הנסיעה לשמורה יכולה להיעשות ע"י רכב מאחד ממפעילי התיירות או במציאת רכב ונהג בשוק, עלות הנסיעה לכיוון אחד היא כ- 120-140$, ולכן עדיף לעשות זאת בקבוצה וככל שהיא תהיה גדולה יותר, כך גם המחיר לאדם יקטן.
מאולגי ניתן להגיע לאחת מנקודות ההתחלה הבאות, וכל אחת מהן תכתיב את כיוון התנועה ואת הקושי של המסלול:-
נקודת ההתחלה הדרומית-מזרחית הראשונה, בעיירה bayan ליד אגם ביין bayan nuur ששטחו 5300 מ"ר ועומקו המירבי 4.5 מטר ועומקו הממוצע כ- 2 מטר, כאשר לפי מטיילים שפגשנו, רובם ישראלים, אשר התחילו מנקודה זו וצעדו משם לצפון מערב, התברר כי אין שום ייחוד בדרך מאגם זה לנקודת היציאה הבאה.
נקודת ההתחלה הדרומית-מזרחית השנייה האפשרית היא בעיירה סירגאלי syrgali, או סירגאלה בפי המקומיים, הנמצאת בנקודת החיבור בין שני אגמים:- האגם הדרום-מזרחי אגם חורגן khurgan nuur ששטחו 3200 מ"ר ועומקו המירבי 23 מטר ועומקו הממוצע 8 מטר והאגם הצפון-מערבי אגם חוטון khoton nuur ששטחו 3500 מ"ר ועומקו המירבי 58 מטר ועומקו הממוצע 28 מטר. בעיירה זו נמצא גם מחנה צבאי המבצע בדיקת אישורי שהייה ותנועה במקום.
ציר התנועה לעיירה סירגאלי מתחיל מאולגי, דרך שדה התעופה מערבה לעיר, דרך העיירות ulaanhus ואח"כ tsengel.
בשתי נקודות התחלה הללו, כיוון התנועה יהיה מדרום מזרח לצפון מערב, ונקודת הסיום תהיה שער הכניסה לשמורה, לא רחוק מחמשת הפסגות.
נקודת התחלה הצפונית מערבית השלישית האפשרית, היא שער הכניסה לשמורה בקצה הצפון-מערבי, ואז כיוון התנועה יהיה מצפון מערב לדרום מזרח, והאגמים יהיו נקודת הסיום.
הכניסה לשמורה
מתי כדאי לטייל בשמורה?
העונה לטיול בשמורה זו היא החל ממאי ועד מכסימום סוף אוגוסט-תחילת ספטמבר.
היות ומזג האוויר אינו צפוי באזור זה, כמו גם בשאר מונגוליה, לא ניתן להגיד או לתת הערכות מדויקות, מה שכן ניתן להגיד שמזג האוויר הסגרירי או הנעים לא מחזיק מעמד יותר מ- 2-3 ימים ברציפות, וייתכן מצב שהוא ישתנה אפילו באותו יום, ויותר מפעם אחת, לדוגמא בבוקר נעים וחמים, בצהריים גשם ובערב שוב נעים, אך מעט קר, ולכן צריך להיערך לטיול בהתאם מבחינת לבוש, ושאר הציוד, כולל איטום מסמכים ואישורים וכמובן מכשירים הרגישים למים.
המגבלה קיימת במיוחד לאור זאת שבמסלול הטרק הזה חוצים מעבר הרים שגובהו כ- 3000 מטר, וחלק גדול מהדרך נעשה אף הוא בגבהים שמעל 2000 מטר, ולכן במקומות הללו קר יותר בחודשים שהם לא חודשי הקיץ, וגם אז לא מומלץ להיתקע שם בלילה, ובמיוחד לא בסופת שלגים, כמו שקרה כמה ימים לפני הגעתי לשם, שנמשכה כ- 3 ימים רצופים, ושאת עקבותיה יכולתי לראות על פסגות ההרים לאורך הדרך, לשם ובמהלך המסע.
