לכתבה הקודמת על האי קיטנוס לחץ כאן
לינה
הכותב יוסי לוי joseph levy הינו מומחה לאיסלנד iceland, המלווה קבוצות בנהיגה עצמית בלבד, והמתכנן מסלולי טיול לפי מידת המטייל.
האי סריפוס שוכן במרחק 3.5 שעות הפלגה במעבורת מנמל פיראוס, בין האיים קיטנוס Kythnos וסיפנוס Sifnos (אותי השמות מבלבלים תמיד). יש כאלו שהם מהמתגעגעים לחופיי סיניי, שמכנים אותו סיניי של הקיקלידים.
באי הזה ישנם בסה"כ 72 חופים חוליים ומיוחדים, מדבר וברים על החוף וכנראה כל אלו גורמים להקבלה שלו לחופי סיניי. זהו בהחלט אי שמתאים להיזרק בו ליד החוף. יש בו כמה חופי נודיסטים שמוכרים יותר לאירופאים וכמעט שאין בו הרבה עיירות גדולות אלא כפרים קטנים המשובצים בין ההרים. האי כולו הוא בסך הכל 73 קילומטרים מרובעים, למרות שאין שם שום דבר מרובע בכלל.
אי אפשר בלי קשר בין האי סריפוס למיתולוגיה היוונית. על פי הסיפור שם, דַנַאֵה, ביתו של אַקְריסְיוֹס מלך אַרגוֹס, הושלכה על ידו לים, בתוך תיבה, יחד עם תינוקה פֶּרסֶאוּס, הם נמשו על חופי האי הזה וחיו אצל הדייג שמשה והציל אותם. הדבר נעשה בהוראת המלך "תודות" לנבואת האוראקל שהנכד שייולד לו, יהיה גם זה שיהרוג אותו.
על פי טענת האם, פֶּרסֶאוּס נולד לה כאשר זאוס ראש האלים, "ביקר" אותה, כשהייתה כלואה בחדר שנבנה עבורה מתחת לאדמה במצוות אביה. כמובן שאי אפשר במיתולוגיה בלי טוויסט בעלילה, אז בקיצור וכדיי שלא אגלוש למקום שמאד אהוב עליי=המיתולוגיה היוונית, אקצר ואסיים בכך שהבחור הצעיר והלא מעט שחצן, הבטיח לפּוֹלידֶקטֵס מלך האי, שיביא לו כמתנת חתונה את ראשה של הגוֹרגוֹנָה מֶדוּסָה, בתנאי שיעזוב את אמא שלו בשקט ויתחתן עם אשה אחרת... האלה אתנה ציידה אותו במגן מלוטש כראי על מנת שלא יסתכל על מֶדוּסָה ויהפוך לאבן., האל הרמס נתן לו מגל פלדה חד. הנימפאות נתנו לו ילקוט עור, סנדלים מכונפים ואת כובעו של האל האדס שיעשה אותו רואה ולא נראה. בקיצור נראה שהבחור היה מאד מקושר בחלונות הגבוהים...
פֶּרסֶאוּס אמר ועשה, והביא בילקוט את ראש הגורגונה מֶדוּסָה ממש בדקה התשעים כשהמלך ניסה לקחת בכח את אמו.. וכמובן שכל מי שהיה שם וצפה בראשה הכרות הפך לאבן. מאז, על המגן של האלה אתנה רואים את ראש הגורגונה מֶדוּסָה.
ישנם עוד המון סיפורים על הבחור הזה, יקיר האלים, ומי שאוהב, מוזמן לקרוא בזמנו החופשי, ממליצה על הספר "המיתולוגיה היוונית" שחיבר אהרון שבתאי.
בקיצור, מה היה לנו פה? קצת סיפור משודרג של משה בתיבה. קצת סיפור על ישו ואמו הבתולה מריה, קצת תסביך אדיפוס והמון המון מדע בדיוני של התקופה הפרה היסטורית. תענוג!
לא עזרה לי התקווה שכל השטים איתנו במעבורת, ימשיכו לאיים הבאים. רבים החליטו לחגוג איזה חג קדושים דווקא איתנו. השעה כבר אחרי 8 בערב ולמזלנו יש עדיין אור. נגררים עם התרמילים מרחק ממש קצר ואיש חביב בחיוך רחב, עומד בפתח המסעדה שלו ומציע חדר. בדיקה קצרה, מו"מ עוד יותר קצר על המחיר כי הוא ממש שווה נפש, ואנחנו מתמקמים לנו, לא בחדר, אלא בדירה ענקית עם מרפסת הצופה אל המפרץ, ממש מעל המסעדה.
