‏הצגת רשומות עם תוויות משבר כלכלי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות משבר כלכלי. הצג את כל הרשומות

07 יולי, 2015

כך הצליחה איסלנד לצאת ממשבר עמוק ולחזור לשגשג


כך הצליחה איסלנד לצאת ממשבר עמוק ולחזור לשגשג

האי הקטן, שבו חיים 320 אלף איש בלבד, נקלע לפני שבע שנים למשבר חמור, כששלושת הבנקים הגדולים שלו קרסו ■ כיום שיעור האבטלה באיסלנד הוא 4% בלבד, התיירות פורחת, והתמ"ג צפוי לצמוח השנה ב–4%

מקור- ניו יורק טיימס  06.07.2015 שעה 07:11 פורסם בעיתון הארץ 6.7.2015


כשהמשבר הכלכלי הכה באיסלנד לפני שבע שנים, גודמונדור כריסטיאנסון, דייג חייכן בן 55, כמעט איבד את פרנסתו. הריביות על ההלוואות שלו זינקו ב-300%, והוא נאלץ למכור את שני מפעלי הדגים שלו ושתיים מבין חמש סירות הדיג שלו. "לא השקענו בדבר הרבה שנים, כי היינו עסוקים בתשלומי הריבית", סיפר.


כריסטיאנסון אינו היחיד שסבל מבעיות כאלה. ב-2008, לאחר ששלושת הבנקים הגדולים באיסלנד התמוטטו בתוך שלושה ימים, המטבע המקומי קרס, שוק המניות נפל ב-95% וחברות רבות על האי פשטו רגל. אך כיום, איסלנד משגשגת. שיעור האבטלה בה הוא 4% בלבד, קרן המטבע הבינלאומית צופה צמיחה של 4.1% בתמ"ג ב-2015 והתיירות פורחת. כריסטיאנסון קנה לאחרונה את נאנוק, סירה משומשת מרוסיה, המיועדת למסע דיג לגרינלנד.


ההתאוששות של איסלנד בולטת מאוד, בשעה שאירופה מתכוננת שוב לאסון פיננסי. יוון, שהחמיצה בשבוע שעבר את תשלום החוב שלה לקרן המטבע, התקרבה בימים האחרונים יותר ויותר ליציאה מגוש היורו, תרחיש שהתממשותו תגרור אותה למשבר חמור אף יותר. בלי קשר לתוצאת משאל העם שהתקיים אתמול - האי־וודאות תשרור ביוון עוד זמן רב.



איסלנד אינה יוון. כאי קטנטן שבו 320 אלף איש, היא הצליחה להגיע להסכמה פוליטית בקלות רבה יותר מרוב המדינות. ביוון יש אוכלוסייה של 11 מיליון איש, תמ"ג של 242 מיליארד דולר - פי 16 מזה של איסלנד - והיסטוריה של אנטגוניזם פוליטי ושחיתות ממשלתית. שתי המדינות הגיעו למשבר חמור, אך בדרך שונה. יוון הוציאה יותר מדי. באיסלנד, הבנקים הפרטיים חגגו בהילולה שיצאה מכלל שליטה.

אבל איסלנד יצאה בשלום מהאסון הזה, בין היתר מאחר שהיה לה מטבע משלה, שפוחת, והודות להגבלות הון דרקוניות שהטילה. אם יוון תחזור להשתמש במטבע משלה בסופו של דבר, היא תהיה בגיהנום כלכלי בחודשים שלאחר עזיבת גוש היורו מבלי שאפילו תהיה לה הזדמנות לצאת מהמשבר.

כשהקרונה האיסלנדית קרסה ב-2008, שלושת הבנקים הגדולים בה היו נכסים בשווי גבוה פי עשרה מהתמ"ג של המדינה, והיא נהפכה ליעד לכסף חם. ואז, 85% מהמערכת הפיננסית קרסה. היות שלאיסלנד לא היה סיכוי לחלץ את הבנקים, היא פשוט נתנה להם לקרוס - אך הצילה את בעלי הפיקדונות המקומיים, בכך שהעבירה אותם לבנקים חדשים ובריאים.

הממשלה, בתמיכת קרן המטבע הבינלאומית, הטילה הגבלות שמנעו מהון לעזוב את המדינה, ואסרה על אנשים לקנות מט"ח או מניות זרות. במקום לקצץ בשירותים החברתיים, הממשלה העלתה מסים וגם הציעה מחילת חובות לבעלי משכנתאות. ולבסוף, איסלנד עשתה את מה שאף מדינה מפותחת אחרת עדיין לא עשתה: היא גזרה עונשי מאסר על בנקאים בכירים.

כשהבנקים קרסו, בעלי המניות איבדו הכל והנושים הזרים הפסידו מיליארדים, אך קיוו לקבל בחזרה חלק מנכסיהם. קרנות גידור בינלאומיות זיהו את ההזדמנות ורכשו חלק מהפוזיציות האלה במחירים נמוכים מאוד, וכשהכלכלה התאוששה, ערכן עלה. "אנחנו המדינה היחידה שאפשרה לקרנות גידור מטורפות להחזיק בבנקים שלה במשך שבע שנים", אומר כריסטיאנסון.

הגבלות ההון אסרו על קרנות פנסיה להשקיע בנכסים זרים חדשים. כיום, 75% מכספי קרנות הפנסיה מושקעים בהשקעות מקומיות. חברות השקעה ונדל"ן פרטיות צמחו בשנים האחרונות כמקומות להשקעת הכסף המקומי.

הפיחות הפך את היצוא לזול יותר ואת היבוא ליקר יותר. חופשה באיסלנד נהפכה לזולה יותר, מה שתרם למגזר התיירות, ובשוק העבודה, אם השכר ירד, איסלנד לא נאלצה להתמודד עם אבטלה משתקת כמו מדינות רבות באירופה.

ההתאוששות של איסלנד תעמוד בקרוב למבחן ממשי, היות שבאחרונה הודיעה הממשלה כי תתחיל להסיר את הגבלות ההון שהטילה בשיאו של המשבר. הגבלות ההון כמובן גם גרמו לא מעט בעיות לעסקים, מאחר שמשקיעים שחששו מהשפעתן עליהם התרחקו מהמדינה. ההשקעות הזרות נפלו והן עדיין בשיעור של 16% בלבד מהתמ"ג. אך בסופו של דבר אותן הגבלות, שתוכננו לכמה חודשים בלבד, נותרו על כנן במשך שבע שנים - ויצרו רשת ביטחון שבה איסלנד שיגשגה.


לכתבות נוספות בנושא זה כנס ללינק הבא-
http://www.seekingtheworld.com/2012/06/markerweek-1662012.html


הכותב יוסי לוי joseph levy הינו מומחה לאיסלנד iceland, המלווה קבוצות בנהיגה עצמית בלבד, והמתכנן מסלולי טיול לפי מידת המטייל,והמשמש כמומחה באתר http://www.gotravel.co.il/.
לפניות לכותב shark4162@gmail.com
© Copyright to seekingtheworld.com זכויות יוצרים לאתר

05 ינואר, 2015

איסלנד- נתנו לבנקים לקרוס והצילו את עצמם


נתנו לבנקים לקרוס - והצילו את עצמם
הצמיחה חזרה למסלול, האבטלה נפלה לחצי, החוב יורד בהדרגה, הבנקאים החמדנים שכמעט הרסו אותה נשלחים לכלא ומערכות הרווחה לא נפגעו בכלל. 
שש שנים אחרי שאיסלנד כמעט חזרה לתקופת האבן, היא נראית פתאום כמו העתיד שהיינו רוצים.

מתוך Markerweek מגזין שנתי, ע"י אשר שכטר 05.01.2015 שעה 14:25

אין אף מדינה בעולם שידעה לקרוס כמו איסלנד. לאחר שהמשבר הפיננסי העולמי ב-2008 הפך אותה לקורבן האירופי הראשון שלו וכמעט החזיר אותה לתקופת האבן, לאחר שהמטבע שלה קרס ביותר מ-50% ואילץ אותה לבקש סיוע, לאחר שהמערכת הבנקאית המנופחת שלה קרסה בן לילה ושליש מהאזרחים איבדו את כל חסכונותיהם, ולאחר שראש הממשלה התחנן לאלוהים לעזרה בשידור חי בטלוויזיה - איסלנד עשתה היסטוריה כשהחליטה לעשות את מה שאיש לא ציפה ממנה לעשות. ציפו ממנה לחקות את מה שהאמריקאים עשו לפניה: לחלץ את הבנקים, לקחת על עצמה את החובות שלהם, ואם יהיה לה מזל - אולי לקבל את החוב בחזרה בעוד כמה שנים, פלוס ריבית.

אבל איסלנד בחרה שלא לעשות זאת. לאחר ששלושת הבנקים הגדולים במדינה - גליטניר,לנדסבנקי וקאופתינג - ששלטו יחדיו ב-90% מהמערכת הבנקאית קרסו תחת נטל החמדנות של עצמם, איסלנד פשוט נתנה להם לקרוס וסירבה לקחת על עצמה את החובות שצברו. נשמע פשוט, אבל בפועל זו בתגובה מנוגדת לחלוטין לזו של כל מדינה מוכת משבר שהגיעה אחריה.

