זמן איים- האי קיטנוס Kythnos island

לכתבה הקודמת על האי קיאה KEA לחץ כאן

קיטנוס - Kythnos 

שעה וחצי הפלגה במעבורת או רחפת, מהאי קיאה או שעתיים מפיראוס, שוכן לו האי קיטנוס. 

השם המודרני שלו הוא תרמייה בזכות המעיינות החמים בצפון מזרח האי שרבים מהיוונים מאמינים שבכוחם לרפא מחלות. הם אמנם אינם מוזכרים בכתובים העתיקים, אבל נראה שנעשה בהם שימוש בזמן העתיק כי נמצאו שרידי מבנים בקרבת מקום. 

האי אמנם קרוב לאתונה, אבל בהחלט שקט הרבה יותר מחברו האי קיאה. יש גם הקוראים לו כך "האי הגדול השקט". 

למרות קרבתו לאתונה, אין בו כל כך אווירה תיירותית ולכן הוא מושלם למי שמחפש מקום שליו עם כפרים פשוטים ליד החופים. לא בטוח שאלו החופים הכי יפים של איי יוון אבל אווירת השקט שם מחפה על הכל. יש בו חוף אחד יותר מיוחד, בו שני מפרצונים נפגשים חוף מול חוף וזה נחשב לאחד מעשרת החופים המיוחדים בכל יוון.

האי קיטנוס מציע שקט פסטורלי והרבה מסלולי הליכה שמביאים את המטייל למקומות ומפרצים חבויים שמעטים מהתיירים, או אפילו המקומיים, מגיעים לשם. מרבית הישראלים לא טורחים להגיע אליו בכלל, שזה בהחלט יתרון בעיניי. ככלל, מרבית התיירים רואים את המקום רק כנקודת עצירה של המעבורת בדרכם לאיים הבאים (סיפנוס, סריפוס, מילוס וקימולוס). אליהם המשכנו גם אנחנו, לא לפני שעצרנו לבקר באי זה.

ניתן בהחלט לשכור שם רכב ואכן מרבית התיירים, שכן מגיעים אליו, נשארים ללון בעיירה בה המעבורת עוגנת. יש שם טברנות בשפע על קו המים.

אל האי הגענו בשעות אחר הצהריים המאוחרים, ישר מקיאה ומצאנו מקום לינה כמעט בקו ראשון של החוף. המון מסעדות (במושגים שלנו) ועל כולן כתוב שהן טרדישיונל = מסורתיות יעני "אוטנטיות" עם מאכלים יוונים אופייניים. כולם מנסים לסחוב אותנו פנימה בחיוך רחב אבל ממש לא מתחשק לנו לאכול ועוד פחות ההתקרצצות. 

אחרי סריקת החוף כולו בתוך כמה דקות, אנחנו בכל זאת מתיישבים באחת הטברנות עם המלצר בעל החיוך הכי גדול. ממתינים שעה לסופלאקי שכמובן לא מגיע... כשהמחאה שלנו הופכת קולנית משהו, מסתבר שהשף רב עם אשתו ומצאו בדיוק את הזמן להתדיין על זה... מתנצלים, שוכחים מנות, אין אינטרנט למרות שכתוב... בקיצור ערב שקט כי יש ממש מעט אנשים בחוץ ועוד פחות תיירים.

לילה עקוץ עובר עליי. ככה זה כשרוצים לראות את החוף קרוב... מתעוררת מוקדם כלומר, לא ישנה בכלל ויוצאת למרפסת הקטנה הצופה לים. השקט מבורך. סירות הדייגים שבו מליל דייג למעגן ועתה הם עוסקים בתיקון הרשתות ובקרצוף הסיפונים. 

בית קפה אחד בלבד הואיל להתעורר מוקדם ולכן הוא זה שזכה לקבל את פנינו. הסוכנויות להשכרת הרכב נמצאות ממש סמוך וגם שם יש רק צדיק אחד שקם בשעות שאנחנו מכירים. האחר מגיע בעצלתיים רק בשעה 10. הפסד כולו שלו... 

רכב יש, אוכל היה (לא משהו) ואנחנו לכיוון אפיסקופי Episkopi. על המפה זו נראית עיר, בפועל זו בקושי עיירה ורחוקה מהנמל רק 4.5 ק"מ. לי, כנווטת מהוללת (בעיניי עצמי.. J), קשה להתרגל למרחקים הקצרים. הורדתי עיניים למפה, הרמתי אותן להתבונן החוצה והופ! אנחנו שם! 

השיטוט בסמטאות מניב הנאה גדולה מהארכיטקטורה, האהבה לצמחיה, הניקיון, הקפדת התושבים על צביעת הבתים בלבן וה"כבישים" המרוצפים שגם את הבטון בין האבנים צובעים בלבן.

כולם מצחצחים לקראת איזה חג של איזו עדה נוצרית. (כמה חבל שאצלנו אין תכונה כזו לפני חגים לנקות מחוץ לדלד אמות...) משישי עד שלישי תהיינה חגיגות לכבוד איזה קדוש ונאמר לנו שכך יהיה בכל האיים ושרבים מהיוונים מהיבשת מגיעים לחגוג. באי הזה אנחנו מסודרים. נראה איך נסתדר במציאת לינה באיים הבאים.

מד הדלק לא זז, נאמר לנו ע"י המקומיים, שתחנת דלק יש רק בנמל. החשש להמשיך ולנסוע ככה, מחזיר אותנו לנמל. מילא ה- 4.5ק"מ, אבל סבתה שלי אמרה לי שלו חוזרים באותה דרך... אוף! זו התחלה לא נחמדה. ממלאים מעט דלק והמחוג עדיין לא זז. אין ברירה אלא לחזור אחר כבוד (ויש כבוד) לחברת ההשכרה. 

מסתבר שהאיש שהתעורר מוקדם, הלך כנראה לסייסטה כי מי בכלל בא לשכור פה רכב שלא בשעות הגעת המעבורת? שוב גומעים את המרחק לעיירה וממשיכים הלאה, כי נאמר לנו שתמורת 10 יורו יש לנו מספיק דלק לכל האי... סוף, סוף אנחנו מתחילים לקלוט את הגודל שלו. וזה עוד נחשב לאי יותר גדול.... 

להפתעתי, הפעם כן מצליחים למצוא טחנת רוח, אפילו שלוש במספר, הלוואי שזה סימן לבאות אבל... אנחנו עדיין מטיילים בעזרת המפה הטופוגרפית עם סימוני חריוני הזבובים (ראו הסבר בכתבה על האי קיאה) ועדיין לא מצליחים למצוא דבר מכל ה"התיישבות העתיקה" שמסומנת שם. נשבעת שאין לי בעיה ללכת 600 מ', לכל כיוון, אפילו יותר! לחפש רצפת פסיפס עלומה שרשומה, העיקר שיוסי יהיה מבסוט. אז מה אם זה כתוב על המפה המטופשת? כתוב גם שיש מכרות ברזל שמתגלים ככמה בורות בהם תושבי המקום משליכים את כל הפסולת שלהם. האם הם גילו את סוד הקסם האלכימיסטי איך יוצרים ברזל מזבל?

עצוב לראות עיירות שלמות ריקות/נטושות. בתים יפים יותר או פחות, לא מעט מהם מפוארים ממש וכולם שוממים. 

אחרי ה"מכרות" יוסי נשבר ואנחנו נוסעים לקורה/חורה Hora עיר הבירה של האי. זה נשמע לי דיי אחלה להפסיק כבר עם המרדף אחרי סימנים. אני מחייכת לעצמי מבפנים כי למה לבאס אותו יותר? 

Hora זוהי ה"בירה" הרשמית = העיר המרכזית של האי. כולה כמה בתים, בית עירייה קטנטן, 4 מסעדות , עוד תחנת דלק ו.... זהו! השעה כבר 4 אחה"צ' ואחד מהבתים היותר גדולים משמש כמלון. בעלת מסעדה חביבה אומרת שיש להמתין עד השעה 5 לפחות כי עכשיו הכל עדיין בסיאסטה או מת...

מישהי חמודה עוברת לידינו ומתנדבת להתקשר לבעלת המלון שתזדרז ותבוא כי יש שני פראיירים שהגיעו. כמעט ואין כלב ברחוב שלא לדבר על בני אדם. מו"מ עם הגברת מניב מחיר של 25 יורו ללילה בחדר ענק, יפה ונקי. לא נראה לי שנמשיך ונטייל עוד היום כי השמיים קודרים, רוח נושבת וקר. נמתין לערב, נשב בטברנה ונטביע את יגוננו בכוס יין או בירה.

נראה שאנחנו מתחילים להסתגל ל "זמן איים". קמים מאוחר, הולכים קודם כל למאפיה ומביאים מאפים חמים וטריים לארוחת הבוקר שלנו. רק אחר כך יוצאים לעיירה ומפרצון בשם קלונה Kalona . 

בין האי קיטנוס לאיון קטנטן לידו מחברת רצועת חוף עם חול לבן רך ויפייפה. רק אחרי טיפוס במעלה ההר לעבר כנסיה בקצהו, מתגלה מראה מרהיב של חיבור בין שלושה מפרצים שונים בכיוון צפון האי. במפרצים עוגנות להן מפרשיות ויאכטות, השייטים משכשכים במים או משתזפים והמראה פסטורלי מרהיב. 

כמובן שבמפה כתוב שיש איזו מצודה או מבצר, ומי כטייל מהולל יפספס דבר כזה? העלייה תלולה, תלולה, ארוכה, ארוכה. השריר הארבע ראשי שלי מודיע על קיומו. את גיד אכילס כנראה החזרתי לגיבור המיתולוגי כבר במקומות אחרים. מטפסים עד למעלה ומה מוצאים?? שער נעול וגדר! הכל סגור ומסוגר אבל מי יכול להעז ועצור את הנחישות שלנו? כתוב שיש מבצר? אז אנחנו נראה אותו על אפם וחמתם של כל היוונים.

לוקח ליוסי דקה לגלות איך פותחים ו.. הופ! אנחנו בפנים! חם מאד היום, אין צל בכל האזור, אבל אי שם מרחוק, יש מה שנראה לי כמו דיר עיזים נטוש.. הולכים אליו וממש קרוב, כשאני מבינה לאן זה חותר, אני מודיעה בחגיגיות שהוד מעלתי תמתין פה! ואם זה במבצר אז, ורק אז, אואיל בטובי להגיע אליו. 

כמובן שאין שום מושג איך בכלל אמור להראות הנניח "מבצר" הזה. מה גם שבשום מקום במרחבי האינטרנט, לא כתוב על זה דבר או חצי. גם יוסי שוב מתייאש ואנחנו חוזרים על עקבותינו במתלול המשופע. מזל שיש שם עשבים יבשים כך שאני פחות מחליקה על התח....

העיירה הבאה היא לוטרה Loutra כרגיל לא הספקתי אפילו להציץ במפה או להסתנכרן ואנחנו כבר שם. מטריף כמה שהכל כאן כל כך קטן. יש בה כ- 20 בתים, מפרץ קטן, מעגן פצפון לסירות דייגים, יאכטות קטנות ומפרשיות.