במהלך המסע בן 6 הימים, במחצית אוגוסט, היו לי לפחות שני לילות של טמפרטורת קפאון שבהם הלחות מחוץ ובתוך האוהל קפאה והפכה לקרח, ולכן אל תהיו שאננים ותתארגנו בהתאם, כולל לבוש חם.
האוכלוסיה בתחומי השמורה
לאורך שני האגמים, שהם נקודת ההתחלה, האוכלוסיה בעיקרה היא קזאחית, שדתה מוסלמית, ומסוף האגם הצפוני ועד לכניסה לשמורה האוכלוסיה מתחילה להתחלף ל- טובן tuvan, שהם ללא דת ומוגדרים כעובדי אלילים (פגאנים).
לשתי האוכלוסיות ישנם שורשים טורקיים הבאים לידי ביטוי בשפה ובעיקר במספרים, וגם במוזיקה שלהם, ולכן מי שמכיר את הספרות בשש-בש בטורקית יכול לתקשר עמם בתחום זה (על ההבדלים ביניהם בתרבות ובמנהגים, עמדתי בפרק 1).
בהמשך אתן מילון מקוצר, עם מספר מילים שנדרשות לצרכי תקשורת בסיסית עם המקומיים, במקרים שאין מישהו בסביבה שהוא דובר רוסית או מעט אנגלית. בכל אופן ידיעה של מעט רוסית לא תזיק לצרכי תקשורת עם המקומיים, לפחות בחלק זה של מונגוליה.
האתרים בסביבת האגמים והעיירה סירגאלי
מנקודה זו ולפני היציאה לטרק עד לכניסה לשמורה, אפשר לעשות שני מסלולים שונים.
המסלול הראשון עמק טורגון או בשמו המקומי turgenly davaa
עמק זה משתרע לאורך האגם הדרומי מצדו המערבי ובהמשך הוא ניצב לו בנקודת החיבור שבין שני האגמים. הקטע המעניין הוא הקטע הניצב שהשביל אליו מוביל מהגשר שבין שני האגמים מערבה, ואח"כ עולה על רמה שטוחה וממשיך דרך יער מקומי לתוך קניון שבתחילתו הוא רחב ובהמשך הופך להיות צר יותר.
אחרי הליכה של 1-2 שעות בעמק כשההליכה ברובה לאורך נחל טורגון, תלוי בקצב ההליכה, ולאחר שעוברים כ- 12 מקווי מים, חלקם יבשים, ועוברים גם דרך מספר גרים של מקומיים, מגיעים בסופו של דבר לגר שבחזיתו נמצא סלע קבורה מגולף הנקרא "אבן איילים" עליו ניתן ללמוד יותר בלינק הבא
http://en.wikipedia.org/wiki/Deer_stone,
תמונה של אבן הקבורה
בהמשך מגיעים ל- 3 גדרות לאחסון מקנה, כאשר שתיים מהן צמודות האחת לשנייה ואילו השלישית מובדלת, בנקודה זו, דהיינו במקביל לגדרה השלישית, מתחילים לטפס צפונה, על הרכס שמימין, אך הטיפוס יהיה מצפון לנחל היורד לנחל טורגון, ולאחר טיפוס לא קל של למעלה מחצי שעה, מגיעים למפל גדול ויפהפה, ובסופו של דבר חוזרים כלעומת שבאנו. דרך אגב, הליכה לאורך קניון זה עד סופו, תביא אתכם לגבול הסיני.
תמונת מסלול התנועה לכאן ע"ג מפת גוגל
המסלול השני הוא לאתר ציורי הקיר
הנקרא שוויד-אול sheveed uul petroglyph
בכדי להגיע לאתר זה צריך להגיע קודם לגשר החוצה את נקודת החיבור בין שני האגמים, לחצות את הגשר לצד המזרחי, ואז לפנות לצפון ולצפון-מערב לאורך הגדה המזרחית של אגם חוטור וללכת מרחק של 14-17 ק"מ. קל לזהות את האתר היות והרכס שבו ישנם ציורי הקיר הוא יחסית תלול לכיוון האגם וחלקו הצפוני ומזרחי נפתח לעמק רחב ידיים.
