רשימת הכתבות בפייסבוק- הכתבה הפותחת בכל יעד

30 אוגוסט, 2015

זמן איים - האי קימולוס Kimolos/Cimolos


לכתבה הקודמת על האי סיפנוס לחץ כאן,

האי קימולוס הוא אי קטנטנן השוכן רק קילומטר אחד צפונית לאי מילוס. שיטחו של האי רק 36 קמ"ר והוא מונה פחות מ- 600 תושבי קבע הכולל 4 כבישי אספלט ומלבדם כל היתר כבישי עפר. 

הפטרייה מסומנת בחלק המערבי של האי ובחלק התחתון תראו את נמל היציאה של המעבורת
באי יש ישוב אחד - חוריו Chorio - מלבדו בתים בודדים פזורים ברחבי האי. בכל החלק הצפון מערבי אין דרכי גישה לרכב כלל אלא רגלית בלבד, עם חמורים או בסירה. על מנת להגיע לאי, אין טעם בשיט מפיראוס (למרות שאפשר). האי הקרוב ביותר אליו הוא מילוס וההפלגה ממנו לוקחת רק חצי שעה. הבעיה היחידה היא שהמעבורת אליו אינה יוצאת מנמל אדמאס Adamas, הגדול, אלא צריך להגיע במונית או באוטובוס לנמל הקטן יותר, פולוניה, שנמצא בצפון האי מילוס.

מחיר ההפלגה הוא 2 יורו לכל כיוון ומידיי יום יוצאות לפחות 5-6 הפלגות לנמל פסאטי Psathy שבקימולוס. לא ניתן להזמין או לרכוש כרטיסים מראש אלא פשוט להגיע לנמל, להמתין באחת הטברנות הרבות הפזורות, או בחוף. בגלל מיעוט מקומות על המעבורות חשוב להגיע לשם מוקדם לתפוס מקום בתוך למעבורת.


רוב התיירים מגיעים לקימולוס ליום אחד וחוזרים עם ערב למילוס. מי שרוצה לבחור באי הזה כיעד לחופשה, חייב להזמין חדר לפחות שנה מראש כי יש בו רק חדרים ספורים להשכרה וכך גם לגביי רכבים. רכב בכלל לא מומלץ לשכור כי יש ממש רכבים ספורים ורק תחנת דלק אחת בכל האי, לכן רובם שוכרים את הרכב במילוס ועוברים איתו במעבורת, אבל גם הם מגיעים לאי ליום אחד. 

כתוב שיש על האי מונית אחת, אבל אי אפשר להסתמך על היותה פנויה. בקיצור, קימולוס הוא אי של ללכת ברגל... .


קימולוס, כמו האיים השכנים, מילוס ופוליאגוס נוצר באותה התפרצות וולקאנית, ואיים אלה מתאפיינים בתצורות סלעים מיוחדות, בגאולוגיה עשירה ובמחצבים רבים. 
השם קימולוס נגזר מהמילה היוונית קימוליה שמשמעותה גיר. החומר שנמצא באי נקרא קאולין שזה סוג של חיימר לבן ועדין המשמש בתעשיית הפורצלן. בצפון האי קיימת מחצבה גדולה של גיר ובאיזור זה יש גם חופים לבנים עם מי תכלת צלולים, שהמפורסם והמסודר ביניהם הוא חוף פרסה Prassa – , חוף חולי יפיפה. בחוף יש שמשיות, ומיטות שיזוף וגם קיוסק קטן. 

האוטובוס היחיד שפועל באי בחודשי הקיץ, מגיע לחוף הזה ובנוסף גם לשני חופים בדרום האי - קלאמיטסי Kalamitsi ובונאטסה Bonatsa והנסיעה אל כולם כוללת נסיעה בשבילי עפר. 

גם החופים האלה הם חופים חוליים ומסודרים, בבונטסה יש שימשיות ומיטות שיזוף וגם בר קטן ובקלאמיטסי יש טברנה על החוף ועצים שנותנים צל - אין שימשיות להשכרה. מלבד החופים הללו יש עוד חופים שההגעה אליהם 'יחסית' פשוטה וגם הם בדרום האי - אליקי Aliki שדורש הליכה קלה על שביל עפר והחופים אליניקה Elinika ו-מברוספיליה Mavrospilia שניתן להגיע אליהם עם אופנוע או טרקטורון - אלו חופים חוליים נפלאים אך אינם מסודרים ורצוי להגיע עם שימשיה וכמובן להצטייד במים וחטיפים. בחוף אליניקה מומלץ לשנרקל - שם ניתן לראות מתחת למים שרידים של ישוב קדום.


בתקופת הקיץ, בשעות אחר הצהריים, כשהשמש שוקעת, אפשר לראות את הטברנות מלאות באנשי המקום ותיירים (בעיקר יוונים), אפשר לשמוע מוזיקה חיה ופעמיים בשבוע מוקרן סרט בכיכר העיר. 

רוב המידע נאסף מהאתר הזה וכך גם התמונה של הפטרייה. 

בחופים לא ביקרנו בכלל וסיפור הביקור שלנו באי הוא כדלהלן...


כמו רבים מהתיירים, החלטנו לקפוץ לביקור באי הזה (למשך יום אחד) בזמן שהותנו באי מילוס. את הבוקר הזה התחלתי עם קושי בהתנעה עצית אחרי לילה לבן וכאבי בטן שהטריפו. שילוב קטלני בין קרור הקיבה בזמן שיט שערכנו ביום הקודם + בחילות ממחלת הים, שלא נרגעה + אוכל לא מתאים וסרדינים מטוגנים..... שילוב קטלני לעילא ולעילא. כל מה שהצלחתי למצוא להרגעת המצב היו זרעי שומר (פֶנֶל) שקניתי בסופרמקרט. במסעדה הנחמדה במילוס, שהפכנו בה לבני בית, מכינים לי מהם קנקן תה, טוסט והעסק עובד.

הרכב מביא אותנו לעיירה פולוניה למעבורת. באינפורמציה לתיירים אמרו שיש מעבורת בשעה 10:00 אבל הפתק על הבודקה שבה מוכרים כרטיסים, מודיע שזה לא יקרה לפני 11:00. לבי, לבי לתיירים שיוצאים עכשיו לשייט ביאכטה במזח שליד, כשמזג האוויר ממש נוראי והרבה יותר גרוע מזה שהיה לנו אתמול בשייט שלנו.


חצי שעה במעבורת ענתיקה, אכן מספיקה להגעה לנמל של קימולוס. כל מה שמעניין את יוסי זו פטריית אבן עלומה שעליה קראנו עוד קודם. אפילו שם נתנו לה "סקיאדי". המפנטז הראשי כולו חדור מטרה ומתביית רק עליה ואני מתפללת שהיא לא תהיה לי רעילה לרגליים.... כתוב שהיא "ממוקמת במרכז האי. וניתן להגיע אליה במסלול הליכה שיוצא מהיציאה הצפונית של חוריו לכוון מערב. הדרך מעט ארוכה ונמשכת כשעתיים וחצי, אפשר גם להגיע עם הרכב בשביל העפר עד הנקודה שבה צריך לפנות מערבה שוב - זה יקצר את משך ההליכה לפחות בחצי. מתאים למי שאוהב מסלולי הליכה – לא יעד חובה" בחיי שככה כתוב עליה אבל אני לא רואה... ההליכה אליה היא עלייה מטורפת, ארוכה ואין שום סימן או זכר ממנה. מדיי פעם, כשאנחנו כבר מיואשים (בעיקר אני) מתגלה איזה שלט שמפנה לכיוון שלה ושוב מעורר אשליה.


