30 יוני, 2011

סין בעיניים שלי- מדרום לעיר קונמינג China in my eyes - south of Kunming


מתוך רשמי מסע לחבל יונאן 16.4-30.5.2011

לכתבה המקבילה הכוללת מידע למטיילים כנס ללינק הבא -
http://www.seekingtheworld.com/2011/06/blog-post.html

לכתבה הקודמת שלי כנס ללינק הבא-
http://www.seekingtheworld.com/2011/06/blog-post.html


27.4.11
אנו עוזבים את החלק המרכזי/מזרחי של יונאן ויורדים דרומה.

הבוקר היקיצה מוקדמת במיוחד. האוטובוס יוצא כבר ב-7:30. מעמיסים תרמילים וממהרים לתחנה בידיעה שהכרטיסים שרכשנו יביאונו רק עד לעיר KEI-YUAN (על המפה היא נראית עיירה קטנה) ומשם נצטרך להמשיך באוטובוס נוסף. קשה להתרגל לגודל הזה של סין, ואנחנו רק במחוז אחד...
נוסעים ארבע!!!!! שעות עם נהג שלא מפסיק ללחוץ על הגז (בדיעבד מתברר שלמזלנו). התחנה הסופית נראית לי מוזרה מאוד, היא מזכירה מין מוסך בדיקה לאוטובוסים ואין בה שום כלום נוסף פרט למשרד. אחרי כמה שיניים שבורות (בקושי נשארו לי...) הם כותבים לי על פתק משהו בסינית (שאני ממש מבינה.... J ) אבל מקטעי המילים הבנתי שאין משם אוטובוס ולהמשך הנסיעה צריך להגיע לתחנה מרכזית נוספת בצד האחר של העיר. שוב אנחנו עם ההשוואות לארצנו. בעיירה קטנה שם יש לפחות 3-4 תחנות מרכזיות אל מחוץ לעיר, בהתאם ליעדי הנסיעה. כשהסינים רואים את עיני העגל שלנו... הם ממהרים להושיב אותנו במונית. מורים לנהג להיכן לקחת אותנו ואפילו כותבים את מחיר הנסיעה, כדי שלא יעשוק אותנו.
From כתבות מדרום לקונמינג

גילינו עיר מוסלמית כמעט לחלוטין ואנו מופתעים מהתלבושות של הנשים וכיסויי הראש של הגברים. כמובן שלא מצלמים, כי זה נראה לנו מוכר מהבית...
תוך זמן קצר אנו מגיעים לקצה האחר של העיר. איש לא צעיר מנסה לעזור להוריד את התרמילים מהמונית. אנחנו חשדנים כמו תיירים, יוסי מסרב בנימוס ובתקיפות למחווה, ואני רצה לקופת הכרטיסים. אבל האיש "החשוד" רץ אחרי עכשיו ואומר לקופאית משהו לא ברור (לי! לי! היא מבינה הכול...). האוטובוס יוצא ב 11:40, אבל אצלי בשעון כבר 11:50. איזו באסה! זה האוטובוס האחרון ליעד.
"החשוד" ממשיך לזרז אותי ואני לא מבינה מה הוא רוצה מחיי. מתברר כי האוטובוס עומד בתחנה וממתין לשני ה"זרים", והחשוד המרכזי הוא בעצם הנהג בכבודו ובעצמו. עכשיו כבר מובן שאנו מאפשרים לו לעזור להעמיס את התרמילים. הוא אומר בשפת הסימנים שהתקשרו אליו מהתחנה הסופית וביקשו שימתין לנו. שוב נעים לגלות את הפנים היפות של העם הסיני.  אני כבר נוטה להאמין שגם הנהג הראשון, שידע לאן פנינו, דהר כל הדרך על מנת שנספיק. או שאנחנו שוב מזליסטים... J
From כתבות מדרום לקונמינג

שוב נוסעים ארבע שעות בין מנהרות ארוכות (3.43 ק"מ), בין הרים נישאים, וכמובן שבתוך הרבה ירוק. מטעי הבננות, המנגו והפירות הטרופיים המוזרים הם ההוכחה שאנו כבר בדרום.
האוטובוס מטפס ומטפס ללא הפסקה עד השעה 3:00. וכרגיל.... עוד עיירה, הפעם פיצפונה, שלתומנו חשבנו שהיא היעד – אך לא! שוב צריך להחליף אוטובוס שיוצא ממש תוך 5 דקות לYUAN-YANG-  – יעדנו הסופי. החום והלחות מתחילים להיות בלתי נסבלים. קנינו בקבוק מים קרים ואני מצמידה אותו לפנים ולצוואר על מנת לצנן מעט.
הפעם המיניבוס קטנטן ולא ממש נקי, וכמו בכל הדרך, אנו שני הזרים היחידים.
From כתבות מדרום לקונמינג

הרכב מטפס ומטפס במעלה ההרים עד מעל לעננים. הנוף הנישא עוצר נשימה בהודו ואני תוהה מה כבר אפשר לראות מלמעלה כשהעננים מסתירים.
הנסיעה אינה נגמרת, עוד הר ועוד עלייה ועוד עיקול כביש הממשיך ומושך למעלה, ופתאום עצירה בשום מקום. הנהג מבקש תשלום נוסף. אני מראה לו את הכרטיסים אבל הוא מתעקש ששילמנו רק עד כאן (כש"כאן" זה אמצע שום מקום, כמובן...) שוב אין ברירה ושוב משלמים 10 יואן נוספים לאיש. אין לי מושג אם כך נהוג, או שאלו הפנים הפחות יפים של סין.
מגיעים לעיירה ססגונית. בתים צבועים בצהוב מלוא כל העין. מעניין אם יש לכך איזו משמעות.
From כתבות מדרום לקונמינג

נשים בתלבושות מיוחדות ובשלל צבעים.

From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

כבר אחר הצהריים. עוד תחנת אוטובוסים קטנה, השרירים מכווצים מהישיבה הארוכה, ולפני שאני מתרגלת את המשפט הסיני המוכר :"סליחה, אני רוצה מלון טוב ולא יקר"... פונה אלינו סינית מתוקה באנגלית טובה ומציעה לנו להתאכסן במלונית שלה. היא גם מארגנת סיורים בסביבה וזה מתאים לנו בול.
נהג המונית שהיא לוקחת קשור כנראה למשפחה, וכך גם הגיס שיש לו מסעדה. כמו שכתבתי כבר, בסין יש ערבות הדדית ראויה להערכה בין קרובים וחברים.
התרמילים מונפים מעלה לקומה השנייה (רק מדרגות...) – כל העיירה הזו בנויה בשיפועים ובמורדות. בטח רואים עלינו שאנחנו גוועים מרעב. נשנשנו כל מיני פירות יבשים בדרך, ולא יותר. בעלת המלון לוקחת אותנו למטה למסעדה. השד יודע אם על בטן מלאה אצליח בכלל לעלות בחזרה למלון...
From כתבות מדרום לקונמינג

איזו הקלה. סוף-סוף פעם אחת אני אוכלת אוכל ממש, ממש טעים, ואפילו יש תפריט באנגלית. הפירוט לא יעשה נחת ליוצאי המוצא ה"שמי"... צלעות הבקר הנמוך בתבשיל חמוץ-מתוק, פרוסות מאותה התפוצה עם נבטי במבוק, אורז ועוד, וכבר אי-אפשר בלי בירה. זהו! התמכרתי!
בשוק קונים פירות בהחלטה ברורה שאנחנו מנסים רק כאלו שאנחנו לא מכירים, ויש לא מעט.
From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

יום מתיש עבר על כוחותינו ומחר השכמה ב-5:00!!!!!!. לסיור עם החמודה לטרסות האורז.

28.4.11
נכון שהפסקתי לכתוב אתמול, אבל לא הצלחתי לישון. חבורת סינים קולניים עד אימה הגיעה למלון, ומכל החדרים מסביב עלו צעקות.
המתנתי מעט בתקווה שיתארגנו ויירגעו אך הם בשלהם. הם מעבירים אינפורמציה מחדר לחדר בקולי קולות. פתחתי את הדלת, הצצתי החוצה, וביקשתי יפה שיהיו בשקט כי אני רוצה לישון (כמובן שבסינית אלא מה????)
עשו כן עם הראש כאילו שהבינו, והמשיכו לצעוק כמובן... בפעם השנייה כבר אמרתי בנחישות רבה יותר "חלה"!!! (=מספיק בסינית) אבל זה כבר לא הזיז להם בכלל.
לא היתה ברירה. התלבשתי ויצאתי לפרוזדור יחפה. התחלתי לצעוק, לנופף בידיים ולטרוק להם את דלתות החדרים הפתוחות. צרחתי שייכנסו פנימה ושיסתמו כבר. הם נבהלו מ"הזרה" המשוגעת והיחפה וזחלו פנימה לחדרים. פה ושם ניסו להתגנב מחדר זה או אחר, כי חשבו שהלכתי, אבל אני, כמו שריף, תפסתי אותם שוב ושוב והחזרתי אותם לחורים.... החבורה הקולנית הזו הביאה לי את הסעיף...
From כתבות מדרום לקונמינג

התעוררתי משום מה ב-3:00 מבוהלת מחלום מטורף על חברה ללימודי הרפואה הסינית (מלפני 12 שנה...) שמתלוננת שלא חפפתי את שערותיי.... (דווקא כן... J), קלטתי  ששכחתי את מעיל הגשם המוצלח שלי, שמכסה הכול, בכפר ההוא ב-BA-MEI, ובחוץ שומעים גשם זלעפות. נדמה היה לי שאני רואה כתם נוסף בעין ונבהלתי קשות.
שוב עלו מחשבות: מה אני עושה כאן בטיול של צעירים? האם לגשת לרופא עיניים? (איפה?) המקום שכוח אל. האם לשלוח את הילדים לחפש ולפקסס את היסטוריית המסמכים? או אולי לוותר על הכול, לחזור ולא להסתכן. הרבה מחשבות והשינה ממני והלאה. בקיצור לילה מוטרף.
From כתבות מדרום לקונמינג

