20 יוני, 2011

סין- חבל יונאן- נופים ומיעוטים-ממזרח לקונמינג China - Yunnan - Landscapes and Minorities

ממזרח לעיר קונמינג East to kunming

לכתבה הקודמת פנה ללינק הבא- http://www.seekingtheworld.com/2011/06/1.html

בכתבה הקודמת סיימנו את תחילת הטיול בעיר קונמינג, ויצאנו משם מזרחה למספר אתרים.

את רשימת האתרים ושמותיהם תמצאו הטבלה הבאה-

כדי לצאת מקונמינג מזרחה, בבוקר היום הרביעי, נאלצנו לקחת מונית ולנסוע לפאתיה המזרחיים של העיר, מרחק נסיעה של כשעה, ומשם לקחת אוטובוס ליעד הראשון. את מיקום תחנת האוטובוס תוכלו לראות במפת קומינג בכתבה הקודמת.
היעד הראשון המתוכנן היה שמורת "יער האבן" אזור קרסטי מעניין במיוחד, יצאנו מהתחנה המרכזית במיניבוס מזרחה, הגענו בדרך לאחת העיירות/עיר  ושם נאלצנו להחליף אוטובוס על מנת להמשיך ליעד. כתוצאה מטעות כלשהי, שלנו או של הנהג או הכרטיסן, ירדנו אחרי נסיעה של כ- 4 שעות בשמורה אחרת הנקראת שמורת צ'או שיאנג jiuxiang.
דקות ספורות אחרי שהבנו שטעינו, חזרנו מהר לשער השמורה, אך האוטובוס כבר נסע ובלאית ברירה החלטנו כבר לבקר בשמורה זו, תכננו ללון בה ולמחרת לצאת באוטובוס הבא ליעד המקורי.

שמורת צ'או שיאנג jiuxiang
שמורה זו היא שמורה של מערות קרסטיות, ובדיעבד אחרי שביקרנו בה אני ממש לא מצטער על "הטעות" הזו.
 בתחילה נכנסים לסירות ושטים בקניון צר במשך כחצי שעה, ורק אחרי שחוזרים מהשייט, ממשיכים לתוך מערה קרסטית שהנחל בו שטנו קודם, זורם דרכה.

תרשים השמורה
From כתבות מזרח קונמינג

הסיור בתוך המערה נמשך כשעתיים, והוא כולל ירידה וטיפוס בתוכה, בשבילים או במדרגות מסודרות.
המקום מרשים ובמיוחד החרכים שבתוך המערה היוצרים מצבים של אור וצל מיוחדים. במערה יש גם נטיפים וגם בריכות של מים מינרלים היוצרים בריכות צבעוניות.

From כתבות מזרח קונמינג

במהלך הסיור במערה פגשנו בקבוצת תיירים שהתניידו במיניבוס משלהם, מכיון שהם המשיכו משמורה זו לשמורת "יער האבן", ביקשנו להצטרף אליהם, אחרי שהמתורגמנית דיברה עם הנהג וסוכם שנשלם את מחיר הנסיעה כאילו נסענו בתחבורה ציבורית, ניתנה ההסכמה לנסיעה שלנו.
כך שאחרי הסיור יצאנו יחד אתם לדרך ולקראת הצהריים הגענו ליער האבן ושם נפרדנו מהם לשלום.
יצאנו לחפש מקום לינה בכניסה לשמורה, באחד המלונות שיש במקום, ולאחר שהנחנו את התרמילים, יצאנו לטייל בשמורה.

שמורת "יער האבן"
זוהי שמורה שהיא גן גיאולוגי, במקום עצים נמצאים בה אלפי עמודי אבן הניצבים האחד בסמוך לשני, ומכאן שמו של המקום יער האבן.

מבט בתמונה המצורפת שווה אלף מילים.
From כתבות מזרח קונמינג

ככלל נופי הקארסט התפתחו מסלעים פחמתיים, שעיקרם אבן גיר ודולומיט. הקארסט של סין מתייחד בשטחו הגדול, בצורות הנוף הרב גוני, במראות הקלאסיים ובמערכת האקולוגית העשירה.
נופי הקארסט בסין נוצרו במשך 500 אלף עד 300 מיליון שנה, שטחם הכולל 1460 קמ"ר, ושטחי הקארסט בדרום סין מהווים 55 אחוז משטח הקארסט הכולל בסין, ומורכבים מקארסט דמוי חרבות, מוטות ומגדלים של יער האבן ביונאן, כשמתוכם האתר המוכרז תופס שטח של 480 קמ"ר, והשטח הסובב אותו 980 קמ"ר. נופי הקארסט של דרום סין נבחרו פה אחד לאתר מורשת טבע עולמית בוועידת אונסק"ו.
"יער האבן" הוא אחד מאתרי הטבע הדגולים על פני כדור הארץ ונקודת ציון עולמית.
המידע מתוך אתר רדיו סין http://hebrew.cri.cn

From כתבות מזרח קונמינג

בכניסה לשמורה יש תרשימים של המסלולים האפשריים בתוכה, ומידע על אורכם. בעיקרון ישנם שלושה מסלולים, ואנחנו בחרנו במסלול הארוך

From כתבות מזרח קונמינג

From כתבות מזרח קונמינג

From כתבות מזרח קונמינג

מיד בכניסה לשמורה, מצד ימין, ישנו אגם שבתוכו מספר עמודי סלע, משם ממשיכים בשביל לתוך השמורה ונעים בין עמודי הסלע ולעתים תוך חציית שטחי מים ע"ג גשרי עץ, המראה הוא מראה מרהיב ביופיו, ואני ממליץ שלא לוותר בשום מקרה על ביקור באתר הזה.

From כתבות מזרח קונמינג

במהלך הסיור, פגשנו משפחה ישראלית המלווה ע"י מדריך סיני דובר אנגלית, שנתן תוספות מעניינות למידע שהיה ברשותנו.


From כתבות מזרח קונמינג

בתום סיור שנמשך כ- 4 שעות, הגענו חזרה לשער השמורה, אך באותה שעה כבר החל להחשיך, ולכן עשינו דרכנו חזרה לגסט האוס, להתארגן לישון.
לפני שפרשנו לישון, בדקנו עם פקידת הקבלה, שידעה כמה מילים באנגלית כיצד ממשיכים משם ליעד הבא שלנו, העיר לואופינג luoping, התברר שהדרך הנוחה ביותר היא ברכבת, וכמובן סיכמנו במקום שמישהו יסיע אותנו לתחנת הרכבת בבוקר.

היום החמישי 21/4/2011

את בוקר יום זה התחלנו בנסיעה לתחנת הרכבת, רכישת כרטיסי נסיעה, המתנה לרכבת עם כל המקומיים ואחרי כשעה יציאה לדרך.
במהלך הנסיעה ברכבת, נחשפנו שוב לנופים הדומים ליער האבן, וכמובן גם לנופים אחרים.

From כתבות מזרח קונמינג

במהלך הנסיעה ברכבת יצרנו קשר עם הנוסעים הסקרנים למראה התיירים שנוסעים איתם ולקראת הצהריים הגענו לעיר לואופינג.