חלקית, מדובר היה בחוסר ברירה. המערכת הבנקאית המפלצתית באיסלנד נהפכה בעשור שקדם למשבר לגדולה פי תשעה מהכלכלה המקומית, והחובות של הבנקים האיסלנדיים תפחו לפי שישה מהתוצר - אבל מדובר היה גם באקט שהיתה בו מידה לא קטנה של התרסה: בריטניה והולנד - שאזרחיהן איבדו מיליארדים כשבנקים איסלנדיים מקוונים כמו Icesave, שפרחו לפני כן בחסות בועת האשראי, קרסו - דרשו מממשלת איסלנד לכבד בעצמה את חובות הבנקים. ראש ממשלת בריטניה דאז, גורדון בראון, אפילו הפעיל באופן חריג מאוד חקיקה שנועדה במקור ללוחמה בארגוני טרור כדי להקפיא את נכסיהם של הבנקים האיסלנדיים. אבל האיסלנדים, שמצאו את עצמם לפתע ברשימת תומכי הטרור יחד עם אירן, סודן וקוריאה הצפונית, עמדו על שלהם: בשני משאלי עם נפרדים הם סירבו לשלם בעצמם את החובות שצברו הבנקים המקומיים. מנהיגי המדינה, שעמדו בפני לחצים אדירים מצד הנושים הזרים של הבנקים, התעקשו: הדמוקרטיה - ועתיד האזרחים - הם מעל הכל.

נוף העיר רייקיאוויק                                                                                                                     בלומברג 

כתוצאה מההחלטה הזו, איסלנד לא נראית כיום כמו אף מדינה אחרת שקיבלה סיוע בינלאומי מאז 2008. בניגוד ליוונים ולאירים, שיהיו שקועים בחובות במשך שנים רבות, איסלנד הצליחה לפרוע חלק מהלוואות החירום שקיבלה מקרן המטבע הבינלאומית (IMF) וממדינות סקנדינוויה מוקדם מהמצופה. על חורבותיהם של הבנקים הישנים היא הקימה בנקים חדשים, מולאמים, שתפקידם לשרת את הכלכלה - ולא יותר. שיעור האבטלה במדינה, שזינק ליותר מ-9% בשיא המשבר, הוא כיום 4.5%. רמות החוב הממשלתי, בסך 84% מהתמ”ג, הן שפויות למדי ויורדות בהדרגה.

ב-2010 שבה איסלנד לצמוח, ומאז היא צומחת באופן סדיר, בקצב נאה ביותר של 2.5%-3% בשנה - קצב מרשים במיוחד לעומת שאר מדינות אירופה, כולל הכלכלה הגרמנית האיתנה לשעבר, שמקרטעות בימים אלה עם צמיחה אפסית ובקושי מצליחות להימנע מגלישה למיתון. בנוסף, השכר באיסלנד עולה, רמת החיים משתפרת ואת תעשיית הבנקאות שקרסה החליפה המדינה במקורות צמיחה חדשים, יציבים יותר, כמו היי־טק, תיירות ואנרגיה.

קרן גידור עם אזרחים
"יש לנו בעיות שצריך לפתור, אבל בסטנדרטים של התקופה הנוכחית מצבנו בהחלט לא רע", אומר ל-Markerweek הכלכלן האיסלנדי גילפי מגנוסון, לשעבר שר הכלכלה (עד 2010) ושר העסקים, וכיום פרופסור באוניברסיטת איסלנד. "אנחנו צומחים בקצב של 3% בשנה, יש לנו עודף בחשבון השוטף, המצב התקציבי הגיוני למדי, גירעון קטן אבל לא משהו שאי אפשר לנהל. הכנסות משקי הבית נפלו בחדות במהלך המשבר, אבל הן חזרו לאט-לאט. הן עדיין לא ברמות שלפני המשבר, אבל קרובות לזה".

קל לשכוח כמה כל זה היה קרוב לא להתרחש: כשהמשבר היכה באיסלנד, היא היתה קרן גידור עם אזרחים, לא מדינה. שנים של התמכרות לאשראי זול ולתעלולים פיננסיים, שהפכו את אזרחיה מדייגים ליועצים פיננסים ויצרו מעמד חדש של מולטי-מיליונרים עשירים ונהנתנים (במדינה שמיעטה לראות מיליונרים קודם לכן), הובילו את האיסלנדים לצבור נטל חובות בלתי נתפש של 850% מהתמ"ג, או 100 מיליארד דולר - 330 אלף דולר לכל גבר, אשה וילד במדינה בת 320 אלף התושבים.

התוצאה של חוסר היכולת לפרוע את החובות האלה היתה תחילה קטסטרופלית. יוון כלל עוד לא היתה במשבר בשלב הזה, איטליה ופורטוגל נראו סתם כמו מדינות אירופיות מדשדשות, ואיסלנד נראתה כמו סיוט בהתגלמותו: שוק המניות קרס ביותר מ-90%, הקרונה האיסלנדית קרסה ב-58% - ביום אחד היא איבדה כמעט שליש מערכה - הריבית הועלתה ל-18%, מחירי המזון זינקו בן לילה בעשרות אחוזים, אלפים איבדו את חסכונותיהם ואזרחים זועמים יצאו לרחובות, התעמתו עם המשטרה ורגמו בביצים פוליטיקאים, בהם ראש הממשלה דאז גייר הארדה, שנתפש כאחד האחראים העיקריים למשבר. האינפלציה זינקה ל-19%, ורמת החיים באיסלנד נפגעה קשות.


את מה שקרה אחר כך אפשר להגדיר כ"נס האיסלנדי". תוך ארבע שנים בלבד הצליחה איסלנד להתגבר על חורבן פיננסי מוחלט וליהפך לכלכלה שפויה, בריאה (יחסית) וצומחת. ההכנסות מתיירות הסתכמו בשנה שעברה ב-2.3 מיליארד דולר, יותר מפי שלושה משהיו ב-2008, וגם הכנסות המדינה מתעשיית הדיג עלו ב-60% בשש השנים האחרונות. “כמדינה הראשונה שחוותה את מלוא העוצמה של המשבר הכלכלי העולמי, איסלנד משמשת כעת כדוגמה לאופן שבו אפשר להתגבר על טלטלה כלכלית עמוקה בלי להרוס את המרקם החברתי", שיבחה אותה ה-IMFבדצמבר 2011.

מדינות דרום אירופה המתפרקות - איטליה, יוון, ספרד ופורטוגל מוכות החוב, האבטלה והצנע - יכולות רק לקנא באיסלנד. אבל למרות המונח "נס" שדבק בה בעיתונות הבינלאומית, לא כוחות על-טבעיים הובילו להתאוששותה הפלאית של איסלנד. מה שגרם לכך הוא מדיניות חכמה וסדר עדיפויות שפוי. ב-2008 היתה איסלנד המדינה שידעה לקרוס - ומאז נהפכה למדינה שידעה להתאושש.

עדיין גן עדן
איסלנד שלפני המשבר של 2008 נחשבה לאחד הדברים הכי קרובים שיש לגן עדן עלי אדמות. עם אבטלה של פחות מ-2%, מערכות חינוך ובריאות ציבוריות שנחשבו על ידי רבים לטובות בעולם, פשיעה אפסית, חובות ממשלתיים נמוכים מאוד והתמ"ג לנפש השביעי בגודלו בעולם, אומת הדייגים הענייה לשעבר - שנהפכה מאז שנות ה-90 לבירה פיננסית - היתה דמוקרטיה עשירה ומתקדמת.

גם אחרי שהמשבר הפיננסי כמעט והרס אותה, קל להתבלבל בין איסלנד לבין גן עדן. האבטלה עדיין נמוכה מאוד, ברמה של 4.5%, החובות עדיין נמוכים, הפשיעה אפסית, הדמוקרטיה עדיין - למרות הכל - משגשגת, יש אפילו שיאמרו שהיא התחזקה בעקבות המשבר. ומערכות החינוך, הרווחה והבריאות נותרו מצוינות, כאילו המדינה לא חוותה משבר בעל ממדים היסטוריים ובניגוד מוחלט לכל מדינה אירופית אחרת, שבשנים האחרונות נפלו קורבן למדיניות צנע הרסנית שפגעה קשות במרקם החברתי שלהן.

"אני תמיד משתדל להיזהר שלא להטיף לעולם שאיסלנד מצאה את נוסחת הכסף", אומר ל-Markerweek חבר הפרלמנט האיסלנדי סטיינגרימור סיגפוסון, ששימש כשר האוצר של המדינה בין 2009 ל-2013. "כל מדינה, אחרי הכל, נמצאת במצב ייחודי. עם זאת, ביקרתי פעמים רבות במדינות האירופיות שחוו את המשבר, כמו יוון, איטליה, ספרד ואירלנד, והשוויתי בין התוכניות השונות. וכן, הייתי אומר שהניסיון האיסלנדי הוא משהו שאחרים יכולים ללמוד ממנו. כמה מהלקחים שלנו הם רוצים ליישם - זה כבר תלוי בהם".

רייקיאוויק. בשני משאלי עם סירבו האיסלנדים לשלם את החובות שצברו הבנקים המקומיים                       בלומברג

בשנים האחרונות משווקת עצמה איסלנד כסיפור מוסר לכלכלה המערבית כולה: מדינה שדווקא מהחשיכה המוחלטת של השחיתות הפיננסית הצליחה, בניגוד לכל הסיכויים, למצוא את דרכה חזרה אל האור. גם היא התמכרה לאשראי זול, לעבודה קלה ולהנאות חומריות כמו מכוניות פאר ויאכטות, בתים מרובים וקבוצות כדורגל. את כמויות הכסף שהיא הספיקה לצבור ולאבד תוך שנים בודדות אף מדינה לא הפסיקה לצבור ולאבד בכל כך מעט זמן. בקזינו של הכלכלה העולמית, איסלנד היתה המהמרת הגדולה ביותר - והיא הפסידה. כעת יש לה משהו ללמד את העולם על התמכרות להימורים.