יוצאים ב-5:30 כשעדיין חושך מסביב עם עוד זוג צעירים הולנדיים לראות את הזריחה מעל שדות האורז.
איזו זריחה ואיזה נעליים? דרך חתחתים במיניבוס קטן. הגב מתעוות והתחת כואב מהמהמורות שבשביל והגשם. אוי הגשם לא מפסיק.
מגיעים וממתינים לשמש שהבוקר הלכה לה למקום אחר. טרסות האורז המלאות מים בעונה הזו חשוכות וקשה לצלם אותן. כשהאור עולה מעט עולים גם הערפילים ומכסים את הטרסות עוד יותר. כלומר, צילומים יפים מבחינתי – יוק!
From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

"בלי הליכה ברגל זה..." זוכרים את הציטוט? בעלת המלון, שהיא גם הכולבויניקית (כלומר המדריכה...), מוליכה אותנו בגשם זרזיפי בין טרסות שיחי תה. לטענתה יש שם שני סוגים, תה ירוק ותה חורפי (לא שאני מסוגלת להבחין בהבדלים). יש גם טרסות של נבטי אורז צפופים שיישתלו בתוך שבועיים בחלקות אחרות עד למתן הפרי. וכמובן... כמובן... איך לא??? עליות ומדרגות... הצלחתי להגיע בשלום, אך בקושי נושמת, כרגיל.
From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

אין מקום יפה יותר בעיני משוק מקומי שוקק חיים. אנחנו נוסעים לראות שוק בוקר כפרי טיפוסי לאזור.
From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

לשמחתנו הגשם רק מזרזף עתה ואנחנו מצלמים באטרף את נשות שבט ההאני בתלבושות הססגוניות ואת נשות שבט הדאי בתלבושות כחולות כהות.
From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

אנחנו לא יכולים להפסיק להתרוצץ בשוק עם היופי הזה מסביב עד שהגשם מכניע אותנו, ואנחנו מתיישבים במשהו שמזכיר מסעדה לאכול קערת מרק אטריות אורז לארוחת הבוקר יחד עם רבות מנשות השוק.
From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

בחוסר חשק גדול אנו שבים אל המיניבוס להמשך הטיול. הפעם פנינו אל כפר של אנשי שבט ההאני (HANY), או כפי שהמדריכה שלנו מכנה אותם – "אנשי הפטרייה", על שם גגות הקש של בתיהם.
אפילו הכלבים מסתתרים עכשיו מפני הגשם החזק, ואנחנו מפסידים את מראה הילדים הלבושים בשלל צבעים עם כובעים שזורים בחרוזי מתכת. הנשים רוקמות את אותם החרוזים על חזית הבגד.
From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

אנו שבים בדרך בוצית והגשם כבד. אפילו עתה אי-אפשר לצלם את טרסות האורז. יוסי מבואס מזה ואני מנסה לנחם אותו באמירה שאם הוא יהיה נחמד אקח אותו פעם לטיול בגווילין, ושם הוא יראה מה זה טרסות... למעשה אנו עושים את דרכנו בתוך ענן אפור ורטוב. אנחנו שבים למלון לעשות הערכת מצב, ומתברר שכל הסיורים האחרים באזור עולים המון, וצריך להחליט אם נשארים או ממשיכים.
תוך כדי כתיבה אנחנו מסתכלים במפה ומתברר שאנחנו בכלל לא נמצאים ב-YUAN-YANG, אלא במקום קטן בשם XING-JIE. אין לנו מושג למה ואיך אנחנו כאן ולא במקום שביקשנו להיות. כמובן שאנחנו לא מצטערים לרגע, אבל זה מצחיק לגלות אחרי יומיים במקום אחד שאנחנו בכלל במקום אחר..... J

29.4.11
גשם סוחף שלא מפסיק מקדם את בוקרנו. אחרי ליל אתמול ההזוי והטיול המדהים בכלל לא מתחשק לקום. אבל כמו תמיד... אין ברירה, החלטנו להמשיך הלאה. מתארגנים בשקט, תרמילים הרם! ויוצאים. השעה כבר 7:00 ועדיין חושך מסביב. בעל המלון עוצר לנו משהו דמוי מונית ותמורת סכום סמלי לחלוטין (4 יואן) היא מביאה אותנו לתחנה המרכזית.
ממתינים ליד קופת הכרטיסים ומישהו ניגש ומפנה אותנו לאוטובוס. הוא מסמן בידיו שלא צריך לקנות כרטיס בקופה. התרמילים מועמסים אחר כבוד, אנחנו תופסים כיסאות רחבים (לא כל-כך טריוויאלי במיניבוסים הסיניים), ולמודי ניסיון (כך נדמה לנו) על כך שדרשו מאיתנו בעבר תוספות תשלום מוזרות, אני חוזרת שוב לקופה. האיש פוכר ידיים שוב ושוב ומסביר שאין כל צורך בכרטיס, ואני מתעקשת לדעת כמה זה יעלה. "אר-שי-בה"=28 ואני מוותרת על וויכוחים נוספים.
על חזית האוטובוס רשום בסינית היעד הבא שלנו: GE-JIU. אנחנו בודקים במפה שהכיתוב זהה, ואיזה פלא? אני כבר יודעת לקרוא סינית J ונרגעת שהיעד נכון, אבל מי יודע לגבי הכסף? האם יעשו לנו שוב את התרגיל של לקחת כסף באמצע הדרך?
From כתבות מדרום לקונמינג

אנו יוצאים לפני השעה היעודה (7:30), מה שמגביר אצלנו את אי הנוחות שאולי זה לא ממש אוטובוס רשמי. הנהג מחליק 5 יואן לשומר שפותח את שער התחנה.
מיד עם היציאה הוא אוסף אנשים שעמדו בפתח התחנה. כמה קשה כשלא יודעים ולא מכירים את הנהלים!
From כתבות מדרום לקונמינג

נוסעים בזהירות מראש ההר לעמק בגשם שלא פוסק. ערפל, הראות כמעט אפס, ויש אבנים רבות שהתדרדרו מההרים. פחד אלוהים.
From כתבות מדרום לקונמינג

הגענו בשלום לתחנה המרכזית. כמה מהאנשים יורדים, ואנו נשארים בידיעה שהוא ממשיך ליעדנו. אז הנה עוד תרגיל סיני מבריק... הנהג ממהר אלינו, מורה לנו לרדת ומעביר אותנו למיניבוס שנוסע לעיר. המיניבוס מלא ונותר רק כיסא אחד פנוי, או שנצטופף במושב האחורי. אני כועסת כי אין מקום ולא מוכנה להסדר, אבל יוסי, כרגיל, חמוד ומוותר. אני יושבת על חצי הכיסא שהותיר לי הסיני השמן (יש כאלה...) ויוסי מצטופף, המסכן, בין חבורת הסינים הצפופים ממילא. למזלו הוא נרדם מהר. אני יושבת עם שני התרמילים הקטנים עלי. אין מקום לשים אותם. לנוסעים במיניבוס אין אוויר פתאום וכולם החליטו לפתוח את החלונות לרווחה. הרוח מכה בי בעוז, ואני בתמרונים מצליחה לשלוף מהתיק התחתון צעיף, גאה בעצמי מאוד שזכרתי לארוז אותו.
From כתבות מדרום לקונמינג

אמא משחקת עם תינוקה על ברכיה ואני מגלה בפליאה שיש לילדון 6 אצבעות ברגל. קשה להסיר את העיניים....
אנחנו מגיעים לGU JIE-  בשעה 10:00, ומיד רוכשים כרטיסים להמשך. המחיר שערורייתי – 66 יואן לאדם. לדעתי זה תרגיל נחמד לקחת מזרים יותר כסף, שהרי כולם שווים בסין. הם מוסיפים למחיר הכרטיס דמי ביטוח חיים סיני.....!
אז היו כאן שני תרגילים : 1. הנהג שלקח אותנו והיה אמור להמשיך עד GU JIE קיצר לעצמו את הדרך הארוכה. 2. הכרטיסים עם הביטוח לזרים.
הנסיעה אורכת כמעט כל היום. השמש מופיעה ונהיה חם מאוד. נוסעים ונוסעים ושוב נוסעים ולי אין מושג ירוק לאן זה בדיוק ולמה אנחנו מתאמצים ככה. בצהריים אנחנו מגיעים לעיירה נידחת, שם הנהג מכריז על הפסקת צהריים. המקום מפחיד קצת מבחינת ההיגיינה אז אנחנו קונים מנת אורז אחת עם מעט ירקות לשנינו, כך הסיכון לחלות יתחלק... האוכל מתברר כטעים ביותר וסביר להניח שלא נמות מזה, אבל אין כבר זמן לאכול עוד מנה כי הנהג מאיץ להזדרז.
From כתבות מדרום לקונמינג

עוד מבט במפה מראה שיש עוד 76 ק"מ, ואני מחשבת מיד שעם הנהיגה הזהירה (מדי) של הנהג נגיע ליעד בעוד שעתיים וקצת... ממשיכים לטפס בהרים בנוף אגדי. כל ההרים מחוררים בשרשרת מנהרות ארוכות. הכבישים מפותחים ומסודרים עם עשרות גשרים, כך שהנסיעה קלה ונוחה.
בבא-מוי (BAMOI) הכול נגמר. שם אנו עולים ועולים עד אינסוף. מתגלות עוד ועוד טרסות על פני כל ההרים וכל מלוא העין, והן עולות לגבהים של עד 3400מ' מעל פני הים.
From כתבות מדרום לקונמינג