העיר לואופינג luoping וסביבותיה

מיד עם הירידה מהרכבת לקראת הצהריים, בתחנה שבעיר , פגשנו במקום נהג מקומי שהציע לנו את שירותיו להסיע אותנו לעיר. עם מעט האנגלית שלו, סיכמנו שיסיע אותנו למלון משפחתי קטן ולא יקר,  אחרי כ- 15 דקות ובדיקת מלון אחד שלא מצא חן בעינינו, הגענו למלון שני שהיה בסדר ושם התארגנו לשהות של 3  הימים הקרובים, בכדי לראות את כל האתרים שבסביבת העיר.
באותה הזדמנות ביקשנו מהנהג שייקח אותנו לבנק מקומי בכדי לפרוט כסף, והוא כמובן הסכים לעשות זאת ללא עלות נוספת, עברנו לפחות 5 סניפי בנק שונים ושבכולם התברר כי אין להם אפשרות לפרוט מטבע חוץ, כאן הבנו לראשונה, כי המרת מטבע ניתן לעשות רק בערים הגדולות או בערים מתויירות במיוחד כגון דאלי, ליגיאנג וכד', ותמיד רק ב- bank of china.
אחרי כל אלו, הבנו שפגשנו בנהג שאינו תאב בצע ושניתן להסתדר אתו שיסיע אותנו לאתרים השונים שמסביב לעיר, ולא להידרש בכל יום לחפש נהג אחר ליעד של אותו יום או של היום הבא, ולכן הצענו לו להמשיך אתנו תמורת סיכום המחיר מראש לכל היעדים, ולכל יעד בנפרד, אחרי מקח וממכר הגענו להסדר משביע רצון לכל הצדדים, ונפרדנו ממנו לשלום עד למחרת בבוקר ליציאה ליעד הראשון.

From כתבות מזרח קונמינג

את שעות אחר הצהריים הקדשנו לטיול רגלי במרכז העיר ובתוך כך הגענו לשוק מקומי שהיו בו מגוון ושפע של פירות וירקות, בשרים, אטריות ועוד הרבה דברים. היופי הוא בצבעוניות של השוק על כל מרכיביו ובכלל זה המוכרים והקונים הסינים.
לסיום היום הלכנו לאכול במסעדה מקומית.

From כתבות מזרח קונמינג

היעדים העיקריים מסביב ללואופינג Luoping

פרחי הלפתית- בכל שנה, במשך שבועיים בלבד, פורחים השדות המקיפים את לואו-פינג מכל עבריה, והיא הופכת ל"עיר הבירה" של פרחי הלפתית הצהובים שמהם מפיקים את שמן הקנולה.
כך הפכו את השדות העצומים שמסביב לעיר למקבץ הגדול ביותר של פרחי הלפתית במחוז יונאן ואף בסין כולה. מהו המועד לראות את פרחי הלפתית היא שאלת מיליון הדולר בלואו-פינג - הגעה בזמן הנכון מצריכה תכנון מקדים והמון מזל.  בשנים כתיקונן עונת הפריחה בשיאה במחצית השנייה של חודש פברואר והיא נמשכת כשבוע, ובשנים טובות אף שבועיים עד עשרים יום, אך כל שינוי במזג האוויר גורר עימו גם שינוי במועדי הפריחה.
אתרי הטבע של לואו-פינג יפים אמנם גם כשהם לא פורחים בפרחי הלפתית.

שמורת הטבע של נהר דוּאוֹ-יִי (בסינית: 多依河, Duoyihe)- שמורה הנמצאת כ-40 ק"מ דרום-מזרחית ללואו-פינג בגבול שלושת המחוזות יונאן, גווי-ג'ואו וגואנגסי. 40 המפלים של הנהר מלווים את המסלול המשתרך על פני 12 ק"מ. זהו מקום מושבו של מיעוט הבּוּ-יִי, אשר נשותיו כובסות בנהר וילדיו משחקים ומשתוללים בו.

תצפית מגבעת תרנגול הזהב- שעות הבוקר והערב הן הטובות ביותר. מגבעת תרנגול הזהב (בסינית: 金鸡山, Jinjishan ) אפשר לראות את המרחבים הצהובים נמשכים אל האינסוף, משובצים פה ושם בגבעות שחורות. מומלץ להגיע לאתר בשקיעה או בזריחה, ולטפס אל המקדש הצופה אל השדות.

התצפית על שדות החילזון (בסינית: Luositian 螺蛳田)- מפורסמת גם היא בזכות טרסות הפרחים, הנראות מלמעלה כמו חלזון מתעקל.

שמורת מפלי תשעת הדרקונים (九龙瀑布, Jiulongpubu)- ממוקמת 22 ק"מ צפון מערבית ללואו-פינג, והם אחד מששת המפלים הגדולים בסין. האגדה מספרת, שהדרקון שגר כאן שמר על העיירה ועל הכפרים באזור והפך את המפלים למקור החיים של תושבי לואו-פינג וסביבתה. הטופוגרפיה ותוואי השטח המיוחדים, כמו גם הזרמים החזקים שבמקום, יוצרים מפלים ובריכות הנבדלים בגובהם ורוחבם. רוחבו של המפל הגדול 114 מטרים, והוא מתנשא לגובה של 56 מטרים. מאחורי המפל משתרעת מערה בעומק 10 מטרים.
המידע מתוך אתר רדיו סין http://hebrew.cri.cn

מפת האזור וכל האתרים והיעדים.

היום השישי 22/4/2011

בבוקר, בשעה היעודה, כבר חיכה הנהג בכניסה למלון, היעד לאותו יום היה שמורת מפלי 9  הדרקונים, התפלאנו על כך שהנהג נוסע לתוך העיר, להפתעתנו, אחרי מספר דקות, הוא עצר בפתח מלון אחר, ורק אז התברר לנו כי ערב קודם הוא סיכם עם עוד 2 סטודנטים סינים שיצטרפו לטיול. אחרי שקיבל את הסכמתינו ואחרי שהבהרנו לחברה', כי הם צריכים  לשלם את עלות מחצית יום זה, יצאנו לדרך והפעם באמת ליעד המתוכנן.
בדיעבד, אני יכול להגיד כי החיבור עם הסטודנטים הללו, הייתה חוויה בפני עצמה, שהוסיפה המון לטיול ולהנאה שלנו ממנו, במיוחד לאור זאת שהם היו אנשים נעימים ויודעים אנגלית טובה, מה שאיפשר לנו לתקשר יותר טוב עם המקומיים.
בדרך לשמורת המפלים עצרנו בתחילה בגבעת התרנגול.

תצפית גבעת התרנגול
ירדנו מהרכב ובהליכה רגלית עלינו לראש הגבעה, וזאת תוך מעבר בשולי השדות כולל שדות הלפתית שמהם לא נשארה הרבה צבעויות במועד הביקור שלנו. מראש הגבעה יכולנו לראות את הכפריים מגיעים לשדות בכדי לעבד אותם, מראש גבעה, תצפתנו על השדות שמסביב וכמובן על ההרים שסובבים את השדות השקועים במין ערפילים, מראה המשרה אווירה אפלולית האופיינית לנוף הסיני שתמיד ראיתי בתמונות.

From כתבות מזרח קונמינג

שמורת מפלי תשעת הדרקונים
ירדנו למתצפית והמשכנו בדרכנו, ולאחר שעברנו בשני כפרים הגענו לשמורה זו.
כמובן גם כאן, כמו בכל השמורות הקודמות, נדרשנו לשלם דמי כניסה, אך אני חייב להגיד שהיה שווה כל שקל, אולי ליתר דיוק שווה כל יואן.....

From כתבות מזרח קונמינג

כבר בכניסה לשמורה נתקלנו במספר מפלים קטנים, והמשכנו בדרכנו למפל האחרון הנמצא בראש ההר. בתחילה הלכנו לאורך הגדה הצפונית של הנחל, ורק לקראת המפל ה- 3 או 4, חצינו בגשר לגדה השנייה, הדרומית, ומשם המשכנו בטיפוס ארוך וממושך עד למפל האחרון באין ספור של מדרגות ובשביל משופע.

From כתבות מזרח קונמינג

מהר מאוד הגענו למפל ה- 5 או ה- 6 שהיה מפל גדול, רחב ומרשים, והתעכבנו לידו זמן מה למנוחה.

