הקדמה
מאז שאני זוכר את עצמי תמיד רציתי להרגיש ולחוות את החיים בערבות השלג בצפון אירופה, ומזה חמש שנים, בכל שנה תכננתי לצאת למסע כזה בצפון
פינלנד finland, באזור הלאפי של המדינה, ארצה של "אלה קארי הילדה מ
לפלנד"
lapland. אלה שמדי שנה היה משהו שהשתבש ומנע ממני את הנסיעה, אך השנה פברואר 2009, החלטתי שלא משנה מה יקרה אני נוסע ל
לפלנד וחווה את החוויה הזו. מראש אני מבקש להגיד לקוראים כי מסע כזה כפי שיתואר בהמשך, אמנם הוא מסע מהנה ומאתגר, אך הוא אינו מסע קל, כלל ועיקר, היות והוא דורש מאמץ פיסי רב להתמודד עם תנאי מזג אוויר, ולא תמיד קלים, להתמודד עם נסיעה של שעות ארוכות בתנאי שטח שונים ובעומק שונה של שלג, וכמובן התמודדות עם אופנוע (חתול) השלג.
מי שירצה יוכל לראות את שלל התמונות שצולמו ש
ספארי זה בלינק הבא :-
לפלנד
האזור המכונה
לפלנד, הוא ארצם של הסאמים (samit ) שמוצאם האתני הוא ככל הנראה שילוב של מונגולים, שבדים, נורבגים ופינים, או בכינויים האחר הלאפים (כינוי הדומה ל"צבר"ים- ילידי הארץ), והוא חבל ארץ המשתרע למעשה בצפונה של פינלנד וממשיך לצפון מזרח של נורבגיה וגם לתחומי שבדיה ורוסיה, כך שלמעשה טיול או מסע באזור זה, הוא מסע חוצה גבולות. לפלד עצמה שטחה כ- 100 אלף קמ"ר, שההתיישבות בו היא דלילה מאוד, ומבחינה טופוגרפי האזור המערבי גבוהה יותר מהמזרחי, וכיום דוברים את השפה הלאפית, השייכת לקבוצה הלשונות הפינו-אוגוריות, כ- 30-35 אלף איש בלבד. אני לא אפרט כאן יותר על
לפלנד עצמה, תרבותה, ופרטים אחרים, ומי שירצה לקרוא עליה יכול לעשות זאת בלינקים הבאים:-
English -
http://en.wikipedia.org/wiki/Lapland_Province
English-
http://en.wikipedia.org/wiki/S%C3%A1pmi_(area)
English -
http://www.visitfinland.com/W5/index.nsf/(pages)/Lapland
עברית-
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%A4%D7%9C%D7%A0%D7%93
עברית-
http://www.lametayel.co.il/%D7%A4%D7%99%D7%A0%D7%9C%D7%A0%D7%93
עברית- באתר למטייל- ראשי/מידע ועצות/אירופה/פינלנד/כתבות טבע הדברים.
דרכי תחבורה לחתולי שלג
בלפלנד מערכת כבישים טובה המשמשת את האוכלוסייה המקומית גם בחורף, זאת ע"י פינוי השלג מהכבישים. אך במקביל למערכת הכבישים הנ"ל, נפתחות במקביל לדרכים שבילי נסיעה עבור חתולי שלג/מזחלות, ובכדי לקצר מרחקים, אזי גם האגמים והנהרות הקפואים הופכים גם הם לדרכי תחבורה עבור חתולי השלג ו/או מזחלות. לצורך כך קיים או מותקנים שלטים לסימני דרך המשמשים את נהגי חתולי השלג, והכלל הוא כי אין לסטות מתוואי הסימנים.
היות וחלק מהדרכים חוצים גבולות, מעברי מים, שטחי גידול של בעלי חיים ועוד, אזי במקומות אלו תמצאו גשרי עץ שטוחים או משופעים המאפשרים לעבור אותם, וגם מעברים מיוחדים בגדרות המקיפים אזור מסוים. המעברים המיוחדים הם לעיתים גדרות בקר רגילות שיש לפתוח ולסגור אותם אחרי המעבר ולפעמים מדובר בקורות עץ התלויות ממשקוף מיוחד, ולמעשה נסיעה מהירה ולא זהירה במעבר מעבר זה יכולה לגרום לנהג חבלה רצינית מהמכה שיקבל מהקורות הללו, ולכן את המעברים הללו צריך לעבור בזהירות רבה.