בניין הספא של המים המינארליים, סגור ועזוב. מה שאותנו מעניין זו נביעה של מים מינרלים חמים, שהמקומיים טוענים שהם מרפאים. נכנסים למעין בריכה שעוצבה באמצעות סלעים בתוך המפרץ, המים מפתיעים בחומם הרב. עונג צרוף! אנחנו מתחממים כשמעלינו השמש קופחת והרגליים נראות כמו לובסטר שלוק. שהינו שם ככל שניתן היה בהתחשב בחום ושבנו חזרה לעיר הבירה תוך רבע שעה.

לארוחת הערב החלטנו להתפרע ובחרנו מסעדה שהומלצה כמובן על ידי מישהו מתושבי העיירה המפרגנים כל אחד לקרובים שלו... רעבים המתנו כי פותחים רק בשעה 7. התאפקנו עוד בגלל התירוץ שהתנורים לא חמים.. (גחלים) הכל מתנהל בעצלתיים. שוב ממתינים לאיזו צעירונת שיודעת אנגלית... לקראת השעה 8 הצלחנו אפילו להזמין... כמובן שרק מרגע זה נחשב ה"מחכים".. וזה ממש, אבל ממש המון מחכים כזה. עכשיו התירוץ היה שהשמן לא חם ולכן כדורי הגבינה החמים שהזמנו, הגיעו יחד עם הבשר..... איזה מזל שלא בדקנו את ההכשר של המסעדה J את הארוחה סיימנו עמוק לתוך הלילה...

מסתבר שכשמגיעים מחוץ לעונה (שמתחילה בערך באמצע יוני ואנחנו רק בסוף מאי) לא בכל יום יש מעבורת. אז החלטנו להישאר עוד יום בעיירה החמודה ובעיר הבירה, הרבה יותר מעיירת הנמל ושם בהרים יש גם פחות יתושים... 

יהיה לנו עוד יום להשתכשך במעיין החם הנובע לתוך המפרץ. מי יודע, אולי הם (המים) יצליחו להרוג לי את כל החולרות/ אינפקציות שגרמו היתושים שעקצו אותי.

למחרת פתחנו עיניים ליום אפור כהה מהסוג הקודר. יוסי בדרכו לנמל להחזיר את הרכב ויחזור באוטובוס העולה לבירה. הגשם מתחיל לרדת והיום נראה אבוד לגמרי, והנה הגשם פסק, ויוסי חזר ומאיץ בי כי הנהגוס של האוטובוס שעלה מהנמל, הסכים להמתין לנו בכניסה לעיירה ולהביא אותנו למפרץ. זה שאנחנו הנוסעים היחידים שיש לו, כנראה עזר או שהוא כמו האחרים עוד איש נחמד..

מגיעים לכניסה לעיר בריצה קלה ותוך 10 דקות אנחנו במפרץ. לוקח לנו כמה דקות להתיישב בבגדי ים בתוך סיר המרק המהביל. בחוץ (מסביב לסלעים) אפור, מעונן ואנחנו בתוך המעגל בסבבה שלנו מתרככים. 

אט, אט מתכנסים לתוך הבריכה הקטנה יאכטונרים מהמון לאומים. צ'כים, איטלקים, גרמנים וצפרדעים (סליחה צרפתים...) כולם יושבים יחד ומדברים על החיים (חוץ מהצרפתים הלא נחמדים), מרכלים על היוונים, על המצב הפוליטי אצלנו על המצב הכלכלי פה והחיים נהדרים. חם בפנים אבל אי אפשר לצאת לקור שבחוץ.

כבר צהריים והקור מתגבר. רק עתה שמנו לב שבאופן מוזר אין עכשיו שום תנועה של רכבים באזור. אוטובוס כנראה יהיה רק מחר בצהריים..... מוניות אין פה בכלל ואם רוצים צריך להזמין מאזור הנמל. היכטונרים ממש לא מוטרדים שהריי הסירות שלהם פה קרוב ורק אנחנו תקועים. כתוב שיש "רק" 4.7 ק"מ עד לקורה אז מה הבעיה? נופל עלי פרץ ספורטיבי. נלך! כמה זה כבר יכול לקחת? רק דבר אחד שכחתי... שה"רק" הזה כולו בעליה והגשם תלוי על האף. 

נו מה? ברור שחמש דקות אחרי שהתחלנו ללכת ולטפס בהרים, נפתחות ארובות השמיים. הממזרים הללו רק המתינו בשקט שנתרחק מספיק ממקום מסתור והתחילו להמטיר טיפות ענקיות... אני שולפת מעיל גשם לנסות להתגונן. הוא אמנם מגן קצת אבל כשמטפסים בהר הוא גם מחמם ומזיעים בו, וכמו באגדות, מגיעה גברת עם רכב פצפון (דלעת?) ומביאה אותנו חזרה עד לכניסה לעיירה. בדיוק! אבל בדיוק אחרי שהרטבנו לה יפה את המושבים ברכב, הגשם נחלש ומאפשר לנו בצעד קליל להגיע לחדר ולהתייבש.

בעלת המסעדה פוגשת אותנו ואני שואלת אם היום היא תהייה סגורה. היא מבינה את הרמז, צוחקת ומבטיחה שהיום זה יהיה יותר מוצלח אבל רק מ 7:15. לקחה לעצמה מקדם ביטחון..... הפעם זה עבד, אוכל מצוין, הוזמננו על חשבון הבית לקנקן של יין טעים תוצרת בית ושבעים וכבדים דידינו חזרה להישפך אל המיטה.

כל הלילה הגשם היכה במרפסת החדר. הבוקר קר מאד ואפור כהה פיכס!. יש קפה, יוסי רץ להביא מאפה ואפשר לנוח עד הצהריים כשיגיע האוטובוס. למי שמורגל בטיולים אינטנסיביים, זה נראה יום מבוזבז, באיים חייבים להתרגל לקצב אחר.

עוטפים בנחת את התרמילים בגלל הגשם, עוטפים גם את עצמנו ואנחנו נראים כמו שני גושי פלסטיק/ניילון מהלכים. כל מה שצריך זה למצוא מקום יבש בפאתי העיירה ולהמתין לאוטובוס. ליוסי אצה הדרך ואין סבלנות, הוא מחליט שאפשר לתפוס טרמפ בדרך לנמל ואני לא מעודדת אותו בכלל. מה אכפת לי להמתין לאוטובוס? כרגיל.... האיש מוצא טנדר שיורד לנמל בדיוק לנקודה שבה אנו צריכים. 

עוד קפה קטן במסעדה, עוד אינטרנט ושקט, עוד דגים לארוחה ויין כל כך טעים שעדיין הריר עולה בפי גם היום. האי קיטנוס כל כך שקט ורגוע. כמה נעים פה.

ואז.... המעבורת מגיעה ואנחנו נשארים בלסתות פעורות. מאות אנשים על נשיהם וטפם, על כלביהם וסליהם ועשרות מכוניות נפלטים כולם מפיו הפתוח של הלוויתן/מעבורת. שנינו המומים מכמות האנשים ומאושרים שהצליח לנו לברוח בזמן משם.

שייט של שעה וקצת במעבורת מהודרת עם מדרגות נעות בתוכה, בין 4 המפלסים. אני מתפלצת למראה כמות הנוסעים שנותרו עליה למרות שירדו כה רבים, המונים!! כמובן שאני חוששת ולא שקטה שמא כולם שמים פעמיהם לאי הבא "שלנו" סריפוס. 

יוסי מרגיע שזו מעבורת שמשייטת בין הרבה איים אבל השקט ממני והלאה. מה גם שאנו אמורים להגיע אחרי השעה 20:00 ואולי לא נמצא לנו חדר מתאים. עוד משהו שצריך לשנות בדיסקט כשמטיילים באיי יוון שלא בעונה. פשוט להפסיק לדאוג ו- קה סרה, סרה... 

ועל סריפוס בכתבה הבאה.

לטיול בכל האי דרושים 4-5 ימים מכסימום, כולל יום ההגעה והיציאה ליעד הבא. יום לדרום האי, יום לצפון האי, יום לבירה, ויום למעיינות החמים.

את האתרים באי תוכלו לראות במפה המצורפת-




דגשים לטיול באי זה
הגעה לעיר הבירה קורה

בכל פעם שמגיעה מעבורת יש אוטובוסים שמחכים ברציף ומסיעים אנשים, האחד בציר הצפוני של האי והשני בציר הדרומי, ובשניהם לערים הראשיות שלאורכם, ולכן צריך לשאול איזה מהם מגיע גם לעיר הבירה.

אפשר גם במונית בעלות של 8 אירו לכל כיוון, ויש באי כמה בודדים, ראו פרטים בהמשך.

השכרת רכב
יש בסה"כ 3 חברות השכרה באי, הנמצאות ליד הנמל, מהם ניתן לשכור רכב לטיול באי. אנחנו הופנינו כבר באי הקודם, לאחד בשם אנטוניס.

לינה
אנחנו העדפנו פרט ללילה הראשון, לשהות בשאר הימים בעיר הבירה, ממנה גם יצאנו לטיולים באי. היא לדעתנו עדיפה על לינה בעיר הנמל.

נסיעה ללוטרה- אזור המעיינות החמים

במידה ואין רכב, ובכדי להגיע למקום ניתן להשתמש באוטובוס התלמידים המסיע אותם בין לוטרה, עיר הבירה ועיר והנמל, בעלות של 2 אירו. משך הנסיעה כ- 15 דקות. או ללכת ברגל מעיר הבירה ללוטרה, הליכה בת כשעה לכל כיוון.

בניין הספא של המעיינות החמים בלוטרה סגור, אך ניתן להתרחץ בכניסה של המעיינות למפרץ בחוף המזרחי, מקום שגודר ע"י אבנים, יש במקום יתרון כי יש שם ערבוביה של מים חמים וקרים בחלק מהמקום.

ברשימה תמצאו את כל הטלפונים להזמנת תחבורה באי-

Car Rentals
“Antonis” – Antonis Larentzakis	2281 032104 6944 906568
E. Chalivelakis	2281 032506
“Ta Loutra” – Antonia Laoutari	2281 031447 6972 702565

Means of transport – Coaches
Tzamaros Bouritis	2281 032005 6977 900682
Filippas Filippaios	2281 032080 6944 622108

Means of transport – Taxis
Georgios Larentzakis	6945 800278 6944 271609
Giorgos Filippaios	6945 895347
Michalis Tziotis	6944 276656
Michalis Filippaios	6944 743791

קצת מידע על האי והאתרים שבו-
באי kythnos או כפי שגם נכתב Cythnus יש עיר בעלת שם זהה, הממוקמת בערך באמצע החוף המערבי של האי, ליד Episkopi.
האי נקרא גם "Thermia" מאז המאה ה -12 כאשר זה היה מיוחס לכינוי "diocese של Kea ו Kythnos". המילה diocese נגזרת מהמונח היווני διοίκησις שמשמעותו "הממשל". השם המודרני של האי, תרמיה (Thermia), נגזר מהמעיינות החמים הנמצאים בצד הצפוני-מזרחי שלו, שידועים כיום בחלקים שונים של יוון, כיעילים לריפוי מחלות.
Chora או Messaria היא בירתו של האי Kithnos, עיר שנבנתה בצורה אמפיתאטרונית על גבעה. היא ממוקמת כ- 8 ק"מ מ- Mericha, נמל האי. היא נבנתה במאה ה -17 ומאז היא מאוכלסת. זהו אחד הכפרים הקיקלאדים היפים ביותר, עם בתים לבנים, שבילים מרוצפים, ספסלי אבן מסוידים, כנסיות קטנות ומפעלי רוח.
חורבות העיר העתיקה בקורה נקראים עכשיו Hebraeokastron. המעגל של הקירות עדיין ניתן לאיתור, אם כי חלק גדול מהם נעלם.