את הרומן שלה עם כסף זול התחילה איסלנד בסוף שנות ה-90, כשראש הממשלה דאז דיוויד אודסון- צעיר, ניאו-ליברל, מעריץ שרוף של מילטון פרידמן ומרגרט תאצ'ר - החל במדיניות דה-רגולציה שכללה הורדה דרסטית של מס החברות ובמיוחד במגזר הבנקאות. עד אז היתה איסלנד כלכלה קטנה ולא משמעותית שהתעשייה העיקרית שלה היא דיג. לפני כמה עשרות שנים היא עוד היתה אחת המדינות העניות באירופה. לפני 1,100 שנה בכלל לא היו בה אנשים, רק טבע פראי, רצוף קרחונים והרי געש, גייזרים ומעיינות חמים.

אבל המסלול שעליו שם אודסון את המדינה שיגע אותה. הבנקים האיסלנדיים, עד אז מוסדות קטנים ומקומיים שלא שיחקו בשוק הבינלאומי, נהפכו לשחקנים פיננסיים בינלאומיים. הם הצליחו לעשות זאת בזכות טריק פשוט: הם הציעו ריביות גבוהות במיוחד, ומשקיעים חכמים היו לוקחים הלוואות במטבעות זולים, משקיעים אותם באיסלנד ונשענים אחורה בהנאה בזמן שהיו סופרים את הרווחים.

משם והלאה, הדרך לאבדון היתה סלולה: הבנקים האיסלנדיים החלו לבלוע נכסים רעילים בכמויות. בנקאי השקעות איסלנדים, לא מעט מהם דייגים לשעבר שנהפכו לפיננסיירים במסגרת טירוף הבנקאות שאחז במדינה, קנו כל מה שהיו יכולים: חברות וסירות, בתים ורשתות קמעוניות, מלונות וקבוצות כדורגל. הם כונו "השודדים הוויקינגים", ובזמן שהם טיילו ברחבי העולם במטוסים פרטיים וביאכטות, שאר העולם לעג להם. הבנקאים האיסלנדים, גרסו הבדיחות, לא מבינים מה הם עושים. יום אחד הם היו דייגים, למחרת הם היו מיליונרים.

אבל בחסות בועת האשראי, זה לא היה משנה. כמעט כל אזרח איסלנדי נהפך ל"משקיע". המונים עזבו את סירות הדיג והלכו לקורסים בבנקאות השקעות. החוב הממוצע למשק בית צמח ל-220% מההכנסה הממוצעת. מכאן היה אפשר רק ליפול, והדרך למטה היתה ארוכה. אלא שאחרי שהמשבר היכה ואיסלנד עברה טלטלה שכמוה מדינות מועטות עברו, היא הצליחה לתפוס עצמה בידיים. בשנים שאחרי המשבר חזרה איסלנד להסתמך על הדברים שבאופן מסורתי תמיד שירתו אותה: אוכלוסיה שמוכנה לעבוד קשה, משאבי טבע בשפע (רוח, מים, אנרגיה גיאו-תרמית), מערכת חינוך מצוינת, תיירות וכמובן - דגים בשפע. הדיג אחראי כיום ל-42% מהיצוא האיסלנדי, שאחראי לעיקר הצמיחה של המדינה. מאז המשבר, הממשלה מאפשרת לכל אזרח לדוג ולמכור עד 650 ק"ג דגים ביום. האיסלנדים, שהתפכחו מחלומות הפיננסיים שלהם, חזרו לסירות הדיג. והם מאושרים.

מה שאיפשר לאיסלנדים לנחות ברכות אחרי שהבלון הפיננסי שסחב אותם במשך עשור התמוטט היה מדיניות ממשלתית חכמה, שדאגה להגן ראשית כל על המרקם החברתי העדין במדינה. כיצד היא עשתה זאת? היא חיזקה את רשתות הביטחון החברתיות. היא השקיעה באזרחים, במקום לעשות את מה שנהפך בשנים האחרונות למתכון הבלתי נמנע של כל משבר פיננסי מערבי: לכבול את האזרחים לרצונותיהם של השווקים הפיננסיים והנושים הזרים. איסלנד, באופן מסורתי בעלת אופי בדלני, דבקה בסדר עדיפויות אחר. והחלק המרשים ביותר הוא שהיא הצליחה לעשות זאת ועדיין להביא את התקציב שלה מגירעון של 14% מהתמ"ג בעיצומו של המשבר לאיזון ב-2013.

רה"מ האיסלנדי לשעבר, גייר הארדה      בלומברג

"העלינו מסים על הקבוצות החזקות באוכלוסיה, על העשירים ועל התאגידים הרווחיים", מסביר סיגפוסון. "התמקדנו בחינוך ובהכשרות מקצועיות לאנשים שאיבדו את עבודתם. יזמנו תוכניות יקרות שנועדו להכניס צעירים לבתי ספר, במקום שישוטטו מובטלים ברחובות. היינו צריך לקצץ בהוצאות, אבל עשינו זאת באופן זהיר מאוד. ניסינו להגן על מערכות הבריאות, החינוך והרווחה הבסיסית, ולקצץ יותר בדברים כמו תשתיות. אני טוען שהמפתח להתאוששות מוצלחת במצב כמו זה שמצאנו את עצמנו בו הוא לנסות לשמר את רמת החיים וכוח הקנייה של האוכלוסיות החלשות, אחרת הן יידחקו לשוליים ולא ישתתפו בכלכלה. בדיעבד, התברר שזה היה לא רק הדבר הנכון לעשות מבחינה חברתית ופוליטית, אלא שזה היה גם טוב מבחינה כלכלית".

"ההחלטות הפוליטיות שהתקבלו נבעו מהבנה שאנחנו לא הולכים רק להחזיר את המצב התקציבי למסלול, אלא גם להגן על מדינת הרווחה", אומר מגנוסון. "הביטוח הלאומי, החינוך, הבריאות, כולם עברו קיצוצים מסוימים, אבל לא מזיקים ברמה שיפגעו בשירותים אלה לחברה. היה לנו קצת צנע, קצת קיצוצים וקצת העלאות מס, אבל הן היו מוגבלות למדי והתפרסו לאורך תקופה של ארבע שנים. אני חושב שאם נסתכל במה שקרה במדינות אירופה הדרומית, תוכניות הצנע שלהן היו דרמטיות מדי. משהו כמו מה שנעשה באיסלנד היה יכול להיות טוב הרבה.

"העלאות המסים שכן עשינו הוטלו ברובן על העשירים. למעשה, הממשלה הקודמת הפחיתה מסים לחלקים החלשים ביותר בחברה, מדיניות שהיא לא רק חכמה מבחינה חברתית, אלא גם נבונה מבחינה כלכלית. אם אתה מפחית את ההכנסה של אנשים בעלי הכנסות נמוכות, אתה תחווה את ההשפעה מיידית: הם יצטרכו להפחית צמיחה. אם תעלה מסים על אנשים שגם כך חוסכים הרבה, כמו משקי בית עשירים, זה לא יפגע בצריכה".

חמלה לצד עונש
במשך השנים צבר מודל ההתאוששות האיסלנדי לא מעט מעריצים בעולם. הכלכלנים חתני פרס הנובל ג'וזף שטיגליץ ופול קרוגמן שיבחו אותו פעמים רבות. "בעוד שכל המדינות האחרות חילצו את הבנקאים וגרמו לציבור לשלם את המחיר, איסלנד נתנה לבנקים ליפול וחיזקה את רשתות הביטחון החברתיות", כתב קרוגמן ב"ניו יורק טיימס" ב-2011. אפילו מרטין וולף, הפרשן הכלכלי השמרן של "פייננשל טיימס", לא יכול היה שלא לשבח את המודל האיסלנדי, במיוחד כשהשווה בינו לבין האופן שבו אירלנד, שלקחה על עצמה אתחובות הבנקים הקורסים שלה ב-2008 על חשבון אזרחיה, הגיבה למשבר. "איסלנד נתנה לנושים של הבנקים לחכות. אירלנד לא. יפה לאיסלנד!", כתב וולף באותה שנה.

"המטרה העליונה היתה להגן על המודל הבסיסי של מערכת הרווחה הנורדית, ואני מאמין שהצלחנו", אומר סיגפוסון. "הכלכלה הניאו-ליברלית התבררה כניסוי יקר מאוד עבור איסלנד. המודל הנורדי, לעומת זאת, שירת אותנו טוב מאוד".

מודל ההתאוששות האיסלנדי כלל אלמנט חשוב של חמלה ושל עונש. אחרי המשבר נקטה ראש הממשלה דאז, יוהנה סיגורדרדוטיר, צעד יוצא דופן: היא מחלה על חובותיהם של אזרחי איסלנד. ב-2010 החליטה הממשלה בראשותה למחל על חובותיהם של אזרחים שחובות המשכנתא שלהם עלו על 110% מערך הבתים שקנו. באותה שנה קבע בית המשפט העליון של איסלנד שהלוואות במטבעות זרים אינן חוקיות, ואזרחי איסלנד לא צריכים לפרוע אותן. מחילת החובות הזאת הסתכמה בחובות ששוויים כ-13% מהתמ"ג האיסלנדי. כרבע מתושבי המדינה הושפעו ישירות, ונטל החובות שלהם הוקל. מוקדם יותר השנה הכריזה הממשלה על תוכנית שבה יוקצו לא פחות מ-1.2 מיליארד דולר, 12% מהתמ"ג, להפחתת חובותיהם של לווי משכנתאות.

