15 נובמבר, 2004

קובה- קשרי דם Cuba - blood relationships

איחוד עם המשפחה בקובה בתום 40 שנות נתק

בכתבה זו אני מבקש לחשוף אותך הקורא לתהפוכות הגורל, ולהציג רשמים ממסע שורשים שהחל בעקבות טיול רגיל.

ברצוני לשתף אתכם בחוויה מיוחדת, אישית ומרגשת שחוויתי במסעי האחרון לקובה, איתור משפחה מקשר דם קרוב, שלא ידעתי כלל על קיומה עד כשבועיים לפני הנסיעה, וזאת לאחר נתק של לפחות 40 שנה, של משפחה זו משאר בני המשפחה הנמצאים בארץ ובטורקיה.

במהלך שנת 2004 תכננתי את הטיול שלי לקובה כאשר מועד היציאה המשוער היה לקראת החגים ספטמבר- אוקטובר. במהלך ההכנות לקראתו, בחנתי היבטים שונים של האי שעליהם אספר לכם בכתבה נפרדת.
כשבועיים לפני מועד הטיסה, ספטמבר 2004, עדכנתי את אמי על כך שאני טס לקובה לטיול, ולהפתעתי הרבה, אמי שאלה אותי האם אני יודע שיש לנו משפחה בקובה, כמובן שלא ידעתי דבר וחצי דבר על משפחה בקובה ותשובתי הייתה שלילית.

מייד התעוררו מספר שאלות, וממכלול התשובות התברר לי כי אח של סבתי, רפאל, מצד אמי, לבית ג'יברה givre או llibre (כפי שהם נקראים בקובה), היגר לקובה עוד בתחילת מלחמת העולם הראשונה, ככל הנראה במטרה להימנע מגיוס לצבא הטורקי, אחרי שאחיו הבכור התגייס לצבא ונפצע.
אמי ציינה בפני כי ייתכן שהדוד שלה כנראה כבר אינו בין החיים, ואכן כפי שתקראו בהמשך הוא נפרד מעולמנו בשנת 1966.

תמונת הקבר-
From קובה משפחה ספטמבר 2004

From קובה משפחה ספטמבר 2004

עוד התברר לי, כי בקובה הוא הקים משפחה ועשה חייל בתחום הכלכלי. היו לו מטעי סוכר וקקאו ומפעל לעיבוד סוכר, והוא היה בקשר עם המשפחה בישראל ובין השאר גם עם אמי עד לתחילת שנות השישים.
ככל הנראה לאחר עלייתו של פידל קאסטרו לשלטון ב- 1959, נכסיו הועברו לרשות הממשלה וסמוך לכך גם הקשר עם המשפחה בישראל נותק.

לבקשתי, אמי איתרה עבורי תמונה של רפאל, אשתו וששת ילדיו משנת 1962 ומכתב מאותו מועד, שהיה המכתב האחרון שהיא קיבלה, הכולל שתי כתובות, האחת בג'יגואני (JIGUANI) והשנייה בסנטה ריטה (SANTA RITA ).

תמונת רפאל -
From קובה משפחה ספטמבר 2004

תמונות המכתבים -
From קובה משפחה ספטמבר 2004

From קובה משפחה ספטמבר 2004

From קובה משפחה ספטמבר 2004

בדקתי את מיקום הערים הללו על המפה, והתברר לי כי העיר הראשונה ג'יגואני, רשומה במפה בשני מקומות שונים באי, האחד בצפון מזרח האי והשני ליד ביאמו (BAYAMO ), וליד עיר זו נמצאת גם העיר השנייה סנטה ריטה, העיר ביאמו עצמה נמצאת כ- 100 ק"מ מערבית לסנטיאגו דה קובה (SANTIAGO DE CUBA ), שהיתה יעד הנחיתה שלי בקובה, ומשם הייתי אמור להתחיל את הטיול.

לאור מידע זה, ההחלטתי לנסות ולהגיע לערים אלו במהלך שהותי בסנטיאגו  דה קובה, אך לא בכל מקרה, וזאת רק לאחר שאנסה לברר האם בכלל המשפחה עדיין מתגוררת בכתובות אלו, או שעברו לערים אחרות, או בשמקרה הגרוע עזבו בכלל את קובה.

באמצעות הקהילה היהודית בקובה, שאת כתובת האמייל שלהם השגתי דרך האינטרנט, ניסיתי לברר את הפרטים הללו, אך עד למועד הנסיעה לא קיבלתי תשובה כלשהי. ככל הנראה בגלל מזג האוויר שהיה בקובה בשבוע לפני הנסיעה ואשר נגרם עקב סופת ההוריקן "איוון".

