בסיום פרק הקרחון יצאנו צפונה לכיוון אולדן וסטרין (Stryn) ומשם המשכנו מזרחה בכביש 15 לאורך הגדה הדרומית של אגם סטרינוואטן (Strynvatan).
באזור אגם לאנגוואטן (Langevatan) פנינו לצפון- מערב לנקודת תצפית הנקראת דאלסינבה (Dalsnibba) ממנה ניתן לתצפת על הפסגות שמסביב ועל העיירה גייראנגר (Geiranger) הנמצאת משם כ- 5 מייל בקו אווירי, עיר שטסנו מעליה ביום השני של הטיסות.
כולנו הסכמנו שאילו היינו יודעים על נקודה זו מבעוד מועד, היינו משלבים אותה בנתיב הטיסה, כי היינו כל כך קרובים. התצפית מאפשרת מבט של 360 מעלות על הסביבה, וניתן לראות קרחונים קטנים, אגמים, כיפות סלעיות ונוף מדהים לכיוון צפון לעיירה גייראנגר והדרך המפותלת היורדת אליה.
אחרי התצפית ירדנו בכביש מפותל ויפה במיוחד לכיוון העיירה גייראנגר, תוך תצפית על מפלים רבים היורדים מימין ומשמאל. כאשר הגענו לעיירה בשעה 17:00 לערך, התברר כי הנהג אינו רוצה להמשיך לנסוע בטענה כי הוא ער מספר שעות רב, וכי שארית המסלול המתוכנן יארך כ- 4-5 שעות והוא לא מחויב לנהוג יותר מעוד שעתיים נוספות.
במהלך הדברים התברר לנו כי המלון שהוזמן על ידו מבעוד מועד נמצא בעיירה הלסילט (Hellesylt) הנמצאת במרחק כ- 10 מייל מזרחית לעיר, בקצה פיורד הנקרא גייראנגפיורד (Geirangerfjord), שטסנו לאורכו ביום השני לטיסות, וכי המעבורת האחרונה להלסילט מגייראנגר (שלא הייתה בתכנית הטיול המקורית לאותו יום), יוצאת כחצי שעה אחרי הגעתנו לעיר, וכי לא ניתן לבטל את ההזמנה לחדרים במלון ללא קנס כבד.
מה שהנהג שכח לספר לנו, הוא כי ניתן להגיע למקום הלינה מצפון דרך סטראנדה (Stranda), שם יש מעבורות לגייראנגר עד שעה 23:00 לערך.
לכן, מומלץ להצטייד מראש בלוח הזמנים של המעבורות באיזור בו מטיילים, מה שיאפשר למטייל למצוא את הפתרון הטוב ביותר לכל מצב שיקרא בדרכו. בלית ברירה נאלצנו לוותר על מרבית המסלול לאותו יום, ולשוט במעבורת, ליעד הלינה.
השיט שלעצמו בפיורד הנ"ל, היה יפה מאוד וכלל הסברים במהלך השיט על נקודות יישוב שהיו בעבר לאורך הפיורד, והיה נחמד לראות את הנוף הנשקף ולהשוות אותו לנוף שראינו בפיורד זה מהמטוסים כמה ימים קודם לכן.
אחרי שיט של כ- 40 דקות וכאשר חשבנו שהגענו לחוף מבטחים, חיכתה לנו הפתעת חיינו, באירוע שכולנו רוצים לשכוח. ביום זה התכנון היה להמשיך צפונה מגייראנגר לאורך דרך הנשרים הנמשכת עד לפיורד נורדאלספיורדן (Norddalsfjorden), ומשם צפונה בדרך הטרולים הנמשכת מהעיירה ואלדאל (Valldal) ועד לעיירה אנדלסנס Andalsnes.