מטפסים על הרכס ומחפשים סלעים שטוחים בגוון אדמדם, שעליהם יש את ציורי הקיר. חשוב לציין כי לכאן אפשר להגיע גם ברכב, ורק הטיפוס מחייב הליכה רגלית.
עוד דבר חשוב, מסלול זה הוא מסלול אלטרנטיבי למסלול ההליכה המקובל על רוב המטיילים, כולל מה שאני עשיתי, ולא פחות חשוב, בגלל זווית הראייה, הנוף על הרכסים וההרים שממערב הוא יפה יותר מכיוון זה. הבעייה היחידה בבחירת ציר זה, היא מיעוט הגרים לאורכו, ולכן אפשרויות הלינה, לא באוהל, מצטמצמות.
תמונה של ציורי הקיר
תמונה הגעה לכאן ע"ג מפת גוגל
מסלול הטרק מדרום לצפון
כפי שציינתי קודם, מסלול הטרק מתחיל מהבסיס הצבאי או ליד הגשר החוצה את שני האגמים בנקודת החיבור שלהם, לכיוון צפון-מערב בצידו הדרומי של אגם חוטון.
מפה טופוגרפית של מסלול הטרק, כולל שני המסלולים הקודמים, מסלול ההגעה לנקודת ההתחלה וכמובן מסלול החזרה לאולגי.
מסלול זה ניתן לעשותו בדרך כלל ב- 4 ימים, או ב- 6 ימים, לכאלו שמתקשים בהליכה, וללא חניות ביניים של מנוחות ארוכות לאורך ציר ההליכה.
בדרך כלל השביל המוביל לצפון-מערב די ברור, והוא עביר גם לכלי רכב, השביל מוליך לאורך הגדה של האגם ובמרחק מסוים ממנה, פעם נמצאים מאוד קרובים לגדה ופעם רחוקים יותר. הדרך חוצה לא פעם נחלים קטנים שחלקם ניתן לעבור ע"ג אבנים או עצים שהונחו ע"י המקומיים, אך ישנם כאלו שאין ברירה וצריך לחצות אותם רגלית, ורצוי לשם כך להוריד נעליים. בעת החצייה שימו לב כי המים קרים מאוד.
ההליכה לאורך האגם היא בעיקרה מישורית, ולעתים ישנם עליות מתונות, כך שלמי שיש כושר גופני, אפילו לא מושלם, לא תהיה בעייה לבצע קטע זה הנמשך כיום וחצי עד יומיים, תלוי בקצב ההליכה.
כאשר מגיעים למרכז האגם הצפוני, קל לזהות מצדו השני את שלוחת ההר עם ציורי הקיר שעליה כתבתי קודם לכן.
ההליכה לאורך האגם והנוף הנשקף לשני צידיו, ובמיוחד הרכסים המכוסים בשלג, וצורות הנוף, מאפשרות להנות לאורך כל הדרך.
לקראת סוף האגם הצפוני העמק נפתח מאוד, ומצד ימין מתגלה שרשרת של 3 גשרים המעבירה את המטייל לצדו השני של האגם, וכאן גם נמצא הבסיס הצבאי שבו נבדקים שוב ההיתרים לשהייה בשמורה ולטיול באיזורי הגבול.
תמונת 3 הגשרים
מיקום ע"ג מפת גוגל
אחרי הביקורת ממשיכים בעמק, עוברים את המחסום לכיוון צפון, ובקצה המערבי של העמק, מגיעים לקבוצת גרים, שאחד מהם הוא מבנה עץ עם גג ירוק, אשר ממוקם ממש על גדת הנהר חאר-קלגין-גול khar calaageen gol, בנקודה זו ניתן ללון לילה או להמשיך מיד צפונה.
בכדי להמשיך צפונה, צריך ראשית ללכת מקבוצת הגרים (ger) הללו מזרחה, לכיוון רכס לא גבוה הנמצא שם, שהשביל החוצה אותו נראה בבירור, והזיהוי של הרכס הוא שני סלעים משוננים הנמצאים בפסגתו.