כמו מכשפה זקנה, אני כבר יודעת שהפטריה המחורבנת הזו לא שווה את המאמץ, אבל יוסי כבר מורעל, לא מסוגל להקשיב בכלל. הצעתי שירוץ קדימה ואני אתנהל לאטי, העיקר לא ליפול או לשבור משהו בגלל השיגעון הזה. החום מעיק ולמזלי, מידיי פעם, יש משבי רוח מרעננים. 

אנחנו הולכים, בעצם מטפסים עולים ויורדים על אבנים וסלעים, הקוצים דוקרים גם דרך מכנסיי הטיולים. איזו חכמה שלקחתי את מקלות ההליכה. הם מצילים אותי אבל הידיים כבר אדומות מאד מהמאמץ. אחרי שעות בירבור, כשאני משוכנעת שלעולם כבר לא נצא מכאן, נמצאה האבדה! מרחוק אני רואה שהיא אכן לא ראויה ולא טורחת להגיע עד אליה. לא בא לי להמשיך לטפס הלאה כשהפטרייה בתמנע הרבה יותר גדולה ומרשימה ממנה... התמונה שתקעו במידע עליה ממש לא נכונה. שיוסי ילך לכבוש אותה לבד! אני אשב לי באמצע שום מקום ואקונן על מה שמחכה לי בדרך חזרה.

סימון ע"ג הסלע המצביע על כיוון ההליכה לפטרייה
אין לי מושג איך הוא עושה את זה ומהיכן הכוחות אבל הוא רץ כאיילה שלוחה ובתוך כמה דקות הוא גומא את המרחק של עוד הר. באותה מהירות הוא חוזר על מנת לדווח שהיא אכן לא מרשימה בכלל, פטרייה לגמדי האבן ושאני כמובן מכשפה מדופלמת אם ידעתי על כך מראש. את כל הדבר הנוראי הזה צריך עכשיו לחזור, רק ההפיך... במקום ירידות מפחידות יש עליות תלולות בקיצור סיוט.

עברנו כמחצית מהדרך כשרעש מנוע מפריע את הדממה ולפתע משום מקום ושום שביל, צצה לה משאית רעועה משנת תרפפ"ו עם איש לא צעיר בתוכה. יוסי עוצר אותו ומבקש טרמפ למטה. אני מקבלת מקום כבוד בקבינה ויוסי עומד מאחור בתוכה, המשאית מתנדנדת מצד לצד בצורה מפחידה ואני עסוקה בלבדוק אם הבחור לא עף שם החוצה מהטלטלות.


חם לנו, עייף לנו יותר, הכל כל כך מאכזב שכל מה שמתחשק לנו זה לחזור כמה שיותר מהר לאי עם ציויליזציה. מוותרים על כל המראות או ה"הבטחות" שקראנו עליהן על האי הזה ומתיישבים בטברנה בנמל בהמתנה למעבורת שמגיעה רק בשעה שש בערב. חצי שעה עד אפולוניה, ולי לא מתחשק בכלל להמשיך לשהות בה. כל מה שאנחנו רוצים זה לחזור "הביתה"... כלומר לחדר.....
עושים סיור קטן בעיר הנמל וחוזרים עם הרכב דרומה למלון.

את האתרים באי תראו במפה המצורפת


דגשים לביקור באי
לביקור בכל האתרים באי דרושים יומיים, אך לביקור בפטרייה בלבד, נדרש יום אחד בלבד.
בשני המקרים, מומלץ לישון באי מילוס ולעבור במעבורת עם הרכב או בעדיפות טרקטורון, מדי יום, מצפון מילוס (נמל פולוניה Polonia) לקימולוס, בעלות של 2 יורו לאדם ועוד 8.5 יורו לרכב ובתוספת דלק שנדרש לנסיעה בעלות של כ- 5 יורו נוספים.
בכדי להגיע לפטרייה, צריך לנסוע מהנמל לכיוון עיר הבירה חוריו Chorio, במזלג הראשון לפנות שמאלה ובסוף הדרך, בהסתעפות הראשונה לפנות ימינה ומגיעים למבואות העיר. בעיר לנסוע לצד המערבי שלו, דהיינו למשוך כל הזמן שמאלה בכבישים, ובמרכז העיר תשאלו איך להגיע לפטרייה או Sykiria. או תסתכלו על שילוט קטן שנמצא על עמודי החשמל עם סמל הפטרייה, המכווין אתכם לכיוונה, ואם יש בעיה על תתביישו לשאול ולבקש הכוונה.
בשלב מסוים תגיעו לבית שיש לידו מעבר מים ושמאלה ממנו יש דרך עפר המובילה לפטרייה. היום בחכמה בדיעבד, הדרך הזו עבירה גם לטרקטורון (לרכב העבירות נתונה בספק בחלק מקטעי הדרך) וניתן להגיע אתו עד לסימון ע"ג הסלע בתמונה הבאה, שם אתם יורדים מדרך העפר הראשית ויש שם גם מקום חניה לרכב, ומכאן אפשר ללכת רק רגלית, וזה יחסוך מכם צעידה ארוכה ומתישה. הליכה מהחניה ועד לפטרייה היא כ- 45 דקות.


כתבו וערכו בתיה גוטליב ויוסי לוי

לכתבה הבאה על מילוס Milos לחץ כאן

הכותב יוסי לוי joseph levy היינו מומחה לאיסלנד iceland, המלווה קבוצות בנהיגה עצמית בלבד, והמתכנן מסלולי טיול לפי מידת המטייל.
לפניות לכותב shark4162@gmail.com
© Copyright to seekingtheworld.com זכויות יוצרים לאתר

25 אוגוסט, 2015

זמן איים- האי סיפנוס Sifnos


לחץ כאן לכתבה הקודמת על סריפוס Serifos

ההפלגה אל האי מנמל פיראוס לוקחת 4 שעות, ויש לפחות 5 הפלגות בשבוע תלוי במזג האוויר.
מהאי סריפוס ההפלגה אורכת רק חצי שעה. שני האיים הללו מאד מזכירים האחד את השני ועם זאת, יש בו איזו אווירה מיסטית יותר. לא בדקתי כמה כנסיות יש באחרים, אבל בסיפנוס יש 227 כנסיות ומנזרים. חלקם נחשבים עתיקים ביותר.

האי הקיקלידי הזה זכה בתואר הפנינה של הקיקלידים כשברשימה נמצאים 20 איים כאלו שקבלו את התואר TOP 20, מתוך כל ה- 227 איים קיקלידים הקיימים (כולל הבלתי מיושבים).

סיפנוס נחשב לאי בינוני עם 73 קמ"ר, חופים באורך 73 ק"מ ויש בו רשת של כ- 200 ק"מ של שבילים עתיקים המתחלקים לשמונה מסלולי הליכה. בחלקם סלולים עם אבנים וחלקם רק דרכי עפר, מה שמאפשר לאוהבי הטיולים הרגליים, חוויה נהדרת של הליכות בטבע ובנופים מקסימים. 