קשה לצלם מאוטובוס נוסע!
From כתבות מדרום לקונמינג

וממשיכים לטפס... השמש נפלאה, הראות מצוינת, אבל אי-אפשר לצלם. המוני עיקולים, פיתולים ועצים הנטועים בצדי הדרך מונעים מאיתנו לתעד את היופי המרשים הזה. הטיפוס שוב לוקח אותנו לתוך העננים. הראות כבר מאיתנו והלאה, השמש נמצאת מצדו האחר של ההר, ואנו נותרים באפור מכוער.
From כתבות מדרום לקונמינג

בכל עיירה שנראית גדולה מעט נדמה לנו שהנה הגענו, אבל הדרך לא נגמרת. רק בשעה 4 אחה"צ אנו מגיעים לתחנה המרכזית של העיר GINGPING (להזכירכם, אנחנו בדרכים כבר מ-7:30).
From כתבות מדרום לקונמינג

יש מלון קרוב מאוד והוא מיועד לזרים (יש הפרדה בסין בין המלונות לסינים לבין מלונות ה"זרים", שחס וחלילה לא יתערבבו...). כיאה למלון עבורנו גובים בו מחיר שערורייתי... (140 יואן ללילה), ועוד על חדר מוזנח כשיש שיפוצים מסביב.... כמובן שאנחנו לא מוכנים לכך, ויוצאים לחפש משהו אחר. שתי נערות סיניות מנסות לעזור. הן לוקחות אותנו למלון חביב. עם מדרגות, מדרגות, ומדרגות...אבל בעלת הבית מסרבת להשכיר כי אין לה חשק להסתבך עם השלטונות.
שוב אנו נלקחים למלון אחר. שוב מדרג... מדרגו.... מדרגות!!!  אההה! שכחתי, יש גם שיפועי עליות... והחדר כמובן נמצא "רק" בקומה השלישית... הפעם אני נותנת לילדות לעזור לי, כבר אין כוח לסחוב. ויש גם אמבטיה שלא מעל ה"בול קליעה"! כלומר יש סיכוי למקלחת היום למרות ש.... הריח כרגיל....
From כתבות מדרום לקונמינג

קולות נפץ מבהילים לרגע, אך מיד אני צועקת ליוסי "יש חגיגה!!!" ואנו שועטים למטה עם מצלמות שלופות. בבניין הסמוך, חשוך ואפור, עומדים להם  מאושרים חתן-כלה ושושבינים עם מגש רחב בידיהם, והם מחלקים לכל העוברים ממתקים וגרעינים. אנו עומדים בצד ומצלמים את המנהג היפה שבו המתחתנים מכבדים את הבאים לחתונתם. השושבין ניגש אלינו ומבקש מאוד, מאוד שנכבד אותם בנוכחותנו ונעלה לאולם החתונות בקומה מעל. לא נעים, ולא רצינו כל-כך, אבל הם המשיכו להפציר וגם לקחו אותנו ביד, ליוו אותנו לשולחן פנוי וגם ביקשו מהחוגגים שכבר ישבו שם לדאוג לנו.
From כתבות מדרום לקונמינג

אולם ענק עם שולחנות עגולים קצת דומה לחתונות אצלנו, אבל כאן... מקבלים קעריות וצריך ללכת למלא אותן באורז בירכתי האולם. כנראה שזה נחשב למקום מוצלח מאוד, כי קשה ללכת על הרצפה החלקה משמן שלא ברור מתי נוקתה...
על השולחן יש הרבה מאכלים שונים ואנחנו מנסים לטעום אותם עם המקלות. לא ברור מה חריף ומה לא, יש הרבה דברים לא מזוהים. עוף, בקר, דג (אחד גדול לכולם, כי ככה נהוג בסין – וגם מביא מזל, כמו שמאמינים אצלנו), ירקות, ועוד אורז מתוק. המון מאכלים.
כמובן שאנחנו נושא השיחה והצחוק כשהם רואים איך אנו נאבקים עם המקלות. הם מציעים ושמים לנו בקערות. אני מספרת שאנו מישראל, ומספרת שאני רופאה סינית (שם זה חשוב). הם מחייכים ומנידים בראש. בכלל לא בטוח שהבינו, וסביר להניח שרובם לא יודעים היכן ישראל.
אכלנו, שבענו והותרנו. ביציאה עומדים אנשים ליד שולחן ארוך ונותנים כסף כמתנות. כרוז ברמקול מכריז על הסכומים שניתנים. החלטנו שגם אנו נותנים, והשארנו להם 10$ למזכרת. מאחר שאת הכול רושמים במחברת בצורה מסודרת, הם מגלגלים עיניים ולא יודעים איך לרשום או כמה זה ביואנים. מה שכן, הם מחתימים אותי ונותנים לי בחזרה מתנה: שקית עם גרעינים (לא קלויים...), מעט בוטנים וכמה סוכריות.
From כתבות מדרום לקונמינג

איזה כיף שהמלון קרוב! אנחנו עולים מותשים ונרדמים עם הבגדים כבר בשעה 7 בערב.
כעבור שעתיים אנחנו מתעוררים שוב לצלילי מוזיקה, והיא לא מהחתונה. בחוץ נפתחו ארובות השמיים ויורד גשם זלעפות. בסביבות השעה 9 אנחנו מצליחים להתעשת, הגשם פוסק ואנחנו יורדים לראות מהיכן הקולות. לחתונה כבר אין זכר, אבל בכיכר העיר מולנו, בחושך כמעט מוחלט, מישהו שם מוזיקה ואנשים רוקדים להנאתם. הריקודים הם איזו ווריאציה של ריקודי שנות השישים עם ריקודי עם, אבל כולם מכירים את הצעדים.
המוזיקה עושה לי חשק לרקוד אבל יוסי לא נרמז... אני קפיצית מבפנים אך לא מראה שאני מתה לרקוד. הזוגות נעים כל-כך בחן. ניגשת אלי אישה מהרוקדים ומזמינה אותי לרקוד איתה. מעולם לא רקדתי בזוג עם אשה. אני נעה במבוכה אבל נהנית מהמקצב. הפשרתי מעט והריקוד הולך לא רע. אני רומזת לה להזמין גם את יוסי לרקוד. (למה שרק אני אובך?? J...) לטענתו הוא לא רקד אף פעם. אבל גם הוא מעז ואני מתבוננת מהצד איך הוא מתפתל בין רצון לחוות משהו חדש לבין ביישנות. ואז ניגש אלי גבר סיני, "הרקדן" הטוב שבחבורה, ואנחנו מנסים לרקוד את הצעדים הלא מוכרים לי. הוא ג'נטלמן ואני מגושמת עם נעלים גבוהות וכבדות ומעיל כבד.
אחרי שעה אני רטובה לגמרי מזיעה אבל מחייכת באושר ויכולה ללכת לישון בשקט.

30.4.11
כנראה שנגזר גורלי לקום מוקדם בטיול: אני לא מצליחה לישון אחרי השעה 6 בבוקר.

From כתבות מדרום לקונמינג

היום יום שקט אבל השמים לא משהו, די מעוננים. ביציאה מהמלון אנחנו מוצאים "שוק עבדים" סיני.. בעצם שוק "עבדות"... רק נשים, מהכפרים בסביבה, עומדות שם בתלבושותיהן המיוחדות וממתינות שייקחו אותן לעבודה בבניין. הן מביאות איתן את הטוריות וסלים קלועים שבהם הן תישאנה את חומרי הבניין, מלט, חצץ וחול.
From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

רקדני הלילה בכיכר התחלפו עם בוקר במתעמלי הטאי צ'י.
From כתבות מדרום לקונמינג

זקני העיר מוציאים את ציפורי השיר שלהם ליהנות מהאוויר החופשי.
From כתבות מדרום לקונמינג

כמו בכל עיירה אנו שמים פעמינו לשוק. כאן אנחנו מוצאים בני מיעוטים אחרים וכמובן תלבושות שונות ממה שראינו עד כה. התלבושות הן רק נשיות (משום מה הגברים לא מתקשטים, כמו בכל מקום), אך לא כולן אוהבות את המצלמה שלנו.
From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

השוק תוסס וצפוף. מאות מוצרי מזון שונים ומשונים. ירקות ופירות מכל הסוגים, פטריות שנאספו מהיערות ומהעצים, עשבי בר שמשמשים אותם לבישול, דגים, ג'וקים קטנים וציקדות חיות... ביצי שליו ויונים מבושלות בתבלינים שונים, אטריות אורז מוכנות לאכילה, וכל מה שנשות השבטים מגדלות ואוספות בהרים או  בנהרות. הן מגיעות למכור בכל בוקר ויכולות לשבת שם שעות על גבי שעות עם מספר פריטים עד שהן עוזבות את המקום.
From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

אני מתעקשת לאכול את ה"לחם המאודה" הסיני. 2 לחמניות עגולות חמות ולבנבנות ממולאות בירקות מאודים, והמחיר רק 1 יואן. יוסי קונה תירס לבן וכך אנו חולקים ארוחת בוקר.
אי-אפשר להתאפק ואנחנו קונים מנגו, אגסים ותפוחים שיהיו ליום המחרת. עדיף לקנות כרטיסי נסיעה היום, כי מחר יום חג חשוב !!! האחד במאי, ומניסיוני בעבר (הרחוק) נתקשה  למצוא אוטובוס, כי כל הסינים על גלגלים, נוסעים לבקר משפחה וקרובים. בסין יש חגים מעטים, והם אינם חגים דתיים, כך שהוחלט שיחוברו מספר ימים יחד לחגיגה אחת.
בטעות אנו נכנסים לבנק שנמצא בתחנה, ולא מבינים איך זה שהם לא מוכנים למכור לנו כרטיסי נסיעה... J. ניהלנו דו שיח של חרשים ולקח זמן עד שהראו לנו את קופת הכרטיסים ממול. כמובן ששם, בקופה, יש המון בני אדם, וכולם רוצים להבטיח לעצמם מקום נסיעה. לא שזה ממש עוזר לנו. הקופאית מנסה להסביר, בטח בסינית מעולה... שאין היום וגם מחר לא יהיה שום אוטובוס ליעד הבא שלנו. כמובן שאנחנו נלחצים. אין לי חשק להישאר פה עוד יומיים נוספים. מצאנו לבסוף כרטיס לעיירה GUJIU שממנה הגענו בדרכנו הנה. שם גם ניתן לקנות כרטיס לאוטובוס שינה לעיר הבאה, הרחוקה.
From כתבות מדרום לקונמינג