ראה מפת גוגל מפורטת
אחרי חציית הרכס יורדים לנהר הנקרא טצאגן-אוס-גול tsagaan us gol שמאוד קל לזהותו עקב הצבע הלבן של מימיו (tsagaan=לבן), הנוצרים ככל הנראה ממינראלים שהוא גורף מההרים בדרכו למטה. ממשיכים שמאלה, צפונה, לאורכו עד לגשר החוצה אותו לצדו השני, חוצים ואז ממשיכים צפונה לאורך הנחל ונכנסים למעשה לעמק נוסף הנקרא עמק אחסו akhsu , שהוא עמק צר הנמצא במגמת עלייה מתמדת ומתונה.
תמונת הגשר
חשוב לציין כי אלה שבחרו ללכת על הגדה הצפונית של אגם חוטון, לא צריכים לעשות דבר, כי הדרך תוביל אותם ישירות עד לנקודת מעבר הגשר לצדו השני של הנחל, והנעלם היחיד הוא היכולת ללכת רגלית בקטע האחרון הצפוני של האגם, בגלל האדמה הבוצית שיש במקום.
עוד נקודה חשובה, מהכניסה לעמק אחסו רכב לא יכול לנוע במקום, ואם כן, לבטח לא לאורך כל המסלול.
הליכה בעמק אחסו היא למעשה הליכה לאורך הנחל, על מורדות הרכס היורדים לנחל, שבצד זה הם תלולים יותר , כאשר המורדות בצד השני מתונים יותר .
במחצית הדרך לערך עוברים בתוך יער ובשלב מסוים לצד אגם טורקיז, החבוי בתוך היער, כאשר את צבע הטורקיז ניתן לראות טוב יותר רק לאחר שעולים על הרכס שמעל לאגם.
תמונת האגם
עד לכאן הדרך די ברורה, ורק לאחר הרכס שמעל לאגם, יש מצבים שהדרך לא ברורה, ומה שצריך לעשות הוא להמשיך לאורך הנחל, אך לא קרוב מדי אליו, עקב האדמה הבוצית שיש שם.
בהמשך הדרך עוברים ליד מבנה עץ, עם גג שטוח, היכול לשמש כמסתור במקרה של גשם, בהמשך מגיעים לעוד מבנה עץ עם גג שטוח, ולידו חבוי בתוך העצים מבנה נוסף עם גג משופע, גם מבנים אלו נראים מוזנחים, אך כמו המבנה הקודם יכולים לשמש להגנה מגשם ורוחות, ולידם ניתן לעצור להפסקה לפני שממשיכים הלאה, בהמשך הדרך יתגלה עוד מבנה עם גג שטוח.
בשלב הזה רואים ומרגישים כי מורדות הרכס מתחילים להתקרב לנחל, ואחרי כ- 15-30 דקות הליכה מגיעים לנקודה בה הנחל, השביל והרכס מתכנסים יחדיו, ממשיכים ללכת לאורך הנחל ואז שוב יש פתיחה מסוימת המאפשרת למטייל להתחיל לטפס ימינה על הרכס, והשביל נמצא במגמת עלייה, לכיוון מעבר ההרים.
תמונת החיבור
למי שמעוניין לישון כאן לפני הכניסה והטיפוס לכיוון מעבר ההרים, דבר שאני ממליץ בכל פה, מומלץ מנקודת תחילת הטיפוס להמשיך לאורך הנחל ואחרי כק"מ תיראה לפניו בקתה נוספת המיועדת ללינת מטיילים, אפשר גם להתמקם לאורך גדת הנחל. כאמור, מומלץ לחנות כאן, כך שההגעה למעבר ההרים וחצייתו יבוצעו באותו יום, ולא להיתקע בדרך למעבר ההרים או במעבר עצמו.
מנקודה זו ממשכים מזרחה לאורך קניון צר , אלה שבכדי להגיע אליו יש צורך בטיפוס לא קל, עד שמגיעים בסופו של דבר לשטח מישורי יותר . ההליכה בשטח המישורי היא מצדו הדרומי של נחל, שאותו צריך לעבור בשלב מסוים לצדו השני, והנקודה הכי נוחה היא לפני שמגיעים לאזור הבולדרים ושם לחצות לצד השני, ואז להמשיך לאורך גדת הנחל הצפונית עד לנקודת העליה למעבר ההרים.