כהרגלנו בקודש, מניחים את המיטלטלין ושועטים החוצה לנצל כל בדל אור או זמן. נכון שאומרים שהחיפזון מהשטן ועוד באיים, אבל הסקרנות כנראה חזקה ממנו (מהשטן כמובן..)
למי שלא יודע, זמן איים, זה בהחלט גם זמן יתושים! אז למי שרגיש כמוני, מומלץ להצטייד בהמון (אני מתכוונת לממש המון!) אמצעי הגנה. אחרת יצטרך לכתת רגליו לבית המרקחת לנסות להציל את מה שנשאר מהידיים או מכל מקום שנחשף. ראו הוזהרתם!
באי סריפוס "זמן איים" מקבל משמעות עוד יותר סטלבטית. הכל פה נם עד שעה מאד מאוחרת . אני הייתי מחליפה את שמם ל"אי הישנונים". גם בלילה הם לא כאלו בליינים (אולי כי הגענו ממש לפני תחילת עונת התיירים) ובטח שבצהריים הם חייבים בסיאסטה. לא סתם כינו אותו סיניי של היוונים...
שלחתי את הנהגוס, לשכור רכב על מנת שנתור את האי, כמובן "יוסי ילד שלי מוצלח". חזר עם משהו אחר... טרקטורון צהוב בוהק עם דגלון של נס המרד. הטענה הרשמית הייתה שאין רכבים, הטענה האמיתית לדעתי, זה שהתחשק לו כזה כלי... לכל דבר יש פעם ראשונה בחיים, אז הנה הפעם הראשונה שלי על הכלי המצחיק הזה שגם קצת מפחיד ולא הכי נוח למי שיש לו נתונים פיזיים קצרים...
ארוחת בוקר מצומצמת אבל עם אנשים מחייכים בחיוך גדול, שווה יותר מכל. יצאנו לדרך כשאני משקשקת ובטוחה שכבר בסיבוב הראשון הוא יצליח להיפטר ממני בדרך לא כל כך אלגנטית ואשאר מרוחה על השבילים. גם יוסי מנסה להתרגל לכלי, להסתגל לצעקות "תאיט"!!!! ללמוד לנסוע כשחונקים אותו בצווארו או עושים לו היימליך בצלעות... ובמקביל לשדר שהכל בסדר ולא! הוא לא כועס או מתעצבן!!! לאט, ממש לאט אני לומדת איך לנוע איתו מצד לצד בסיבובים. לשבת עם גב ישר, להפסיק לחנוק כי זה לא יקדם אותי לשום מקום ולהפסיק לצרוח כי זה בכלל לא עוזר ורק מצריד....
בעזרת הטרקטורון אנחנו עולים לראשי הרים ויורדים למפרצים מדהימים. כתוב שיש סכר אז "חייבים" לראות אותו. כמובן שהדמיון המפותח שלנו עוד לא למד להקטין הכל למימדים הגיוניים באיים. הסכר הזה ממש לא ראוי לעצירה לידו. גם פה מחפשים לשוא "עתיקות" מובטחות על המפה. אי אפשר להגיד עלינו שאנחנו מהמתייאשים... בסוף הריי נמצא אותם באיזה מקום בעולם. ועד אז "אין יאוש בעולם כלל" כמאמר הברסלב. הדלק אוזל דיי מהר להפתעתנו וחייבים לחזור לנמל. כי... כמובן שרק שם יש תחנת דלק. מה שאומר שהנסיעות הלוך וחזור בלתי נמנעות. אבל למי זה אכפת באיים? את ארוחת הצהריים במפרץ חמוד, אנחנו מגבילים לסלט יווני, קישואים וצ'יפס כי אני מפנטזת לי על ארוחת דגים כיד המלך בשעות הערב.
