מצ"ב כתבה שפורסמה בעיתון הארץ Markerweek ביום 16/6/2012 ע"י אשר שכטר
מתרוממת חזרה: איסלנד חזרה להיות מדינה במקום קרן גידור
ארבע שנים אחרי המשבר הכלכלי שהרס אותה, איסלנד מתאוששת: עם חוקה חדשה שניסחו האזרחים שממתינה לאישור, אבטלה בירידה וצמיחה בעלייה, למדינות אירופה יש מה ללמוד ממנה
תייר שיטייל ברחובות רייקיאוויק, בירת איסלנד, יבחין באינספור מסעדות מלאות ובחנויות עמוסות בלקוחות. סביר להניח שיתקשה להאמין כי רק לפני ארבע שנים איסלנד כמעט חזרה לתקופת האבן: מערכת הבנקאות המקומית התמוטטה בעקבות המשבר הפיננסי העולמי, המטבע שלה קרס ביותר מ-50% ואילץ אותה לבקש סיוע בינלאומי, שליש מהאוכלוסיה, שהחזיקו במניות בשלושת הבנקים הגדולים במדינה, איבדו את כל חסכונותיהם בן לילה, ראש הממשלה התחנן לאלוהים לעזרה ואלפי מפגינים מילאו את רחובותיה בזעם. למעשה, ארבע שנים לאחר שאיסלנד כמעט חזרה למקומה ההיסטורי כאומה של דייגים, כלפי חוץ נראה שכיום היא התאוששה לגמרי.
השבוע דיווחה לשכת הסטטיסטיקה האיסלנדית כי ברבעון הראשון של 2012 צמחה כלכלת איסלנד ב-2.4% - הצמיחה המהירה ביותר שלה זה ארבע שנים, בעקבות זינוק ביצוא, בתיירות ובביקוש הפנימי. ברבעון הקודם היא צמחה ב-1.9%, וברבעון שלפניו ב-2.7%, לאחר שב-2009 נפל התמ"ג שלה בקרוב ל-10%. בכל מובן שהוא, מדובר בנס: איסלנד, שעד 2008 היתה למעשה שלושה בנקים שיש להם מדינה, נהפכה למדינה הראשונה שנזקקה לסיוע בינלאומי בעקבות המשבר הפיננסי, כבר באוקטובר 2008. עם זאת, היא גם היחידה בין המדינות שנזקקו לסיוע שפורעת את חובותיה במלואם ומצליחה להתאושש. כל זה אינו מובן מאליו כשרואים את מצבה של יוון כיום, או כשנזכרים במצבה של איסלנד לפני ארבע שנים.
אזרחים צועדים ברחובות רייקיאוויק, איסלנד
בתחילת 2008 עמדה איסלנד בפני מצב בלתי אפשרי. שלושת הבנקים הגדולים שלה - גליטניר, לנדסבנקי וקאופתינג - קרסו תחת החובות שצברו בשנים של התנהלות חמדנית וחסרת רסן. הקרונה נפלה ביותר מ-37% בין ינואר לספטמבר 2008, האינפלציה זינקה ומערכת הבנקאות היתה רגע לפני התמוטטות.
הערה- את הפירוט המלא ראה בסוף
לכאורה, באותו רגע היתה יכולה ממשלת איסלנד לעשות את מה שעשו הממשל האמריקאי וממשלות אחרות ברחבי העולם, למשל באירלנד - לחלץ את הבנקים, לקחת על עצמה את התחייבויותיהם ואחר כך לקבל את הכסף בחזרה, בתיאוריה, בצירוף ריבית. אלא שאיסלנד לא היתה יכולה לעשות זאת: במהלך העשור הקודם נהפכה מערכת הבנקאות שלה למפלצת שגדולה פי עשרה מהכלכלה המקומית. חובות הבנקים, בסך 85 מיליארד דולר, היו גדולים פי שישה מסך התוצר.