האתר של הקהילה היהודית בקובה הכולל את כל הנציגויות בערים הגדולות ובתי הכנסת הוא :-
היות ולא השגתי את המידע המוקדם, היה ברור לי כמעט בוודאות שאני לא עושה מאמץ מיוחד להגיע לערים אלו, כי משמעות הדבר היתה חריגה ממסלול הטיול המתוכנן, בנוסף לכך הנסיעה לערים אלו אורכת לפחות חצי יום, הלוך וחזור.

הגעתי לקובה עצמה התעכבה ב- 24 שעות, עקב ההשלכות של סופת ההוריקן "איוון", שגרמה לעיכוב הטיסות מספרד לקובה, והיה ברור לי שכתוצאה מכך שהסיכוי שאסע לחפש את קרובי המשפחה שלי, שואף לאפס. מה גם שלא הייתי בטוח שהם בכלל מתגוררים עדיין  בערים אלו.

אלא שתהפוכות הגורל לא מתחשבות בתכנונים, בדעות ומחשבות. כבר כשהייתי בסנטיאגו דה קובה הגיעה לאוזני ידיעה, לא בדוקה, כי בעוד מספר ימים מתקיים פסטיבל של 4 ימים בעיר הנקראת סאן לואיס (SAN LUIS ) הנמצאת כ- 40 ק"מ צפונית לסנטיאגו דה קובה. היות וגם המידע הזה לא היה בדוק המשכתי במסלול הטיול הרגיל שתכננתי, ולאחר 5 ימים בהיותי בדרך לאולגין (HOLGUIN ) שמעתי מתושבת סאן לואיס, שהסעתי כטרמפיסטית, כי אמנם הפסטיבל מתקיים ונותרו עוד יומיים לסיומו.
לכן באותו ערב החלטתי לשנות את מסלול הטיול, ובמקום לנסוע מערבה מאולגין ללאס טונס, לנסוע קודם לכיוון דרום, לסאן לואיס ולהשתתף ביום האחרון של הפסטיבל, וכך עשיתי. (את חוויותיי אלו תוכלו לקרוא בכתבה אחרת).

תמונות מהפסטיבל -
From קובה משפחה ספטמבר 2004

From קובה משפחה ספטמבר 2004

ביום שלאחר הפסטיבל, כאשר בחנתי את האפשרויות שלי לחזור למסלול המתוכנן ולאבד מינימום זמן, שמתי לב כי הדרכים מערבה וצפונה מחייבות לעבור דרך הערים בהן, כביכול, מתגוררים קרובי משפחתי. החלטתי והפעם במודע, לבחון לפחות כתובת אחת בעיר ג'יגואני בדרכי לצפון מערב האי ובכל מקרה לא להקדיש לכך זמן רב, וזאת בכדי להשקיט את המצפון.

מסלול הנסיעה מסנדיאגו דה קובה לג'יגואני-
From קובה משפחה ספטמבר 2004

תמונת העיר ג'יגואני-
From קובה משפחה ספטמבר 2004

אלה ששוב יד הגורל הפתיעה. כאשר נכנסתי לג'יגואני, שהיא עיר גדולה כפי שרואים בתמונה, פניתי לאדם הראשון שפגשתי, מוכר בדוכן לממכר ממתקים ופירות, ושאלתי אותו לגבי הכתובת שהייתה בידי. תשובתו הייתה כי אני נמצא ברחוב שאני מחפש, אך הוא לא זוכר באיזה בית מדובר, אבל זה בסביבה.
בכדי לעזור לי, הוא שאל אותי למשפחה אותה אני מחפש, ואני השבתי לו משפחת ג'יברה, ואותו אדם עם מבט מופתע עונה לי "זה המשפחה שלי!". אני, לא פחות מופתע ממנו, משיב לו בהתרגשות "אם כך אנו קרובי משפחה". אותו אדם בשלב זה כבר היה גם סקרן, ושאל אותי לפשר הקרבה, ואחרי הסבר קצר בספרדית על הקשר המשפחתי שלי למשפחה שלו, ואחרי שהוא התעשת מעט, הוא הצביע על הבית הנמצא ממש מעבר לרחוב ואמר לי "זה הבית שלי". הפקיד את הדוכן בידי אדם אחר ופנה ללוות אותי לביתו.