אתרים לביקור באי- מעבר למסומן במפת האתרים
בבירה
אנדרטת המלחמה, בכניסה לבירה חורה.
הכנסייה של אגיוס סאבאס מהמאה ה -17, עם chancel עץ יוצא דופן. בארכיטקטורה של הכנסייה, הצ'נסל הוא החלל סביב המזבח, כולל המקהלה והמקדש (המכונה לפעמים "פרסביטרי"), בקצה הליטורגי המזרחי של בניין הכנסייה הנוצרי המסורתי.
הכנסייה של Meamorfosi tou Sotira (או שינוי צורה של ישו), עם chancel של המאה ה -17, ואת הכנסייה העתיקה ביותר של האי Aghia Triada עם החלק העתיק של פסלים עם כתובות.
מנזר Panagia Nikous- המרתף של המנזר פעל כבית ספר סודי. המנזר נקרא על שמו של "Panagia Nikopios" הביזנטי, והוא נבנה כמו כנסיות אחרות של האי - על חורבות מקדשים עתיקים.
חוות תחנות הרוח הממוקמת בצפון מזרח של Chora. זוהי חוות הרוח הראשונה שפעלה ביוון.

מחוץ לבירה
Dryopida עיירה שיש בה בתים מסורתיים עם רעפים וארכיטקטורה יוצאת דופן, כנסיות ישנות, כיכרות קטנות ויפות, סמטאות ציוריות וקשתות המרתקות את המבקר. העיירה נקראת על שם דריופס Dryopes- התושבים הראשונים של האי על פי המסורת. בעיירה ניתן לבקר במוזיאון הביזנטי, ובו גוספל, אייקונים וצלבים מהמאה ה -18 וה -19, כלי נחושת וכלי זהב מצופה זהב, חפצי עץ מגולפים, בד מהמאה ה -18 המתאר חלקים מחייו של ישו וגליל עץ מגולף זהב מצופה זהב. בנוסף ניתן לבקר במוזיאון פולקלור שבו בתים, תלבושות מסורתיות, כלי להחזיק בית, רהיטים ישנים, רקמות, פריטים ארוגים ביד ועוד אובייקטים רבים.
טירת אוריה Oria - בירת האי בתקופה הביזנטית. כיום תמצאו בה רק שרידים של בתים, קירות וחורבות כנסיות כמו Agia Triada (השילוש הקדוש) ו Keralleousa.
מערת Katafiki - מערה עם נטיפים מרשימה. המערה שימשה מקלט לשודדי ים וזה מקור השם שלה. במהלך מלחמת העולם השנייה, המערה שימשה כמקלט עבור התושבים. היא נמצאת ליד הכפר Driopida במקום שנקרא Fires.
Vriokastro - העיר המבוצרת של Vriokastro, הייתה הבירה העתיקה של האי (במאה ה -10 לפנה"ס עד המאה ה -6 לספירה), והיא שוכנת על החוף המערבי של האי, לא רחוק מהעיר kythnos.
Kastela - מצודה מבוצרת בחלק הדרום-מערבי של האי, היא הייתה מיושבת מהתקופות ההיסטוריות המוקדמות עד התקופה הארכאית.

ערכו וכתבו בתיה גוטליב ולוי יוסף

לכתבה הבאה על האי הבא סריפוס- כנסו ללינק הבא

הכותב יוסי לוי joseph levy הינו מומחה לאיסלנד iceland, המלווה קבוצות בנהיגה עצמית בלבד, והמתכנן מסלולי טיול לפי מידת המטייל.

לפניות לכותב shark4162@gmail.com

© Copyright to seekingtheworld.com זכויות יוצרים לאתר

זמן איים- האי קיאה (KEA (Tzia

לכתבת הפתיחה על איי יוון- לחץ כאן

האי קֶיאה, KEA המכונה בפי המקומיים ציאה TZIA מצוי בחלק הצפון מערבי של האיים הקיקלידים. הוא הקרוב יותר ליבשת יוון מבין קבוצת האיים הזו, מה שעושה את ההגעה אליו לקלה ומהירה דרך נמל lavrio הקרוב לאתונה (שעה נסיעה באוטובוס). האי הזה גם זוכה לעצירה הראשונה של ההפלגה מפיראוס לשאר האיים הקיקלידים. 

האי קֶיאה נחשב ל"אי של האתונאים" מכאן שהוא זוכה יותר לתיירות מקומית ערה של יוונים הבאים אליו בסופי שבוע ובחגים. גם תיירים מחוץ ליוון מגיעים, אך בכמויות מזעריות יחסית. לבאים מכיוון הים, קיאה נראה אי דיי חשוף, אך לא כך הדבר, מדובר באי פורה למדי וגדול יחסית. שם גם ניתן להרגיש את יוון הפחות מפותחת, זו שרוב התיירים המגיעים ליוון למעשה מחפשים, מקום טוב לנקות את הראש באי שקט ונעים. הוא גם אי מצוין להתחלה של סיבוב באיי הקיקלידים, כי הוא מקושר היטב במעבורות, לשאר האיים הקיקלידים.

אפילו לא שעה של שיט ואנחנו באי הקיקלידי הראשון שלנו. מהמעבורת הוא נראה קצת מאכזב. המוני האתונאים שיורדים איתנו, הולכים למלונות הקטנים או לבתי הקיט שלהם שלאורך החוף. בעצם אין פה כמעט חוף והרצועה החולית הקטנה, שלצד הנמל, ממש לא מעוררת אצלי את בלוטות בגד הים. רק אנחנו, כלומר יוסי, בחרנו לנו מלון למעלה בהרים ובסמיכות לעיר הבירה, שזה רק 5 ק"מ מהחופים אבל בשלב הזה, עם התרמילים, אני עוד צריכה מונית.

נהגוס נחמדוס תמורת 8 אירו, שם שירים יווניים שניכנס ישר לאווירה. כשמתחילים לטפס בכביש, נשקף נוף נפלא של המון ירוק הרים, כחול ים ולבן בתים שזה יהיה הדגל שלנו לפחות לחודש הזה.
המלון מסתבר באמצע. לא בחוף ולא בעיירה. סתם תקוע בדרך על צלע הר. מה שמבהיר לי שכל יציאה או חזרה ממנו ואליו, תאלץ אותי להפעיל שרירים שאפילו לא ידעתי על קיומם. איך? איך היוסי הזה מוצא אותם, את המלונות המשונים הללו? ואפילו לא זול. מזל שהבאתי תרמיל ולא מזוודה, כי גם לחדר צריך לטפס מעלה בהמון מדרגות תלולות.

אני עייפה טיכו, כמו שאומרים במקורותינו, עוד מהלילה, אבל אחרי שרואים את הנוף המשגע מהמרפסת בחדר, מי יכול להתגבר על הסקרנות ולא לנצל את שעות האור שעדיין נותרו. כמובן שנלך, כדרכנו בקודש וגם בטיולים, להכיר קצת את הסביבה.

זהו! אני מאוהבת! הלכנו לאיטנו ועלינו כ- 10 דקות בהר לעיירה המדהימה הזו שנקראת קורה chora או הורה או חורה, בעצם השם הקדום שלה הוא בכלל IOULIS (JUL) Small town. אני בעוונותיי חשבתי שקורה זהו שמה ומסתבר שבכל אי יש מין הורה/קורה כזו שכל פרושה הוא "העיר המרכזית" או בשפתנו עיר הבירה של האי. 

העיירה הזו נכנסה לי ישר לנשמה. סמטאות ציוריות. שקט ושלווה, הזמן שעומד מלכת, הטברנות המזמינות והניקיון בראש מכל הרעש. כרגע נראה שאני יכולה להישאר פה לעולם. כך לפחות נדמה לי עכשיו. טיפסנו, ועוד טיפסנו ולהפתעתי לא היה לי קושי כל כך כי הכל נעשה ל-א-ט . עצי הזיתים, התאנים, הגפנים, העזים הרועות שם למטה במרחק. בתים מסוידים בלבן בנויים על צלע ההר כמו תלויים על בלימה וכמובן הטברנה עם הנוף הכי משגע. 

כמו תמיד אנחנו מנסים רק מאכלים מקומיים, ואני עוברת על האיסור של עצמי שלא לאכול מוצרי חלב, בשם אלוהי ה"חייבים לנסות" ובשם השכנוע העצמי, שזה טרי, שזה מעזים, שזה אורגני ושזה כל כך טעייייים! קיבלתי טעימות מכולן כי אי אפשר להחליט בין המטוגנת השרויה בלימון לבין המתובלת בחריפות מעודנת או בין זו שהם קוראים לה מקומית אבל לא טעמתי טעם נפלא שכזה בשום מקומות אחרים.

ואז מגיעים הדגיגונים המתפצפצים בפה מטוגנים עם בצל והעז המבושלת בתנור עם שבבי הגבינה הצהובה, ועל חשבון הבית יוגורט מטריף עם תפוחי עץ אפויים ולא לשכוח גם את היין והבירה. אוי מה יעשו לי אלוהי היהודים ואלוהי הדיאטה אחרי ארוחת שחיתות כזו.

תם הטכס! מותשים מעייפות ומלאים כחבית אנחנו מתנדנדים לאיטנו במורד ההר עד למלון ועוברים למצב צבירה נוזלי. כלומר נשפכים מעייפות בידיעה שבאי הזה נישאר יותר ימים ממה שחשבנו.

התנהלות הבוקר מתחילה בעצלתיים, בכוח מכניסים אותנו לזמן איים. ארוחת הבוקר, כמו כל החיים באי, לא מתחילה לפני השעה 9:00. למרות שהקוצים בישבן והסקרנות מעירים אותנו מוקדם ובא כבר לצאת, אנחנו מתחילים לזרום עם זה ומצליחים למשוך את הזמן עד הגזמה פראית של השעה 11:00. שוב הטיפוס לעיירה, שוב עליה תלולה לכיכר העיר לחפש את האטרקציה בהא הידיעה. כמעט כל אחד פה שואל אותנו אם היינו כבר או אם אנחנו הולכים לראות את האריה.

האריה??? ברור שזה מעורר את בלוטות הדמיון אצלי. ישר אני מפנטזת על טרומפלדור הגיבור הגידם ועל האריה השואג שלנו. הייתכן שגם להם יש איזה סיפור גבורה שכזה? ברור שנלך לראות את האריה השואג של קיאה. אחרי הרבה סמטאות צרות, מדרגות ושבילים בין עצי תאנה וגפנים, מעבר לאורך בית קברות מקומי, נמצאת האבדה והיא איך לאמר בעדינות, ככה ככה. לא שואג ולא נעליים סתם מחייך. האריה קצת זקן ועייף ובעצם דיי מאפאן אבל עדיין כשממש מתקרבים, ניתן לזהות שהוא מלך החיות ולא סתם עוד חתול.
בעצם מה אני בכלל רוצה מאריה שנחצב פה מאבן מקומית כנראה עוד לפני שנת 600 לפנה"ס? יש כאלה שטוענים שהוא נחצב ע"י אחד הארכיטקטים של האקרופוליס, והמקומיים נתנו לו שם חיבה "ליואנטס" LIONTAS או "האריה של איוליס" (the Lion of Ioulis) כלומר הוא יווני אסלי ולא משלנו...

