‏הצגת רשומות עם תוויות איי יוון. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות איי יוון. הצג את כל הרשומות

25 אוגוסט, 2015

זמן איים- האי סיפנוס Sifnos


לחץ כאן לכתבה הקודמת על סריפוס Serifos

ההפלגה אל האי מנמל פיראוס לוקחת 4 שעות, ויש לפחות 5 הפלגות בשבוע תלוי במזג האוויר.
מהאי סריפוס ההפלגה אורכת רק חצי שעה. שני האיים הללו מאד מזכירים האחד את השני ועם זאת, יש בו איזו אווירה מיסטית יותר. לא בדקתי כמה כנסיות יש באחרים, אבל בסיפנוס יש 227 כנסיות ומנזרים. חלקם נחשבים עתיקים ביותר.

האי הקיקלידי הזה זכה בתואר הפנינה של הקיקלידים כשברשימה נמצאים 20 איים כאלו שקבלו את התואר TOP 20, מתוך כל ה- 227 איים קיקלידים הקיימים (כולל הבלתי מיושבים).

סיפנוס נחשב לאי בינוני עם 73 קמ"ר, חופים באורך 73 ק"מ ויש בו רשת של כ- 200 ק"מ של שבילים עתיקים המתחלקים לשמונה מסלולי הליכה. בחלקם סלולים עם אבנים וחלקם רק דרכי עפר, מה שמאפשר לאוהבי הטיולים הרגליים, חוויה נהדרת של הליכות בטבע ובנופים מקסימים. 


באדמתו יש מינרלים של ברזל, נחושת, אבץ, מנגן, מגנזיום ועוד. בתקופות העתיקות היו בו מכרות של זהב וכסף וסיפנוס נחשב אז לאי העשיר ביותר בקיקלידים. על פי האגדה/היסטוריה, התושבים נהגו לחלק ביניהם את ההכנסות מהמכרות ותרמו מעשר למקדש בדלפי. הם אפילו הקימו לעצמם "משרד אוצר" משלהם. עם הזמן אנשים נעשו חמדנים והזניחו את משלוח המעשר למקדש. ואז הים הציף את המכרות והעלים אותם לעד. 


בסיפנוס נמצאו כ 55 מגדלים עתיקים כשהם מתוארכים בין המאה ה- 6 עד ה- 3 לפני הספירה. רובם הרוסים וקשים להבחנה אבל ישנם כמה ששומרו יפה.
המגדל Aspros Pirgos לצד הכביש המוביל ל- Plati Yialos נשמר במצב טוב.
במקור, המגדלים נבנו על מנת לשלוח אותות לאקרופוליסים העתיקים. מאוחר יותר, שיטת ההודעות דרכם השתכללה והתרחבה לכל רחבי האי. שיטת תקשורת זו המיוחסת לתוקידידס, עשתה שימוש בעשן ביום ובאש בלילה. בשלב מאוחר עוד יותר, המגדלים הללו שימשו גם כמבני הגנה לנשים וילדים, כשבתוכם יש מחסני מזון ותנאים לעמוד מול התקפות הפירטים שהגיעו מהים. 

הדגש באי הזה אינו על חיי לילה סוערים אלא על נוף בתולי עם חופי טורקיז יפיפיים. האוכל בו הוא מהמשובחים אולי בגלל העובדה שטובי השפים של יוון נולדו וגדלו פה. איני יודעת מה קדם למי. התיירים הצרפתים שגרמו לשינוי קולינרי או האוכל המצויין שמשך אותם לפה, בכל מקרה זהו אי אהוב עליהם במיוחד. ידוע שהוא משופע במאכלים ייחודיים רק לו, וששמן הזית המופק בו נחשב לאחד היקרים ביותר בכל יוון

לטענת אתרים לא מעטים, אין באי הזה הרבה מקומות לינה ולכן ממליצים למי שרוצה להגיע בחודשים יוני- ספטמבר, "לחטוף" כל מה שמוצאים אם רוצים לשהות בו. כמו כן אין בו מלונות 5 כוכבים ולכן התחושה היא של אי יווני אוטנטי.

הנקודה היהודית
על פי סיפרו של הסופר היווני יוליוס יורגוס, באי סיפנוס חיה בעבר קהילה יהודית קטנה ומיוחדת. לספר קוראים “Trails of Jewish Presence in the island of Sifnos" .
לנו אין מידע על הנושא מעבר לזה, ולא נתקלנו באי במשהו הקשור ליהדות.


אנחנו שמשייטים רק חצי שעה בין האיים סריפס לסיפנוס  השמות הללו תמיד מבלבלים. הפעם זמן ההמתנה למעבורת לקח יותר מהשייט. כבר ביציאה מהמעבורת, בעיירת הנמל קמארס, יש תחושה נעימה מזמינה. 
להגיע שלא בעונת התיירות זה יתרון נפלא. בכל מקום נכתב, שבעונה הבוערת, תחטפו כל חדר שבנמצא כי אין רבים כאלה. אנחנו בהחלט יכולים לבחור. בכל האיים, מה שמנחה אותנו, אחרי החשיבות של ניקיון/נוחות/מיקום ומחיר, לתת פרנסה לאנשים מבוגרים או לנשים עם ילדים קטנטנים. האחרים בטוח מסתדרים הרבה יותר בקלות. 
איש זקן מאד מצליח לשכנע אותנו שיש לו חדר ממש, ממש ענק עם אמבטיה ומרפסת שתי דקות מכאן. ה- "ONLY TWO MINUTES", יהפכו אצלנו לתחילתה של בדיחה גם באיים הבאים. 


יוסי מתלהב כי המחיר לחדר כזה הוא רק 25 יורו. עם קצת דמיון מופרע שלי, הזקן נראה לי כאילו יצא כרגע מתמונה מהעת העתיקה, כשהתחרה במרתון ההלני. נכון שהוא צריך להוריד את הבגדים אבל כל השאר מתאים. הוא רץ!!! ואנחנו, עם התרמילים, בעליות, מנסים לרוץ אחריו. בטח שלוקח לו רק שתי דקות. כנראה התכוון שבריצה אנחנו לוקחים את האולימפיאדה הבאה... וגם אז זה לוקח לנו הרבה יותר זמן משתי הדקות שהבטיח. 

בשלב מסוים, כשהעליה הפכה למאוד תלולה והתרמילים (כן ברבים...) שלי, הפכו לבלתי נסבלים, הבנתי את הפרינציפ. הודעתי למנהל התחרות שהוא מוזמן להמשיך בלעדיי את ה"רק שתי דקות" הללו. אני אשב לי עם התרמיליים שלי, על גדר אבן של איזה בית ואמתין בשקט למנצח. ההמתנה של כמעט רבע שעה נשאה פרי ומרחוק אני רואה את יוסי יורד לאטו יחד עם תרמיליו. (עם מאמץ קטן אפשר לראות אותי בתמונה יושבת על הגדר).
אתם חייבים הסבר קצר. לאיים עדיף לקחת תרמיל גב כי קשה לסחוב מזוודות בעליות המדורגות ולא תמיד ניתן להגיע לכל הבתים המארחים תיירים ישר עם הרכב. גם במעבורות הכי נוח להתנייד עם תרמיל על הגב ולא לגרור את המזוודות מתוכן. אז תרמיל אחד עם כל הכבודה והשני הוא הקטן שנסחב איתנו ביומיום. עכשיו קפיש?


אם יוסי יורד עם התרמילים, סימן שהחדר לא באמת מה שהזקן אמר עליו, מילא. לפחות אימון קצר למרתון... חזרנו לרחוב הראשי ועוד גברת זקנה מבטיחה שיש לה "בובה של חדר". ניחא שהסימטה נראית צרה, אבל יש בה "רק" מדרגות! בערך מיליון.... J שוב אני נעצרת ונותנת לג'נטלמן שלי להמשיך לטפס עם הגברת. מה הם אוכלים שם בסיפנוס הזה? כולם בכושר של אתלטים מצטיינים בווינגייט ורק אני הזקנה כאן... הפעם יוסי חוזר ריק כלומר נאה בעיניו החדר או שנשבר.., נאים השכנים (אין כאלו) וגם הנוף. הוא כבר יעזור לי לסחוב את עצמי במעלה שני רחובות שכולן מדרגות. בחיי שאין לי אוויר.


החדר? אמנם נקי מאד אבל מעבר לזה, לא משהו. הנוף כמו בתמונה למעלה מפצה על הכל. עוד נעלה ונרד במדרגות הללו הרבה פעמים היום. פעם לשתות משהו ולבהות ככה סתם בנמל, פעם לתור את דרך המלך של העיירה, פעם לעלות להחליף לבגד ים, פעם לחזור ממנו, פעם לרדת לאכול באי היווני במסעדה איטלקית דווקא (אגב, אוכל מצוין) ובפעם האחרונה להיום זה לעלות סוף, סוף לישון. ככה ייעשה לאשה שלא טרחה להתאמן שנה שלמה... והמדרגות? הספיקו לי לאלפיים שנות, לכן כבר למחרת אנחנו פורשים משם. 