עד מהרה נהפך המשבר באיסלנד למשבר הבנקאי הגדול בהיסטוריה של המדינה. שוק המניות איבד יותר מ-90% מערכו והמסחר בו הוקפא. באוקטובור קרסה הקרונה ב-58%, וביום אחד, 8 באוקטובר,היא צנחה מ-131 קרונות ליורו ל-340 קרונות ליורו. אפילו מקדונלד'ס סגרה את כל סניפיה במדינה. איסלנד לא היתה מסוגלת לחלץ את הבנקים - הם היו גדולים מדי - ולכן היא הלאימה אותם, סגרה אותם ופתחה בנקים חדשים במקומם, שאליהם העבירה את פיקדונות האזרחים. הלאמת הבנקים הפחידה את המפקידים הבריטים וההולנדים של הבנקים האיסלנדיים המקוונים, בהם Icesave, שפרחו שנים לפני כן בחסות בועת האשראי, ואלה התחילו למשוך את פיקדונותיהם מהבנקים - עד שקרסו.
במקום להיכנע לדרישותיהן של בריטניה והולנד ולקחת על עצמה את חובות הבנקים, סירבה הממשלה לעשות זאת - מה שהוביל את ראש ממשלת בריטניה דאז, גורדון בראון, להפעיל באופן יוצא דופן חקיקה נגד ארגוני טרור כדי להקפיא את נכסיהם של הבנקים האיסלנדיים במדינה. החלת חוק הטרור על איסלנד פתחה מלחמה דיפלומטית בין שתי המדינות. "מה שאיסלנד עושה הוא לא חוקי ולגמרי בלתי מקובל עלינו", אמר בראון לעיתונאים. האיסלנדים, שמצאו את עצמם יום אחד ברשימת הגופים תומכי הטרור לצד אל-קאעדה, אירן, סודן וקוריאה הצפונית, פתחו בקמפיין ויראלי שבו הצטלמו אזרחים עם שלטים שעליהם כתוב "אנחנו לא טרוריסטים".
"הפרלמנט שלנו לעולם לא יסכים לקבל על עצמו נטל חובות שכזה", אמר הארדה. "אף ממשלה אחראית לא מסכנת את עתיד אזרחיה, אפילו כשמערכת הבנקאות עצמה נמצאת בסכנה". אזרחי איסלנד הצטרפו לעמדה הנוקשה, וסירבו לשלם בעצמם את חובות הבנקים בשני משאלי עם נפרדים.
חבר הפרלמנט אמי תור סיגורדסון נרגם בביצים
נשיא איסלנד, אולפור רגנאר גרימסון, נהפך לסמל לעמידה האיתנה של איסלנד נוכח הלחצים האדירים שהוטלו עליה לפרוע את חובותיהם של הבנקים לנושים זרים. "אם קריסתו של המגזר הפיננסי יכולה להפיל את אחת הדמוקרטיות היציבות והבטוחות ביותר לרצפה, כפי שקרה באיסלנד, מה היא יכולה לעשות למדינות עם היסטוריה דמוקרטית ופוליטית יציבה פחות?", שאל בראיון לבלוג הכלכלי "ביזנס אינסיידר" מוקדם יותר השנה. גרימסון, שר אוצר לשעבר ונשיא איסלנד מאז 1996, תמך פעם בעצמו במגזר הפיננסים - אך כמו שאר האזרחי המדינה התפכח מהאשליה הבנקאית.
תפקידו של גרימסון כנשיא הוא ייצוגי ברובו, בדומה לזה של נשיא ישראל. אולם ביכולתו להטיל וטו על החלטות ממשלה, וב-2008, העולם הפיננסי כולו לחץ עליו לאלץ את הממשלה לפרוע את חובות הבנקים. "כל מוסד פיננסי גדול, באירופה ובמדינה שלי, היה נגדי", סיפר ל"ביזנס אינסיידר". "היו כוחות חזקים באיסלנד ובאירופה שחשבו שההחלטה שלי היתה משוגעת לחלוטין, אבל אירופה צריכה לבחור בדמוקרטיה, לא בשווקים הפיננסיים. אנחנו בחרנו בדמוקרטיה. לא היתה לנו ברירה".
המשבר הפיננסי אילץ את איסלנד לבקש סיוע בינלאומי, והיא היתה למדינה הראשונה שעשתה זאת מאז 1976. ב-2008 היא קיבלה סיוע של 4.6 מיליארד דולר מקרן המטבע הבינלאומית וממדינות סקנדינוויה, על רקע חששות רציניים שהמשבר הפיננסי יוביל אותה לחדלות פירעון. לפי מסמכי וויקיליקס, בנוסף למגעים כושלים בינה לבין רוסיה על חבילת סיוע בסך 5 מיליארד דולר, היא ביקשה סיוע של מיליארד דולר מארה"ב.
