‏הצגת רשומות עם תוויות cimolos. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות cimolos. הצג את כל הרשומות

30 אוגוסט, 2015

זמן איים - האי קימולוס Kimolos/Cimolos


לכתבה הקודמת על האי סיפנוס לחץ כאן,

האי קימולוס הוא אי קטנטנן השוכן רק קילומטר אחד צפונית לאי מילוס. שיטחו של האי רק 36 קמ"ר והוא מונה פחות מ- 600 תושבי קבע הכולל 4 כבישי אספלט ומלבדם כל היתר כבישי עפר. 

הפטרייה מסומנת בחלק המערבי של האי ובחלק התחתון תראו את נמל היציאה של המעבורת
באי יש ישוב אחד - חוריו Chorio - מלבדו בתים בודדים פזורים ברחבי האי. בכל החלק הצפון מערבי אין דרכי גישה לרכב כלל אלא רגלית בלבד, עם חמורים או בסירה. על מנת להגיע לאי, אין טעם בשיט מפיראוס (למרות שאפשר). האי הקרוב ביותר אליו הוא מילוס וההפלגה ממנו לוקחת רק חצי שעה. הבעיה היחידה היא שהמעבורת אליו אינה יוצאת מנמל אדמאס Adamas, הגדול, אלא צריך להגיע במונית או באוטובוס לנמל הקטן יותר, פולוניה, שנמצא בצפון האי מילוס.

מחיר ההפלגה הוא 2 יורו לכל כיוון ומידיי יום יוצאות לפחות 5-6 הפלגות לנמל פסאטי Psathy שבקימולוס. לא ניתן להזמין או לרכוש כרטיסים מראש אלא פשוט להגיע לנמל, להמתין באחת הטברנות הרבות הפזורות, או בחוף. בגלל מיעוט מקומות על המעבורות חשוב להגיע לשם מוקדם לתפוס מקום בתוך למעבורת.


רוב התיירים מגיעים לקימולוס ליום אחד וחוזרים עם ערב למילוס. מי שרוצה לבחור באי הזה כיעד לחופשה, חייב להזמין חדר לפחות שנה מראש כי יש בו רק חדרים ספורים להשכרה וכך גם לגביי רכבים. רכב בכלל לא מומלץ לשכור כי יש ממש רכבים ספורים ורק תחנת דלק אחת בכל האי, לכן רובם שוכרים את הרכב במילוס ועוברים איתו במעבורת, אבל גם הם מגיעים לאי ליום אחד. 

כתוב שיש על האי מונית אחת, אבל אי אפשר להסתמך על היותה פנויה. בקיצור, קימולוס הוא אי של ללכת ברגל... .


קימולוס, כמו האיים השכנים, מילוס ופוליאגוס נוצר באותה התפרצות וולקאנית, ואיים אלה מתאפיינים בתצורות סלעים מיוחדות, בגאולוגיה עשירה ובמחצבים רבים. 
השם קימולוס נגזר מהמילה היוונית קימוליה שמשמעותה גיר. החומר שנמצא באי נקרא קאולין שזה סוג של חיימר לבן ועדין המשמש בתעשיית הפורצלן. בצפון האי קיימת מחצבה גדולה של גיר ובאיזור זה יש גם חופים לבנים עם מי תכלת צלולים, שהמפורסם והמסודר ביניהם הוא חוף פרסה Prassa – , חוף חולי יפיפה. בחוף יש שמשיות, ומיטות שיזוף וגם קיוסק קטן. 

האוטובוס היחיד שפועל באי בחודשי הקיץ, מגיע לחוף הזה ובנוסף גם לשני חופים בדרום האי - קלאמיטסי Kalamitsi ובונאטסה Bonatsa והנסיעה אל כולם כוללת נסיעה בשבילי עפר. 

גם החופים האלה הם חופים חוליים ומסודרים, בבונטסה יש שימשיות ומיטות שיזוף וגם בר קטן ובקלאמיטסי יש טברנה על החוף ועצים שנותנים צל - אין שימשיות להשכרה. מלבד החופים הללו יש עוד חופים שההגעה אליהם 'יחסית' פשוטה וגם הם בדרום האי - אליקי Aliki שדורש הליכה קלה על שביל עפר והחופים אליניקה Elinika ו-מברוספיליה Mavrospilia שניתן להגיע אליהם עם אופנוע או טרקטורון - אלו חופים חוליים נפלאים אך אינם מסודרים ורצוי להגיע עם שימשיה וכמובן להצטייד במים וחטיפים. בחוף אליניקה מומלץ לשנרקל - שם ניתן לראות מתחת למים שרידים של ישוב קדום.