הצד השני של המטבע היה ענישה: מאז 2008 העמידה איסלנד לדין מספר רב של בנקאים בכירים שהואשמו באחריות למשבר הפיננסי או בהונאות ועבירות הקשורות למשבר. בדצמבר 2013, למשל, נידונו ארבעה מבכירי בנק קפותינג לשעבר לעונשי מאסר של שלוש-חמש שנים, בהם המנכ"ל לשעבר, יו"ר הדירקטוריון לשעבר, אחד מבעלי השליטה ומנהל הזרוע המקומית בלוקסמבורג. הארבעה הועמדו לדין בגלל הניסיון הכושל שלהם לעורר ביטחון במצבו הרעוע של הבנק בשיא המשבר: כמה שבועות לפני שקרס, הודיע קפותינג שמשקיע קטארי, שייח' מוחמד בן ח'ליפה בן חמאס א-תאני, קנה רכש 5.1% מהבנק. מטרת ההודעה היתה לעורר מחדש אמון בבנק הקורס. אלא שבכירי הבנק שכחו לעדכן את בעלי המניות והרגולטורים שהכסף שבו רכש השייח' הקטארי את המניות הולווה לו באופן לא חוקי על ידי הבנק עצמו. הארבעה הואשמו והורשעו בהונאה ובהרצת מניות. בנובמבר האחרון נידון המנכ"ל לשעבר של לנדסבנקי לשנת מאסר בשל אחריותו למשבר. הוא היה מנכ"ל הבנק השלישי שנידון למאסר בפועל באיסלנד בעקבות המשבר.

איסלנד גם ניסתה להעניש את הפוליטיקאים שברשלנותם עזרו לבנקאים להוביל את המדינה למשבר. ב-2012 הואשם ראש הממשלה לשעבר, גייר הארדה, בשישה סעיפי רשלנות שהטילו עליו אחריות למשבר. עד כה הארדה הוא הפוליטיקאי הבכיר היחיד בעולם שהועמד לדין בגין אחריות למשבר. ואולם התביעה לא הצליחה לתפוס את הארדה: הוא הורשע רק בסעיף אחד שלפיו לא העלה מספיק בישיבות ממשלה את מצבה המדאיג של המערכת הבנקאית ולא עסק מספיק במשבר בשווקים לפני שהבנקים קרסו. הוא חמק מעונש מאסר, ובאוקטובר מונה לשגריר איסלנד בוושינגטון, מינוי יוקרתי שמעיד על כך שאפילו באיסלנד פוליטיקאים רשלנים זוכים לתגמול על טעויותיהם.

רה"מ האיסלנדי, זיגמונדור גונלוגסון       בלומברג

למודל ההתאוששות האיסלנדי יש לא מעט מעריצים, אבל ייתכן שיש לו עוד יותר מבקרים. בריטניה והולנד עדיין כועסות על פרשת Icesave, והגישו השנה תביעה בסך 5 מיליארד דולר נגד המדינה. תגובתה של ממשלת הימין־מרכז האיסלנדית, בראשות ראש הממשלה בן ה-38 זיגמונדור גונלוגסון, היתה לומר בפשטות: הרבה לא ייצא לבריטים ולהולנדים מהמהלך הזה. שש שנים לאחר המשבר, איסלנד עדיין עסוקה בהליכי הפירוק הבנקים הישנים ובמגעים מתוחים במיוחד עם נושיהם - חלקם הגדול קרנות גידור - על גובה התספורת שיצטרכו לספוג. מוקדם יותר השנה היא איימה שתיאלץ את הבנקים החדשים שלה, שירשו את נכסיהם של הישנים, להיכנס לפשיטת רגל כדי שייאלצו למכור את נכסיהם במחיר זול בהרבה. בכל מקרה, נראה ודאי למדי שהנושים יצטרכו להתמודד עם תספורת עצומה, אם וכאשר הנושא ייפתר.
את עיקר הביקורת על שיטת ההתאוששות האיסלנדית מושכות המגבלות על ההון שהטילה איסלנד במהלך המשבר, במטרה להגן על יציבות הקרונה ולמנוע ממשקיעים ספקולטיביים, זרים ומקומיים כאחד, להוציא כסף מהמדינה. מגבלות ההון האיסלנדיות עדיין נמצאות במקומן, מה שמעורר את זעמם של נושי הבנקים, בעיקר קרנות הגידור. בפועל, נכסים בסך 6.6 מיליארד דולר "נכלאו" באיסלנד בעקבות המגבלות.

הממשלה הבטיחה להציג תוכנית מסודרת להסרת המגבלות עד סוף דצמבר, אך השאלה כיצד איסלנד תתמודד עם הסרת המגבלות שהגנו בשנים האחרונות על יציבות כלכלתה, ועם הימלטות המשקיעים הזרים שתקרה כמעט בוודאות ברגע שהן יוסרו, עודנה פתוחה. לפי דיווח בבלומברג החודש, הממשלה שוקלת להטיל מס של 40% על נושים שירצו להוציא את הכסף שלהם מהמדינה. אם זה נכון, אפשר לראות זאת בשתי דרכים: מצד אחד, אחרי שנים שבהן "לכדה" אותם, איסלנד תיתן למשקיעים לצאת עם 60% מכספם; מצד שני: איסלנד תיתן להם רק 60% מכספם ותיקח 40% מס על התענוג. "אני חושב שאין צורך לדחות את זה יותר", אומר מגנוסון על הסרת המגבלות. "התנאים הכלכליים הם הכי טובים שהם יכולים להיות".

סיגפוסון מסכים אבל קורא לזהירות. "צריך ליישב את זה, אבל באופן שלא יערער שוב את יציבות הכלכלה האיסלנדית. יש קונצנזוס מלא בפוליטיקה האיסלנדית שזה לא ישרת אף אחד אם הסרת המגבלות תיעשה באופן מסוכן שיוביל את הכלכלה שוב למשבר. במובן הזה גם העם האיסלנדי, המדינה והנושים הזרים באותה סירה. אבל הם (הנושים) לא סבלנים ולוחצים. כמו כל אחד אחר, הם יצטרכו להבין שצריך לעשות את זה באופן מסודר.

"ההחלטות שלנו בסוף 2008 לא היו תוצאה של בחירה חופשית. לא נקטנו בחירה מודעת לא להציל את הבנקים, לא יכולנו להציל אותם. החובות שלהם היו במטבעות זרים, הם היו גדולים פי תשעה מהתוצר האיסלנדי. זאת פשוט עובדה: הם היו חייבים ליפול. אין בחירות טובות במצב הזה, זה עניין של לבחור את הבחירה הכי פחות רעה ולהמשיך להיאבק משם. למרבה המזל, לאיסלנד לא היו כמעט חובות או גירעונות גדולים לפני כן, אז יכולנו להתמודד, אבל איש לא יכול לומד שיצאנו בזול מהמשבר. העלות הישירה של האסון מוערכת ב-40%-50% מהתמ"ג - דומה לזו של אירלנד, אבל שם בחרו בדרך אחרת, וזה עלה להם ביוקר".

שינוי כיוון? מורידים 
את המס על העשירים
בשבועות האחרונים יצאו אלפים להפגין ברחובות רייקיאוויק, בירת איסלנד. ההפגנות נגד ממשלתו של גונלוגסון, בין הגדולות ביותר מאז המשבר, כוונו לדברי המוחים נגד קיצוצים בתקציב שהובילה הממשלה החדשה, כמו גם מה שנתפש כהעדפה מצדה של העשירים והתאגידים החזקים. לאחר שש שנים של מדיניות כלכלית שהתמקדה בחיזוק החלקים החלשים בחברה ובנטל מסים מוגבר על העשירים, נראה שבשנה האחרונה מתחילה איסלנד לשנות קצת כיוון. ממשלתו של גונלוגסון החלה בהורדת מסים על המגזר העסקי ועל העשירים, מהלך שנתפש כשנוי במחלוקת מצד האופוזיציה.

סיגפוסון, כיום חבר אופוזיציה, לא מרוצה מהמהלכים של הממשלה החדשה. "אני באופוזיציה, אז כמובן שאני לא מרוצה מדברים מסוימים שהממשלה עושה", הוא אומר. "נראה שהעדיפות שלהם היא להוריד מסים על תעשיית הדיג הרווחית, ולנטוש את המס שהוטל על העשירים. אני מודאג מכך. אני חושב שזה מוקדם מדי. התזמון עדיין לא נכון להורדת מסים. אני חושב שעדיף להזרים כסף למגזר הבריאות, או לעזור לזקנים, מאשר להוריד מסים. כמובן, זה דיון שמתנהל בכל העולם ואינו ייחודי לאיסלנד". הוא מציין שלמרות שינוי הכיוון של הממשלה הנוכחית, בסך הכל היא לא נטתה ימינה מדי. גם הימין באיסלנד מאמין אדוק במדינת הרווחה.

"היה שינוי כיוון מסוים, סדר העדיפויות הפוליטי השתנה", אומר מגנוסון. "אבל לא בהרבה. זה מה שבדרך כלל קורה כשאנחנו משנים ממשלות: הפוקוס משתנה קצת, אבל יש קונצנזוס רחב על רוב הדברים. אז אפילו ממשלה ימנית לא הולכת לצמצם את מדינת הרווחה או את החינוך והבריאות בחדות. הם אולי יבזבזו על זה קצת פחות, אבל לא נראה שינוי אדיר בסדר העדיפויות".