אבל הרבה דברים השתנו מאז: השנה צפויה איסלנד לצמוח השנה בקצב מהיר יותר מהממוצע בעולם, האבטלה שלה עדיין נמוכה במונחים יחסיים - כ-7%, ואזרחיה מנסים לנסח כעת חוקה חדשה באמצעות חוכמת ההמונים באינטרנט.
כיצד היא עשתה זאת? כנראה באמצעות שילוב של האופי האיסלנדי הקר והבדלני וקריסת המטבע, שהפכה את היצוא שלה לאטרקטיבי יותר ומשכה תיירות, יחד עם המחויבות העמוקה של האיסלנדים לדמוקרטיה. איסלנד פשוט העזה לעשות, מחוסר ברירה, את מה שאף מדינה שעמדה בפני מערכת בנקאות על סף קריסה לא עשתה: היא נתנה לה לקרוס.
פלישת "השודדים הוויקינגים"
לפני המשבר של 2008 היתה איסלנד גן עדן עלי אדמות. מאז אמצע שנות ה-90 ביססה את עצמה המדינה הקטנה, שאוכלוסייתה מונה 318 אלף נפשות, כאחת מהמדינות העשירות בעולם. התמ"ג לנפש שלה היה השביעי בגודלו בעולם, החוב הממשלתי שלה היה נמוך במיוחד (אחרי המשבר הוא תפח ל-130% מהתמ"ג), מערכת הבריאות והחינוך היו ידועות באיכותן, משאבי הטבע הרבים שלה היו יקרים מפז, האבטלה היתה מזערית (פחות מ-2%) והרחובות היו נטולי פשע. הישג יפה למדי למדינה שרק כמה עשורים לפני כן היתה אחת העניות באירופה.
"התחושה היתה של קץ ההיסטוריה", אמר הסופר האיסלנדי אנדריי מגנוסון בסרט התיעודי "Inside Job" מ-2010, שעסק במשבר הפיננסי העולמי ובחן בהרחבה את המשבר באיסלנד.
בסוף שנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000 עברה איסלנד למדיניות של דה-רגולציה, בהובלת ראש הממשלה דאז דיוויד אודסון - צעיר, יהיר ומאמין אדוק בשוק החופשי, שאהב לצטט את מילטון פרידמן, שאב השראה ממרגרט תאצ'ר וכיהן בתפקיד יותר שנים מכל ראש ממשלה אחר בתולדות המדינה: בין 1991 ל-2004. ב-2005 הוא עבר לכהן כנגיד הבנק המרכזי עד 2009. בתגובה למשבר המטבע שעברה המדינה בשנות ה-80, אודסון הוביל את הממשלה להפריט חברות, לחולל רפורמות בתעשיות שונות ולהסיר כמעט לחלוטין את הפיקוח על מגזרים אחדים. ב-2005 היה מס החברות באיסלנד 18%, לעומת יותר מ-50% בתחילת העשור.
אחד המגזרים שהופרטו ומעליהם הוסר הפיקוח כליל היה מגזר הבנקאות. ב-2001, כשהפיקוח עליהם נעלם בפועל והפרטתם עדיין לא הושלמה, היו הבנקים האיסלנדיים מוסדות קטנים ולא משמעותיים, שהרוב המוחלט של פעילותם היה מקומי וכך גם רוב המימון שלהם. אלא שהודות לדה-רגולציה, נהפכו הבנקים תוך שנים ספורות ממלווים מקומיים צנועים לשחקנים פיננסיים בינלאומיים. הבנקים האיסלנדיים קסמו למשקיעים חכמים: הם הציעו ריביות גבוהות במיוחד, והנבונים ידעו לקחת הלוואות במטבעות זולים ולהשקיע אותן באיסלנד, ואז פשוט ליהנות מהרווחים.