תמונת סמל המשפחה -
From קובה משפחה ספטמבר 2004

בבית המשפחה כאשר הוא פגש את אשתו, תהליך ההסברים חזר על עצמו, ואני שהייתי בתהליך של יציאה מהרכב מצאתי את עצמי מחובק עם אשת האדם שדיברתי איתו קודם לכן, ובהמשך התברר  שהיא אחת הבנות מתוך ששת ילדיו של רפאל, שהוא כאמור האח של סבתי, ושמה מרתה.
אחרי השלב הזה של חיבוקים ונשיקות המלווים בדמעות של אושר, ואמירות בספרדית של "אלוהים בחיים לא חשבנו שדבר כזה יכול לקרות" ו - "איזה אושר נפל בחלקנו", החלה מרתה להזעיק את כל בני ביתה. תוך שהיא מספרת לכל אחד מי אני וכיצד התרחשה הפגישה המקרית עם בעלה, כאשר כל ההסברים מתובלים במילות של אושר, צחוק והפתעה, ואני כמובן התחבקתי והתנשקתי עם כל אחד מבני המשפחה.
אך בכך לא הסתיים מסע ההיכרות, היות ולאחר שהוזעקו כל בני הבית, מרתה החלה להזעיק את שאר בני המשפחה המתגוררים בבתים הסמוכים, ובהמשך היא הזעיקה גם את בני המשפחה מהערים הסמוכות, וכמובן עם כולם התהליך היה דומה.

תמונת רוב המשפחה המורחבת בקובה -
From קובה משפחה ספטמבר 2004

המעניין הוא שכולם עזבו את כל עיסוקיהם ובאו לביתה של מרתה לפגוש אותי. דבר זה ריגש אותי במיוחד, והצביע על הצורך שלהם בקשר עם בני משפחתם שמעבר לים. רק שניים מבני המשפחה נעדרו מהאירוע הספונטאני הזה. הראשונה היא אחת הנכדות של רפאל המתגוררת בביאמו שנאלצה ללכת לעבודתה כרופאה בבי"ח, והשני היה נכד אחר המתגורר בהוואנה, הנמצאת במרחק גדול מאוד מג'יגואני.
במהלך ההיכרות עם כל בני המשפחה שהגיעו לג'יגואני, נשאלתי שאלות רבות, לפעמים אותה שאלה מספר פעמים, על ידי אנשים אחרים ולעיתים ע"י אותם אנשים, כאשר חלק גדול מהשאלות היו איך ידעתי על קיומם? איך מצאתי אותם? מי מבני המשפחה מתגורר באיזו ארץ? מי עדיין בחיים? ועוד. שאלות שלא תמיד ידעתי את התשובות לגביהן, ואי ידיעה זו, היא זו שגרמה לי בהמשך להתעניין בקורות המשפחה.
הפתיעה אותם במיוחד התמונה שהבאתי איתי לצורך איתור המשפחה.

תמונת רפאל וילדיו -
From קובה משפחה ספטמבר 2004

תוך כדי ההסברים וההתפעלות החוזרת ונשנית, החלו בני המשפחה לשלוף תמונות שהיו ברשותם ובתוך התמונות זיהיתי בני משפחה המתגוררים בישראל ובטורקיה, אך תמונה אחת שהפתיעה אותי יותר מכולם הייתה תמונה של משפחתי (אמי, אבי, אחי וסבתי ביחד איתי) שצולמה בתחילת שנות החמישים בבית הורי בבת-ים, כאשר אני הייתי בין 6-7 שנים.

From קובה משפחה ספטמבר 2004

אחרי כל אלו, הם לקחו אותי לסיבוב היכרות בכל הבתים שהם מתגוררים בהם בג'יגואני, בבית הקברות בו קבור האח של סבתי שנפטר בשנת 1996. לסיום הזמינו אותי לארוחת צהריים ביחד אתם, כאשר בכל הזמן הזה מתנהלת שיחה ערה בינם לביני על נושאים משפחתיים, נושאים חברתיים בקובה ובישראל, תחומי עיסוק שלהם ושלי ועוד.

תמונת בית הקברות בג'יגואני -
From קובה משפחה ספטמבר 2004

לאחר כשלוש שעות החלטתי שאני חייב להמשיך בדרכי, אך לא לפני שדאגתי לקחת את כל מספרי הטלפון, כתובות ואף צילמתי את כולם. כמו כן הבטחתי ליזום קשר טלפוני בין אמי ומרתה בהקדם, היות ובמועד הביקור לא הייתה לי קליטה במכשיר הסלולארי שלי, ועוד הבטחתי לבקר את חלק המשפחה המתגורר בהוואנה.

תמונת ילדי רפאל שנותרו בחיים במועד הביקור -
From קובה משפחה ספטמבר 2004

אמנם לאחר מספר ימים, כשהגעתי להוואנה, קפצתי לבקר גם את חלק המשפחה המתגורר שם וגם כאן הם היו מופתעים. ההפתעה נבעה מכך שאין להם טלפון בבית, ולכן לא ידעו על הביקור שלי בג'יגואני, ולא ציפו לבואי.