את החמודות שעזרו לנו הזמנו רק לשעות הצהריים, כי הן לומדות. המטרה היא לשכור נהג ולנסוע איתן לצלם את טרסות האורז המדהימות. מתברר שהן הזמינו עוד חברות... סיניות חמודות וממזריות... מעניין כמה התענוג הזה יעלה לנו...
הזמן חולף בעצלתיים, אין כאן יותר מה לראות. האמת, לי זה פחות מפריע. נחמד לפעמים סתם ככה לנוח ולהתבונן בתרבות אחרת. יוסי מתקשה ומבואס לגמרי מהבטלה ושותק. שוב "מודדים" את הרחובות ומחכים בקוצר רוח שהבנות הסיניות תגענה.
From כתבות מדרום לקונמינג

הבנות הגיעו. לא שתיים אלא חמישה..... (ביניהם שני בנים). אחת מהן אכן דוברת אנגלית די סבירה, ולמרות זאת לוקח לנו רבע שעה להסביר שברצוננו לשכור נהג או מונית לנסיעה לטרסות האורז. נראה שהבינו (לא ברור מה...) והם לוקחים אותנו לאוטובוס שיוצא מחוץ לעיר, אל כפר של מיעוט היאו (YAO). אלו הן הנשים בעלות השיער הארוך שאינן מסתפרות לעולם. כל החמישה מצטרפים לנסיעה. משלחת גדולה ומכובדת שמתוכה רק שתיים דוברות אנגלית.
From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

כפר קטן מאוד. בעיבורו נהר וסכר. טרסות כמעט אין, אבל יוסי לא מוותר וכמובן מוצא אותן מעלה-מעלה במרומי ההר הגובל בכפר. ניסיונות הטיפוס שלי לא כל-כך צולחים כי באמת אין לי חשק להמשיך ולהחליק על האדמה הבוצית והחלקלקה מהגשם. הבנות הצעירות דואגות לעזור ל"סבתה" לרדת מההר. יוסי כמובן ממשיך לטפס עם הצעירה דוברת האנגלית. אחרי שסיים להקשות עליה הם חוזרים כשהיא אדומה ומזיעה מהמאמץ שלא התכוננה אליו.
תוך כדי שיטוט במרחבי הכפר מתברר שמתקיימת בו חתונה, וכל הכפר מוזמן וממתין גם לאורחים הרבים מכפרי הסביבה, שמגיעים כשהנשים במיטב מחלצותיהן הצבעוניות. והצמות העבותות. אוי כמה שאני מקנאה בהן....
From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

טקס החתונה לא ברור לנו, והנערות לא יודעות להסביר. בעצם לא ראינו שום טקס פרט להמתנה של בני הכפר לארוחה.

From כתבות מדרום לקונמינג

חוזרים לעיר עם הצעירים שליוו אותנו, נפרדים בנשיקות ובחיבוקים ובהבטחה לשלוח במייל את התמונות המשותפות.
במסעדה נחמדה אנחנו מתכוונים לקנח את היום, וכרגיל העיניים רעבות יותר מהבטן... הזמנו "רק" 3 מנות, אבל אם מוסיפים לזה אורז... ואם הם נדיבים מאוד בכמויות... אנחנו מקבלים מנות ענק שאנחנו לא מצליחים לגמור. בכל פעם אני מתפללת מחדש שלא ניפול עם קלקול קיבה.
בחזרה למלון. הכיכר הומה מעשרות סינים עם ילדים ובלי הסובבים בכיכר. בכל פינה (למרות שבכיכר אין פינות... J ) מופיע  מישהו עם בידורית ורמקול חזק, תופס לו מקום ופותח מוזיקה בפול ווליום. ההמון נחלק ובוחר לעצמו לאיזה צלילים הם מעדיפים לרקוד. רבים רבים מהם רוקדים – ספרנו בו זמנית, באותה הכיכר עצמה, 6!!!! סוגים שונים של מוזיקה כולל נגנים שתפסו פינה עם חליל וכלי פריטה לא מוכרים וזמרת.
From כתבות מדרום לקונמינג

הסינים נוהגים לשלם לבעל הבידורית על המוזיקה. רק מפעיל אחד נותר בדד, אף אחד לא אהב לרקוד לצליליו, וזה היה די פתטי לראות אותו רוקד עם עצמו.
כמו שאומרים הגששים "חזרנו עייפים אך רצוצים".... והאמת? מאוד, מאוד מרוצים. !


1.5.11
היום יום חג. אני לא ממש בטוחה אם הסינים עדיין חוגגים באמת את היום הזה או שהם רק מאושרים מהחופשה. רבים מסתובבים בתחנה ומחפשים את האוטובוס המתאים ליעדם.

From כתבות מדרום לקונמינג

כרטיסי האוטובוס שלנו מוזמנים ל- 8:00, אבל כ צפוי... יש שינוי... האוטובוס יצא, אם ירצה השם והסינים, רק ב-9:30. הנהג מנסה לשכנע אותנו שנשב במקומות "בטוחים"... כלומר נזוז אחורנית, אולי כי מתחשק לו לקחת אחרים במושבים הכי טובים ואפשר לעבוד על תיירים... אבל אנו מתעקשים לשבת מאחוריו (וככה גם רשום לנו על הכרטיסים).
סיניות קטנות ומעצבנות רואות מקום פנוי לידי ומתעקשות שזה המקום שלהן. יוסי הלך לקנות יוגורט (מצרך נדיר בסין) ולצלם מקומיות...ואני צריכה לריב איתן עד שהנהג מתערב ומסביר להן שיש עוד "לאווה"=זר נוסף שיושב לצידי. עוד הוכחה שהמקומות האלו טובים...
באוטובוס יש רק 5 אנשים, ואני שוב חוששת שהאוטובוס לא יצא בכלל כי זה לא ישתלם לנהג. מרבית האוטובוסים בסין הם מעין קואופרטיב של נהגים בעלי אוטובוסים, ולכן לא פעם העבירו אותנו מהאחד לאחר כדי לא להפסיד נוסעים או לא לנסוע ריקים.
לאט אבל בטוח האוטובוס מתמלא, ולהפתעתי אפילו יוצא בזמן.
From כתבות מדרום לקונמינג

הנוף של הטרסות מדהים כרגיל, והפעם הראות מצוינת, אבל... הנהג נוסע מהר, יש הרבה עיקולים ופיתולים, ויש עצים בשולי הדרך (כן אלו אותם התירוצים הקודמים... J). אנחנו עושים תחרות בין מהירות המצלמה ויכולת לחיצת האצבע שלנו לבין העין הרואה. בפוקס, יצאו לנו כמה תמונות לא רעות...
From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

כך עולים ויורדים בהרים הנישאים ולא יכולים להפסיק להתלהב ולהתפעל עד שמגיעים לכפר MANHAO. כפר קטן שדרכו עוברת כל התחבורה הענקית לדרום, כולל מאות משאיות ענק, אוטובוסים, טוקטוקים וכל מה שנע על גלגלים.
הכול מתנקז לכביש צר מלא בורות גדולים, התנועה היא משני הכיוונים והסינים מוכיחים לי שוב כמה הם דומים לנו בהתנהגות בכביש... עוקפים, נדחפים, חסרי סבלנות וכמובן "תוקעים" את כל האחרים... מרבית המשאיות שייכות לסוללים שמפתחים מערכת כבישים מהירים וגשרים. זה אחד ממאות פרויקטים מגלומנים בכל רחבי יונאן, שחותך את ההרים, יוצר מנהרות ארוכות ומקשר בנסיעה כמעט ישרה את הכול.
From כתבות מדרום לקונמינג

בקצה הכפר יש נקודת משטרה. השוטרים אדיבים, אבל כולם נדרשים להוציא תעודות זהות או פספורטים. הם לוקחים לתחנה, בודקים, רושמים ומחזירים בנימוס. יש עוד 5 שעות  נסיעה !!! עד תחנת האוטובוס הבאה GUJIU. אנחנו באיחור של שעה וחצי בגלל הפקק בכפר ועוד צריכים להגיע לעיר YUAN YANG, במרחק של עוד 4 שעות נסיעה, רק כדי לתפוס את אוטובוס השינה.
אנחנו מגיעים בריצה עם כל התרמילים, ומתברר ש.... לא, אינכם טועים.... בגלל החג אין אוטובוס לאן שאנחנו רוצים. אנחנו מנסים לברר בסינית עילגת (שלי) להיכן כדאי להתקדם, ושוב צץ לו מלאך גואל. הוא מסביר לקופאית שאפשר לנסוע ל- SHIPING ומשם יש אוטובוס שינה ליעדנו, JIN-HONG. קונים כרטיסים ורצים למיניבוס שעומד לצאת, והאיש רץ איתנו – כמו תמיד, מתברר שזה הנהג החברמן שלנו. יש לו כרטיסנית חמודה ומוסלמית (על פי הבגדים), אין כבר מקום, אבל היא מקימה לכבודנו בחור צעיר. שוב נוסעים 3 שעות והנהג שועט. אנחנו עדיין לא קולטים שזה לכבודנו. הכרטיסנית מתקשרת בסלולארי שלה ומזמינה בשבילנו 2 מקומות באוטובוס השינה מבלי שביקשנו. חמודה שכמותה.
מגיעים לתחנה, הנהג סוחב את תרמילי ורץ איתנו לקופת הכרטיסים. הוא דואג ומוודא שהכול תקין ורק אז נפרד מאיתנו לשלום. השעה כבר 5 אחה"צ והאוטובוס יוצא רק ב-18:30, כלומר אפשר להירגע מעט ולהרגיש כמה אנו רעבים. אוכלים מנה חמה בקיוסק הסמוך כדי להיות רגועים. אני לא מכירה אוטובוס כזה, ומשום מה חושבת שיש גם אפשרות לשבת כשלא ישנים. מתברר שטעיתי.
From כתבות מדרום לקונמינג