באדמתו יש מינרלים של ברזל, נחושת, אבץ, מנגן, מגנזיום ועוד. בתקופות העתיקות היו בו מכרות של זהב וכסף וסיפנוס נחשב אז לאי העשיר ביותר בקיקלידים. על פי האגדה/היסטוריה, התושבים נהגו לחלק ביניהם את ההכנסות מהמכרות ותרמו מעשר למקדש בדלפי. הם אפילו הקימו לעצמם "משרד אוצר" משלהם. עם הזמן אנשים נעשו חמדנים והזניחו את משלוח המעשר למקדש. ואז הים הציף את המכרות והעלים אותם לעד. 


בסיפנוס נמצאו כ 55 מגדלים עתיקים כשהם מתוארכים בין המאה ה- 6 עד ה- 3 לפני הספירה. רובם הרוסים וקשים להבחנה אבל ישנם כמה ששומרו יפה.
המגדל Aspros Pirgos לצד הכביש המוביל ל- Plati Yialos נשמר במצב טוב.
במקור, המגדלים נבנו על מנת לשלוח אותות לאקרופוליסים העתיקים. מאוחר יותר, שיטת ההודעות דרכם השתכללה והתרחבה לכל רחבי האי. שיטת תקשורת זו המיוחסת לתוקידידס, עשתה שימוש בעשן ביום ובאש בלילה. בשלב מאוחר עוד יותר, המגדלים הללו שימשו גם כמבני הגנה לנשים וילדים, כשבתוכם יש מחסני מזון ותנאים לעמוד מול התקפות הפירטים שהגיעו מהים. 

הדגש באי הזה אינו על חיי לילה סוערים אלא על נוף בתולי עם חופי טורקיז יפיפיים. האוכל בו הוא מהמשובחים אולי בגלל העובדה שטובי השפים של יוון נולדו וגדלו פה. איני יודעת מה קדם למי. התיירים הצרפתים שגרמו לשינוי קולינרי או האוכל המצויין שמשך אותם לפה, בכל מקרה זהו אי אהוב עליהם במיוחד. ידוע שהוא משופע במאכלים ייחודיים רק לו, וששמן הזית המופק בו נחשב לאחד היקרים ביותר בכל יוון

לטענת אתרים לא מעטים, אין באי הזה הרבה מקומות לינה ולכן ממליצים למי שרוצה להגיע בחודשים יוני- ספטמבר, "לחטוף" כל מה שמוצאים אם רוצים לשהות בו. כמו כן אין בו מלונות 5 כוכבים ולכן התחושה היא של אי יווני אוטנטי.

הנקודה היהודית
על פי סיפרו של הסופר היווני יוליוס יורגוס, באי סיפנוס חיה בעבר קהילה יהודית קטנה ומיוחדת. לספר קוראים “Trails of Jewish Presence in the island of Sifnos" .
לנו אין מידע על הנושא מעבר לזה, ולא נתקלנו באי במשהו הקשור ליהדות.


אנחנו שמשייטים רק חצי שעה בין האיים סריפס לסיפנוס  השמות הללו תמיד מבלבלים. הפעם זמן ההמתנה למעבורת לקח יותר מהשייט. כבר ביציאה מהמעבורת, בעיירת הנמל קמארס, יש תחושה נעימה מזמינה. 
להגיע שלא בעונת התיירות זה יתרון נפלא. בכל מקום נכתב, שבעונה הבוערת, תחטפו כל חדר שבנמצא כי אין רבים כאלה. אנחנו בהחלט יכולים לבחור. בכל האיים, מה שמנחה אותנו, אחרי החשיבות של ניקיון/נוחות/מיקום ומחיר, לתת פרנסה לאנשים מבוגרים או לנשים עם ילדים קטנטנים. האחרים בטוח מסתדרים הרבה יותר בקלות. 
איש זקן מאד מצליח לשכנע אותנו שיש לו חדר ממש, ממש ענק עם אמבטיה ומרפסת שתי דקות מכאן. ה- "ONLY TWO MINUTES", יהפכו אצלנו לתחילתה של בדיחה גם באיים הבאים. 


יוסי מתלהב כי המחיר לחדר כזה הוא רק 25 יורו. עם קצת דמיון מופרע שלי, הזקן נראה לי כאילו יצא כרגע מתמונה מהעת העתיקה, כשהתחרה במרתון ההלני. נכון שהוא צריך להוריד את הבגדים אבל כל השאר מתאים. הוא רץ!!! ואנחנו, עם התרמילים, בעליות, מנסים לרוץ אחריו. בטח שלוקח לו רק שתי דקות. כנראה התכוון שבריצה אנחנו לוקחים את האולימפיאדה הבאה... וגם אז זה לוקח לנו הרבה יותר זמן משתי הדקות שהבטיח. 

בשלב מסוים, כשהעליה הפכה למאוד תלולה והתרמילים (כן ברבים...) שלי, הפכו לבלתי נסבלים, הבנתי את הפרינציפ. הודעתי למנהל התחרות שהוא מוזמן להמשיך בלעדיי את ה"רק שתי דקות" הללו. אני אשב לי עם התרמיליים שלי, על גדר אבן של איזה בית ואמתין בשקט למנצח. ההמתנה של כמעט רבע שעה נשאה פרי ומרחוק אני רואה את יוסי יורד לאטו יחד עם תרמיליו. (עם מאמץ קטן אפשר לראות אותי בתמונה יושבת על הגדר).
אתם חייבים הסבר קצר. לאיים עדיף לקחת תרמיל גב כי קשה לסחוב מזוודות בעליות המדורגות ולא תמיד ניתן להגיע לכל הבתים המארחים תיירים ישר עם הרכב. גם במעבורות הכי נוח להתנייד עם תרמיל על הגב ולא לגרור את המזוודות מתוכן. אז תרמיל אחד עם כל הכבודה והשני הוא הקטן שנסחב איתנו ביומיום. עכשיו קפיש?


אם יוסי יורד עם התרמילים, סימן שהחדר לא באמת מה שהזקן אמר עליו, מילא. לפחות אימון קצר למרתון... חזרנו לרחוב הראשי ועוד גברת זקנה מבטיחה שיש לה "בובה של חדר". ניחא שהסימטה נראית צרה, אבל יש בה "רק" מדרגות! בערך מיליון.... J שוב אני נעצרת ונותנת לג'נטלמן שלי להמשיך לטפס עם הגברת. מה הם אוכלים שם בסיפנוס הזה? כולם בכושר של אתלטים מצטיינים בווינגייט ורק אני הזקנה כאן... הפעם יוסי חוזר ריק כלומר נאה בעיניו החדר או שנשבר.., נאים השכנים (אין כאלו) וגם הנוף. הוא כבר יעזור לי לסחוב את עצמי במעלה שני רחובות שכולן מדרגות. בחיי שאין לי אוויר.


החדר? אמנם נקי מאד אבל מעבר לזה, לא משהו. הנוף כמו בתמונה למעלה מפצה על הכל. עוד נעלה ונרד במדרגות הללו הרבה פעמים היום. פעם לשתות משהו ולבהות ככה סתם בנמל, פעם לתור את דרך המלך של העיירה, פעם לעלות להחליף לבגד ים, פעם לחזור ממנו, פעם לרדת לאכול באי היווני במסעדה איטלקית דווקא (אגב, אוכל מצוין) ובפעם האחרונה להיום זה לעלות סוף, סוף לישון. ככה ייעשה לאשה שלא טרחה להתאמן שנה שלמה... והמדרגות? הספיקו לי לאלפיים שנות, לכן כבר למחרת אנחנו פורשים משם. 