היתרון בעיירה קטנה הוא שעוף השמיים לא צריך להתאמץ מדיי להוליך את הקול רחוק... גברת אחת שמעה שאנחנו מחפשים חדר. דחפה לידינו מפתח בלי שום ערובה שנבוא, בלי כסף, בלי ביטחון שניקח. חדר חמוד וגדול והכי חשוב בלי הרבה מדרגות!!! שתייה קונים בקיוסק אחד, מאפים במאפיה, החיים מחייכים למי שמחייך חזרה. הנסיעה זורמת בנחת לחלק הצפוני של האי. כל הצפון דרום הזה הוא עניין של 30 עד 60 דקות גג.


נכון שבכל האיים יש מפרצונים יפים. או כמו שחבר אחד אומר לי תמיד: "ראית (אי) אחד- ראית את כולם... מה ההבדל?" לך תסביר לו שלכל מקום יש את הייחוד והיופי שלו. האי סיפנוס הוא אי "צרפתי". המון תיירים מקדימי "ווקאנס" (חופשה בצרפתית) הגיעו ובזכותם המסעדות פה מעולות. ממש ניחוח צרפתי עולה מהן. במפרץ המתוק של העיירה צ'רוניסוס CHERONISOS יש מסעדת דגים קסומה במיוחד. שעת הבוקר עוד לא מתאימה לדגים והדייגים יגיעו מאוחר יותר עם שלל הדגה שלהם. הבטחנו לעצמנו שנשוב אליה לארוחת הערב ואני מבטלת בתוכי את השמחה כי נראה לי הזוי להגיע מצד אחד של אי לצד השני באותו היום רק בשביל לאכול. לא מצליחה להפנים את המרחקים...

הניסיונות של יוסי לבדוק איך הרכב מתנהג בדרכי עפר, מרעידים לי את הפופיק ורק אז מחליטים (אני) שדי עם ההסתכנויות ועדיף לחזור לדרך המלך גם אם הוא לא אוהב ללכת (לנסוע) בתלם... 



אם חשבתי שבכבישים זה בטוח, העליה התלולה והמסוכנת בכביש הסלול המוביל לכנסיית איוס סימאון AGIOS SIMEON מוכיחה בוודאות שזה ההיפך. מרחוק הכנסייה נראית מרשימה תלויה לה בקצה הפיסטין. מעיר הנמל רואים בלילה את אורותיה. משם היא נראית כאילו בנויה בתוך ענן בכלל. העליה אליה ובעיקר הירידה, מפחידים. קשה לראות מי מגיע מאחורי העיקול, קשה לבלום בשיפוע התלול, רק הנוף הנשקף על כל המפרץ מפצה איך שהוא על המאמץ. בנסיעה של פחות מעשר דקות, אנחנו אפילו מוצאים את המקומות בהם מגדלים עיזים ויונים באי. עד כה בקושי מצאנו אותם. באיים, היונים גדלות ליד הבית או בעצם מעליו בתוך מבנה מיוחד.
הדרך לצד הדרומי של האי מחייבת לעבור דרך עיירת הנמל וגם בעיר הבירה אפולוניה הנמצאת בהרים, כי רק שם יש תחנת דלק. 



אחרי חיפושים נמצאה האבדה, בצורת אתר ארכאולוגי שחשבנו אותו למבצר. מוזיאון קטן מתארך את האתר למאה ה 3-4 לפנה"ס. מתברר שגם אבות אבותיי היוונים ידעו כמה מקומות גבוהים הם נכס אסטרטגי כי הוא חולש כמעט על כל מבואות ומוצאות האי. וכמובן, איך לא? כמו בכל מקום באיים וביוון, גם את המקום הזה ניכסה לעצמם הכנסייה. למעשה, כנסיות קטנטנות נמצאות באיים על כל גבעה. חשבתי שבכנסיה הבאה בדרך אני אצרח שדי לי, אבל היופי עוצר הנשימה של מראה כנסיה לבנה מול גלים כחולים, מערת ים וסלעים אפורים, לא מאפשר לי לממש את החלטתי. 



הדרך מובילה כרגיל לעוד מפרץ, לעוד עיירה (דיי סבירה) ומה שבעיקר מוצאים שם זה ציצים!!! ענקים!!! משוחררים! כאלו ששכנו לבטח ארוזים מתחת לשכבות רבות בחורף האירופי הקר בצרפת ועתה נותנים לקרני השמש המעטות לצבוע אותם בחום ברונזה. כלומר הגענו לחוף שבו מומלץ להתנזר מבגדים ככל שניתן. בטח תתהו מה היה התירוץ שלי לאי התקלפות, אז אומר שלי, הלבנטינית, תחילת יוני זה עדיין יותר מידיי קר.... 

אז מה? חשבתם שתקבלו תמונת ציצים? ממש לא! זו הכי קרובה שאני משחררת. לכו תדעו מי מהילדים קורא... J


אנחנו כבר רעבים אבל ההחלטה של יוסי ,לחזור ולאכול במסעדה שמצאנו בצד הצפוני של האי, שרירה וקיימת. בעצם שום מסעדה כאן, במפרץ הזה, לא עושה לי את זה. גם כשברור שנצטרך לחזור את כל הדרך. יוסי טוען שייקח לנו רק 40 דקות ואני סקפטית. כנראה שאיבדתי חוש התמצאות לרגע או שזה הרעב? בפועל לקח לנו הרבה פחות זמן להגיע. כרגיל אצלנו העיניים גדולות יותר מהבטן והזמנו הרבה יותר ממה שהיא יכלה להכיל. הדג היה מצוין. מממרח האפונה קיבלנו קערה גדולה, את כדורי הגבינה הצלחנו לטרוף והזוקיני פה היה בעצם קציצות. לחם טרי שמתפצפץ בפה וליוסי שוק טלה ביין שזה מאכל אופייני לסיפנוס. אז מי זה שטוען שהכל באיים אותו הדבר? לכל אי הספציאליטה שלו, לכל אי האינטרפרטציות הקולינריות שלו.

היין המקומי הנפלא והבירה הקשו מאד על ההתרוממות מהכיסאות ואיזה מזל שזה פחות מעשר דקות עד המיטה ואפולוניה היא רק מחר.

גם אם רוצים מאד, אין טעם בשכירת הרכב לעוד יום. האי חוסל כבר אתמול על שלל מפרציו ובאיים כמו באיים, האוטובוס לבירה אפולוניה יוצא רק בשעה 11. אפשר בהחלט לנוע בעצלתיים כפולים. בין החוף לבין "עיר" הבירה מפרידים רק 5 ק"מ. אבל בעליה... אז העצלות משתלטת עליי. כיף גדול לשוטט בסמטאות ללא מטרה, גם בעיירות הסמוכות לבירה. לפגוש אומנית תכשיטים, מגלף בעצים ועוד על מיני אנשים חביבים. בלי להרגיש הלכנו שם 6 ק"מ למרות שהכל במדרגות, שיפועים ועליות. אוטובוס חזרה עולה רק 1.6 יורו. ואחריי ההליכות הוא שווה כל גרוש יווני.

יוסי עולה "לטפל" במפות ואני לשפת הים. קצת אינטרנט, קצת שקיעה יפייפייה, קצת מנוחה ושוב לארוחה. נראה שמחר עדיף לי שארוץ "סובב סיפנוס" להוריד קצת את הקלוריות העודפות כתוצאה מפאי התרד, טלה ביין, מאפה חצילים, בשר וגבינה בתנור, שוב בירה, שוב יין ושאלוהים ישמור לי על הירכיים....


כמה קל להחליט להיות ספורטיבית, ככה קשה לבצע. יש לנו עוד יום ואפולוניה קורצת לי. לא להגזים! אני עוד לא כזו משוגעת לעלות אליה בהרים 5 ק"מ, אבל אני מתנדבת לסבול הליכה של לפחות 2 ק"מ ממנה לעיירה קסטרו. בראש שלי ישנה אפילו פנטזיה שגם נחזור את זה. ואם ירצו האלים והשרירים שלי נמשיך גם עד החדר. 


הדרך מאפולוניה לקסטרו קטנה עלינו. גומאים אותה בלי בעיות כי כולה בירידות. רק החמור שפגשנו בדרך, מביט בי בעיניים אומללות וחושב לעצמו כמה מטומטמים הם בני האדם שהולכים בחום של שעת צהריים יותר משני ק"מ. וכמו שאמר איזה חכם יווני, מה שיורד צריך גם לעלות ויש בחזרה כל כך הרבה מדרגות.... ואם חלילה נגרעו ממני בגלל זה כמה קלוריות, חייבים שוב לאכול.... לאוטובוס אין טעם להמתין עוד שעתיים, אז "מר הסתדרות" תופש זוג תיירים עם רכב, שנותנים לנו טרמפ עד אפולוניה. אם זה היה תלוי בי- קודם הייתי מתה ורק אז מבקשת... אז מזל שזה לא היה תלוי בכישוריי לבקש טובות... כמובן שגם שם אוטובוס הוא רק משאת נפש מאד מאוחרת ולכן תופסים מונית. מומלץ ביותר ללא קמצנים כי המונית עולה 7 יורו לעומת 1.6... אבל היי! מה זה לעומת חדר ממוזג?