אוטובוס שינה הוא על קומתיים ומכיל רק מיטות קטנטנות. עו"ד צעיר דובר אנגלית דואג שנמצא את המיטות שלנו. כמובן... כמו תמיד... שוכבים בהן כבר שני סינים... אנחנו לא מוותרים, אך מצליחים לסלק אותם רק בעזרת הנהג שכועס עליהם ומסביר שאנו שילמנו על המיטות הללו. שתי מיטות קטנטנות בקומה השנייה ממש אחרונות בסוף האוטובוס. המקומות שנחשבים לטובים. מזל שאני קטנה, אחרת לא ברור איך יכול לשכב שם מישהו גבוה. הסיני שתפס את המקום של יוסי ממשיך לרטון, בעיקר כי אני משתעלת מכל האבק שאספתי בריאות, והוא בורח לחפש לו מקום אחר מחשש ה"לאווה" עוד תדביק אותו במחלות... לא לוקח זמן רב ואני נרדמת אחרי יום טלטולים קשה וארוך.
From כתבות מדרום לקונמינג

השינה לא מלאה, אני קצת רעבה, יש קפיצות וטלטולים בדרך, יש עצירות לשירותים כל שעתיים, יש הקרנת סרטי מלחמה ואלימות (שהסינים אוהבים) בקולי קולות, ויש פחד שאפול תוך כדי שינה מ"המיטה". אני מעדיפה לא לשתות ולא לקום ולנעול נעליים מחוץ לאוטובוס (בפנים אסור) או להוריד בחושך בתחנות דלק שכבות של בגדים. אז אני מתאפקת ולא עושה עד שמגיעים  ב-4:30 לפנות בוקר ל JIN-HONG.
צעירה חמודה מציעה לנו ללכת לישון בפארק הקרוב עד הבוקר, כי הכול מתעורר רק ב-8:00. אנו מתמקמים ביציאה מתחנת האוטובוסים מול מלון שטוען שאין לו חדרים... ואלו שישנם יקרים מאוד. בכל זאת נהג נחמד מביא אותנו למלון סביר, אנחנו מתמקחים מעט על המחיר ועולים בחושך לחדר. מצאתי חדר פתוח ונורמלי (לדעתי) ומנסים לישון. אין בחדר חלון והלחות הכבדה לא מאפשרת לישון. בוקר טוב JIN-HONG.
From כתבות מדרום לקונמינג

2.5.11
רגע לפני שיוצאים אני מאתרת חדר אחר, עם חלון גדול ומספיק גם בשירותים אבל... כמובן ששבור J. וגם "אוצר" גדול.... קערה גדולה וקולב מעוקם... יש! אפשר לכבס!
חבל לבזבז זמן על שינה. קבענו עם הנהג שיאסוף אותנו ב-9 לבנק שמוכן להמיר דולרים. בכל הערים עד כה לא מצאנו בנק כזה.
יש נהג אדיב, יש בנק שממיר, סוף-סוף אפשר להיות רגועים שלא ניתקע בלי כסף. האתר הראשון אצלנו ברשימה רשום כשמורה של האזור הטרופי. מתברר שזה מקום מטופח, גן בוטני גדול שצרפו לו "אטרקציות" מקומיות שאנו לא הקהל המתאים עבורן, כמו אנשים המתחזים לקופים וצועקים מצמרות העצים, ירייה מחץ וקשת, מופע תוכים מאולפים וכו'. הנסיעה לשם אורכת המון, המון! זמן ועולה לנו הון. אנחנו כבר חושבים לחזור לעיר באוטובוס, אבל הנהג מסביר שאין פה חיה כזו שקוראים לה אוטובוס, ונראה לנו שהוא צודק, יש שם רק אוטובוסים לתיירים (מקומיים) ומוניות הממתינות לנוסעים שהביאו.
From כתבות מדרום לקונמינג

אנחנו מסכמים עם הנהג מחיר המתנה, והוא רץ אחרינו וקונה לנו תירס חם שלא נרעב.
מחרי הכניסה גם הוא מוגזם, 120 יואן לאיש. כי פרט לעצים (ושמם הבוטני) הכל פה מסחרי. מדמים איזה שבט שנראה יותר אפריקני מסיני, או שאנחנו לא מבינים כלום. האיזור מזכיר אולי את בורמה.
From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

להפתעתי נשות ה"כפר" מתחילות לגעת לי בבטן ובישבן, מבסוטיות לגמרי ממשמניי... אני מובכת ומוכנה להשאיר אותם שם, אבל מבינה שהן עושות זאת בחיבה ולא להרע. כנראה שזו התרבות שם.
אנחנו מטפסים על גשרי חבלים בין העצים. המקום אכן טרופי לגמרי ונוטף זיעה בלי הפסקה. בקיצור, השמורה יפה אבל לא מצדיקה את מחירה, ואני מפצה אותנו באננס ענק ומתוק.
From כתבות מדרום לקונמינג

נהגנו החביב מאושר לראותנו, ובהחלטה רגעית אני מודיעה לו שבדרך חזרה יעצור לנו בשמורה של מיעוט הדאי ((DAI. את שלט ההכוונה ראינו בדרך לכאן. אולי נזכה לראות משהו מיוחד יותר. הוא מאשר שהדרך ידועה לו, ואחרי נסיעה של שעה ארוכה אנו מגיעים לכניסה לכפר בורמזי לגמרי. כל הסממנים המוכרים לנו מתאילנד או בורמה (מהתמונות משם), והרבה, הרבה זהב.

From כתבות מדרום לקונמינג

הנהג רץ לקנות לנו כרטיסי כניסה ואנו מגלים בפעם הראשונה שאנחנו זקנים... כלומר הוא דאג לנו לכרטיסים מוזלים בחצי המחיר, כיאה לגילנו ולכבוד שרוחשים הסינים למבוגרים.
הוא מסיע אותנו פנימה וחושב שנעשה שם סיבוב קטן ונמשיך בדרכנו, אך איך אפשר לוותר על מראות מרהיבים של מקדש בודהיסטי ענק ומרשים?
From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

בקשתנו לעצור גורמת לו למחות (בסינית כמובן). אנחנו לא מבינים כלום. מסמנים לו להמתין ושועטים בהתלהבות אל המקדש. הנהג רץ בעקבותינו ופוכר ידיים בייאוש הולך וגובר. הוא מנסה לשאול אותי על משהו מרובע עד שאני קולטת הוא מתכוון לשיחון שבו אני משתמשת (מה לעשות? אני קשת תפיסה בסינית... J). הוא לוקח אותו בהקלה ומחפש עד שמוצא את המילים "אני ממהר" ו-"יש מכאן אוטובוס". סוף-סוף קלטנו. אנו משלמים לו את מה שהתחייבנו ומוסיפים לו עוד 50 רק כדי לרצות אותו שיירגע, אבל הוא מתעקש להחזיר לנו את הכסף כי הוא לא מוכן לקחת מעבר למה שסוכם. בו בזמן הוא כותב לנו בסינית להיכן לבקש אוטובוס בחזרה ודואג איך שני החטייארים יסתדרו.
From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

אנחנו מטיילים בנחת בשבילי הכפר שמשמר את המורשת של מיעוט הדאי, כנראה לצרכי תיירות, אבל הוא יפה מאוד וייחודי במבנה בתיו. השילוט ברור ונוח כך שניתן לעבור ממקדש למקדש עד מרכז הכפר.
From כתבות מדרום לקונמינג

בכיכר הכפר יש מזרקה ענקית ויפה. יש שם המון אדם ולנו לא ברור מדוע קבלנו 2 סוגי כרטיסים שונים, כשהאחד נראה כמו כרטיס למופע. בפינה רחוקה נראות בנות לבושות בבגדים מסורתיים וממתינות, לא ברור לנו למה.
From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

הן ממליצות לנו להישאר כי בעוד 20 דקות יש משהו.... תיירים סינים רבים הגיעו למקום והם שוכרים תלבושות צבעוניות ומקבלים קערות אותן שהם מניחים על הראש. אני לתומי חושבת שהן מיועדות להגנה נגד השמש הקופחת מאוד והלחות המתישה... יוסי מוצא לי כיסא מאיזה מקום ואני היחידה שיכולה לשבת. כל שאר המאות עומדים וממתינים. עדיין לא ברור לנו מהי החגיגה, וצעירה חמודה לידנו, סטודנטית לרפואה סינית, מזהה שאנו ישראלים (זה יוצא דופן לחלוטין) ומסבירה שאלו חגיגות המים. למעשה אלה חגיגות תחילת האביב שנקלענו אליהן בהפתעה משמחת.
From כתבות מדרום לקונמינג

החגיגה מתחילה במצעד ססגוני ובצעדי ריקוד מסביב למזרקה. אחרי הקפות חוזרות של המשתתפים בבגדי חג הכרוז נותן את האות ומורה לכולם להיכנס פנימה לתוך בריכת המזרקה. עוד הוראה למלא את הגיגיות (אלו שחשבתי שמיועדות לראש...), וכולם מתחילים להתיז מים על כולם. חגיגת מים ענקית מצחיקה ומרשימה.
From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

סיום חביב ליום עמוס ואנו שועטים למצוא את תחנת האוטובוס חזרה לעיר. יוסי לחוץ, לא ברור מתי יש אוטובוס, והוא מגביר את הקצב שאני לא מצליחה להדביק בחום ובלחות הבלתי נסבלת.
ממש לפני היציאה מהכפר עוצר לנו טוק טוק עם שני סינים זקנים שמציעים טרמפ ל"קולגות".. J. רק כשאנו מסבירים להיכן פנינו הוא דורש 10 יואן (וגם מקבל אותם...). אין אפילו כח להתווכח בחום הזה.
הנהג הבין ( וזה לא מובן מאליו) והביא אותנו לתחנה, והאוטובוס מחכה לנו. הגענו לתחנה בעיר אבל... בלילה הרחובות נראים לגמרי אחרת. כל החנויות פתוחות, והפעם יוסי מנווט ממש, ממש הפוך מכיוון המלון..