האגדה מספרת, שהאי קיאה היה פעם ביתן של נימפות המים. יופיין יחד עם יופיו של האי שלהן, גרמו לאלים לקנא. מאחר שיופי וקנאה היו תמיד מתכון לצרות ביוון העתיקה, האלים הקנאים שלחו אריה לשכב שם לרוחב האי. רק אחרי שנבנה גם מקדש לכבודם לצידו, יושרו ההדורים. אבל פסל האריה המחייך זוכר את כל המהומה האגדית עד היום. לא באמת ברור אם החיוך שלו הוא איזה מאפיין של התקופה או שזו תוצאה משעשעת של תהפוכות מזג האוויר. בכל מקרה, הוא ממשיך להיות הסמל המוערץ על האי. 

חום הצהריים של 35 מעלות, מבשל לי את המוח ואני נזכרת בשיר "פרפרים בכל מיני צבעים, ירדו אליי ביום אביב נעים.." אופס. מה נזכרתי עכשיו בקיקשקתה ובשירים ישראלים? אני הריי באיים. וכאן בדרך יש עכבישים בגודל אקסטרא לארג' עם קורים באורך שני מטרים. עוד סימן לגששים שכמונו, שאריה, אריה, אבל איש לא עבר לידו כבר הרבה ימים. 

מאחר ואין איש ברחובות כי היוונים הם אנשים הגיוניים וחכמים (יותר מעבדייכם), אאלץ לחטב את החלק החושב שלי ולחזור למלון לסיאסטה ארוכה. רואים כמה מהר אני מאמצת הרגלים של אחרים? (כשזה נוח לי). 

רק עבר זעם החום, וחיש לא כל כך קל, אני שוב במעלה ההר. מרחוק שומעים מוזיקה בכיכר. גם כן כיכר.. רחבה קטנטונת שרק עד שם מגיעות המוניות ובעונה (שמשתנה כל פעם בהתאם לכמויות התיירים) גם אוטובוס. משם לך תסתדר עם כח חמור אחד על שתי רגליים או עם כח חמור טורבו על 4 .

בעיתוי מוצלח אנחנו נוחתים בדיוק באיזו חגיגה של תחילת הקיץ או משהו דומה. ילדים צעירים מנגנים בחמת חלילים יוונית עשויה מעור חזרזיר, ילדים אחרים מזמרים ונגנים מבוגרים מרקידים את הסובבים. חגיגה כל כך חמה ואותנטית מזמן לא ראיתי. גם מזג האוויר שמשתנה פתאום לקור וגשם שמתחיל לזרזף, לא מבריחים אף אחד אפילו בחצות, כי את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק גם ביוונית.

מה עוד לא אמרתי על זמן איים? כמובן. שאי אפשר להזמין מונית לפני השעה 10:00 וכל זה למה? כי "כל" המוניות, שזה בערך 3-4 בכל האי, ממתינות בנמל למעבורת או שהן מוזמנות יום קודם. שעת הגעת המעבורת זה קודש בקיאה ואי אפשר להזיז בדיוק כמו מיסה בכנסיה. אז.... המלון שלנו למעלה וחברת השכרת הרכב למטה בנמל. גם שם נחים מהמנוחה ולא פותחים לפני שהמעבורת פוערת את פיה ושופכת החוצה אורחים. בעצם בחברת ההשכרה שוב נחים מהשעה 14:00 ופותחים רק לכבוד המעבורת הבאה ב 18:30. מה אגיד? מחד הגיוני, מאידך גם הגיוני, שהריי מה יעשו בשעות המתות הללו? 

טחנות מים, טחנות רוח ושאר אטרקציות

עם מכונית שכורה אני מרגישה שקיבלתי כנפיים ואפשר לתור את האי. יוסי המסכן עבד שעות נוספות בחדר במלון להעביר את הסימונים גם על המפה החדשה שקנה באתונה. ערב שלם הוא "בילה" בסימון עיגולים מסביב לנקודות בגודל חריוני זבובים על המפה הזו כי הוא כמובן ירצה לראות את כולן. כתוב בפרוש לידן "התיישבות פרה היסטורית" ומי אם לא מיסטר-אוהב-עתיקות שיפספס אחת? היו גם כל כך הרבה נקודות נוספות שהיו לדעתו "מעיינות" או נקודות מים וגם הן הצטרפו לסימונים יחד עם כל טחנות הרוח. על פי המפה, האי הזה הוא ארץ פלגי מים לא פחות. הוא סימן שם ואני פינטזתי גם על התמונות היפות שיצאו לי וגם ובעיקר על המעיינות המפכים בדרך להפיג את החום. 

אנחנו מחפשים את הסימונים הללו כל הדרך, נוסעים בלי סוף וחוזרים אחורנית, כי אולי זה פה ואולי זה שם איפה שכבר עברנו? מרימים עיניים לשמיים, מקרטעים עם הרכב אפילו בדרכי עפר לא עבירות, כי נווט/נהג כמו יוסי לעולם לא יוותר על הזדמנויות לנסות איך רכב קטנטן עובר במקומות בהם אפילו טנק יכול להיתקע. ו....? נאדה! אין כלום! וגם לא נתקענו אפילו לא פעם אחת.

חשוב לציין שבקיאה אין הרבה דרכים סלולות, והן קשות לנסיעה ברכב רגיל, לכן מומלץ שמי שאינו מיומן, לא  ינסה לנסוע בהן ברכב רגיל, אלא ברכב 4X4 או עם טרקטורון.

רק אחרי ש"פיספסנו" כמה וכמה כאלו נקודות מסומנות, מסתבר שזו בכלל מפה טופוגרפית ו"טחנות הרוח" הדימיוניות של מחשבותינו או ה"מעיינות" הן רק נקודות שאיבה (במקרה הטוב) או סתם נקודות של חיבורי מים. בקיצור לא מים ולא נעליים וחם בטרוף. 

החלטנו להתנחם בחיפוש חריוני ההתיישבות העתיקה, כשאני מתפוצצת מצחוק מהשם שהדבקתי להם, כי גם ההתיישבויות הפרה היסטוריות הללו לא קיימות באמת. המקסימום שמצאנו זה איזה גל אבנים או גיבוב אבנים של איזה קטע קיר הרוס, שהיה אולי דיר עתיק על גבעת "חירט אל טאנק", ברוב המקרים לא ניתן לזהות שהיה שם משהו בכלל, לאלוהיי החוקרים פתרונים. 

גם ככה אין שילוט מוצלח באי ובכל זאת הנווט המהולל מצליח למצוא את ה"כנסייה" ו"המבצר". כל מה שרואים מהם אלו קונסטרוקציות אימתניות כהכנה לשיפוצים ושחזורים. כל כך צפוף הרכיבו אותן שאי אפשר לראות מגדל או שרידים. וכמובן, כמו הרבה מקומות אחרים, זה סגור למבקרים. הכנסייה הזו כל כך רחוקה מכל דבר, כל כך מוזנחת, שאין מצב שהיא תהיה פתוחה אי פעם.

אם אין טחנות ואין כנסיות, נלך על החופים והמפרצים. הראשון בדרך הוא פיסוס (PISSOS) שממש מעצבן כשמו באנגלית. מקום שיכול להיות פינת חמד, מוזנח עכשיו ומלוכלך כי לא מנקים פה באופן קבוע רק בעונה. יש תא מעץ כמלתחה להחלפת בגדים אבל אין אפילו פינה אחת לפיפי. בקצה החוף זוג צעיר מקים מסעדה שתהיה מוכנה כנראה בעוד חודש. אולי העסק הזה יעזור לאיש הצעיר, שהוא בכלל עורך דין אבל עובד באיטליה כמוכר מכוניות, לחזור הביתה. הכינו לנו קפה, נתנו סיפתח להצלחה ואנחנו לחוף הבא. 

KOUNDOURAS היא עיירה עם חוף נחמד, אבל גולת הכותרת היא ביציאה ממנה. יש טחנות רוח!!! גדולות, בנויות מאבני המקום. לזו חסר גג, להיא נתלשו הזרועות, לאחרת תלשו את כל הקש ורק חלקן צבועות בלבן. ככה שונות האחת מהשניה כמו בני אדם. מרבית הבתים פה סגורים, נטושים, חלקם רק שלדים עומדים בפיות פעורים ואי אפשר לדעת אם זה בגלל התאריך המוקדם של השנה או שגם לכאן הגיע המשבר בכלכלה.

ומה עם קצת ספורט?

לחובבי הז'אנר של קריעת תחת והזעה גם בחופשות, יש הרבה מקום לעשות ספורט. בעיקר ההליכות/ריצות כי יש בקיאה הרים למכביר. אז כשנמאס לנו כבר לטפס לקורה שעל ההר, החלטנו שנשנה כיוון ונרד לנמל. "זה רק 5 ק"מ וזה לרוב בירידה, כמה קשה זה כבר יכול להיות?" ניחמתי את עצמי. אז.... להפתעתי זה לא היה קשה. אולי בגלל פינטוזי על המסעדות שבנמל ואולי כי נמאס לי להיות "קוטרית" כושר כל הזמן. בהחלט הייתה תחושה נעימה של הצלחה במשימה מה גם שהנופים עשו את העבודה והסיחו את הדעת. כמובן שיש בשפע את הספורט הכי פופולרי שזה "בטן – גב" לאורך החופים, בזה יש רבים שמצטיינים.

גולת הכותרת התגלתה שם למטה בנמל. כנראה מזכרת מהמשחקים האולימפיים. לא! לא אלו בריו, אלא אלו העתיקים. בסוף כל חודש מאי, בכל שנה (אני לא סגורה על התאריך) מתקיימת באי תחרות ריצה לקטנים ולגדולים. כל תושבי האי מתקבצים מי להתחרות ומי לעודד וכל שאר הסיבות שלא להישאר ככה סתם בבית אלא להתמנגל. 

ישנו מרוץ למבוגרים שלטעמי קשה. ריצה מהנמל לעיר הבירה קורה למעלה בהרים וחזרה. כלומר ריצה של לפחות 12 ק"מ של עליות וירידות. וישנו המרוץ לילדים שמרגש יותר לטעמי ומעלה חיוך, בחלק המישורי מהקצה הרחוק של הנמל ועד קצהו השני. להערכתנו הזהירה זה בסה"כ כ- 500 מ'. מקסים לראות את הילדים הגדולים יותר רצים כשההורים מצלמים בלי הפסקה ואת ההורים לקטנים בני שנתיים שרצים יחד איתם, לכולם מספר מסודר מוצמד לחולצה וכולם מקבלים איזו מדליה למזכרת. המנצחים גם יקבלו גביע מוזהב כמו שמחוייב. 

מה עוד?

אין כמו לחגוג את סיומו של יום חיפושים מביכים ומאכזבים במנזר. שם נוכל לשבת ולהרהר איך התברברנו. כמו כל המנזרים והכנסיות היווניות, הנזירים סיפחו לעצמם את המקומות הכי יפים, הכי מיוחדים והכי חולשים על הכל. מנזר קסטריאני KASTERIANI יושב על קצה הצוק, כולו תכלת לבן. הנוף הנשקף ממנו עם המפרץ, הוא אחד היפים שבאי. 