סיפנוס אמנם נקרא אחד מ-20 הפנינים של איי הקיקלידים. הוא באמת נעים ונחמד ומלא אווירה צרפתית, אבל מרגיש לי שעשו לו יחסי ציבור בכלל לא רעים.


במפה תוכלו לראות את האתרים באי זה -



דגשים לאי זה
בכדי לטייל באי זה לא דרושים יותר מ- 3-4 ימים, אם אינכם מחסידי "בטן גב". יום אחד לאזור עיר הבירה, יום לצפון האי ויום לדרומו, ויום אחד להשלמות.

לינה- אפשרית בעיר הבירה או בעיירות הסובבות אותו, או בכפר vathi או ארטמונאס, אך לטעמנו עדיף להתמקם בעיר הנמל קמארס.

למי שמעוניין יכול לנסוע באי ולבקר בכל האתרים באמצעות התחבורה הציבורית שקיימת ללא צורך בהשכרת רכב. להלן לו"ז התחבורה נכון לשנת 2015, שאינו משתנה באופן קיצוני.
או באמצעות מוניות הרשומות אף הן בתמונה.

מידע על אתרים באי

האי סיפנוס נחצה על ידי ארבע שרשראות הרים מקבילים, ובהן הפסגות העיקריות שלה Prophitis Ilias (מטר 682) במרכז האי, ואגיוס סימאון (463 מ') בצפון האי.

ה"הרמוניות" themonies (ערימות השחת), יחד עם" peristeriones" (בתי היונים) הם בתים כפריים מקומיים.


אפלוניה, Apollonía המכונה גם Hóra היא בירת סיפנוס. בצורת אמפי-תיאטרון מעל שלוש גבעות במרכז האי.
אפלוניה היא עיירה קיקלאדית אופיינית הבנויה על מדרונותיו של ההר, סימטאות צרות מקשרות בין הבתים, בעיירה ישנם כל השרותים הנדרשים לתיירים כגון כספומט, סניף דואר, מינימרקט, מאפייה, השכרת רכב ותחנת אוטובוס לשאר האי. במהלך טיול הערב שלך, מומלץ לבקר במוזיאון פולקלור בכיכר "חרון" (כלומר "כיכר הגיבורים").

ארטמונס (Artemónas) - המפורסמת בזכות האחוזה הניאו-קלאסית שלה ונופים פנורמיים מרהיבים של האי.


הכפר קאסטרו, כפר הבנוי על גבעה המשקיפה אל הים כאשר שביל נח להליכה [ של כ 15 דקות ] מקיף את הכפר ומשקיף אל הים, ביום עם ראות טובה ניתן לראות באופק את האיים פארוס ואת האי סריפוס מצפון, למי שיש זמן מומלץ לפנות ימינה מהכניסה לכפר ולרדת למפרץ הקטנטן המצוי מתחת לכפר. בכניסה לכפר יש מסעדות.
היישוב ההיסטורי של קסטרו (Kástro), מיושב מאז ימי קדם, ובנוי על חורבות סיפנוס העתיקה, על סלע עם נוף עוצר נשימה של הים. נראה כמו מוזיאון פתוח והוא אחד הכפרים הציוריים ביותר באי. Kástro ידועה בשל הבתים הישנים שלה עם מרפסות העץ, העמודים העתיקים והחצרות הבתים הצרות. כמובן שרידי הטירה שולטים על העליונה שלה.
רוב הבתים הם שתיים ושלוש קומות, פתוחות עם מעבר מצד אחד למשנהו, עם מספר רב של ציפויי שיש מגולף שממוקם ע"ג הקירות שלהם.
בקסטרו עדיין נכנסים לכפר דרך "loziés", הכניסות הישנות של הטירה. בעבר שימשו הכניסות הארקאדיות הללו כמגדלי מלחמה כדי להגן על היישוב. הבתים שבחזית, שבנו זה ליד זה, היו מאוכלסים על ידי אנשים ממעמד נמוך יותר, ואילו החלק הפנימי והמוגן יותר של היישוב נכבש על ידי המעמד העליון. לא לפספס את הכנסייה הציורית הקטנה של "Eftamártyros" (כנסיית השהידים הקדושה), הניצבת על סלע שנראה כי עולה מהים, ואל תשכחו לבקר במוזיאון הארכיאולוגי.


Kitriani – אי הנמצא בדרום סיפנוס ושייך אליו.

יש אזור המתאים להליכה ברגל, החל מ Artemonas עד Katavati, ועובר דרך הישובים Ano Petali ו- Apollonia, בעוד דרך סלולה באבן מחברת גם את Aghios Loukas עם Exambela , Kato Petali ו- Castro.

קבר קדום "Soroudi" - באזור של Pantokrator, aka Soroudi, יש מבנה על פני השטח, שהיה כנראה קבר מקדוני (המאה ה -17 עד ה -11 לפנה"ס). מהקבר Soroudi יש נוף פנורמי של מפרץ Gialos Platis ועל המצודה העתיקה של אגיוס אנדריאס.

טחנות רוח - ב Sifnos אתה תעבור על פני טחנות רוח רבות (יש כ 60 כאלו שנשארו על האי, ב Artemonas, קסטרו, Exambela וכו '). חלקם במצב טוב, אחרים נטושים, ויש כאלה שהוסבו למגורים.



כתבו וערכו בתיה גוטליב ויוסי לוי

לכתבה הבאה על קימולוס Kimolos


הכותב יוסי לוי joseph levy הינו מומחה לאיסלנד iceland, המלווה קבוצות בנהיגה עצמית בלבד, והמתכנן מסלולי טיול לפי מידת המטייל.
לפניות לכותב shark4162@gmail.com
© Copyright to seekingtheworld.com זכויות יוצרים לאתר

20 אוגוסט, 2015

זמן איים- האי סריפוס Serifos Island

לכתבה הקודמת על האי קיטנוס לחץ כאן

האי סריפוס שוכן במרחק 3.5 שעות הפלגה במעבורת מנמל פיראוס, בין האיים קיטנוס Kythnos וסיפנוס Sifnos (אותי השמות מבלבלים תמיד). יש כאלו שהם מהמתגעגעים לחופיי סיניי, שמכנים אותו סיניי של הקיקלידים.
באי הזה ישנם בסה"כ 72 חופים חוליים ומיוחדים, מדבר וברים על החוף וכנראה כל אלו גורמים להקבלה שלו לחופי סיניי. זהו בהחלט אי שמתאים להיזרק בו ליד החוף. יש בו כמה חופי נודיסטים שמוכרים יותר לאירופאים וכמעט שאין בו הרבה עיירות גדולות אלא כפרים קטנים המשובצים בין ההרים. האי כולו הוא בסך הכל 73 קילומטרים מרובעים, למרות שאין שם שום דבר מרובע בכלל.

אי אפשר בלי קשר בין האי סריפוס למיתולוגיה היוונית. על פי הסיפור שם, דַנַאֵה, ביתו של אַקְריסְיוֹס מלך אַרגוֹס, הושלכה על ידו לים, בתוך תיבה, יחד עם תינוקה פֶּרסֶאוּס, הם נמשו על חופי האי הזה וחיו אצל הדייג שמשה והציל אותם. הדבר נעשה בהוראת המלך "תודות" לנבואת האוראקל שהנכד שייולד לו, יהיה גם זה שיהרוג אותו. 

על פי טענת האם, פֶּרסֶאוּס נולד לה כאשר זאוס ראש האלים, "ביקר" אותה, כשהייתה כלואה בחדר שנבנה עבורה מתחת לאדמה במצוות אביה. כמובן שאי אפשר במיתולוגיה בלי טוויסט בעלילה, אז בקיצור וכדיי שלא אגלוש למקום שמאד אהוב עליי=המיתולוגיה היוונית, אקצר ואסיים בכך שהבחור הצעיר והלא מעט שחצן, הבטיח לפּוֹלידֶקטֵס מלך האי, שיביא לו כמתנת חתונה את ראשה של הגוֹרגוֹנָה מֶדוּסָה, בתנאי שיעזוב את אמא שלו בשקט ויתחתן עם אשה אחרת... האלה אתנה ציידה אותו במגן מלוטש כראי על מנת שלא יסתכל על מֶדוּסָה ויהפוך לאבן., האל הרמס נתן לו מגל פלדה חד. הנימפאות נתנו לו ילקוט עור, סנדלים מכונפים ואת כובעו של האל האדס שיעשה אותו רואה ולא נראה. בקיצור נראה שהבחור היה מאד מקושר בחלונות הגבוהים...