From כתבות מזרח קונמינג

בסוף הדרך הגענו למפל ה-8 שהוא הראשון בסדרת המפלים, ואין  מספיק מילים לתאר את היופי של המקום. כאן פגשנו גם באשה סינית מבוגרת, המטיילת בסין עם אופניים, ואחרי שהחלפנו רשמים בסיוע הסטודנטים המשכנו לדרכנו.

From כתבות מזרח קונמינג

בדרך היוצאת מהשמורה ואחרי שעברנו את המפל האחרון, גיליתי משמאל לשביל, דרך היורדת לנהר שממנו זורמים המים לכל סדרת המפלים, וגם הבריכות הנוצרות סיבו יפות להפליא, וכמובן שהסקרנות והאתגר גרמו לי מיד לרדת בדרך זאת, ואלי הצטרפו 2 הסטודנטים כמעט מיד.

From כתבות מזרח קונמינג

לאחר סיום הסיור במוצא הנהר, שממנו מתחילים המפלים, חזרנו  (עם החברה' הסינים) לשביל ומשם המשכנו בכביש המוליך לדרך הראשית שאמורה להחזיר אותנו לכניסה לשמורה. כאשר הגענו לכביש, מצאנו שם כרכרות רתומות לסוסים המסיעות אנשים במורד הדרך עד הכניסה לשמורה, לאורך קטע של כ- 2 ק"מ, תמורת סכום נמוך, עלינו לכרכרה שהורידה אותנו בהמשך הדרך ליד שביל המחזיר אותנו קרוב מאוד לתחילת המסלול למפלים, הנהג המתין לנו כמובן בכניסה.

From כתבות מזרח קונמינג

בדרך חזרה ללואופינג הציע הנהג בעזרת ה"מתורגמנים" שנלך למסעדה מקומית לאכול צהריים, ולאחריה לצאת אחה"צ לגבעת החילזון לתצפית על שדות הלפתית, או ליתר דיוק למה שנשאר מהם.
אחרי נסיעה לא ארוכה מצאנו עצמנו במסעדה מקומית, אוכלים בתוך חדר אירוח פרטי, אוכל טוב ומשביע וכל זה בפרוטות, בסה"כ 11 יואן לאדם.

גבעת החילזון

גם סיום הארוחה יצאנו לגבעת החילזון, בדרך לשם עברנו שוב דרך כפר מקומי, ותוך כדי כך גילינו שפה ושם יש עדיין שאריות של פרחי לפתית למרות שעונת הפריחה הסתיימה זה ומכבר.

From כתבות מזרח קונמינג

לסיום חזרנו למלון ואחרי משא ומתן על מחיר התשלום לנהג וכיצד התשלום יחולק בינינו לבין 2 הסטודנטים, פרשנו לחדר למנוחה, ואוחר יותר יצאנו שוב לסיבוב קטן בעיר, לאכול וחזרה לחדר ללינת לילה.

היום השביעי 23/4/2011

בבוקר יצאנו לדרך ביום סגרירי ואפרורי, מזג אוויר אופייני לסין ולאיזור ההררי, מצב שלא איפשר לנו לראות את הנוף בכל תפארתו.
אחרי כשעתיים, כולל עצירה בדרך לראות נופים, הגענו ליעד שמורת נחל דואו-אי.

שמורת הטבע של נהר דוּאוֹ-יִי

נכנסנו לשמורה והתברר כי המסלול המקובל ללכת הוא של 4.8 ק"מ בלבד, וזאת עד לנקודה מסוימת שמעבר לה נאמר לנו שלא כדאי ללכת.

ראה את מפת המסלול
From כתבות מזרח קונמינג

ההליכה היא בשביל מסודר לאורך הנחל שיש בו מפלים קטנים, סירות במבוק וגלגלי שאיבת מים, ובשטחים הפנויים לאורך גדת הנהר וההר העוטף אותו משני צידיו, המקומיים מעבדים את באדמות  קישואים, תירס, קנה סוכר ועוד.

From כתבות מזרח קונמינג

למרות מה שנאמר לנו, המשכנו ללכת מעבר לאותה נקודת סיום בקטע שאורכו עוד כ- 6 ק"מ, הסטודנטים הזמינו אותנו לאכול אורז צבעוני, שהוא סוג של ממתק מקומי של שבט הבואיי שנאכל עם תוספת סוכר. המאכל היה טעים.
בתום קטע זה הגענו לאגם רחב ידיים.

From כתבות מזרח קונמינג

חזרנו חזרה רגלית עד לסוף הקטע הראשון ומשם ברכב הסעות של השמורה נסענו חזרה עד לכניסה לשמורה.
חזרנו ללואופינג, ובזמן שנותר עד לסוף היום יצאנו לטייל בעיר, כולל בשוק המקומי ותוך כדי כך קנינו פירות, ירקות ועוגיות ליום המחרת לנסיעה לבא-מיי.

היום השמיני 24/4/2011

כרגיל בימים הקודמים, היום החל אפרורי עם גשם טורדני לסירוגין, במשך כל היום.
הנהג שהיה אתנו ביומיים האחרונים, הגיע להסיע אותנו ללא תשלום לתחנה המרכזית ולהיפרד מאתנו, וגם בתחנה דאג להראות לנו את האוטובוס שנוסע ליעד שלנו, אך שכח לציין כי צריך לשבת במקומות המסומנים בכרטיסים, דבר שגילינו לבד יותר מאוחר.
תחנת האוטובוס נמצאת בתוך העיר בכתובת ..................
בשעה 08:30 האוטובוס יצא לדרכו, כאשר תחילת הדרך היתה באותו מסלול שנסענו בו יום קודם לשמורת דואי-אי, אך לפני הסיבובים שיורדים לשמורה, האוטובוס פנה ימינה והחל לנסוע לאורך תוואי נוף משגעים ודרך כפרים ועיירות.

From כתבות מזרח קונמינג

בתחילה עברנו דרך בערך 7 עיירות גדולות, כשבאחת מהן התקיים שוק תוסס וגדול והכניסה לעיירה והשוק וכך גם היציאה ממנה, היה בין שתי קוביות בטון שהרווח ביניהן בקושי  מאפשר מעבר כלי רכב.

From כתבות מזרח קונמינג

לאחר שרשרת עיירות אלו, האוטובוס פנה חדות ימינה ונכנס לתוך ערוץ עמוק ואחרי עוד כ- 4 עיירות הגענו ליעד. כל זה בתום 6 שעות נסיעה, כולל עצירה לתיקון הגיר (מערכת התמסורת) של האוטובוס שהתקלקל.
האוטובוס הוריד אותנו ליד ביתן קטן, שהתברר שכאן רוכשים כרטיסים לשייט לתוך הכפר שאליו רצינו להגיע, ולאחר שקנינו כרטיסים בעלות של 70 יואן לאדם, התחלנו ללכת בדרך המובילה עד לנחל, מרחק של כ- 2 ק"מ, ועד לפתח המערה המובילה לכפר. למי שרוצה יש במקום גם כרכרות עם סוסים היכולים להסיע אתכם עד לפתח המערה.