באותן שנים מאושרות בין 2000 ל-2008 נהפכה איסלנד ממדינה לקרן גידור שיש לה אזרחים. טירוף הפיננסים פשט באומת הדייגים הצנועה מכל עבר: אוניברסיטאות העבירו קורסים בפיננסים גם בפקולטות להנדסה, כמעט כל אזרח נהפך למשקיע, מיליונרים איסלנדים נוצרו כמעט בן לילה בזכות הלוואות וקנו עסקים, בתים וסירות ברחבי אירופה, וטייקונים שהחזיקו במניות ובתפקידים בכירים חילקו כסף לעצמם ולחבריהם ויצאו במסעות רכישה חסרי תקדים - שבהם קנו רשתות קמעונות, רשתות מזון, מלונות ואפילו קבוצות כדורגל.
אותם מיליונרים כונו "השודדים הוויקינגים": הם יצאו ונכנסו מהמדינה במטוסים פרטיים וביאכטות שקנו. אחד מהן היה יון אסגייר יוהנסון, שהחזיק ב-32% ממניות הבנק האיסלנדי גליטניר, וניצל את קרבתו לבנק כדי לקדם את עסקיה של חברת ההשקעות באוגור שהקים אביו, ושבשיא הבועה חלשה על אימפריה של 5 מיליארד דולר ורכשה רשתות קמעוניות בבריטניה ובמדינות אחרות.
הכלכלה האיסלנדית שיגשגה. מחירי הבתים יותר מהוכפלו, שוק המניות זינק פי תשעה, הבנקים נתנו הלוואות בשפע, והאזרחים התפתו והשקיעו. איסלנד התגאתה כל כך במגזר הבנקאות המוביל שלה, עד ששלחה את הבנקאים למסעות ראווה ברחבי העולם. "במדינה שבה לא ראית מעולם אנשים עשירים, פתאום היו אנשים שמרוויחים מיליון דולר בחודש", אמר העיתונאי והסופר האיסלנדי אולפור ארנרסון לתוכנית האמריקאית "20/20".
עד לפריצת המשבר, הצליחו לסדר לעצמם האיסלנדים חובות בסך 850% מהתמ"ג והפסדים שהסתכמו ב-100 מיליארד דולר, או 330 אלף דולר לכל גבר, אשה וילד במדינה. כשהתברר שאי אפשר לפרוע אותם, הקטסטרופה היתה מוחלטת: הריבית הועלתה ל-18%, מחירי המזון זינקו בן לילה והובילו אזרחים לייבא מזון, הקרונה נהפכה למטבע בלתי סחיר, כך שאי אפשר היה לקנות מטבע חוץ, אלפים איבדו את חסכונותיהם, באוגור פשטה את הרגל, ויוהנסון נתבע על ידי משקיעים זועמים בטענה שגנב כספים מהבנק ונחשף כמיליארדר של נייר - כמו הרבה עשירים אחרים במדינה. אף מדינה בהיסטוריה לא קרסה במהירות כזו שלא בתקופת מלחמה.
לזעזע את השלווה האיסלנדית
איסלנד היתה תמיד ארץ של קרח ושל אש, של טבע פראי ואזרחים מרוסנים. במשך מאות ואלפי שנים הורגלו תושביה לאירועי טבע בלתי צפויים שעירערו את שלוות חייהם והעמידו אותם בסכנה: ב-1783 גרמה התפרצות של הר הגעש לאקי בדרום במדינה לרעב שחיסל רבע מהאוכלוסיה ולגשם חומצי שמירר את חייהם של השורדים. באפריל 2010 שיתקה התפרצות הר הגעש הגדול באיסלנד, אייאפיאלאייקול (Eyjafjallajoekull), את שדות התעופה באירופה ופגעה קשות בחברות התעופה ובתעשיית התיירות.
אבל המשבר של 2008 עיצבן אותם הרבה יותר. בין משבר פיננסי ללבה רותחת, כנראה שלבה רותחת עדיפה. אמנם החוב הממוצע למשק בית צמח בשנות הבועה ל-220% מההכנסה הממוצעת - כך שכל המדינה לקחה חלק בטירוף הבנקאי - אך לאחר המשבר החליטו האזרחים להתנקם בכל מי שגרם לו. בסוף 2008 ובתחילת 2009 יצאו אלפי איסלנדים לרחובות כמעט מדי יום, התעמתו עם המשטרה ודרשו שהממשלה תתפטר, משום שלא פיקחה על הבנקים כראוי ולא הזהירה מפני המשבר. אלפי מפגינים עמדו מחוץ לבנק המרכזי וקראו להתפטרותו של אודסון, שעליו הטילו את האחריות למשבר.