בתקופת הקיץ, בשעות אחר הצהריים, כשהשמש שוקעת, אפשר לראות את הטברנות מלאות באנשי המקום ותיירים (בעיקר יוונים), אפשר לשמוע מוזיקה חיה ופעמיים בשבוע מוקרן סרט בכיכר העיר. 

רוב המידע נאסף מהאתר הזה וכך גם התמונה של הפטרייה. 

בחופים לא ביקרנו בכלל וסיפור הביקור שלנו באי הוא כדלהלן...


כמו רבים מהתיירים, החלטנו לקפוץ לביקור באי הזה (למשך יום אחד) בזמן שהותנו באי מילוס. את הבוקר הזה התחלתי עם קושי בהתנעה עצית אחרי לילה לבן וכאבי בטן שהטריפו. שילוב קטלני בין קרור הקיבה בזמן שיט שערכנו ביום הקודם + בחילות ממחלת הים, שלא נרגעה + אוכל לא מתאים וסרדינים מטוגנים..... שילוב קטלני לעילא ולעילא. כל מה שהצלחתי למצוא להרגעת המצב היו זרעי שומר (פֶנֶל) שקניתי בסופרמקרט. במסעדה הנחמדה במילוס, שהפכנו בה לבני בית, מכינים לי מהם קנקן תה, טוסט והעסק עובד.

הרכב מביא אותנו לעיירה פולוניה למעבורת. באינפורמציה לתיירים אמרו שיש מעבורת בשעה 10:00 אבל הפתק על הבודקה שבה מוכרים כרטיסים, מודיע שזה לא יקרה לפני 11:00. לבי, לבי לתיירים שיוצאים עכשיו לשייט ביאכטה במזח שליד, כשמזג האוויר ממש נוראי והרבה יותר גרוע מזה שהיה לנו אתמול בשייט שלנו.


חצי שעה במעבורת ענתיקה, אכן מספיקה להגעה לנמל של קימולוס. כל מה שמעניין את יוסי זו פטריית אבן עלומה שעליה קראנו עוד קודם. אפילו שם נתנו לה "סקיאדי". המפנטז הראשי כולו חדור מטרה ומתביית רק עליה ואני מתפללת שהיא לא תהיה לי רעילה לרגליים.... כתוב שהיא "ממוקמת במרכז האי. וניתן להגיע אליה במסלול הליכה שיוצא מהיציאה הצפונית של חוריו לכוון מערב. הדרך מעט ארוכה ונמשכת כשעתיים וחצי, אפשר גם להגיע עם הרכב בשביל העפר עד הנקודה שבה צריך לפנות מערבה שוב - זה יקצר את משך ההליכה לפחות בחצי. מתאים למי שאוהב מסלולי הליכה – לא יעד חובה" בחיי שככה כתוב עליה אבל אני לא רואה... ההליכה אליה היא עלייה מטורפת, ארוכה ואין שום סימן או זכר ממנה. מדיי פעם, כשאנחנו כבר מיואשים (בעיקר אני) מתגלה איזה שלט שמפנה לכיוון שלה ושוב מעורר אשליה.


כמו מכשפה זקנה, אני כבר יודעת שהפטריה המחורבנת הזו לא שווה את המאמץ, אבל יוסי כבר מורעל, לא מסוגל להקשיב בכלל. הצעתי שירוץ קדימה ואני אתנהל לאטי, העיקר לא ליפול או לשבור משהו בגלל השיגעון הזה. החום מעיק ולמזלי, מידיי פעם, יש משבי רוח מרעננים. 

אנחנו הולכים, בעצם מטפסים עולים ויורדים על אבנים וסלעים, הקוצים דוקרים גם דרך מכנסיי הטיולים. איזו חכמה שלקחתי את מקלות ההליכה. הם מצילים אותי אבל הידיים כבר אדומות מאד מהמאמץ. אחרי שעות בירבור, כשאני משוכנעת שלעולם כבר לא נצא מכאן, נמצאה האבדה! מרחוק אני רואה שהיא אכן לא ראויה ולא טורחת להגיע עד אליה. לא בא לי להמשיך לטפס הלאה כשהפטרייה בתמנע הרבה יותר גדולה ומרשימה ממנה... התמונה שתקעו במידע עליה ממש לא נכונה. שיוסי ילך לכבוש אותה לבד! אני אשב לי באמצע שום מקום ואקונן על מה שמחכה לי בדרך חזרה.