דבר נוסף שיש לשים אליו לב הוא כי באזורים ההרריים או באזור המיוער ישנם מכשולים שונים הקבורים מתחת לשלג ולא נראים לנהג, ובטח שלא לנהג לא מנוסה בנהיגה באזור זה. מדובר בסלעים המכוסים בשלג או בגדעי עצים ולמעשה התקלות בהם יכולה לגרום להתהפכות החתול שלג, פגיעה בנהג ו/או באופנוע. לדוגמא יצא לי באחד הימים לנסוע שלישי אחרי משהו אחר, התברר כי השניים שנסעו לפני עברו על גבי גדע עץ בולט ובגלל הנסיעה של השניים הקודמים לי הוא נגלה ובלט רק במעט מהשלג, וכאשר אני הגעתי אליו, הוא פשוט נתקע לי מתחת לחתול שלג וגרם לי להיעצר, ורק מזל היה שבאותו רגע לא נסעתי מהר, ולכן גם לא קרה כלום.
על הסכנות ואמצעי זהירות אחרים וכמו כן טיפים חשובים, כמו אפשרויות הזמנת טיול כזה וחסכון בכסף, שיש לשים אליהם לב, אני אכתוב בהמשך בכתבה נפרדת לכתבה זו, אז חפשו אותה, בלינק הבא -
http://www.seekingtheworld.com/2009/08/blog-post.html
סיפור המסע
בשורות הבאות אביא בפני הקורא את חוויות המסע שלי באופנועי (חתולי) השלג בששת ימי המסע שביצעתי, בחלק הפיני והנורבגי של לפלנד, ותיאור הנופים ובעלי החיים שפגשנו בהם.
הנסיעה לפינלנד
הספארי אמור היה להתחיל מעיר בשם איבלו Ivalo, הנמצאת 990 ק"מ צפונית להלסינקי Helsinki. בכדי להגיע לשם, טסתי לאירופה, במקרה שלי ציריך, אך ניתן לעשות זאת מכל בירה אחרת, ומשם להלסינקי, ומשם בטיסה פנימית ליעד תחילת מסע הספארי. יוצא איפוא שהדרך לוקחת כיממה שלמה או יותר, תלוי בהמתנות בין הטיסות. כאשר יצאתי מישראל מזג האוויר היה אביבי מאוד עם טמפרטורה של כ- °14+ צלסיוס, ואילו כאשר הגעתי לציריך הטמפרטורה הייתה °4- צלסיוס, היות והיו לי כ- 10 שעות עד לטיסה הבאה, יצאתי משדה התעופה ונסעתי לעיר בשם Winterthur מרחק של כ- 15 דקות ברכבת, ואחרי פגישה עם בני העובד בעיר זו, יצאתי לסיור בחלק העתיק של העיר. בהמשך אותו יום בלילה כאשר הגעתי להלסינקי הטמפ' הייתה כבר °7- צלסיוס. למחרת היום טסתי בבוקר לאיבלו ובמהלך הטיסה שמתי לב כי הזריחה וכמו כן השקיעה מתרחשים במקביל בשעות המאוחרות של הבוקר, קצת אחרי 0700, ונמשכו למעלה ממחצית השעה. כאשר הגעתי לאיבלו הטמפ' שקידמה את פני הייתה °7- צלסיוס, ושכבת העננות הייתה של 100%, מה שמסתיר את ההתרחשות של תופעות השקיעה והזריחה מהקרקע ורק מי שטס מעל לעננים יכול לראותם, אך מאידך גורמת לטמפ' קור קטנה יותר, וכל זה, עדיין לא הכין אותי לבאות. היות והגעתי בבוקר יום זה לעיר, אפשר לי הדבר לקבל את חליפת הנסיעה והנעליים המיוחדות, עד באותו יום, ולנסות אותם בהליכה וסיור ברחבי העיר במשך מספר שעות.