From כתבות מזרח קונמינג

הכפר בא-מיי (הכפר הנעלם) Bamei

נכנסנו לתוך סירות צרות שאמורות לשוט בתוך מערה צרה וחשוכה, כאשר המערה היא למעשה מערת נטיפים לא פעילה, לעיתים בוקע לתוכה אור מפתח צר בתקרה. השיט הוא לאורך כמה מאות מטרים (אין לי הערכת מרחק) שבסופם  נגלה פתאום אור חזק שהוא צדה השני של המערה, צד זה הוא למעשה פתח לעמק הכלוא בין שרשרת הרים, שבה שוכן הכפר ומכאן נובע שמו "הכפר הנעלם".
רק למשיט הסירה יש פנס ראש המאפשר לו לראות לאן לשוט, לכן מומלץ למי שיכול להכין פנס ראש ולשים אותו לפני העלייה לסירות, כי אחרת לא ניתן להוציא את הפנס.
השיט בסירות משמש גם את תושבי הכפר להיכנס ולצאת ממנו, אך במהלך השהות במקום למדתי כי ככל הנראה יש דרך קרקעית להגיע לכפר, היות וראיתי משאית עם חומרי בנייה שהגיעה למקום, אך ככל הנראה זו דרך שלא משתמשים בה למעט להעברת טובין.

סרטון העמק


כבר מהירידה מהאוטובוס חיכה לנו מקומי שליווה אותנו לאורך כל הדרך עד הכניסה לכפר וניסה אף לעזור לנו עם התרמילים, ובתוך כך הציע לנו ללון אצלו, ואחרי שהתרשמנו מהחדר שהיה סביר, אך לא יותר מזה, הסכמנו, הנחנו את התיקים ויצאנו לעשות סיור בכפר.
הכפר זכה בשנים האחרונות לשם "גן העדן האבוד", וכך הוא משווק למטיילים, זהו כפרם של בני מיעוט הג'ואנג שנמצא בעמק פורה ורחב ידיים, אשר הרים מקיפים אותו מכל עבריו, כפי שראיתם בסרטון.
הכסף שנכנס לכפר מהתיירות בשנים האחרונות מתבטא בפיתוח ובשיפוץ הרחב שעברו בתים אלה ובשיפור התשתיות במקום.
במרכז הכפר נמצא פיקוס השדרות העצום, שורשיו נטועים עמוק באדמה, והוא משמש כמקום המפגש של ילדי הכפר, כמו גם של האמהות הצעירות, וגם מעורר התפעלות.

תמונת הפיקוס
From כתבות מזרח קונמינג

במהלך הסיור גילינו כי בצדו המרוחק של הכפר לאורך הנחל, ישנו מקום שיש בו גשר מעל הנחל ולידו 2 גלגלי שאיבת מים ענקיים, מקום לביצוע רפטינג ומבנה מגורים יפה. הבחנו כי המערה ששטנו בה נמשכת לאורך כל רכס ההר שמעל לכפר.

From כתבות מזרח קונמינג

לקראת ערב חזרנו לחדר לישון.

היום התשיעי 25/4/2011

אחרי ארוחת בוקר איומה שהגישה לנו בעלת הבית, יצאנו רגלית לכיוון מזח הסירות בכדי לשוט חזרה לכניסת המערה, כאשר ההליכה הייתה בבוקר אפרורי, אך ללא גשם.
הגענו לפתח המערה המוביל החוצה, עלינו לסירות יחד עם תושבי ותלמידי הכפר שיצאו לעבודה או ללימודים, ולקראת השעה 09:00 כבר היינו בחוץ, ומשם המשכנו שוב רגלית עד לנקודה שבה ירדנו יום קודם מהאוטובוס, וזאת במטרה לתפוס שם אוטובוס שיסיע אותנו ליעד הבא שלנו גואנג-נאן.
כאשר הגענו לצומת התברר כי יש במקום גם הסעות של מיניבוסים פרטיים ליעד שלנו, ולכן לא חיכינו ועלינו מיד לאחד מהם, וטוב עשינו כי הגענו ליעד בסך הכל 1/4 שעה לפני יציאת האוטובוס ליעד הבא שלנו בטיול קיו-ביי, שיוצא בשעה 10:30, ובזמן שנותר הספקנו לקנות כרטיסי נסיעה ולהתמקם באוטובוס.
הנופים בדרך היו מרתקים ולקראת השעה 13:00 הגענו ליעד.

From כתבות מזרח קונמינג

קיוביי Qiubei

עם הירידה מהאוטובוס לקחנו מונית וביקשנו שיביא אותנו למלון משפחתי ולא יקר, והוא הביא אותנו לאחד כזה במרכז העיר, הנמצא בקרבת תחנת האוטובוסים.
אחרי בהתמקמנו במלון, יצאנו לסיבוב בעיר, כולל השוק שליד תחנת האוטובוסים, ועד מהרה הפכנו לאטרקצייה של העיר, כי היינו  בה הזרים היחידים.

From כתבות מזרח קונמינג

בדרך חזרה למלון, התברר לנו ,כי בסמוך לעיר מתקיים מופע מקומי, וניסינו לברר היכן זה, ומצאנו, אך כאשר חיפשנו מונית שתסיע אותנו בערב למקום, ביקשו מאתנו מחיר מופקע לכיוון אחד והבהירו לנו שאין משם תחבורה חזרה, ולכן בסופו של דבר ויתרנו על הביקור במופע, ובמקום זאת עשינו סיבוב נוסף בעיר לפני השינה.

היום העשירי 26/4/2011

היום יצאנו מוקדם במטרה לראות את הכפריים מגיעים לשוק עם מרכולתם, וכיצד השוק מתעורר לחיים, מראה מקסים לעין לראות את הכפריים על תלבושותיהם המסורתיות מגיעים לשוק, עם מגוון עצום של פירות, ירקות, בעלי חיים ועוד, מתמקמים כל אחד בפינה לאורך הכביש ומוכרים את מה שיש להם בכדי להרוויח את ההכנסה היומית שלהם.
השוק הססגוני הוא הזדמנות מצוינת לראות במקום אחד את כל בני המיעוטים של האזור, לצד הסינים בני האן, גם את בני מיעוט היי, המיאו והג'ואנג ואף אוכלוסיה מוסלמית לא מבוטלת, בת מיעוט ההווי.


From כתבות מזרח קונמינג

לקראת השעה 09:00 הלכנו לתחנת האוטובוסים לבדוק האם יש תחבורה ליעד שלנו שמורת פו-ג'ה-היי ולהפתעתינו גילינו שיש אוטובוס- קו 1 היוצא לשם בעלות של 2 יואן לאדם, וכמובן עלינו עליו כעבור כמה דקות ובתוך 1/2 שעה מצאנו עצמנו בכניסה לשמורה.

שמורת פּוּ-גֶ'ה-הֵיי Puzhehei

בכניסה הציעו לנו תמורת 200 יואן לאדם לבצע תור משולב הכולל קרוניות והסברים בתוך השמורה בשלוש אפשרויות שונות, הצעה אחרת הייתה תמורת 100 יואן לאדם להסיע אותנו בקרוניות ומחיר זה כלל כניסה למערות שעליהם אכתוב בהמשך. היות וזה נראה לנו יקר, וחיפשנו אפשרויות אחרות, התברר לנו כי כניסה רגלית אינה עולה כלל בתשלום וצריך לשלם רק עבור הכניסות למערות, ובדיעבד התברר שזה הרבה פחות מההצעה הזולה שלהם, וכמובן ופעלנו על פי האפשרות הזו.