היתרון בעיירה קטנה הוא שעוף השמיים לא צריך להתאמץ מדיי להוליך את הקול רחוק... גברת אחת שמעה שאנחנו מחפשים חדר. דחפה לידינו מפתח בלי שום ערובה שנבוא, בלי כסף, בלי ביטחון שניקח. חדר חמוד וגדול והכי חשוב בלי הרבה מדרגות!!! שתייה קונים בקיוסק אחד, מאפים במאפיה, החיים מחייכים למי שמחייך חזרה. הנסיעה זורמת בנחת לחלק הצפוני של האי. כל הצפון דרום הזה הוא עניין של 30 עד 60 דקות גג.


נכון שבכל האיים יש מפרצונים יפים. או כמו שחבר אחד אומר לי תמיד: "ראית (אי) אחד- ראית את כולם... מה ההבדל?" לך תסביר לו שלכל מקום יש את הייחוד והיופי שלו. האי סיפנוס הוא אי "צרפתי". המון תיירים מקדימי "ווקאנס" (חופשה בצרפתית) הגיעו ובזכותם המסעדות פה מעולות. ממש ניחוח צרפתי עולה מהן. במפרץ המתוק של העיירה צ'רוניסוס CHERONISOS יש מסעדת דגים קסומה במיוחד. שעת הבוקר עוד לא מתאימה לדגים והדייגים יגיעו מאוחר יותר עם שלל הדגה שלהם. הבטחנו לעצמנו שנשוב אליה לארוחת הערב ואני מבטלת בתוכי את השמחה כי נראה לי הזוי להגיע מצד אחד של אי לצד השני באותו היום רק בשביל לאכול. לא מצליחה להפנים את המרחקים...

הניסיונות של יוסי לבדוק איך הרכב מתנהג בדרכי עפר, מרעידים לי את הפופיק ורק אז מחליטים (אני) שדי עם ההסתכנויות ועדיף לחזור לדרך המלך גם אם הוא לא אוהב ללכת (לנסוע) בתלם... 



אם חשבתי שבכבישים זה בטוח, העליה התלולה והמסוכנת בכביש הסלול המוביל לכנסיית איוס סימאון AGIOS SIMEON מוכיחה בוודאות שזה ההיפך. מרחוק הכנסייה נראית מרשימה תלויה לה בקצה הפיסטין. מעיר הנמל רואים בלילה את אורותיה. משם היא נראית כאילו בנויה בתוך ענן בכלל. העליה אליה ובעיקר הירידה, מפחידים. קשה לראות מי מגיע מאחורי העיקול, קשה לבלום בשיפוע התלול, רק הנוף הנשקף על כל המפרץ מפצה איך שהוא על המאמץ. בנסיעה של פחות מעשר דקות, אנחנו אפילו מוצאים את המקומות בהם מגדלים עיזים ויונים באי. עד כה בקושי מצאנו אותם. באיים, היונים גדלות ליד הבית או בעצם מעליו בתוך מבנה מיוחד.
הדרך לצד הדרומי של האי מחייבת לעבור דרך עיירת הנמל וגם בעיר הבירה אפולוניה הנמצאת בהרים, כי רק שם יש תחנת דלק. 



אחרי חיפושים נמצאה האבדה, בצורת אתר ארכאולוגי שחשבנו אותו למבצר. מוזיאון קטן מתארך את האתר למאה ה 3-4 לפנה"ס. מתברר שגם אבות אבותיי היוונים ידעו כמה מקומות גבוהים הם נכס אסטרטגי כי הוא חולש כמעט על כל מבואות ומוצאות האי. וכמובן, איך לא? כמו בכל מקום באיים וביוון, גם את המקום הזה ניכסה לעצמם הכנסייה. למעשה, כנסיות קטנטנות נמצאות באיים על כל גבעה. חשבתי שבכנסיה הבאה בדרך אני אצרח שדי לי, אבל היופי עוצר הנשימה של מראה כנסיה לבנה מול גלים כחולים, מערת ים וסלעים אפורים, לא מאפשר לי לממש את החלטתי. 



הדרך מובילה כרגיל לעוד מפרץ, לעוד עיירה (דיי סבירה) ומה שבעיקר מוצאים שם זה ציצים!!! ענקים!!! משוחררים! כאלו ששכנו לבטח ארוזים מתחת לשכבות רבות בחורף האירופי הקר בצרפת ועתה נותנים לקרני השמש המעטות לצבוע אותם בחום ברונזה. כלומר הגענו לחוף שבו מומלץ להתנזר מבגדים ככל שניתן. בטח תתהו מה היה התירוץ שלי לאי התקלפות, אז אומר שלי, הלבנטינית, תחילת יוני זה עדיין יותר מידיי קר.... 

אז מה? חשבתם שתקבלו תמונת ציצים? ממש לא! זו הכי קרובה שאני משחררת. לכו תדעו מי מהילדים קורא... J


אנחנו כבר רעבים אבל ההחלטה של יוסי ,לחזור ולאכול במסעדה שמצאנו בצד הצפוני של האי, שרירה וקיימת. בעצם שום מסעדה כאן, במפרץ הזה, לא עושה לי את זה. גם כשברור שנצטרך לחזור את כל הדרך. יוסי טוען שייקח לנו רק 40 דקות ואני סקפטית. כנראה שאיבדתי חוש התמצאות לרגע או שזה הרעב? בפועל לקח לנו הרבה פחות זמן להגיע. כרגיל אצלנו העיניים גדולות יותר מהבטן והזמנו הרבה יותר ממה שהיא יכלה להכיל. הדג היה מצוין. מממרח האפונה קיבלנו קערה גדולה, את כדורי הגבינה הצלחנו לטרוף והזוקיני פה היה בעצם קציצות. לחם טרי שמתפצפץ בפה וליוסי שוק טלה ביין שזה מאכל אופייני לסיפנוס. אז מי זה שטוען שהכל באיים אותו הדבר? לכל אי הספציאליטה שלו, לכל אי האינטרפרטציות הקולינריות שלו.

היין המקומי הנפלא והבירה הקשו מאד על ההתרוממות מהכיסאות ואיזה מזל שזה פחות מעשר דקות עד המיטה ואפולוניה היא רק מחר.

גם אם רוצים מאד, אין טעם בשכירת הרכב לעוד יום. האי חוסל כבר אתמול על שלל מפרציו ובאיים כמו באיים, האוטובוס לבירה אפולוניה יוצא רק בשעה 11. אפשר בהחלט לנוע בעצלתיים כפולים. בין החוף לבין "עיר" הבירה מפרידים רק 5 ק"מ. אבל בעליה... אז העצלות משתלטת עליי. כיף גדול לשוטט בסמטאות ללא מטרה, גם בעיירות הסמוכות לבירה. לפגוש אומנית תכשיטים, מגלף בעצים ועוד על מיני אנשים חביבים. בלי להרגיש הלכנו שם 6 ק"מ למרות שהכל במדרגות, שיפועים ועליות. אוטובוס חזרה עולה רק 1.6 יורו. ואחריי ההליכות הוא שווה כל גרוש יווני.