ICELAND TOURISM
במקביל להתמודדות עם השלכות המשבר, מתמודדת כיום איסלנד עם שאלה לא פחות חשובה: מה יניע את הצמיחה שלה בעתיד? לדיג, שהניע אותה במשך רוב המאה ה-20 יש מגבלות ביולוגיות שאינן תלויות בכלכלה האיסלנדית אלא במספר הדגים, ואיסלנד כבר הגיעה לתפוקה מקסימלית בשנות ה-90; ההיי־טק שלה מתפתח, אך עדיין לא מפותח מספיק; התיירות גדלה מאוד הודות לנפילת המטבע, אבל היא לבדה לא יכולה להמשיך להניע את הכלכלה. בין היתר, בונה איסלנד בימים אלה על הוליווד: כמה משוברי הקופות הגדולים של השנים האחרונות, כמו "פרומתאוס" ו"המבול", צולמו במדינה, וסרטים נוספים יעזרו לא מעט לכלכלתה.

סיגפוסון אינו מודאג. איסלנד, אחרי הכל, היא המדינה שידעה להתאושש. אז להמשיך לצמוח? גם את זה היא תלמד. "לאיסלנד יש הרבה מזל", הוא אומר. "יש לנו אנרגיה מתחדשת בשפע, התיירות שלנו פורחת, יש לנו הון אנושי והיי-טק שמתפתח ותעשיות קריאטיביות גדלות כמו ספרים, משחקי מחשב ומוסיקה. הכלכלה עוברת תהליך של גיוון. אנחנו כבר לא כל כך תלויים בדגים כפי שהיינו פעם ויש לנו את כל היתרונות שצריך כדי להצליח. הדבר היחיד שצריך לעשות הוא לנהל את הכלכלה באופן טוב יותר, ולוודא שלא ניסחף ושוב ניפול קורבן לאידיאולוגיות מטופשות כמו הכלכלה הניאו-ליברלית. אנחנו גמרנו להקשיב לרייגן ולכלכלנים ניאו־ליברליים. הם נכשלו לחלוטין. איסלנד החליטה: אנחנו לא רוצים מערכת שמפריטה את הרווחים ומלאימה את ההפסדים".

לכתבה הראשונה בנושא זה כנס ללינק הבא

הכותב יוסי לוי joseph levy הינו מומחה לאיסלנד iceland, המלווה קבוצות בנהיגה עצמית בלבד, והמתכנן מסלולי טיול לפי מידת המטייל.
לפניות לכותב shark4162@gmail.com
© Copyright to seekingtheworld.com זכויות יוצרים לאתר

29 יוני, 2012

Economist: “Crisis in Iceland Is Over”


29.06.2012 | 06:30

Economist: “Crisis in Iceland Is Over”

Icelandic professor in economics Gylfi Zoëga stated economic growth is higher in Iceland than in many other western countries and everywhere there are signs of an upswing. He declared the crisis to be over, although the living standard in Iceland has not reached the same level as in 2007.

protests-althingi-2008-2009_go
From a demonstration after the banks collapsed in 2008. Photo by Geir Ólafsson.

Gylfi pointed out that since the banking collapse in October 2008, Iceland’s gross domestic product (GDP) has increased by 3.7 percent, which is a higher rate than the average among European Union member states, ruv.is reports.
Gylfi stated that during daily bickering, most Icelanders have failed to notice the upswing of the national economy which began in mid-2010. Since then, the country has boasted economic growth. Last year it measured three percent, which is higher than in many other western countries.
“It is caused by increased investment, private consumption and export, that is, tourism and the fishing industry. All around we can see signs of the upswing which is gaining strength in Iceland,” Gylfi said.
“The employment level is improving, the purchasing power of salaries is improving,” he pointed out. “The purchasing power is similar as in 2005, the GPD comparable to 2006 on fixed pricing. So we are doing pretty well and better day by day.”
In addition, the debts of households and companies have decreased and the ownership of companies that make up a large part of the employment market has been sorted out. The economy is much healthier than it used to be, Gylfi stated.
“The living standard is not as good as in 2007 because then we were living off loans, meaning it is easy to maintain a good living standard short-term by taking high foreign loans. But now, the living standard that we have is that what the country can afford and at the same time foreign loans are being paid off,” Gylfi explained.
However, he warned that Iceland might be affected by blows in foreign fiscal markets because of the capital controls and the crisis in Europe will affect the value of Iceland’s export products and thereby the living standard of Icelanders.

לכתבת ההמשך בנושא כנס ללינק הבא 

הכותב יוסי לוי joseph levy הינו מומחה לאיסלנד iceland, המלווה קבוצות בנהיגה עצמית בלבד, והמתכנן מסלולי טיול לפי מידת המטייל,והמשמש כמומחה באתר http://www.gotravel.co.il/.
לפניות לכותב shark4162@gmail.com
© Copyright to seekingtheworld.com זכויות יוצרים לאתר

19 יוני, 2012

ההתחלה החדשה של איסלנד The new beginning of iceland

מצ"ב כתבה שפורסמה בעיתון הארץ Markerweek ביום 16/6/2012 ע"י אשר שכטר

מתרוממת חזרה: איסלנד חזרה להיות מדינה במקום קרן גידור

ארבע שנים אחרי המשבר הכלכלי שהרס אותה, איסלנד מתאוששת: עם חוקה חדשה שניסחו האזרחים שממתינה לאישור, אבטלה בירידה וצמיחה בעלייה, למדינות אירופה יש מה ללמוד ממנה

תייר שיטייל ברחובות רייקיאוויק, בירת איסלנד, יבחין באינספור מסעדות מלאות ובחנויות עמוסות בלקוחות. סביר להניח שיתקשה להאמין כי רק לפני ארבע שנים איסלנד כמעט חזרה לתקופת האבן: מערכת הבנקאות המקומית התמוטטה בעקבות המשבר הפיננסי העולמי, המטבע שלה קרס ביותר מ-50% ואילץ אותה לבקש סיוע בינלאומי, שליש מהאוכלוסיה, שהחזיקו במניות בשלושת הבנקים הגדולים במדינה, איבדו את כל חסכונותיהם בן לילה, ראש הממשלה התחנן לאלוהים לעזרה ואלפי מפגינים מילאו את רחובותיה בזעם. למעשה, ארבע שנים לאחר שאיסלנד כמעט חזרה למקומה ההיסטורי כאומה של דייגים, כלפי חוץ נראה שכיום היא התאוששה לגמרי.
השבוע דיווחה לשכת הסטטיסטיקה האיסלנדית כי ברבעון הראשון של 2012 צמחה כלכלת איסלנד ב-2.4% - הצמיחה המהירה ביותר שלה זה ארבע שנים, בעקבות זינוק ביצוא, בתיירות ובביקוש הפנימי. ברבעון הקודם היא צמחה ב-1.9%, וברבעון שלפניו ב-2.7%, לאחר שב-2009 נפל התמ"ג שלה בקרוב ל-10%. בכל מובן שהוא, מדובר בנס: איסלנד, שעד 2008 היתה למעשה שלושה בנקים שיש להם מדינה, נהפכה למדינה הראשונה שנזקקה לסיוע בינלאומי בעקבות המשבר הפיננסי, כבר באוקטובר 2008. עם זאת, היא גם היחידה בין המדינות שנזקקו לסיוע שפורעת את חובותיה במלואם ומצליחה להתאושש. כל זה אינו מובן מאליו כשרואים את מצבה של יוון כיום, או כשנזכרים במצבה של איסלנד לפני ארבע שנים.

אזרחים צועדים ברחובות רייקיאוויק, איסלנד
אזרחים צועדים ברחובות רייקיאוויק, איסלנד
צילום: רויטרס

בתחילת 2008 עמדה איסלנד בפני מצב בלתי אפשרי. שלושת הבנקים הגדולים שלה - גליטניר, לנדסבנקי וקאופתינג - קרסו תחת החובות שצברו בשנים של התנהלות חמדנית וחסרת רסן. הקרונה נפלה ביותר מ-37% בין ינואר לספטמבר 2008, האינפלציה זינקה ומערכת הבנקאות היתה רגע לפני התמוטטות.


הערה- את הפירוט המלא ראה בסוף

לכאורה, באותו רגע היתה יכולה ממשלת איסלנד לעשות את מה שעשו הממשל האמריקאי וממשלות אחרות ברחבי העולם, למשל באירלנד - לחלץ את הבנקים, לקחת על עצמה את התחייבויותיהם ואחר כך לקבל את הכסף בחזרה, בתיאוריה, בצירוף ריבית. אלא שאיסלנד לא היתה יכולה לעשות זאת: במהלך העשור הקודם נהפכה מערכת הבנקאות שלה למפלצת שגדולה פי עשרה מהכלכלה המקומית. חובות הבנקים, בסך 85 מיליארד דולר, היו גדולים פי שישה מסך התוצר.
עד מהרה נהפך המשבר באיסלנד למשבר הבנקאי הגדול בהיסטוריה של המדינה. שוק המניות איבד יותר מ-90% מערכו והמסחר בו הוקפא. באוקטובור קרסה הקרונה ב-58%, וביום אחד, 8 באוקטובר,היא צנחה מ-131 קרונות ליורו ל-340 קרונות ליורו. אפילו מקדונלד'ס סגרה את כל סניפיה במדינה. איסלנד לא היתה מסוגלת לחלץ את הבנקים - הם היו גדולים מדי - ולכן היא הלאימה אותם, סגרה אותם ופתחה בנקים חדשים במקומם, שאליהם העבירה את פיקדונות האזרחים. הלאמת הבנקים הפחידה את המפקידים הבריטים וההולנדים של הבנקים האיסלנדיים המקוונים, בהם Icesave, שפרחו שנים לפני כן בחסות בועת האשראי, ואלה התחילו למשוך את פיקדונותיהם מהבנקים - עד שקרסו.
במקום להיכנע לדרישותיהן של בריטניה והולנד ולקחת על עצמה את חובות הבנקים, סירבה הממשלה לעשות זאת - מה שהוביל את ראש ממשלת בריטניה דאז, גורדון בראון, להפעיל באופן יוצא דופן חקיקה נגד ארגוני טרור כדי להקפיא את נכסיהם של הבנקים האיסלנדיים במדינה. החלת חוק הטרור על איסלנד פתחה מלחמה דיפלומטית בין שתי המדינות. "מה שאיסלנד עושה הוא לא חוקי ולגמרי בלתי מקובל עלינו", אמר בראון לעיתונאים. האיסלנדים, שמצאו את עצמם יום אחד ברשימת הגופים תומכי הטרור לצד אל-קאעדה, אירן, סודן וקוריאה הצפונית, פתחו בקמפיין ויראלי שבו הצטלמו אזרחים עם שלטים שעליהם כתוב "אנחנו לא טרוריסטים".
"הפרלמנט שלנו לעולם לא יסכים לקבל על עצמו נטל חובות שכזה", אמר הארדה. "אף ממשלה אחראית לא מסכנת את עתיד אזרחיה, אפילו כשמערכת הבנקאות עצמה נמצאת בסכנה". אזרחי איסלנד הצטרפו לעמדה הנוקשה, וסירבו לשלם בעצמם את חובות הבנקים בשני משאלי עם נפרדים.