מפת השמורה
From כתבות מזרח קונמינג

השמורה נמצאת 13 קילומטרים צפונית לעיירה צְ'יוֹבֵּיי שבמזרח מחוז יונאן, והיא אחת מפנינות  הטבע של האזור. בשמורה ששטחה 165 קילומטרים רבועים למעלה מ-300 גבעות קארסט בשלל צורות, עשרות אגמים, נחלים, שדות ירוקים וכפרים מסורתיים של בני מיעוט היִי (Yi) הפזורים ביניהם. נופי הקארסט שבשמורה הם מהקלאסיים והיפים ביותר שיש לדרום-מערב סין להציע.
מקור השם של השמורה אינו בשפה הסינית, כי אם בשפת בני ההיי, המיעוט האתני הגדול ביותר במחוז יונאן והדומיננטי באזור זה, ובשפתם "פו-ג'ה-היי" פירושו "בריכות מרובות דגים ושרימפס".
בזכות גבעות הקארסט האינסופיות זכתה השמורה לכינוי "גוילין הקטנה", ונופיה מרהיבים בכל עונה, אך המקום מגיע לשיאו בחודשי הקיץ (יוני-אוגוסט), אז כל השדות מוריקים לחלוטין והאגמים מתמלאים בשכבה של מיליוני פרחי לוטוס הצפים עליהם.
מתוך אתר רדיו סין http://hebrew.cri.cn

 תמונת הכיכרות וסימני הדרך בשמורה
From כתבות מזרח קונמינג

From כתבות מזרח קונמינג

נכנסנו לשמורה והתחלנו את הסיור בה. אחרי 200-300 מטר מגיעים לכיכר ושם פונים ימינה לדרך המובילה למיעוט ההיי ולכפר שלהם.
מצד ימין נמצא קומפלקס של מבנים, שבו התברר שמתקיים אותו המופע אליו רצינו להגיע יום קודם, ואף יש במקום מופע של לחימת שוורים, הכוונה שור בשור, התברר שהמופעים הללו אינם מתקיימים בכל יום, התחבורה הציבורית למקום מסתיימת בשעה 18:30, ואילו נסיעה במונית היא בעלות של 50 יואן, כאשר אין ביטחון שבסיום תימצא תחבורה חזרה לעיר.
שוטטנו בין בתי הכפר, שחלקם ישנים מאוד וחלקם חדשים, אך כולם צבועים ומעוצבים באופן מרשים, ובמרכז הכפר נתקלנו במסעדה עם עיצובי עץ יפים להפליא. אזהרה המסעדה יקרה מאוד ביחס למסעדות אחרות בסין.

From כתבות מזרח קונמינג

סרטון המלון


חזרנו לכיכר, ופנינו שמאלה ואחרי כ- 1-2 ק"מ הגענו לכיכר נוספת, שממנה אם ממשיכים ישר מגיעים לכפר ששמו כשם השמורה, אך התברר שאין בו כל ייחוד.
אך  אם פונים בכיכר הזו (השלישית)שמאלה הדרך מובילה לכיכר נוספת, שפנייה נוספת שמאלה מובילה לכפר אקולוגי, (שהחלטתי לא לבקר בו), ופנייה ימינה מובילה למקדש בודהיסטי הממוקם בתוך מערת נטיפים לא פעילה והנקראת "מערת האלוהים", כך שחדרי הלימוד והתפילה הם בתוך המערה, ורק חדרי המגורים של הכמרים נמצאים מחוץ למערה.

From כתבות מזרח קונמינג

אחרי ביקור במקדש המערה וסביבותיה ובכלל זה פסל הבודהה הגדול שנמצא בכניסה, המשכנו לאורך השוק המקומי הנמצא מצד ימין של המקדש, ולאורך גדת האגם, עד שהגענו לכניסה למערה הנצאת משמאל לדרך, מערה המחולקת לשני חלקים.
החלק הראשון שאורכו 1.2 ק"מ, הוא מערת נטיפים פעילה הנקראת "מערת הלפידים" והולכים בה רגלית גם חלקה השני הוא מערת נטיפים פעילה באורך 800 מטר בלבד הנקראת "מערת הירח", אולם הביקור בה נעשה באמצעות סירות בלבד, ובגלל התקרה הנמוכה של חלק זה של המערה חלק מהשייט נעשה כאשר נשכבים אחורה או קדימה, אחרת מקבלים מכה בראש.
על היופי בתוככי מערות אלו לא צריך להכביר במילים ואני מעדיף לתמונות לדבר במקומי.

From כתבות מזרח קונמינג

בגמר השייט יוצאים מהמערה ממש ליד השוק שעברנו בו קודם לכן, מכאן אפשר שוב לפנות לכיוון הכניסה למערה, ומשם להמשיך בשביל הנמצא בסמוך לפתח המערה ולעלות או ליתר דיוק לטפס לראש הגבעה הנקרא "הדרקון השחור" או בשמו הסיני קוינג-לונג-שאן  Qinglongshan, ממנו ניתן לראות את כל האגם והסביבה הקרובה. לצערי אני לא טיפסתי לגבעה זאת עקב מגבלת זמן.

From כתבות מזרח קונמינג

בסיום כל אלו ניתן לחזור ברגל או לקחת קרונית בעלות של 5 יואן לאדם עד הכניסה לשמורה ומשם לקחת שוב את האוטובוס קו 1 חזרה לעיר, אנחנו במקרה פגשנו בחבורת  סינים עליזה וצוהלת ששמחה  להראות את פניה היפים של סין והיסיעה אותנו חזרה העירה.
חזרנו למלון, לא לפני שרכשנו בתחנה המרכזית כרטיסי נסיעה לאוטובוס ליום המחרת ליעד הבא, יואן-יאנג yuanyang או ליתר דיוק לעיירה צ'ינגג'י-זאן xingjie zhen הסמוכה לעיר זו, הנמצאת מדרום לקונמינג.

את הכתבה החוויתית מפי שותפתי לטיול תוכלו לקרוא בלינק הבא-
http://www.seekingtheworld.com/2011/06/blog-post.html

לכתבת ההמשך- היעדים מדרום לקונמינג כנס ללינק הבא -
http://www.seekingtheworld.com/2011/06/3.html

הכותב יוסי לוי joseph levy הינו מומחה לאיסלנד iceland, המלווה קבוצות בנהיגה עצמית בלבד, והמתכנן מסלולי טיול לפי מידת המטייל,והמשמש כמומחה באתר http://www.gotravel.co.il/.
לפניות לכותב shark4162@gmail.com
© Copyright to seekingtheworld.com זכויות יוצרים לאתר

15 יוני, 2011

סין בעיניים שלי - קונמינג בירת חבל יונאן China in my eyes - Kunming, capital of Yunnan

מתוך רשמי מסע לחבל יונאן 16.4-30.5.2011

לכתבה המקבילה הכוללת מידע למטיילים כנס ללינק הבא -
http://www.seekingtheworld.com/2011/06/1.html

קונמינג בירת חבל יונאן
16.4.2011
"גם מסע של אלף מילין מתחיל בצעד אחד קטן ". כך ציטט מאו טצה טונג בספרו האדום את הפילוסוף הסיני הדגול לאו צה. ואכן, רק צעד אחד היה נחוץ עבורי, צעד אחד וטונות של אומץ, להעיז ולבצע את הרצון הענקי לשוב ולבקר בארץ המופלאה הזו שמהלכת עלי קסם כבר שנים.
עוד הוכחה לכל הטוענים שאם מעיזים לחלום- חלומות גם מתגשמים. החלום לחזור לסין, החלום לטייל טיול תרמילים, החלום להעיז לעשות מה שאחרים כמעט ולא עושים בגילי. מסע בן אלפי מילים. מסע חלומי מתחיל היום, לא יכולתי לבחור לעצמי את החברה המתאימה יותר, לטיול מסוג זה ואני מאושרת מאד.
תרמיל ענקי ארוז בקפידה, אמור להכיל כל מה שאזדקק לו במסע לאורך 46 ימים. ועוד תרמיל קטן(דיי גדול למעשה) לכל הדברים הנגישים ולכל הדברים שארצה לקנות לי בדרך. לא היה לי מושג מה אורזים וכמה צריך מכל דבר וקבלתי עצות נהדרות מחברי למסע המנוסה ממני. כמובן שלא ממש יישמתי... איך אפשר לארוז רק 2 זוגות מכנסיים!? ולקחת רק 2 חולצות?!?? מה יגידו כולם כשיראו את התמונות? כל הזמן היא לבושה באותה תלבושת??? וכמה תרופות לוקחים? וכמה גרביים ותחתונים? ובטח שיהיה קר שם, אז צריך גם גטקס, סוודרים ומעילים(ברבים) מכל העוביים, שלא יחסר...
אבל בדרום יונאן אמור להיות גם חם ולח אז עדיף גם לקחת משהו קצר. ורצוי שכולם יתאימו מבחינת הצבעים... אני מוסיפה כהנה וכהנה ובודקת את המשקל. הריי כל דבר, שאני בוחרת לשים, נבחן בקפידה ושוקל כה מעט, אז למה התרמיל כל כך תפוח וכבד? למה המשקל בשדה התעופה מורה על 18 ק"ג? הוא בטח לא מאופס בכלל המשקל הזה...
From כתבות קונמינג