היות ולאורך כל הדרך עד למעבר ההרים, השביל לא בהכרח ברור, אזי צריך להיעזר ב"רוג'ומים" שיש לאורך הדרך. בשביל להתחיל לעלות למעבר ההרים צריך בשלב מסוים לפנות שמאלה, צפונה, ולהתחיל לטפס על שלוחת הר, זהו טיפוס לא קל, חלקו נעשה על דרדרת אבנים, ובשלב מסוים מגיעים לראש הרכס, שהוא די מישורי, ואחרי שחוצים אותו, מגיעים לירידה שעוברת בחלקה ליד קרחון קטן, שביל הירידה הוא די תלול וברור.
תמונת השביל והקרחון
אחרי לפחות כחצי שעת הליכה , מתגלה לאט לאט העמק שאליו אנו צריכים להגיע, עמק טצאגן tsagaan הנמצא לאורך נחל בשם זה, שגם אותו קל לזהות בגלל צבעו הלבן, כמו הנחל הקודם, והסיבה לכך שהמקור של שניהם מאותם הרים.
כאשר יורדים לעמק, נצמדים לחלק המערבי של העמק, שם גם ישנם גרים היכולים לשמש ללינת לילה, לפני שממשיכים הלאה.
ממשיכים לאורך העמק בצדו המערבי כאשר מימיננו נמצא נחל המזרים את מימיו לנחל טצאגן ,tsagaan gol ולקראת סוף העמק, רואים משמאל בקתת עץ ולידה גדרת אבנים, מכאן מתחילים ללכת שמאלה לכיוון הרכס ומתחילים לטפס עליו, הטיפוס הוא איטי אך מתמשך, ובשלב מסוים מגיעים שוב לרמה, שבה ממשיכים פחות או יותר במרכזה, ובשלב מסויים מגיעים לקצה הרמה, המסתיים במצוק שבצידו המערבי יש שביל ירידה לכיוון נחל טצאגן.
בסיום הירידה ממשיכים צפונה, כאן השביל ממש לא ברור, וסימן הדרך היחידי הם גללי הסוסים, ממשיכים צפונה עד שנתקלים ביובל נחל הנשפך אף הוא לנחל טצאגן, בנקודת זמן זו תתגלה לכם קבוצת גרים האחת בסמוך לנחל והשניה מעט יותר מערבה .
אלה שבכדי להגיע לכניסה לשמורת חמשת הקדושים, צריך לחצות נחל זה, שהוא נחל עמוק מאוד, ובעל זרימה חזקה, ולכן כדי לעבור אותו צריך להיעזר בסוסים או בגמלים של קבוצת הגרים הללו. עבור חציית הנחל הם דורשים לפחות 1000 טוגרוג לאדם ועד ל- 5000. לא מציע לאף אחד לנסות ולחצות את הנחל בכוחות עצמו, אלה אם יש לו משאלת התאבדות.
כאשר חוצים את הנחל פונים שוב שמאלה, צפונה, ואחרי עוד כ- 2 ק"מ מגיעים לכניסה לשמורה, שסימן ההיכר שלה הוא שני גרים ובסמוך אליהם מחסום מתכת ושלטים לידו.
זה המקום לפסק זמן לפני שממשיכים לבסיס היציאה base camp הנמצא בסמוך לפסגות הטבאן-בוגד.
הטרק למלצ'ין פיק malchin peak (הר הרועה)
בכדי להגיע להר זה משער השמורה, צריך בהתחלה להגיע לבסיס היציאה, מרחק של כ- 18 ק"מ ומשם לטפס להר.