אבל החגיגה בהא הידיעה של היום היא המלון החמוד להפליא באוטזיאס OTEZIAS. נקי, מטופח, צמחיה פורחת בכל פינה וכילה ענקית ורומנטית שעוטפת את המיטה. לו רק ידעתי כמה אזדקק לה. להיכנס לבריכה כבר קר בשעות הערב, כנ"ל לגביי חוף הים. כל שנותר זה להתענג במסעדה סמוכה מצוינת ועם בקבוק היין, אבל בלי המרפסת הצופה על הנוף. יתושים בגודל הליקופטר קטן עושים עליי באזז..

העיירה AGIA IRINI נחשבה לעיר הבירה העתיקה של האי קיאה. ה"מפנטז עתיקות" שלי שוב מתאכזב כשרואים גדר ומאחוריה כמה אבנים, עשב יבש ועזובה. על מנת לשמח אותו קצת, אני מוכנה לעלות למעלה בהר אל המגדלור העומד בכניסה לנמל. המקום לא וואו! אבל נחמד לי לפגוש אתונאים עם אנגלית רהוטה, שמטיילים גם הם שם ולשוחח אתם על המצב במדינה שלהם.

ואי אפשר בלי האוכל היווני

האוכל באי הוא גם חגיגה לחיך וגם אופציה למפגשים מקסימים עם המקומיים. איזה מזל שאנחנו לא אוהבים את המסעדות המפונפנות לתיירים. כשנוסעים בצידי דרכים, אפשר לגלות הפתעות קולינריות מדהימות ולהנות מהכנסת אורחים בלתי אמצעית.

בקורה, עיר הבירה המתוקה של האי קיאה, אנחנו פוגשים את רולנדו השף מקורפו ואת אנטוניס בנו, שאת סיפורם אוסיף בהמשך.

נכון שזה מוזר שגם בנסיעות בדרכי העפר הצידיות, נעשים רעבים? במצב כזה תמיד מומלץ לחפש לטרוף משהו, שחלילה לא נטרוף האחת את השני. בצד הדרך, נדמה לנו שחלפנו על איזה שלט קטנטן של טברנה ויוסי נוסע רברס חזרה כאילו היה זה קדימה.

חצר רחבת ידיים, שיחי בוגנביליה פורחים באדום עז מלוא העין. בפינה יושבים להם כמה אנשים מבוגרים ומשוחחים בקול רם. מבוגרים זה רק כי לא רציתי לקרוא להם זקנים. J אין שום סימן חיצוני שזו אכן מסעדה ואני מתכווצת מה"לא נעים" ומהתחושה שסתם אני מפריעה לשיחת רעים. 

בכל זאת גבר מבוגר ניגש לעברי. אולי הוא בעל הבית שהבין בלי מילים או ששמע איך שהבטן מקרקרת לי והזמין אותנו לשבת. פרט לידיים, לעיניים ולחיוך רחב ולבבי אין לנו שפה משותפת, אז מה בעצם נאכל אם אנחנו כמעט כופים על זקנה חביבה לעזוב את האורחים שלה ולהאכיל אותנו? היא מזמינה אותי למטבח ומראה לי סירים גדולים מכוסים ובהם תבשילים שונים ומריחים נפלא. אבל אנחנו הריי רוצים רק ארוחת בוקר. האצבעות באות לעזרתי. קודם אני עושה בהן "לא, לא, לא". אחר כך אומרת את זה גם בקול באנגלית, למרות שיכולתי להגיד את זה גם בעברית כי היא עדיין שומעת שפות... J

אני מצביעה על ביצים שמונחות בפינה, מצביעה על קישואים קטנטנים, וכך גם על עוד מוצרים והיא מרכיבה לנו ארוחה על דעת עצמה ולמיטב הבנתה. כשאני משחררת מעליי כל אחריות לתוצאות, וזה נעשה כל כך שליו לשבת בצל הבוגונוויליה.

הגיעו גבינות נפלאות מעשה ידיה, זוקיני (קישואים) קטנטנים מבושלים בשמן זית עדין, עגבניות עסיסיות עם טעמים וריחות ששכחתי מזמן שקיימים, ביצים מקושקשות בכמות לגדוד רעב עם נקניק. לקפה היא הוסיפה עוגה חמה שרק עתה נאפתה. הכל שם היה כל כך טעים ונעים וכמעט שהתנחלתי שם לתמיד.

כשאין מה לעשות באיים, או בהמתנה למעבורת, תמיד אפשר לישון, או לאכול או להשתטות. מטעמי נוחות ומקום אנחנו בחרנו בשתי האפשרויות האחרונות. 

הכנסייה ממש מול הרציף מספקת את האופציה להפוך לאב יוסף ולבתולה מריה (נו לא חייבים להתקטנן על הבתולה...) ישבנו שם למעלה במגדל הפעמון שעה ארוכה ורק עד שנגמרו לנו בקבוק היין והביסקוויטים ועד שהשמש החליטה להגיע בזווית מדויקת להכות בנו הכופרים. סיימנו אם כך את ה"או" האחד ועברנו ל"או " השני. מסעדות למטה כמובן שלא חסר, אז תפסנו אחת עם תצפית מצוינת בדיוק על המקום בו תעגון המעבורת. נהוג שבשביל לשבת במסעדה צריך להזמין משהו לאכול, נכון? אז החלטתי להזמין משהו שהבטיח איזה זיכרון ילדות רחוק. בתפריט היה כתוב : "הרינג + תפוח אדמה + בצל ירוק + לימון ושמן זית." אוי איך שאני פינטזתי לי על מנה של דג מלוח ובצל, ואוי מה שהגיע במקומו, צלחת עם איזה חומר לא מזוהה ורוד אפרפר מזכיר יותר איזו תערובת שאותה מורחים למניעת נזילות באסלה. 

רק על ההעזה לטעום מזה מגיעה לי מדליה. הטעם אכן היה בו זיכרון להרינג, אבל זה היה כל כך דוחה. השף אפילו התנדב להסביר לנו שזו האינטרפטציה שלו למנה שלמד באי- שם אחר. כמובן שהמלצתי מיד על חזרה למקורות ואני לעולם לא אדע אם יישם אותה או לא. בקיצור, תמצאו מה לעשות כשמחכים למעבורת אחרת במהרה תגלו מה שיעמום עושה לישבן.

לסיכום

קיאה, אי האתונאים, הוא אי קטן וקסום. קרוב מאד ליוון ועם זאת רחוק ומאפשר התנתקות ומנוחה. מומלץ להגיע באמצע השבוע ולא בסופו. אנחנו אישית מעדיפים את טרום העונה או סופה גם בגלל המחירים הנמוכים, גם בגלל שאין בעיה למצוא מקומות לינה, וגם וכמובן בלי צפיפות ההמון. 

במפה המצורפת תוכלו לראות את כל היעדים שבהם ביקרנו במהלך השהות שלנו באי, וכמה דגשים בסוף הכתבה-
כל אחד מכם יתכנן לעצמו את מסלול הנסיעה, ונדרשים כ- 4-3 ימים לכסות את כולם בניחותא.

כמו שכתבנו קודם, מובא כאן הסיפור של השף רולנדו ובנו כפי שנכתב ע"י בתיה בביקורינו השני באי, שנה לאחר הביקור הראשון.

25 מאי 2016 kea 

רולנדו

נכתב ע"י בתיה גוטליב

לא זכרתי את שמו. לא ידעתי כמעט אף פרט עליו. בקושי זכרתי איך הוא נראה, פרט לחיוך שלו הענק.

כן זכרתי איפה ניתן למצוא אותו באי הקטנטן וזכרתי שאמרו בלחש והערצה שהוא מקורפו, אי רחוק מכאן. 

אבל, הכי הכי זכרתי, לפרטי פרטים, את טעמם המופלא של המאכלים. את הצליל המפצפץ של הדגיגונים המטוגנים בגודל חצי אצבע שהוגשו בקערה גדולה. את טעם הארנבת ברוטב לימוני לצד תפוחי האדמה. את הזוקיני (קישואים) הקטנטנים והמתקתקים שבושלו בציר של עצמם עם שמן זית עדין להפליא ותובלו באורגנו שנקטף בהרים מסביב. וכמובן את היוגורט המטריף שמקבלים על חשבון הבית בתום הארוחה, כשלצידו קונפיטורת דובדבנים ביין או תפוחי עץ בקינמון בטעם אלוהי והכל תוצרת בית.

כמעט שלא היה לי קשר עם רולנדו השף הנפלא מקורפו, השף ששאב את מתכוניו מעומק תרבות אוכל איטלקית. כי אנטוניס, המלצר החתיך מילא לי את כל זמני. גבוה, יפה כמו אל יווני. עיניים שחורות בורקות. חיוך מלא שיניים צחורות ושיער גלי שופע שמתחבר עם זקנו המודרני. מלא חן, טוב לב וכריזמה. כמה יפה היה האפולו, אדוניס אנטוניס, הזה.

אני אכלתי והוא שרת והגיש. בין לבין גנב שיחות פילוסופיות על אלוהים וקיימות, על מהות האדם וייעודו. שופע ידע, קסם וסקרנות לכל. בזמן הקצר שבין המנות לשאלות, השתדלתי לתת לו תשובות מספקות מתוך הפילוסופיה היהודית, הסינית וממרומי גילי.

תהיתי בקול רם, לגביי עיסוקו. הכיצד בחר להיות מלצר כשהוא יכול להיות כל כך הרבה יותר. אבל הוא חייך אליי את חיוכו הקורן ואמר: "אני שחקן. באתי לכאן רק לעונת הקיץ על מנת להתפרנס".

כשתמה חופשתי כבר הפכנו לחברים טובים והיה קשה להיפרד מהילד הזה בגיל בכורי, אך תודות לאלוהיי הפייסבוק, יכולנו להמשיך ולהתכתב.

ורולנדו? תמיד היה שם למעלה במרפסת, צופה בנו בחצי מבט אך עסוק בענייניו ובאורחיו. בכל כמה דקות שמעתי את צחוקו המתגלגל אבל לא החלפנו בינינו מילים. תמיד היה מוקף בעדת אורחים מעריצים ונראה שנהנה מאד מכך.

ושוב הגעתי לאי הקטנטן. ושוב מיהרתי לעלות מעלה, מעלה במעלה ההר. את הדרך מהמקום הכי גבוה אליו המונית יכולה להגיע, עד למסעדה, גמעתי כמעט בריצה. ממהרת על המדרון המשופע בדרך סלולת האבנים. מחפשת בעיניי את הטברנה שלו. חסרת נשימה ראיתי אותה מתנשאת מעל כולן בקצה העיירה.

הלב התכונן לרגע שייפגשו עיניים, וייפגש חיוך. התיישבתי ליד "השולחן שלי" מאז ובמסעדה יש הס. אין אף אורח, אין אנטוניס ואין רולנדו בנמצא.

מלצר מנומס להחריד ניגש בחיוך לשרת אותי. האכזבה ניכרה על פני והוא ניסה בכל כוחו למלא את החלל שנפער. "כן, יש דגיגים טריים, טריים אבל הם לא כל כך קטנים. כן, יש זוקיני ויש עוד דברים..." אבל חסרה הייתה הרוח וחסרו המילים שבין המנות בתפריט.

