רשימת הכתבות בפייסבוק- הכתבה הפותחת בכל יעד

09 נובמבר, 2008

מטס ראלי אתונה 2008 athens fly-in


ראלי אתונה 2008 – יומן מסע
הקדמה
כדרכי, אני נוהג לסכם את מסעות הראלי שאני משתתף בהם. העיון מדי פעם ביומן, גורם לחיוך בעת העלאת הזיכרונות, וקרוב לוודאי להזלת ריר אצל אלה שלא חוו את המסע, בעת קריאתם והתבוננותם בתמונות. כל הכתוב הינו מנקודת מבטי האישית בלבד, ואינו מתיימר להיות מסמך ספרותי או יומן אובייקטיבי המשקף את דעת כל, או חלק, מהמשתתפים. לסיפור זה מצטרף יוסי לוי, שהיה בצוות של מטוס ה- CHP שחווה חוויות שלא כל יום חווים. אז אתם הקוראים, העלו זיכרונות וחיוכים, ולאחרים, בואו להשתתף בחוויות דומות בעתיד.
בלינקים הבאים תמצאו את התמונות שצולמו במהלך הראלי ע"י חלק מהמשתתפים, ורוכזו לצורך העלתם לרשת ע"י יוסי לוי.
http://picasaweb.google.co.uk/shark4162/FlyinAthinaGreeceIsland1#
http://picasaweb.google.co.uk/shark4162/FlyinAthinaGreeceIsland2#

ראשית דבר

הכול התחיל בכנס 30 שנה לאגודה בחיפה ב – 23.11.07. יגאל אמירי פנה אלי והציע לארגן במשותף את המטס ליוון לכינוס AOPA האירופאי, שנערך באירוחה של אגודת התעופה היוונית. לא היססתי הרבה לפני שקבלתי הצעתו ובו במקום פנינו לירון, שאימץ את הצעתנו בשמחה רבה. יגאל ואני קבענו להיפגש בכדי להתניע את התהליך. כשבועיים לאחר מכן נפגשנו במשרד האגודה וקבענו את מסגרת המטס. מירב פרסמה חוזר מטעם האגודה וירון ציין זאת באגרת החודשית שלו. נתיב המטס המתוכנן כלל: ü יציאה ולילה ברודוס - 11.6.08 ü לילה במיקונוס – 12.6.08 ü סוף שבוע באתונה – 13/14.6.08 ü לילה בסאמוס – 15.6.08 ü חזרה דרך רודוס לארץ – 16.6.08

הפרסום הניב רשימה של 60 מעוניינים שאיישו 17 מטוסים. אני התחלתי בריכוז המידע לגבי שדות היעד והקשר איתם, ויגאל בארגון שירותי הקרקע, קרי בתי מלון ותחבורה בשדות אליהם נגיע. לא נלאה את הקורא בתהליך זה, אבל מתברר שניתן לסמוך רק על עצמנו, וכך מצא יגאל חברה ישראלית המתמחה בתיירות ביוון, והם אלה שארגנו את כל שירותי הקרקע במקומות אליהם הגענו. בתחילת אפריל כינסנו את הנרשמים לתדריך הראשון. מתברר, שכשצריך להכניס את היד לכיס, ההתלהבות שוככת. מספר הנרשמים ששלמו את הוצאות הלינה והתחבורה ירד ל – 27 משתתפים ב – 8 מטוסים, מהם 2 שביקשו להגיע ישירות לאתונה.
הקבוצה שהתגבשה כללה את הרשימה הבאה: CEU – אמירי, מה-יפית, פרוייליך CHZ – אורטנר, גזית, אביעוז, ליפ ARO – נהרי ובת זוגו, נוי ואחיו CCG – טלמון וגודשטט עם בנות זוגם CHP – דגן עופר, רז ראובן, לוי יוסי DZM – אקלר, בכר, קפלן CHL – אייזנברג, גינזך, גבעCGC – ליפשיץ (ממה), הודסמן, רז יינון
כשבועיים לפני היציאה שלחתי דוא"ל לשדות בהם אנחנו אמורים לשהות לחניית לילה. תשובה חיובית קבלתי רק מסאמוס. רודוס לא טרחו לענות, מיקונוס שלחו תשובה שלילית, אותה ראיתי רק לכשחזרנו ארצה, ועל כך בהמשך.
לבקשת ענת, שבוע לפני היציאה התכנסנו שוב לתדריך אחרון וסגירת כל הפינות, כולל הסכמות על השהייה במהלך היום בשדה טאטוי ולו"ז אחר.

יוצאים לדרך- יום רביעי, 11.6.08 –

יגאל, אלפרד ואני נפגשים בשדה בהרצליה. CEU ממתין לנו, לאחר שערב קודם וידאתי מוכנותו למסע, והצטיידות בחגורות וסירת הצלה. מארגנים את הציוד, אומרים שלום להרצליה ואני ממריא לשדה דב, שדה היציאה, לביקורת דרכונים והשלמת הדלק במיכלים. בשדה דב פוגשים את עופר דגן וצוותו במטוס CHP פוסעים בצעדים מהירים ובפנים רציניות לאן שהוא. מתברר שהגיעו מהרצליה עם תקלת חשמל. אנחנו נכנסנו לטרמינל ואיבדנו קשר עימם, סיפורם בהמשך. סוגרים את כל המנהלות בשדה, תדלוק, מרכז התיאום, ביקורת דרכונים, פיפי – ולדרך.
הכיוון – רודוס לשהיית הלילה הראשון. אלפרד מאחורי ההגה ואני לימינו. יגאל יושב מאחור ומתמחה בהפעלת ה – GPS החדש שלו. ערב קודם, לכשהגיש אלפרד את תוכנית הטיסה לרודוס, מודיעין טייס שינה את התוכנית וחייב אותנו לטוס מעל לרנקה. פיקוח תל אביב שחרר אותנו ישירות לרודוס באזור MERVA, דבר שהתברר עד כמה היה קריטי לכשהיגענו לרודוס. שמחנו מאד על החיסכון בדלק ובזמן, גם כך חיכו לנו קרוב לחמש שעות טיסה, בהתחשב ברוח אף של כ – 15 קשר שנשבה בנתיב שלנו. עד גובה הטיסה שתכננן אלפרד – 6500 רגל, חצינו שכבת עננים והטיסה הייתה קופצנית למדי. בגובה 6.5 השמים התנקו והטיסה הפכה לרגועה ומשמימה, למעט הדו-שיח בקשר בין פיקוח תל אביב ואחר כך ניקוסיה עם התנועה בכל הכיוונים, דבר מעניין לכשעצמו.
עם ההתקרבות לרודוס, מדי הדלק הראו סימני עצבנות ומצוקה, ונטו בצורה מאיימת לכיוון הקו האדום. מגדל רודוס מוביל אותנו לנחיתה על מסלול 25 דרך צפון האי. עם כל ווקטור של הפקח, אנחנו מסתכלים באימה על מדי הדלק, מקווים שאם הם מזייפים, אזי זה לטובתנו. אלפרד מתייצב על הפיינל ומקבל רשות נחיתה. ריחוף קצר מעל המסלול בכדי למנוע הסעה ארוכה מדי, ונוחת. פינוי לרחבת ההסעה ולנקודת החנייה שם מדוממים מנוע. חמש שעות משדה דב לרודוס. אני קופץ החוצה עם מדיד הדלק ובודק כמה דלק נשאר במיכלים. מה אומר ומה אגיד, מדי הדלק היו מדויקים לחלוטין. תודה לפיקוח תל אביב ששחרר אותנו ישירות לרודוס מוקדם מספיק.
מתחילים להתארגן לסגירת המטוס. אנשי אולימפיק מלווים אותנו. בחורים ובחורות צעירים ואדיבים מאד, מסייעים בכל הדרוש, חוץ מדבר אחד – אין להם שליטה על המתדלקים. עברו שעתיים וחצי עד שראינו את הוד רוממותו נהג המיכלית מתקרב לעברינו. מתברר שהעומס בשדה כבד, ושלושת נהגי המיכליות היו עסוקים למדי עם מטוסי חברות התעופה, אנחנו עבורם קוץ בישבן, והעדיפות שלנו בהתאם. אבל גם זה מסתיים.
נועלים את הדלתות, מדביקים סרט דביק על כל דלת (ביטחון, אמרנו כבר?) ויוצאים החוצה. האוטובוס ממתין לנו. גם המלווה. הנהג והמלווה מאד עצבניים, מתברר שהם מחכים לנו כבר מספר שעות. התנצלנו בשם הנהלת השדה וחברת הדלק ויצאנו לדרכנו.