בינואר 2009, בעקבות המחאות, נפלה ממשלתו של גייר הארדה ובחירות חדשות הוכרזו. אבל נפילתו של הארדה לא שיככה את הזעם הציבורי של מה שכונה לימים "מהפכת הסירים והמחבתות". במשך שנים סמכו האיסלנדים על הממשלה שלהם באופן מוחלט כשהבטיחה להם שזה בסדר לקחת עוד הלוואה, שאיסלנד בטוחה ומצבה הפיננסי יציב, שהבנקאים האיסלנדים הם אשפים פיננסיים נדירים בגאונותם ושהשגשוג יימשך לנצח. כשגילו עד כמה טעו, התפרץ הזעם ביתר שאת.
בינואר 2009 הסתערו מאות מפגינים על מכוניתו של הארדה ורגמו אותה בביצים ובירקות. באוקטובר האחרון, כ-2,000 איסלנדים מוכי חובות שלקחו משכנתאות והלוואות במטבעות זרים בשנות הבועה וכעת נאנקו תחת נטל החובות, הפגינו מחוץ לבניין הפרלמנט והשליכו לעברו ירקות וביצים. חבר הפרלמנט אמי תור סיגורדסון, שאיתרע מזלו להיקלע לסביבה, נרגם בביצים ונפל לקרקע. לפי סקר שנערך באותו חודש, אמון האזרחים בפרלמנט נפל לשפל היסטורי חסר תקדים של 10%.
המפגינים, שזיעזעו את איסלנד השלווה, לא דרשו רק את ראשו של ראש הממשלה, אלא תבעו שכל מי שהיה אחראי למשבר יישלח לכלא. ממשלת השמאל החדשה, שתמכה במפגינים, הסכימה לדרישותיהם. כמה מהבנקאים הבכירים במדינה הועמדו לדין והורשעו באחריות למשבר הפיננסי, בהם שני בכירים לשעבר בבנק קפותינג שנידונו לשמונה חודשי מאסר לאחר שהורשעו בהונאה. השבוע נידונו שני בכירים לשעבר בבנק ביר האיסלנדי לארבע וחצי שנות מאסר, לאחר שהורשעו בהונאה.
ואולם משפט הראווה האמיתי של המשבר החל ב-2010. הנאשם היה הארדה, הפוליטיקאי היחיד עד כה שעמד לדין בגין המשבר, לאחר שהפרלמנט הצביע על כך. הארדה הואשם בשישה סעיפים שהטילו עליו אחריות למשבר, בהם סעיף שקבע כי לא פעל להקטנת מערכת הבנקאות וסעיף שקבע כי לא וידא שפיקדונות Icesave, שהיו בבעלות לנדסבנקי, יועברו לחברה בת. באפריל האחרון הורשע הארדה בסעיף אחד, שקבע כי הוא לא העלה מספיק בישיבות ממשלה את מצבה המדאיג של מערכת הבנקאות ולא עסק מספיק במשבר בשווקים לפני שהבנקים קרסו. הארדה, שמחה נגד הרשעתו, טען כי לא הוא ולא אף אחד אחר מבכירי הממשלה יכול היה לדעת כמה היה מסוכן מצבם של הבנקים לפני המשבר.
המשבר הותיר את איסלנד עם דילמה גדולה, שממשלתה לא ידעה איך לפתור: מה עושים בעניין החובות שבריטניה והולנד דורשות ממנה להחזיר? ממשלת השמאל-מרכז של יוהנה סיגורדרדוטיר דווקא תמכה בתשלום החובות, בטענה שללא פירעון של החובות המדינה לא תוכל לחזור לגייס הון בשווקים הבינלאומיים - אך האיסלנדים סירבו להקשיב. פעמיים, בשני משאלי עם נפרדים, הם דחו את ההצעות לשלם לבריטים ולהולנדים מכספי המסים שלהם: בפעם הראשונה ברוב של יותר מ-90% ובפעם השנייה ברוב של יותר מ-60%.