משתתפי הספארי
יצאתי מישראל לבדי, מבלי לדעת מי החבורה שאתם אני אמור לעשות את המסע הנ"ל, וכל מה שידעתי הוא כי ישנם עוד 4 אנשים נוספים פרט אלי. גם בערב שלפני הספארי לא פגשתי אותם, עקב טעות של המדריך, אך יתר חברי המסע נפגשו ביניהם, ולאור זאת אני פגשתי אותם למעשה רק בבוקר היציאה לספארי. בפגישה זו התברר לי, כי יוצאים לספארי רק 4 אנשים ולא חמישה, כולל אותי ופרט למדריך, וכמו כן כי כל היתר הם כולם צרפתים, כאשר 2 מהם הם זוג מעיר ליד ליאון Lion ואילו השלישי הוא חוואי מעיר ליד נורמנדי Normandy, ואחרי היכרות קצרה נאלצנו להתארגן ליציאה לדרך, כך שלא נותר לי זמן להעמיק את ההיכרות, וכל מה שנותר לי היה לסמוך על המזל שהחבורה תהיה נעימה וחברותית. בדיעבד, ואחרי היכרות מעמיקה יותר עם חברי למסע, אני יכול להגיד, שהמזל העיר לי פנים, והם אמנם היו נעימים וחברותיים, והזוג היה אף דובר אנגלית, ואם השלישי הסתדרתי ע"י שימוש בצרפתית העילגת שלי.
הזוהר צפוני
לאורך כל ימי הספארי שיתוארו בהמשך, ניסיתי לראות במו עיני את הזוהר צפוני, אך לצערי הרב לא הצלחתי, למרות שבדיעבד, אני יודע שבמהלך שבוע זה הזוהר צפוני נצפה ב- Ivalo ב- 18/2/09, ע"י חברי הקבוצה של נהגי ה"פורשה" עליה אדבר בהמשך. אך במקום זאת הסתפקתי במראות מהממים של זריחות, שקיעות ועמודי אש שלגביהם תוכלו לקרוא בהמשך או לראות בתמונות. למרות הכל אני מצרף תמונת זוהר צפוני שצולמה ע"י אחד מקבוצת הנהגים הנ"ל.
היום הראשון- יום א'
בבוקר יום זה התעוררנו לטמפ' של °17- צלסיוס עם פחות עננות מיום קודם, ולאחר ארוחת הבוקר פגשנו את המדריך helka, בחור פיני רחב מימדים שנראה חמוד ואחר כך התברר כי הוא גם בעל כישורים ותושייה רבה, והמדריך כיוון אותנו לסיום ההצטיידות שלנו בקסדות, כפפות נהיגה וכמובן קבלת חתולי השלג, והסבר קצר על הפעלתם. למזלו של המדריך, כל משתתפי הספארי שהיו בחבורה, היה להם ניסיון קודם בנהיגה בחתולי שלג, כך שלא נדרש זמן רב או הסברים ארוכים על השימוש בהם, ויכולנו לצאת כמעט מיד לדרך. יעד יום זה היה עיירה בשם נאטמו Naatamo בצפון פינלנד, ומרחק הנסיעה המתוכנן היה כ- 140 ק"מ. היות והמלון ונקודת היציאה שכנה לצד נחל קפוא בשם ivalojoki, לקח לנו כדקה לרדת לנהר ולהתחיל לנסוע כשפנינו צפונה. הנסיעה ע"ג נהר או אגם קפוא כפי שהתברר כבר בהתחלה וגם בהמשך, היא נהיגה קלה מאוד, המאפשרת לפתח מהירויות גבוהות, עד כ- 110 קמ"ש, אך הבעיה היא כאשר סוטים מהנהר או מהאגם. אולם המראה הנגלה לעין של מרחבי אין סוף של שלג או מרחב קפוא, הוא מראה מרהיב ואפילו מהפנט. אכן במהלך הנסיעה, אחרי כמחצית השעה יצאנו מהנהר והתחלנו לנסוע גם על שטחי קרקע המכוסים בשלג בכדי להגיע לאגם inarijavri שבתוכו זרועים כמה מאות איים, שאף חלק מהם נאלצנו לעבור בנסיעה צפונה לאורך האגם. אלה במקרה הנסיעה על גבי האיים, הנוף משתנה לאזור מיוער בעצים, והנסיעה היא ביניהם על גבי תוואי קרקע הכוללים גם סלעים הקבורים מתחת לשלג. כאשר הגענו בהמשך לאגם, נגלה לנו מרחב ענק וקפוא, שבו האופק והקרקע נפגשים ונראים כהמשך האחד של השני, מראה הנחרט בזיכרון.