יוסי עולה "לטפל" במפות ואני לשפת הים. קצת אינטרנט, קצת שקיעה יפייפייה, קצת מנוחה ושוב לארוחה. נראה שמחר עדיף לי שארוץ "סובב סיפנוס" להוריד קצת את הקלוריות העודפות כתוצאה מפאי התרד, טלה ביין, מאפה חצילים, בשר וגבינה בתנור, שוב בירה, שוב יין ושאלוהים ישמור לי על הירכיים....


כמה קל להחליט להיות ספורטיבית, ככה קשה לבצע. יש לנו עוד יום ואפולוניה קורצת לי. לא להגזים! אני עוד לא כזו משוגעת לעלות אליה בהרים 5 ק"מ, אבל אני מתנדבת לסבול הליכה של לפחות 2 ק"מ ממנה לעיירה קסטרו. בראש שלי ישנה אפילו פנטזיה שגם נחזור את זה. ואם ירצו האלים והשרירים שלי נמשיך גם עד החדר. 


הדרך מאפולוניה לקסטרו קטנה עלינו. גומאים אותה בלי בעיות כי כולה בירידות. רק החמור שפגשנו בדרך, מביט בי בעיניים אומללות וחושב לעצמו כמה מטומטמים הם בני האדם שהולכים בחום של שעת צהריים יותר משני ק"מ. וכמו שאמר איזה חכם יווני, מה שיורד צריך גם לעלות ויש בחזרה כל כך הרבה מדרגות.... ואם חלילה נגרעו ממני בגלל זה כמה קלוריות, חייבים שוב לאכול.... לאוטובוס אין טעם להמתין עוד שעתיים, אז "מר הסתדרות" תופש זוג תיירים עם רכב, שנותנים לנו טרמפ עד אפולוניה. אם זה היה תלוי בי- קודם הייתי מתה ורק אז מבקשת... אז מזל שזה לא היה תלוי בכישוריי לבקש טובות... כמובן שגם שם אוטובוס הוא רק משאת נפש מאד מאוחרת ולכן תופסים מונית. מומלץ ביותר ללא קמצנים כי המונית עולה 7 יורו לעומת 1.6... אבל היי! מה זה לעומת חדר ממוזג?

סיפנוס אמנם נקרא אחד מ-20 הפנינים של איי הקיקלידים. הוא באמת נעים ונחמד ומלא אווירה צרפתית, אבל מרגיש לי שעשו לו יחסי ציבור בכלל לא רעים.


במפה תוכלו לראות את האתרים באי זה -



דגשים לאי זה
בכדי לטייל באי זה לא דרושים יותר מ- 3-4 ימים, אם אינכם מחסידי "בטן גב". יום אחד לאזור עיר הבירה, יום לצפון האי ויום לדרומו, ויום אחד להשלמות.

לינה- אפשרית בעיר הבירה או בעיירות הסובבות אותו, או בכפר vathi או ארטמונאס, אך לטעמנו עדיף להתמקם בעיר הנמל קמארס.

למי שמעוניין יכול לנסוע באי ולבקר בכל האתרים באמצעות התחבורה הציבורית שקיימת ללא צורך בהשכרת רכב. להלן לו"ז התחבורה נכון לשנת 2015, שאינו משתנה באופן קיצוני.
או באמצעות מוניות הרשומות אף הן בתמונה.

מידע על אתרים באי

האי סיפנוס נחצה על ידי ארבע שרשראות הרים מקבילים, ובהן הפסגות העיקריות שלה Prophitis Ilias (מטר 682) במרכז האי, ואגיוס סימאון (463 מ') בצפון האי.

ה"הרמוניות" themonies (ערימות השחת), יחד עם" peristeriones" (בתי היונים) הם בתים כפריים מקומיים.


אפלוניה, Apollonía המכונה גם Hóra היא בירת סיפנוס. בצורת אמפי-תיאטרון מעל שלוש גבעות במרכז האי.
אפלוניה היא עיירה קיקלאדית אופיינית הבנויה על מדרונותיו של ההר, סימטאות צרות מקשרות בין הבתים, בעיירה ישנם כל השרותים הנדרשים לתיירים כגון כספומט, סניף דואר, מינימרקט, מאפייה, השכרת רכב ותחנת אוטובוס לשאר האי. במהלך טיול הערב שלך, מומלץ לבקר במוזיאון פולקלור בכיכר "חרון" (כלומר "כיכר הגיבורים").

ארטמונס (Artemónas) - המפורסמת בזכות האחוזה הניאו-קלאסית שלה ונופים פנורמיים מרהיבים של האי.


הכפר קאסטרו, כפר הבנוי על גבעה המשקיפה אל הים כאשר שביל נח להליכה [ של כ 15 דקות ] מקיף את הכפר ומשקיף אל הים, ביום עם ראות טובה ניתן לראות באופק את האיים פארוס ואת האי סריפוס מצפון, למי שיש זמן מומלץ לפנות ימינה מהכניסה לכפר ולרדת למפרץ הקטנטן המצוי מתחת לכפר. בכניסה לכפר יש מסעדות.
היישוב ההיסטורי של קסטרו (Kástro), מיושב מאז ימי קדם, ובנוי על חורבות סיפנוס העתיקה, על סלע עם נוף עוצר נשימה של הים. נראה כמו מוזיאון פתוח והוא אחד הכפרים הציוריים ביותר באי. Kástro ידועה בשל הבתים הישנים שלה עם מרפסות העץ, העמודים העתיקים והחצרות הבתים הצרות. כמובן שרידי הטירה שולטים על העליונה שלה.
רוב הבתים הם שתיים ושלוש קומות, פתוחות עם מעבר מצד אחד למשנהו, עם מספר רב של ציפויי שיש מגולף שממוקם ע"ג הקירות שלהם.
בקסטרו עדיין נכנסים לכפר דרך "loziés", הכניסות הישנות של הטירה. בעבר שימשו הכניסות הארקאדיות הללו כמגדלי מלחמה כדי להגן על היישוב. הבתים שבחזית, שבנו זה ליד זה, היו מאוכלסים על ידי אנשים ממעמד נמוך יותר, ואילו החלק הפנימי והמוגן יותר של היישוב נכבש על ידי המעמד העליון. לא לפספס את הכנסייה הציורית הקטנה של "Eftamártyros" (כנסיית השהידים הקדושה), הניצבת על סלע שנראה כי עולה מהים, ואל תשכחו לבקר במוזיאון הארכיאולוגי.


Kitriani – אי הנמצא בדרום סיפנוס ושייך אליו.

יש אזור המתאים להליכה ברגל, החל מ Artemonas עד Katavati, ועובר דרך הישובים Ano Petali ו- Apollonia, בעוד דרך סלולה באבן מחברת גם את Aghios Loukas עם Exambela , Kato Petali ו- Castro.

קבר קדום "Soroudi" - באזור של Pantokrator, aka Soroudi, יש מבנה על פני השטח, שהיה כנראה קבר מקדוני (המאה ה -17 עד ה -11 לפנה"ס). מהקבר Soroudi יש נוף פנורמי של מפרץ Gialos Platis ועל המצודה העתיקה של אגיוס אנדריאס.