המלון במרחק כחצי שעה נסיעה מהשדה. הכביש חוצה את שולי העיר לאורך החוף. המים כחולים ורגועים וחוף הים מלא בכיסאות נוח הממתינים לתיירים. הם ימתינו עוד קצת, למרות הלחץ בשדה, עדיין לא החלה נהירת התיירים.
המלון נמצא ברחוב שכולו מלונות, על שפת הים. מזכיר את איזור התיירות של נתניה. התרעננות קלה במלון ויוצאים לארוחת ערב באחת המסעדות בסביבה. תוך כדי הארוחה, יגאל מקבל טלפון מעמרי טלמון, שהגיע למיקונוס ישירות. עמרי מודיע לו שאין לנו מה להגיע למיקונוס, הם לא יקבלו אותנו כיוון שלא יהיו להם מקומות חנייה לששה מטוסים. הם עמוסים למדי. התייעצות קצרה סביב השולחן, מה עושים? במיקונוס ממתינים לנו החדרים ללילה שלמחרת.
מקבלים שתי החלטות: א) יגאל מתקשר ליולי (נשיאת AOPA היווני) המארחת שלנו, ומבקש ממנה להתערב עבורנו אצל מנהל השדה במיקונוס, ב) יוצאים בבוקר למיקונוס, כפי שתוכנן. את המלחמות עם מנהל השדה ננהל במקום ובזמן אמיתי. להודות על האמת, חשתי רע מאד עם זה. השיבוש הזה הוריד לי את מצב הרוח לגובה הרצפה. היכן פספסתי בתיאומים? לאחר כרבע שעה, יולי חוזרת אלינו. ובכן, מנהל השדה מאשר את הגעתנו, בתנאי שנעזוב את השדה עד תשע בבוקר, ונו נו נו לאיציק על זה שלא סגרת את המעגל. הם טוענים ששלחו תשובה שלילית לדוא"ל שלי (למעשה, מצאתי את מכתב הדחייה שלהם להגעתנו במחשב שלי). בסדר, העיקר התוכנית ממשיכה לרוץ, גם התיאבון ומצב הרוח חזרו איתה. עייפים ותשושים חזרנו למלון לשנת לילה. מחר עוזבים מוקדם למיקונוס עם נחיתת ביניים בקוס. זה לא היה לילה פשוט. היתושים בחדר והרעש והשיכורים ברחוב ניצחו. אבל בין לבין הצלחנו לישון קמעה.

חוויות צוות מטוס CHP ביום זה-

הסאגה של יום זה החלה בשדה בהרצלייה כאשר ממש לפני ההמראה לש.דב, כאשר לפתע אחד ממכשירי הרדיו החליט לאבד את האור בתצוגה הדיגיטאלית, כך שלמרות שהמכשיר עבד, לא ניתן היה לכייל תדר לשידור או קליטה. כמובן מיד ביקשנו לחזור ולתקן את התקלה, אך התברר כי אין בהרצלייה מישהו שיכול לתקן תקלה זו, ולכן נשלחנו לש.דב, שם אמרו לנו שיטפלו בנו, וכך עשינו. בש.דב קראנו לאיש הטכני והסברנו לו את התקלה, והתברר שכל מה שהוא יכול היה לעשות, להצליב בין COM1 ל- COM2 וזאת במטרה שניתן יהיה להפעיל גם את הטייס האוטומטי, המשועבד ל- COM1. אחרי כל אלו והסדרת מירשה הטיסה, דרכונים ומכס המטוס וצוותו יצאו לדרך. אלה שכאן לא מסתיים הסיפור אלה רק מתחיל, אחרי ההמראה הופנינו לכיוון VELOX וכבר בתחילת הדרך, הודיע לנו הבקר כי הוא לא קולט את המשיב (טנספונדר) שלנו, ולאחר מספר ניסיונות ושינוי הספרור בו, נאמר לנו סוף כל סוף שהוא נקלט, וממשיכים בטיסה. במהלך הטיסה החלו תופעות מוזרות להתרחש, כגון הבהוב של תצוגת הרדיו היחידי שהיה במטוס, אבדן חשמל חלקי לעיתים, וכמובן גם משיב שלא נקלט ע"י בקרה ניקוסייה, ובשלב מסוים כל מערכת החשמל קרסה. כמובן בוצעו מייד בדיקות נאותות, סגירת כל מערכת החשמל, בדיקת פיוזים, חיבור המערכת והדלקת הצרכנים השונים אחד-אחד בפערי זמן קטנים, וכל אלו במטרה לאתר את הגורם המשבית של המערכת, אם יש כזה, ואחרי שהתברר כי כל ניסיונותינו הם לשווא, ומערכת החשמל עובדת לסירוגין, הוחלט לחזור לארץ לנחיתה ותיקונים, ולכן עשינו "אחורה פנה וקדימה צעד" ושמנו פעמינו ל- VOR נתניה, תוך כדי הודעה לבקרה ת"א מדוע אנו חייבים לחזור. כמובן שאם זיהוי קו החוף הועברנו לבקרה פלוטו, שבהמשך העביר אותנו לש.דב, ואלה אפשרו לנו לנחות רק לאחר שתחקרו אותנו האם הורדנו גלגלים, האם הם ננעלו ולאחר שנדרשנו לחלוף מול המגדל ושהם יוודאו שאכן הגלגלים ירדו. אחרי הנחיתה בשלום, ואחרי שהמטוס הועבר אחר כבוד לשטח החנייה, דיווחנו על כל התקלות הללו לחברת התעופה, ואלה יזעיקו את צוות אחזקות 2000,לבוא ולתקן את הדרוש תיקון, ואחרי המתנה של כשעתיים הגיע איש טכני של המוסך, שדבר ראשון החליף מצבר, ולאחר מכן עשה מספר בדיקות, שלאורן הגיעה למסקנה המוטעית כי הטייס שכח להפעיל את מתג האלטרנאטור אחרי ההנעה ולכן המצבר התרוקן, ולמרות טיעונים, קושיות ושאלות שהצגנו בפניו, המצביעות על אי נכונותן של מסקנותיו, הוא עמד על דעתו כי זאת הבעיה וכי הכל בסדר. לאחר שגם בדקנו אם הטייס הראשי של חב' התעופה שאין סכנה ביציאה נוספת לטיסה, ואישור ממנו שהתקבל לאור דבריו של האיש הטכני, יצאנו שוב לדרך, וגם זאת לאחר שנאלצנו להתגבר על העניינים הבירוקרטים של חזרה ויציאה מהארץ, לאור החזרה שלנו מהטיסה הקודמת, והצורך לתקן את המירשים שהוגשו ואת שעות ההמראה והנחיתה. מאושרים וטובי לב, המראנו לנו לדרכנו בשעות הצהריים המאוחרות, בתקווה כי לא נידרש לשוב שוב על מה שקרה בבוקר, אלה שתקוות לחוד ומעשים לחוד, גם במקרה זה כאשר קצת יותר מ- 60 מייל מ- HEPLON החלו שוב בעיות במערכת החשמל, ודבר ראשון פסק המשיב לעבוד, ואחריו אט אט כל שאר המכשירים המופעלים על מתח חשמלי, עד לקריסה טוטאלית של מערכת החשמל. בשלב הזה הטייס היה עופר דגן ולימינו ישב יוסי לוי, וראובן ישב מאחור, ההחלטה שהתקבלה הייתה, למרות היותנו רק 40 מייל מפאפוס, לחזור לנחיתה בארץ, ולכן פנינו לאחור, לקחנו רדיאל לכיוון VOR נתניה ושינינו גובה טיסה בהתאם לכיוון הטיסה, והיות ואף מכשיר לא עבד, יוסי נאלץ להיעזר לצורך הכיוון ב- GPS שלו ולצורך יצירת קשר ב- ICOM שלו. רק אחרי מאמצים רבים, שכללו הכרזת פאן-פאן, הצליח יוסי ליצור קשר עם ניקוסייה ובאמצעותם להודיע לת"א על מהות התקלה וכי אנו נאלצים לחזור לנחיתה בש.דב, וכעבור 40 דקות טיסה מתוחות הגענו לחופי הארץ ולאחר שהורדנו גלגלים באמצעות פמפום ידני, נחתנו בביטחון מלא. לפני ואחרי הנחיתה קיבלו הצוות, את כל תשומת הלב והסיוע עד לנחיתתם בתל-אביב, כאשר בפעם השנייה הצוות המופלא נוחת בין שתי שורות כבאיות הממתינות להם. על הקרקע חיכו לנו, נציגי רשות התעופה לצורך הגשת דו"ח וכמובן נציגי חברת התעופה וחברת אחזקות 2000, לבדיקת התקלות שנתקלנו בהן. ואחרי בדיקות ראשוניות, שמהן הגיעו למסקנה כי האלטרנאטור לא פועל, הוחלף המצבר שוב והמטוס הועבר להרצלייה לתיקונים, ואנו צוות המטוס הלכנו לישון בבית במקום ברודוס.