"היכן רולנדו? היכן אנטוניס?" אני שואלת כמעט בלחישה. הוא מחייך בנימוס ומסביר "אנטוניס חזר לקורפו ואבא שלו, רולנדו, נמצא במסעדה החדשה למטה בנמל".

אבא שלו??? אני פוערת את עיניי כלא מבינה. עם כל השיחות שלנו, מעולם לא הסגיר את הפרט החשוב הזה. מוזר מה גרם לו לא לספר לי פרט טריוויאלי שכזה.

למחרת מצאתי את רולנדו בקצה הנמל. איש גדול וזקן בהרבה ממניין שנותיו. שערו הדק הלבין לגמרי, אסוף בקוקו מרושל. אך נותר החיוך הענק, מריר במקצת אבל העיניים כבויות ועצובות. זורבה מודרני. איש הנושא את כל העולם על כתפיו.

ישבנו יומיים יחדיו הוא דיבר ואני הקשבתי וניסיתי להפיג את הצער הרב. בדמעות סיפר על אנטוניס ואחיו הצעיר. על צער גידול ילדים. על גבר יפיפה בן ארבעים וחמש שלא מתבגר ורק רוצה להיות שחקן. על היותו אדם זקן שרוצה שילדיו ילכו בעקבותיו. על שאינו מבין דבר בחלומות של אנשים צעירים. כל שהוא מבין זה אחריות, משפחה ופרנסה. על חוסר היכולת לתקשר או לאחוז בהם.

ואני? אני כאבתי את שניהם.

תמונת של יוסי עם רונלדו

דגשים לביקור באי

בלילה הראשון עדיף ללון בעיר הבירה, כי יש מה לעשות ולראות בערב.
לו'ז המעבורות לאי מנמל לבריאו ראה בתמונה, נכון ל- 2016.

חברת השכרת הרכב הזולה נמצאת ליד הנמל ושמה Leon rent a car.

באי זה אין תחבורת אוטובוס המותאמת לזמני המעבורת, לצורך נסיעה לעיר הבירה והדרך היחידה היא עם מוניות, אותן ניתן להזמין מלשכת התיירות הממוקמת בנמל. ייתכן שבעונה יש אוטובוס.

יציאה מהאי לאי קיטנוס (האי הבא בשרשרת האיים) שלא בעונה (העונה היא מחצית יוני עד סוף אוגוסט), יש רק בימי שישי, ובעונה יש לבחון את תדירות המעבורות.

הגעה לאריה השואג

מגיעים לכביש הכניסה לעיר הבירה, ומחנים ברחבת החניה או בכביש העולה לעיר.

ממשיכים רגלית ישר לתוך העיר, נכנסים לסמטה צרה מתחת לגשר, שבסיומה פונים ימינה.

ממשיכים עד לכיכר המרכזית שבה נמצא גם בניין העירייה הישן מצד שמאל.

ממשיכים שמאלה בתוך הסמטאות, כאשר כל הזמן נצמדים לשמאל, ואחרי הליכה לא קשה של 1/2 שעה מגיעים לכנסייה, בהמשך הדרך מגיעים לבית עלמין מצד ימין, ומעט לאחר מכן בהמשך הדרך יש ירידה שמאלה לאריה.
יש שילוט חלקי לאורך הדרך.

מעט מידע על כמה אתרים
בנוסף לאתרים המסומנים במפה
האריה של קיאה - זה אריה מונוליטי ענקית הנמצא מזרחית לעיר.
טירה פרנקית Frankish Castle- היא נבנתה על גבעה במקום האקרופוליס העתיק של Ioulis. הקירות של העיר העתיקה נשמרים היטב סביב הגבעה.
המנזר של Panagia Kastriani - (המאה ה -18) נמצא בצפון מזרח האי ובנוי על סלעים תלולים, ומציע נוף פנורמי מרשים.
האזור בין קייפ סוניו (דרום יוון), האי קיאה והאי מקרוניסוס (שפירושו "לונג איילנד" ביוונית- אי לא מיושב)- נקרא קאבו דורו (Kafiraas בימי קדם). בשל זרמים שונים ורוחות הנושבות מכמה כיוונים, זה נחשב לאחד המעברים הקשים ביותר בים התיכון. למעשה, המשמעות של קאבו דורו היא לא "מפרץ הזהב" אלא פרפרזה של Cavo Duro, שמשמעותה "המפרץ הקשה".

נכתב ונערך ע"י בתיה גוטליב ויוסי לוי

לחץ כאן לכתבה הבאה על האי קיטנוס kytnos

הכותב יוסי לוי joseph levy הינו מומחה לאיסלנד iceland, המלווה קבוצות בנהיגה עצמית בלבד, והמתכנן מסלולי טיול לפי מידת המטייל.

לפניות לכותב shark4162@gmail.com

© Copyright to seekingtheworld.com זכויות יוצרים לאתר

איי יוון- זמן איים- כללי

כתבה זו פותחת סדרת כתבות על איי יוון השונים, שבהם ביקרנו לאחרונה.

כאשר אנחנו מציינים למישהו שחזרנו לאחרונה מאיי יוון, ההקשר הראשון שעולה להם בראש הוא האיים המוכרים והידועים, כגון- סנטוריני, כרתים , רודוס ועוד, ההקשר השני הוא של חופים וים.

ליוון יש כ- 6000 איים ואיונים המחולקים לקבוצות שונות, אמנם בכולם יש חופים וים, אך יש בהם גם טבע, נוף ותרבות, שלא פחות מעניינים, את חלקם הגדול רובנו לא מכירים למעט משיטי יאכטות או כאלה שמחפשים את השונה והלא מוכר, להפתעתנו נתקלנו רק במעט ישראלים כאלו במהלך מסע זה בין האיים.

טיול באיים קטנים, שניתן לעבור בהם, לאורכם ולרוחבם רגלית בתוך ימים ספורים וברכב בעוד הרבה פחות מזה,, כמו גם לגלות פינות נסתרות חלומיות בכל אי וליהנות מהכנסת האורחים של המקומיים, הן  חוויות בפני עצמן.

זמן איים- מה זה?

זוהי למעשה הדרך והמנטליות בה מתנהלים באיים, הן האוכלוסייה המקומית והן המטיילים עצמם.

פירוש הדבר שהמקומיים מתחילים את היום שלהם משעה 09:00 ואילך, ברוב המקרים, ועושים סיאסטה בצהריים, כך שבחלק מהזמן אין חנויות או אין ביקור במקומות שונים. הטברנות לא נכללות בד"כ בחלק זה.

גם מבחינת המטייל רצוי שטיול באי יבוצע בנחת ובשלווה ולא לרוץ ממקום למקום ומיעד ליעד ולעשות הכל בניחותא.

קבוצות האיים ביוון

ראו מפות קבוצות האיים-

האיים הדוֹדֶקָאנֶסִיִים, Dodecanese Islands וביוונית Δωδεκάνησα- זוהי קבוצה של 163 איים מתוכם 26 איים מיושבים, רק 12 מתוכם הם איים גדולים, למרות שפירוש השם הוא "12 האיים". האי המוכר מבין כולם הוא רודוס. למידע נוסף כנסו ללינק הבא.

האיים היוניים או האיים האיוניים, Ionian Islands וביוונית Ιόνια Νήσια- הנקראים גם Eptanissa אפטניסה Epta=7 או במילים אחרות קבוצת 7 האיים שהם למעשה האיים הגדולים והמיושבים מתוך כ- 40 איים שיש בקבוצה.. הידוע מכולם הוא האי קורפו. למידע נוסף כנס ללינק הבא.

האיים האיגאיים North East Aegean Islands וביוונית Βορειοανατολικό Αιγαίο- קבוצת איים במזרחה של יוון שחלק קטן מאוד מקבוצת איים זו שייך לטורקיה. בחלק היווני כ- 14 איים מיושבים. הידוע מכולם הוא האי קוס. למידע נוסף כנס ללינק הבא.

האיים האגרו-סרוניים או הסרוניים או הסארוניים Argosaronic Gulf Islands וביוונית Σαρωνικά Νησιά- קבוצה של 7 איים עיקריים, מתוך 9 ועוד הרבה איים קטנטנים. למידע נוסף כנס ללינק הבא.

האיים הספורדיים Sporades Islands וביוונית Βόρειες Σποράδες- שמשמעות שמם הוא האיים המפוזרים, קבוצה הכוללת 24 איים שמתוכם מיושבים רק כ- 7 איים. למידע נוסף כנס ללינק הבא.

האי אוויה Evia וביוונית Εύβοια- האי השני בגודלו ביוון, אחרי כרתים, המחובר ליבשת בגשר.

האי כרתים Crete וביוונית Κρήτη- הוא האי הגדול מבין איי יוון. למידע נוסף כנס ללינק הבא.

האיים הקיקלידים Cyclades Islands וביוונית Κυκλάδες- זוהי הקבוצה של האיים שביקרנו בה לאחרונה והמידע שיינתן הוא על כל האיים שבהם ביקרנו מתוך כל קבוצת האיים. בקבוצה נכללים 220 איים ואיונים, ישנם בקבוצה זו רק 56 איים גדולים ושמהם רק 22 איים מיושבים. המוכרים מכולם הם האי סנטוריני והאי מיקונוס. למידע נוסף כנס ללינק הבא.

הביקור באיים הקיקלידיים

ההחלטה לטייל דווקא באיים הללו נפלה בהתחלה בגלל קירבתם הגאוגרפית לארץ ונוחות ההגעה אליהם. אחרי שנחשפנו ליופיים, לאופיים ולשלווה שבהם- התאהבנו.

אז מי הם בכלל תושבי האיים הקיקלידים הללו? על פי החוקרים, התרבות הייחודית שלהם קיימת כבר מאז תקופת הברונזה 2000-3000 לפנה"ס ואולי עוד לפני כן. האיים הללו מיושבים לפחות מאז שנת 7000 לפנה"ס כשהם עוברים מיד ליד בין המיקנים, הדורים, המצרים בתקופת תלמי, היוונים, הרומאים, ואפילו האימפריה העותמנית. 

תחת השלטון העותמאני הפכו האיים למקום זנוח וסבלו רבות מהתקפות של שודדי ים שמצאו מפלט במפרצים הרבים שם. כמו מפרץ קלפטיקו באי מילוס, שמשמעו נגזרה המילה קלפטומניה (גניבה).

האיים, שלא השתתפו כמעט במלחמת העצמאות היוונית, שימשו גם מקום מפלט לנמלטים מאיים אחרים. במלחמת העולם השנייה נכבשה יוון ואתה גם האיים ע"י איטליה, ולמעשה רק בשנות ה- 70 של המאה ה- 20 החלה שם תעשיית התיירות שהולכת וגדלה מידיי שנה בשנה, ומהווה את מקור התעסוקה העיקרי שלהם.
אך לכך יש מחיר עליו תוכלו לקרוא בכתבה הבאה המראה על הכוונה להציב מגבלות על כניסת תיירים לאיים בגלל בעיית תשתיות.