From כתבות מדרום לקונמינג

הולכים, הולכים והולכים עד שמעזים לשאול ומגלים שצריך לחזור את כל הדרך. על המדרכה עומד רופא שיניים  ומציע לנו שיניים למכירה... לא ברור אם לעקור או להשתיל. הוא מבטיח שהוא ממש טוב בזה....
אחרי הרבה התחרבשות מצאנו את המלון. בחדר יש גם מאוורר וגם מזגן איזה כיף!!! אבל... המזגן כנראה רק לקישוט. אנחנו מנסים להסתפק במאוורר, שגם הוא לא עושה הרבה. אין ברירה, עדיף לצאת החוצה ולמצוא מסעדה. רק עתה שמנו לב שבעצם לא אכלנו כל היום. המסעדה קטנטונת והאוכל טעים, אבל ראשי כבר מפליג ליום המחר בתהייה כמה קשה יהיה הפעם.
From כתבות מדרום לקונמינג

אנחנו ממשיכים בשיטוט כי בערב קצת יותר קריר, אבל הלחות נשארת כמו שהייתה ואפילו הצלחתי לקנות לי זוג כפכפים נחמדים למקלחת. כך שלא לא אגעל יותר לדרוך במקלחות...
מצאנו גם אינטרנט (3 יואן להרבה זמן). הבחור מבין מה אנחנו רוצים והופך את הכיתוב לאנגלית. אין לי כוח לכתוב באנגלית אז אני ממציאה שפה חדשה: "עברנגלית" –עברית באותיות לועזיות. אנחנו כותבים כמה מילים ליקרים שלנו וארובות השמיים נפתחות. אנחנו בלי מעילים או כל כיסוי אחר כי היה חם כשיצאנו. מתחבאים בחנות לתכשיטי ג'ייד וכמובן אני יוצאת ב"שלל גדול"... צמיד אבן אדומה עבורי.
אפשר לחזור לישון מאושרים ומרוצים.

3.5.11
בוקר מאוחר, העייפות והלחות מחסלות את מעט הכוח שיש לי. אנחנו מתקשרים לנהג הנחמד מאתמול ומתעקשים שהפעם נשלם בלי מונה. אנחנו מראים לו מה אנחנו רוצים והוא מתפתל בכיסא. בסוף הוא מבין שלא נוותר ומבקש הון... 150 יואן.
היעד הראשון הוא כפר בשם GA-SA. כתבו עליו נסים ונפלאות בחברה ישראלית שמארגנת טיולים לסין... הנהג קצת מופתע מהבחירה שלנו אבל מבין שעליו להמתין לנו. הכניסה לכפר היא ברגל ומיד בתחילתו יש סככה מטה ליפול, שקוראים לה מסעדה...  קרוי בד דהוי, 3 שולחנות ארוכים ונמוכים וכסאות קטנטנים של תינוקות. ארוחה טובה של קערת מרק ואטריות עם תוספת של כל מיני עבמ"ים. ביקשתי "לא חריף" והגברת הבינה רק ש... המרק היה חריף מלכתחילה והרבה... בטח מחר ארגיש אותו יותר... J
From כתבות מדרום לקונמינג

מחפשים איזו אחוזת משפחה שהומלצה באתר של אותה חברה, הולכים בכל שבילי הכפר ו... "מיאו" =אין כזה דבר והמקומיים לא יודעים במה מדובר. גם בתחנת המשטרה בכניסה לכפר לא שמעו על כך דבר. בחוסר ברירה אנחנו מצביעים לנהג על היעד הבא.
הוא כמובן נבהל שוב ומתחלחל ומסביר שזה רחוק מאוד ובכלל לא באזור. אנו שוב נאלצים להתפשר על נסיעה למקום אחר: "המעיינות החמים של שמורת ההר לאי". אנו כבר נרגשים להגיע ומפנטזים על המים החמים, אך תוך מספר דקות הנהג מצביע על איזה בניין וכמובן מביא אותנו לספא... נכון, יש שם מים חמים והמקום מהודר מאוד (ומבקש 160 יואן לכניסה), והוא גם רשום במפה כמרחצאות חמים. מאוכזבים מאוד אנו שוב ושוב מראים לנהג את השם בסינית על המפה ,אך הוא מתעקש שזה יותר מיום נסיעה ובמחוז אחר בכלל.
From כתבות מדרום לקונמינג

בייאושנו אנו מחליטים לחזור למלון, לשלם לנהג וללכת לתחנת האוטובוס לבדוק. מתברר שהנהג החביב לקח ללב את אכזבתנו. הוא נוסע בדרכים לא סלולות לכיוון העיר ומרחוק אני מצביעה על פסל בודהה גדול המתנשא מעל כל האזור. הנהג מהנהן בראשו בחיוך ומביא אותנו למקדש ענק ונהדר המשתרע לאורך כל ההר. על דעת עצמו הוא החליט לפצות אותנו על עוגמת הנפש שחש בה. חומד של אדם.
From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

קשה לתאר במילים ספורות את יופיו של הפסל ואת יופי המקדשים שבתחומו. אנחנו משתוללים ומצלמים בלי הכרה. כל מבנה יפה יותר מקודמו, צבעוני יותר, מגולף יותר, מוזהב יותר ומעל כולם מתנשא הבודהה הענקי החולש על כל העיר.
From כתבות מדרום לקונמינג

כל הדרך מהתחתית עד הפסגה מדרגות, מדרגות ואני גאה מאוד שאני כבר עולה אותן די בקלילות ולא עוצרת מתנשפת להסדרת הנשימה.
המקום מזכיר לי את המקדשים בתאילנד, אך הוא הרבה יותר עשיר וגדול. למרגלות הבודהה יושבים לאכול את חצי האננס הענק מהיום הקודם. הנוף ממש עוצר נשימה, אין טיפת שמש אחת, השמיים מעוננים ואני נשרפת מאוד בידיים ובמחשוף. הכול אדום וחם רק זה מה שהיה חסר לי עכשיו...
From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

בתחתית האתר המרשים ממתין לנו הנהג דאוג מעט על שלקח לנו המון זמן. מתברר שהוא לקח על עצמו להנעים לנו את היום שהתחיל בפיאסקו. נעים העירה והוא מצרף את אשתו כמדריכת תיירים מאולתרת..... היא לוקחת אותנו לגדת הנהר החוצה את העיר, למקום מעגן של סירות גומי, מתוך מחשבה שנרצה שיט על הנהר. אותנו זה לא מלהיב ואנו מנסים "לנער" מעלינו את הגברת בנימוס אבל היא מזעיקה את בעלה הנהג שבא ואוסף אותנו למלון.
From כתבות מדרום לקונמינג

היוזמות הברוכות של הנהג לא מפסיקות. הוא מציע לנו לראות מופע בערב ולוקח אותנו לקנות כרטיסים כשהוא מוודא שהמקומות טובים ואפילו מכניס אותנו לאולם כדי שנראה אותו במו עינינו ונדע איך להגיע. קסם של בחור צעיר כבר אמרתי? מה שמשמח הוא שהכול מתנהל בסינית ואני מבינה לא רע. לפני המופע יש גם ארוחה שמשלמים עליה מראש ואנחנו לוקחים את כל החבילה.
הארוחה ב-6:00, המופע ב-8:00, ונהגנו הנאמן אוסף אותנו מהמלון כרגיל בזמן. יש לי תחושה שהוא דואג לנו כמו אמא אווזה. הוא מושיב אותנו על ספסל להמתין, אומר לאחרים שישגיחו עלינו, מאה פעם מדגיש מתי אוכלים ומתי המופע ורק אחרי שנרגע הוא עוזב.
From כתבות מדרום לקונמינג

נפתחו השערים ואפשר לאכול. כל אחד מקבל מגש עם "קצתים" בצלוחיות (הרבה סוגי קצת... J) ואפשר גם מרק, חמוצים (כרוב) ולחמים מאודים. בלשון המעטה "לא משהו".... כמובן שאנחנו אוכלי,ם כי אין משהו אחר. ברחבה בחוץ כבר סודרו ספסלים למופע מקדים שלא ידענו עליו, ואנו תופסים מקום טוב באמצע. התוכנית כולה בסינית, שעשועונים, ריקודים, משחקי חברה שלנו הם נראים ילדותיים אבל זה הייחוד של הסינים. הם נהנים מהדברים הפשוטים ולא זקוקים לתחכום פלצני. זהו מופע עממי פתוח לקהל לכבוד חגיגות המים (האביב) וגם שם מתיזים, אבל בקטנה.
From כתבות מדרום לקונמינג

והפתעה נעימה נוספת, נהגנו הנחמד הופיע פתאום מהפינה עם אשתו ובנו החמוד שמדקלם באנגלית "שלום. מה שלומך? וכו'"... הילד בן שש ומתוק, מזכיר לי את נכדיי וגורם לגעגוע. אני מושיבה אותו קרוב לידי כדי להסניף קצת.
From כתבות מדרום לקונמינג