חבר הפרלמנט אמי תור סיגורדסון נרגם בביצים
חבר הפרלמנט אמי תור סיגורדסון נרגם בביצים
צילום: סיגטריגור ארי

נשיא איסלנד, אולפור רגנאר גרימסון, נהפך לסמל לעמידה האיתנה של איסלנד נוכח הלחצים האדירים שהוטלו עליה לפרוע את חובותיהם של הבנקים לנושים זרים. "אם קריסתו של המגזר הפיננסי יכולה להפיל את אחת הדמוקרטיות היציבות והבטוחות ביותר לרצפה, כפי שקרה באיסלנד, מה היא יכולה לעשות למדינות עם היסטוריה דמוקרטית ופוליטית יציבה פחות?", שאל בראיון לבלוג הכלכלי "ביזנס אינסיידר" מוקדם יותר השנה. גרימסון, שר אוצר לשעבר ונשיא איסלנד מאז 1996, תמך פעם בעצמו במגזר הפיננסים - אך כמו שאר האזרחי המדינה התפכח מהאשליה הבנקאית.
תפקידו של גרימסון כנשיא הוא ייצוגי ברובו, בדומה לזה של נשיא ישראל. אולם ביכולתו להטיל וטו על החלטות ממשלה, וב-2008, העולם הפיננסי כולו לחץ עליו לאלץ את הממשלה לפרוע את חובות הבנקים. "כל מוסד פיננסי גדול, באירופה ובמדינה שלי, היה נגדי", סיפר ל"ביזנס אינסיידר". "היו כוחות חזקים באיסלנד ובאירופה שחשבו שההחלטה שלי היתה משוגעת לחלוטין, אבל אירופה צריכה לבחור בדמוקרטיה, לא בשווקים הפיננסיים. אנחנו בחרנו בדמוקרטיה. לא היתה לנו ברירה".
המשבר הפיננסי אילץ את איסלנד לבקש סיוע בינלאומי, והיא היתה למדינה הראשונה שעשתה זאת מאז 1976. ב-2008 היא קיבלה סיוע של 4.6 מיליארד דולר מקרן המטבע הבינלאומית וממדינות סקנדינוויה, על רקע חששות רציניים שהמשבר הפיננסי יוביל אותה לחדלות פירעון. לפי מסמכי וויקיליקס, בנוסף למגעים כושלים בינה לבין רוסיה על חבילת סיוע בסך 5 מיליארד דולר, היא ביקשה סיוע של מיליארד דולר מארה"ב.

נוף מראש מגדל הכנסייה
נוף מראש מגדל הכנסייה
צילום: משה גלעד

אבל הרבה דברים השתנו מאז: השנה צפויה איסלנד לצמוח השנה בקצב מהיר יותר מהממוצע בעולם, האבטלה שלה עדיין נמוכה במונחים יחסיים - כ-7%, ואזרחיה מנסים לנסח כעת חוקה חדשה באמצעות חוכמת ההמונים באינטרנט.
כיצד היא עשתה זאת? כנראה באמצעות שילוב של האופי האיסלנדי הקר והבדלני וקריסת המטבע, שהפכה את היצוא שלה לאטרקטיבי יותר ומשכה תיירות, יחד עם המחויבות העמוקה של האיסלנדים לדמוקרטיה. איסלנד פשוט העזה לעשות, מחוסר ברירה, את מה שאף מדינה שעמדה בפני מערכת בנקאות על סף קריסה לא עשתה: היא נתנה לה לקרוס.
 
פלישת "השודדים הוויקינגים"
 
לפני המשבר של 2008 היתה איסלנד גן עדן עלי אדמות. מאז אמצע שנות ה-90 ביססה את עצמה המדינה הקטנה, שאוכלוסייתה מונה 318 אלף נפשות, כאחת מהמדינות העשירות בעולם. התמ"ג לנפש שלה היה השביעי בגודלו בעולם, החוב הממשלתי שלה היה נמוך במיוחד (אחרי המשבר הוא תפח ל-130% מהתמ"ג), מערכת הבריאות והחינוך היו ידועות באיכותן, משאבי הטבע הרבים שלה היו יקרים מפז, האבטלה היתה מזערית (פחות מ-2%) והרחובות היו נטולי פשע. הישג יפה למדי למדינה שרק כמה עשורים לפני כן היתה אחת העניות באירופה.
"התחושה היתה של קץ ההיסטוריה", אמר הסופר האיסלנדי אנדריי מגנוסון בסרט התיעודי "Inside Job" מ-2010, שעסק במשבר הפיננסי העולמי ובחן בהרחבה את המשבר באיסלנד.
בסוף שנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000 עברה איסלנד למדיניות של דה-רגולציה, בהובלת ראש הממשלה דאז דיוויד אודסון - צעיר, יהיר ומאמין אדוק בשוק החופשי, שאהב לצטט את מילטון פרידמן, שאב השראה ממרגרט תאצ'ר וכיהן בתפקיד יותר שנים מכל ראש ממשלה אחר בתולדות המדינה: בין 1991 ל-2004. ב-2005 הוא עבר לכהן כנגיד הבנק המרכזי עד 2009. בתגובה למשבר המטבע שעברה המדינה בשנות ה-80, אודסון הוביל את הממשלה להפריט חברות, לחולל רפורמות בתעשיות שונות ולהסיר כמעט לחלוטין את הפיקוח על מגזרים אחדים. ב-2005 היה מס החברות באיסלנד 18%, לעומת יותר מ-50% בתחילת העשור.
אחד המגזרים שהופרטו ומעליהם הוסר הפיקוח כליל היה מגזר הבנקאות. ב-2001, כשהפיקוח עליהם נעלם בפועל והפרטתם עדיין לא הושלמה, היו הבנקים האיסלנדיים מוסדות קטנים ולא משמעותיים, שהרוב המוחלט של פעילותם היה מקומי וכך גם רוב המימון שלהם. אלא שהודות לדה-רגולציה, נהפכו הבנקים תוך שנים ספורות ממלווים מקומיים צנועים לשחקנים פיננסיים בינלאומיים. הבנקים האיסלנדיים קסמו למשקיעים חכמים: הם הציעו ריביות גבוהות במיוחד, והנבונים ידעו לקחת הלוואות במטבעות זולים ולהשקיע אותן באיסלנד, ואז פשוט ליהנות מהרווחים.
באותן שנים מאושרות בין 2000 ל-2008 נהפכה איסלנד ממדינה לקרן גידור שיש לה אזרחים. טירוף הפיננסים פשט באומת הדייגים הצנועה מכל עבר: אוניברסיטאות העבירו קורסים בפיננסים גם בפקולטות להנדסה, כמעט כל אזרח נהפך למשקיע, מיליונרים איסלנדים נוצרו כמעט בן לילה בזכות הלוואות וקנו עסקים, בתים וסירות ברחבי אירופה, וטייקונים שהחזיקו במניות ובתפקידים בכירים חילקו כסף לעצמם ולחבריהם ויצאו במסעות רכישה חסרי תקדים - שבהם קנו רשתות קמעונות, רשתות מזון, מלונות ואפילו קבוצות כדורגל.
אותם מיליונרים כונו "השודדים הוויקינגים": הם יצאו ונכנסו מהמדינה במטוסים פרטיים וביאכטות שקנו. אחד מהן היה יון אסגייר יוהנסון, שהחזיק ב-32% ממניות הבנק האיסלנדי גליטניר, וניצל את קרבתו לבנק כדי לקדם את עסקיה של חברת ההשקעות באוגור שהקים אביו, ושבשיא הבועה חלשה על אימפריה של 5 מיליארד דולר ורכשה רשתות קמעוניות בבריטניה ובמדינות אחרות.
הכלכלה האיסלנדית שיגשגה. מחירי הבתים יותר מהוכפלו, שוק המניות זינק פי תשעה, הבנקים נתנו הלוואות בשפע, והאזרחים התפתו והשקיעו. איסלנד התגאתה כל כך במגזר הבנקאות המוביל שלה, עד ששלחה את הבנקאים למסעות ראווה ברחבי העולם. "במדינה שבה לא ראית מעולם אנשים עשירים, פתאום היו אנשים שמרוויחים מיליון דולר בחודש", אמר העיתונאי והסופר האיסלנדי אולפור ארנרסון לתוכנית האמריקאית "20/20".
עד לפריצת המשבר, הצליחו לסדר לעצמם האיסלנדים חובות בסך 850% מהתמ"ג והפסדים שהסתכמו ב-100 מיליארד דולר, או 330 אלף דולר לכל גבר, אשה וילד במדינה. כשהתברר שאי אפשר לפרוע אותם, הקטסטרופה היתה מוחלטת: הריבית הועלתה ל-18%, מחירי המזון זינקו בן לילה והובילו אזרחים לייבא מזון, הקרונה נהפכה למטבע בלתי סחיר, כך שאי אפשר היה לקנות מטבע חוץ, אלפים איבדו את חסכונותיהם, באוגור פשטה את הרגל, ויוהנסון נתבע על ידי משקיעים זועמים בטענה שגנב כספים מהבנק ונחשף כמיליארדר של נייר - כמו הרבה עשירים אחרים במדינה. אף מדינה בהיסטוריה לא קרסה במהירות כזו שלא בתקופת מלחמה.
 