יום חמישי 12.6.08 – יוצאים למיקונוס דרך קוס

בשעה שמונה בשדה, לאחר ארוחת בוקר במלון. יוצאים לדרך. אני בצד שמאל, אלפרד תומך בניווט מאחור ויגאל שומר על הנתיב עם ה – GPS החדש שלו. טסנו בגובה 2000 רגל. טסים מעל הים, כשמדי פעם חולפים מעל אי כזה או אחר. מגובה זה ניתן לראות את הכפרים הציוריים באיים המיושבים. חלק מהאיים שוממים לחלוטין. לפחות באי אחד ראינו כנסיה בפסגת ההר, ותו לא. אני חושב לעצמי, איזה מהאיים שלמטה היו משאת נפשו של דודו אפל? הדרך לקוס חולפת בשלווה וללא אירועים מיוחדים. קוס, אי קטן עם כפרים יווניים טיפוסיים. מקבל אישור להצטרפות לפיינל למסלול 32. עם רוח מסלול, הנחיתה חלקה. שומר על הצפה ארוכה מעל המסלול עד קרבת נקודת הפינוי, בכדי לחסוך בהסעה על הקרקע ולזרז פינוי המסלול. הבואינגים מאחורי גם הם בפיינל. נגיעה במסלול ומייד מפנים לרחבה. מרחוק מסמן לנו איש הקרקע ואני מסיע לכיוונו. כיבוי מנוע. רודוס – קוס, שעת טיסה. צוות הקרקע התעניין בשלומנו וברצוננו. כשהודעתי להם שאין לנו צורך במאומה, ושתוך שעה נצא להמשך דרכנו, עזבו אותנו לנפשנו. סגרנו את המטוס ושמנו פעמינו למזנון הטרמינל להחיות נפשנו בכוס קפה ולשחרר לחצים בשירותים. הבוקר היה כל כך לחוץ בזמנים, כך שנהנינו מכל רגע של שלווה וקפה. לאחר כשעה, חלפנו במשרדו של מנהל השדה, שמילא את פרטי המטוס והטיסה שלנו במחשב שלו, ושוב אנחנו במטוס בדרכנו למיקונוס. הפעם רגועים, כיוון שהחנייה כבר מובטחת. יגאל מאחורי ההגאים ואני מסייע לו בצד ימין. גם הדרך למיקונוס חולפת בשלווה ובהנאה מהנוף של האיים לאורך הנתיב. מתקרבים למיקונוס, מקבלים הוראות נחיתה ויגאל נכנס לפיינל למסלול 34. נחיתה מושלמת, ויגאל מפנה לרחבת החנייה. עם כיבוי המנוע, מגיעים אלינו מנהל השדה ועוזרו, ומסבירים לנו מדוע לא אישרו לנו בתחילה להגיע אליהם. סוף שבוע של חג יווני, והם צפויים לארח מחר מטוסים שהזמינו חנייה אצלם חודשים מראש. עוזר מנהל השדה מראה לי כהוכחה מסר מודפס ששלח אלי כתשובה לפנייתי אליהם, ובה אי אישור הגעה למיקונוס. התנצלתי על כי לא ראיתי דוא"ל זה, והתחייבתי בשם כל הקבוצה שנפנה את השדה עד השעה תשע מחר בבוקר. עכשיו עלי לפרוע את השטר ולוודא שכולם יבצעו זאת. בדרך החוצה עולים למגדל להגשת תוכנית טיסה למחר. כפי שהתחייבנו, מועד ההמראה שאלפרד רשם היה 09:00. כשעלינו במעלה מדרגות המגדל והגענו לקומת הפקח, הבנתי למה התכוונו כל אלה שלימדו אותי לסמוך על הפקח, ועוד יותר על עצמי. בקומת הפקח של מיקונוס אינטרנציונאל, יושב פקח אחד בלבד. שתי הכתפיים מצמידות שתי אפרכסות טלפון, כל כתף לאוזן אחרת, ביד שמאל הפקח מחזיק את המיקרופון ומחלק הוראות למטוסים הנכנסים והיוצאים, וביד ימין מעדכן את הרישומים על הלוח שלפניו. והכול מתנהל בשקט ובשלווה נפשית אדירה. עובדה, נחתנו חמישה X4, אחרינו עוד כמה מטוסי נוסעים, והכול זרם. אכן יעילות למופת.
כרגיל, בחוץ מחכים האוטובוס והמלווה. לאחר הגעתנו למלון, קפיצה קלה לבריכה להתרעננות ומנוחת צהריים דחופה.

בשש נפגשנו עם כל אלה שלא שכרו רכב או קטנוע, לטיול באי, ואלה שהגיעו מאוחר יותר. סגרנו את לוח הזמנים לבוקר שלמחרת, ויצאנו לטיול רגלי באזור הנמל והמסעדות. יגאל הוביל אותנו בין סמטאות הנמל עד למסעדה שמצא כמומלצת במדריך יוון, שהחזיק בתרמילו. היינו רעבים וטרפנו. החלטנו לקנח בגלידה, ושמנו פעמינו לגלידרייה הקרובה.
שם, תוך כדי ליקוק הגלידה, את מי אנחנו רואים? את הצוות המופלא של CHP, שעקבותיו אבדו אתמול. המופלאים הללו – עופר דגן, ראובן רז ויוסי לוי, זכו בניסיון לא קטן, בחירומים מעל הים, וזאת שלאחר המראתם אתמול מתל אביב, חטפו פעם שנייה הפסקת חשמל כללית (פעם ראשונה הייתה בדרכם מהרצלייה לשדה-דוב, זוכרים?). כל כך טוב היה לראותם אצלנו. ביום שחלף הם גרמו לי ללא מעט דפיקות לב. ובאווירה שמחה זו חזרנו למלון. מחר מתחיל סוף השבוע הארוך שלנו בטאטוי.