עם שחר יצאתי לדרך בטיסה דרך קייב, הכל מתרונן בתוכי בהתרגשות מבעבעת ואיני מעיזה להסגיר את החששות והפחדים. שמא לא אעמוד בעומס, שמא הכוחות הפיזיים יגלו כמה לא התכוננתי לטיול כזה. נכון, קיבלתי עצתו והלכתי במשך השבוע האחרון בנעליים הגבוהות להתרגל אליהן, זה אפילו נראה לי "קול" מגניב ועושה רושם לא רגיל על כל מי שפוגש בי ותוהה למה אני מהלכת באביב עם נעלי טיילים מקצועיים כבדות ומגושמות.
אבל... "שאני אלך לי מסביב לשכונה עם תרמיל מלא ספרים ליצירת כובד, על מנת לתרגל את הסחיבה"??? נו באמת? למרות שאני לא מפולניה, ה"מה יגידו" היה חזק יותר. החלטתי לבטוח באל עליון או באיזה כח אחר, אני לא מסתובבת עם תרמיל כבד ברחובות! אני כבר אסתדר! הריי בדקתי לחצי דקה את התרמיל עלי וזה נראה לי די פשוט לסחוב אותו. מה גם שהוא הותאם לגב שלי בדיוק.
From כתבות קונמינג

ישבתי בטיסה וחשבתי לעצמי שהנה אני נוהגת כאותם תרמילאים צעירים שמחפשים כל דרך לחסוך. לא טיסה מפנקת שמתאימה לאנשים בגילי, לא טיסה ישירה טרנסאטלנטית על מנת לאסוף כוחות, לא בחירה בנוחות של "לא להחליף טיסות וחכיונות ל"טרנזיט" בנמלי תעופה נושנים. פשוט טיסה הכי זולה שיכולנו למצוא.
קייב. השם מעלה קונוטציות לא נעימות על ימים אחרים שלא אני חייתי בהם... שדה תעופה משמים, עלוב ואפור, לא יאומן שזה שדה תעופה במאה העשרים ואחת. המתנה ארוכה מידיי לטעמי (4 שעות) ושוב על מטוס לבייג'ין. כאן כבר מתחילה לראות פרצופים סינים ועוד יותר לשמוע את השפה המוזרה ומוכרת הזו. מנסה לזהות בין ה"קשקושים" מילים מוכרות ומגלה שלמרות שיודעת לא מעט מילים בסינית, איני מבינה כמעט כלום. הטיסה לקייב ארכה רק 3 שעות. עכשיו זה האתגר האמיתי. טיסה של  כ- 9 שעות. ננחת לפנות בוקר (4:40) של יום חדש ושוב נמתין עוד 4 שעות מעייפות עד הטיסה לקונמינג בירת יונאן תצא לדרך. אני מחכה כבר להיות על קרקע מוצקה ולא של שדות תעופה. זה הרי רק ה"בקרוב" של הטיול והחלק המעייף יותר מהכל.
אני רק בהתחלת ההתחלה, בקושי עברו כמה שעות מאז יצאתי, ולא יכולה עדיין לסכם מה המשמעות של המסע הזה עבורי. פעם ראשונה בחיי הבוגרים שאני עוזבת בית, ילדים, הורים ונוסעת מבלי לבלות איתם את חג הפסח (או כל חג משמעותי אחר). פעם ראשונה שאיני עומדת וטורחת. לא מבשלת לגדוד, לא רצה לקניות, אין נקיונות, אין סידורים, לא שוברת את הראש מה לקנות מתנות לילדים ולנכדים. פעם ראשונה שאני חוגגת את חג החירות שלי "תרתי משמע". האיש שאיתו אני טסה נעים לי וגם מתאים למצב הזה שבו אני נמצאת. לא מלחיץ, נותן שקט, ישנו שם ועוזר ברוגע שלו, נותן ביטחון אבל גם מאפשר לי לתרום את חלקי ולא משתלט על הארגון. הכל זורם בנחת ואנו מתנהלים בין נפתולי שדות התעופה בשקט רגוע ובלי כל לחץ או תחושת מאמץ.
17.4.11
הטיסה לבייג'ין נמשכה כנצח ולרגע נדמה שלא תיגמר לעולם. לא הצלחתי להירדם בטיסה כנראה מרוב התרגשות. מוזר לי, כי זו אינה לי הפעם הראשונה שאני טסה לסין או לכל מקום אחר בחו"ל ובכל זאת זה מרגיש כמו בפעם הראשונה.
חיכיון וחיכיון ועוד ועוד כ 4 שעות. אנחנו עייפים מאד וההמולה של הסינים הרעשנים כבר לא נסבלת כל כך, יוסי מוקסם, עבורו זו הפעם הראשונה בסין, והוא מתבונן בסקרנות בפנים ובהתנהלויות שלהם. מחכה לנו עוד טיסה של 3 שעות עד ליעד הסופי – קונמינג בירת חבל יונאן. העייפות מכריעה אותנו ורוב הטיסה הזו עוברת עלינו בשינה. בשדה התעופה מחפשים מקום להמרת מטבע (בבייג'ינג בלילה הכל סגור). ישנם כל מיני אנשים שמנסים "לעשות כסף" עלינו. להחליף לנו את הדולרים ליואנים מפוקפקים... עוד תור ארוך ואנו במונית שלוקחת אותנו למלון. איזו הקלה.
מלון יפה וסביר במרכז העיר אבל זו כבר שעת אחה"צ ואין זמן. מורידים פקלאות, מפחיתים משקל מהתרמיל הקטן ויאללה לחרוש את הרחובות.
אני עדיין מתנהלת בהילוך נמוך, העייפות נוראית, לא נכנסת לקצב אבל הסקרנות מושכת קדימה. יוסי מנווט בעזרת מפה בלי טעויות בכלל ואני מתחילה להבין שהוא לא סתם השוויץ ביכולות שלו כשסיפר על כך עוד בשלבי ההכנה לטיול. אמר אמת הבחור.
מקום ראשון לביקור קרוב למלון מקדש יואן טונג סי (YUAN TONG SI). מקדש קטן וחמוד לא משהו מלהיב או שאני עייפה מידיי (6 יואן דמי כניסה).