לזעזע את השלווה האיסלנדית
 
איסלנד היתה תמיד ארץ של קרח ושל אש, של טבע פראי ואזרחים מרוסנים. במשך מאות ואלפי שנים הורגלו תושביה לאירועי טבע בלתי צפויים שעירערו את שלוות חייהם והעמידו אותם בסכנה: ב-1783 גרמה התפרצות של הר הגעש לאקי בדרום במדינה לרעב שחיסל רבע מהאוכלוסיה ולגשם חומצי שמירר את חייהם של השורדים. באפריל 2010 שיתקה התפרצות הר הגעש הגדול באיסלנד, אייאפיאלאייקול (Eyjafjallajoekull), את שדות התעופה באירופה ופגעה קשות בחברות התעופה ובתעשיית התיירות.
אבל המשבר של 2008 עיצבן אותם הרבה יותר. בין משבר פיננסי ללבה רותחת, כנראה שלבה רותחת עדיפה. אמנם החוב הממוצע למשק בית צמח בשנות הבועה ל-220% מההכנסה הממוצעת - כך שכל המדינה לקחה חלק בטירוף הבנקאי - אך לאחר המשבר החליטו האזרחים להתנקם בכל מי שגרם לו. בסוף 2008 ובתחילת 2009 יצאו אלפי איסלנדים לרחובות כמעט מדי יום, התעמתו עם המשטרה ודרשו שהממשלה תתפטר, משום שלא פיקחה על הבנקים כראוי ולא הזהירה מפני המשבר. אלפי מפגינים עמדו מחוץ לבנק המרכזי וקראו להתפטרותו של אודסון, שעליו הטילו את האחריות למשבר.
בינואר 2009, בעקבות המחאות, נפלה ממשלתו של גייר הארדה ובחירות חדשות הוכרזו. אבל נפילתו של הארדה לא שיככה את הזעם הציבורי של מה שכונה לימים "מהפכת הסירים והמחבתות". במשך שנים סמכו האיסלנדים על הממשלה שלהם באופן מוחלט כשהבטיחה להם שזה בסדר לקחת עוד הלוואה, שאיסלנד בטוחה ומצבה הפיננסי יציב, שהבנקאים האיסלנדים הם אשפים פיננסיים נדירים בגאונותם ושהשגשוג יימשך לנצח. כשגילו עד כמה טעו, התפרץ הזעם ביתר שאת.
בינואר 2009 הסתערו מאות מפגינים על מכוניתו של הארדה ורגמו אותה בביצים ובירקות. באוקטובר האחרון, כ-2,000 איסלנדים מוכי חובות שלקחו משכנתאות והלוואות במטבעות זרים בשנות הבועה וכעת נאנקו תחת נטל החובות, הפגינו מחוץ לבניין הפרלמנט והשליכו לעברו ירקות וביצים. חבר הפרלמנט אמי תור סיגורדסון, שאיתרע מזלו להיקלע לסביבה, נרגם בביצים ונפל לקרקע. לפי סקר שנערך באותו חודש, אמון האזרחים בפרלמנט נפל לשפל היסטורי חסר תקדים של 10%.
המפגינים, שזיעזעו את איסלנד השלווה, לא דרשו רק את ראשו של ראש הממשלה, אלא תבעו שכל מי שהיה אחראי למשבר יישלח לכלא. ממשלת השמאל החדשה, שתמכה במפגינים, הסכימה לדרישותיהם. כמה מהבנקאים הבכירים במדינה הועמדו לדין והורשעו באחריות למשבר הפיננסי, בהם שני בכירים לשעבר בבנק קפותינג שנידונו לשמונה חודשי מאסר לאחר שהורשעו בהונאה. השבוע נידונו שני בכירים לשעבר בבנק ביר האיסלנדי לארבע וחצי שנות מאסר, לאחר שהורשעו בהונאה.
ואולם משפט הראווה האמיתי של המשבר החל ב-2010. הנאשם היה הארדה, הפוליטיקאי היחיד עד כה שעמד לדין בגין המשבר, לאחר שהפרלמנט הצביע על כך. הארדה הואשם בשישה סעיפים שהטילו עליו אחריות למשבר, בהם סעיף שקבע כי לא פעל להקטנת מערכת הבנקאות וסעיף שקבע כי לא וידא שפיקדונות Icesave, שהיו בבעלות לנדסבנקי, יועברו לחברה בת. באפריל האחרון הורשע הארדה בסעיף אחד, שקבע כי הוא לא העלה מספיק בישיבות ממשלה את מצבה המדאיג של מערכת הבנקאות ולא עסק מספיק במשבר בשווקים לפני שהבנקים קרסו. הארדה, שמחה נגד הרשעתו, טען כי לא הוא ולא אף אחד אחר מבכירי הממשלה יכול היה לדעת כמה היה מסוכן מצבם של הבנקים לפני המשבר.
המשבר הותיר את איסלנד עם דילמה גדולה, שממשלתה לא ידעה איך לפתור: מה עושים בעניין החובות שבריטניה והולנד דורשות ממנה להחזיר? ממשלת השמאל-מרכז של יוהנה סיגורדרדוטיר דווקא תמכה בתשלום החובות, בטענה שללא פירעון של החובות המדינה לא תוכל לחזור לגייס הון בשווקים הבינלאומיים - אך האיסלנדים סירבו להקשיב. פעמיים, בשני משאלי עם נפרדים, הם דחו את ההצעות לשלם לבריטים ולהולנדים מכספי המסים שלהם: בפעם הראשונה ברוב של יותר מ-90% ובפעם השנייה ברוב של יותר מ-60%.
"כמובן שהממשלה לא תיקח על עצמה את חובות הבנקים, מעולם לא הוטל ספק בכך", אומר אולפור אייסלפסון, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת רייקיאוויק. עבור האיסלנדים, הוא אומר, היה זה מובן מאליו שהם לא יקבלו על עצמם את ההקרבות שעשו האירים, למשל, כדי להציל את מערכת הבנקאות. "איסלנד אמרה: לא, אנחנו לא הולכים לקחת על עצמנו את ההתחייבויות של מוסדות פרטיים. הבריטים וההולנדים יקבלו את כספם חזרה מאיפה שהוא צריך להגיע, מנכסי הבנקים שקרסו או מקופתו של משרד האוצר באיסלנד".
סירובם של האיסלנדים לפרוע את חובות הבנקים זיכה אותם בקיתונות של זעם מצד בריטניה והולנד, שהבטיחו לתבוע. אייסלפסון, גאה כמו כל האיסלנדים, נפגע כשהוא נשאל אם ייתכן שמדובר בטעות. "מה היו עושים הישראלים אם הבנקים הישראליים היו קורסים, והם היו חייבים כספים לבנקים בלונדון? למה שמשלמי המסים הישראלים ישלמו? זה החוב של הבנקים, לא שלנו".
העובדה שסירבה לשלם את חובותיהם של הבנקים שלה למפקידים זרים, שהיו גדולים מהתמ"ג שלה, סייעה לאיסלנד להתאושש מהמשבר ולשוב לצמוח. הכלכלנים חתני פרס נובל ג'וזף שטיגליץ ופול קרוגמן כל כך התרשמו מהמסלול שבו בחרה המדינה ומהאופן שבו התאוששה, עד שטענו במאמרים שפירסמו באחרונה כי יוון, ספרד, אירלנד ומדינות אירופה האחרות צריכות לנהוג כמוה, אם יצליחו קודם כל להשתחרר מהיורו שמונע מהן ליהנות ממטבע מופחת.
הדרך שנקטה סיגורדרדוטיר לפתרון המשבר כללה צנע מדוד, אבל גם צעד בלתי קונבנציונלי: היא מחלה על חובותיהם של האזרחים. במטרה להציל את אזרחיה, החליטה הממשלה ב-2010 למחול על חובות האזרחים שחוב המשכנתא שלהם עלה על 110% מערך הנכס. בנוסף, בית המשפט העליון קבע ביוני 2010 שהלוואות במטבעות זרים אינן חוקיות, ואזרחי איסלנד לא צריכים לפרוע אותן. בסך הכל מחלו הבנקים האיסלנדים על הלוואות בשווי של 13% מהתמ"ג של איסלנד, והקלו את נטל החובות של 25% מהאוכלוסיה.
 