פֶּרסֶאוּס אמר ועשה, והביא בילקוט את ראש הגורגונה מֶדוּסָה ממש בדקה התשעים כשהמלך ניסה לקחת בכח את אמו.. וכמובן שכל מי שהיה שם וצפה בראשה הכרות הפך לאבן. מאז, על המגן של האלה אתנה רואים את ראש הגורגונה מֶדוּסָה.
ישנם עוד המון סיפורים על הבחור הזה, יקיר האלים, ומי שאוהב, מוזמן לקרוא בזמנו החופשי, ממליצה על הספר "המיתולוגיה היוונית" שחיבר אהרון שבתאי.

בקיצור, מה היה לנו פה? קצת סיפור משודרג של משה בתיבה. קצת סיפור על ישו ואמו הבתולה מריה, קצת תסביך אדיפוס והמון המון מדע בדיוני של התקופה הפרה היסטורית. תענוג!


לא עזרה לי התקווה שכל השטים איתנו במעבורת, ימשיכו לאיים הבאים. רבים החליטו לחגוג איזה חג קדושים דווקא איתנו. השעה כבר אחרי 8 בערב ולמזלנו יש עדיין אור. נגררים עם התרמילים מרחק ממש קצר ואיש חביב בחיוך רחב, עומד בפתח המסעדה שלו ומציע חדר. בדיקה קצרה, מו"מ עוד יותר קצר על המחיר כי הוא ממש שווה נפש, ואנחנו מתמקמים לנו, לא בחדר, אלא בדירה ענקית עם מרפסת הצופה אל המפרץ, ממש מעל המסעדה. 

כהרגלנו בקודש, מניחים את המיטלטלין ושועטים החוצה לנצל כל בדל אור או זמן. נכון שאומרים שהחיפזון מהשטן ועוד באיים, אבל הסקרנות כנראה חזקה ממנו (מהשטן כמובן..) 

למי שלא יודע, זמן איים, זה בהחלט גם זמן יתושים! אז למי שרגיש כמוני, מומלץ להצטייד בהמון (אני מתכוונת לממש המון!) אמצעי הגנה. אחרת יצטרך לכתת רגליו לבית המרקחת לנסות להציל את מה שנשאר מהידיים או מכל מקום שנחשף. ראו הוזהרתם!

באי סריפוס "זמן איים" מקבל משמעות עוד יותר סטלבטית. הכל פה נם עד שעה מאד מאוחרת . אני הייתי מחליפה את שמם ל"אי הישנונים". גם בלילה הם לא כאלו בליינים (אולי כי הגענו ממש לפני תחילת עונת התיירים) ובטח שבצהריים הם חייבים בסיאסטה. לא סתם כינו אותו סיניי של היוונים... 

שלחתי את הנהגוס, לשכור רכב על מנת שנתור את האי, כמובן "יוסי ילד שלי מוצלח". חזר עם משהו אחר... טרקטורון צהוב בוהק עם דגלון של נס המרד. הטענה הרשמית הייתה שאין רכבים, הטענה האמיתית לדעתי, זה שהתחשק לו כזה כלי... לכל דבר יש פעם ראשונה בחיים, אז הנה הפעם הראשונה שלי על הכלי המצחיק הזה שגם קצת מפחיד ולא הכי נוח למי שיש לו נתונים פיזיים קצרים...


ארוחת בוקר מצומצמת אבל עם אנשים מחייכים בחיוך גדול, שווה יותר מכל. יצאנו לדרך כשאני משקשקת ובטוחה שכבר בסיבוב הראשון הוא יצליח להיפטר ממני בדרך לא כל כך אלגנטית ואשאר מרוחה על השבילים. גם יוסי מנסה להתרגל לכלי, להסתגל לצעקות "תאיט"!!!! ללמוד לנסוע כשחונקים אותו בצווארו או עושים לו היימליך בצלעות... ובמקביל לשדר שהכל בסדר ולא! הוא לא כועס או מתעצבן!!! לאט, ממש לאט אני לומדת איך לנוע איתו מצד לצד בסיבובים. לשבת עם גב ישר, להפסיק לחנוק כי זה לא יקדם אותי לשום מקום ולהפסיק לצרוח כי זה בכלל לא עוזר ורק מצריד....


בעזרת הטרקטורון אנחנו עולים לראשי הרים ויורדים למפרצים מדהימים. כתוב שיש סכר אז "חייבים" לראות אותו. כמובן שהדמיון המפותח שלנו עוד לא למד להקטין הכל למימדים הגיוניים באיים. הסכר הזה ממש לא ראוי לעצירה לידו. גם פה מחפשים לשוא "עתיקות" מובטחות על המפה. אי אפשר להגיד עלינו שאנחנו מהמתייאשים... בסוף הריי נמצא אותם באיזה מקום בעולם. ועד אז "אין יאוש בעולם כלל" כמאמר הברסלב. הדלק אוזל דיי מהר להפתעתנו וחייבים לחזור לנמל. כי... כמובן שרק שם יש תחנת דלק. מה שאומר שהנסיעות הלוך וחזור בלתי נמנעות. אבל למי זה אכפת באיים? את ארוחת הצהריים במפרץ חמוד, אנחנו מגבילים לסלט יווני, קישואים וצ'יפס כי אני מפנטזת לי על ארוחת דגים כיד המלך בשעות הערב.

הרגליים הקצרות כואבות במפשעות כבר מהבוקר. אין לי מושג למה גברים כל כך דלוקים על כלי כזה בין הרגליים. בעצם אולי אני יכולה להבין את הצורך הזה שלהם... אל הרגליים מצטרף גם הגב שלא נשען על כלום כבר יום שלם. עוד הר, עוד מפרץ והופ! בשעה 5 נגמר לנו האי... בעקשות אני מסרבת להיכנס לעיר הבירה של האי שגם שמה בישראל (סליחה ביוון) הוא HORA/CORA סריפוס. אומרים שהיא הכי יפה מכל העיירות באיים אבל, בינתיים עד שאראה אותה, ליבי נשאר עם אלוליס של האי קיאה אהובתי הראשונה או קורה של קיטנוס המצויירת.


פינטוז ארוחת הערב מסתיים עם התעקשות ניקו המארח שלנו, להזמין אותנו לארוחה. תבשיל עלים לא מזוהים (לא להאמין שיוסי אכל את זה), ממרח אפונה צהובה, אוקטופוס משומר עם צלפים וירקות, ועוד איזה ממרח שמזכיר לי איקרה, מוזיקה חלומית, יין ובירה ואנחנו שבעים ושמחים לשמח את המארח. אני לוחשת בעברית ליוסי ( כאילו שניקו מבין משהו), שמחר כנראה נצטרך להתגנב החוצה בשקט כשנרצה לאכול במקום אחר. גם על בטן מלאה אין ברירה וצריך בטיול לפעמים גם לכבס. כבלי כביסה יש, אטבים גם הבאנו, משחה נגד יתושות אכזריות כבר מרוחה. והנוף של המפרץ יפה כל כך.


אני משוכנעת שניקו הבין מה לחשתי אתמול ליוסי, כי ארוחת הבוקר מפנקת במיוחד. ואולי זה בגלל השיחה שלנו איתו, איך ללמד את הבן העצלן שלו לעבוד ושלא יהיה אוכל חינם גם בגיל 30.... הכל כל כך נגיש ונוח באי הפצפון הזה שלא צריך ללכת הרבה ולקנות כרטיסים למעבורת לאי הבא סיפנוס. משם מתחיל גם המסע בשביל הנחש הסריפוסי מעיירת הנמל החמודה ליבאדי LIVADI מעלה אל העיר קורה. ממש שמות מקוריים הם בוחרים לעצמם היוונים הללו. כולם אותו השם. 


הדרך מתפתלת במדרגות רבות כמעט לכל אורכה. 2.5 ק"מ בעליה. בצל ממש נעים אבל הוא איננו... ובשמש חםםםם!!! כל הדרך אני מחכה להפתעה שכתובה על העיר הזו. ממתינה לאיזה וואו! שווה אבל.... לטעמי לתושבים כאן אין את החוש האסתטי שיש לתושבי קיאה או קיטנוס והם אינם מקשטים את בתיהם או הסמטאות. לא בציורים ולא בעציצים, פרחים או ירק. נכון שהיא גבוהה וחולשת מלמעלה על האי אבל פרט לכיכר קטנה, שניים- שלושה בתי קפה, וחנות אין שם משהו מיוחד. אז לימונדה לי וקפה ליוסי ומנוחה קלה וסוגרים את הפינה הזו. אנחנו נותנים לעיר הזו עוד חצי ק"מ של טיפוס בהר למצודה, על מנת שהיא תראה לנו בכל זאת, מה היא שווה. מוצאים עוד כיכר לפני בית העירייה ועוד שני בתי קפה לצידה והצלחנו "לחסל" גם את עיר הבירה הפצפונה.