במהלך הדברים התברר לנו כי המלון שהוזמן על ידו מבעוד מועד נמצא בעיירה Hellesylt הנמצאת במרחק כ- 10 מייל מזרחית לעיר, בקצה פיורד הנקרא Geirangerfjord, שטסנו לאורכו ביום השני לטיסות, וכי המעבורת האחרונה ל- Hellesylt מ- Geiranger (שלא הייתה בתכנית הטיול המקורית לאותו יום), יוצאת כחצי שעה אחרי הגעתנו לעיר, וכי לא ניתן לבטל את ההזמנה לחדרים במלון ללא קנס כבד.
מה שהנהג שכח לספר לנו, הוא כי ניתן להגיע למקום הלינה מצפון דרך Stranda, שם יש מעבורות ל- Geiranger עד שעה 2300 לערך.
לכן מומלץ להצטייד מראש בלוח הזמנים של המעבורות באיזור בו מטיילים, מה שיאפשר למטייל למצוא את הפתרון הטוב ביותר לכל מצב שיקרא בדרכו. בליית ברירה נאלצנו לוותר על מרבית המסלול לאותו יום, ולשוט במעבורת, ליעד הלינה.
ביום זה התכנון היה להמשיך צפונה מ- Geiranger לאורך דרך הנשרים הנמשכת עד לפיורד Norddalsfjorden, ומשם צפונה בדרך הטרולים הנמשכת מהעיירה Valldal ועד לעיירה אנדלסנס.
השיט כשלעצמו בפיורד הנ"ל, היה יפה מאוד וכלל הסברים במהלך השיט על נקודות יישוב שהיו בעבר לאורך הפיורד, והיה נחמד לראות את הנוף הנשקף ולהשוות אותו לנוף שראינו בפיורד זה מהמטוסים כמה ימים קודם לכן.
אחרי שיט של כ- 40 דקות וכאשר חשבנו שהגענו לחוף מבטחים, חיכתה לנו הפתעת חיינו, באירוע שכולנו רוצים לשכוח.
התקרית שכולנו רוצים לשכוח
בזמן השיט במעבורת, הרכב נמצא בסיפון הרכבים והנוסעים עולים לסיפון העליון לתצפית או יושבים בקפיטריה.
בעת עגינת המעבורת רוב החבורה הייתה כבר ברכב, וחסרה רק רינה. הנהג שהיה חייב לצאת מהמעבורת נסע ויצא ממנה, ואחרי מספר מטרים עצר, אולם היות והמלון היה ממש קרוב למקום עצירתו והיה במקום גם חנייה הוא החליט להמשיך לנסוע עוד מספר מטרים קדימה מבלי לחכות לאחד הנוסעות.
בעלה, שלא ידע על כוונות הנהג, צעק לעברו לעצור, היות וחשב שהוא מתכוון להשאירה במקום, הנהג במקום לעצור ולנסות ולהסביר את מעשיו המשיך הנסיעה עד החנייה, ואילו הבעל ניסה לפתוח את דלת הרכב בכדי לרדת ממנו.
הוא עשה זאת ממש לפני העצירה המלאה של הרכב, אך מבלי שהוא היה בתנועה.
הנהג שכעס על מעשיו של הבעל, והיה מחומם מדבריו הנכונים ערב קודם לכן, ומהתעלמות שלנו ממנו במהלך היום כולו, הגיב בכך שירד אל הבעל ותפס אותו בזרועו, תוך דברי איום שהוא יחזור ל
אוסלו ברגל.
הבעל ניסה לשחרר את זרועו מידיו של הנהג, ואף הצליח, אולם הנהג בכעסו על כך הכניס לו אגרוף בפניו והפילו לקרקע, זאת למרות היותו של הבעל אדם מבוגר ונכה צ.ה.ל.
כמובן שכל יושבי הרכב ירדו מיד מהרכב לסייע למשה ולהבטיח כי הוא לא יותקף שוב, ואף כולם ניסו לצלם את הסצנה, בעוד הבעל שרוע על הקרקע.