התברר לי בהמשך, כי בנסיעה ע"ג החלק הקרקעי, נוחות הנסיעה תלויה בגובה השלג, דהיינו האם הנסיעה תהיה חלקה או קופצנית יותר, כאשר ברור שכשיש פחות שלג, הנסיעה יותר קופצנית בגלל הסלעים שלאורך הדרך, אך אם יש יותר שלג, הנסיעה יכולה להיות חלקה יותר או קופצנית רק במידה מסוימת, הכל בהתאם לתוואי הקרקע, אך יותר שלג, דורש גם יותר תשומת לב בכדי להימנע מהחלקה או שקיעה בשלג. למעשה במעבר בתוך האיים או בדרך לאגם, לא אחת נאלצנו לנסוע בתוך איזור מיוער, ואז גם יש צורך לעשות סלאלום בין העצים ולנסוע בשיפועים, לא תמיד קלים, ועדיין להישאר בציר התנועה. לקראת צהריים הגענו לבקתה קטנה ושם לאחר הדלקת אש באח הממוקם במרכז הבקתה, יכולנו ראשית להתחמם מעט מהקור ששרר בחוץ ונע בין °17- עד °25- מעלות, תלוי בתוואי השטח שנסענו בהם ובשעות היום או זריחת השמש, וכמובן גם להכין לנו ארוחת צהריים. במהלך היום נתקלנו לא אחת במראה מהמם של השמיים, כאשר קרני השמש חדרו להן דרך העננים, ויצרו צורות מהממות של צבע וצורה. אחרי ארוחת הצהריים, וללא שהיות מיותרות יצאנו להמשך הדרך עד לנקודת הלינה של הלילה הראשון, מלון קטן כ-7 ק"מ דרומית ליעד שצוין קודם לכן, ובקצה הצפוני של האגם. ביום זה, היה פעם אחת בכל ימי הספארי שבו ראיתי אחה"צ, נחל שאינו קפוא כולו, כך שניתן לראות בו זרימת מים. במהלך ארוחת הערב בישר לנו המדריך שלמחרת יגבר הקור, ולכן המליץ ללבוש שכבת בגדים נוספת.
היום השני- יום ב'
בבוקר יום זה התעוררנו לטמפ' של °22- צלסיוס, כאשר בתכנון היה ביצוע מסלול מעגלי העולה צפונה חוצה את הגבול הנורבגי, ממשיך עד לפיורדים וחזרה לאותו מלון, מרחק של כ-100 ק"מ. אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לדרך, בנסיעה וחצייה של גבעות וביניהם נחלים קטנים, והנוף היה דומה ליום קודם, נהרות קפואים ובחלק מהדרך איזור מיוער. מראה יפה במיוחד היה השלג שהיה על ענפי העצים, שנראה כמו תכשיטי קריסטל קטנים, שהבהיקו מדי פעם באור קרני השמש. לקראת צהריים לאחר שחצינו את הגבול הנורבגי לא רחוק מהעיירה Naatamo הגענו לפיורד הנקרא neidenijorden המתחבר בסופו לים Barents. מודגש שחציית הגבול הייתה ללא ביקורת דרכונים או כל בדיקה אחרת, פשוט נוסעים ע"ג מעבר מיוחד לחתולי שלג, וזהו נמצאים בארץ אחרת.
אחרי מעבר הגבול מראה הנוף החל להשתנות, והעצים הפכו לשיחים לא גבוהים, ופני השטח נראו יותר חשופים, ותוך כדי הנסיעה ראיתי בשלב מסוים מקלט חרוט בדומה לאוהל אינדיאני. אחרי נסיעה של כשעתיים, הגענו לחופי הפיורד, עצרנו לחילוץ עצמות ובתוך כך ראינו מפל הנשפך לפיורד זה, שקפא, אך היפה מכל היה לראות את הניגוד שבין מימי הפיורד הכחולים ללובן של השלג העוטף אותו.