חזרה אין טעם לרדת ברגל בדרך משעממת ובשמש, אז תמורת 1.60 יורו, חוזרים באוטובוס וכמו בכל האיים עד כה, אנחנו יחידים עליו. כיף להיות באיי יוון לפני העונה. בזמן איים צריך לדעת לנוח. אין ברירה. בערב מתכננים התגנבות יחידים ובהסוואה, אבל ניקו אורב לנו כמו נץ ושוב כרגיל מתעקש. "למה לכם? מסעדת דגים זה מאד יקר! אני טבח מצוין! אני אשיג לכם דגים מצוינים ואכין" מה נותר לנו לעשות פרט להסכים? כמובן שכל ארוחה כזו מלווה בשיחה ערה וקיטורים שלו על המצב במדינה, על גרושתו המרירה, שעובדת אתו במסעדה ובמלון, כשהיא לבושה רק שחורים כיאה לאלמנה...(והיא רק גרושה), על בת זוגו העכשווית הקנאית נורא וכמובן על הבן יקיר שלו והנכד הקטנטן. שיחות שאני בשלב מסוים פורשת מהן על מנת שהכלכלן מבין שנינו ייתן לו טיפים ועצות טובות. את האינפוט שלי אני נותנת מהפן הפסיכולוגי, כל אחד והחוזקות שלו...

הסלטים נפלאים כולל השרימפסים הקטנים אבל הדגים שהביא/מצא/השיג נוראיים ולא ראויים למאכל. מבט זריז בצלחת גורם לו להבין שלא אהבנו אותם בלשון המעטה או שהבין שעלינו עליו שהדגים אינם טריים. כמובן שאינו לוקח כסף עליהם כי "ככה זה בין חברים..." הוא טוען. והוא בכלל מאוהב ב"קולונל" שלי (ככה הוא קורא ליוסי למרות שהוא רק לוטננט קולונל...).

בחיי שהתאהב בנו, מתחיל ליישם את העצות הכלכליות וגם את החינוכיות ואנחנו שמחים לראות שיש לו זיק של תקווה בעיניים. כמובן שוב ההתעקשות שנאכל ארוחת צהריים לפני שהמעבורת מגיעה. מי בכלל יכול להתנגד לניקו/זורבה המקסים הזה? בטח שגם לא לבחור מה והיכן לאכול אבל זה גם חלק מהכיף של להכיר את אנשי האיים.

רק חצי שעה של שיט ואנחנו באי הבא סיפנוס

דגשים לביקור באי סיפנוס
לטיול באי דרושים בין 3-5 ימים, ולאלה הרוצים בטן גב כמובן יותר.
במפה מצוינים  האתרים באי.



לינה
לעניות דעתנו שווה להישאר בעיר הנמל לצורך הלינה ולא לעלות לעיר הבירה, כי בעיר הנמל יש יותר פעילות פנאי ומסעדות מאשר בבירה.

עליה לבירה קורה- 
בעיר הנמל באזור החנויות יש אוטובוס העולה לעיר הבירה. האוטובוס עולה לבירה אחת לשעה שעה וחצי, תלוי בשעות היום ובעונה. בעונת התיירות יש בכל האיים יותר תכיפות של התחבורה הציבורית
אפשרות אחרת היא באמצעות מוניות העושות שטאלים באופן קבוע מעיר הנמל לעיר הבירה.
האפשרות השלישית היא כמובן רגלית, במסלול של 2.5 ק"מ (A1) המתחיל בחלק המערבי של הנמל, באזור המסעדות, וחלק מהדרך היא על הכביש העולה לבירה, ובחלקה מדרגות רחבות שדרושים 2-5 צעדים להגיע למדרגה הבאה.
הנוף הנגלה תוך כדי העלייה לבירה שווה לדעתי את המאמץ הנדרש. כמובן למי שרוצה להקל על עצמו יכול לעלות ברכב למעלה ולרדת ברגל.

מסלולי נסיעה באי
באי ישנם שני מסלולי נסיעה מעגליים, האחד, לחלק הצפוני של האי, והשני, לחלק הדרומי שלו. מי שמעוניין יכול לסיים את שני המסלולים הללו ביום אחד, אך היות ומדובר בזמן איים מומלץ לעשות כל אחד מהם ביום אחד.
אפשר לנסוע באי ברכב שכור או באמצעות אוטובוס הנוסע במסלולים קבועים.
אפשר גם לשוט סביב האי בסירות היוצאות מהנמל.

חברות השכרה
באי ישנן רק 3 חברות השכרה, 2 קרובות מאוד לאזור רציף הנמל ועוד אחת בתוך העיר בצמוד לתחנת הדלק היחידה של האי. שווה לבדוק מחירים לפני ההשכרה.

קצת מידע על האתרים באי
עיר הבירה קורה
נבנתה בשנת 1434 בצורה אמפיטארלית על גבעה סלעית, עם מבנים טיפוסיים לאיים הקיקלידים כולל כנסיות המובילות למבצר בראש הגבעה. העיר מחולקת ל- פאנו קורה (התחתונה) ול- קאטו קורה (העליונה). 

אתרים בבירה
מוזיאון ארכיאולוגי, בו עתיקות מן התקופה ההלניסטית המאוחרת והרומית.
מוזיאון לפולקלור- המוזיאון העממי בקאטו חורה.
בגב המוזיאון ישנו תיאטרון פתוח שבו נערכות הופעות.
פיאטסה, כיכר הנוף היפה, המרוצפת, בלב חורה, שבה נמצא בית העירייה.
חורבות הטירה הוונציאנית בראש הגבעה.
כנסיית ישוע והקפלה של אגייה סופיה, בקאסטרו.
הכנסיות המדהימות, כנסיות ביזנטיות של Aghios Athansios (כנסיית מטרופולין), Evaggelismos, Aghios Eleutherios ו Aghios קונסטנטינוס.
טחנות הרוח המשוקמות, בכניסה לעיר.
Paspari, מעיין עם קשתות.

מחוץ לבירה
ישוב החוף Aghios Sostis עם קפלת ההומניות שלה וליאס ביי, 6.5 ק"מ מזרחית לבירה.
כפר החוף Aghios Ioannis עם קפלת ההומניות שלו, 8 ק"מ לכיוון צפון מזרח.
הכנסיות הביזנטיות המפורסמות של האזור, כגון Aghios Nikolaos ו- Aghios Ioannis Prodromos, עם ציורי הקיר המרשימים של המאה ה -17.
Aspros Pyrgos (המגדל הלבן) – שנמצא על הדרך מחורה לכיוון Megalo Livadi. זהו מגדל לבן גלילי והוא נחשב לבניין מהתקופה ההלניסטית וכנסיית אגיוס צ'אראלמבוס (Agios Charalambos), הנמצאת בסמוך לו, שנבנתה עם חלקי אבן מהמגדל. 
על האי יש מצפה כוכבים עם כמובן נוף יפה. 
חורבות של הטירה של Gria (אישה זקנה), במזרח האי.
הכתר של Cyclope - מבנה מלבני עשוי צפחה.


מכרות Megalo Livadi - שפעילות הכרייה עדיין גלוייה לעין. יש את מדרגות הטעינה, שהן עכשיו אחד הסמלים האופייניים ביותר של Serifos. לאחר הפסקת הכרייה, הקרונות, המסילות, הרכבת והכלים נותרו בלתי מקובעים בזמן. שם, תוכלו לראות גם את המטה, כמו גם את האנדרטה של ​​הכורים, אשר מזכיר לנו את שביתת הדמים שהם עשו.
האנדרטה שהוקדשה לארבעה כורים שנורו במהלך שביתת 1916 על תנאי עבודה טובים יותר. לאחר השביתה העקובה הזאת, המכרות נסגרו לצמיתות.
הזהב הנטוש, מכרות הנחושת והברזל, עם האחוזה הנטושה ובתי המועצה. המסילה החלודה, הקרונות והמחסן נשמרים עדיין במכרה הישן.
מגורו צ'וריו הסמוך, אשר בשנים 1880-1912 היה המרכז החשוב ביותר של האי.
Diikitirio (המטה) - בניין neoclassical שבו שכנה חברת הכרייה "Serifos-Spilialeza". הוא נבנה בסמוך לים, עם עצי דקל אופייניים בגינה שלו, ומספק הזדמנות לדמיין את הזמן שבו כל הפעילות התרכזה שם.
פארוס (מגדלור) - בחלק הדרומי של סריפוס, בקייפ ספתי, 65 מטר מעל הים, עומד המגדלור שנבנה באבן, המנחה את דרכם של הספינות מאז 1901.
Hydragogio (אמה) - אמת מים או מסה Pigadi, שסיפקה מים ל- Kato Chora. בבריכותיה נהגו פעם הנשים לכבס את בגדיהן. האלגנטיות של האי מתגלה אפילו באמת המים, שכן הקשתות היפות שלה בולטות. 
פרגמה (סכר) - באזור Steno נבנה בשנת 2004 סכר איסוף מים, על מנת לשרת את הצרכים של המים באי.