משער השמורה ממשיכים לצפון-מערב לאורך הנהר כ- 2-3 ק"מ, עד שתראו מספר גרים מלפנים, ואז מתחילים לחתוך ימינה ולעלות על הרכס שמימין, הטיפוס הוא ארוך ומתמשך, שבסופו של דבר מגיעים לרמה מישורית פחות או יותר, השביל די ברור, בעת הטיפוס אם תסתכלו לשמאלכם, על הרכס שמהצד השני, יתגלה לכם בתוכו אגם טורקיז יפה.
לקראת סוף הרמה המישורית מגיעים לגר, ואז שוב מתחיל טיפוס קל יותר מאשר בהתחלה, הדרך חוצה מספר יובלי נחלים ולפחות שני אזורים בוציים, ושוב מגיעים לרמה מישורית, וכאן כבר מתגלות לכם במלוא הדרן חמשת הפסגות הקדושות, לקראת סוף הרמה המישורית הדרך חותכת שוב מעט ימינה ומטפסת לבסיס היציאה שיש לידו גר.
כאן רצוי לבלות את הלילה, ורק למחרת לעלות על המלצ'ין פיק, שקל לזהות אותו לאור זאת שהצלע שעליה מטפסים, היא כמו סכין. למרות שאני לא עשיתי את הטיפוס, נאמר לי מאחרים כי הטיפוס הוא לא קל, בגלל דרדרת האבנים ובאותה מידה גם הירידה לא קלה, המינימום הוא כ- 4-5 שעות, ולכן מומלץ כי היציאה לטיפוס זה תתחיל מוקדם בבוקר.
בדרך חזרה מבסיס היציאה, זכיתי לחזות בחוויה של הקמת אובו OVO ע"י מונגולי, עליה אספר בהמשך, חוויה מדהימה שלא כל יום זוכים לחוות אותה.
בירידה חוזרים לבסיס היציאה, לנים שוב לילה וחוזרים לשער השמורה באותה דרך.
עם סוסים ניתן להגיע לבסיס היציאה וחזרה באותו יום.
המקום עביר גם לכלי רכב 4X4.
החזרה לאולגי
הדרך לאולגי מתבצעת באמצעות רכב, שצריך ורצוי להזמין מראש. בגלל אי הוודאות של יום הסיום, אפשר לבקש כי הרכב ימתין לכם בשער השמורה עד יומיים, וכל יום כזה עולה לכם כ- 15$, וזה שווה את המחיר. אחרת אתם עלולים לסיים את הטרק ולא למצוא רכב שיוציא אתכם החוצה, כמו שקרה לתיירת צ'כית שפגשנו, אשר חיכתה יומיים עד שמצאה רכב לצאת, ובמהלכם נתקלה בסופת שלגים שפרצה במקום. בהחלט לא נעים.
ציר התנועה של הרכב הוא בעיקרו מזרחה לאורך נחל טצגאן גול tsagaan gol עד לעיר טצנגל tsengel ומשם באותה דרך כמו שהגענו לנקודת ההתחלה.
מה יש לעשות באולגי?
אולגי למרות שהיא נחשבת לעיר מסודרת ומטופחת ביחס לערים אחרות במונגוליה, אין בה הרבה מה לעשות, והיא יותר מכל נקודת התארגנות לפני ואחרי היציאה לטרק.
בתרשים שצירפתי קודם לכן, ניתן לראות את המיקום של מוסדות שונים שיכולים ועשויים לשמש אותך הקורא, בתחומי הלינה, רכישת כרטיסי טיסה, נותני שירותי תיירות, בתחום הקולינארי, בנקים, שוק, המרת כספים בשוק השחור, תקשורת אינטרנט וכמובן הייגנה אישית.
באשר להייגנה אישית, היות ובמהלך הטרק, לא ניתן בהכרח להתקלח, למעט אולי באגמים ואם לא קר, אלא רק לצחצח שיניים ולשטוף פנים ואולי גם להתגלח, אזי יוצא שכ- 10 ימים רצופים נמצאים ללא מקלחת, ולכן אני מניח שהדבר הראשון שתעשו כשתחזרו הוא להתקלח, ואת זה ניתן לעשות במלונות במקלחת פרטית במספר מצומצם של חדרים שעולים גם פי 3-4 מחדר רגיל, או במקלחת משותפת של המלון שאין לגביה תשלום, אך המים החמים הם בצמצום והאפשרות הטובה יותר הוא ללכת למקלחת הציבורית, לשלם כ- 1.5$ ולעשות מקלחת במים חמים במשך חצי שעה.