המופע עצמו הוא באולם תיאטרון גדול, אך אשת הנהג נכנסת איתנו ומוודאת שנמצא את מקומותינו למרות שהכיסאות מסומנים...
המופע עשיר ביותר ומרשים בכל קנה מידה. תלבושות מרהיבות וססגוניות שלא ראיתי כמותן בהפקות מסחריות (אולי מעט מזה כמו בלאס ווגאס). בריקוד ובשירה מתוארים חיי כפר, יער ואמונות דתיות של האנשים הגרים באזור הזה. בכל המקומות אפשר למצוא כתב כפול. האחד כמובן בסינית והשני הוא כתב בורמזי/תאילנדי (לא ברור לנו). התלבושות, בעיקר של הגברים, מזכירות תלבושות בורמזיות.
From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

המופע ארוך אך מלהיב כל-כך עד שאנחנו שלא מרגישים איך עובר הזמן. יש גם מעשי להטוטים באש ובמים. לשורות הראשונות מגישים יריעות ניילון ואני שמחה שאנחנו בשורה החמישית ואפשר לצלם בלי לחשוש. השפריצים מכוונים לקהל שממהר להתעטף ובסופם מקבלים גם מגבונים לייבוש.
From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

את הדרך חזרה אנו עושים ברגל בניווט קל. בגן הציבורי הסינים, כמו בכל מקום, רוקדים, שרים ומנגנים בחבורות כמדי ערב. חבל שאנו, במערב, לא מאמצים את ההרגל הזה ליהנות ככה סתם בחברותא בסוף יום, הנאה שממלאת את הנפש ועוזרת לרוגע.
עייפים מאוד מיום עמוס אנחנו חוזרים למקלחת ולישון.

4.5.11
ההשכמה לא קלה אחרי אתמול אבל חייבים, כי הזמנו את נהגנו החביב ל-6:30 כדי לקחת אותנו לתחנת האוטובוס. כמו בכל עיר לא גדולה (יחסית) גם כאן יש תחנות מרכזיות לכל ארבע רוחות השמיים ואנחנו צריכים לדרום. משהו בתחושותי אמר לי שהנהג לא יגיע הפעם כי הוא עדיין ישן בשעה הזו. מילא, ניקח נהג אחר.
כרטיסים ל-(השד יודע מה כתוב בסינית...) DA NEN LONG. במפת התיירות כתוב שיש שם שתי פגודות, לבנה ושחורה (או ההיפך... J). אני מקווה שהן סמוכות למרות שזה לא נראה ככה על המפה. משם חשבנו שנוכל להמשיך למפלים שמצוינים כהרבה יותר רחוקים. הדרך לפגודות אורכת שעתיים בנוף שטוח ושונה ממה שראינו עד כה.
From כתבות מדרום לקונמינג

הנהג אוסף נוסעים בדרך וגם מסלק אותם למראה משטרה מרחוק, עוצר בדרך לאכול ועוד ועוד נגררים עד לעיירה.
הפגודה השחורה נמצאת ממש בתוכה – קטנה, מוזנחת מאוד, בשיפוצים, חסרת כל הוד או יופי ובכלל לא נראית שחורה...
From כתבות מדרום לקונמינג

כל העיירה חפורה ובוצית ולא עושה שום חשק להישאר בה. אני שמחה שסיימנו למצוא אותה בתוך חצי שעה מהרגע שהגענו, ואם כך נראית גם הלבנה – אפשר להמשיך הלאה ולגמור עם המקום הזה.
שאלתי היכן הלבנה וכולם מצביעים על הכיוון המנוגד לשחורה, מה שנראה הגיוני. נו מילא, מתחילים לצעוד. מצב הרוח שלי טוב, הכול טוב. אני שואלת בדרך מדי פעם אם זה רחוק, וכולם עונים לי BU YUAN=לא רחוק. מה שיהפוך למוטו די בקרוב...
צועדים וצועדים ושוב, ושוב מקבלים את אותה התשובה "בו יואן", יימח שמם של כולם! הלחות גבוהה, הזיעה ניגרת הדרך כולה ביץ בוץ וצריך ללכת הרבה מאוד על קורת בטון צרה כדי לא להירטב בבוץ.
From כתבות מדרום לקונמינג

אישה במדים אומרת לנו שזה רק עוד 100 מטר...
איש דובר אנגלית, אומר שזה ממש כאן בסוף הרחוב ושמאלה...
נו מילא, נמשיך, בטח כבר מגיעים... נכנסנו לכפר ולא מפסיקים ללכת. איפה הפגודה הארורה הזו? גם מצב הרוח הכי טוב נגוז ב- 90% לחות ועליות (שכחתי לכתוב שנעלם המישור...?)
From כתבות מדרום לקונמינג

גם חבורת צעירים מצביעה לאותו הכיוון והעליות הולכות ונעשות תלולות. היתושים בגודל פילים והברחשים חוגגים על "הבשר הלבן" שהופיע להם, עוקצים אותי בידיים ובפנים ובכל מקום פנוי מבגדים וצריך להתכסות. אבל איך אפשר ללכת לבושים ככה? גם המגבות שהיו בתיק ספוגות לגמרי מהזיעה.  והפגודה???? יוק!  בדרך הארוכה יש מטעים של עצי הגומי ויש המוני במבוקים, אבל אפילו זוויות ההר כבר לא הגיוניות בעיניי ואני מתקשה לראות את היופי שבדרך.
From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

אני כבר מוכנה להתפשר על כל כלי רכב בעל יותר מכוח הסוס שלי... אבל הטרקטוריסט שבדרך רק מצביע על הכיוון ולא מתנדב לחזור. מזל שהוא הראה לנו את השביל, כי אחרת היינו ממשיכים ללכת בבוץ...
From כתבות מדרום לקונמינג

יש פגודה!!!  לבנה היא הייתה לפני שנים... נכון שהיא קצת יותר גדולה וקצת פחות מוזנחת, אבל את 5 היואן שגובים מאיתנו הם היו צריכים לשלם לנו! לא נראה לי שהיה שם מישהו לאחרונה.
מצלמים, מסתתרים מהגשם, עושים סיבוב במקום וצריך לחזור.
From כתבות מדרום לקונמינג

שעתים של קריעת תחת בשביל פגודה.... J . וכמובן... עוד הפתעה... יש מדרגות שמוליכות מהפגודה עד לכניסה לכפר. אם היינו יודעים סינית... אז היינו יורדים בתחנה הזו וגומרים את העסק צ'יק צ'אק.... הירידה בהן מוכיחה את טענתי שאף אחד בכלל לא עולה לשם. הלחות הגבוהה גרמה לטחב רב על משטחי המדרגות ואני מחליקה עליהן בלי סוף עד שיוסי נותן לי יד (לא שזה ממש עוזר).
From כתבות מדרום לקונמינג

למטה בכביש אנו מוצאים את השלט המודיע שיש אל הפגודה "רק" 1.2 ק"מ של מדרגות ועלייה... איזה מזל שלא ראיתי אותו קודם... אבל לכך נוספה עוד צרה צרורה. אי שם באופק הרחוק, כ- 1.5 ק"מ לפחות, נמצאת תחנת האוטובוס שממנה הגענו...  אני צועדת בשולי הכביש על אוטומט ונדמה לי שהתחנה מתרחקת כל הזמן...
וזו התחנה...
From כתבות מדרום לקונמינג

בדקנו את האפשרות להמשיך למפלים. כנראה שאנחנו עוד לא קולטים את המרחקים העצומים שיש באמת בין האתרים בסין, ורק המחיר הגבוה שדורשים הנהגים (150 יואן לאיש לכיוון אחד) מבהיר את העובדה.
כמובן שהחלטנו לשוב על עקבותינו כי לא ברור איך נחזור משם. אותו הנהג מזהה אותנו (בתור הלבנים היחידים בכל האזור... איך לא?) והוא מודיע לנו שיצא ב-12:30, אבל מאחר שאין לו מספיק נוסעים הוא נוסע כמו צב וצופר בקולי קולות לכל מי או מה שנראה כמו נוסע פוטנציאלי. בעיירה בדרך הוא פתאום חוזר על עקבותיו דרך ארוכה רק כי קיבל הודעה בטלפון שיש עוד 3 נוסעים. אין לי מושג איך הם מחשבים כדאיות כלכלית...
הוא שוב עוצר להוריד מישהו שמתחשק לו לקנות שתייה, והאיש יורד ונעלם כשאשתו ובתו באוטובוס. אנו בהמתנה מעצבנת, הנהג נוסע במעגלים וצופר כמו משוגע, וכך הוא זוחל לו עד לתחנת האוטובוסים המקומית – ושם האידיוט צץ. הוא רק קנה לעצמו מים לעישון המקטרת האופיינית ליונאן, ועוד חשב שאתן לו לעשן באוטובוס, במושב שלפני, כמו שתכנן... אוי כמה שהוא טעה...
From כתבות מדרום לקונמינג

עייפים, מותשים, שותים טונות של מים, רטובים מזיעה והוא עוד חשב שאעבור על זה בשתיקה... צעקתי עליו שלא יעז לעשן והאיש נבהל ועבר לקצה האחורי של האוטובוס.
מקלחת מרעננת במים קרים ומנוחה עושים טוב לנשמה ורגיעה. ואז... נפתחות ארובות השמיים ושוב מים, מים בששון. נקווה שיפסיק בקרוב כי אנחנו רוצים לסייר גם בעיר.
פסק הגשם ואנו הולכים (כמובן הולכים ולא נוסעים...חשבתם אחרת?) לאורך שדרה ארוכה כמו הגלות עד לגן היפה שליד גשר המיתרים והנהר. כמה שונה מהגשר כאן בירושלים... J
From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

אט, אט יורד הערב והשקיעה מעל העיר מופלאה.
From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