לכתבה הבאה על האי סיפנוס- לחץ כאן

נערך ונכתב ע"י בתיה גוטליב ויוסי לוי

הכותב יוסי לוי joseph levy הינו מומחה לאיסלנד iceland, המלווה קבוצות בנהיגה עצמית בלבד, והמתכנן מסלולי טיול לפי מידת המטייל.
לפניות לכותב shark4162@gmail.com
© Copyright to seekingtheworld.com זכויות יוצרים לאתר

15 אוגוסט, 2015

זמן איים- האי קיטנוס Kythnos island

לכתבה הקודמת על האי קיאה KEA לחץ כאן

קיטנוס - Kythnos 



שעה וחצי הפלגה במעבורת או רחפת, מהאי קיאה או שעתיים מפיראוס, שוכן לו האי קיטנוס. 
השם המודרני שלו הוא תרמייה בזכות המעיינות החמים בצפון מזרח האי שרבים מהיוונים מאמינים שבכוחם לרפא מחלות. הם אמנם אינם מוזכרים בכתובים העתיקים, אבל נראה שנעשה בהם שימוש בזמן העתיק כי נמצאו שרידי מבנים בקרבת מקום. 

האי אמנם קרוב לאתונה, אבל בהחלט שקט הרבה יותר מחברו האי קיאה. יש גם הקוראים לו כך "האי הגדול השקט". 
למרות קרבתו לאתונה, אין בו כל כך אווירה תיירותית ולכן הוא מושלם למי שמחפש מקום שליו עם כפרים פשוטים ליד החופים. לא בטוח שאלו החופים הכי יפים של איי יוון אבל אווירת השקט שם מחפה על הכל. יש בו חוף אחד יותר מיוחד, בו שני מפרצונים נפגשים חוף מול חוף וזה נחשב לאחד מעשרת החופים המיוחדים בכל יוון.

האי קיטנוס מציע שקט פסטורלי והרבה מסלולי הליכה שמביאים את המטייל למקומות ומפרצים חבויים שמעטים מהתיירים, או אפילו המקומיים, מגיעים לשם. מרבית הישראלים לא טורחים להגיע אליו בכלל, שזה בהחלט יתרון בעיניי. ככלל, מרבית התיירים רואים את המקום רק כנקודת עצירה של המעבורת בדרכם לאיים הבאים (סיפנוס, סריפוס, מילוס וקימולוס). אליהם המשכנו גם אנחנו, לא לפני שעצרנו לבקר באי זה.

ניתן בהחלט לשכור שם רכב ואכן מרבית התיירים, שכן מגיעים אליו, נשארים ללון בעיירה בה המעבורת עוגנת. יש שם טברנות בשפע על קו המים.


אל האי הגענו בשעות אחר הצהריים המאוחרים, ישר מקיאה ומצאנו מקום לינה כמעט בקו ראשון של החוף. המון מסעדות (במושגים שלנו) ועל כולן כתוב שהן טרדישיונל = מסורתיות יעני "אוטנטיות" עם מאכלים יוונים אופייניים. כולם מנסים לסחוב אותנו פנימה בחיוך רחב אבל ממש לא מתחשק לנו לאכול ועוד פחות ההתקרצצות. 
אחרי סריקת החוף כולו בתוך כמה דקות, אנחנו בכל זאת מתיישבים באחת הטברנות עם המלצר בעל החיוך הכי גדול. ממתינים שעה לסופלאקי שכמובן לא מגיע... כשהמחאה שלנו הופכת קולנית משהו, מסתבר שהשף רב עם אשתו ומצאו בדיוק את הזמן להתדיין על זה... מתנצלים, שוכחים מנות, אין אינטרנט למרות שכתוב... בקיצור ערב שקט כי יש ממש מעט אנשים בחוץ ועוד פחות תיירים.


לילה עקוץ עובר עליי. ככה זה כשרוצים לראות את החוף קרוב... מתעוררת מוקדם כלומר, לא ישנה בכלל ויוצאת למרפסת הקטנה הצופה לים. השקט מבורך. סירות הדייגים שבו מליל דייג למעגן ועתה הם עוסקים בתיקון הרשתות ובקרצוף הסיפונים. 
בית קפה אחד בלבד הואיל להתעורר מוקדם ולכן הוא זה שזכה לקבל את פנינו. הסוכנויות להשכרת הרכב נמצאות ממש סמוך וגם שם יש רק צדיק אחד שקם בשעות שאנחנו מכירים. האחר מגיע בעצלתיים רק בשעה 10. הפסד כולו שלו... 

רכב יש, אוכל היה (לא משהו) ואנחנו לכיוון אפיסקופי Episkopi. על המפה זו נראית עיר, בפועל זו בקושי עיירה ורחוקה מהנמל רק 4.5 ק"מ. לי, כנווטת מהוללת (בעיניי עצמי.. J), קשה להתרגל למרחקים הקצרים. הורדתי עיניים למפה, הרמתי אותן להתבונן החוצה והופ! אנחנו שם! 


השיטוט בסמטאות מניב הנאה גדולה מהארכיטקטורה, האהבה לצמחיה, הניקיון, הקפדת התושבים על צביעת הבתים בלבן וה"כבישים" המרוצפים שגם את הבטון בין האבנים צובעים בלבן.

כולם מצחצחים לקראת איזה חג של איזו עדה נוצרית. (כמה חבל שאצלנו אין תכונה כזו לפני חגים לנקות מחוץ לדלד אמות...) משישי עד שלישי תהיינה חגיגות לכבוד איזה קדוש ונאמר לנו שכך יהיה בכל האיים ושרבים מהיוונים מהיבשת מגיעים לחגוג. באי הזה אנחנו מסודרים. נראה איך נסתדר במציאת לינה באיים הבאים.


מד הדלק לא זז, נאמר לנו ע"י המקומיים, שתחנת דלק יש רק בנמל. החשש להמשיך ולנסוע ככה, מחזיר אותנו לנמל. מילא ה- 4.5ק"מ, אבל סבתה שלי אמרה לי שלו חוזרים באותה דרך... אוף! זו התחלה לא נחמדה. ממלאים מעט דלק והמחוג עדיין לא זז. אין ברירה אלא לחזור אחר כבוד (ויש כבוד) לחברת ההשכרה. 
מסתבר שהאיש שהתעורר מוקדם, הלך כנראה לסייסטה כי מי בכלל בא לשכור פה רכב שלא בשעות הגעת המעבורת? שוב גומעים את המרחק לעיירה וממשיכים הלאה, כי נאמר לנו שתמורת 10 יורו יש לנו מספיק דלק לכל האי... סוף, סוף אנחנו מתחילים לקלוט את הגודל שלו. וזה עוד נחשב לאי יותר גדול.... 


להפתעתי, הפעם כן מצליחים למצוא טחנת רוח, אפילו שלוש במספר, הלוואי שזה סימן לבאות אבל... אנחנו עדיין מטיילים בעזרת המפה הטופוגרפית עם סימוני חריוני הזבובים (ראו הסבר בכתבה על האי קיאה) ועדיין לא מצליחים למצוא דבר מכל ה"התיישבות העתיקה" שמסומנת שם. נשבעת שאין לי בעיה ללכת 600 מ', לכל כיוון, אפילו יותר! לחפש רצפת פסיפס עלומה שרשומה, העיקר שיוסי יהיה מבסוט. אז מה אם זה כתוב על המפה המטופשת? כתוב גם שיש מכרות ברזל שמתגלים ככמה בורות בהם תושבי המקום משליכים את כל הפסולת שלהם. האם הם גילו את סוד הקסם האלכימיסטי איך יוצרים ברזל מזבל?


עצוב לראות עיירות שלמות ריקות/נטושות. בתים יפים יותר או פחות, לא מעט מהם מפוארים ממש וכולם שוממים. 
אחרי ה"מכרות" יוסי נשבר ואנחנו נוסעים לקורה/חורה Hora עיר הבירה של האי. זה נשמע לי דיי אחלה להפסיק כבר עם המרדף אחרי סימנים. אני מחייכת לעצמי מבפנים כי למה לבאס אותו יותר? 
Hora זוהי ה"בירה" הרשמית = העיר המרכזית של האי. כולה כמה בתים, בית עירייה קטנטן, 4 מסעדות , עוד תחנת דלק ו.... זהו! השעה כבר 4 אחה"צ' ואחד מהבתים היותר גדולים משמש כמלון. בעלת מסעדה חביבה אומרת שיש להמתין עד השעה 5 לפחות כי עכשיו הכל עדיין בסיאסטה או מת...


מישהי חמודה עוברת לידינו ומתנדבת להתקשר לבעלת המלון שתזדרז ותבוא כי יש שני פראיירים שהגיעו. כמעט ואין כלב ברחוב שלא לדבר על בני אדם. מו"מ עם הגברת מניב מחיר של 25 יורו ללילה בחדר ענק, יפה ונקי. לא נראה לי שנמשיך ונטייל עוד היום כי השמיים קודרים, רוח נושבת וקר. נמתין לערב, נשב בטברנה ונטביע את יגוננו בכוס יין או בירה.