באותו יום לפני ואחרי הצהריים היו דקות רבות שירד שלג, תוך כדי הנסיעה, הדבר אמנם לא הקשה על הנסיעה, ואפילו היה מראה מלבב. בהמשך, עצרנו לארוחת צהריים במסעדה מקומית. המעניין היה שביום זה הארוחה כללה סרטן, הנקרא הסרטן הענקי, שרגל אחת שלו שקוצצה לחלקים מילאה את הצלחת של כל אחד מאתנו. במהלך הארוחה התברר כי סרטן זה חי וניצוד רק ליד הקוטב הצפוני. במהלך היום זרחה השמש, מה שגרם לטמפרטורה להתחמם ל- °10- ואחרי הארוחה המשכנו בנסיעה עד לערב, שבסיומו הגענו למלון שיצאנו ממנו אותו בוקר, ואחרי ארוחת ערב וקצת פעילות חברתית שכללה שתיית בירה והחלפת רשמים, בדיוק כפי שעשינו יום קודם, הלכנו לישון ולאגור כוח ליום המחרת. אני חייב לציין כי ביום זה, הנסיעה הייתה קשה במיוחד עקב תנאי השטח, ובסיום היום לא היה שריר בגוף, שלא כאב לי, והדרך היחידה להרגיע אותם, הייתה ללכת לסאונה, ואח"כ לעשות תנועות שחרור. הקושי התבטא גם בכך שביום זה ל- 3 משתתפים התהפך או שקע חתול השלג, כולל שלי. גם מראה שטיח הכוכבים שנפרס בלילה זה, אחרי שהתפזרו העננים היה יפה במיוחד.
היום השלישי- יום ג'
בבוקר יום זה התעוררנו לטמפ' של °27- צלסיוס, ואחרי ארוחת בוקר התארגנו על חתולי השלג כולל התיקים, ויצאנו לדרך.
היעד ביום זה היה בכיוון כללי לצפון מערב, בנסיעה עקלקלה ותוך חציית הגבול פעמיים, ובסופו של יום להגיע לעיירה Nuorgam, מרחק של כ- 120 ק"מ. כמו בימים הקודמים במהלך היום זרחה השמש והטמפרטורה עלתה במעט, תלוי בתוואי השטח שבהם היינו, ויום זה לא היה קל יותר מקודמו, במיוחד עקב הטלטלות של חתול השלג בנסיעה באזור ההררי/גבעי שנסענו בו. עקב הקור ששרר ביום זה, אפילו הבל הפה שיצא קפא על גבי הצעיף ועל גבי הריסים, מה שהקשה מאוד על הנהיגה.
בתחילתו של יום זה, הנוף היה כמו בתחילתו של היום הקודם, ובהמשך תוך כדי נסיעה צפונה הנוף השתנה והיה כמו בהמשך היום הקודם, אך ככל שעלינו צפונה הנוף השתטח יותר והיה פחות צמחיה. ביום זה נתקלנו בחוויה מיוחדת במינה, לקראת צהריים נתקלנו בשני עדרי איילים צפוניים, שחצו את נתיב הנסיעה שלנו, העדר הראשון והגדול יותר פתח בריצה ונעלם לו, ואילו עדר קטן יותר של כ- 15-20 ראשים, נשאר במקומו ובהמשך אף העיז להתקרב מעט אלינו עד לטווח של כ- 15-20 מטר, כך שיכולנו לאחר שעצרנו ודוממנו את חתולי השלג,לעמוד ולצפות בהם. לפי הסימונים על גביהם התברר הם שייכים לחוואי מקומי, אך גדלים בר בשטח. המשך היום היה נסיעה עד ליעד, הגעה אליו, חילוץ עצמות, ארוחת ערב וכמובן שינה טובה.
היום הרביעי- יום ד'
בבוקר יום זה התעוררנו לטמפרטורה של °32- צלסיוס, וכמו בכל יום אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לדרכינו.