עוד דבר חשוב, היות ובמהלך הטרק אתם יודעים שלא תאכלו אוכל מזין וטעים, אז יש מסעדה טורקית שכדאי להיכנס אליה לפני הטרק ולמלא את הכרס באוכל טעים ולא יקר וכמובן לעשות זאת גם אחרי הטרק בכדי להשלים חוסרים.
מסעדה זו מהווה גם נקודת מפגש טובה מאוד לאיתור שותפים לטיול ולטרקים, כמובן שגם באכסניות השונות ניתן לאתר שותפים.
בעיר זו מתקיים בימים ראשון ושני הראשונים של חודש אוקטובר פסטיבל העיט eagle festival ויומיים לפני כן מתקיים פסטיבל קטן יותר בעיירה בשם סגסיי sagsai, שאליה ניתן לנסוע גם לא בימי הפסטיבל, היא נמצאת במרחק שעה נסיעה מאולגי.
חווית הקמת האובו
כאשר חברי ואני הגענו סמוך לבסיס היציאה למלצ'ין פיק ואחרי שסיימנו לחזות בנוף המדהים של הפסגות, שמנו את פעמינו חזרה לשער השמורה, אלה שכאן ביקש אחד ממדריכי הסוסים להתעכב זמן מה, מבלי שהסביר למה.
הוא לקח אותנו לנקודת גבוהה יותר על גבי המישור, שגם נצפית למרחוק, ואז עצר וביקש שגם אנחנו נרד מהסוסים, וכך עשינו, ולפתע אנחנו שמים לב שהוא והמדריך השני מתחילים לאסוף אבנים ולערום אותם האחת ע"ג השנייה לגל אבנים, ובמקביל אחד מהם, הצעיר יותר, הוציא מתיקו האישי דגלים וסרטים צבעוניים.
סידור האובו לקח כ- 15-20 דקות כולל הקישוט שלו, והמדריך הוציא המדריך גם קטורת ומשקה חריף, את הקטורת הדליקו ואת המשקה שנטבל באצבעות הידים פזרו לשלושה כוונים. בסיום כל זאת, המדריך הצעיר נשא תפילה.
צפו במספר תמונות של הטקס
בדרך חזרה הסביר לנו המדריך הצעיר, כי הוא הקים את האובו לזכר אבותיו שנולדו וחיו במקום, והוא עצמו חי ולומד בעיר הבירה אולן-בטאר.
אמינות נותני השירותים
הזאב הכחול-
במקרה של נותן שירותים זה, הוא התחייב בפנינו כי באם הרכב שהוא שולח לאסוף אותנו מנקודת הסוף של הטרק, יגיע עם עוד נוסע או יאסוף נוסעם נוספים הוא יקזז לנו או יחזיר לנו את ההפרש מהמחיר ששילמנו לו, 140$ מחולק לשלושה.
בפועל התברר כי עם הרכב היה צריך לחזור נוסע נוסף, דרך אגב ישראלי, שגם ממנו הוא גבה מחיר דומה וגם אליו התחיייב להחזיר כסף כמו לנו. כאשר הגענו לאולגי, לא ניתן היה להשיגו, כי הוא כל הזמן התחמק מאתנו, גם אשתו נמנעה מלקיים את ההבטחה שלו, בטענה כי הוא בעל הבית. בסופו של יום לא אנחנו ולא הישראלי הנוסף זכינו לקבל החזר כספי כלשהו.
אצל נותן שירותים זה, השארנו גם חלק מהציוד שלא לקחנו לטרק, וכאשר חזרנו, היינו צריכים להתנחל לו במשרד ו"לאנוס" את אשתו לפתוח לנו את המשרד בכדי שנוכל לקחת את הציוד שהשארנו, לגבי התיירת הצרפתייה שהצטרפה אלינו, היא קיבלה את הציוד שהשאירה אצלו, דקה לפני שעזבנו את העיר לכיוון העיר חובד, וגם לה הוא החזיר מאומה.