הרגליים הקצרות כואבות במפשעות כבר מהבוקר. אין לי מושג למה גברים כל כך דלוקים על כלי כזה בין הרגליים. בעצם אולי אני יכולה להבין את הצורך הזה שלהם... אל הרגליים מצטרף גם הגב שלא נשען על כלום כבר יום שלם. עוד הר, עוד מפרץ והופ! בשעה 5 נגמר לנו האי... בעקשות אני מסרבת להיכנס לעיר הבירה של האי שגם שמה בישראל (סליחה ביוון) הוא HORA/CORA סריפוס. אומרים שהיא הכי יפה מכל העיירות באיים אבל, בינתיים עד שאראה אותה, ליבי נשאר עם אלוליס של האי קיאה אהובתי הראשונה או קורה של קיטנוס המצויירת.
פינטוז ארוחת הערב מסתיים עם התעקשות ניקו המארח שלנו, להזמין אותנו לארוחה. תבשיל עלים לא מזוהים (לא להאמין שיוסי אכל את זה), ממרח אפונה צהובה, אוקטופוס משומר עם צלפים וירקות, ועוד איזה ממרח שמזכיר לי איקרה, מוזיקה חלומית, יין ובירה ואנחנו שבעים ושמחים לשמח את המארח. אני לוחשת בעברית ליוסי ( כאילו שניקו מבין משהו), שמחר כנראה נצטרך להתגנב החוצה בשקט כשנרצה לאכול במקום אחר. גם על בטן מלאה אין ברירה וצריך בטיול לפעמים גם לכבס. כבלי כביסה יש, אטבים גם הבאנו, משחה נגד יתושות אכזריות כבר מרוחה. והנוף של המפרץ יפה כל כך.
אני משוכנעת שניקו הבין מה לחשתי אתמול ליוסי, כי ארוחת הבוקר מפנקת במיוחד. ואולי זה בגלל השיחה שלנו איתו, איך ללמד את הבן העצלן שלו לעבוד ושלא יהיה אוכל חינם גם בגיל 30.... הכל כל כך נגיש ונוח באי הפצפון הזה שלא צריך ללכת הרבה ולקנות כרטיסים למעבורת לאי הבא סיפנוס. משם מתחיל גם המסע בשביל הנחש הסריפוסי מעיירת הנמל החמודה ליבאדי LIVADI מעלה אל העיר קורה. ממש שמות מקוריים הם בוחרים לעצמם היוונים הללו. כולם אותו השם.
הדרך מתפתלת במדרגות רבות כמעט לכל אורכה. 2.5 ק"מ בעליה. בצל ממש נעים אבל הוא איננו... ובשמש חםםםם!!! כל הדרך אני מחכה להפתעה שכתובה על העיר הזו. ממתינה לאיזה וואו! שווה אבל.... לטעמי לתושבים כאן אין את החוש האסתטי שיש לתושבי קיאה או קיטנוס והם אינם מקשטים את בתיהם או הסמטאות. לא בציורים ולא בעציצים, פרחים או ירק. נכון שהיא גבוהה וחולשת מלמעלה על האי אבל פרט לכיכר קטנה, שניים- שלושה בתי קפה, וחנות אין שם משהו מיוחד. אז לימונדה לי וקפה ליוסי ומנוחה קלה וסוגרים את הפינה הזו. אנחנו נותנים לעיר הזו עוד חצי ק"מ של טיפוס בהר למצודה, על מנת שהיא תראה לנו בכל זאת, מה היא שווה. מוצאים עוד כיכר לפני בית העירייה ועוד שני בתי קפה לצידה והצלחנו "לחסל" גם את עיר הבירה הפצפונה.
חזרה אין טעם לרדת ברגל בדרך משעממת ובשמש, אז תמורת 1.60 יורו, חוזרים באוטובוס וכמו בכל האיים עד כה, אנחנו יחידים עליו. כיף להיות באיי יוון לפני העונה. בזמן איים צריך לדעת לנוח. אין ברירה. בערב מתכננים התגנבות יחידים ובהסוואה, אבל ניקו אורב לנו כמו נץ ושוב כרגיל מתעקש. "למה לכם? מסעדת דגים זה מאד יקר! אני טבח מצוין! אני אשיג לכם דגים מצוינים ואכין" מה נותר לנו לעשות פרט להסכים? כמובן שכל ארוחה כזו מלווה בשיחה ערה וקיטורים שלו על המצב במדינה, על גרושתו המרירה, שעובדת אתו במסעדה ובמלון, כשהיא לבושה רק שחורים כיאה לאלמנה...(והיא רק גרושה), על בת זוגו העכשווית הקנאית נורא וכמובן על הבן יקיר שלו והנכד הקטנטן. שיחות שאני בשלב מסוים פורשת מהן על מנת שהכלכלן מבין שנינו ייתן לו טיפים ועצות טובות. את האינפוט שלי אני נותנת מהפן הפסיכולוגי, כל אחד והחוזקות שלו...