קורות צוות CHP ביום זה-

הצוות המופלא החליט לא לוותר. למחרת היום, התייצב עופר בבוקר בהרצלייה ואליו הצטרף יוסי ושניהם ווידאו שכל התקלות יטופלו כראוי, ולאחר החלפת האלטרנאטור, הרדיו ללא התצוגה והחלפת ג'נט וצמיג, לקחו את המטוס לטיסת בדיקה בשטחי האימונים, ורק לאחר שווידאו שהכול בסדר, יצאו לדרכם בפעם השלישית, ובתקווה שגם האחרונה. הנחיתה הראשונה הייתה נחיתת תדלוק ברודוס, ומיד אחריה המראה למיקונוס בכדי להצטרף לשאר החברה'. מכאן ואילך צוות מטוס זה היה חלק מהחבורה כולה. בדרך מישראל לרודוס במסלול שאורכו כ- 500 מייל, והמוצג במפה המצורפת


במהלך הטיסה חלפנו מעל לים התיכון כ- 40 מייל דרומית לקפריסין, לא רחוק מפאפוס ולימסול, אך המעניין ביותר היה כאשר הגענו לאי רודוס והיינו צריכים לחצות מדרום מזרח לצפון מערב, דרך מפרץ יפהפה מצפון לעיר פאליראקי Faliraki, ובהמשך חצינו את האי עד לשדה התעופה הצבאי מריטסה Maritsa, ומיד אחרי רכס הרים המתנשא לגובה שמעל 800 רגל, ומיד אחרי נגלה לעינינו השדה האזרחי של רודוס הנקרא גם דיאגורוס Diagoras, שלצורך הנחיתה בו היינו צריכים לחלוף מעליו לכיוון הים ולאחר מכן לפנות צפונה לצלע עם הרוח ולנחות.



לאחר תדלוק של המטוס ובדיקות מכס ודרכונים, יצאנו שוב לדרך למיקונוס במסלול שאורכו כ- 185 מייל, שתמונתו מצורפת בזאת

From flyin athina& greece island 2

אחרי ההמראה בדרך לאי Sesklio טסנו בתחילה לצפון מערב והתקרבנו לגבול הטורקי, ואפילו חזינו בחופי טורקיה, ואח"כ פנינו מערבה לאי וחלפנו מעליו בחלקו הצפוני, ומיד אחרי כן ראינו מימיננו את חופי האי Symi, וממש לפני חופי האי סימי פנינו לדרום מערב לכיוון האי Tilos אותו חצינו ממזרח למערב ממש במרכזו, וכאשר הגענו לחופיו המערביים פנינו לצפון מערב תוך חציית האי לכיוון הטיסה, ואחרי שחלפנו את האי נגלה לעינינו האי הקטנטן Gaïdaros שאותו חלפנו בפינה המזרחית שלו, והמשכנו בכיוון הטיסה עד לאי Nisyros, וכאשר הגענו לחופיו הדרום מזרחיים המשכנו לטוס בכיוון כללי מערב, לאורך דרום האי, כאשר במרכז האי נצפה אגם מלח לבן וגדול, וכאשר הגענו שוב לים, אחרי מרחק קצר ראינו משמאלנו את האי Pacheia, ואחרי זמן לא רב הגענו לחופי האי Pergausa מצדו המזרחי, ושם פנינו לצפון-צפון מערב, תוך חציית צדו הצפון מזרחי של האי, ואחרי זמן מה הגענו לחופי האי Kos, וטסנו לאורך חופיו הדרום מערבייםעד לעיר Kefalos, משם המשכנו לצפון מערב עד שנגלתה לעינינו שרשרת איים שהמערבי שביניהם נקרא akina, שאותו עברנו מצדו הדרום מערבי, ובהמשך הגענו לאי Donoussa, אותו חצינו בפינתו הצפונית ובהמשך דרכנו חלפנו מעל פינתו הצפונית של האי Naxos, ואחרי שחלפנו את האי והיינו מעל לים פנינו צפונה לנחיתה באי Mikonos, בשדה הנמצא בצידו המערבי של האי ולצורך ההגעה אליו טסנו לאורך קטע מסויים, מדרום לצפון האי.


כמובן שהגענו לאי שעות רבות אחרי כל שאר המטוסים, אולם ארגון טוב ואנשי שדה יעילים סייעו לנו לצאת מהר מהשדה ולהגיע לבין המלון עוד באור יום, ואת השקיעה לחזות בה כבר מהמלון.


יום שישי 13.6.08 –

מנהל המלון, או מי מטעמו, מקיש על דלתנו להשכמה בשעה שש ושלושים בבוקר. לאחר התארגנות יוצאים לסעודת הבוקר. הלחם קצת יבש, הביצה קצת קשה, ירקות לא היו כנראה במלאי. הקפה היה מעודד. מילא, לפחות ישנו שינה טובה ללא יתושים וללא רעש חיצוני. האוטובוס מתייצב בשעה היעודה, ותוך כרבע שעה אנחנו בשדה. עוברים את הבדיקות הביטחוניות. אלה החוקים, ולא רק פה, לוודא שלא ננסה להתנקש בחיינו שלנו. יוצאים למטוסים ומתארגנים ליציאה. אלפרד בצד שמאל ואני מסייע בצד ימין. מקבלים הוראות הסעה ל – 16, מתיישרים וממריאים. הפקח, ברוב אדיבותו, שולח אותנו ישירות מערבה, אין צורך להדרים ל – RIPLI. מצד שני, אולי שמח להיפטר מששה נודניקים, שמקשקשים לו בקשר בשפה לא ברורה, ומפרים את שלוות היום והמקום. ואולי מנסה לגרש אותנו מהר יותר בכדי לפנות מקום לאלו שצפויים להגיע היום, ובעטיים התחייבנו להתאדות עד השעה תשע בבוקר. מכל מקום, אנחנו בדרכנו מערבה, מטפסים לפי הוראות הבקר, עד שלבסוף מעביר אותנו לתדר אתונה. לפי הרעש בקשר, נראה שהגברת מאחורי המיקרופון, לא יודעת מה נפל עליה. יותר מדי מטוסים עם הקידומת X4 שמבלבלים לה את המוח מעבר למה שצריך. הגברת יוזמת הפסקות קשר, ולפעמים לא עונה. כנראה שהלכה ללגום מעט מים קרים. אנחנו ממשיכים לפי תוכנית הטיסה, עם קיצורים כאלה ואחרים. לטובת אלה שלא חלקו עימנו חוויה זו, אומר רק שמכיוון שטסנו ,VFR נדרשנו להגיע לאזור אתונה מדרום בכדי לא להיכנס ל – TMA של השדה הבין-לאומי של אתונה. מתקרבים לקו החוף, אתונה מתבהרת למולנו, ועוברים לקשר עם טאטוי. ההנחיות ברורות וחדות. אותנו שולחים לחוג מעל וסביב האצטדיון האולימפי החדש של אתונה, שהוגדר כנקודת holding למטס זה, עד להתפנות הפיינל למסלול, לא לפני שעוברים מעל האקרופוליס ולאחר כשתיים או שלוש הקפות בגובה 2000 רגל, הפקחית משחררת אותנו לנחיתה.