נראה שאנחנו מתחילים להסתגל ל "זמן איים". קמים מאוחר, הולכים קודם כל למאפיה ומביאים מאפים חמים וטריים לארוחת הבוקר שלנו. רק אחר כך יוצאים לעיירה ומפרצון בשם קלונה Kalona . 
בין האי קיטנוס לאיון קטנטן לידו מחברת רצועת חוף עם חול לבן רך ויפייפה. רק אחרי טיפוס במעלה ההר לעבר כנסיה בקצהו, מתגלה מראה מרהיב של חיבור בין שלושה מפרצים שונים בכיוון צפון האי. במפרצים עוגנות להן מפרשיות ויאכטות, השייטים משכשכים במים או משתזפים והמראה פסטורלי מרהיב. 

כמובן שבמפה כתוב שיש איזו מצודה או מבצר, ומי כטייל מהולל יפספס דבר כזה? העלייה תלולה, תלולה, ארוכה, ארוכה. השריר הארבע ראשי שלי מודיע על קיומו. את גיד אכילס כנראה החזרתי לגיבור המיתולוגי כבר במקומות אחרים. מטפסים עד למעלה ומה מוצאים?? שער נעול וגדר! הכל סגור ומסוגר אבל מי יכול להעז ועצור את הנחישות שלנו? כתוב שיש מבצר? אז אנחנו נראה אותו על אפם וחמתם של כל היוונים.


לוקח ליוסי דקה לגלות איך פותחים ו.. הופ! אנחנו בפנים! חם מאד היום, אין צל בכל האזור, אבל אי שם מרחוק, יש מה שנראה לי כמו דיר עיזים נטוש.. הולכים אליו וממש קרוב, כשאני מבינה לאן זה חותר, אני מודיעה בחגיגיות שהוד מעלתי תמתין פה! ואם זה במבצר אז, ורק אז, אואיל בטובי להגיע אליו. 
כמובן שאין שום מושג איך בכלל אמור להראות הנניח "מבצר" הזה. מה גם שבשום מקום במרחבי האינטרנט, לא כתוב על זה דבר או חצי. גם יוסי שוב מתייאש ואנחנו חוזרים על עקבותינו במתלול המשופע. מזל שיש שם עשבים יבשים כך שאני פחות מחליקה על התח....

העיירה הבאה היא לוטרה Loutra כרגיל לא הספקתי אפילו להציץ במפה או להסתנכרן ואנחנו כבר שם. מטריף כמה שהכל כאן כל כך קטן. יש בה כ- 20 בתים, מפרץ קטן, מעגן פצפון לסירות דייגים, יאכטות קטנות ומפרשיות.


בניין הספא של המים המינארליים, סגור ועזוב. מה שאותנו מעניין זו נביעה של מים מינרלים חמים, שהמקומיים טוענים שהם מרפאים. נכנסים למעין בריכה שעוצבה באמצעות סלעים בתוך המפרץ, המים מפתיעים בחומם הרב. עונג צרוף! אנחנו מתחממים כשמעלינו השמש קופחת והרגליים נראות כמו לובסטר שלוק. שהינו שם ככל שניתן היה בהתחשב בחום ושבנו חזרה לעיר הבירה תוך רבע שעה.

לארוחת הערב החלטנו להתפרע ובחרנו מסעדה שהומלצה כמובן על ידי מישהו מתושבי העיירה המפרגנים כל אחד לקרובים שלו... רעבים המתנו כי פותחים רק בשעה 7. התאפקנו עוד בגלל התירוץ שהתנורים לא חמים.. (גחלים) הכל מתנהל בעצלתיים. שוב ממתינים לאיזו צעירונת שיודעת אנגלית... לקראת השעה 8 הצלחנו אפילו להזמין... כמובן שרק מרגע זה נחשב ה"מחכים".. וזה ממש, אבל ממש המון מחכים כזה. עכשיו התירוץ היה שהשמן לא חם ולכן כדורי הגבינה החמים שהזמנו, הגיעו יחד עם הבשר..... איזה מזל שלא בדקנו את ההכשר של המסעדה J את הארוחה סיימנו עמוק לתוך הלילה...


מסתבר שכשמגיעים מחוץ לעונה (שמתחילה בערך באמצע יוני ואנחנו רק בסוף מאי) לא בכל יום יש מעבורת. אז החלטנו להישאר עוד יום בעיירה החמודה ובעיר הבירה, הרבה יותר מעיירת הנמל ושם בהרים יש גם פחות יתושים... 
יהיה לנו עוד יום להשתכשך במעיין החם הנובע לתוך המפרץ. מי יודע, אולי הם (המים) יצליחו להרוג לי את כל החולרות/ אינפקציות שגרמו היתושים שעקצו אותי.

למחרת פתחנו עיניים ליום אפור כהה מהסוג הקודר. יוסי בדרכו לנמל להחזיר את הרכב ויחזור באוטובוס העולה לבירה. הגשם מתחיל לרדת והיום נראה אבוד לגמרי, והנה הגשם פסק, ויוסי חזר ומאיץ בי כי הנהגוס של האוטובוס שעלה מהנמל, הסכים להמתין לנו בכניסה לעיירה ולהביא אותנו למפרץ. זה שאנחנו הנוסעים היחידים שיש לו, כנראה עזר או שהוא כמו האחרים עוד איש נחמד..


מגיעים לכניסה לעיר בריצה קלה ותוך 10 דקות אנחנו במפרץ. לוקח לנו כמה דקות להתיישב בבגדי ים בתוך סיר המרק המהביל. בחוץ (מסביב לסלעים) אפור, מעונן ואנחנו בתוך המעגל בסבבה שלנו מתרככים. 
אט, אט מתכנסים לתוך הבריכה הקטנה יאכטונרים מהמון לאומים. צ'כים, איטלקים, גרמנים וצפרדעים (סליחה צרפתים...) כולם יושבים יחד ומדברים על החיים (חוץ מהצרפתים הלא נחמדים), מרכלים על היוונים, על המצב הפוליטי אצלנו על המצב הכלכלי פה והחיים נהדרים. חם בפנים אבל אי אפשר לצאת לקור שבחוץ.

כבר צהריים והקור מתגבר. רק עתה שמנו לב שבאופן מוזר אין עכשיו שום תנועה של רכבים באזור. אוטובוס כנראה יהיה רק מחר בצהריים..... מוניות אין פה בכלל ואם רוצים צריך להזמין מאזור הנמל. היכטונרים ממש לא מוטרדים שהריי הסירות שלהם פה קרוב ורק אנחנו תקועים. כתוב שיש "רק" 4.7 ק"מ עד לקורה אז מה הבעיה? נופל עלי פרץ ספורטיבי. נלך! כמה זה כבר יכול לקחת? רק דבר אחד שכחתי... שה"רק" הזה כולו בעליה והגשם תלוי על האף. 


נו מה? ברור שחמש דקות אחרי שהתחלנו ללכת ולטפס בהרים, נפתחות ארובות השמיים. הממזרים הללו רק המתינו בשקט שנתרחק מספיק ממקום מסתור והתחילו להמטיר טיפות ענקיות... אני שולפת מעיל גשם לנסות להתגונן. הוא אמנם מגן קצת אבל כשמטפסים בהר הוא גם מחמם ומזיעים בו, וכמו באגדות, מגיעה גברת עם רכב פצפון (דלעת?) ומביאה אותנו חזרה עד לכניסה לעיירה. בדיוק! אבל בדיוק אחרי שהרטבנו לה יפה את המושבים ברכב, הגשם נחלש ומאפשר לנו בצעד קליל להגיע לחדר ולהתייבש.

בעלת המסעדה פוגשת אותנו ואני שואלת אם היום היא תהייה סגורה. היא מבינה את הרמז, צוחקת ומבטיחה שהיום זה יהיה יותר מוצלח אבל רק מ 7:15. לקחה לעצמה מקדם ביטחון..... הפעם זה עבד, אוכל מצוין, הוזמננו על חשבון הבית לקנקן של יין טעים תוצרת בית ושבעים וכבדים דידינו חזרה להישפך אל המיטה.


כל הלילה הגשם היכה במרפסת החדר. הבוקר קר מאד ואפור כהה פיכס!. יש קפה, יוסי רץ להביא מאפה ואפשר לנוח עד הצהריים כשיגיע האוטובוס. למי שמורגל בטיולים אינטנסיביים, זה נראה יום מבוזבז, באיים חייבים להתרגל לקצב אחר.
עוטפים בנחת את התרמילים בגלל הגשם, עוטפים גם את עצמנו ואנחנו נראים כמו שני גושי פלסטיק/ניילון מהלכים. כל מה שצריך זה למצוא מקום יבש בפאתי העיירה ולהמתין לאוטובוס. ליוסי אצה הדרך ואין סבלנות, הוא מחליט שאפשר לתפוס טרמפ בדרך לנמל ואני לא מעודדת אותו בכלל. מה אכפת לי להמתין לאוטובוס? כרגיל.... האיש מוצא טנדר שיורד לנמל בדיוק לנקודה שבה אנו צריכים. 
עוד קפה קטן במסעדה, עוד אינטרנט ושקט, עוד דגים לארוחה ויין כל כך טעים שעדיין הריר עולה בפי גם היום. האי קיטנוס כל כך שקט ורגוע. כמה נעים פה.
ואז.... המעבורת מגיעה ואנחנו נשארים בלסתות פעורות. מאות אנשים על נשיהם וטפם, על כלביהם וסליהם ועשרות מכוניות נפלטים כולם מפיו הפתוח של הלוויתן/מעבורת. שנינו המומים מכמות האנשים ומאושרים שהצליח לנו לברוח בזמן משם.