טחנות רוח - ב Sifnos אתה תעבור על פני טחנות רוח רבות (יש כ 60 כאלו שנשארו על האי, ב Artemonas, קסטרו, Exambela וכו '). חלקם במצב טוב, אחרים נטושים, ויש כאלה שהוסבו למגורים.



כתבו וערכו בתיה גוטליב ויוסי לוי

לכתבה הבאה על קימולוס Kimolos


הכותב יוסי לוי joseph levy הינו מומחה לאיסלנד iceland, המלווה קבוצות בנהיגה עצמית בלבד, והמתכנן מסלולי טיול לפי מידת המטייל.
לפניות לכותב shark4162@gmail.com
© Copyright to seekingtheworld.com זכויות יוצרים לאתר

20 אוגוסט, 2015

זמן איים- האי סריפוס Serifos Island

לכתבה הקודמת על האי קיטנוס לחץ כאן

האי סריפוס שוכן במרחק 3.5 שעות הפלגה במעבורת מנמל פיראוס, בין האיים קיטנוס Kythnos וסיפנוס Sifnos (אותי השמות מבלבלים תמיד). יש כאלו שהם מהמתגעגעים לחופיי סיניי, שמכנים אותו סיניי של הקיקלידים.
באי הזה ישנם בסה"כ 72 חופים חוליים ומיוחדים, מדבר וברים על החוף וכנראה כל אלו גורמים להקבלה שלו לחופי סיניי. זהו בהחלט אי שמתאים להיזרק בו ליד החוף. יש בו כמה חופי נודיסטים שמוכרים יותר לאירופאים וכמעט שאין בו הרבה עיירות גדולות אלא כפרים קטנים המשובצים בין ההרים. האי כולו הוא בסך הכל 73 קילומטרים מרובעים, למרות שאין שם שום דבר מרובע בכלל.

אי אפשר בלי קשר בין האי סריפוס למיתולוגיה היוונית. על פי הסיפור שם, דַנַאֵה, ביתו של אַקְריסְיוֹס מלך אַרגוֹס, הושלכה על ידו לים, בתוך תיבה, יחד עם תינוקה פֶּרסֶאוּס, הם נמשו על חופי האי הזה וחיו אצל הדייג שמשה והציל אותם. הדבר נעשה בהוראת המלך "תודות" לנבואת האוראקל שהנכד שייולד לו, יהיה גם זה שיהרוג אותו. 

על פי טענת האם, פֶּרסֶאוּס נולד לה כאשר זאוס ראש האלים, "ביקר" אותה, כשהייתה כלואה בחדר שנבנה עבורה מתחת לאדמה במצוות אביה. כמובן שאי אפשר במיתולוגיה בלי טוויסט בעלילה, אז בקיצור וכדיי שלא אגלוש למקום שמאד אהוב עליי=המיתולוגיה היוונית, אקצר ואסיים בכך שהבחור הצעיר והלא מעט שחצן, הבטיח לפּוֹלידֶקטֵס מלך האי, שיביא לו כמתנת חתונה את ראשה של הגוֹרגוֹנָה מֶדוּסָה, בתנאי שיעזוב את אמא שלו בשקט ויתחתן עם אשה אחרת... האלה אתנה ציידה אותו במגן מלוטש כראי על מנת שלא יסתכל על מֶדוּסָה ויהפוך לאבן., האל הרמס נתן לו מגל פלדה חד. הנימפאות נתנו לו ילקוט עור, סנדלים מכונפים ואת כובעו של האל האדס שיעשה אותו רואה ולא נראה. בקיצור נראה שהבחור היה מאד מקושר בחלונות הגבוהים...

פֶּרסֶאוּס אמר ועשה, והביא בילקוט את ראש הגורגונה מֶדוּסָה ממש בדקה התשעים כשהמלך ניסה לקחת בכח את אמו.. וכמובן שכל מי שהיה שם וצפה בראשה הכרות הפך לאבן. מאז, על המגן של האלה אתנה רואים את ראש הגורגונה מֶדוּסָה.
ישנם עוד המון סיפורים על הבחור הזה, יקיר האלים, ומי שאוהב, מוזמן לקרוא בזמנו החופשי, ממליצה על הספר "המיתולוגיה היוונית" שחיבר אהרון שבתאי.

בקיצור, מה היה לנו פה? קצת סיפור משודרג של משה בתיבה. קצת סיפור על ישו ואמו הבתולה מריה, קצת תסביך אדיפוס והמון המון מדע בדיוני של התקופה הפרה היסטורית. תענוג!


לא עזרה לי התקווה שכל השטים איתנו במעבורת, ימשיכו לאיים הבאים. רבים החליטו לחגוג איזה חג קדושים דווקא איתנו. השעה כבר אחרי 8 בערב ולמזלנו יש עדיין אור. נגררים עם התרמילים מרחק ממש קצר ואיש חביב בחיוך רחב, עומד בפתח המסעדה שלו ומציע חדר. בדיקה קצרה, מו"מ עוד יותר קצר על המחיר כי הוא ממש שווה נפש, ואנחנו מתמקמים לנו, לא בחדר, אלא בדירה ענקית עם מרפסת הצופה אל המפרץ, ממש מעל המסעדה. 

כהרגלנו בקודש, מניחים את המיטלטלין ושועטים החוצה לנצל כל בדל אור או זמן. נכון שאומרים שהחיפזון מהשטן ועוד באיים, אבל הסקרנות כנראה חזקה ממנו (מהשטן כמובן..) 

למי שלא יודע, זמן איים, זה בהחלט גם זמן יתושים! אז למי שרגיש כמוני, מומלץ להצטייד בהמון (אני מתכוונת לממש המון!) אמצעי הגנה. אחרת יצטרך לכתת רגליו לבית המרקחת לנסות להציל את מה שנשאר מהידיים או מכל מקום שנחשף. ראו הוזהרתם!

באי סריפוס "זמן איים" מקבל משמעות עוד יותר סטלבטית. הכל פה נם עד שעה מאד מאוחרת . אני הייתי מחליפה את שמם ל"אי הישנונים". גם בלילה הם לא כאלו בליינים (אולי כי הגענו ממש לפני תחילת עונת התיירים) ובטח שבצהריים הם חייבים בסיאסטה. לא סתם כינו אותו סיניי של היוונים... 

שלחתי את הנהגוס, לשכור רכב על מנת שנתור את האי, כמובן "יוסי ילד שלי מוצלח". חזר עם משהו אחר... טרקטורון צהוב בוהק עם דגלון של נס המרד. הטענה הרשמית הייתה שאין רכבים, הטענה האמיתית לדעתי, זה שהתחשק לו כזה כלי... לכל דבר יש פעם ראשונה בחיים, אז הנה הפעם הראשונה שלי על הכלי המצחיק הזה שגם קצת מפחיד ולא הכי נוח למי שיש לו נתונים פיזיים קצרים...


ארוחת בוקר מצומצמת אבל עם אנשים מחייכים בחיוך גדול, שווה יותר מכל. יצאנו לדרך כשאני משקשקת ובטוחה שכבר בסיבוב הראשון הוא יצליח להיפטר ממני בדרך לא כל כך אלגנטית ואשאר מרוחה על השבילים. גם יוסי מנסה להתרגל לכלי, להסתגל לצעקות "תאיט"!!!! ללמוד לנסוע כשחונקים אותו בצווארו או עושים לו היימליך בצלעות... ובמקביל לשדר שהכל בסדר ולא! הוא לא כועס או מתעצבן!!! לאט, ממש לאט אני לומדת איך לנוע איתו מצד לצד בסיבובים. לשבת עם גב ישר, להפסיק לחנוק כי זה לא יקדם אותי לשום מקום ולהפסיק לצרוח כי זה בכלל לא עוזר ורק מצריד....