אנחנו ביקרנו בכל האיים הללו במהלך מספר שנים, ואת האיים שביקרנו בכל שנה ואת מסלול הטיול ביניהם תוכלו לראות במפה המצורפת- 

את האפילוג של בתיה, שותפתי לטיול תוכלו לקרוא בסוף כתבה זו.

מידע על האיים

מידע על האיים השונים בקבוצת איים זו ניתן להשיג, מלבד כתבה זו, גם בלינקים הבאים-
אתר "הטיול היווני"
אתר "שוטט ביוון"
אתר "בקר ביוון"
greecetravel אתר - כאשר באתר זה ניתן לפנות לעורך ולקבל תשובות מהירות ומלאות לכל השאלות.

האתר הישראלי על איי יוון
https://www.greece-islands.co.il

כמובן גם אתרים אחרים כולל אתרים של האיים עצמם, ואחרים שיש בהם כתבות מטיילים כגון- למטייל, מסע אחר ועוד.

הגעה לאיים

לאי אחד אוויה Evia ניתן להגיע ישירות ברכב ובנסיעה מהיבשת באמצעות הגשר המחבר אותו ליבשה.

ליתר האיים ניתן להגיע, לחלקם בטיסה, ישירה מישראל לאתונה מנתב"ג ומשם להמשיך בטיסות פנים או במעבורת. החל מחודש מרץ 2017 יהיו טיסות ישירות של חב' התעופה הקפריסאית Tus Airways טיסות ישירות מחיפה לאתונה, רודוס וקוס, אלו טיסות נוספות לטיסות הקיימות ללרנקה ופאפוס, ומלרנקה ניתן לטוס למספר איים ביוון- זקינטוס, קרפתוס, קפלוניה, מיטיליני, וסאמוס. הטיסה ללרנקה ומשם לאיים מקצרת את זמן הטיסה ומהירות ההגעה לחלק מהאיים.
לכל האיים ניתן להגיע במעבורות היוצאות מנמל פיראוס, לחלקם מנמל לבריו lavrio או ממספר ערי נמל אחרים, תלוי בקבוצת האיים שבחרתם.

להלן אתר בן ניתן לבדוק זמני מעבורות ומאיזה נמל (לעתים יותר מנמל אחד) ניתן לקחת אותן:-
האתר הראשון או בלינק הבא
כאשר את הקודים של כל נמל ניתן לראות בלינק הבא

ראו במפה שבהמשך את מסלולי המעבורות העיקריות, אך לא כולן-

שדות תעופה ביוון ובאיים-

לינה באיים

מטיילים נוהגים בד"כ להזמין לינה מראש  בכל אי, אך מניסיון שעשינו והזמנו מלון באי הראשון קיה Kea באמצעות אתר hotel.com שילמנו 80 אירו ללילה, פי 2-4 יותר ממה ששילמנו בשאר הימים שבהם מצאנו מקום לינה מיד כאשר ירדנו מהמעבורת.

אני חייב לסייג את דברי, שזה נכון כאשר מגיעים לאיים בטרום עונה או בשולי העונה ובעיקר לא לאיים המתוירים ביותר, למרות שבנסיעה השנייה לאיים ביקרנו באותה תקופה גם בסנטוריני ולא הייתה בעיה למצוא לינה מראש טלפונית ישירות למלון במחיר של 40 יורו ללילה.

ברוב האיים ניתן למצוא מקום לינה טוב ונקי תמורת 25-40 אירו ללילה, תלוי גם במספר הלילות.

כאשר יורדים מהמעבורת מחכים לכם בד"כ בסמוך לרציף, בעלי דירות/מלונות קטנים וחדרים להשכרה, המציעים את מרכולתם, וניתן לראות את תמונות החדרים המוצעים, אך שימו לב למרחק מקום הלינה ממרכז האי או העיר, שאלו לגבי מים חמים שברוב המקרים יש, שאלו לגבי חיבור אינטרנט, שברוב המקרים קיים אך לא תמיד בחדרים עצמם, ושאלו לגבי טבליות נגד יתושים או לשרותים ומקלחת בתוך החדר ולא משותפים, שמבחינתנו היה חובה.
שימו לב שבעונה הבוערת החל ממחצית יוני ועד מחצית ספטמבר, מספר המציעים לינות בנמל קטן והקושי למצוא מקום לינה טוב ומסודר ובמחיר סביר יורד.

תנועה באיים

ביום ההגעה לאי

ברוב האיים כאשר מגיעים לאי, כבר ליד רציף המעבורת מחכה אוטובוס המסיע את האנשים לעיר הבירה או לערים נוספות, במידה ויש מסלולים כאלו, כך שמי שרוצה להגיע ליעד מסוים באי יכול לעשות זאת כבר אחרי הירידה מהמעבורת. עלות נסיעה כזו היא כ- 2 אירו לאדם.
 תדירות האוטובוסים : וגם המקומות אליהם ניתן להגיע אתם, משתנה בהתאם לעונה. עד 15 לחודש יוני בכל שנה, התדירות נמוכה, ומתחילת העונה התדירות גוברת וכך מספר מסלולי הנסיעה.

אפשר כמובן גם לנסוע במונית מהרציף למלון או ליעד שרוצים ללון בו, אך זה יותר יקר, לפחות 6-7 אירו לאדם.

אם מקום הלינה הוא בעיר הנמל, אזי אין צורך בתחבורה כלשהי ביום ההגעה.

במשך השהות באי

כאמור ניתן לנסוע באוטובוס שעלותו נמוכה, לעיר הבירה של כל אי, ישירות מעיר הנמל ובהתאם ללו"ז הנסיעות כפי שנפרט במידע לגבי כל אי.

גם ליעדים אחרים באי, כגון ערים אחרות או חופים, ניתן לעתים לנסוע באוטובוס במידה ויש מסלול נסיעה של אוטובוס אליהם, דבר שניתן לברר בתחנת המידע הקיימת בסמוך לכל רציף.

נסיעה ליעדים אחרים באי, כגון אתרי ארכאולוגיה או חופים מבודדים ועוד, אפשר לעשות באמצעות השכרת רכב או טרקטורון.

שימו לב שהשכרת רכב רגיל וקטן, לא תמיד תאפשר לכם להגיע לחופים מבודדים או מיוחדים שהגישה אליהם היא דרך דרכי עפר או דרכים הרריות קשות, אלא אם אתם נהגים בעלי הכשרה לנהיגת שטח. לכן במקרים אלו עדיף לשכור רכב 4X4 שעלותו יקרה יותר.

מאידך טרקטורון או אופנוע, שהם  גם זולים יותר מרכב רגיל או דומים לו במחיר, יכולים לעשות זאת בקלות יתרה, אך שם אתם חשופים לקרני השמש והרוח לאורך כל היום וישנם איים בהם מקפידים על רישיון לאופנוע.

כמובן שניתן להגיע ליעדים שונים באי, גם באמצעות שייט על ספינות (יכטה) היוצאות מעיר הנמל, ולעתים אין ברירה אלא להשתמש רק בתחבורה זו, כי ישנם אתרים, כמו מערות ים, שזו הדרך היחידה להגיע ליעד המבוקש.

מפות 

כדאי ורצוי לטייל באיים באמצעות מפות, ולא צריך לדעתי יותר מכך, ובטח שלא צריך גי.פי.אס.

ניתן לרכוש מפות באתונה בחנות שמיועדת למטיילים, אך ניתן לקנות גם באיים עצמם, ואם תהיה לכם הפנייה מ- Matt Barrett's באמצעות האתר http://www.thegreektravel.com/ אזי תקבלו הנחה גדולה של 15%.

רק שימו לב שנסיעה לאתונה וחזרה משדה התעופה היא לפחות שעה ומחצה, ועלותה במונית כ- 75 אירו הלוך וחזור, ובאוטובוס ורכבת תחתית הרבה יותר זול, אך גם יותר מסובך.
דרך אחרת לטייל היא ע"י סימון היעדים על מפת GOOGLE ואז להורידה אוף-ליין לנייד שלכם או לטבלאט ולטייל באמצעות מפה זו הכוללת הנחייה קולית איך להגיע לכל יעד ברכב.

אלו פרטי החנות ודרכי ההגעה אליה באוטובוס ורכבת תחתית-

travelbookstore
Solonos street 71 , atthens
phone number is 0030 210 36 16 943
working hours 8.30-20:30
bus or metro to Syntagma square,
and then transfer to Red Metro Line and exit in the next station, Panepistimio Station.
http://www.athensairporttaxi.com/index.htm
es@travelbookstore.gr

בכל אי ניתן גם לקבל מפה לא כל כך מפורטת, בתחנות המידע לתיירים הנמצאת בכל רציף מעבורות, לאנשים מאורגנים ומסודרים, הקושי היחיד הוא שלא ניתן לתכנן ישירות על המפה את מסלולי הטיול מראש. אבל אתם הריי על "זמן איים"... שווה לנשום עמוק ולעשות את הדברים לאט. 

אוכל

במידה ומקום הלינה כולל גם  ארוחת בוקר אזי כמובן תחסכו לכם הוצאה זו שיכולה להסתכם בכ- 8-20 אירו לאדם, תלוי מה אוכלים והיכן.

את יתר הארוחות ניתן כמובן לאכול בטברנות השונות או בדוכני אוכל (דומה לדוכני שוורמה שנקרא ביוונית גירוס), כאשר המחיר משתנה בהתאם למה שאוכלים ומקום האכילה.

מומלץ בכל מקום ובכל ארוחה, לשאול מתוך התפריט מהו האוכל המקומי השייך לאותו אי ולנסות אותו ולא להיצמד למאכלים המוכרים מהבית, אתם תופתעו לגלות שיש מאכלים מעניינים וטעימים וכי האוכל שונה מאי לאי ואפילו במקומות שונים באותו האי.

נסיעה משדה"ת באתונה לנמלים:-

נסיעה לנמל לבריו Lavrio

במונית- 

ניתן להזמין מונית מראש ונהג יחכה לכם כבר ביציאה באולם הנכנסים, אך העלות היא גבוהה מאוד 75 אירו. זה מה שנדרשתי לשלם וכמובן שלא הסכמתי.

גם אם תקחו מונית שאינה מוזמנת מראש העלות תהיה דומה, ולא פחות מ- 70 אירו.

באוטובוס-

ביציאה מאולם הנוסעים הנכנסים, חוצים את הכביש לצדו השני, ליד שער 3, וממש ממול תראו תחנות אוטובוס, האחת למכרז הקונגרסים והשנייה לנמלים לבריו ורפינה.

האוטובוס אמור לצאת כל 45 דקות, יש לפעמים פספוסים, אז קחו בחשבון אם יש לכם מגבלת זמנים במעבורת.

עלות הנסיעה היא 4 אירו לאדם.

שימו לב שאחרי נסיעה של כ- 1/2 שעה, צריכים להחליף אוטובוס בנקודה מסוימת, ללא עלות כספית נוספת, והאוטובוס ההוא מביא אתכם ישירות עד לרציף המעבורת בעיר לבריו. סה"כ הדרך היא כ- שעה וחצי כולל ההמתנה לאוטובוס השני.

נסיעה לנמל פיראוס Pireous

מונית-

גם כאן ניתן לנסוע לנמל במונית. העלות בשנת 2016 הייתה 13 אירו.