בלי חשפנות, עם חוקה חדשה
 
ברבעון השני של 2010 החלה איסלנד להתאושש. ההתאוששות היתה מהוססת בתחילה, אך לאט לאט החלה הכלכלה להתייצב. "איסלנד אמנם סבלה מחורבן עצום של נכסים פיננסיים, אך לא איבדנו הרבה מהנכסים הריאליים שלנו - ההון האנושי, משאבי טבע, תשתיות", אומר הכלכלן האיסלנדי גילפי מגנוסון, לשעבר שר הכלכלה ושר העסקים וכיום פרופסור באוניברסיטת איסלנד. "כל אלה ממשיכים לתפקד ללא הפרעות. הכלכלה כבר החזירה מחצית ממה שאיבדה ב-2009 ובמחצית הראשונה של 2010, ואנחנו צופים שב-2014 נחזור לרמות שלפני המשבר. אפילו כשהבנקים שלנו קרסו, הקמנו בן לילה בנקים חדשים ודאגנו שהשירותים ימשיכו לתפקד, שהמסים ימשיכו להיגבות ושלאנשים תהיה יכולת להשתמש בכרטיסי אשראי - והכלכלה המשיכה לתפקד".
בחודשים האחרונים נתנה ההתאוששות את אותותיה באיסלנד. בפברואר העלתה פיץ' את דירוג האשראי של איסלנד חזרה לדירוג השקעה ושיבחה אותה על יציבות הכלכלה שלה, אחרי שסטנדרד אנד פור'ס ומודי'ס נקטו צעדים דומים קודם לכן. האבטלה ירדה לרמה של 5.8%, הצריכה הפרטית עלתה, הגירעון במאזן הסחר נהפך לעודף הודות לזינוק ביצוא ואפילו מחירי הבתים החלו לעלות שוב. אולם לדברי מגנוסון, עדיין אין לאיסלנד סיבות רבות לשמוח.
"כל המוצרים המיובאים התייקרו פי שניים כשהקרונה קרסה. הציבור האיסלנדי ספג פגיעה קשה ברמת חיים, שחזרה כמה עשורים אחורה, וכוח הקנייה של משק הבית הממוצע נפל באופן משמעותי יותר מהתמ"ג - יותר מ-20%", אומר מגנוסון. "אנחנו עדיין מטפלים בתוצאות המשבר, וזה לא פשוט. גם האבטלה גבוהה - לא כמו ביוון כמובן, אבל יחסית אלינו 6% זה יותר מדי".
לדברי אייסלפסון, אזרחי איסלנד ממשיכים להתמודד עם המשבר של 2008 והמציאות שעומדת בפניהם עדיין קשה, באופנים שלא משתקפים בנתוני התמ"ג. "אנחנו נוטים לאינפלציה", הוא אומר, "מאז שהקרונה קרסה עלה מדד המחירים לצרכן ב-50% - זה בלתי נסבל ואפילו מגוחך". העלייה במחירי המוצרים המיובאים - ואיסלנד, שהתעשייה העיקרית שלה היא דיג, תלויה ביבוא - פגעה קשות ברמת החיים של תושביה.
כדרך לפתור את מצוקתם של האזרחים, מנהלת בימים אלה ממשלת איסלנד מגעים על הצטרפות לגוש היורו. למרות משבר החובות המשתולל ביבשת והחששות שהיורו לא ישרוד זמן רב, קובעי המדיניות באיסלנד מאמינים שהצטרפות לגוש היורו עשויה להעניק למטבע האיסלנדי מעט יותר יציבות משהעניקה הקרונה. "האנשים מאוד מתוסכלים, וכדי להוציא את המטבע מהאווירה האינפלציונית ולאמץ סטנדרטים נורמליים אנחנו מתעניינים באימוץ היורו, אבל הכל תלוי במשבר", אומר אייסלפסון. יוזמה אחרת שהועלתה באיסלנד בחודשים האחרונים על ידי קבוצה של אנשי עסקים היא אימוץ הדולר הקנדי (ה-"loonie"). "זה רעיון הזוי לחלוטין, אין סיכוי שזה יקרה", אומר אייסלפסון.
כעת, כשאירופה נמצאת על סף קריסה, מרשה לעצמה איסלנד להשוויץ קצת. "הכלכלות האירופיות שנמצאות במשבר צריכות להשתמש בנו כמודל לחזרה לצמיחה", אמרה השבוע ראש הממשלה יוהנה סיגורדרדוטיר, שקראה למדינות כמו יוון לאמץ את מודל ההתאוששות האיסלנדי, שכלל צנע מתון וצעדי מדיניות לא קונבנציונליים, כמו מחילה על חובות ומניעת זעזועים במערכת הרווחה. הצעדים שנקטה ממשלתה של סיגורדרדוטיר אמנם פגעו באיכות חייהם של רבים מהתושבים, אך היו מדודים יותר מאלה שנקטו חלק גדול ממדינות אירופה.
בינתיים עומדת ההתאוששות העדינה של איסלנד בפני סכנות משמעותיות: ראשית, המשבר באירופה עשוי לדרדר אותה למשבר כלכלי נוסף, ברגע ששותפות המסחר העיקריות שלה יפסיקו לרכוש ממנה מוצרים. שנית, בארבע השנים האחרונות, בזמן שהתאוששה, הצליחה איסלנד לפתח בועת נדל"ן. מחירי הבתים החדשים עלו לשיא ברבעון האחרון, וזינקו ב-40% מאז הרבעון האחרון של 2010.
לדברי אייסלפסון, אחת הסיבות לבועת הנדל"ן היא שהבנקים, שעליהם הוטלו מגבלות מחמירות ורגולציה נוקשה בעקבות משבר 2008, מתקשים לממן השקעות בשווקים זרים - ולכן הם משקיעים בנדל"ן מקומי. "אנחנו משלמים מחיר קצת גבוה מדי על היציבות הפיננסית", הוא אומר, "המשקיעים המוסדיים לא יכולים להשקיע בחו"ל ולגוון את השקעותיהם, ולכן הם משקיעים בנדל"ן".
בזמן שהיא מנסה להתאושש, נאבקת איסלנד גם עם צורך בוער להגדיר את זהותה מחדש כדי שתוכל להמשיך הלאה. אחרי שנהפכה תוך כמה שנים ממדינת דייגים לקרן גידור, נאלצה המדינה להמציא עצמה מחדש לאחר קריסתו של מגזר הפיננסים, והיא בחרה לחזור לשורשיה: צניעות. אחד מהדברים שעשתה ב-2010, במסגרת ניסיונותיה להתנער משחיתות העבר, היה לסגור את כל מועדוני החשפנות במדינה.
כחלק מאותו חיפוש זהות, החלה איסלנד באפריל 2011 בתהליך של ניסוח חוקת המדינה מחדש. החוקה הקיימת, שמקורה בעצמאות שקיבלה המדינה מדנמרק ב-1944, היא למעשה החוקה הדנית עם כמה שינויים קלים. כיאה למדינה שמתגאה בערכי הדמוקרטיה שלה, החליטה המועצה החוקתית של איסלנד לעשות זאת בשיטה החדשנית ביותר שהצליחה למצוא: חוכמת ההמונים. באמצעות הרשתות החברתיות, נשאלו אזרחי איסלנד אילו סעיפים היו כוללים בחוקה חדשה למדינה ואיך היו מנסחים אותם. המועצה גם העלתה את הסעיפים המוצעים לדיון באתר שלה מדי שבוע, ואיפשרה לציבור לדון ולהחליף רעיונות.
למיזם ניסוח החוקה מחדש קדם פורום יוצא דופן שנערך ב-2010, שבו 950 אזרחים שנבחרו באופן אקראי דנו בחוקת המדינה ובשינויים שצריך לעשות בה, אם בכלל. החוקה הראשונה בהיסטוריה שנוסחה באמצעות חוכמת ההמונים הושלמה ביולי 2011 ומוכנה למשאל עם, שהיה אמור להיערך בסתיו הקרוב, אך ייתכן שיידחה לשנה הבאה בשל הבחירות במדינה.
עד שיקבלו חוקה חדשה חוגגים האיסלנדים את החיים החדשים שלהם. את ההאמרים והלנדרוברים הבזבזניים החליפו מכוניות פולקסוואגן יעילות יותר, את היאכטות החליפו סירות דיג, ואת המשרות הפיננסיות האבודות החליפו משרות שתורמות יותר לכלכלה. המלחים והדייגים שהתפתו לעזוב את התעשיות המסורתיות של המדינה כשהרווחים הפוטנציאליים לכל אדם עם ג'וב בנקאי היו גדולים מאוד חזרו, בחלקם, למשרותיהם המסורתיות. בארבע השנים שחלפו מאז המשבר חזרו האיסלנדים ליסודות ולים, ורבים מהם מאושרים. "זאת אחת מהשנים הכי טובות שהיו לנו", אמר ארנתור איינרסון, דייג מגרינדוויק, לרויטרס.
"אי אפשר לחזות מה יקרה באירופה, אבל אני אופטימי", אומר מגנוסון. "הכלכלה בריאה להפליא, וכבר אין לנו קשרים רבים עם מערכת הבנקאות האירופית. כיום מערכת הבנקאות שלנו מקומית בלבד. הייתי אומר שהכלכלה שלנו לא עומדת בפני סכנות גדולות כרגע, מלבד אירופה וכוחות הטבע, שלפעמים עושים באיסלנד דברים מוזרים".

כתבה נוספת על ההתאוששות הכלכלית ניתן לקרוא בלינק הבא-
http://www.seekingtheworld.com/2012/06/economist-crisis-in-iceland-is-over.html



למעוניינים לקרוא על הליך החוקה באמצעות האינטרנט כחלק מהחילוץ הכלכלי, מוזמנים להיכנס ללינק הבא-
http://www.seekingtheworld.com/2012/07/blog-post_10.html

הכותב יוסי לוי joseph levy הינו מומחה לאיסלנד iceland, המלווה קבוצות בנהיגה עצמית בלבד, והמתכנן מסלולי טיול לפי מידת המטייל,והמשמש כמומחה באתר http://www.gotravel.co.il/.
לפניות לכותב shark4162@gmail.com
© Copyright to seekingtheworld.com זכויות יוצרים לאתר