על השתלשלות העניינים מרגע זה ואילך, חבל להתעכב. עירבנו את המשטרה ופקידות המלון עשו כל שניתן כדי לסייע. למרות שהיינו מזועזעים, לא נתנו לעניין להרוס לנו את הערב, ובעיקר הבעל המוכה שהחזיר אותנו בהקדם למסלול של הנאה.
היום התשיעי 4/8/2006
הבוקר הזה החל בידיעה ברורה שקיבלה החבורה לא להמשיך את מסלול הטיול עם הנהג הנוכחי, ובלית ברירה להשכיר רכב לנהיגה עצמית.
במקביל לניסיונות להשיג רכב חליפי לנהיגה עצמית, נעשה ניסיון מול החברה של הנהג להשיג נהג אחר או רכב אחר, אלא שהתברר שהעניין מורכב ואין סיכוי לכך.
התפצלנו לשני צוותים, כאשר האחד ביעילות רבה טיפל בהשגת רכב חליפי, ובמקביל צוות שני עסק בכתיבת האירוע והעברתו למשטרה ולשגרירות הישראלית.
עד הצהריים כבר עמד לרשותנו רכב אחר ויכולנו לצאת לדרך כמתוכנן. הוחלט כי בתחילה אנו משלימים את מה שהחסרנו יום קודם, ורק אחר כך נמשיך במסלול הרגיל, החלטה שהתגלתה כנכונה.
יצאנו מהלסילט צפונה על כביש 60 לסטראנדה, עברנו במעבורת לליאבוגדה (Liabygda), ומשם בנסיעה מזרחה לאורך הפיורד נודראלספיורד. הגענו עד העיירה ואלידל, משם פנינו לצפון- מזרח ואחר כך לצפון על כביש 63 לכיוון דרך "הטרולים" המסתיימת בעיירה אנדלסאנס, אחרי נסיעה בדרך הטרולים שהיא דרך מעניינת ומפותלת, בנוף השונה מהנוף שראינו קודם.
כאשר במהלך כל הנסיעה מלווים אותנו מפלים שונים, שהצפייה בהם מזוויות שונות עקב הפיתולים מעניינת במיוחד.
בסיום חזרנו באותה דרך דרומה עד ואלידאל, וגם כאן היה מעניין לראות את המראות שראינו קודם לכן בזוית שונה. מואלידאל נסענו ללינגה (Linge) וחצינו במעבורת לאידסדאל (Eidsdal), והמשכנו דרומה בכביש 63 לכיוון דרך "הנשרים" הנמצאת משם צפונה עד לגייראנגר, שגם היא דרך מפותלת היורדת מההר לעמק וממנה נשקף נוף מרהיב, ובכלל זה על העיירה הנ"ל וראינו אותה מכמה זוויות שונות, כפי שתיארתי קודם לכן.
בנסיעה דרומה אחרי דרך הנשרים, חצינו את העיירה גייראנגר, חצינו את נקודת התצפית דאלסינבה שהיינו בה יום קודם, והמשכנו מזרחה על כביש 15 לכיוון העיירה לום (Lom), במגמה למצוא לינה בעיירה ביסמו (Bismo).
מעט אחרי הפנייה שמאלה לכביש 15 נתקלים בנוף יפה של אגמים קרחוניים, ובנקודת תצפית הנמצאת במחצית הדרך לביסמו ישנם גם פיסולי אבן שנוצרו על ידי המטיילים.
במהלך הנסיעה ומעט לפני ביסמו זיהינו מלון קטן וציורי והחלטנו לבדוק באם יש בו מקום לינה, ולהפתעתנו גילינו מציאה. המלון ישב על מפל בשם פולפוס (Pollfoss) וזהו גם שם המלון, שבעליה היא נוצרייה כאשר היא ומשפחתה הם נוצרים אוהבי ישראל, שקיבלה אותנו בזרועות פתוחות, ואף שיכנה אותנו בקומה נפרדת מיתר כל האורחים.