הסלטים נפלאים כולל השרימפסים הקטנים אבל הדגים שהביא/מצא/השיג נוראיים ולא ראויים למאכל. מבט זריז בצלחת גורם לו להבין שלא אהבנו אותם בלשון המעטה או שהבין שעלינו עליו שהדגים אינם טריים. כמובן שאינו לוקח כסף עליהם כי "ככה זה בין חברים..." הוא טוען. והוא בכלל מאוהב ב"קולונל" שלי (ככה הוא קורא ליוסי למרות שהוא רק לוטננט קולונל...).
בחיי שהתאהב בנו, מתחיל ליישם את העצות הכלכליות וגם את החינוכיות ואנחנו שמחים לראות שיש לו זיק של תקווה בעיניים. כמובן שוב ההתעקשות שנאכל ארוחת צהריים לפני שהמעבורת מגיעה. מי בכלל יכול להתנגד לניקו/זורבה המקסים הזה? בטח שגם לא לבחור מה והיכן לאכול אבל זה גם חלק מהכיף של להכיר את אנשי האיים.
רק חצי שעה של שיט ואנחנו באי הבא סיפנוס
דגשים לביקור באי סיפנוס
לטיול באי דרושים בין 3-5 ימים, ולאלה הרוצים בטן גב כמובן יותר.
במפה מצוינים האתרים באי.
לינה
לעניות דעתנו שווה להישאר בעיר הנמל לצורך הלינה ולא לעלות לעיר הבירה, כי בעיר הנמל יש יותר פעילות פנאי ומסעדות מאשר בבירה.
עליה לבירה קורה-
בעיר הנמל באזור החנויות יש אוטובוס העולה לעיר הבירה. האוטובוס עולה לבירה אחת לשעה שעה וחצי, תלוי בשעות היום ובעונה. בעונת התיירות יש בכל האיים יותר תכיפות של התחבורה הציבורית
אפשרות אחרת היא באמצעות מוניות העושות שטאלים באופן קבוע מעיר הנמל לעיר הבירה.
האפשרות השלישית היא כמובן רגלית, במסלול של 2.5 ק"מ (A1) המתחיל בחלק המערבי של הנמל, באזור המסעדות, וחלק מהדרך היא על הכביש העולה לבירה, ובחלקה מדרגות רחבות שדרושים 2-5 צעדים להגיע למדרגה הבאה.
הנוף הנגלה תוך כדי העלייה לבירה שווה לדעתי את המאמץ הנדרש. כמובן למי שרוצה להקל על עצמו יכול לעלות ברכב למעלה ולרדת ברגל.
מסלולי נסיעה באי
באי ישנם שני מסלולי נסיעה מעגליים, האחד, לחלק הצפוני של האי, והשני, לחלק הדרומי שלו. מי שמעוניין יכול לסיים את שני המסלולים הללו ביום אחד, אך היות ומדובר בזמן איים מומלץ לעשות כל אחד מהם ביום אחד.
אפשר לנסוע באי ברכב שכור או באמצעות אוטובוס הנוסע במסלולים קבועים.
אפשר גם לשוט סביב האי בסירות היוצאות מהנמל.
חברות השכרה
באי ישנן רק 3 חברות השכרה, 2 קרובות מאוד לאזור רציף הנמל ועוד אחת בתוך העיר בצמוד לתחנת הדלק היחידה של האי. שווה לבדוק מחירים לפני ההשכרה.
קצת מידע על האתרים באי
עיר הבירה קורה
נבנתה בשנת 1434 בצורה אמפיטארלית על גבעה סלעית, עם מבנים טיפוסיים לאיים הקיקלידים כולל כנסיות המובילות למבצר בראש הגבעה. העיר מחולקת ל- פאנו קורה (התחתונה) ול- קאטו קורה (העליונה).