בעזרת הטרקטורון אנחנו עולים לראשי הרים ויורדים למפרצים מדהימים. כתוב שיש סכר אז "חייבים" לראות אותו. כמובן שהדמיון המפותח שלנו עוד לא למד להקטין הכל למימדים הגיוניים באיים. הסכר הזה ממש לא ראוי לעצירה לידו. גם פה מחפשים לשוא "עתיקות" מובטחות על המפה. אי אפשר להגיד עלינו שאנחנו מהמתייאשים... בסוף הריי נמצא אותם באיזה מקום בעולם. ועד אז "אין יאוש בעולם כלל" כמאמר הברסלב. הדלק אוזל דיי מהר להפתעתנו וחייבים לחזור לנמל. כי... כמובן שרק שם יש תחנת דלק. מה שאומר שהנסיעות הלוך וחזור בלתי נמנעות. אבל למי זה אכפת באיים? את ארוחת הצהריים במפרץ חמוד, אנחנו מגבילים לסלט יווני, קישואים וצ'יפס כי אני מפנטזת לי על ארוחת דגים כיד המלך בשעות הערב.

הרגליים הקצרות כואבות במפשעות כבר מהבוקר. אין לי מושג למה גברים כל כך דלוקים על כלי כזה בין הרגליים. בעצם אולי אני יכולה להבין את הצורך הזה שלהם... אל הרגליים מצטרף גם הגב שלא נשען על כלום כבר יום שלם. עוד הר, עוד מפרץ והופ! בשעה 5 נגמר לנו האי... בעקשות אני מסרבת להיכנס לעיר הבירה של האי שגם שמה בישראל (סליחה ביוון) הוא HORA/CORA סריפוס. אומרים שהיא הכי יפה מכל העיירות באיים אבל, בינתיים עד שאראה אותה, ליבי נשאר עם אלוליס של האי קיאה אהובתי הראשונה או קורה של קיטנוס המצויירת.


פינטוז ארוחת הערב מסתיים עם התעקשות ניקו המארח שלנו, להזמין אותנו לארוחה. תבשיל עלים לא מזוהים (לא להאמין שיוסי אכל את זה), ממרח אפונה צהובה, אוקטופוס משומר עם צלפים וירקות, ועוד איזה ממרח שמזכיר לי איקרה, מוזיקה חלומית, יין ובירה ואנחנו שבעים ושמחים לשמח את המארח. אני לוחשת בעברית ליוסי ( כאילו שניקו מבין משהו), שמחר כנראה נצטרך להתגנב החוצה בשקט כשנרצה לאכול במקום אחר. גם על בטן מלאה אין ברירה וצריך בטיול לפעמים גם לכבס. כבלי כביסה יש, אטבים גם הבאנו, משחה נגד יתושות אכזריות כבר מרוחה. והנוף של המפרץ יפה כל כך.


אני משוכנעת שניקו הבין מה לחשתי אתמול ליוסי, כי ארוחת הבוקר מפנקת במיוחד. ואולי זה בגלל השיחה שלנו איתו, איך ללמד את הבן העצלן שלו לעבוד ושלא יהיה אוכל חינם גם בגיל 30.... הכל כל כך נגיש ונוח באי הפצפון הזה שלא צריך ללכת הרבה ולקנות כרטיסים למעבורת לאי הבא סיפנוס. משם מתחיל גם המסע בשביל הנחש הסריפוסי מעיירת הנמל החמודה ליבאדי LIVADI מעלה אל העיר קורה. ממש שמות מקוריים הם בוחרים לעצמם היוונים הללו. כולם אותו השם. 


הדרך מתפתלת במדרגות רבות כמעט לכל אורכה. 2.5 ק"מ בעליה. בצל ממש נעים אבל הוא איננו... ובשמש חםםםם!!! כל הדרך אני מחכה להפתעה שכתובה על העיר הזו. ממתינה לאיזה וואו! שווה אבל.... לטעמי לתושבים כאן אין את החוש האסתטי שיש לתושבי קיאה או קיטנוס והם אינם מקשטים את בתיהם או הסמטאות. לא בציורים ולא בעציצים, פרחים או ירק. נכון שהיא גבוהה וחולשת מלמעלה על האי אבל פרט לכיכר קטנה, שניים- שלושה בתי קפה, וחנות אין שם משהו מיוחד. אז לימונדה לי וקפה ליוסי ומנוחה קלה וסוגרים את הפינה הזו. אנחנו נותנים לעיר הזו עוד חצי ק"מ של טיפוס בהר למצודה, על מנת שהיא תראה לנו בכל זאת, מה היא שווה. מוצאים עוד כיכר לפני בית העירייה ועוד שני בתי קפה לצידה והצלחנו "לחסל" גם את עיר הבירה הפצפונה.




חזרה אין טעם לרדת ברגל בדרך משעממת ובשמש, אז תמורת 1.60 יורו, חוזרים באוטובוס וכמו בכל האיים עד כה, אנחנו יחידים עליו. כיף להיות באיי יוון לפני העונה. בזמן איים צריך לדעת לנוח. אין ברירה. בערב מתכננים התגנבות יחידים ובהסוואה, אבל ניקו אורב לנו כמו נץ ושוב כרגיל מתעקש. "למה לכם? מסעדת דגים זה מאד יקר! אני טבח מצוין! אני אשיג לכם דגים מצוינים ואכין" מה נותר לנו לעשות פרט להסכים? כמובן שכל ארוחה כזו מלווה בשיחה ערה וקיטורים שלו על המצב במדינה, על גרושתו המרירה, שעובדת אתו במסעדה ובמלון, כשהיא לבושה רק שחורים כיאה לאלמנה...(והיא רק גרושה), על בת זוגו העכשווית הקנאית נורא וכמובן על הבן יקיר שלו והנכד הקטנטן. שיחות שאני בשלב מסוים פורשת מהן על מנת שהכלכלן מבין שנינו ייתן לו טיפים ועצות טובות. את האינפוט שלי אני נותנת מהפן הפסיכולוגי, כל אחד והחוזקות שלו...

הסלטים נפלאים כולל השרימפסים הקטנים אבל הדגים שהביא/מצא/השיג נוראיים ולא ראויים למאכל. מבט זריז בצלחת גורם לו להבין שלא אהבנו אותם בלשון המעטה או שהבין שעלינו עליו שהדגים אינם טריים. כמובן שאינו לוקח כסף עליהם כי "ככה זה בין חברים..." הוא טוען. והוא בכלל מאוהב ב"קולונל" שלי (ככה הוא קורא ליוסי למרות שהוא רק לוטננט קולונל...).

בחיי שהתאהב בנו, מתחיל ליישם את העצות הכלכליות וגם את החינוכיות ואנחנו שמחים לראות שיש לו זיק של תקווה בעיניים. כמובן שוב ההתעקשות שנאכל ארוחת צהריים לפני שהמעבורת מגיעה. מי בכלל יכול להתנגד לניקו/זורבה המקסים הזה? בטח שגם לא לבחור מה והיכן לאכול אבל זה גם חלק מהכיף של להכיר את אנשי האיים.