השכרת סוסים אחרי חציית מעבר ההרים-
אחרי שחצינו את מעבר ההרים, החלטנו לקחת סוסים שיביאו אותנו עד לשער השמורה, וכך עשינו או ליתר דיוק רצינו לעשות. בכדי לממש החלטה זו, בגר הראשון שאחרי הירידה ממעבר ההרים, סיכמנו לקחת שני סוסים ומדריך מקומי שהיה למעשה הבן של בעלת הגר, במחיר של 4000 טוגרוג ואשר יביא אותנו עד לשער השמורה. בפועל הבן הביא אותנו עד לרמה שלפני הירידה לנחל טצגן, ושם רצה להוריד אותנו, ורק לאחר התעקשות עמו הסכים לרדת עד לירידה למטה ושם נפרדנו, כך שאת שארית הדרך, עוד לפחות 4-6 ק"מ עשינו רגלית ולשער השמורה הגענו ממש לפני החשיכה.
השכרת סוסים לחציית הנחל טצגן-
כאשר רצינו, לחצות את הנחל, פנינו למקומיים בכדי שיסייעו לנו עם שני סוסים, בתחילה הם דרשו 5000 טוגרוג לאדם, ורק לאחר שסיכמנו שלמחרת יבואו עם סוסים ונרכב אתם לבסיס היציאה, הם הסכימו להוריד את התעריף ל- 1000 טוגרוג לאדם. אחרי שחצינו את הנחל, שבאמת היה עמוק ושוצף, כך שגם הסוסים התקשו לעבור אותו, עצרו רוכבי הסוסים והורידו אותנו.
אני הוצאתי מהתיק את הכסף ושילמתי להם. במהלך הרכיבה הסתכלתי כל הזמן לאחור לראות שרוכבי הסוסים אינם מחטטים בהם במהלך הרכיבה היות והם סחבו אותם על גבם. מיד אחרי ששילמתי להם, הם החליטו שהם ממשיכים אתנו עד לגרים שנמצאים במרחק של עוד כ- 1-2 ק"מ. עלינו שוב לסוסים וכאשר הגענו לגרים בכניסה לשמורה, אני לקחתי את התיק שלי והכנסתי אותו לגר ואילו אחד הרוכבים, שהתיק של חברי היה על גבו, נכנס בעצמו לגר להניח אותו.
ככל הנראה מתוך חשש, מיד אחרי שהוא יצא אני נכנסתי לגר ומיד בדקתי האם הכסף והדרכון שהיו ביחד נמצאים בתיק וכמובן שהם לא היו שם, מיד צעקנו לרוכבי הסוסים, וניגשנו אליהם, והתברר כי הכסף היה מונח בכיס אחד והדרכון בכיס שני, ולטענתם אלו נפלו לי מהתיק והם אספו אותם, אך לא היה להם הסבר למה לא הודיעו לנו מיד או למה זה מונח בכיסים נפרדים. אחרי שהם עזבו ולמעשה למחרת היום התברר כי גנבו במהלך הדברים בין 50-100$.
מילון בסיסי לטיול במערב
המילון מבוסס על מספר מילים בקזחית שרצוי לדעת למי שמטייל במערב, ויכול לסייע בתקשורת עם המקומיים:-
סוס = kul
גשר = koper
מיטה = tosek
חלב = sut
גבינה = rymczik
נהר = uziym
הר = tau
לגבי מספרים, הרי שצריך לדעת לספור עד עשר בטורקית, ומי שיודע שש-בש, יודע לפחות 6 ספרות וצריך להשלים את השאר.
לכתבה הבאה על אתרים נוספים במערב מונגוליה כנס ללינק הבא-
http://www.seekingtheworld.com/2010/11/3.html
תודה ליואב קבבלום שתמונותיו משולבות בכתבה זו, היות ובשלב הזה המצלמה שלי אבדה, ונאלצתי לסמוך על חברי למסע.