תמונת המשפחה בהוואנה -
From קובה משפחה ספטמבר 2004

גם כאן חזר על עצמו התהליך של החלפת מידע ושאלות, אך הדבר שהפתיע אותי יותר מכל, בחלק משפחה זה, היו תווי הפנים של הבנות הצעירות, שדמיונן לבנות הדוד שלי אברהם (האח של אמי) היה פשוט מפתיע, מה שהבהיר לי יותר מכל שאני נמצא במשפחה הנכונה.

תמונת הבנות של אברהם -
From קובה משפחה ספטמבר 2004

From קובה משפחה ספטמבר 2004

אלא שהחוויה הזו לא הסתיימה בקובה, והמשיכה גם כאשר חזרתי ארצה וספרתי למשפחתי על קורות המפגש עם המשפחה בקובה. במהלך החלפת המידע אתם, התבררו לי עוד כמה דברים שרק העצימו את המקריות של המפגש שלי עם המשפחה. 
התברר לי כי, יוסף ז"ל, הבן של אחת מהאחיות של רפאל, התגורר בארץ וחיפש במהלך סוף שנות התשעים דרכים ליצור קשר עם המשפחה בקובה אך לא הצליח בכך עד לפטירתו. אשתו זלדה, שקיבלה ממני את האינפורמציה, אמרה כי הדבר היה משמח מאוד את בעלה המנוח והיא יצרה מיד קשר טלפוני עם המשפחה בקובה.

תמונת משפחת ג'יברה שנמצאת בארץ כולל הסבתא וסבא -
From קובה משפחה ספטמבר 2004

יותר מכך, אחרי כשנה נסעה זלדה לקובה לטיול ובמסגרת זאת נשארה והתארחה אצל המשפחה במשך כשבוע, מאז היא אתם בקשר טלפוני קבוע.
בגלל קוצר הזמן ששהיתי בקרב המשפחה בקובה לא הצלחתי לברר מספר נושאים שענינו אותי, כמו למשל מתי הם ירדו מנכסיהם, אילו נכסים היו להם, מהו הקשר שלהם ליהדות וכו'.
באשר לשאלה האחרונה, אני מניח לאור התרשמותי, כי הקשר הוא רופף, היות ואב המשפחה קבור בבית קברות לא יהודי, הנכד שמתגורר בהוואנה לא ידע על הקהילה היהודית שקיימת בעיר, אך ידע על קיומו של בית קברות יהודי בעיר הנקראת ברקואה.
עוד אני יכול לשער ממידע שהוחלף במהלך שהותי שם, כי הם לא בהכרח חוגגים את חגי ישראל, אך יש להם בזיכרון פרטים שונים בהקשר לחגים, למשל כאשר נתתי להם פירות יבשים שהבאתי אתי וציינתי בפניהם שאלו פירות הנאכלים בטו' בשבת, המבוגרים שבהם זכרו את שמות הפירות למרות שהם לא קיימים בקובה.
אולם לאחר שהעברתי במייל למשפחה בהוואנה את שמות מנהיגי הקהילה היהודית שם, קיבלתי בתגובה הודעה כי הם יצרו קשר עמם, מכאן שנראה לי כי הנסיבות לא איפשרו להם להתעמק ביהדות, אך לפי התגובות עד כה כנראה שעוד לא אבדה התקווה.

מאז שחזרתי מקובה אנו נמצאים בקשר שוטף באמצעות הטלפון, במיילים ובמכתבים, ובכולם עולה הצימאון לקשר והיכרות עם שאר בני המשפחה, ולכן הכנתי עץ משפחה אותו שלחתי למשפחה בקובה, והם בתשובה שלחו לי את עץ המשפחה שבקובה. בתמונה שבהמשך תוכלו לראותו.

From קובה משפחה ספטמבר 2004

מאז נסיעה זו התחלתי לחקור את שורשי המשפחה, שחלק ממנו היה מסע שורשים עם אמי.
על מסע שורשים זה שעשיתי עם אמי בתורכיה, ארץ מולדתה, תוכלו לקרוא בכתבה בלינק הבא-


הכותב יוסי לוי joseph levy הינו מומחה לאיסלנד iceland, המלווה קבוצות בנהיגה עצמית בלבד, והמתכנן מסלולי טיול לפי מידת המטייל,והמשמש כמומחה באתר http://www.gotravel.co.il/.
לפניות לכותב shark4162@gmail.com
© Copyright to seekingtheworld.com זכויות יוצרים לאתר