From flyin athina& greece island 1

From flyin athina& greece island 1

אלפרד שם את אף המטוס על הגישה למסלול 03 ומתכונן לנחיתה. קצת לפני ההנמכה לפיינל, הפקחית שולחת אותנו סביב. לדבריה, המסלול צריך בדיקה. אלפרד פותח מנוע וחוזר לגובה 2000 לעם הרוח. כשחולפים לצד המסלול, אנחנו מבחינים ברכב הנוסע על המסלול ומפנה אותו לאחר דקה או שתיים. לאחריו ממריא מטוס, שהמתין גם הוא בקצה מסלול, ואנחנו משוחררים לנחיתה. נוחתים ומפנים בהתאם למפת השדה, שהופצה מבעוד מועד. ביציאה למסלול ההסעה ממתין לנו Follow Me שלוקח אותנו לנקודת התדלוק בצד מסלול ההסעה. נקודת התדלוק הינה מיכלית של BP שהובאה במיוחד לימים אלו. ממלאים את המיכלים עד גדותיהם, ואני שולף את הארנק לתשלום. הפעם אכלנו אותה. המתדלק לא מכיר באישור שהבאנו עימנו על היות המטוס מסחרי. למרות ההנחה של 5%, אני משלם יותר מאשר ברודוס ובמיקונוס. מילא, חלק מעלויות התענוג. בסיום התדלוק מניעים שוב ועוקבים אחר ה - Follow Me לנקודת החנייה. אלפרד מדמים מנוע, סוגרים את המטוס ועולים למיניבוס שממתין לנו, לכיוון משרד הקבלה והרישום.

קורות צוות CHP-

כמו כולם קמנו בבוקר, הלכנו ונסענו לשדה, ומשם יצאנו לטיסה של כ- 170 מייל לאתונה, במסלול הנמצא בתמונה המצורפת


אחרי המראה הופנינו דרומה לים לנקודה שממנה יום קודם הגענו למיקונוס, משם פנינו לצפון מערב עד לאי Syros, אותו חצינו בפינה הדרומית שלו, ובהמשך את פינתו הצפונית של האי Kythnos ועוד מעט מזרחה את פינתו הדרומית של האי kea, מנקודה זו פנינו לדרום מערב, בדרך חלפנו משמאל לאי geo georgios המוקף במי ים בצבע טורקיז, ובהמשך הגענו לפינתו המזרחית של האי ydra שמשם המשכנו לטוס בכיוון כללי צפון, תוך מעבר העיר Poros במזרח הפלאפונס, האי Aegina בצדו המערבי ועד שנגלו לעינינו חופי אתונה ואף המטוס היה מול הנמל וכאשר מימין נמצא שדה התעופה הבינלאומי הישן של אתונה Ellinikon Airport,


וכאשר התקרבנו נגלה לעינינו המראה המרהיב של העיר אתונה על כל גודלה, ותוך חציית העיר לצפון פתאום נגלה במלוא הדרו האקרופוליס Acropolis, ואין להשוות את מראה המקום מהאוויר, ומעט לאחר מכן מימין נראה האצטדיון האוליפי Olympic Complex, ועוד מעט צפונה נראה שדה היעד, השדה הצבאי של tatoi, ששם אמור להתקיים המפגש של כל הטייסים שהגיעו במסגרת מטס זה.


נרשמים ומקבלים תג שמי לענידה על הצוואר, ומכאן, כל אחד לנפשו. על פי התכנון המוקדם עד השעה 17:00 אנחנו חופשיים לשוטט בדוכני התערוכה שהכינו המארגנים. בשעה חמש אמור להיערך מטס ותצוגה אווירית, ולאחריה התכנסות ויציאה למלון. מספר חברים מוותרים על המטס, ומבקשים לצאת למלון. לא כל כך מסתייע, החברה המקומית לא מוכנה לספק יותר מאשר הסעה אחת למלון, וגם זו, אם נרצה לשנות את השעה, בהתראה של שלוש שעות. הצצה חטופה בשעון מבהירה שכל מה שנרוויח תהיה שעה או שתיים. בלית ברירה, כל שבעי המטוסים נאלצים להישאר בשדה ולהשתתף בחוויית התצוגות, הקפיטריות, התשורות שהוצעו בכל דוכן, והמטוסים והציוד שהוצגו ברחבה ובדוכנים, על ידי המשווקים המקומיים. אני לעומת זאת הואשמתי בחוסר אסרטיביות. משום מה האוהל של צירוס היה מוקף בהרבה יותר אנשים מכל אוהל אחר. כשהתקרבתי סקרן למקום הבנתי מדוע. עדת זאבים הקיפה שתי אלילות יווניות יפיפיות, שהבד הלבן שעטו עליהן בקושי כיסה את קצה תחתוניהן (אני לא משוכנע שהיו דברים כאלו), וחשף זוג רגליים חטובות להדהים.


השעות חולפות לאיטן, מסתובבים בין הדוכנים שוב ושוב. נכנסים למוסך הענק, שהומר לאזור תצוגה מקורה וממוזג, מפטפטים בקפיטריה, פוסעים מעדנות למוזיאון מטוסים עתיקים, שהינו שיגעון פרטי של אדם אחד. המוזיאון מכיל מטוסים מתחילת המאה הקודמת, שעדיין טסים, בעיקר טיסות אוורור, עקב מגבלות שמטילות הרשויות ביוון. אגב רשויות יוון, טייסים מקומיים ששוחחתי עמם, מתלוננים קשות על הרשויות שלהם בכל הקשור לשימוש בשדות התעופה ומסי נמל המוטלים עליהם (הידעתם? בכל שדה בו נוחתים משלמים אגרת חנייה ומס נוסעים. גם המקומיים, לא רק אנחנו. וזה לא הופך את עלות שעת הטיסה שלהם לזולה יותר). מסתבר שלאחרים יש צרות משלהם, ולנו אין סיבה לקנא בהם. בשלב מסוים החליטו רוב החברה מישראל ללכת גם למוזיאון של חיל האוויר, הממוקם בשדה זה, וגם כאן נתקלנו בלא מעט מטוסים ישנים עוד ממלחמת העולם הקודמות, ואפילו אחד שנמשה מהים אחרי שהופל, ועוד התברר כי אוצר המוזיאון ביקר אפילו במוזיאון בחצרים.


From flyin athina& greece island 1

השעות חולפות. השעה חמש ומטס אווירי יוק. מישהו ביטל ושכח להודיע? או שמא היה זה מטס של מטוסים חמקניים שלא הרגשנו בהם? החברים לא מתרגשים, חששתי שיאשימו אותי גם באי קיום המטס. גם זה עובר והנה מגיח האוטובוס. מעמיסים את הציוד ויוצאים למלון, כשעה נסיעה. אתונה, בכבישים וברחובות בהם נסענו, מזכירה את תל-אביב של שנות השבעים. עיר ים-תיכונית, רחובות צרים למדי, בתי מגורים בעלי מרפסות (שכנראה אין בהן שימוש, כיוון שלא ראיתי נפש חיה במרפסות אלו), עצי פיקוס בצדי המדרכות, והרחובות הפקוקים. הגענו למלון. הולכים לקבל חדרים. מקלחת ומנוחה לקראת היציאה המשותפת הערב לטברנה. היציאה המשותפת כללה ארוחת ערב בטברנה עם הופעת מחול ושירים יווניים לתיירים. ארוחת הערב לא הייתה ארוחת גורמה של ממש, אבל בהחלט השביעה, מאחר ולא אכלנו כל היום. המופע עצמו היה די נחמד, במיוחד החלק ההומוריסטי בו הרקדנים משכו לבמה נציגים מהקהל, כולל כמה נציגים מהקבוצה שלנו, אבל גם מפולקלור זה שבענו, ובסביבות חצות הורדנו סל"ד לסרק, ועזבנו את המקום חזרה למלון ליהנות מעוד כמה שעות שינה לקראת מחר. מחר צפוי לנו סיור מאורגן במרכז אתונה ובאקרופוליס. לילה טוב.