באוטובוס-

בכדי לנסוע באוטובוס יש לעלות לרציף הנוסעים היוצאים, למעלה, ולחפש קו אוטובוס 96 שיביא אתכם ישירות לרציף המעבורות בעיר פיראוס בתום כשעה וחצי לפחות, בגלל הפקקים ולא בגלל מרחק הנסיעה.

עלות נסיעה כזו לאדם היא 5 אירו.
רכבת-
משדה התעופה יוצאים ברכבת לתחנת (SKA (rail center of acharnes ומשם לקחת רכבת לנמל פיראוס,בעלות של 8 אירו.

מזג אוויר באיים

רוח המלמטי באיים הקיקלאדים [ מזג האוויר באיים הקיקלאדים סנטוריני, פארוס, נאקסוס, איוס, מיקונוס, סיפנוס ] 

באיים אלו ובעיקר באיים הקיקלאדים : פארוס, נאקסוס, סנטוריני, מיקונוס, איוס, מילוס, סיפנוס, סריפוס קיימת בקיץ "רוח המלמטי". 

רוח המלטמי מגיעה מהמייצר הנוצר בין חלקה הצפוני של היבשה ביוון ובין הפולופונס, רוח זו מקררת את הימים החמים בצהריים ובערב מביאה אתה בריזה נעימה, איים אלה זוכים בשל רוח המלמטי למזג אוויר מעולה ונח מאד גם בימי הקיץ החמים מאד וגם בחודשים, ספטמבר אוקטובר, גם איי המפרץ הסארוני זוכים לרוח המלמטי ובעיקר האי אגינה, אגיסטרי, והאי פורוס הקרובים לאתונה אם כי בעוצמות פחותות, הרוח צוברת תאוצה בים ומתחזקת בעיקר באיזור הקיקלאדים.

ימאים או יאכטיונרים היוצאים לים חייבים להתעדכן במצב הרוח.

הערה : ההרפתקנים שינסו להגיע לאי המדהים ביופיו אנאפי מסנטוריני בחודשים אוקטובר / נובמבר ועד מרץ עשויים למצוא עצמם ללא יכולת לצאת מאנאפי למשך ימים רבים, אי יפיפה זה נתון בחורף לגובה גלים גבוה במיוחד שלא מאפשר עגינה של אוניות במזח, לכן נסו לגנוב ביקור קצר באי אנאפי רק בחודשים יוני -עד ספטמבר.

רוח המאיסטרוס באיים היונים [ קורפו, פאקסי, לפקדה, קיתירה, קפלוניה ] הקרובים לאיטליה.

רוח צפון מערבית קלה זו מביאה אתה בריזה נעימה בשעות הצהרים הקשות יחסית, לקראת ערב לילה רוח זו נעלמת והטמפרטורות חוזרות לשגרתן, בקבוצת איים זו של יוון, הקרובה לדרום מזרח איטליה החורף מעט ארוך יותר ועונת התיירות למעשה מתחילה רק בסוף מאי תחילת יוני.

מזג האוויר בדודקאנסים הדרומיים [רודוס] 

בקיץ כמו בישראל, בחורף מסוף אוקטובר בלתי יציב, אך עם הרבה מאד ימי שמש גם בחורף [אך הלילות קרירים], בקיץ רודוס לעתים קרובות הוא סיוט של ממש ועל כן לא נחשב בעיני מומחים ליוון כאי אידיאלי לנופש, משום מה בישראל הפכו אותו ליעד אטרקטיבי מסיבות כנראה כלכליות של חברות הנסיעות וחבל.

ככל שמצפינים בדודקאנסים לכיוון האיים לימנוס, ליפסי, קוס מזג האוויר מצטנן יותר, בקיץ נעים יותר באיים אלה מאשר ברודוס המרכזי, אך בחורף איים אלה סופגים כמות ניכרת של משקעים וגם שלג.

איים צפוניים [ תאסוס, סמוטראקי ] .

מזג האוויר באיים אלה מעולה בקיץ, אך גשום וקר בחורף.

אפילוג של בתיה גוטליב 22.5.15

היום אצלי מתחיל מאד, מאד מוקדם. בעצם התחיל עוד אתמול. המון סידורים, המון בלגן ולא מספיקה כלום. ככה זה כשנוחתים שבועיים קודם מטיסה לא פשוטה מארה"ב וגם חולים.

איך זה שאני כל פעם מחדש מצליחה לעשות לעצמי כזו סמטוחה בתאריכי הטיסה? חוזרת בליל ל"ג בעומר מטיסה ארוכה ומתישה עם בת ונכדודה קטנה. המטוס עמוס לעייפה ורועש בחוגגים שלא שמעו על שמירת שקט או ישיבה בכיסאות בזמן טיסה. 

הם פה לכבוד ההילולה בהר מירון, שמתקיימת ביום הנחיתה והשד יודע איך יש להם כוח להתרוצץ בטליתות ענקיות הלוך ושוב בתוך המעברים במטוס, לדבר בקולי קולות באנגיידיש (שם שאני המצאתי לשפה של יוצאי ברוקלין הדתיים חרדים שזו שפה ייחודית להם. מין ערוב מוזר של יידיש ואנגלית), להתפלל כל הזמן ולשגע את הדיילות, כאילו שזו בכלל לא טיסת לילה. ואז, בעיתוי מטופש, אני בוחרת את התאריך הזה שבו כולם בורחים לחו"ל בזכות וויקנד ארוך של שבת וחג חדש (שבועות). "זהו!" אני נשבעת לעצמי "להבא אקפיד יותר על תכנון התאריך, שלא כל עם ישראל ואשתו יהיו בשדה וירצו להמריא". מה שבטוח הוא שיהיה תרוץ חדש לשדה העמוס בנתב"ג.

===========================================================

הטיסה מלוד לאתונה אורכת רק 1.45 דקות. ממש קל"ב. בכרטיס הטיסה רשום "ארוחה חמה" ואני מפנטזת לי כי אני רעבה. מה שבפועל הגיע זה מאפה עם "נגיעות" של גבינה מלוחה (כן הוא חם) ושתייה. מעליש, לא נורא, הטיסה באמת קצרה ובנחיתה הפתעה. עזבתי ארץ שמש חמה והגעתי לצבע אפור עד אפור כהה. כמה קרוב, ככה שונה. לא קר אבל התחושה עגמומית משהו. אולי זו בכלל העייפות המצטברת שלי? 

יוסי משאיר אותי עם התרמילים הגדולים ולוקח מונית לאתונה, חייב! ממש חייב לקנות מפות של כל אי. זה שהוריד מגוגל כל מפה אפשרית, זה שסימן מה יש בכל אי לראות ויודע כבר עכשיו יותר ממי שגר בהם, זה שהזמין כבר מלון – זה לא מספיק. חייבים מפות! בלי מפה אנא יוסי בא? 

אני ממתינה לו על ספסל בתחנת אוטובוס שבשדה התעופה. אוטובוס לעיר הנמל לבריו (LAVRIO) למעבורת שתביא אותנו לאי הראשון, שעתיד ליפול קורבן לרגלינו. אוטובוס יש רק פעם בשעה. ומתברר שמשדה התעופה לאתונה זה כמעט אותו זמן. 

אחרי כשעתיים יוסי מגיח זורח מאושר ובידיו שלל רב. מפות!!!! העובדה שרק המונית עלתה לנו 75 אירו וזה יותר יקר מהמפות כולן, ממש לא חשוב. מי אני שאמנע ממנו את האושר הזה? 

אם קודם היו אוטובוסים למכביר, דווקא עכשיו לאוטובוס אין זכר. ממתינים המון, המון וזו הזדמנות מצוינת להתחיל להסתגל ל"זמן יוון".... 

אך הנה! האוטובוס המיוחל הגיע סוף, סוף ואנחנו משלמים 4 אירו במקום ה- 140 שרצתה מונית. תודו שזו תחושה נהדרת להרגיש שדפקת את השיטה ולא יצאת פרייר. אמנם מחכה לנו נסיעה של לפחות שעה ויותר, אבל בצד החיובי של סקאלת המחשבות, זו הזדמנות נהדרת לצפות בנוף ובאנשים.

מכל עבר אני רואה פרצופים מוכרים או דומים. ההוא נראה בול כמו השכן שלי וזו נראית ממש כמו ההיא מהספרייה. 

כולם חייכנים והשפה שאני שומעת מרחוק נשמעת לי בכלל כמו עברית. מה הולך פה? האם אני חולמת בהקיץ? כמובן שכולם גם פונים אליי ביוונית תיקנית, האם גם אני נראית להם דומה כל כך? ואולי אנחנו בכלל עם אחד מאז אנטיוכוס הרשע? מתחיל להרגיש לי כיף ביוון.

נסיעה שכזו באוטובוס, מאפשרת לחוש קצת את המדינה. 

המשבר הכלכלי ניכר לאורך כל הדרך. בניינים לא גמורים, המון עסקים נטושים, נהג המונית של יוסי סיפר על שלושת בניו הבוגרים שאינם מוצאים עבודה, ועם זאת, הם ממשיכים להיות חייכנים ועוזרים לנו כשצריך להחליף אוטובוס באיזו תחנה שכוחה בדרך. 

צעירונת חמודה, שעולה איתנו באותה תחנה, מספרת שהיא נוסעת לעבודתה כגננת במשמרת שנייה בגן, כמעט שעה וחצי, רק שבניגוד אלינו זה לא בגלל הפקקים של גוש דן אלא כי אין עבודה במקום מגוריה. לא נעים לראות את העצב הפרטי ועם זאת לא להכביר מילים כי בתוכי אני יודעת שהם דיי הביאו את זה על עצמם. 

אז אחריי המתנה של חמש דקות יווניות, שזה בערך רבע שעה, אנחנו עולים על האוטובוס הבא בדרכנו לעיר הנמל לבריו שהיא בעצם עיירונת קטנה על חוף הים. ים כחול – יש! מרינה – יש! דייגים- יש! שחפים וסירות גם יש וברקע האוניות הגדולות משוות לנוף מראה חוץ לארצי שכזה כמו בסרטים. 

שם בטברנה גדולה וריקה, כמו מרבית המסעדות, מתחילה חגיגת האוכל שלנו. לא רעבים כל כך אבל בין כה וכה צריך להמתין למעבורת ורצוי בישיבה נוחה וטעימה את ה 4-5 שעות עד להגעתה. איתנו יעלו עליה המוני אתונאים, אלה שלא שמעו על המיתון אצלם, למנוחת סופ"ש באי קיאה.

זהו! מעכשיו אני אתנהל לי על זמן איים, שזה הרבה יותר איטי וסטל-בטי מזמן יוון והרבה יותר כייפי.

מידע לגבי כל אחד מהאיים תוכלו להתחיל בלינק הבא על- האי קיה Kea
ועל האיים האחרים לפי סדר הביקור בהם-
האי קיטנוס Kythnos island

האי סריפוס Serifos Island
האי סיפנוס Sifnos
האי קימולוס Kimolos/Cimolos
האי מילוס Milos

נכתב ונערך ע"י יוסי לוי ובתיה גוטליב

הכותב יוסי לוי joseph levy הינו מומחה לאיסלנד iceland, המלווה קבוצות בנהיגה עצמית בלבד, ומתכנן מסלולי טיול עצמאיים לפי בחירת המטייל.

לפניות לכותב shark4162@gmail.com

© Copyright to seekingtheworld.com זכויות יוצרים לאתר