המלון והנחל נמצאים בתחום שמורת הטבע יוטונהיימן (Jotunheimen) המשתרעת על שטח נרחב מצפון, מדרום וממזרח. למרות השעה המאוחרת 22:00 היא הציעה להכין לנו ארוחת ערב מיוחדת, רק לנו, והארוחה הייתה לא פחות טעימה ואסטטית מהמלון.
בזמן שנדרש להכין את הארוחה, יצאנו לטייל לאורך המפל והנהר הנמצא בגב המלון, וביער המקיף אותו.
היום העשירי 5/8/06
אחרי לינה טובה וארוחת בוקר מרעננת, נפרדנו פרידה מרגשת מבעלת המלון, שכללה חלוקת מתנות הדדיות ויצאנו לכיוון
אוסלו.
בתחילה נסענו מזרחה מהמלון כ- 15 מייל עד העיירה לום, היושבת במפגש של שני אגמים גדולים, ושלאורך אחד מהם נוסעים עד לעיירה זו, שם פנינו לדרום-מערב על כביש 5, ואחרי כ-19 ק"מ ישנה פנייה ראשונה לרכס הגבוהה של השמורה, אך מהר מאוד התברר לנו כי במועד הנסיעה סוף יולי אין מה לראות במקום, והמועד הנכון הוא בחורך או באביב.
אחרי נסיעה לדרום-מערב של עוד כ- 11 ק"מ לאורך כביש 55 נמצאת כניסה נוספת לרכס הגבוהה של השמורה, שכניסה אליה ונסיעה של כ- 15 דקות מאפשרת תצפית יפה על אגמים ונחלים הנמצאים מצפון לכביש.
בהמשך הדרך ממש לפני הפנייה דרומה בטורטאגרו (Turtagro) בקרנו באתר סאגסוליה (Sagasoyla hotel) שיש בו אובליסק, עמוד בגובה של כ- 40 מטרים שניבנה לכבוד חקיקת החוקה של
נורבגיה, וישנם בו גם מספר מבנים ישנים, ככל הנראה משוחזרים, האתר כולו יפה ויכול לשמש מקום להתרעננות.
בעיירה טורטאגרו פנינו דרומה בכביש צר החוצה את השמורה ושמסתיים בעיירה תעשייתית בשם אוברה אורדאל (Ovre Ardal).
היופי בדרך זו, הוא שהיא חוצה שדה ענק של קווי מתח גבוהה, בנוף חשוף וסלעי העובר גם דרך מקור מים.
בסוף הדרך, מספר ק"מ לפני העיירה התעשייתית הדרך צרה מאוד, משופעת מאוד ומפותלת מאוד.
בחלקה האחרון, מתוך 32 הק"מ, היא טובלת בירק ועם נוף מהמם כאשר בחלקו הוא כה צר, עד ששתי מכוניות לא יכולות להסתובב בפניה בו-זמנית, ויצא לנו שבסיבוב אחד נאלצנו לנסוע לאחור בכדי לאפשר לרכב שהגיעה ממול לעבור. גם הבלמים עבדו קשה בירידה והודיעו לנו על כך במחאה ריחנית...
המשכנו בכיוון כללי לדרום-מזרח על כביש 16E, תוך כדי נסיעה בנופים ירוקים ולאורך נהרות ואגמים שונים עד שהגענו לקראת ערב ל
אוסלו.
לאחר התארגנות, יצאנו לעיר העתיקה הממוקמת סביב המפרץ, לסיור קטן ובכדי לסעוד את לבינו.
התחושה, בניגוד לייתר הטיול, הייתה אי נוחות, היות והוזהרנו על ידי השגרירות לשמור פרופיל נמוך, ולא להתקרב להפגנת המונים נגד ישראל, שנערכה מוקדם יותר ב
אוסלו. כל הזמן הסתכלנו סביב (כיאות לטייסים), ורק לאחר ישיבה של מספר שעות על סיפון מסעדה צפה, דעכה הרגשת אי הנוחות.