סרטון


שבת 14.6.08 –

נהנינו מיקיצה מאוחרת קמעה, שבת היום, לא? לאחר ארוחת בוקר משביעה, יצאנו עם המדריכה לתור את אתונה. ויקי, מדריכת התיירים, שפעה ידע רב בהיסטוריה של עירה, ותוך כדי נסיעה באוטובוס, תיארה את המתרחש סביב. מרכז אתונה בנוי מתערובת של בתים בסגנון מודרני עם בתים בסגנון יווני עתיק. האיסור על בניה מעל תשע קומות, בכדי לא להתחרות בגובה האקרופוליס, השאיר את אתונה ללא גורדי שחקים. לפיכך, כל קרקע פנויה משמשת לבניה, דבר המסביר את מיעוט הריאות הירוקות בעיר. אבל הגנים הקיימים, שמורים ומטופחים – תאווה לעיניים. בדרך לאקרופוליס, עשינו חניית ביניים באצטדיון האולימפי העתיק של אתונה, בו נערכה האולימפיאדה הראשונה של הזמן החדש, ובו מסתיימת כל ריצת מרתון. רק כשמתקרבים, ניתן לראות את היופי של האתר וגודלו. המקום נבנה על חורבות האצטדיון הרומי שהיה קיים במקום וששוקם מחדש.

סרטון



המשכנו לאקרופוליס. כבר מרחוק ראינו את הפיגומים והעגורנים העוטפים את המבנים. האתר עובר שיקום ושחזור מחדש. כאתר תיירות, המקום מושך אלפי תיירים בכל שעה שהאתר פתוח. בתום הרצאתה המאלפת של ויקי, התפזרנו, כל אחד לעצמו או בקבוצות, לשיטוט באתר. מה אומר לכם, אנחנו לא מרכז העולם, כפי שאנחנו רוצים לחשוב לפעמים, ומציון לא תמיד יוצאת תורה (לפעמים יוצאים דברים אחרים). בכלל, מוויקי למדנו שהאקרופוליס אינו ייחודי רק לאתונה. בכל עיר בימי אתונה העתיקים, היה אקרופוליס, אולם רק זה של אתונה נשמר. האקרופוליס (עיר גבוהה, ביוונית), נבנה על הפסגה הגבוהה ביותר של העיר, ונועד לשמש כמקלט אחרון לתושבים במקרה של מלחמה. הפרתנון בפסגת האקרופוליס, מרהיב ביופיו, אולם יופי זה מועם במקצת עקב הפיגומים הרבים שעוטפים אותו כחלק מתהליך השימור. החלק הרגלי מסתיים, וממשיכים בסיור הממונע בעיר. חנייה נוספת מול בית הפרלמנט, לצורך צילומים משותפים עם חיילי המשמר, שנראים כמו בובות עם התלבושות העתיקות. כל הבזק מצלמה גורם להם למצמץ, אבל מעבר לזה אף שריר לא זז על פניהם. לחשוב על זה כדרך של שירות צבאי, נו, שיהיה.סיימנו את הבוקר הארוך בארוחת צהריים מוזמנת באחת ממסעדות העיר שמתחת לאקרופוליס מקום הנקרא ה"פלאקה".


בתום הארוחה חוזרים למלון לסיאסטה. אחר הצהריים איש איש לנפשו. הצוות של CHX מקדים צאתו לסאמוס. אנחנו הלכנו לאכול קבב מעולה במסעדה בפלקה. חוזרים למלון רגלית למנוחת לילה. לילה טוב, מחר יוצאים לסאמוס. הצוות של ה- CHP יצא לסיור ביתר העתיקות שמסביב לאקרופוליס, שכלל מספר מוזיאונים והרבה עתיקות, וגם רחובות ציוריים, תרתי משמע, סיור רגלי שנמשך כ- 4 שעות ורק לאחר מכן חזר רגלית למלון, כאשר בדרך חזרה הצוות פגש את "ממה" בדרכו להודיע למשטרה על כך שכייסו אותו במהלך הסיור של הבוקר.


בערב יום זה צוות ה- CHP וחלק מצוות CGC יצאו לטייל בעיר כאשר היעד הוא הר ליקאבטוס Monte Lykabetos, ממנו נשקף נוף מרהיב על העיר, ואחרי כל אלו, חזרנו למלון לשינה בריאה, לתלאות יום המחר.

סרטון 


יום ראשון 15.6.08 –

היום מתחיל לא רע. האנשים מתאספים בלובי בשעה היעודה, שמונה וחצי בבוקר. האוטובוס ממתין לנו במורד הרחוב, ואנחנו יוצאים לשדה – כשעה נסיעה. נפרדים מהאחראי על התיאומים ופונים למטוס. כל אחד תורם חלקו בהכנת המטוס. אני מבצע בדיקה לפני טיסה. מהעבר השני של מסלול ההסעה אנחנו מבחינים ביולי מתראיינת לאחד מערוצי הטלוויזיה המקומית. ממתינים שתסיים את הראיון וניגשים להודות לה ולהיפרד ממנה. כל אחד מאיתנו זוכה לחיבוק חם ממנה ונשיקה על כל לחי. לדברי יגאל, גם מעמד זה צולם וכנראה שעשינו כותרת בטלוויזיה המקומית. בחזרה למטוס, דוחפים אותו מהעפר לשולי מסלול ההסעה, על מנת למנוע פגיעות אבנים במדחף, ונכנסים למטוס. כל אחד במושבו. אני מאחורי ההגה, אלפרד לימיני כסיוע בניווט, ויגאל מאחור לשמור על שנינו. מקבלים אישור התנעה והסעה, ויוצאים להתיישר על מסלול 21. אני פותח מנוע, המראה חלקה, אולם האף קצת כבד עקב משקל הדלק והציוד. אני מכוון לכיוון דרום, בכיוון כללי של KEA. מטפסים מעל אתונה לכיוון האצטדיון החדש (גרמן, תקראי ותפנימי) כנקודת ביקורת ראשונה, ומשם לעבר החוף לנתיב ה – VFR המתוכנן. בדרך מנסים לזהות את האתרים שרגלינו דרכו בהם אתמול. קו החוף גם הוא מאחורינו, ואני מתיישר בגובה הרצוי. קביעת סל"ד, דילול תערובת, איפוס ג'ירו, ואני מוכן לניווט הארוך. לפנינו כשעתיים וחצי טיסה לכיוון KEA ומשם מערבה דרומית למיקונוס, והצפנה לכיוון סאמוס. עוזבים את תדר טאטוי, עוברים לתדר אתונה, המלווה אותנו כל הדרך עד לסאמוס. אתונה יודעים שהקשר עם סאמוס בעייתי, ומבקשים שנישאר איתם על התדר עד שניצור קשר עם סאמוס. מזג האוויר בהיר למדי, אולם הלחות היחסית הגבוהה גורמת לעננות מעל כל אי, וערפילים מעל המים. קשה לראות את תמונת הנוף, אלא רק כשמתקרבים לאי. בהתקרבנו למיקונוס מדרום, התבקשנו לעבור לתדר שלהם, ולדווח 10 מייל מזרחית להם. בנקודה זו שוב עברנו לתדר אתונה, ושוב התבקשנו להישאר איתם עד יצירת קשר עם סאמוס. הנוף בדרכנו כבר מוכר לנו. מרחבים אינסופיים של ים, פה ושם צצים האיים הבלתי מיושבים, באחדים מהם כנסיה בודדת בראש ההר הגבוה באי.