From כתבות קונמינג

From כתבות קונמינג

משם ממשיכים לפארק "אגם האזמרגד" ((CUIU או "האגם הירוק" שזה אותו הדבר וסתם מבלבל לחשוב שאלו שני מקומות שונים. ההליכה נעשית לי קשה יותר ויותר, מפרק הירך צועק הצילו, קשה לי להרחיב צעד ואני נאנחת ונושכת שפתיים, הגרביים מציקות בתוך הנעליים, הג'ינס לוחץ לי בנשמה, אני מרגישה כבדה, שמנה ומאד מאד עייפה. למה לא שמעתי בקול המנוסים? למה לא התאמנתי כמו שצריך? האם הייתי צריכה להתאמן גם עם אותם גרביים??? מי בכלל חשב שג'ינס יכול להפריע בהליכה? בקיצור עייפה עייפה והולכת למרות זה. יש אגם מיובש בחלקו וסביבו גן גדול ויפה,
מאי שם נשמעים קולות שירה ונגינה ופתאום שכחתי כמה אני עייפה ואני מוצאת עצמי רצה נרגשת בעקבות הקולות (ויוסי שרץ הרבה יותר מהר ממני...) באחת מפינות החמד אנו מגלים קבוצה גדולה של בני שבט ה...?. בתלבושות וכלי הנגינה הייחודיים להם, רוקדים ריקוד מעגל גדול החוזר על עצמו. יחד איתם רוקדים גם רבים בבגדים מערביים, גברים ונשים בני כל הגילים, נערות בנעלי עקב דקיקות לצד סבים וסבתות. ילדים בתלבושות מסורתיות יושבים ומתבוננים ברוקדים כשהם חובקים בידיהם בקבוקי קוקה קולה. ערבוביה מוזרה של עבר והווה שמשתלבים יחד בלי שום בעיה. המנגינה נעימה לאוזן, התלבושות מרהיבות ואני מצטרפת אליהם בניסיון לרקוד. קשה להבחין במקצב ולא לטעות בצעדים כי הם כל הזמן משתנים, אחת הנשים אוחזת בזרועי ויחד איתה הצלחתי לרקוד כמה רגעים. היה שם כל כך נעים שלא רצינו להפסיק גם כשהתחיל הגשם לטפטף לו.
From כתבות קונמינג

From כתבות קונמינג

מהר מאד התברר לנו שהגן מלא קולות של מוזיקה.קבוצות קבוצות של נגנים וזמרים האנשים מתקבצים סביב חלקם מקשיבים, חלקם רוקדים לצלילים. זמרת נהדרת מארחת טיפוס ססגוני שרוקד ריקוד טיבטי, קבוצת נגנים אחרת מאפשרת לגבר, בתלבושת נשית, לרקוד לצלילי כלי הנגינה המיוחדים.

From כתבות קונמינג

 הדבר היחיד שאילץ אותנו להפסיק להתענג מהמראות והצלילים ולהסתתר היו ארובות השמיים שנפתחו והבריחו אותנו ואחרים אל מתחת לגגון קטנטן עד שהשמיים נרגעו. אחה"צ קסום שלא רצינו שיסתיים. מודה שאני זו שהכרעתי בעד התקפלות, הרי צריך לחזור את כל הדרך (ברגל כמובן...) אצלי הכאבים הלכו וגברו וחששתי שכבר ביום הראשון אני הולכת "לפדח" את עצמי ובגדול.
בדרך חזרה מחפשים מסעדה שנראית הגיונית לנו. מבחוץ המסעדה שבחרנו דמתה יותר למסעדות המערביות וזה כנראה מה שמשך אותנו להיכנס. ניסינו להבין, להתבונן במה שהאחרים מזמינים, אף אחד לא מדבר אנגלית התמונות של המנות מראות רק מרקים. מתברר שזו המנה, מרק גדול או גדול יותר ואליו מצרפים קעריות שונות עם תוספות של בשר עוף, דגים, כבדי דג וירקות ועוד כל מיני "עב"מים". החלטנו להזמין את המנה הכי קטנה (25 יואן) וכל אחד קיבל "סיר"!!! מרק עם ריח נורא. כמובן שאכלנו, הרי לא ברור אם נמצא משהוא אכיל אחר בסביבה. טעמתי, ניסיתי וכמובן שהשארתי את הרוב... הייתי בטוחה שבבוקר אמצא את עצמי על האסלה אבל לשמחתי התבדיתי,,, בקושי הצלחתי להגיע למיטה, נדמה לי שנרדמתי כבר בדרך אליה וישנתי שנת ישרים עד הבוקר.
18.4.11
הבוקר התעוררתי לקול צלילי מוזיקה שבקעו מהכיכר הסמוכה למלון. צלילים מוכרים, מזכירים משהו מן העבר. לא המוזיקה המוכרת מהבית. סוף, סוף אני קולטת פתאום במלוא חושיי שהנה אני שוב בסין, הצצה מהירה מבעד לחלון מראה קבוצת מתעמלים שמבצעת תרגילי התעמלות בתנועות ריקוד עדינות. אוי כמה זה עושה חשק להיות שם איתם. בריצה קלה אנו שועטים למטה (דיי הרבה קומות) רוצים להספיק לצלם. ואני מתחשק לי רק להצטרף אבל הבושה... והתנועות לא מוכרות... חזרתי להיות "מערבית" דווקא כאן?
From כתבות קונמינג

From כתבות קונמינג

כמה שאלות והסברים ואנו בדרכנו באוטובוס הנכון לאגם דיאן.( DIAN CHI LU) מקום יפה וקסום. הרגליים עדיין לא מתורגלות,(אוי למה לא התאמנתי כשהיה צריך?) כמובן שאיני מוציאה מהפה מילה, לא נעים להסגיר ולקטר כבר בהתחלה... מצלמים בלי הכרה, מטיילים לאורך האגם וליוסי עולה בראש רעיון הזוי ללכת לכל אורכו במקום לחפש תחבורה לצד השני. איזה מזל שהטיעונים שלי חזקים יותר ואני עוצרת את ההשתוללות באיבה... מצאנו מעגן סירות ותמורת סכום סימלי (60 יואן) הם אפילו נותנים אפודות הצלה... הרוח מכה בחוזקה אבל הכיף לא רגיל. ותוך זמן קצרצר אנו בעבר השני להרפתקה הבאה.

From כתבות קונמינג

From כתבות קונמינג

 רכבל ארוך מאד ותלול המעלה אותנו מעלה ל"מקדש הדרקון" החלפת רכבלים בדרך מקופסה סגורה לספסל פתוח לשניים ואנו תלויים במשט איטי ומענג שעה ארוכה מעל צמרות העצים הגבוהים.
From כתבות קונמינג

From כתבות קונמינג

ההתנהלות ביומיים הראשונים לטיול היא כנראה גם סימן לבאות... וה"באות" הן כנראה הליכות ארוכות ובעיקר טיפוס במדרגות. עוד שם למעלה כשאנו תלויים בין שמים לארץ בתוך הספסל המשייט לאיטו, יוסי כבר מצטער שלא עלינו למעלה בשביל העיזים מתחתנו...לפני שאנו שמים רגלינו על קרקע מוצקה הוא מבשר לי שלמטה כבר נרד ברגל, כי חבל שלא עשינו זאת במקום ברכבל ושזה נראה ממש קל... כן, ממש קל. למי??? המרחק הרשום על הלוח מודיע שזה "רק" 2.6  קילומטרים של הליכה בירידה ואני אומרת שאתייחס לכך בחיוב.