במהלך הסיור צפינו במזרקות שלפני בניין העירייה או המחוז, אורות המצודה הישנה היושבת על שפת המפרץ וכמובן על שלל האורות של כלי השייט שבמקום.
היום האחד-עשרה 6/8/06
יום הדאיות- עליו תוכלו לקרוא בלינק הבא.
היום השתיים עשרה 7/8/06 –החזרה הביתה
היום האחרון, כמו תמיד יש בו רגשות מעורבים: מצד אחד, הנה הכיף עומד להסתיים וחוזרים לשגרה, ומצד שני: הגעגועים הביתה למשפחה ולחברים כבר מורגשים.
יום זה עד הצהריים נועד לסיור בעיר, תוך התמקדות בעיר העתיקה, כמו ערב קודם.
בתחילה פנינו לראות את המצודה והנוף שנשקף ממנה על המפרץ, ללכת לאורך חלק מהחומות, ולראות בחלקה האחורי ליד השער הפונה לעיר החדשה את החלפת המשמרות של השומרים.
בהמשך לאורך המפרץ עצמו ולסיום לאורך המבנים והמזרקות המקיפות את המפרץ.
הדרך לשדה – כמו נורווגיה כולה – ירוקה, יפה ומשולטת היטב.
הטיסה בLufthansa עברה בלי שהטייס יעשה טעויות משמעותיות.
נחתנו בפרנקפורט לחצי יום של כיף, ו- 2 חמודות ישראליות ששמעו אותנו מתלבטים לאן לנסוע, הדריכו אותנו לפסטיבל נחמד על גדת נהר Main, שם בילינו חצי יום נחמד.
חזרנו לשדה וטסנו לארץ, כמו ביציאה – Airbus 340-600 שניצל את רוב המסלול בפרנקפורט וגם כ- 2/3 ממסלול 12 בנתב"ג, אבל לא עשה טעויות משמעותיות בדרך, וכדי למנוע מאיתנו לחשוב שאנו בנורווגיה רחמנה לצלן, אז בנתב"ג יש את התור ל- Duty free אבל גם יש עוקף תור, וגם המזוודות של חיים הגיעו אליו רק למחרת, במונית.
על הטיול הזה תוכלו לקרוא גם
בלינק הבא, ללא תמונות.
נדיבות ומוכנות לסיוע
בכלל, באופן מוזר ביותר, מרבית נותני השירות בנורווגיה חושבים שתפקידם לשרת את לקוחותיהם.
הנדיבות והנכונות לסיוע של הנורבגים בעיקר בתחום התעופה, אך לא רק, באה לביטוי במספר דברים, ולהן מספר דוגמאות:-
1. ויתור המדריך הראשי של המועדון ב- Stavanger על השכר המגיעה לו עבור שעות הטיסה שביצע עם שי וחיים.
2. מוכנות הפקח במגדל ב- SOLA להודיע לבעל המטוס בברגן כי אנחנו בדרך אליו, לאור פנייה של ליידולף, היות ושכחנו לעשות זאת לפני ההמראה.
3. בעל הססנה ב Bergen מסר את מפתחות המטוס שלו רק על סמך השיחה עם Leidulf והמכתב מרישוי צוותי אויר אצלנו, בלי לבקש אפילו הקפה אחת במקום.
4. מוכנות צוות השדה ב- Floro להישאר אחרי שעות הפעילות ולהמתין עד שנגיעה לנחיתה, ולמחרת היום נכונותם להסיע את חיים לעיר לצורך איתור ורכישת נוזל בלמים למטוס.
5. שוטר ששאלנו היכן ניתן למצוא מונית Vigra, לא נח עד שהשיג לנו מונית מתאימה, ונהג המונית לא נם עד שמצא לנו מלון. התחושה אכן שכולם רוצים לעזור ולסייע.
6. הנכונות של ליידולף, יו"ר המועדון התעופתי ב- Stavanger.