חוויות צוות ה- CHP בלג זה שאורכו כ- 260 מייל, המתואר בתמונה המצורפת

From flyin athina& greece island 2

למעשה עד דרומית למיקונוס מסלול הטיסה הוא ההיפוך של המסלול מלפני יומיים בטיסה לאתונה, אך מהנקודה דרומית למיקונוס טסנו לצפון מזרח, ממערב לאי Ikaria, וכאשר חלפנו אותו לגמרי פנינו לדרום מזרח לכיוון קבוצתאיים שהצפוני שבהם נקרא fournoi וכאשר היינו מצפון לאי זה, פנינו לחלקו הדרומי של האי Samos שהוא למעשה רכס הרים גבוהים בגובה של כ- 2350 רגל, שרק לאחר שעוברים אותם ניתן לראות את שדה התעופה שאליו מיועדים פנינו. שרשרת הרים זו יוצרת גם מיסוך כפי שמתאר בהמשך איציק מה-יפית.


מתקרבים לסאמוס. כל הניסיונות ליצירת קשר נענים בדממה מוחלטת מהצד השני של הערוץ. רק כשהתקרבנו לאי הבנתי מדוע. השדה נמצא בתוך עמק מוקף הרים, ועל מנת להגיע אליו יש לעקוף את ההר מעל הים ואז לפנות צפונה. 10 מייל מהשדה ועדיין אין קשר, אנחנו שומעים רק את המטוסים שלפנינו, הגבוהים מאיתנו, משוחחים עם השדה. מדי פעם אני מנסה ליצור קשר. האי בטווח ראייה ואני מתחיל לשמוע קטעי משפטים. עוד כמה דקות חולפות, ונוצר הקשר. הבקר מתעניין במועד הגעתנו, ונענה שתוך מספר דקות. עוקפים את ההר לתוך הים, והנה השדה מונח לפנינו במלוא הדרו. מקבלים אישור לנחיתה על מסלול 09. אני שם את האף לכיוון המסלול, מבצע בד"ח לפני נחיתה. אזהרת הדפית לגבי רוחות צד וגזירות רוח נשמרו בראשי, ולפיכך שומר על מהירות גישה גבוהה יחסית. סיבה נוספת הייתה הרצון שלי לגעת לקראת הפינוי, כיוון שהבואינג שמאחורינו נשלח לבצע 360 בכדי לאפשר לנו לנחות. דו-קיום בצוותא. למרות החששות, הנחיתה חלקה וכך גם פינוי המסלול. אני מבחין מרחוק בקבוצה המטוסים שהקדימה אותנו, ושם פעמי אליה. דוד אייזנברג מועיל ברוב טובו לכוון אותי בתנועות ידיים. הגענו. כיבוי מנוע, התארגנות ליציאה מהמטוס, פירוק האביזרים שלנו, קשירת המטוס לשקי החצץ שהכינו עבורנו המארחים, וממתינים לתדלוק. בשלב זה הצוותים של ה- CHP וגם של ARO כבר היו על המסלול ממתינים גם הם לדלק. נציגת התפעול מודיעה שנהג התדלוק יתפנה רק באחת ושלושים וממליצה לקחת אותנו בינתיים לטרמינל לכוס קפה. ואכן בשעה היעודה המתדלק מופיע, ונציג מכל מטוס הדורש דלק יוצא לרחבה. בינתיים מגיע גם המטוס האחרון, CGC שזכה לסיפור משלו (אנשי הצוות חשדו שמישהו פתח להם את המטוס ודיווחו לשלטונות, דבר שגרר חקירת שתי וערב של שעתיים, כאילו הם הפורצים). זהו, כולנו פה. יגאל יוצא לתדלק ואני נשאר במשרדו של מנהל השדה, תוך שאני זוכה להרצאה חמורת סבר מפיו של המנהל מדוע עלינו לשלם אגרת נחיתה של 2 יורו. הבטחתי לו שלא נתמקח ונשלם את האגרה במלואה. אלפרד רוצה לעלות למגדל ולהגיש תוכנית טיסה למחר, אולם אנשי המגדל מבקשים לדחות זאת לבוקר המחרת כיוון שהם עמוסים. ואכן, הקשר רועש וגועש. בינתיים, יגאל וראובן רז פורצים למשרד בסערה. המתדלק אינו מוכן לקבל את האישור המסחרי לתדלוק המטוס, ותובע תשלום מלא הכולל מס. לא עזרו כל טענותינו שבשדות האחרים טפסים אלו היו קבילים, ובהתאם קיבלנו את ההנחה בדלק. זה לא עניין של מה בכך, הפער מגיע לכשלושים אחוזים ממחיר ליטר דלק (1.6 יורו במקום 2.3). מנהל השדה מזעיק את מנהל המכס בשדה, האמון על הנושא, וגם הוא מסרב לקבל טפסים אלו. הוא דורש טופס חתום מקורית על ידי המִנהל, ולא צילום. לדבריו, מי ערב לו שלא זייפנו את הטפסים? עכשיו לא הכסף דיבר מגרוננו אלא העלבון. הייתכן שטייסים ישראלים יזייפו טופס שכזה? לא יעלה על הדעת! הצענו לו להתקשר לחברה המשכירה, להשאיר לו את מספרי הדרכונים שלנו, בכול מה שיחפוץ, אבל הוא בשלו. אנחנו מנסים להסביר לו שבקשתו בלתי אפשרית. הוא מבצע מספר שיחות טלפון וחוזר ומסביר שצר לו, אבל זה המצב. לאחר שעה של ויכוחים וניסיונות שכנוע, אנחנו מבינים שהרוח שלנו לא תעקור את ההר שלו, ונכנעים. משלמים את המחיר הנדרש, משלימים את הניירת הנחוצה, ויוצאים לאוטובוס הממתין לנו. הסתיימה מערכה ראשונה ועכשיו פנינו למערכה השנייה. החברים, שהגיעו בינתיים למלון, מדווחים לאחור שבעלת המלון מסרבת להפעיל את המזגנים עבורנו. לדבריה, המיזוג מופעל רק בחודשים יולי ואוגוסט, ועד יולי נשארו עוד כשבועיים. ניסינו לבדוק זאת עם המלווה, שנשארה עימנו בשדה למאבק על מחיר הדלק, אבל לדבריה הניסיון לטפל בזה מול סוכנות התיירות המקומית, שארגנה עבורנו את המלון, לא צלח. מוטב לטפל בזה במלון. ואכן כך עשינו. אבל, החברים במלון לא רצו לוותר ופתחו בשביתת שבת שהכריז דוד אייזנברג, סירבו לקבל את המפתחות לחדרים עד שתובטח להם אספקת מיזוג. מסתבר שבעלת המלון נשברה והתחייבה להם שבעלה יטפל בנושא, רק אז נכנסו החברים לחדרים. אנחנו בינתיים בנסיעה לכיוון המלון. האוטובוס פורק אותנו בכביש הראשי. הגישה למלון צרה ופתלתלה, והאוטובוס אינו יכול להיכנס לשם. ההבטחה שמיניבוס של המלון יאסוף אותנו, לא מתממשת ואנחנו מתחילים לגלוש רגלית.