עשרות רוכלים מסדרים את מרכולתם על גבי משטחים מסומנים בטיילת הנהר. ברחוב למטה המון מסעדות ובארים (כולם בצורת פגודה) מתחילים את פעילות הלילה, ואורות הפנסים האדומים שלהם מתחילים לזהור.
יוסי עוד רוצה לשבת ולהתבונן במאות הסינים אבל הוא כנראה עייף או לא מרגיש טוב . עוד חצי שעת הליכה (איך לא???) למלון ונשפכים למיטה.
From כתבות מדרום לקונמינג


5.5.11
בוקר של התרגשות. היום נוסעים ל"עמק הפילים הפראיים", משהו שלא היה כתוב לנו באתרים שהכנו לטיול, אבל הוא מצוין במפת העיר.
על מנת לנסוע לשם נאלצנו אתמול, בכוחות אחרונים, להתרוצץ בין 3 תחנות האוטובוס המרכזיות כשהקופאיות בכל תחנה שולחות אותנו בכל פעם לתחנה אחרת, כי אצלן זה MEIO"" =אין, אין אוטובוס למקום הזה. רק בתחנה השלישית המרוחקת מרחק נסיעה במונית ישנו כזה יעד, אבל בכלל לא ניתן לקנות כרטיסים מראש.
From כתבות מדרום לקונמינג

מונית לתחנת האוטובוסים המרוחקת ונוסעים בשמחה, כל אחד מפנטז לעצמו מה ימצא שם. יוסי ממש מתרגש מהרעיון לראות ולצלם פילים בטבע. גם השלט בכניסה נראה מבטיח גדולות ונצורות.
הגשם חוזר ואני עם מעיל בלי כובע – השני תלוי לייבוש בחדר.
איזו נפילה!!!! 2 נחשים , 1/2 2 לטאות, ביתן פרפרים ו.. ו... 3 פילים עייפים ומרוטים שעושים לנו הופעה עלובה... כל זה הוא  "העמק" המופלא..... איזו אכזבה.
From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

גם לחזור לא כל-כך הולך כי אין תחנה בחזרה העירה. אבל סיני נחמד שבירר עבורנו מסביר שצריך לעמוד בצומת ולעשות מארב כי אין שעת הגעה ספציפית וצריך לתפוש את האוטובוס תוך כדי נסיעה. לך תזהה מה כתוב בסינית על המיניבוסים שעוברים כאן.
בסוף הצלחנו ושבנו לעיר. צריך לנוח מעט ולחפש מה עוד עושים בה. מצאנו!!! יש שני גנים בוטניים ואולי יתמזל מזלנו ויהיה יפה שם.
From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

הגן הבוטני מרהיב ואנחנו נהנים מכל רגע עד שמתחיל... גשם כמובן. (האזור הטרופי הזה ממש לא בא לי טוב). מתיישבים בצל העצים העבותים ונחים. צריך הרבה כוח ללכת עם יוסי, הוא נראה לי בלתי נלאה...
בקצה הרחוק יותר של העיר יש גן נוסף. האמת שכבר עשינו V על העיר הזו אבל צריך לשרוף זמן עד הטיסה מחר.
זהו גן בוטני לצמחי מרפא סיניים של מיעוט הדאי, והוא אמור לעניין אותי הכי הרבה, אבל אני בקושי הולכת. הרגליים כואבות בטירוף ויש לי יבלת ענקית בבוהן. בסוף אנו הולכים באיזה רחוב ארוך הלוך וחזור כי אנחנו לא מוצאים את המקום.
From כתבות מדרום לקונמינג

כמובן שהגן נמצא לבסוף, יפה אבל לא יותר מזה.
From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

זהו! הטלתי וטו! ואנו חוזרים בכוחות אחרונים. אפילו לאכול אין לי כוח ואני אפילו לא מוכנה לעבור שום כביש בשביל מסעדה.
אני נרדמת עם הבגדים עד שיוסי מעיר אותי ושואל אם ארצה לצאת הערב לאחד הפאבים שם על גדת הנהר. שני כוחות נלחמים בי בו זמנית. האחד שמבקש להמשיך ולישון, והשני הוא הסקרנות הענקית לחוות. (מה גם שמעולם לא ישבתי בפאב פה או בשום מקום בעולם וצריך לסתום עוד חור בהשכלה...).
רק אחרי שהוא מבטיח מונית הלוך וחזור אני מסכימה ואנחנו יוצאים.
אנחנו יושבים בכיף במרפסת פתוחה. אני עוד לא מעזה, אז רק לימונדה וקצת שלוקים של בירה שאני "גונבת" מיוסי מפעם לפעם. מדברים, מכירים, מתבוננים בחוגגים הסיניים ובמנהגים המקומיים, וחוזרים מרוצים ועייפים כרגיל.
From כתבות מדרום לקונמינג

הפנטזיה להניח את הראש ולהירדם בכיף נגוזה כשמתברר שיוסי שכח את המפתח בחדר. כמובן שלפקיד הלילה בקבלה אין מפתח חלופי, והוא מתחיל להביא בכל פעם מכשיר אחר. סכין, פטיש, מברג ארוך, ואחריו מברג קצר עוד יותר שלא מגיע לכלום. ביקשנו שיתקשר למנקה כי ראינו שאצלה יש צרור רזרבי, אבל איך אומרים את זה בסינית????
בטח אקבל את פרס התיאטרון אחרי הפנטומימה שעשיתי. אני מצביעה על עגלת המנקה, מראה ספונג'ה... (דווקא הייתי טובה במשחק הזה בילדותי...) כלום לא עוזר, "עיני העגל" עם הסיגריה הדולקת בפה לא מוכן להבין. כמובן שגם פנס מצטרף למאמץ כי חשוך בבית מלון סיני בלילה, והוא מתחיל להלום בדלת.
השעה כבר חצות, הרעש שעושה הבחור מעיר את האורחים האחרים ומגיעים גם כמה אורחים שיכורים מתנדנדים אחרי כל השתייה בפאב. אני מתה לשירותים.
גם כרטיס הפלסטיק שהביא (בשביל מה???) לא עוזר. דופק ודופק ועושה מהומת אלוהים עד שמתייאש ובבעיטת רגל פותח את הדלת....
סוף-סוף אפשר ללכת לישון וכמובן להתרוקן.... לילה טוב !  ממה שנשאר ממנו.
From כתבות מדרום לקונמינג

6.5.11
אחרי תלאות הלילה קמים – לאט. מארגנים התרמילים – לאט. הכול בסלואו-מושן. מאפסנים את התרמילים הגדולים בדלפק הקבלה (הרי הדלת פרוצה) ויוצאים כרגיל לתחנת האוטובוסים. נכון שאנחנו לא מוותרים? מנסים שוב לבדוק את האופציה של המפלים, ולמזלנו שוב אומרים לנו MAIO!!! אין כזו חיה...

מה נותר לנו לעשות??? לחרוש עוד כמה גנים לפני הטיסה.
וכרגיל... ברגל עם תרמיל על הגב (קטן יחסית), והחום היום עוד יותר בלתי נסבל משאר הימים. השמש קופחת ואני שמחה שלקחתי שרוול ארוך למרות שאני מתה מחום.
כמובן שבלי 4-5 ק"מ לארוחת בוקר, בלתי אפשרי... אז הולכים... והולכים... הגן הראשון יפה ועדין ואפילו יש לי עדיין סבלנות.
כדי להגיע לגן השני מתחילים לצעוד בשעת צהריים וזה כמעט בלתי אפשרי. ליד תחנת האוטובוסים עומדים נהגי טוקטוקים שמחכים לנוסעים.כמו תמיד יוסי אומר שזה ממש קרוב אבל כנראה שהוא בעצמו נשבר מהחום ואחרי מו"מ קצר עם הנהגת היא לוקחת אותנו תמורת 5!!! יואן (שזה בעברית כ3 ₪...) הרכב שלה לא מתניע ואפשר להתיישב על גדר בצד ולנוח. שוב היא מופיעה. יש הנעה, ואנו נוסעים ונוסעים זמן ארוך (ממש קרוב... כדברי יוסי... J) ושוב תקלה והטוק טוק שובק סופית.
אנחנו מודים לנהגת ורוצים לשלם אבל היא מתעקשת ללכת איתנו עד לגן הנעלם שעדיין רחוק... וחם...
הרוטינה היא שמציגים את הדרכונים שלנו ואני אומרת סבתא בסינית וככה מקבלים הנחה של חצי ממחיר הכניסה.
From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

בגן יש אוהל הופעות גדול מאוד והגענו באמצע הצגה בסינית. אמנם נחמד אבל טוב שלא צריך לשבת שם את כולה. מי מבין בכלל?
התלבושות מפוארות ומרשימות כרגיל, וזה באמת אחד הגנים היפים שראינו. כתוב שיש שם גם גן חיות וזה אומר כך: כלוב ענקי עם טווסים שקשה לצלם אותם, כי הם מסורגים צפוף מאוד. כמה כלובי קופים (שאנו לא הולכים לראות), ועוד מופע פילים.
From כתבות מדרום לקונמינג

מחוץ לגן יש עוד מקדש, ולא רק אנו מעולפים מהחום המתיש.
From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

From כתבות מדרום לקונמינג

מספיקים לקנות מעט פירות וירקות וקצת עוגיות, ואוכלים ארוחה.
לכתבה הבאה שלי כנסו ללינק הבא:- http://www.seekingtheworld.com/2011/07/blog-post.html

כתבה וערכה
בתיה שפי (גוטליב )


הכותב יוסי לוי joseph levy הינו מומחה לאיסלנד iceland, המלווה קבוצות בנהיגה עצמית בלבד, והמתכנן מסלולי טיול לפי מידת המטייל,והמשמש כמומחה באתר http://www.gotravel.co.il/.
לפניות לכותב shark4162@gmail.com
© Copyright to seekingtheworld.com זכויות יוצרים לאתר