"כמובן שהממשלה לא תיקח על עצמה את חובות הבנקים, מעולם לא הוטל ספק בכך", אומר אולפור אייסלפסון, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת רייקיאוויק. עבור האיסלנדים, הוא אומר, היה זה מובן מאליו שהם לא יקבלו על עצמם את ההקרבות שעשו האירים, למשל, כדי להציל את מערכת הבנקאות. "איסלנד אמרה: לא, אנחנו לא הולכים לקחת על עצמנו את ההתחייבויות של מוסדות פרטיים. הבריטים וההולנדים יקבלו את כספם חזרה מאיפה שהוא צריך להגיע, מנכסי הבנקים שקרסו או מקופתו של משרד האוצר באיסלנד".
סירובם של האיסלנדים לפרוע את חובות הבנקים זיכה אותם בקיתונות של זעם מצד בריטניה והולנד, שהבטיחו לתבוע. אייסלפסון, גאה כמו כל האיסלנדים, נפגע כשהוא נשאל אם ייתכן שמדובר בטעות. "מה היו עושים הישראלים אם הבנקים הישראליים היו קורסים, והם היו חייבים כספים לבנקים בלונדון? למה שמשלמי המסים הישראלים ישלמו? זה החוב של הבנקים, לא שלנו".
העובדה שסירבה לשלם את חובותיהם של הבנקים שלה למפקידים זרים, שהיו גדולים מהתמ"ג שלה, סייעה לאיסלנד להתאושש מהמשבר ולשוב לצמוח. הכלכלנים חתני פרס נובל ג'וזף שטיגליץ ופול קרוגמן כל כך התרשמו מהמסלול שבו בחרה המדינה ומהאופן שבו התאוששה, עד שטענו במאמרים שפירסמו באחרונה כי יוון, ספרד, אירלנד ומדינות אירופה האחרות צריכות לנהוג כמוה, אם יצליחו קודם כל להשתחרר מהיורו שמונע מהן ליהנות ממטבע מופחת.
הדרך שנקטה סיגורדרדוטיר לפתרון המשבר כללה צנע מדוד, אבל גם צעד בלתי קונבנציונלי: היא מחלה על חובותיהם של האזרחים. במטרה להציל את אזרחיה, החליטה הממשלה ב-2010 למחול על חובות האזרחים שחוב המשכנתא שלהם עלה על 110% מערך הנכס. בנוסף, בית המשפט העליון קבע ביוני 2010 שהלוואות במטבעות זרים אינן חוקיות, ואזרחי איסלנד לא צריכים לפרוע אותן. בסך הכל מחלו הבנקים האיסלנדים על הלוואות בשווי של 13% מהתמ"ג של איסלנד, והקלו את נטל החובות של 25% מהאוכלוסיה.
בלי חשפנות, עם חוקה חדשה
ברבעון השני של 2010 החלה איסלנד להתאושש. ההתאוששות היתה מהוססת בתחילה, אך לאט לאט החלה הכלכלה להתייצב. "איסלנד אמנם סבלה מחורבן עצום של נכסים פיננסיים, אך לא איבדנו הרבה מהנכסים הריאליים שלנו - ההון האנושי, משאבי טבע, תשתיות", אומר הכלכלן האיסלנדי גילפי מגנוסון, לשעבר שר הכלכלה ושר העסקים וכיום פרופסור באוניברסיטת איסלנד. "כל אלה ממשיכים לתפקד ללא הפרעות. הכלכלה כבר החזירה מחצית ממה שאיבדה ב-2009 ובמחצית הראשונה של 2010, ואנחנו צופים שב-2014 נחזור לרמות שלפני המשבר. אפילו כשהבנקים שלנו קרסו, הקמנו בן לילה בנקים חדשים ודאגנו שהשירותים ימשיכו לתפקד, שהמסים ימשיכו להיגבות ושלאנשים תהיה יכולת להשתמש בכרטיסי אשראי - והכלכלה המשיכה לתפקד".
בחודשים האחרונים נתנה ההתאוששות את אותותיה באיסלנד. בפברואר העלתה פיץ' את דירוג האשראי של איסלנד חזרה לדירוג השקעה ושיבחה אותה על יציבות הכלכלה שלה, אחרי שסטנדרד אנד פור'ס ומודי'ס נקטו צעדים דומים קודם לכן. האבטלה ירדה לרמה של 5.8%, הצריכה הפרטית עלתה, הגירעון במאזן הסחר נהפך לעודף הודות לזינוק ביצוא ואפילו מחירי הבתים החלו לעלות שוב. אולם לדברי מגנוסון, עדיין אין לאיסלנד סיבות רבות לשמוח.