בכניסתנו למלון הוצאנו את הזעם שהצטבר בשדה על בעלת המלון, ודרשנו להפעיל את המיזוג. כנראה שמשהו בטון הדיבור שלנו הפחיד אותה והיא טרחה להגיב מיידית שבעלה כבר מטפל בזה. לא ידענו שפרצנו לדלת פתוחה.התפזרנו לחדרים. אני יוצא למרפסת ליהנות מהנוף ומהים שנשקף מולנו. חוף הים לא רחוק מאיתנו, למרגלותינו. המים הכחולים והרגועים משרים שלווה של תיירי נופש. כל הזעם והכעס נעלמו כלא היו. הצמחייה למרגלות המלון ממזכירה את הצמחייה בארצנו, הרבה עצי ית, פה ושם דקלים והרבה שיחי רותם. לא רחוק מאיתנו מתרוממים ההרים מעבר לגבול התורכי. שחיינים טובים יכולים להגיע לתורכיה בשחייה.


יגאל יוצא לשכור משהו דו-גלגלי, ואני יורד לטבילה קצרה בבריכה, עם ניסיון לקרוא מעט בספר שהבאתי איתי. אבל זה נשאר בחזקת ניסיון. הברחשים שליד הבריכה מבריחים אותי במהירות חזרה לחדר. כנראה שנוסיף זאת לרשימת הסיבות מדוע לא לחזור יותר לכאן, כולל רמת החדרים שהזכירה לי את אכסניית הנוער מתקופת הטיולים של בית הספר. מאידך, חברים אחרים שחזרו מסיור באי, טענו שזה אחד המקומות היפים שהגיעו אליהם. את היום סיימנו בסיור וארוחת ערב בנמל העיירה על שם פיתגורס, תוך ביקור בפסלו של פיתגורס, המצביע על האנך במשולש ישר זווית, ולאורך המרינה והספינות המתנדנדות לקצב הגלים.


הצוות של ה- CHP יצא שוב לסיור מודיעיני באי, וגילה כמה פנינות הכוללות שיעור בבוזוקי לנערים במתקיים ברחוב, תיירת ללא החלק העליון לגופה וכנסייה שהייתה בהכנות לחתונה, וחוזר למלון במונית. זהו, המסע מתקרב לקיצו. מחר חוזרים הביתה.

יום שני 16.6.08 –

בוקר. מתארגנים ליציאה. אני יוצא פעם אחרונה לצפות בנוף המרהיב הנשקף ממרפסת החדר. לאחר ארוחת בוקר דלה, עולים לרכב המלון המוביל אותנו במעלה הכביש, לאוטובוס הממתין לנו על הכביש הראשי. עיכוב קצר של אנשי הביטחון בשדה, עוברים דרך משרד מנהל השדה לסידורים אחרונים, ויוצאים למטוסים. אלפרד ויגאל עולים למגדל להגשת תוכנית טיסה, ואני שם פעמי למטוס ומכינו לטיסה. בבוקר יום זה, נעשה ניסיון שני להחזיר את עודף התשלום ששילמנו על הדלק, ע"י עופר דגן מצוות CHP, ובמקביל לכך היוונים, כנראה בכוונה תחילה, עקב מהומות היום הקודם, החליטו ליבש את צוות ה- CGC על המסלול עד שיתדלקו אותם. בקטע זה לרודוס, אני בצד שמאל, יגאל לימיני ואלפרד מאחור. שק הרוח מצביע על רוח צולבת חזקה משמאל למסלול. אני מבקש אישור התיישרות והמראה, ומקבל. מאזנות לצד שמאל, פתיחת מנוע וריצה. הרוח החזקה מורגשת במהלך הריצה והניתוק, המטוס מנסה להיסחף לימין, ואני מנסה לשמור בכוח על ציר המסלול. בתחילת הטיפוס פונה דרומה ומטפס לגובה ההתחלתי שניתן לנו. מתחילים את הנתיב לרודוס בהתאם לתוכנית VFR שהגשנו. הנוף המוכר נשקף מסביב, הרבה ים ואיים הפזורים מסביב. שעה וחצי של טיסה עם רוח גב של כחמישה עשר קשרים, ורודוס נשקפת מולנו. על פי הוראות המגדל אני מבצע מעגל המתנה בנקודת DELTA, הנמצאת בניצב למגדל, מספר מיילים בים, בכדי לאפשר למטוס נוסעים שבפיינל לנחות. המסלול מתפנה ואני שם את האף לכיוונו ונוחת. ברחבה ממתינים לנו אנשי צוות ה- CHP וגם אנשי חברת אולימפיק האדיבים מהסיבוב הקודם, ומסייעים לנו בהתארגנות להמשך הטיסה, כולל התדלוק. רוח הגב שליוותה אותנו כל הדרך מסאמוס חסכה לנו מעט דלק. הניסיון בצריכת הדלק מת"א לרודוס, גורם לנו למלא את המיכלים עד גדותיהם. נותר לנו מעט זמן עד לשעה אחת, בה קבענו לצאת, ומנצלים אותו לארוחה קלה בטרמינל. כאמור אנשי צוות ה- CHP שכבר הגיעו קודם לכן לשדה, טסו בלג זה שאורכו כ- 150 מייל, במסלול שבתמונה


טסנו מסאמוס דרומה לאי Leros אותו חצינו מצפון לדרום כאשר בדרך חולפים ממזרח לאיים arkoi ו- leipsoi, ובהמשך לתוך הים וממערב לאי kalymnos, ובנקודה הנמצאת בצפון מזרח לחלקו הדרומי של האי קוס פנינו לדרום מזרח לאורך מסלול הטיסה מהיום הראשון והשני עד לאי רודוס.

הטיסה מרודוס לישראל-

בשעה היעודה, אוסף אותנו איש אולימפיק ומסיע אותנו חזרה למטוס. יגאל בצד שמאל ואני מאחור. המראה חלקה, ויגאל שם את אף המטוס ישירות לוינגייט. לפנינו למעלה מארבע שעות טיסה, תלוי ברוח. אני מתרווח במושב ומנצל את השעות לנמנום קצר, קריאת הספר שעמי, והיכרות מעמיקה עם ה – GPS שלי. 180 מייל מחופי הארץ יגאל קורא לתל-אביב. עונה לנו קול בעברית, מריחים כבר את הבית. השעות עומדות לחלוף וחופי הארץ מתגלים למולנו. פנייה ימינה, אישור נחיתה משדה-דב, וגלגלינו נוגעים באדמת ארץ הקודש. לאחר כיבוי מנוע, פונים לסידורי המכס וביקורת הגבולות, שלאחריהן אני ממריא להרצלייה. אפילו לא היה צורך להשלים דלק במיכלים, רוח האף הייתה הפעם לטובתנו. עוד 10 דקות, ואנחנו בשדה הבית. תם המסע המופלא הזה. 18.5 שעות על המונה. מסתיים לו ראלי נוסף, המשאיר טעם של עוד. לאן בשנה הבאה?

סוף דבר

כאן המקום לציין שחלק ניכר מההנאה נבעה ממאמציהם של כל גורמי התיאום בשירותי הקרקע, החל מחברת התיירות בארץ, דרך הגורמים בנקודות השונות, המלווים/ות שהתאמצו להשביע את רצוננו, ולא פחות חשוב, ההיענות הנפלאה של כל חברי הקבוצה להנחיות השונות. עם אלה אפשר לעשות הכול. ותודה לאלה שסיפקו לי את התמונות המשובצות פה ושם, תמונות שבוודאי יעלו חיוך על פנינו, וריר לאלה שוויתרו הפעם. נתראה במטס הבא.

נכתב ע"י איציק מה-יפית ותוספות של יוסי לוי יוני 2008

 
הכותב יוסי לוי joseph levy הינו מומחה לאיסלנד iceland, המלווה קבוצות בנהיגה עצמית בלבד, והמתכנן מסלולי טיול לפי מידת המטייל,והמשמש כמומחה באתר http://www.gotravel.co.il/.
לפניות לכותב shark4162@gmail.com
© Copyright to seekingtheworld.com זכויות יוצרים לאתר