שייט של שעה וקצת במעבורת מהודרת עם מדרגות נעות בתוכה, בין 4 המפלסים. אני מתפלצת למראה כמות הנוסעים שנותרו עליה למרות שירדו כה רבים, המונים!! כמובן שאני חוששת ולא שקטה שמא כולם שמים פעמיהם לאי הבא "שלנו" סריפוס. 
יוסי מרגיע שזו מעבורת שמשייטת בין הרבה איים אבל השקט ממני והלאה. מה גם שאנו אמורים להגיע אחרי השעה 20:00 ואולי לא נמצא לנו חדר מתאים. עוד משהו שצריך לשנות בדיסקט כשמטיילים באיי יוון שלא בעונה. פשוט להפסיק לדאוג ו- קה סרה, סרה... 

ועל סריפוס בכתבה הבאה.

לטיול בכל האי דרושים 4-5 ימים מכסימום, כולל יום ההגעה והיציאה ליעד הבא. יום לדרום האי, יום לצפון האי, יום לבירה, ויום למעיינות החמים.
את האתרים באי תוכלו לראות במפה המצורפת-




דגשים לטיול באי זה
הגעה לעיר הבירה קורה
בכל פעם שמגיעה מעבורת יש אוטובוסים שמחכים ברציף ומסיעים אנשים, האחד בציר הצפוני של האי והשני בציר הדרומי, ובשניהם לערים הראשיות שלאורכם, ולכן צריך לשאול איזה מהם מגיע גם לעיר הבירה.
אפשר גם במונית בעלות של 8 אירו לכל כיוון, ויש באי כמה בודדים, ראו פרטים בהמשך.

השכרת רכב
יש בסה"כ 3 חברות השכרה באי, הנמצאות ליד הנמל, מהם ניתן לשכור רכב לטיול באי. אנחנו הופנינו כבר באי הקודם, לאחד בשם אנטוניס.

לינה
אנחנו העדפנו פרט ללילה הראשון, לשהות בשאר הימים בעיר הבירה, ממנה גם יצאנו לטיולים באי. היא לדעתנו עדיפה על לינה בעיר הנמל.

נסיעה ללוטרה- אזור המעיינות החמים
במידה ואין רכב, ובכדי להגיע למקום ניתן להשתמש באוטובוס התלמידים המסיע אותם בין לוטרה, עיר הבירה ועיר והנמל, בעלות של 2 אירו. משך הנסיעה כ- 15 דקות. או ללכת ברגל מעיר הבירה ללוטרה, הליכה בת כשעה לכל כיוון.
בניין הספא של המעיינות החמים בלוטרה סגור, אך ניתן להתרחץ בכניסה של המעיינות למפרץ בחוף המזרחי, מקום שגודר ע"י אבנים, יש במקום יתרון כי יש שם ערבוביה של מים חמים וקרים בחלק מהמקום.

ברשימה תמצאו את כל הטלפונים להזמנת תחבורה באי-
  Car Rentals

2281 032104
6944 906568
E. Chalivelakis
2281 032506
“Ta Loutra” – Antonia Laoutari
2281 031447
6972 702565

  Means of transport – Coaches

  Tzamaros Bouritis
2281 032005
6977 900682
  Filippas Filippaios
2281 032080
6944 622108

 Means of transport – Taxis

  Georgios Larentzakis
6945 800278
6944 271609
 Giorgos Filippaios
6945 895347
  Michalis Tziotis
6944 276656
Michalis Filippaios
6944 743791

קצת מידע על האי והאתרים שבו-
באי kythnos או כפי שגם נכתב Cythnus יש עיר בעלת שם זהה, הממוקמת בערך באמצע החוף המערבי של האי, ליד Episkopi.
האי נקרא גם "Thermia" מאז המאה ה -12 כאשר זה היה מיוחס לכינוי "diocese של Kea ו Kythnos". המילה diocese נגזרת מהמונח היווני διοίκησις שמשמעותו "הממשל". השם המודרני של האי, תרמיה (Thermia), נגזר מהמעיינות החמים הנמצאים בצד הצפוני-מזרחי שלו, שידועים כיום בחלקים שונים של יוון, כיעילים לריפוי מחלות.
Chora או Messaria היא בירתו של האי Kithnos, עיר שנבנתה בצורה אמפיתאטרונית על גבעה. היא ממוקמת כ- 8 ק"מ מ- Mericha, נמל האי. היא נבנתה במאה ה -17 ומאז היא מאוכלסת. זהו אחד הכפרים הקיקלאדים היפים ביותר, עם בתים לבנים, שבילים מרוצפים, ספסלי אבן מסוידים, כנסיות קטנות ומפעלי רוח.
חורבות העיר העתיקה בקורה נקראים עכשיו Hebraeokastron. המעגל של הקירות עדיין ניתן לאיתור, אם כי חלק גדול מהם נעלם.

אתרים לביקור באי- מעבר למסומן במפת האתרים
בבירה
אנדרטת המלחמה, בכניסה לבירה חורה.
הכנסייה של אגיוס סאבאס מהמאה ה -17, עם chancel עץ יוצא דופן. בארכיטקטורה של הכנסייה, הצ'נסל הוא החלל סביב המזבח, כולל המקהלה והמקדש (המכונה לפעמים "פרסביטרי"), בקצה הליטורגי המזרחי של בניין הכנסייה הנוצרי המסורתי.
הכנסייה של Meamorfosi tou Sotira (או שינוי צורה של ישו), עם chancel של המאה ה -17, ואת הכנסייה העתיקה ביותר של האי Aghia Triada עם החלק העתיק של פסלים עם כתובות.
מנזר Panagia Nikous- המרתף של המנזר פעל כבית ספר סודי. המנזר נקרא על שמו של "Panagia Nikopios" הביזנטי, והוא נבנה כמו כנסיות אחרות של האי - על חורבות מקדשים עתיקים.
חוות תחנות הרוח הממוקמת בצפון מזרח של Chora. זוהי חוות הרוח הראשונה שפעלה ביוון.

מחוץ לבירה
Dryopida עיירה שיש בה בתים מסורתיים עם רעפים וארכיטקטורה יוצאת דופן, כנסיות ישנות, כיכרות קטנות ויפות, סמטאות ציוריות וקשתות המרתקות את המבקר. העיירה נקראת על שם דריופס Dryopes- התושבים הראשונים של האי על פי המסורת. בעיירה ניתן לבקר במוזיאון הביזנטי, ובו גוספל, אייקונים וצלבים מהמאה ה -18 וה -19, כלי נחושת וכלי זהב מצופה זהב, חפצי עץ מגולפים, בד מהמאה ה -18 המתאר חלקים מחייו של ישו וגליל עץ מגולף זהב מצופה זהב. בנוסף ניתן לבקר במוזיאון פולקלור שבו בתים, תלבושות מסורתיות, כלי להחזיק בית, רהיטים ישנים, רקמות, פריטים ארוגים ביד ועוד אובייקטים רבים.
טירת אוריה Oria - בירת האי בתקופה הביזנטית. כיום תמצאו בה רק שרידים של בתים, קירות וחורבות כנסיות כמו Agia Triada (השילוש הקדוש) ו Keralleousa.
מערת Katafiki - מערה עם נטיפים מרשימה. המערה שימשה מקלט לשודדי ים וזה מקור השם שלה. במהלך מלחמת העולם השנייה, המערה שימשה כמקלט עבור התושבים. היא נמצאת ליד הכפר Driopida במקום שנקרא Fires.
Vriokastro - העיר המבוצרת של Vriokastro, הייתה הבירה העתיקה של האי (במאה ה -10 לפנה"ס עד המאה ה -6 לספירה), והיא שוכנת על החוף המערבי של האי, לא רחוק מהעיר kythnos.
Kastela - מצודה מבוצרת בחלק הדרום-מערבי של האי, היא הייתה מיושבת מהתקופות ההיסטוריות המוקדמות עד התקופה הארכאית.

ערכו וכתבו בתיה גוטליב ולוי יוסף

לכתבה הבאה על האי הבא סריפוס- כנסו ללינק הבא

הכותב יוסי לוי joseph levy הינו מומחה לאיסלנד iceland, המלווה קבוצות בנהיגה עצמית בלבד, והמתכנן מסלולי טיול לפי מידת המטייל.
לפניות לכותב shark4162@gmail.com
© Copyright to seekingtheworld.com זכויות יוצרים לאתר