ביום זה היעד היה מסלול מעגלי בחלקו, העולה בתחילה צפונה להרים, אחר כך יורד מזרחה ודרומה, ובסופו לאורך נהר storfossen דרומה עד לעיירה Utsjoki, מרחק של כ- 130 ק"מ. חשוב לציין כי בעיירה Utsjoki הלאפים מהווים כ- 70% מאוכלוסיית היישוב, אך מספר דוברי הלאפית מסתכמים כמספר אצבעות כף יד אחת. כאמור יצאנו לדרך, ולכל אורכה ראינו כל הזמן עקבות רבות של בעלי חיים, אך בפועל לא ראינו אותם. תוך כדי הנסיעה צפונה הנוף הפך יותר הררי וגם עם פחות צמחיה, ורק לקראת צהריים כאשר התחלנו לרדת דרומה חזר הנוף להיות כמו יום קודם לכן. לקראת צהריים הגענו לעיירה בשם Tanabru בנורבגיה, שם גם אכלנו צהריים, ואחרי הארוחה המשכנו במסלול, אלה שלקראת השעה 16:00 החל חתול השלג שלי להתחמם, עד כדי כך שנאלצתי לעצור. המדריך בחן את הנושא, והחליט אחרי הוצאת האדים החמים, כי צריך למלא מים ועדיף קפואים, לשם כך בחן את הסביבה, איתר ממרחק פלג נחל שמכוסה בקרח, נסענו לשם ואז הוציא את הסכין, ביקע את הקרח והוציא מים למילוי המצנן. בזמן הזה, אחד מחברי הקבוצה, החליט לבחון מקרוב את הבקע שנוצר בפלג הנחל, והתקרב יתר על המידה לשפת הנחל, וכמובן החל להחליק לתוך הנחל, אני שעמדתי לידו, ניסיתי לאחוז בו בגב, אך היות ולא הייתה לי נקודת אחיזה ועל ידי היו גם כפפות, לא הצלחתי לאחוז בו, עד שידי הגיעו לאזור הצווארון ושם יכולתי לאחוז בו למשוך אותו חזרה לקרקע מוצקה, אך לא לפני שפלג גופו התחתון היה כבר כולו במים הקפואים. מיותר לציין כי ברגע שהוא יצא מהמים, כל מה שהיה רטוב, קפא בו במקום, ולמרות זאת הוא ויתר על האפשרות לנסוע לעיירה סמוכה ומשם להתפנות ברכב, והחליט להמשיך את המסלול כרגיל. המשכנו את דרכינו, אחרי שהמדריך לקח את החתול שלג שלי ונתן לי את שלו, עד לנקודת הסיום של יום זה. לקראת ערב, ראינו מרחוק עדר איילים צפוניים, ויותר מאוחר לקראת השקיעה ראינו תופעת טבע ייחודית, מעין עמוד אש בצמוד לשקיעה, מראה שבכל חיי לא ראיתי כמוהו, ולכן מובאת התמונה שכל אחד לראות את המראה בעצמו.
ביום זה עקב כל התקריות שהיו לנו, הגענו למקום הלינה בשעה מאוחרת, ולמרות שגם יום זה לא היה יום קל, היינו מרוצים מאוד.
היום החמישי – יום ה'
בבוקר יום זה התעוררנו, ומד הטמפרטורה אצלי בחדר אראה °39- צלסיוס, אך מאוחר יותר התברר כי מד זה מזייף והטמפ' האמיתית הייתה °28- צלסיוס. היות ובלילה ירד שלג, אזי בבוקר החתולי השלג היו מכוסים בשכבת שלג לא גדולה. ביום זה ציר התנועה היה דרומה לאורך נהר Utsjuki ובהמשך לאורך מספר אגמים קפואים jullamojarvi, saytsjarvi, tsvedsijarvi עד לעיירה בשם Kaamanen, מרחק של כ- 110 ק"מ. בפועל הדרך הייתה בתחילתה בשטח חשוף ונטול עצים וכל מה שראינו היה רק שיחים קטנים, ורק בהמשך נסענו דרך יערות שהיו בין האגמים ועל האיים שיש בהם, מה שחייב מיומנות גבוהה לשמור את חתולי השלג בציר התנועה. לקראת צהריים הגענו לאגם הראשון מבין השלושה ושם בבקתה שיש על גדות האגם אכלנו צהריים. חשוב לדעת כי בתחילה בתוך הבקתה הטמפ' נמוכה מהטמפ' בחוץ, ורק אחרי הדלקת המדורה וחימום הבקתה במשך 15 דקות הטמפ' טובה יותר מהטמפ' החיצונית, משמע שכאשר מגיעים לבקתה, למרות שעל פניו נראה כי הדבר הטוב ביותר זה להיכנס אליה ולהתחמם, הנכון הוא שעדיף להישאר בחוץ מעט ורק אחר כך להיכנס. גם ביום זה ראינו עקבות רבים של בעלי חיים, אך בפועל לא ראינו אף בעל חיים. לקראת ערב הגענו ליעד הסופי של אותו יום, וחזר הריטואל הרגיל עד לשעת השינה.