אתרים בבירה
מוזיאון ארכיאולוגי, בו עתיקות מן התקופה ההלניסטית המאוחרת והרומית.
מוזיאון לפולקלור- המוזיאון העממי בקאטו חורה.
בגב המוזיאון ישנו תיאטרון פתוח שבו נערכות הופעות.
פיאטסה, כיכר הנוף היפה, המרוצפת, בלב חורה, שבה נמצא בית העירייה.
חורבות הטירה הוונציאנית בראש הגבעה.
כנסיית ישוע והקפלה של אגייה סופיה, בקאסטרו.
הכנסיות המדהימות, כנסיות ביזנטיות של Aghios Athansios (כנסיית מטרופולין), Evaggelismos, Aghios Eleutherios ו Aghios קונסטנטינוס.
טחנות הרוח המשוקמות, בכניסה לעיר.
Paspari, מעיין עם קשתות.
מחוץ לבירה
ישוב החוף Aghios Sostis עם קפלת ההומניות שלה וליאס ביי, 6.5 ק"מ מזרחית לבירה.
כפר החוף Aghios Ioannis עם קפלת ההומניות שלו, 8 ק"מ לכיוון צפון מזרח.
הכנסיות הביזנטיות המפורסמות של האזור, כגון Aghios Nikolaos ו- Aghios Ioannis Prodromos, עם ציורי הקיר המרשימים של המאה ה -17.
Aspros Pyrgos (המגדל הלבן) – שנמצא על הדרך מחורה לכיוון Megalo Livadi. זהו מגדל לבן גלילי והוא נחשב לבניין מהתקופה ההלניסטית וכנסיית אגיוס צ'אראלמבוס (Agios Charalambos), הנמצאת בסמוך לו, שנבנתה עם חלקי אבן מהמגדל.
על האי יש מצפה כוכבים עם כמובן נוף יפה.
חורבות של הטירה של Gria (אישה זקנה), במזרח האי.
הכתר של Cyclope - מבנה מלבני עשוי צפחה.
מכרות Megalo Livadi - שפעילות הכרייה עדיין גלוייה לעין. יש את מדרגות הטעינה, שהן עכשיו אחד הסמלים האופייניים ביותר של Serifos. לאחר הפסקת הכרייה, הקרונות, המסילות, הרכבת והכלים נותרו בלתי מקובעים בזמן. שם, תוכלו לראות גם את המטה, כמו גם את האנדרטה של הכורים, אשר מזכיר לנו את שביתת הדמים שהם עשו.
האנדרטה שהוקדשה לארבעה כורים שנורו במהלך שביתת 1916 על תנאי עבודה טובים יותר. לאחר השביתה העקובה הזאת, המכרות נסגרו לצמיתות.
הזהב הנטוש, מכרות הנחושת והברזל, עם האחוזה הנטושה ובתי המועצה. המסילה החלודה, הקרונות והמחסן נשמרים עדיין במכרה הישן.
מגורו צ'וריו הסמוך, אשר בשנים 1880-1912 היה המרכז החשוב ביותר של האי.
Diikitirio (המטה) - בניין neoclassical שבו שכנה חברת הכרייה "Serifos-Spilialeza". הוא נבנה בסמוך לים, עם עצי דקל אופייניים בגינה שלו, ומספק הזדמנות לדמיין את הזמן שבו כל הפעילות התרכזה שם.
פארוס (מגדלור) - בחלק הדרומי של סריפוס, בקייפ ספתי, 65 מטר מעל הים, עומד המגדלור שנבנה באבן, המנחה את דרכם של הספינות מאז 1901.
Hydragogio (אמה) - אמת מים או מסה Pigadi, שסיפקה מים ל- Kato Chora. בבריכותיה נהגו פעם הנשים לכבס את בגדיהן. האלגנטיות של האי מתגלה אפילו באמת המים, שכן הקשתות היפות שלה בולטות.
פרגמה (סכר) - באזור Steno נבנה בשנת 2004 סכר איסוף מים, על מנת לשרת את הצרכים של המים באי.
לכתבה הבאה על האי סיפנוס- לחץ כאן
נערך ונכתב ע"י בתיה גוטליב ויוסי לוי
לפניות לכותב shark4162@gmail.com
© Copyright to seekingtheworld.com זכויות יוצרים לאתר