סימון ע"ג הסלע המצביע על כיוון ההליכה לפטרייה
אין לי מושג איך הוא עושה את זה ומהיכן הכוחות אבל הוא רץ כאיילה שלוחה ובתוך כמה דקות הוא גומא את המרחק של עוד הר. באותה מהירות הוא חוזר על מנת לדווח שהיא אכן לא מרשימה בכלל, פטרייה לגמדי האבן ושאני כמובן מכשפה מדופלמת אם ידעתי על כך מראש. את כל הדבר הנוראי הזה צריך עכשיו לחזור, רק ההפיך... במקום ירידות מפחידות יש עליות תלולות בקיצור סיוט.

עברנו כמחצית מהדרך כשרעש מנוע מפריע את הדממה ולפתע משום מקום ושום שביל, צצה לה משאית רעועה משנת תרפפ"ו עם איש לא צעיר בתוכה. יוסי עוצר אותו ומבקש טרמפ למטה. אני מקבלת מקום כבוד בקבינה ויוסי עומד מאחור בתוכה, המשאית מתנדנדת מצד לצד בצורה מפחידה ואני עסוקה בלבדוק אם הבחור לא עף שם החוצה מהטלטלות.


חם לנו, עייף לנו יותר, הכל כל כך מאכזב שכל מה שמתחשק לנו זה לחזור כמה שיותר מהר לאי עם ציויליזציה. מוותרים על כל המראות או ה"הבטחות" שקראנו עליהן על האי הזה ומתיישבים בטברנה בנמל בהמתנה למעבורת שמגיעה רק בשעה שש בערב. חצי שעה עד אפולוניה, ולי לא מתחשק בכלל להמשיך לשהות בה. כל מה שאנחנו רוצים זה לחזור "הביתה"... כלומר לחדר.....
עושים סיור קטן בעיר הנמל וחוזרים עם הרכב דרומה למלון.

את האתרים באי תראו במפה המצורפת

דגשים לביקור באי
לביקור בכל האתרים באי דרושים יומיים, אך לביקור בפטרייה בלבד, נדרש יום אחד בלבד.
בשני המקרים, מומלץ לישון באי מילוס ולעבור במעבורת עם הרכב או בעדיפות טרקטורון, מדי יום, מצפון מילוס (נמל פולוניה Polonia) לקימולוס, בעלות של 2 יורו לאדם ועוד 8.5 יורו לרכב ובתוספת דלק שנדרש לנסיעה בעלות של כ- 5 יורו נוספים.
בכדי להגיע לפטרייה, צריך לנסוע מהנמל לכיוון עיר הבירה חוריו Chorio, במזלג הראשון לפנות שמאלה ובסוף הדרך, בהסתעפות הראשונה לפנות ימינה ומגיעים למבואות העיר. בעיר לנסוע לצד המערבי שלו, דהיינו למשוך כל הזמן שמאלה בכבישים, ובמרכז העיר תשאלו איך להגיע לפטרייה או Sykiria. או תסתכלו על שילוט קטן שנמצא על עמודי החשמל עם סמל הפטרייה, המכווין אתכם לכיוונה, ואם יש בעיה על תתביישו לשאול ולבקש הכוונה.
בשלב מסוים תגיעו לבית שיש לידו מעבר מים ושמאלה ממנו יש דרך עפר המובילה לפטרייה. היום בחכמה בדיעבד, הדרך הזו עבירה גם לטרקטורון (לרכב העבירות נתונה בספק בחלק מקטעי הדרך) וניתן להגיע אתו עד לסימון ע"ג הסלע בתמונה הבאה, שם אתם יורדים מדרך העפר הראשית ויש שם גם מקום חניה לרכב, ומכאן אפשר ללכת רק רגלית, וזה יחסוך מכם צעידה ארוכה ומתישה. הליכה מהחניה ועד לפטרייה היא כ- 45 דקות.


כתבו וערכו בתיה גוטליב ויוסי לוי

לכתבה הבאה על מילוס Milos לחץ כאן

הכותב יוסי לוי joseph levy היינו מומחה לאיסלנד iceland, המלווה קבוצות בנהיגה עצמית בלבד, והמתכנן מסלולי טיול לפי מידת המטייל.
לפניות לכותב shark4162@gmail.com
© Copyright to seekingtheworld.com זכויות יוצרים לאתר