היום השישי- יום ו'
בבוקר יום זה התעוררנו לטמפ' של °9- צלסיוס, הטמפרטורה הכי טובה מכל הימים, אך יום קודם בלילה ירד שלג והחתולי השלג היו מכוסים בו, מה שחייב אותנו לנקות את המושבים ולוח השעונים, אך במהלך יום זה הייתה גם רוח חזקה, מה שמעצים את הרגשת הקור בעמידה וכל שכן בנסיעה. היעד ביום זה היה דרומה העיר Inari, ביקור במוזיאון הלאפי ואח"כ נסיעה לדרום מזרח עד לנקודת המוצא העיר Ivalo, סה"כ כ- 100 ק"מ. כאשר התחלנו לנוע בבוקר על נהר קפוא, ראינו מיד עדר איילים שחצה את הנחל, וכמובן שהוא ברח ברגע ששמע את רעש חתולי השלג, כך היה פעם נוספת בהמשך הדרך, עד שהגענו למוזיאון הלאפי באינרי. הגענו למוזיאון וביקרנו בו במשך כשעה, והתרשמנו מהצבעים של פריחות הקיץ והאביב בארץ זו, מפיסות ההיסטוריה המוצגות וכמו כן משלל בעלי החיים ובעלי הכנף שיש שם ושלא ניתן לראותם בחורף, ושרק חלקם הקטן ראינו במהלך הספארי, ולסיום נשארנו במקום לארוחת צהריים. את תמונות המוזיאון ניתן לראות בלינק הבא :-
אחר הצהריים תוך כדי נסיעה ביער שנמצא אחרי העיר Inari, בצידי ציר הנסיעה היה עדר אייל צפוני נוסף, שהחליט להישאר במקומו ולא ברח ואף אפשר לנו להתקרב אליו עד למרחק בטוח, ואחרי עיכוב לא קטן במקום בכדי לצפות בהם ואף לצלם, המשכנו למוזיאון. לקראת החזרה לאיבלו, ראינו על גבי אחד האגמים הקפואים, קבוצת נהגים הבוחנים מכוניות "פורשה", וכמובן עצרנו בכדי להתרשם מרחוק מהביצועים שלהם, ולקראת שעות אחר הצהריים המאוחרות, הגענו חזרה לנקודת המוצא, מקרה שיש לי לגביו חוויה מיוחדת ונוספת שתובא בהמשך. אחרי החזרת הציוד שקיבלנו, וההכנות להסעות ליום המחרת לשדה התעופה, נפגשנו כל החבורה לארוחת ערב, חגיגת יום הולדת לגברת היחידה שהייתה בחבורה, צפייה בתמונות וכמובן החלפת רשמים וכתובות.
החזרה הביתה
למחרת היום החלה הנסיעה חזרה לישראל, שארכה כ- 24 שעות, אך ההפתעה שציפתה לי הייתה בטיסה מהלסינקי לווינה, כאשר במטוס פגשתי במקרה את קבוצת הנהגים שראיתי יום קודם בוחנים את מכוניות ה"פורשה", ויכולתי לצפות בתמונות שלהם ואף להחליף עמם חוויות.
מאוחר יותר קיבלתי מהצלם של החבורה את הלינק לאתר האישי שלו, שבו ניתן לצפות בתמונות של בחינת הרכבים בשלג וגם ביעדים אחרים בעולם. הלינק לאתר הוא :-
כאשר הגעתי לארץ, ציפה לי מזג אוויר גשום, אבל גם טמפרטורות סבירות. אך חזרתי בהרגשה של סיפוק ומיצוי עצמי ואם המון חוויות ורשמים ממה שראיתי וחוויתי במסע זה.
לאלו המעוניינים ללמוד על חיי הסמים (התושבים המקוריים של פינלנד) מוזמן לצפות בסרט הבא-
לכתבה הבאה העוסקת בטיפים לטיול כזה כנס
ללינק הבא-
לפניות לכותב shark4162@gmail.com
© Copyright to seekingtheworld.com זכויות יוצרים לאתר