"כל המוצרים המיובאים התייקרו פי שניים כשהקרונה קרסה. הציבור האיסלנדי ספג פגיעה קשה ברמת חיים, שחזרה כמה עשורים אחורה, וכוח הקנייה של משק הבית הממוצע נפל באופן משמעותי יותר מהתמ"ג - יותר מ-20%", אומר מגנוסון. "אנחנו עדיין מטפלים בתוצאות המשבר, וזה לא פשוט. גם האבטלה גבוהה - לא כמו ביוון כמובן, אבל יחסית אלינו 6% זה יותר מדי".
לדברי אייסלפסון, אזרחי איסלנד ממשיכים להתמודד עם המשבר של 2008 והמציאות שעומדת בפניהם עדיין קשה, באופנים שלא משתקפים בנתוני התמ"ג. "אנחנו נוטים לאינפלציה", הוא אומר, "מאז שהקרונה קרסה עלה מדד המחירים לצרכן ב-50% - זה בלתי נסבל ואפילו מגוחך". העלייה במחירי המוצרים המיובאים - ואיסלנד, שהתעשייה העיקרית שלה היא דיג, תלויה ביבוא - פגעה קשות ברמת החיים של תושביה.
כדרך לפתור את מצוקתם של האזרחים, מנהלת בימים אלה ממשלת איסלנד מגעים על הצטרפות לגוש היורו. למרות משבר החובות המשתולל ביבשת והחששות שהיורו לא ישרוד זמן רב, קובעי המדיניות באיסלנד מאמינים שהצטרפות לגוש היורו עשויה להעניק למטבע האיסלנדי מעט יותר יציבות משהעניקה הקרונה. "האנשים מאוד מתוסכלים, וכדי להוציא את המטבע מהאווירה האינפלציונית ולאמץ סטנדרטים נורמליים אנחנו מתעניינים באימוץ היורו, אבל הכל תלוי במשבר", אומר אייסלפסון. יוזמה אחרת שהועלתה באיסלנד בחודשים האחרונים על ידי קבוצה של אנשי עסקים היא אימוץ הדולר הקנדי (ה-"loonie"). "זה רעיון הזוי לחלוטין, אין סיכוי שזה יקרה", אומר אייסלפסון.
כעת, כשאירופה נמצאת על סף קריסה, מרשה לעצמה איסלנד להשוויץ קצת. "הכלכלות האירופיות שנמצאות במשבר צריכות להשתמש בנו כמודל לחזרה לצמיחה", אמרה השבוע ראש הממשלה יוהנה סיגורדרדוטיר, שקראה למדינות כמו יוון לאמץ את מודל ההתאוששות האיסלנדי, שכלל צנע מתון וצעדי מדיניות לא קונבנציונליים, כמו מחילה על חובות ומניעת זעזועים במערכת הרווחה. הצעדים שנקטה ממשלתה של סיגורדרדוטיר אמנם פגעו באיכות חייהם של רבים מהתושבים, אך היו מדודים יותר מאלה שנקטו חלק גדול ממדינות אירופה.
בינתיים עומדת ההתאוששות העדינה של איסלנד בפני סכנות משמעותיות: ראשית, המשבר באירופה עשוי לדרדר אותה למשבר כלכלי נוסף, ברגע ששותפות המסחר העיקריות שלה יפסיקו לרכוש ממנה מוצרים. שנית, בארבע השנים האחרונות, בזמן שהתאוששה, הצליחה איסלנד לפתח בועת נדל"ן. מחירי הבתים החדשים עלו לשיא ברבעון האחרון, וזינקו ב-40% מאז הרבעון האחרון של 2010.
לדברי אייסלפסון, אחת הסיבות לבועת הנדל"ן היא שהבנקים, שעליהם הוטלו מגבלות מחמירות ורגולציה נוקשה בעקבות משבר 2008, מתקשים לממן השקעות בשווקים זרים - ולכן הם משקיעים בנדל"ן מקומי. "אנחנו משלמים מחיר קצת גבוה מדי על היציבות הפיננסית", הוא אומר, "המשקיעים המוסדיים לא יכולים להשקיע בחו"ל ולגוון את השקעותיהם, ולכן הם משקיעים בנדל"ן".