From כתבות קונמינג

נראה מה יהיה הלאה. אין לי חשק ללכת רק לשם ההליכה אבל גם לא רוצה לקלקל לו את התענוג באשליה. מגיעים וכמובן נדמה למישהו (לא לי..) שהפביליון העליון הוא, הוא מקדש הדרקון נמצא למעלה מרחק של 1 ק"מ (כתוב במפה) של עליה במדרגות תלולות וכמובן לא "תקניות" כלומר בנויות מאבן כשכל אחת בגובה של לפחות 35 ס"מ או יותר. אני מביטה בתחילת המעלה ולא מאמינה שאצליח לעלות את כל הדרך הזו. מעניין מי זה היה שאמר לי להתאמן עוד לפני הנסיעה...? כמו גיבורה אני צולחת מאחוריו את 10 המטרים הראשונים ומודיעה "תעלה לבד! ". "אחכה  למטה ברחבה". בהתחלה הוא עוד מנסה לשכנע אבל מבין שהפעם אני רצינית. אמרתי שאנסה לעלות לאיטי בזמני החופשי. יותר מכך שהרגליים כואבות, אני לא מצליחה להסדיר את הנשימה. התחושה שהלב יוצא מגופי דיי מדאיגה, ירדתי חזרה ואני מקנאה בכל הסינים שעולים או יורדים כמו איילות בלי כל מאמץ.
טיילתי בין הדוכנים הפזורים שם, טעמתי ארטיק ואננס טרי וצפיתי בדרך המקסימה שבה המוכרות קולפות אותו ומשפדות על מקל.
תוך כדי השיטוט אני מגלה ש"שער הדרקון" מסתתר מאחורי הדוכנים... ממש פה מתחת לאפי. עוד 40 יואן נתרמים על מנת לגלות ש... יש מדרגות... עולות יורדות והמון!!!  ואין שם בכלל מקדש רק תצפיות נוף ופביליונים. זה אנו ששגינו באשליות. אחרי שיטוט לא קטן אנו מוותרים על השאר. אני עולה בכוחות אחרונים ונזכרת שהבטחתי לרדת את כל ה- 2.6 ק"מ למטה. התחרטתי, אין אופי. יש היגיון בריא. נותרו אם כך שתי אפשרויות : 1. יוסי ירד לבד ואני ברכבל. 2. נרד ברכבל יחד. שמחתי שבחר באופציה הזו אבל הוא נראה לי די מבואס. נדמה לי שאני "הקול השפוי" כאן, וזה נכון שאני זו ש"מתפדלת". מכל מקום צריך לדעת מתי לוותר ומתי סתם להתעקש על מאמץ גופני שאין בו תכלית. מה גם שיש לפנינו עוד 45 ימים מעייפים ומדורגים....
From כתבות קונמינג

הירידה כיפית כמו קודם. מונית (אין אוטובוסים) ישר לקצה השני של העיר ל"מקדש הבמבוק". ברגע האחרון אני מבקשת מהנהג שימתין לנו. מיקום המקדש ומיעוט האנשים אומר לי שאין משם תחבורה לחזור. זהו אכן אחד המקדשים היפים שראיתי. מקום קסום וכמה צדקתי להשאיר את הנהג. הגענו כחצי שעה לפני הסגירה והספקנו בריצה לראות את כולו כשמאחורינו נועלים כל פעם עוד ועוד חדרים. והיחיד שנותר במגרש החניה היה הנהג החברמן שלנו.
From כתבות קונמינג

From כתבות קונמינג

בדרך חזרה החלטנו לקנות סים סיני על מנת לאפשר לנו התקשרות. בעיות השפה מתסכלות מאד ולמרות שנעזרנו בחמודה צעירה התברר שאנו יכולים לתקשר ביננו אבל לא להתקשר ארצה. מילא הרי גם זה חשוב שלא נלך לאיבוד.
כבר אחה"צ ואנו ממהרים. במקדש הדרקון פגשנו שלושה צעירים ישראליים שהזמינו אותנו לחגוג את ליל הסדר הראשון של בית חב"ד בקונמינג. הגעה למלון,  החלפת בגדים זריזה וחיפוש נואש אחר מונית בשעות העומס של כל מיליוני הסינים השבים מהעבודה. הגענו בדיוק בזמן והיה נחמד ומרגש לחגוג את ליל הסדר בסינית עברית ואנגלית. עם אנשים מכל העולם כמעט וכולם יהודים!!! כמובן שהוזמנו גם הרבה סינים שהשתתפו בשמחה בטכס ובארוחה. הלילה ירד כבר מזמן ומחר יום חדש.
From כתבות קונמינג

19.4.2011
התעוררתי מאוחר. יוסי אמר שרקדני הטאי צ'י לא הגיעו וכמובן שנשארתי עוד שעה במיטה. ואז "הפתעה"!!!! קולות נגינה נשמעו מהכיכר (החדר בקומה ה16). זינקתי לתוך הבגדים, מצלמה וריצה להספיק. הגן כולו שוקק חיים. מאות סינים מכל הגילאים מתרגלים תחת כל עץ רענן את כל סוגי הריקוד וההתעמלות. מי עם מניפות או בלעדיהן, טאי צ'י עם חרבות או בלי. ישנם המתרגלים הליכה לאחור ויש כאלו על מכשירים וכל אחד מתרגל כאילו הוא לבדו בעולם מבלי להתבייש. ממש לקנא איך הזקנים מתחילים את יומם. בחבורות מתעמלות, בשיחה עם חבר תוך כדי תרגול על מכשירי התעמלות הפזורים בשטח.

From כתבות קונמינג

אני שבה למלון מתוסכלת יותר. ניסיתי להתעמל איתם ולא הצלחתי להיפתח ולשחרר. הבחנתי שהפריע לי איך אני נראית וקינאתי בהם עוד יותר.  אז מה עושים כשמתוסכלים?  אוכלים כמובן ... בארוחת הבוקר במלון אנו מנסים כל דבר שאינו מערבי, לפחות בהכרת המאכלים הסיניים יש לי יתרון... מתחילים ללכת ברחבי העיר, ההתחלה כרגיל צולעת לי (או אולי אני זו שצולעת) מתקשה להרים רגליים ובטח להרחיב צעד ושלא לדבר על למהר. מתחילים בהליכה שקטה ויוסי תוהה אם קרה לי משהו, התרמיל מציק הנעליים לא שרוכות היטב, מי זה המליץ לי על תחתונים מנייר??????? נראה אותו הולך עם זה... עם הזמן אני מתחילה להפשיר אבל לא יכולה להתעלם מכאבי השרירים. הבחנתי שאני הולכת יותר מכוח האנרציה. עוד מקדש ועוד כיכר ואחרי ברבורים לא מעט אנו מצליחים למצוא את המוזיאון היפה להיסטוריה של יונאן.

From כתבות קונמינג

משם לשוק הלילה הסגור... שאולי ייפתח בערב.  ברגע האחרון מחליטים לחפש את שוק הפרחים ובעלי החיים. נעים לטייל שם, מארחים אותנו בבית תה (טעים מאד) ומחליטים להישאר עד הערב באזור המדרחוב.

From כתבות קונמינג

From כתבות קונמינג

 מתברר ששוק הלילה הוא רק אזור של דיסקוטקים,מועדונים מפוקפקים וריקודים. עוד מונית למלון. צריך לארוז. מחר אנו כבר בדרך ליער האבן. ניסיונות האוכל עדיין לא צולחים לגמרי. טועמים קנטאקי אחד להיזכר בטעם אבל כתרמילאים עם עקרונות שמירת תקציב - זה יקר מידיי עבורנו. במסעדה סינית חמודה אנו בוחרים בשר ותפו"א. כמובן שזכרתי לבקש "BU LA=לא חריף". מכינים במקום על הגריל לא חריף אלא....סופר חריף! חיסלנו בקבוק שתייה ענק לקירור הבעירה. לילה טוב, מחר השכמה  ב 5:30.
נכתב ונערך ע"י בתיה שפי (גוטליב)

לכתבה הבאה כנס ללינק הבא http://www.seekingtheworld.com/2011/06/blog-post.html

הכותב יוסי לוי joseph levy הינו מומחה לאיסלנד iceland, המלווה קבוצות בנהיגה עצמית בלבד, והמתכנן מסלולי טיול לפי מידת המטייל,והמשמש כמומחה באתר http://www.gotravel.co.il/.
לפניות לכותב shark4162@gmail.com
© Copyright to seekingtheworld.com זכויות יוצרים לאתר