעמים "פרסביטרי"), בקצה הליטורגי המזרחי של בניין הכנסייה הנוצרי המסורתי.
הכנסייה של Meamorfosi tou Sotira (או שינוי צורה של ישו), עם chancel של המאה ה -17, ואת הכנסייה העתיקה ביותר של האי Aghia Triada עם החלק העתיק של פסלים עם כתובות.
מנזר Panagia Nikous- המרתף של המנזר פעל כבית ספר סודי. המנזר נקרא על שמו של "Panagia Nikopios" הביזנטי, והוא נבנה כמו כנסיות אחרות של האי - על חורבות מקדשים עתיקים.
חוות תחנות הרוח הממוקמת בצפון מזרח של Chora. זוהי חוות הרוח הראשונה שפעלה ביוון.

מחוץ לבירה
Dryopida עיירה שיש בה בתים מסורתיים עם רעפים וארכיטקטורה יוצאת דופן, כנסיות ישנות, כיכרות קטנות ויפות, סמטאות ציוריות וקשתות המרתקות את המבקר. העיירה נקראת על שם דריופס Dryopes- התושבים הראשונים של האי על פי המסורת. בעיירה ניתן לבקר במוזיאון הביזנטי, ובו גוספל, אייקונים וצלבים מהמאה ה -18 וה -19, כלי נחושת וכלי זהב מצופה זהב, חפצי עץ מגולפים, בד מהמאה ה -18 המתאר חלקים מחייו של ישו וגליל עץ מגולף זהב מצופה זהב. בנוסף ניתן לבקר במוזיאון פולקלור שבו בתים, תלבושות מסורתיות, כלי להחזיק בית, רהיטים ישנים, רקמות, פריטים ארוגים ביד ועוד אובייקטים רבים.
טירת אוריה Oria - בירת האי בתקופה הביזנטית. כיום תמצאו בה רק שרידים של בתים, קירות וחורבות כנסיות כמו Agia Triada (השילוש הקדוש) ו Keralleousa.
מערת Katafiki - מערה עם נטיפים מרשימה. המערה שימשה מקלט לשודדי ים וזה מקור השם שלה. במהלך מלחמת העולם השנייה, המערה שימשה כמקלט עבור התושבים. היא נמצאת ליד הכפר Driopida במקום שנקרא Fires.
Vriokastro - העיר המבוצרת של Vriokastro, הייתה הבירה העתיקה של האי (במאה ה -10 לפנה"ס עד המאה ה -6 לספירה), והיא שוכנת על החוף המערבי של האי, לא רחוק מהעיר kythnos.
Kastela - מצודה מבוצרת בחלק הדרום-מערבי של האי, היא הייתה מיושבת מהתקופות ההיסטוריות המוקדמות עד התקופה הארכאית.

ערכו וכתבו בתיה גוטליב ולוי יוסף

לכתבה הבאה על האי הבא סריפוס- כנסו ללינק הבא

הכותב יוסי לוי joseph levy הינו מומחה לאיסלנד iceland, המלווה קבוצות בנהיגה עצמית בלבד, והמתכנן מסלולי טיול לפי מידת המטייל.
לפניות לכותב shark4162@gmail.com
© Copyright to seekingtheworld.com זכויות יוצרים לאתר