בזמן שהיא מנסה להתאושש, נאבקת איסלנד גם עם צורך בוער להגדיר את זהותה מחדש כדי שתוכל להמשיך הלאה. אחרי שנהפכה תוך כמה שנים ממדינת דייגים לקרן גידור, נאלצה המדינה להמציא עצמה מחדש לאחר קריסתו של מגזר הפיננסים, והיא בחרה לחזור לשורשיה: צניעות. אחד מהדברים שעשתה ב-2010, במסגרת ניסיונותיה להתנער משחיתות העבר, היה לסגור את כל מועדוני החשפנות במדינה.
כחלק מאותו חיפוש זהות, החלה איסלנד באפריל 2011 בתהליך של ניסוח חוקת המדינה מחדש. החוקה הקיימת, שמקורה בעצמאות שקיבלה המדינה מדנמרק ב-1944, היא למעשה החוקה הדנית עם כמה שינויים קלים. כיאה למדינה שמתגאה בערכי הדמוקרטיה שלה, החליטה המועצה החוקתית של איסלנד לעשות זאת בשיטה החדשנית ביותר שהצליחה למצוא: חוכמת ההמונים. באמצעות הרשתות החברתיות, נשאלו אזרחי איסלנד אילו סעיפים היו כוללים בחוקה חדשה למדינה ואיך היו מנסחים אותם. המועצה גם העלתה את הסעיפים המוצעים לדיון באתר שלה מדי שבוע, ואיפשרה לציבור לדון ולהחליף רעיונות.
למיזם ניסוח החוקה מחדש קדם פורום יוצא דופן שנערך ב-2010, שבו 950 אזרחים שנבחרו באופן אקראי דנו בחוקת המדינה ובשינויים שצריך לעשות בה, אם בכלל. החוקה הראשונה בהיסטוריה שנוסחה באמצעות חוכמת ההמונים הושלמה ביולי 2011 ומוכנה למשאל עם, שהיה אמור להיערך בסתיו הקרוב, אך ייתכן שיידחה לשנה הבאה בשל הבחירות במדינה.
עד שיקבלו חוקה חדשה חוגגים האיסלנדים את החיים החדשים שלהם. את ההאמרים והלנדרוברים הבזבזניים החליפו מכוניות פולקסוואגן יעילות יותר, את היאכטות החליפו סירות דיג, ואת המשרות הפיננסיות האבודות החליפו משרות שתורמות יותר לכלכלה. המלחים והדייגים שהתפתו לעזוב את התעשיות המסורתיות של המדינה כשהרווחים הפוטנציאליים לכל אדם עם ג'וב בנקאי היו גדולים מאוד חזרו, בחלקם, למשרותיהם המסורתיות. בארבע השנים שחלפו מאז המשבר חזרו האיסלנדים ליסודות ולים, ורבים מהם מאושרים. "זאת אחת מהשנים הכי טובות שהיו לנו", אמר ארנתור איינרסון, דייג מגרינדוויק, לרויטרס.
"אי אפשר לחזות מה יקרה באירופה, אבל אני אופטימי", אומר מגנוסון. "הכלכלה בריאה להפליא, וכבר אין לנו קשרים רבים עם מערכת הבנקאות האירופית. כיום מערכת הבנקאות שלנו מקומית בלבד. הייתי אומר שהכלכלה שלנו לא עומדת בפני סכנות גדולות כרגע, מלבד אירופה וכוחות הטבע, שלפעמים עושים באיסלנד דברים מוזרים".
כתבה נוספת על ההתאוששות הכלכלית ניתן לקרוא בלינק הבא-
http://www.seekingtheworld.com/2012/06/economist-crisis-in-iceland-is-over.html
למעוניינים לקרוא על הליך החוקה באמצעות האינטרנט כחלק מהחילוץ הכלכלי, מוזמנים להיכנס ללינק הבא-
http://www.seekingtheworld.com/2012/07/blog-post_10.html
לפניות לכותב shark4162@gmail.com
© Copyright to seekingtheworld.com זכויות יוצרים לאתר