רק חצי שעה של שיט ואנחנו באי הבא סיפנוס

דגשים לביקור באי סיפנוס
לטיול באי דרושים בין 3-5 ימים, ולאלה הרוצים בטן גב כמובן יותר.
במפה מצוינים  האתרים באי.



לינה
לעניות דעתנו שווה להישאר בעיר הנמל לצורך הלינה ולא לעלות לעיר הבירה, כי בעיר הנמל יש יותר פעילות פנאי ומסעדות מאשר בבירה.

עליה לבירה קורה- 
בעיר הנמל באזור החנויות יש אוטובוס העולה לעיר הבירה. האוטובוס עולה לבירה אחת לשעה שעה וחצי, תלוי בשעות היום ובעונה. בעונת התיירות יש בכל האיים יותר תכיפות של התחבורה הציבורית
אפשרות אחרת היא באמצעות מוניות העושות שטאלים באופן קבוע מעיר הנמל לעיר הבירה.
האפשרות השלישית היא כמובן רגלית, במסלול של 2.5 ק"מ (A1) המתחיל בחלק המערבי של הנמל, באזור המסעדות, וחלק מהדרך היא על הכביש העולה לבירה, ובחלקה מדרגות רחבות שדרושים 2-5 צעדים להגיע למדרגה הבאה.
הנוף הנגלה תוך כדי העלייה לבירה שווה לדעתי את המאמץ הנדרש. כמובן למי שרוצה להקל על עצמו יכול לעלות ברכב למעלה ולרדת ברגל.

מסלולי נסיעה באי
באי ישנם שני מסלולי נסיעה מעגליים, האחד, לחלק הצפוני של האי, והשני, לחלק הדרומי שלו. מי שמעוניין יכול לסיים את שני המסלולים הללו ביום אחד, אך היות ומדובר בזמן איים מומלץ לעשות כל אחד מהם ביום אחד.
אפשר לנסוע באי ברכב שכור או באמצעות אוטובוס הנוסע במסלולים קבועים.
אפשר גם לשוט סביב האי בסירות היוצאות מהנמל.

חברות השכרה
באי ישנן רק 3 חברות השכרה, 2 קרובות מאוד לאזור רציף הנמל ועוד אחת בתוך העיר בצמוד לתחנת הדלק היחידה של האי. שווה לבדוק מחירים לפני ההשכרה.

קצת מידע על האתרים באי
עיר הבירה קורה
נבנתה בשנת 1434 בצורה אמפיטארלית על גבעה סלעית, עם מבנים טיפוסיים לאיים הקיקלידים כולל כנסיות המובילות למבצר בראש הגבעה. העיר מחולקת ל- פאנו קורה (התחתונה) ול- קאטו קורה (העליונה). 

אתרים בבירה
מוזיאון ארכיאולוגי, בו עתיקות מן התקופה ההלניסטית המאוחרת והרומית.
מוזיאון לפולקלור- המוזיאון העממי בקאטו חורה.
בגב המוזיאון ישנו תיאטרון פתוח שבו נערכות הופעות.
פיאטסה, כיכר הנוף היפה, המרוצפת, בלב חורה, שבה נמצא בית העירייה.
חורבות הטירה הוונציאנית בראש הגבעה.
כנסיית ישוע והקפלה של אגייה סופיה, בקאסטרו.
הכנסיות המדהימות, כנסיות ביזנטיות של Aghios Athansios (כנסיית מטרופולין), Evaggelismos, Aghios Eleutherios ו Aghios קונסטנטינוס.
טחנות הרוח המשוקמות, בכניסה לעיר.
Paspari, מעיין עם קשתות.

מחוץ לבירה
ישוב החוף Aghios Sostis עם קפלת ההומניות שלה וליאס ביי, 6.5 ק"מ מזרחית לבירה.
כפר החוף Aghios Ioannis עם קפלת ההומניות שלו, 8 ק"מ לכיוון צפון מזרח.
הכנסיות הביזנטיות המפורסמות של האזור, כגון Aghios Nikolaos ו- Aghios Ioannis Prodromos, עם ציורי הקיר המרשימים של המאה ה -17.
Aspros Pyrgos (המגדל הלבן) – שנמצא על הדרך מחורה לכיוון Megalo Livadi. זהו מגדל לבן גלילי והוא נחשב לבניין מהתקופה ההלניסטית וכנסיית אגיוס צ'אראלמבוס (Agios Charalambos), הנמצאת בסמוך לו, שנבנתה עם חלקי אבן מהמגדל. 
על האי יש מצפה כוכבים עם כמובן נוף יפה. 
חורבות של הטירה של Gria (אישה זקנה), במזרח האי.
הכתר של Cyclope - מבנה מלבני עשוי צפחה.


מכרות Megalo Livadi - שפעילות הכרייה עדיין גלוייה לעין. יש את מדרגות הטעינה, שהן עכשיו אחד הסמלים האופייניים ביותר של Serifos. לאחר הפסקת הכרייה, הקרונות, המסילות, הרכבת והכלים נותרו בלתי מקובעים בזמן. שם, תוכלו לראות גם את המטה, כמו גם את האנדרטה של ​​הכורים, אשר מזכיר לנו את שביתת הדמים שהם עשו.
האנדרטה שהוקדשה לארבעה כורים שנורו במהלך שביתת 1916 על תנאי עבודה טובים יותר. לאחר השביתה העקובה הזאת, המכרות נסגרו לצמיתות.
הזהב הנטוש, מכרות הנחושת והברזל, עם האחוזה הנטושה ובתי המועצה. המסילה החלודה, הקרונות והמחסן נשמרים עדיין במכרה הישן.
מגורו צ'וריו הסמוך, אשר בשנים 1880-1912 היה המרכז החשוב ביותר של האי.
Diikitirio (המטה) - בניין neoclassical שבו שכנה חברת הכרייה "Serifos-Spilialeza". הוא נבנה בסמוך לים, עם עצי דקל אופייניים בגינה שלו, ומספק הזדמנות לדמיין את הזמן שבו כל הפעילות התרכזה שם.
פארוס (מגדלור) - בחלק הדרומי של סריפוס, בקייפ ספתי, 65 מטר מעל הים, עומד המגדלור שנבנה באבן, המנחה את דרכם של הספינות מאז 1901.
Hydragogio (אמה) - אמת מים או מסה Pigadi, שסיפקה מים ל- Kato Chora. בבריכותיה נהגו פעם הנשים לכבס את בגדיהן. האלגנטיות של האי מתגלה אפילו באמת המים, שכן הקשתות היפות שלה בולטות. 
פרגמה (סכר) - באזור Steno נבנה בשנת 2004 סכר איסוף מים, על מנת לשרת את הצרכים של המים באי.

לכתבה הבאה על האי סיפנוס- לחץ כאן

נערך ונכתב ע"י בתיה גוטליב ויוסי לוי

הכותב יוסי לוי joseph levy הינו מומחה לאיסלנד iceland, המלווה קבוצות בנהיגה עצמית בלבד, והמתכנן מסלולי טיול לפי מידת המטייל.
לפניות לכותב shark4162@gmail.com
© Copyright to seekingtheworld.com זכויות יוצרים לאתר